פרק 6: משפחה טובה (חלק א')

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

פתיחה: חזרה אל אחוזת קול'רון

כאשר הדמויות מתקרבות לאחוזה של קול'רון, המקום שונה לגמרי מהאחוזה השקטה והמבודדת שהן יצאו ממנה שלושה ימים קודם. הכל מסביב הומה בחיילים, מתווכחים, מרעישים ומתקינים בריקדות ותיקונים לגדרות הלא מאד מרשימות של האחוזה. לצד הנס של הלגיון התשיעי, הנס של הורד האפור מתנוסס גבוה מעל המגדל של האחוזה, דבר שגורם לאורון לכווץ גבות ולרטון.

השומר בשער, וגם רוב האנשים שהדמויות נתקלות בהן הן אכן אנשיה של העוצרת; רק מיעוט מאילו שנמצאים בחצר הם אנשי הלגיון התשיעי (אנשיו של סרן נורווין), ורבים מהם נראים עייפים וחבוטים. השומר עוצר את הדמויות בחריפות ודורש לדעת מי הן ומה עסקן כאן; בינו לבין נארקירוס מתפתחים חילופי דברים שהופכים כעוסים ומסוכנים, עד שסילפיריאל מתערבת ומרגיעה מעט את הרוחות.

מהשומר, וגם מאנשים נוספים שהדמויות משוחחות איתן אחר-כך, עולה התמונה הבאה: העוג לא שיקר בחזיון שהראה לדמויות: האנשים של נורווין אכן הותקפו משני עברים ביד כוח גדול של שודדים שהם לא האמינו שקיים, שביחד איתן באו גם לטאות מאולפות. אש פרצה במחנה הלגיון, וכנראה שנורווין וכל אנשיו היו נספים או נופלים בשבי, אלמלא הגיע במפתיע כוח תגבור קטן של אנשי העוצרת, שהגיע לאיזור כדי ללוות קרון אספקה עבור אנשי הלגיון.

אנשי העוצרת, שהונהגו בידי קאדט בשם קל'הולן, יצאו להתקפת נגד שהדפה את השודדים והצליחה לחלץ חלק מאנשי הלגיון, כולל את נורווין עצמו, שנפצע בקרב וכעת הוא שוכב בחדר מתחת לאחוזה ו"עסוק בעיקר בלרחם על עצמו"; הפיקוד האמיתי על כל האנשים באחוזה עבר לקאדט, שלפי מה שהדמויות שומעות עליו הוא טיפוס מתנשא, מגונדר ומרוכז בעצמו לא פחות מנורווין – אבל כנראה יודע מה שהוא עושה כאשר הוא מפקד על אנשים.

לאחר שהדמויות נכנסות לחצר של האחוזה, הן לא מוצאות את קול'רון בשום מקום, וממעט הדברים שהן שומעות הן מבינות שהוא במצב רוח עכור ומסתגר רוב הזמן בחדריו כשהוא ממעט מאד לראות אנשים; והקאדט רואה את עצמו כעת כ'מפקד המקום' – ולא ממש מתחשב בבעל האחוזה בפקודות שהוא נותן לאנשים.

החבורה מבחינה בלא מעט אנשים חמושים, מיעוטם אנשי הלגיון ורובם אנשי העוצרת, שמתאמנים בפאתי החצר בחרבות אימונים ומגינים; למרבה ההפתעה, החבורה מזהה את ביניהן את קר הצעירה, שהצליחה להרגיז חייל ותיק ממנה כאשר הנחיתה עליו כמה מכות מדויקות בחרב האימונים (הוא מצידו טוען שזה "מזל של מתחילות" ו"רק בגלל שהיא בחורה צעירה לא יכולתי להכנס בה כמו שצריך").

אורון נראה מדושן עונג, והולך לעברה של קר, שמסמיקה מאד כאשר הוא מגיע; נראה שהיא היתה רוצה לרוץ אליו ולחבק אותו, אבל היא מצליחה איכשהו לשמור על גינונים אנ'מיריים, כאשר במקום זאת היא מושיטה לו את אצבע הטבעת שלה כמו שגבירה אנ'מירית צריכה לעשות. היא לא מצליחה להחזיק מעמד בדרך הזו יותר מדי זמן, ועד מהרה מספרת לאורון בהתלהבות שאחרי שאחד ממשרתי האחוזה שמע קולות מוזרים, הקאדט אישר לה ולעוד שני אנשים צעירים אחרים לחקור מנהרות מתחת ליסודות האחוזה, שם הם נלחמו והרגו כנימות פגיון שחורות ותולעים שהיו יכולות לחפור את יסודות האחוזה.

זמן קצר לאחר מכן, כאשר קר ואורון מתכננים לפרוש ל'המשך שיחה על בקבוק יין', מופיע הסרג'נט המבוגר והנוקשה של אנשי העוצרת, נוזף בכל החיילים המצחקקים והמרכלים לחזור מיד לאימון, וגוער בקר "כל עוד את עם האנשים שלי, את תתאמני עד הסוף ביחד עם כולם, בלי יין ובלי שום הבלים אחרים!"

בינתיים, סילפיריאל עוזבת את הדמויות כדי למצוא את הילדים שלה; טיריניל פורשת הצידה, מסתכלת בכעס בחומות העלובות של האחוזה, וכולה מלאה זכרונות מרים על מה שקרה לאורגי הערפל האחרים, ומרירות על בני האדם המקומיים. דל'ארנור עושה כמיטב יכולתו לנחם אותה, בהצלחה חלקית.

מנדי, לעומת זאת, נעלמה בצללים עוד לפני שהחבורה הגיעה לשערי האחוזה, ומתגנבת בין השומרים כדי להכנס אל תוך האחוזה ומשם אל המרתפים כדי לחפש את סרן נורווין – אהובה לשעבר, שעזב אותה לאנחות כדי להתארס כיאה (ולמעשה מעל ומעבר) למעמדו, והוביל לשרשרת הארועים שבשיאה היא התפרצה שיכורה למסיבה שערכו קציני הלגיון לכבוד ידידם המאורס, המטירה שם קללות עסיסיות כאלו שהפכו בחלקן ל"מורשת קרב לא רשמית" של חיילי הלגיון מאז ועד היום, מה שהביא אותה להיות מודחת בקלון מגראן א-דרום.

הקאדט קל'הולן

נארקירוס, לעומת זאת, מחפש ומוצא את הקאדט קל'הולן, שיושב על ערמת עצים רחוק מהחיילים, ומביט בכל המתרחש במבט מסתייג ומתנשא.

קל'הולן מתגלה כ'טיפוס מיוחד במינו' – כולו מרירות על כך שעם המוצא והייחוס שלו, במקום לקבל תפקיד ראוי בחצר של העוצרת במערב, הוא "הושלך לחור העלוב והפרימיטיבי הזה, ביחד עם חיילים בהמיים".

את כל זה, הוא אומר אגב שהוא בוחן את הגוף של נארקירוס במבט מתעניין מאד, ומנופף בידו במחווה שנראית הולמת יותר קריקטורה של גבירה אנ'מירית. באותה מידה, הוא מתעניין מאד ב"בחור הגדול" (אורון), באורח שמביא את נארקירוס להחליט להזהיר את אורון מהר ככל האפשר.

קל'הולן ממורמר על העולם כולו, ובעיקר יש לו תלונות על הגבירה קאירה, ש"זרקה אותו למשימה העלובה הזו", והוא מתלונן שבקבוק הבושם שלו כמעט נגמר; יש לו הרבה תלונות על האנשים שלו ועל האיכות שלהם, ועל כך שהוא יושב רחוק מהם גם כדי לא להחנק מהריח שלהם, וגם כי נמאס לו מנושאי השיחה המרתקים שלהם, שבראשם "המפקדת קאירה השווה ווואי, וואי ואוי מה שהייתי עושה לה" ("אויש, ירוד. כל-כך ירוד").

עם כי, במחשבה שניה הוא מוסיף שזה עדיף מאשר שהם ידברו על זה שבתוך כמה ימים יתכן שכולם הולכים לההרג – אפשרות סבירה מאד במצב הנוכחי. הוא שמח מאד לספר לנארקירוס על החצר של העוצרת, ועל כל מיני מותרות שאפשר למצוא שם.

למרות צורת ההתנהגות המוקצנת והמעט גרוסטקית של הקאדט, מסתבר לנארקירוס (ולאחריו גם לאורון ולדמויות האחרות), שברגע שהשיחה עוברת לאסטרטגיה ותכנון תוכניות, קל'הולן חד בהרבה מהצפוי, מבין יפה את הזירה ואת המצב הבעייתי שבו הוא ואנשיו נמצאים – השודדים אמנם ספגו אבדות בקרב בו הוא ארגן במהירות התקפת נגד שהדפה את השודדים באמצע הנצחון שלהם, מה שמעכב אותם קצת, אבל הם יחזרו ובמספר גדול יותר; ולאחר שהוא מבקש ומקבל מנארקירוס דיווח על קורותיה של החבורה ועל מה שגילתה, הוא מוסיף באורח קר ומפוכח – שברגע שדולו והרועים שלו יגיעו ויתאחדו עם 'איש הדרקון' והשודדים שלו, הכל יהיה אבוד; מה שמשאיר לאנשיו ולחבורה בערך שלושה ימים לעשות משהו; נארקירוס יכול ממש להתרשם כיצד – כאשר הם מדברים על הנושא הזה, היהירות המטופשת נושרת מהפנים של הקאדט, ו"הגלגלים בראש שלו מסתובבים במהירות" במחשבה אחרי תוכנית.

לאחר רגע, הקאדט שב לעצמו, ואומר לנארקירוס שיביא אליו את אורון כי 'הוא רוצה לעשות היכרות ולגלגל שיחה עם האיש הגדול' – ונארקירוס הולך מהר ככל האפשר להודיע לאורון ולהזהיר אותו מ'תשומת הלב' הלא צפויה.

מנדי, שעוצרת לרגע בצללים כדי להאזין לשיחה, מציבה לעצמה מטרה נוספת: לנסות ולהתגנב אל החפצים של הקאדט כדי לבדוק אותם – הברנש הזה נראה לה חשוד.

כאשר אורון, עדיין מתוסכל מאי ההצלחה למשוך את קר אליו לערב ש*יתחיל* עם בקבוק יין וסיפורי הרפתקאות, נאלץ להגיע אל הקאדט, הוא זוכה בהחלט למבטים מתעניינים מאד מלמעלה עד למטה, ואז לחקירה על אודותיו – קל'הולן אומר שאורון 'מריח לו' כאדם עם עבר בלגיון.

אורון מספר לו באורח חלקי על הדרך בה נתקל באדם שהיה דומה לאיש הדרקון, הואשם בפשע שהוא לא ביצע ונאלץ לגלות, כאשר הוא מזהיר את הקאדט מכך שלעוגים יש משתפי פעולה בין בני האדם, ואולי גם בקרב מישהו בלגיון עצמו. הקאדט שוקל את הדברים בכובד ראש, ואומר לאורון שהוא לא כפוף לשיפוט של הלגיון המקומי, והוא זקוק לאורון – ולמעשה לכל יד שמסוגלת להניף חרב, או באארום. הוא שב ומדבר באורח מפוכח מאד על המצב האסטרטגי שהוא גרוע מאד, ומבטיח לאורון שאם הדברים יסתיימו – איכשהו למרות הכל – באורח שפיר, הוא יכול לזרוק עליו מילה טובה לפני הגבירה קאירה.

הקאדט כבר יודע שאיש הדרקון והחבורה שלו מתבצרים באחוזה החרבה של הלורד ההולל (ז"ל) בצד השני של הבקעה מדרום, ושהחלק המזרחי של הבקעה, בערפילים שמכסים את העיירה החברה מורואיל, שורצים באל-מתים, וחושב איך לנסות לרקוח תוכנית ולנצל משהו מכל זה לטובתו.

מנדי וסרן נורווין

לאחר שמנדי האזינה לחלק מהשיחה של נארקירוס והקאדט, היא מצליחה לעבור בקלות בין השומרים ליד דלת האחוזה ולחמוק פנימה. היא מצוטטת למשרתים שמרכלים על כך שקול'רון מדוכא ומסתגר בחדריו; בין היתר, נראה שהוא מתקשה להסתגל למצב החדש בו הוא בקושי אדון למקום, שמוצף בחיילים, ומנוהל בידי רמה בידי אותו קאדט יהיר מהמערב.

מנדי חומקת למרתף, עוברת בקלות שומר מנומנם ששעון על הקיר ליד החדר בו נורווין שוכב, ומציצה פנימה. נורווין שוכב על המיטה, חבוש בכמה מקומות, לובש כותנת מוכתמת והשיער הבהיר שלו פזור על פניו וכתפיו. הוא נראה עובר בין עירות לנמנום קל; החדר עצמו מלא תערובת בין ריח דם וזיעה לריח של עשבי מרפא – נראה שהמרפא של אנשי העוצרת, בניגוד למרפא של אחוזת ת'רומראק, יודע יפה מה הוא עושה.

נורווין חש בתנועה, ושואל בכעס מדוע לא קיבל יין ופירות כמו שביקש.

מנדי נגלית ועונה לו בציניות ש"יין אפשר לארגן, על הפירות (מחווה חסרת בושה לעבר החזה של עצמה) כבר ויתרת-" והיא שואלת בהתגרות אם הוא הזמין או צריך "כוהנת מרפאה סקסית".

נורווין נדהם, לא בטוח בהתחלה אם זה חלום שבא לייסר אותו או לא; לאחר מכן, הוא מלמד בכעס זכות על עצמו, וטוען שמנדי ילדותית ולא מצליחה להבין שהוא מילא את חובתו כלפי המשפחה שלו; את הקרב שבו הוא הופתע לגמרי, הוא מתאר כקרב הירואי מצידו, שבו הוא נפצע רק כי הגן על אנשיו בחירוף נפש, והרג המוני שודדים. הוא מנסה להקטין ככל האפשר את תפקידם של הקאדט ואנשיו בקרב – אבל לא נשמע מאד משכנע. על הקאדט, יש לנורווין רק דברים רעים לומר – יצור יהיר, בלתי נסבל, רכרוכי, ש"אפילו כבשה יותר מדי טובה בשבילו"; הוא חושש מאד מכך שהקאדט 'ירוץ להלשין עליו לקאירה, שגם כך לא חיבבה אותו' (היא זו שפקדה עליו, במקום החופשה שתכנן כדי לבקר את ארוסתו, לקחת פלוגה ולעלות להרים).

נורווין מרבה להאנח – אולי קצת יתר על המידה – ולהזכיר את הכאבים שלו, אולי ואולי לא כדי להביא את מנדי לבדוק את התחבושות שלו מקרוב, כאשר הוא מביט בה באורח מעוניין למדי. מנדי מעקמת פרצוף, ואומרת שתביא לו את אורג הערפל דל'ארנור, שהוא מרפא מוכשר בעצמו.

מנדי ספק מתגרה בנורווין וספק נוזפת בו; והאורח בו חושש (דווקא די בכנות) לשלומה ומפחד שהיא תקלע לצרות ותזיק לעצמה, מרתיח אותה עוד יותר, ביחד עם העובדה שנורווין נראה כמי שמאשים את כל העולם במה שקרה – מלבד את עצמו (והוא עדיין בטוח שמבין שניהם, מנדי היתה הנבזית והלא הוגנת, בעיקר באורח בה התפרצה למסיבת האירוסין שלו, וכאשר עד היום היא מסרבת להבין ש'חובה גוברת על תשוקות אישיות').

לאחר שמנדי מסיימת עם נורווין, היא מצליחה להתגנב אל החדר של הקאדט כדי לבדוק חלק מהחפצים שלו; היא מוצאת כמה אריגים יקרים מאד; מראת כיס מכושפת משובצת יהלומים, בקבוקון גדול נוסף של בושם ועוד כמה בקבוקונים ואבקות מוזרים, שאין לה זמן לבדוק. היא גם מוצאת בקבוק עם יין פורת יקר מאד שהגיע כנראה מנמל ראלסורם. מנדי לא מתאפקת ולוגמת ממנו קצת: הטעם משובח ממש, באיכות שהיא לא מכירה, ומעביר בה תחושה עמומה ומרגיעה של ים וגלים.

מנדי מתאפקת לא לכבד את עצמה בלגימות נוספות או בבקבוק כולו, עוזבת את חפציו של הקאדט וחוזרת אל החבורה כדי לעדכן את יתר הדמויות לפחות בחלק מהתגליות שלה. לאחר מכן, דל'ארנור יורד (על תקן מרפא) לבדוק את נורווין, ומתרשם שהוא מטופל היטב; אגב כך, נורווין מתלונן באוזניו והם משוחחים, כאשר נורווין חוקר את דל'ארנור על מנדי וקורותיה, ודל'ארנור מתרצה ומפטפט על הנושא – אולי מעט יותר מהרצוי.

ארוחת הערב

לאחר שהדמויות נחו והתאוששו מעט, הן מוזמנות לארוחת ערב עם אדון הבית. בארוחה נוכחות כל דמויות השחקן, ביחד עם סיפיריאל והילדים שלה, וטיריניל. מלבדן נוכח בארוחה גם הקאדט קל'הולן. סרן נורווין, שהוזמן גם הוא, התחמק וטען שפצעיו מכאיבים לו מדי והוא מעדיף לקבל את הארוחה שלו בחדר בו הוא שוכב.

הארוחה עגומה למדי; והאדון קול'רון נראה אכן כמו צל של עצמו, מדבר בפיזור נפש, בקושי נוגע באוכל שלו, ולא פעם לא לגמרי שם לב לשאלות או לדברים שנאמרים לו. הוא מנסה לפזר אופטימיות, אבל נכשל בכך באורח נחרץ. הדמויות שמות לב שהמשרת שמסתובב כל הזמן לידו הביא לו גביע עץ ישן לשתיה, שעליו מגולפת באורח מגושם צורה של דרקון – והחבורה חושדת שמדובר באחד מצעצועי העץ בחדר הילדים הסודי שהחבורה גילתה קודם.

הילדים של סילפיריאל, שחשים איכשהו את האווירה, לא מתאפקים מלריב כהרגלן, אבל עושים זאת (כולל את הבעיטות מתחת לשולחן) בשקט יחסי. הדמויות שומעות את הנערה סירלורין לועגת לאחיה, קוראת לו גולם (והוא משיב לה שהיא 'שזיף חמוץ שעוד מעט יהפוך לצימוק'), סירלורין משיבה לאחיה, שעוד כמה שנים הוא יהיה כזה גולם גדול ושמן, שהוא לא יצליח יותר לטפס על התורן של ספינה. סילפיריאל, בניגוד להרגלה, יושבת שקועה במחשבות קודרות וכמעט לא מתערבת בקטטה של הילדים שלה. לפחות פעם אחת, היא נתפסת במשהו שנראה כאילו היא מנגבת דמעות מעיניה.

מאוחר יותר בערב, היא תבלה את שעה ארוכה בהרבה מהרגיל ביחד עם שני הילדים, כשהיא מושיבה אותם לידה, ומבקשת מסירלורין להקריא קטעים מקלסיקה אנ'מירית – אולי מחשש שזו הפעם האחרונה.

הקדט קל'הולן לא נראה מודאג במיוחד, לפחות לא כלפי חוץ. הוא שואל את קול'רון על איכות הציד באיזור בימים טובים יותר, ונענה בגמגום ותשובות לא ברורות. לאחר מכן, הוא עובר להתעלל בעונג רב בנארקירוס, כשהוא פונה אליו בנימוס מהוקצע כאל בן אצולה, חוקר אותו ארוכות גם על מסעות ציד וגם על אילן היוחסים (המפוברק) של נארקירוס, כאשר הוא משיב לתיאורים שהאחרון נאלץ להעלות ולהמציא לשאלות כמו ("באילו קרבות של האימפריה השתתפו אימותיך?"); וכל פעם, כאילו במקרה, הוא אומר דברים כמו "תסכים איתי שלדבר רק על הכסף של שושלת, זו פשוט הזניה של מושג האצולה"; או "אני בטוח שלבנות השושלת שלך יש סיפורים, שלעומתם אלו של אחרים נראים כמו כד כסף שיצא מבית בושת".

נארקירוס מבין, למרבה החשש – שהקאדט הזה יודע היטב שסיפור האצולה שלו מפוברק, וגרוע יותר – איכשהו, הוא יודע על המוצא האמיתי שלו כמי שגדל בבית בושת; אבל לעת-עתה נהנה להשתעשע בעניין, כמו שחתול משתעשע עם האוכל.

מנדי, מצידה, זוכה לחיוך מנומס מדי מהקאדט, כאשר הוא רוכן לעברה ומוסיף בלחש "אם עוד פעם אחת תגעי בבקבוק השתיה שלי, אני אפשוט ממך את העור".

מנדי מיתממת ומכחישה, ומבטיחה לעצמה לעקוב היטב אחרי הקאדט הזה.

הארוחה מסתיימת כאשר קולרון מודה שהוא לא חש בטוב, מתרץ שהוא לא נעשה צעיר והימים האחרונים היו מאומצים מאד, ועולה אל חדרו – לא לפני שהוא שולח מבט מצווה אל המשרת, שמנהנן וממהר לאסוף את גביע העץ וכלים נוספים.

הקאדט מתנצל ואומר שגם הוא 'יפרח לו', ושעד כמה שאנשים שלו ירודים, יש לו חובה למלא. בפועל, הסרג'נט מחכה לו בחצר, והם משוחחים שיחה רצינית ושקטה. מנדי מנסה לעקוב ולצותת לשיחה, אבל נכשלת וכמעט מתגלה – מה שמאלץ אותה לסגת במהירות.

נארקירוס, עדיין אכול חששות, נאלץ להודות בפני חבריו – כולל דל'ארנור המופתע – שהוא אינו אציל, אלא בנה של 'עובדת' בבית בושת יוקרתי, ושבמקור הועסק בידי 'שובי הטוחן' – לפחות עד שהלה בגד בו ושלח אותו אל מי שהתכוונו לחסל אותו במקום לתת לו פרס. לאחר מכן, החבורה מתפצלת – מנדי פורשת לנמנם היכנשהו; דל'ארנור לבלות עם האחיינית שלו, שעודה מתוסכלת ונסערת, ויש לה לא מעט מילים לא מחמיאות על בני-אדם למיניהם; אורון לבלות עם קר – במה שמתחיל בבקבוק יין, ובסיפורים נלהבים על הרפתקאות ועל החוויות של קר עם אנשי הלגיון (היא מתלוננת מרה ש'הסרג'נט הזה לא אוהב אותי', ואורון מרגיע אותה ואומר שזה בדיוק התפקיד שלו, והוא נראה כמו מי שיודע מה הוא עושה) – הערב הופך לאינטימי יותר ויותר.

נארקירוס חומק אל תוך החצר, רואה את הקאדט והסרג'נט משוחחים, אבל לא יכול להתקרב או לשמוע משהו מהשיחה שלהם (ונראה שאין לו יותר מדי חשק להיות בקרבת הקאדט ההוא בכל מקרה). אז, הוא מצליח להבחין בצללית חשודה – אותו משרת שהיה עם קול'רון קודם, חומק באורח חשוד בחצר; נארקירוס מצליח לגלות שהוא התקרב או התעסק עם דלת של מחסן בחצר האחורית, שהיא נעולה כעת במנעול חזק ומורכב יחסית. מאחר ומנדי לא שם כדי לפרוץ את המנעול, וממילא יש בחצר אנשים רבים מדי למרות שהלילה כבר ירד, נארקירוס נסוג כדי לעדכן את מנדי והאחרים.

החבורה מתכנסת (בלי אורון, שעסוק בענייניו), וקובעת להפגש שוב לקראת חצות – שאז יהיו בחצר פחות אנשים, ובינתיים לשים עין על החצר, בעיקר ליד אותו מחסן.

מערות החרקים המתים

סמוך לחצות, נארקירוס מבחין בתנועה חשודה – ולהפעתו, הוא רואה לא רק את המשרת חוזר לעבר הדלת הנעולה, אלא גם את קול'רון עצמו, שנושא שק עמוס בחפצים, חלקם כנראה גילופי עץ. נארקירוס מפעיל מיד את האות המוסכם, וקורא ליתר הדמויות (כולל לאורון, שכעוס למדי על כך שחבריו להרפתקאות הפריעו לו בליל התענוגות שלו – בפעם השניה) החבורה חושדת שאלו הצעצועים שהילד שחי פעם בחדר למטה גילף לעצמו.

הדמויות חושדות שקול'רון מתכנן מהלך מיואש ומטורף מול 'איש הדרקון' – שהחבורה עדיין חושדת שלמרות הגרסה הרשמית שלפיה רעייתו של קול'רון מתה בלידת בנה הראשון שלא שרד, ומאז האדון לא נישא שוב, 'איש הדרקון' הוא עדיין יוצא חלציו ובן-חסותו לשעבר (ומסיבה זו, גם לא התקיף וניסה לבזוז ולשרוף עדיין את האחוזה של קול'רון).

עד שהחבורה (שלא מצאה את סילפיריאל בחדריה, ולכן היא לא עם החבורה – בדיעבד יתגלה שהקאדט קרא לה בדיוק באותה שעה לשיחה) מגיעה אל דלת המחסן, קול'רון כבר הסתלק פנימה ונעל מאחוריו את הדלת. לעומת זאת, המשרת חוזר לעבר האחוזה, והוא נראה לדמויות חשוד – ובעיקר מרוצה מאד מעצמו. החבורה מתפצלת: מנדי תפרוץ את המנעול, וביחד עם דל'ארנור וטיריניל תתקדם אחרי קול'רון. נארקירוס ואורון לעומת זאת יעקבו אחרי המשרת וינסו להפתיע אותו במקום בו לא יהיו עדים.

המעקב אחרי המשרת מצליח – במחיר של איבוד זמן יקר שבו החבורה היתה מפוצלת; והחשדות לגבי ההתנהגות שלו הולכים וגוברים. נארקירוס ואורון תופסים אותו היכנשהו במרתף ומצמידים אליו פגיון.

המשרת מנסה לצרוח לעזרה בהתחלה, ולאחר שפיו נחסם ומובהר לו שכדאי שיענה על שאלות בלחש, מנסה לטעון שהוא לא יודע כלום, הוא רק מילא את ההוראות של קול'רון – אבל הדמויות מאתרות עליו סכום כסף במטבעות שלא רק חשודות ככאלו שבאו מעוגים, אלא יש עליהם משהו אפל עוד יותר; ואז גם מדליון מבעית וקר, עם רונה אפלה וסמל של גולגולת.

נארקירוס 'חוזר לימיו העליזים בכנופיה' ומתחיל לחקור את המשרת הבוכה בברוטאליות, כשהוא שובר לו אצבעות בזו אחר זו, אחרי כמה אצבעות הוא נשבר, ומודה ש'העוג המכשף' (כאשר די ברור שהוא לא מתכוון לרב-מג הגדול מאורגאקה, אלא לנקרומנסר) שיחד אותו, והציע לו לא רק סכום כסף גדול, אלא גם ללמד אותו כשפים – בתמורה לכך שהוא שתל משהו במערות למטה. הדמויות מבינות גם, שהוא המשרת 'שבמקרה' גילה את המערות עם החרקים, והביא לכך שקר ועוד שני אנשים נשלחו למטה להרוג אותם, מה שאפשר לו לשתול את "המשהו" שקיבל מהאדון האמיתי שלו למטה.

נארקירוס ואורון כופתים את המשרת עם פה חסום ועם פתק כתוב בחיפזון, שמתאר את 'מעלליו' של המשרת הבוגד, וממהרים במאוחר חזרה לעבר המחסן כדי להצטרף לשאר החבורה.

בינתיים, מנדי מתגברת על המנעול בקלות; בתוך המחסן עצמו אין שום דבר חריג, מלבד כמה עכברים מתים, אבל הדמויות מוצאות דלת מלכודת מוגפת שמתחתיה סולם שיורד למערות למטה. הדמויות יורדות בסולם, ומוצאות את עצמם במרתף עמוק ושכוח עם שברי כלים, צחנה נוראה ועוד עכברים שניכר שמתו ביסורים, שמתוכו יוצאת מערה בוצית.

החבורה מתחילה לעקוב אחרי העקבות שהשאיר קול'רון, כאשר טיריניל, שמדווחת לאחרים שהיא חשה רוע קרוב וחזק (ובינתיים, היא קיבלה מאנשיו של הקאדט, לבקשת דלארנור, ציוד מתכת בסיסי בדמות שריון כבד פשוט וחרב עשויה היטב – הקאדט העיר בציניות, שאין לו בעיה להעתר למבוקש, ממילא יש לו עכשיו מספיק ציוד, ופחות מדי אנשים שיחזיקו בו).

החבורה מתקדמת במורד מערות הבוץ, עד להתפצלות דרכים מוצפת בשלולית גדולה, רדודה ומעופשת, שחרקים מתים – בלא ספק אלו שקר התפארה שקטלה, מוטלים בה. לרוע המזל, החרקים המתים 'מתעוררים', כאשר העיניים שלהם נדלקות באדום, והם קמים ותוקפים את החבורה בתור גרסה אל-מתה חזקה בהרבה ממה שהיו כאשר היו בחיים.

טיריניל מחפה על דל'ארנור ומנדי, כאשר החבורה נלחמת בכנימות פגיון אל-מתות, ולאחר מכן גם בתולעת שורשים גדולה שקמה כאל-מת ויורקת רעל מבחיל. הדמויות מצליחות לנצח את החרקים, לאחר קרב שהתארך יחסית בגלל שרק חצי החבורה היתה בו. מנדי בוחנת סימנים ועקבות, ומגלה שאחת ההתפצלויות היא מבוי סתום בלא שום דבר מעניין; אחרת יורדת באיטיות דרומה ומזרחה, וכנראה מובילה לאותה יציאה בבסיס הסלע עליו האחוזה יושבת, דרכה קר והאחרים נכנסו קודם למסע קטל החרקים שלהם; ואילו התפצלות שלישית מובילה למנהרה שהצחנה שעולה ממנה היא נוראית, וממנה טיריניל חשה רוע בעוצמה חזקה במיוחד.

בינתיים, אורון ונארקירוס מגיעים בריצה ומצטרפים לחבורה. למרות שהעקבות של קולרון מוליכים לדרך שיוצאת מהמערה, החבורה מעדיפה לבדוק קודם את המעבר המצחין, בחשש שמה שחבוי שם יוכל לסכן את כל האחוזה.

הדמויות מגיעות למבוי סתום עם שלולית, שורשים חולים וערמה של רקבון מצחין במיוחד; ושם אכן חבוי פסלון בעל צורה מבעיתה, שהדמויות אינן צריכות אפילו את טיריניל שתבהיר להן שכוחות נקרומגיים מבעבעים מתוכו. לידו, נמצאת גם תיבה עם דגן נגוע, שמדיפה ריח נורא – זהה לזו שהדמויות מצאו בזמנו במערות בהן חיו הפארליל הקנאים שהפכו לאל-מתים.

לפני שהדמויות מצליחות לחטט בחדר, הן מותקפות בידי חרק ענקי נושף אנרגיית מוות, גם הוא כמובן אל-מת; כאשר מאחור מגיעות כנימות פגיון אל-מתות נוספות ביחד עם יתוש-מערות אל-מת, שהסימנים של החרב של קר ששיספה את הגוף שלו באמצע עדיין קרועים בגוף הנרקב שלו.

הדמויות מצליחות להתגבר על היריבים שלהם, בין היתר בשילוב של כוחות הקדושה של טיריניל (כולל היכולת של פלדין להדליק את החרב באש קדושה, ואז לבצע תמרון נשק שתוקף כמה יריבים בבת-אחת), ואוסף פגיעות מוצלחות – חלקן קריטיות – של אורון, מנדי ונארקירוס. דל'ארנור משתמש במטה הנחש שהוא מצא בכוך של אנשי הלטאה כדי לשחרר ריפוי חזק על טיריניל, בדיוק כאשר היא נפגעת כמה פעמים ונמצאת בסכנה להתמוטט.

לאחר שהחרקים הוכרעו, טיריניל קוראת בשמה של מלכת האור, וממטירה אש קדושה על הפסלון הנתעב, באורח ששורף אותו ביחד עם יתר הזוהמה והחומרים האפלים בחדר. הדמויות מקפידות מאד גם להשמיד את תיבת הדגן הנגוע בלי להשאיר ממנה שריד. החבורה חשה שהרוע נרגע באיטיות, ולא נתקלת יותר בחרקים אל-מתים.

כעת – במאוחר מאד – החבורה חשה החוצה דרך הפתח האחר, במעקב אחרי האדון קול'רון.

סצנת סיום – קרב מחריד בערפל

העקבות של קול'רון יוצאות מהמערות, ומובילות הישר לעבר הערפילים שמכסים את החורבות של מורואיל בתחתית הבקע, או ליתר דיוק – אל האנדרטה שמעל הקבר של רעייתו שבפאתי העיירה הנטושה.

הדמויות איחרו; עוד כשהן במרחק-מה, הן שומעות לפתע זעקות מתוך האפלה, שעולות ודועכות מיד; וטיריניל חשה שוב את הנוכחות של אל-מתים, אולי בין החורבות.

החבורה מתקרבת אל האנדרטה, ובהתחלה לא רואה את קול'רון עצמו, אלא רק ארבעה שודדים מהכוח של איש הדרקון שעומדים בדממה בתוך הערפל. מנדי מתחילה להתגנב לעברם, ואז הם מסתובבים לעברה, מבחינים בה בקלות בתוך הצללים – ומתגלה שהם הפכו לגוויות מהלכות. המזל משחק למנדי, היא נחלצת בגלגול מהיר וסופגת רק פגיעה קלה מאחד היצורים; ואז שאר החבורה מצטרפת אליה, והקרב בין הצדדים מתחיל.

רוב המתים המהלכים תוקפים עם הטפרים שלהם; אבל אחד מהם, שכאשר היו בחיים היה כנראה הקפטן של החבורה (למרות ההשערה של החבורה – זה לא איש הדרקון עצמו), מתקיף עם חרב ענקית שמסוגלת לגרום נזק גבוה במיוחד, וגם מסוגל לנשיפה של גז ממית שעושה נזק נמוך, אבל יכול לנגע את הדמויות בחולשה ובמחלה.

בהמשך הקרב, לאחר שאחד או שניים מהאלמתים נפלו, דמות נוספת קמה מהקרקע החשוכה ומצטרפת אליהם. למרבה הזוועה, הדמויות מזהות את קולרון, ואת הפצעים הנוראים שנפצע בפנים ובחזה, כשהוא מדדה בעיוורון ומתקיף אותן. הדמויות מזועזעות, וחלקן מתקשות להתקיף אותן – הגם שלא נראה שיש משהו שאפשר לעשות בשבילו, מלבד לגאול אותו מהקיום המייסר והמבזה הזה.

כאשר הקרב נמשך, והדמויות מתגברות באיטיות על האל-מתים, עולה רעש מהמדרון מאחוריהן; צווחות לא אנושיות מצד אחד, ותקיעת קרן ושריקת חיצים מצד שני.

הדמויות סבורות בהתחלה שהאחוזה מותקפת; אבל בהמשך מגלות שהקרב סמוך בהרבה אליהן, ולמעשה כוח נוסף של אלמתים – טורפי גופות רעבתניים שהונהגו בידי גופה מונפשת של מטיף פאר'ליל עם כוחות שנראים כחיקוי לעגני לכוחות שהיו לו בחייו, איגף את החבורה והתכוון לרדת עליהן מאחורה, אבל הופתע בעצמו בידי הקאדט קל'הולן ואנשיו.

כפי שיסתבר לדמויות – הקאדט קל'הולן לא בזבז אפילו שניה מרגע שאחד מאנשיו גילה את המשרת הכפות (שאחרי חקירה קצרה מאד סיים כשהוא מתנדנד מעל המגדל של האחוזה), ארגן כוח קטן מאנשיו ויצא במורד המדרון – קרי, העיכוב של נארקירוס ואורון אולי עלה לחבורה בזמן יקר, אבל סיכל את המארב שהאל-מתים טמנו לחבורה והפך את ההתקלות לקלה בהרבה.

בזמן שהחבורה מתגברת על אחרוני האויבים שלה, והדמויות – חלקן עם דמעות בעיניים – מפילות את קול'רון האל-מת, עד שהוא דומם ומפסיק לנהום, טורפי הגופות הצווחים נקטלים בידי הקאדט ואנשיו ומושלכים במורד המדרון.

הדמויות מוצאות את שק גילופי העץ שנפל מידיו של קול'רון, מחפשות גם על מנהיג השודדים המת, עליו הן מוצאות פתק מגואל בדם, שנכתב בלא ספק בידי איש הדרקון:

לכו ישר לאנדרטה. אל תעיזו לרדת לכפר מורואיל. לא משנה מה הזקן יאמר לכם, תתפסו אותו ותביא אותו בחיים, ושלם, אל המגורים שלי עד שאני אחזור עם הפרס הגדול. אם הראש שלו יפול, גם שלך יפול!"

תם ולא נשלם...

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.