פרק 1: כפפה של טחב (חלק א')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

מאורעות לאחר סיום הקמפיין 'עסקי דרקונים'

לאחר לכידתו של 'איש הדרקון', הלגיונר אורון זכה לכבוד להוביל אותו לגראן א-דרום, שם הקצין לשעבר שהפך לעריק ולבן-ברית של העוגים נשפט והוצא להורג בעריפת ראש. לפני הוצאתו להורג, הוא קילל את אורון והחברים שלו, ונשבע שירדוף אותם וינקום בהם גם 'מעבר לקבר'.

שמו של אורון טוהר מאשמת הרצח שנטפלה עליו, ואביו הזקן קיווה שהוא יחזור לשרת בגראן א-דרום ויוביל מתקפה של הלגיון התשיעי על העוגים בביצות אורגאקה. לגבירה קאירה לעומת זאת היו תוכניות אחרות, והיא הציעה לאורון ללוות אותה אל המחנה של צבא העוצרת ו"לעמוד לשירותה האישי" (יש המשערים, שיש כאן יותר ממשמעות אחת...). היא הסבירה שהיא זקוקה לאורון ולאנשים שמסביבו, שיכולים לפעול גם בדרכים פחות שגרתיות, וכי לדעתה צפויות סכנות בהמשך המסע של העוצרת והיורש אל אנ'מירלור.

חרף אי-שביעות רצונו של אביו של אורון, מפקד הלגיון הסכים עם הגבירה קאירה: ללגיון אין כרגע שום יכולת לארגן מתקפה גדולה לתוך אורגאקה, מה גם שדבר כזה עלול להעיר בשנית את המפלצת שנמה מתחת לחורבות באש'מאסור – והדבר החשוב ביותר מבחינת הלגיון הוא להבטיח את המשך השלום מול העוצרת, באורח שיאפשר קבלת תגבורות נוספות לגראן א-דרום.

בינתיים, קאר – ששימשה משהו בין חניכה למאהבת של אורון – ואורון, אחרי מספר ויכוחים ביניהם, הסכימו שקאר לא תשאר בגראן א-דרום אלא תמשיך עם אורון למחנה העוצרת, דבר שנראה לה מעניין בהרבה (הגם שקאר לא סובלת את הגבירה קאירה, ולא פעם 'סומרת' כשהאחרונה מתקרבת אל אורון).

הקוסם אורג הערפל דל'ארנור התלווה אל אורון בסופו של דבר. למרות רצונו הראשוני להתלוות דווקא אל קרובת משפחתו טיריניל במסע למצוא את הפלדינית אורגת הערפל ריילוריה ולנסות לחלץ את אורגי הערפל שנפלו בשבי של העוגים. הסיירת אמנסטריה שכנעה את דל'ארנור לשנות את דעתו, ובמקום זאת להגיע אל מחנה העוצרת, ולחפש שם שליחים נוספים של אורגי הערפל מ'חצר השמש' של הנסיך הרם לורסימאר. אמנסטריה הזהירה את דל'ארנור במיוחד משליחה בשם טיאליס, שכלפיה אמנסטריה רוחשת תיעוב אישי גדול, והגדירה אותה כ'נחש ערמומי, אכזרי ומרושע'.

וכך, אורון ודל'ארנור עוזבים את גראן-א-דרום ושמים פניהם אל המחנה שהקימו אנשי העוצרת על שפת הקיירנה, מדרום לאגם השוקע ולשדה הקרב של רלאנה א-נורט.

 

 

פתיחה: המחנה הקדמי מדרום לחורבות לוסטירן

כשבועיים לאחר סיום המאורעות של 'עסקי דרקונים', אורון ודל'ארנור נשלחים בידי הגבירה קאירה מהמחנה הראשי שם הקצינות של העוצרת מחכות לבואה, אל מחנה קדמי וקטן שהוקם על כף סלעית, במקום בו הקיירנה מתעקל ועובר בין משטחי הסלע השוממים סביב החוברות של לוסטירן מצפון, לקצה הצפון-מזרחי של יער הפטריות המקולל של 'שלוש טחנות' (דלוסיה) מדרום. קאירה, שעדיין חוששת מכל מיני סכנות והפתעות נבזיות, שלחה את הדמויות לבדוק את המחנה הקדמי, ולשים עין על עושי צרות וסוכנים אפשריים של לורד אבאריל – אם כי ההנחיה של הדמויות היא לא להתבלט ולא לפעול באלימות כל עוד יש להן ברירה אחרת.

המקום הזה, שעד לפני כמה שבועות היה כף סלעית שוממת שהמעבר סביבה לדוברות הוא החלק המסוכן ביותר בכל השיט על נהר הקיירנה, הפך למחנה קטן ושוקק חיים, שדוברות רבות עוצרות בו; ביתנים ומחסנים צצו בו, וגם פונדק בשם 'התנין המגהק' שהוקם בתוך שרידיה של ספינת נהר ענקית שקורקעה אל החוף לפני שנים רבות, כנראה לאחר ההתנפצות הגדולה.

כאשר אורון ודל'ארנור מגיעים ומתחילים לסקור את הרציפים – ואת השומרים של העוצרת שמסיירים שם, שנראים רובם פארליל חסרי מוטיבציה מדרום טיל'מאריס, שמשמעת ודריכות מהם והלאה, התצפיתן על מגדל העץ שמעל הרציפים תוקע בקרן שלו תקיעה ארוכה אחת – סימן שדוברות מגיעות ועומדות לפרוק אנשים ומטען.

בתוך המהומה של אנשים שיורדים לרציף, סוחרים שמכריזים על מרכולתם, סבלים ואחרים שעטים להציע שירותים, ועוד, יורדים לרציף – בנפרד – שני הרפתקנים נוספים, שהגיעו באותה שיירת דוברות בלא שנפגשו או היו באינטרקציה זו עם זה במהלך השייט.

רילקה – דמות לא שגרתית של אישה בת כשישים, עם בגדים וגלימות שבטיות מהודרות יחסית שמשלבות צמר משובח ופרווה, ומטה מרשים, היא למעשה אחת הזקנות החכמות של עמק טולו, שגרה במשך שנים מתחת לעץ הענק והמקודש שבלב טולו עצמה. היא קוסמת ואלכימאית, בעלת ידע ברקיחה של מגוון שיקויים ומשקאות. היא יצאה לשליחות חשאית בהנחייתו של ראש הכפר של טולו, שקשורה לחששות שהעץ הקדוש מתחיל להחלש באיטיות; ראש הכפר חושד בפושע ותיק וחסר מעצורים בשם לורפ, בן טולו שגורש מהעמק לפני שנים רבות לאחר שורת פשעים, אבל ראש הכפר חושש שיש לו קשרים עם גורמים מפוקפקים בעמק, והוא קשור לרשת של מבריחים שסוחרת בסחורות אסורות מטולו וגם ממערות המנודים. החשש הגרוע ביותר הוא שלורפ קשור לחשד לפריצה חשאית אל ההיכלות הקדושים בין שורשי העץ, במהלכה נלקחו דברים שאסור היה להוציא משם. כרגע, לפי מידע שהגיע אל ראש הכפר, שלא ברור עד כמה הוא נכון, ותואם גם את הפרשנות של רילקה לחזיונות מוזרים שפקדו אותה לאחרונה, לורפ נראה באיזור שבו חונים אנשי העוצרת, והוא עשוי למכור למישהו שם חפצים שיש להחזיר אל טולו.

 

באותה שיירה מגיע גם אהלטור – אביר כפור, בן לשבט עתיק שהושמד כמעט לגמרי לפני שנים, שהתגלגל אל טירת נימראנסיר והפך לחניך ואז לאביר צעיר, בשירות מסטר מוכשר אבל גם אכזרי וחסר מעצורים במיוחד. אהלטור קיבל מהמסטר שלו הוראה להגיע לאותו איזור, בגלל שמועות שמסתובבים שם סוכנים או מאמינים של אחת הדמויות הידועות לשמצה ביותר בתולדות המסדר – קאהס'ארונג 'היקינטון השחור'; בכיר במסדר הקאראנסירי שחי לפני כמה דורות, שקיבל את 'המתנה האפלה' וניסה למשוך את הנהגת המסדר למלכודת בוגדנית ולרצח. הוא לא נתפס מעולם, והפך למושא סגידה של אבירי כפור שסרחו וכמה מהשבטים הגרועים ביותר ברכס קאראנסיל.

המסטר של אהלטור סיפר לו שיש שמועה שאנשיו של קאהס'ארונג שורצים אצל אנשי העוצרת וזוממים משהו (הוא לא אומר במפורש, אבל הקאראנסירי חושדים בצד השני להסכם השלום השברירי, שהם עשויים לבגוד ולהפר אותו בכל רגע). ההוראה שאביר הכפור הצעיר קיבל היתה פשוטה ואכזרית – למצוא את הסוכנים האלו, שעובדים בשביל היקינטון השחור – ולדאוג לטפל בהם כך שהם לא יאיימו על המסדר שוב, לעולם. על אהלטור לחזור לאחר שביצע את המשימה בהצלחה... או לא לטרוח לחזור בכלל.

 

 

המאורעות על הרציף

אורון ודל'ארנור, שירדו מסירה קלה שהביאה אותם מהמחנה המרכזי, הגיעו לרציפים מעט לפני ששיירת הדוברות שבאה מהכיוון ההפוך (במורד הקיירנה, מכיוון נחלות אנזאריון) עוגנת. הדמויות מגלות מיד שהשומרים הם ברמה נמוכה, לא ערניים ולא ממושמעים, ולפחות כמה מהם עונים בגסות רבה לאורון (שמעדיף כרגע לא להזדהות כקצין או לנסות לחלק פקודות באורח ישיר), כשהם רוטנים ש"כל אנ'מירי ארור חושב שהוא יכול לחלק כאן פקודות". מסתבר שהמפקדת מטעם העוצרת – אנ'מירית בעצמה לפי השם – שקועה רוב הזמן בשתיה ובשנת שיכורים בפונדק 'התנין המגהק' שבנוי בתוך הספינה המקורקעת הגדולה שנישאת מעל מזרח המחנה.

מיד לאחר מכן, אורון מוטרד בידי שני ברנשים מרופשים בשריונות עור בלויים, עם נשק 'מרשים' בצורת אלה וסכין. השניים, שפונים אל אורון בפמיליאריות מוגזמת ורוויית אלכוהול, מציגים את עצמם בתור האחים קורבאז וגאלתו, שנושאים את התואר 'זבובאים מצטיינים' ("זה יום המזל שלך שמצאת אותנו, המפקד), כי הם טוענים שהרגו עשרה, לא, בעצם מאה זבובי ענק בכפר זאגרול, ויש להם 'תעודת הצטיינות' מטעם 'הלורד ראמראם' (הכוונה כנראה ללורד ראמזיג מתל זאגליל). הם מנסים להציג לאורון את התעודה, כשהם מתווכחים, ומחפשים בכיס האחורי (באורח שדומה בצורה חשודה לגירוד באיזור מסוים) – וכל מה שהם מצליחים למצוא זה נייר מטונף עם 'פקודה' כתובה בשגיאות כתיב גסות, לפיה 'האוצרת הגדולה' קובעת ששני האחים הם גיבורים דגולים, ולכן צריך לתת להם חדרים ובעיקר 'הרבה שתיה באקפה (הכוונה 'בהקפה'). לאחר שאורון מפקפק משום-מה שזו פקודה של העוצרת, האחים מראים לו סיכה מעוטרת פשוטה בצורת זבוב, שאחד הצדדים שלה מושחר, וטוענים שאת התעודה האמיתית הם שכחו בפונדק, ולא יכולים לחזור כי הפונדקאי זרק אותם משם ולא נותן להם את החפצים שלהם עד שישלמו את חובות השתיה שלהם.

שני הברנשים דורשים סכום מופקע של מאות מטבעות עבור השירות של גיבורים (ולא לשכוח, זבובאים מצטיינים) מסוגם, חלק מזה בתור מקדמה – מה שמסתיים בכך שאורון נותן להם חופן מטבעות נחושת, ושולח אותם לשלם עבור רחצה הגונה ואז לבוא אליו 'לקבל פקודות נוספות'.

 

בינתיים, רילקה יורדת לרציף ובוחנת את המהומה מסביבה. עורב המחמד שלה מסתבך עד מהרה בקטטה עם חתול כתום-לבן ששורץ בין החביות שעל המזבח. בזמן המהומה הקולנית הזו, רילקה מזהה בזמן שני בריונים – אנ'מירי קרח עם קעקועים של צמחים טורפים על הזרועות, ופארליל עם זקן כהה מסוגנן וקעקוע של אשכול ענבים על החזה, שמתחילים להתקדם לעברה.

הדמות מקבלת הצלחה מושלמת בגלגול אבחנה, ומזהה שיש עוד מישהו ששורץ בין הצללים, ובמרחק, במקום בו הדרך הראשית של המחנה עולה מהרציפים אל איזור ביתני הרוכלים (אפשר כבר מכאן לשמוע קול צווחני של גורג שמוכר קמעות מזל), עומד גבר מתולתל לבוש בלבוש מעט שבטי-פארילי, עם שקים מוזרים עם צמחים עליו, שנראה כמשקיף מרחוק ונותן לאחרים הוראות בתנועות יד.

שני הבריונים שניגשים אל רילקה מדברים אליה ב'חביבות' מזוייפת עם איום מאחוריה, הם פונים אליה כ"סבתא", ושואלים מה זקנה נחמדה כמוה עושה לבד במקום כזה, ושמסוכן כאן מאד. הם חוסמים את דרכה ו'מציעים' לקחת לה את התיקים לפונדק בעבור חמישה-עשר באן.

רילקה מגביהה את המטה שלה ואומרת לבריונים להסתלק, ושאין שום סיכוי שהם יגעו לה בחפצים. היא מהססת האם להכנס לקרב בנוכחות אנשים רבים כל-כך, ומשלמת על כך ביוקר: בזמן שהבריונים מטרידים אותה וחוסמים אותה, הגנב בצללים מאחוריה מצליח לכייס אותה – מסתבר שהוא לא ניסה בכלל להגיע אל המטבעות שלה, ובמקום זאת גנב ממנה שקיק עם זרעים ורכיבים אחרים לשיקויים שלה.

 

אורון ודל'ארנור רואים את ההתרחשות, ובאים לעזרתה של רילקה. אורון מפתיע את שני הבריונים הזחוחים מאחורה, תופס אותם ומטיח אותם בעוצמה זה בזה (הערת השה"ם: זה דרש גלגול כשרון לא פשוט, אבל הדמות הצליחה בו).

הבריונים צועקים בכאב ובכעס, וצועקים לאורון שיעזוב אותם, ומה הוא נטפל אליהם. אבל אורון מזעיק את השומרים, שמואילים בטובם להתערב ולקשור את שני הבריונים. הגנב והבחור המתולתל שחילק הוראות נעלמו בינתיים – אבל אורון ודל'ארנור, שהצליחו להעיף בהם מבט חטוף, חושדים שמדובר בחבר בכנופיית 'הגננים' שהם זוכרים היטב מהחורבות באברש שמצפון-מזרח לאגם השוקע.

מחקירה של שני הבריונים, עולה ש'הגננים' (שכנראה התאוששו מהמכה הקטלנית שהם ספגו בתחילת ארועי 'עסקי דרקונים') שורצים באיזור של בקתות ושדות עלובים שמשתרע מצפון למחנה, על גבול איזור החורבות שמוליך אל לוסטירן. יש להם מנהיגה (לפחות לכוח המקומי שלהם) שהשם או הכינוי שלה הוא 'ננה' (ובקרב הבריונים יש לזה כל מיני הטיות ססגוניות, כמו 'ננה השמננה' או 'ננה גננה').

אורון ודל'ארנור משוחחים עם רילקה, שקצת כועסת על עצמה על הדרך בה היא הופתעה, מבינים ממנה שהיא נוסעת מטולו, ומציעים ללוות אותה אל הפונדק המקומי.

 

בינתיים, אהלטור – שרואה בזווית העין חלק מההתרחשות הקודמת – ממשיך לבדו במעלה השביל הראשי של המחנה, ושומע 'פסססט' מהצללים. קבצן מצולק מסמן לו להתקרב אליו, מדבר באורח מסתורי ופונה אל אהלטור בשאלה "האם אתה הגיבור שהובטח מההרים הקפואים"? אהלטור חשדן, אבל מסתקרן מהפניה, ובסופו של דבר מוכן לשלם לקבצן – שדורש לא פחות ממטבע זהב (עשרים וחמישה באן, ובהתחלה גם עם 'דמי המרה' אם משלמים לו בנחושת או בכסף במקום), כדי שיוביל אותו למקום מעניין שהוא חייב לראות, כדי להגשים את הייעוד שלו.

הקבצן מוליך את אהלטור דרך סמטה צדדית אל עבר מחסן אפלולי, שעל הדלת שלו חרוטה צורה גסה – של לא פחות מצורה שדומה להפליא ליקינטון השחור. הקבצן אומר לאהלטור, שהגורל שלו מחכה לו מאחורי הדלת. אהלטור חושד, ומצליח לשמוע רחשים חשודים – מה שמונע ממנו מליפול למלכודת אכזרית. מאחורי הדלת, משתלשל צמח טורף עם קנוקנות שהיו יכולות להכרך סביב הגרון או לפחות הגוף של מי שהיה עובר בדלת בלי להזהר.

כאשר המלכודת לא פועלת, נשמעת מתוך המחסן שאגה בקול בס מאיים, שמקלל את הגננים, ואת 'ננה השמננה' על 'הצמח זבל שהם מכרו לו'. הקבצן נמלט במורד הסמטה, ומתוך המחסן בוקע בריון עצום עם פטיש גס אבל כבדה ויעילה מאד. העור שלו אפרורי, עם בליטה מוזרה בתוך השיער, והפנים שלו גסות, מה שמעורר חשד שהוא חצי עוג. מאחוריו תופסת עמדה זקנה פארילית מטורפת למחצה עם מטה, שנראה שיש לה יכולת כשפים פשוטה.

הגבר הענק והמכוער, שמכונה בפי אנשיו "בּוּסִיק" לועג לאהלטור בתור 'פתיתון שלג', שואג בקול הבס שלו "אני רוצה את החרב שלך". אהלטור מזמין את 'בוסיק' בלעג לנסות לקחת אותה אם הוא מעיז, והענק נענה בשמחה לאתגר, כשהוא מנחית מהלומה אדירה עם הפטיש, שלמרבה מזלו של אביר הכפור, מחטיאה.

אהלטור, שהוא אביר כפור ששייך לאסכולת הקרח המר, מגיב בלחש של ערפל מקפיא שמכסה את כל החצר הקטנה מסביב לפונדק, עושה נזק קל ומאט את בוסיק ואת המכשפה, וגם פוגע וחושף אגב כך גנב שניסה להגיע אל הגב של אהלטור עם שני פגיונות משוננים.

מתחיל קרב, שמסתיים בבריחה של הבריונים כאשר אורון, דל'ארנור ורילקה שראו את אביר הכפור מובל לסמטה וחשדו, מופיעים. רילקה מטילה לחש של רוח לוכדת, שתופס את הגנב ומטיח אותו בעוצמה בקיר. 'בוסיק' הזועם והמכשפה שלו נמלטים.

 

אורון לוכד את הגנב החצי הלום, כורך לו יד 'ידידותית' מסביב לכתפיים, ומציע לו 'להיות חברים' בחיוך מלא איום, אחרת הוא יסיים באורח הרבה פחות חביב. הגנב המפוחד נאלץ לפתוח את חרצובות לשונו, ומוסר לחבורה עוד פרטים על הגננים, ועל כך של"ננה גננה" יש 'נכד' (כלומר, שליח אישי) שמסתובב במחנה, וסוחר בכל מיני דברים – התיאור שהוא נותן זהה אחד לאחד לתיאור של הגבר הצעיר והמתולתל שסימן הוראות לאנשים שהציקו וגנבו מרילקה קודם.

'בוסיק', לפי מה שהדמויות מבינות, לא שייך ל'גננים', אבל קנה מהם את הצמח הטורף, ומדי פעם משתף איתם פעולה. הגנב לא יודע הרבה על סמל הפרח השחור, מלבד קשר לו לאיזה גברת שחיה איפשהו מצפון-מערב למחנה, במרחק לפחות שני ימי הליכה, כנראה קרוב לגדה המזרחית של ביצת הזבוב השחור.

חיפוש במחסן לא מעלה הרבה, מלבד עוד ציור של הסמל של הפרח השחור, שנראה ישן, וכל מיני חביות ושקים עם דגן זול, בלי הרבה ערך או משהו מעניין; ושרידים של מרבץ מטונף של 'בוסיק' והבריונים שלו.

 

אהלטור מסתפח לחבורה, שממשיכה לעבר דוכני הרוכלים, כאשר אורון מקפיד להשאר עם היד על 'החבר החדש' והרועד שלו, ולהבטיח שהוא לא יעלם לשום מקום מיותר.

 

 

סמטת הרוכלים

בדרך לפונדק, החבורה עוברת ליד דוכני הרוכלים, וחלק מהדמויות בוחנות היטב את הסחורה ומדברות עם חלק מהרוכלים והסוחרים – בין אם כדי לבחון סחורה ולהמקח, ובין אם כדי להוציא מידע.

רילקה נושאת ונותנת ארוכות עם הגורג גירמיק, ב'דוכן המזל' שלו – גורג שמנמן ובעל בטחון עצמי רב, שהשיג מהיכנשהו פאה לבנה מהודרת; היא מזהה במהירות שרוב מה שהוא מוכר זה זבל מזויף, מה שגורם לו להמתיק את קולו בהערכה (חלקה אמיתית), ולציין לשבח את רילקה כ"לקוחה חכמה וחשובה, שצריכה סחורות מיוחדות".

בסופו של דבר, רילקה משיגה מתכון לשיקוי נבזי בשם 'עכברון רב-און', שיכול להפיץ ריח שגורם למזיקים מסויימים להמשך אליו באורח פראי, כשהם טועים לחשוב שמקור הריח הוא הזדמנות לרביה; כמה ביסקויטים תמימים למראה שהגורג מכנה 'אש נוזלית' בגלל הטעם החריף באופן קיצוני שהם מפיצים כמה שניות אחרי שלועסים אותם; שני גרגירים שיכולים להשהות לכמה דקות פעולה של שיקוי, ועוד.

אורון מתמקח עם נפח אנ'מירי זעוף, שהוא מזהה לפי הסימנים והקעקועים שלו שהוא היה פעם לגיונר, שיש לו הרבה מילים רעות להגיד על כל 'עדר הפארליל' ששורץ כאן, וגם על המפקדת המהוללת ששוכבת שיכורה בפונדק, ולא עושה כלום מול כל הבריונים שמסתובבים כאן כאילו המקום שייך להם. הוא מתמקח איתו על אבקה מוזרה של 'כסף שחור' שיכולה להמרח על שריון ולהגביר קצת את יכולות ההגנה שלו לזמן קצר. אגב כך, למרות שהדבר לא היה קל – הוא נוהג באורח שספק אם הוא מתאים ל'אחוות לגיונרים', ומסתייע ברילקה כדי 'להשאיל' מהנפח את מסמר המזל שלו, שמסתבר שהוא חפץ קסום שיכול לחזק באופן זמני מבנים שהוא ננעץ לאותם (למשל – להקנות לדלת נק"פ נוסף שיעכב אויבים שמנסים לפרוץ אותה בכוח, להפוך בליסטרה לחזקה יותר נגד התקפות שמשגרים עליה, ועוד).

בהמשך, אורון קונה מהגורג את מה שהאחרון מציג כשיקוי אהבה – אבל למעשה מדובר בשיקוי תשוקה זול, שגורם למי ששותה אותו לפתח, לזמן קצר יחסית, תשוקה פראית ליצור הראשון מהמגדר המתאים שהוא יראה. נראה שלאורון יש כמה רעיונות 'מעניינים' לגבי לפחות אחת מהנשים בחייו, הגם שהוא טוען שזה "לתועלת החבורה". דל'ארנור מצידו, זועף על העניין ולא ממש מסכים להשתמש בכסף החבורתי למימון הרכישה.

דל'ארנור שוקע בשיחה עם הסוחר המהודר והמהוקצע יותר, שמתיימר למכור חפצים של אורגי ערפל, ביחד עם בשמים ותכשיטים (ומתעב בגלוי את הגורג בדוכן הסמוך – השניים משגרים זה לזה מדי פעם עלבונות ועקיצות). הוא מגלה שראי קטן ויקר שיש בדוכן, אינו שייך לאורגי ערפל, אלא למית'ווארי משער חורף – ושרידים של פגמים וצבע שחור חשוד בצד מרמז שהבעלים האחרון שלו סיים בסוף טרגי למדי. בדוכן יש גם נבל קטן ויפיפה, שהסוחר דורש בעדו לא פחות מ-1500 באן, הרבה מעבר למה שיש לחבורה לבזבז כרגע. הסוחר מצידו, שואל את דל'ארנור, אגב שיחה, מה הוא יודע על כמות החיילים שהעוצרת מתכוונת לשלוח, באומרו ש"כמה שיותר חיילים, טוב יותר למסחר". הוא שומע בעניין הצעה של דל'ארנור לעטר בשבילו חפצי נוי באמצעות הכשרון הרוני שלו, בעד תשלום הוגן – והם קובעים לדבר על כך מאוחר יותר.

 

 

בפונדק "התנין המגהק"

הפונדק של המחנה בנוי בתוך בטנה של ספינת הענק המקורקעת, עם גרם מדרגות של ספינה שעולה לחדרים בקומה העליונה, שהיתה פעם הקומה שמתחת לסיפון. גוף הסירה שופץ לאחרונה, ונוספו לו תוספות מאולתרות מסביב עבור מטבח ועוד חדרים.

בהיכל השתיה יש רעש ומהומה שאפשר לשמוע מרחוק; הקרן מהמגדל תוקעת שוב תקיעה ארוכה בודדה, והשומרים בפתח הפונדק מגדפים – עוד מעבורת מגיעה.

השומרים מנסים לטרוח להראות קצת יותר רשמיים ופחות אדישים כאשר אורון עובר, והוא מדובב אותם קצת ושומע מהם על האותות של הרציף: תקיעה אחת, פירושה מעבורת מתקרבת, ושומרים הנמל צריכים לרדת לשים עין על הנוסעים שעולים לחוף; שתי תקיעות, פירושן אזעקה – שודדים או יצורים כמו ארוכי לשון מתקרבים.

אחד השומרים אומר משהו על כך שיש גם שלוש תקיעות – וחושף שיניים בגיחוך "אתה באמת לא רוצה לדעת מה זה אומר".

 

בפנים, הדמויות מגלות שחלק גדול מהמהומה קשורה ללא אחרים מאשר האחים קורבאז וגאלתו, צמד 'הזבובאים המצטיינים'. הללו השקיעו את הכסף שאורון נתן להם בנוזל – אבל מסוג אחר לגמרי ממה שאורון הורה להם. עכשיו הם שיכורים לגמרי, רוקדים על שולחן, ושרים לקהל הצוהל את 'שיר המלחמה של הזבובאים המצטיינים' – שבין צחוק לגיהוק, נשמע בערך כמו:


קורבאז בסכין, גאלתו באלה

הרגו מאה זבובים, וזה דבר נפלא!

 

הרעש שהשניים האלו מקימים מחריש למדי את הפייטן המקומי, גבר מהודר בעל נטיה לשיר כל שיר בפואטיות מוגזמת כאילו הוא שר רומנסה. הוא ניסה בדיוק לשיר את השיר הידוע על הגריפון של הנציב לוסטירן שנפצע כאשר ניסה להגיע לבעליו שהוא ומשפחתו נרצחו בידי מתנקשים, אבל לא הצליח כי המתנקשים היו רבים מדי 'והפלדה שבידם קרה כמו ליבם'.

השיר סחט בעיקר פיהוקים, וכעת למרבה רוגזו של הפייטן, 'הזבובאים המצטיינים' לא מפסיקים להרעיש על השולחן ולהפריע לו. כאשר החבורה נכנסת, הם מזהים את אורון ומקבלים אותו בצהלות בתור "המפקד!" ו"אח שלנו גיבור", ששכר את הזבובאים המצטיינים, ועכשיו הוא בעצמו נחשב ל"זבובאי של כבוד" – כך שהם עכשיו שלושה – קורבאז, גאלתו ואורון.

הקהל שואג מצחוק, ואורון מאדים מזעם; מצב הרוח שלו לא משתפר אחר-כך, כאשר מסתבר לו שהם דיווחו לפונדקאי שאורון מעסיק אותם, ורשמו על שמו את כל חשבון השתיה שלהם. הפונדקאי לא מתאפק מלגחך ולכנות את אורון, כאילו בטעות 'אח שלי גיבור' – מה שמרגיז את הלגיונר עוד יותר.

 

החבורה מקבלת שולחן לשבת ולשוחח לידו, וגם את 'מנת היום' שמורכבת מדגים ממולאים בבלילת שעורה קראנית אדומה, על אצות מתוקות ובתוספת פטריות חמצמצות.

הליוטננט המקומית, המפקדת המהוללת מטעם העוצרת, שרועה על הפנים על שולחן סמוך, נוחרת בקולי קולות. היא אישה מאפירה ונראית מעט מהומה, עם שיער מאפיר, שמתקרבת ל-50 בערך. הקשת והחרב שלה מונחים לידה, אבל נראה שלמרות העדר שמירה נראית לעין, אף אחד מנסה לגנוב אותן.

אהלטור שם לב לחבורה של פועלי נמל בשולחן סמוך, שנשמע שהם מנהלים שיחת זימה. בהמשך, הוא יצוטט להם קצת, יצליח הצלחה חלקית ויבין שהם מדברים על אותה גבירה שהוא כבר שמע עליה קודם, שהסמל שלה הוא פרח שחור. הפועלים מקשקשים על כך שהיא אישה יפיפיה, אבל קרה כמו קרח ורעה. בעלה היה אביר מקומי שנהרג – כל אחד מהם אומר סיבה אחרת (עוגים, שודדים, רצח שאשתו הזמינה); ויחד איתו או סמוך לאחריו נהרגה גם הבת שלה, מה שהשאיר אותה לבדה עם הכישור שלה, קרה כמו קרח, במרומי המגדל שלה. מהשיחה, אהלטור מבין עוד פרטים על המיקום של המגדל – משהו כמו יומיים-שלושה של הליכה זהירה צפונה-מערבה, אכן ליד הגדה של ביצת הזבוב השחור.

 

עוד חבורה מעניינת ומפוקפקת עוד יותר, נראית כמו קבוצת בריונים, שהתעסקה קודם או התווכחה על תיבת עץ מלאה במשהו, אבל מיהרה להסתיר אותה כאשר הבחינה בדמויות, ושולחת בחבורה מבטים זועפים, כאשר נראה שאחד מהם מסתכל על המדרגות לחדרים של הפונדק.

הפייטן הנרגז מחליף שיר, ומתחיל לשיר בלדה על פלוגה של חיילים עם מפקדת זהובה, שעוברת ביער, שומעת מנגינה מסתורית, והאנשים נעלמים אחד-אחד. גם השיר הזה לא מצליח להסב אליו את הקהל, בעיקר שבמקום לשיר אותו כשיר של אימה מצמררת כמו שהוא נועד להיות, הפייטן ממשיך לשיר אותו כמו בלדה מתקתקה ופומפוזית.

לרילקה, השיר מזכיר מיד סיפור מוכר בטולו: על הפלוגה של הסרן דאר'לורק, פלוגה מלגיון של ההשתקפות הצהובה שצעדה לעבר טולו במהלך מלחמות הורד האפור, אולם מוזיקה מוזרה משכה אותה לחלק הפראי בצפון יער אנ'קוריאל – ואת הדי הצרחות שלהן שמעו ביער במשך ימים. מכל הפלוגה, הגיעו אל טולו רק שתי חיילות פצועות. אחת מתה תוך ימים ספורים, והשניה נשארה בטולו במשך שנים רבות, אבל שמרה על שתיקה. רילקה נזכרת באופן עמום בכך שהיא עצמה ראתה את שתי החיילות האלו, שהגיעו לטולו כשרילקה עצמה היתה בת עשר בערך.

 

לאחר זמן קצר, החבורה מחליטה לעלות לבדוק את החדרים: מהחקירה של 'החבר החדש של אורון' (הגנב שעדיין נמצא בידי הדמויות), מסתבר של"בוסיק" יש חדר בפונדק. אמנם, סביר שהוא לא יהיה טיפש מספיק כדי לחזור אליו עכשיו – אבל החבורה רוצה לחטט ולבדוק מה יש שם. רק אהלטור נשאר למטה לצוטט ולעקוב אחרי באי היכל השתיה.

כאשר החבורה עולה במדרגות העץ, הם מפתיעים לא אחר מאשר את הצעיר המתולתל עם הפרוות והשקים, שבדיוק ירד במדרגות. לאחר מאבק קצר מאד, החבורה מכריעה אותו ארצה, חוסמת את פיו וכופתת אותו. הדמויות גוררות אותו לתוך חדר ריק בקומה השניה ו'פורקים' ממנו את הציוד שלו, לרבות הרכיבים שנגנבו מרילקה על הרציף.

הדמויות חוקרות ומאיימות על השבוי, כשאורון ורילקה משתמשים בטקטיקה של 'החוקרת הטובה והחוקר הרע'. השבוי הוא קנאי וזועם, ולא ממהר למסור מידע, ובמקום זה הוא מאיים על הדמויות בזעם של כנופיית הגננים.

מבין השיטין, מסתבר לדמויות ש'הגננים' נמצאים באיזור (בעיקר מצפון למחנה) בכוח גדול יחסית, גם אם לא גלוי, ושהם מנהלים משהו שקשור בין היתר למסחר בזרעים – ככל הנראה, לא של שורשי מאכל או שעורה.

 

בין לבין מסתבר, ש'החבר החדש של אורון' – כלומר, הגנב השבוי, הצליח להמלט איכשהו בחסות המהומה.

 

 

סיום: אזעקה מתוך הערפל

הדמויות חוששות שהתקפה תרד עליהן, וחושבות לדחוף את השבוי ולרדת בעצמן דרך החלון של החדר, הגם שזה לא פשוט, כי מדובר בחלון צר ואנכי במה שהיה עפם פתח בגוף של אוניה, כאשר בין לבין, הקרן הרחוקה מהרציף תוקעת שוב.

ואז, בעוד הדמויות בודקות את החלון ואהלטור מגיע ומצטרף לאחרים, הקרן תוקעת פעם שניה.

בפונדק למטה מתחילה מהומה; שומרים ואחרים צועקים דברים, ומקללים את המפקדת שעדיין נוחרת על השולחן שלה; אנשים צועקים גם מחוץ לפונדק.

אורון רץ למטה, כדי לנסות לתפוס פיקוד, ושאר הדמויות באות אחריו, אחרי שקשרו את השבוי בחדר.

 

רילקה חשה משהו; כמו צל או אפלה מתקרבת.

ואז הקרן תוקעת פעם שלישית, תקיעה ארוכה ועגומה.

 

לרגע, כל הצעקות הופכות לדממה; ואז המהומה פורצת שוב, הופכת להיסטריה, צרחות ובכי. אנשים מתרוצצים או מנסים להמלט בלא מטרה. אנשים צועקים שוב ושוב את המילה הפארילית "שאז ראזגול!" "שאז ראזגול!"

אוויר כבד, חמוץ ומצחין מתפשט כמו צעיף מעל המחנה.

 

השאז-ראזגול (או באנ'מירין – פור'ראטי) – חצו את הנהר בחסות הערפל והחושך, ותוקפים את המחנה.

 

 

המשך יבוא!

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.