פרק 5: הכבשים פועות על תל (חלק ב')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: החבורה נכנסת אל מערות הכלא

אחרי שמנדי חוזרת אל החבורה ומעדכנת אותה במה שראתה ושמעה, ובעוד קולות מהמהומה באספת השבט ממשיכים להדהד ממערב, החבורה ניגשת לעבר החלק הצפוני של איזור הדירים כדי לבחון את הדרך שעולה לעבר המיקום המשוער של מנהרות הכלא.

מאיזור המכלאות עולה דרך כבושה למחצה ומתפתלת כלפי מעלה, עוקפת צוק אנכי בדרך אל המיקום המשוער של הכניסה למנהרות הכלא; הבעיה היא שהדרך מוארת בלפידים, וממש לידה יש מכלאה עם 'לטאות רועים' בעלות חוש ריח חד, שאיתן שומרים ומאלפים ערניים מאד.

החבורה נמצאת במרוץ נגד הזמן, כי הדמויות רוצות להכנס למנהרות הכלא לפני שיגררו את טיריניל מהאספה ויזרקו אותה בחזרה לתא שלה. הדמויות שוקלות שתי אפשרויות – להסתכן במעבר המואר ליד גדרת הלטאות, או להעפיל עם חבל במעלה צוק אנכי וחשוך שחולש על איזור הדירים מצפון, ולהגיע אל מדף סלע אפל עם עצים מעוקמים, שמפולת אבנים חרצה בקיר שמעליו כל מיני חורים ובקעים.

החבורה מחליטה ללכת בדרך המוארת ולנסות להתל בשומרים ומאלפי הלטאות עם תחפושת הנערים הפליטים קהי-המוח. כדי לבלבל את הלטאות ולמנוע מהן להריח את המסווה הקסום (או משהו דומה), החבורה מבעירה ערמה גדולה של גללי בהמות שמפיצים מסביב ריח חריף. לשומרים, הדמויות אומרות (כאשר החבורה, ובעיקר נארקירוס, מחקים להג עילג שמתאים לנוודים מטומטמים) ש"בוס גאלג" אמר להן לעלות במדרגות כדי לנקות עוד גללים למעלה.

השומרים חושדים בהתחלה, אבל המשחק של נארקירוס שמחזיק דלי גדול מלא בגללי בהמות, ונראה כאילו יש לו פיקסציה אליו (ובדיקת כריזמה קשה שיצאה מוצלחת), משכנע אותם, והם לא מפריעים לחבורת 'הטמבלים שטוחי הרגל' להמשיך במעלה השביל המתפתל, שאכן מגיע בסופו של דבר אל פתח של מערה גדולה.

המערה נראית עתיקה, הפתח שלה מעוצב באורח מרומז כמו שפתיים אכזריות, עם לפידים בוערים תקועים בכל אחד מצדדי 'משקוף' האבן של הכניסה. גם כאן, הדמויות נתקלות בשומרים דרוכים שעוצרים אותן, ושומעות קולות של שומרים לא מעטים מבפנים – קרי, אם יתפתח קרב, האויבים יוכלו להזעיק במהירות תגבורות משני הצדדים והחבורה תכותר.

השומרים מפקפקים בהתחלה בסיפור "בוס גאלג שלח אותנו", ונוהמים דברים כמו "לכאן? הוא התחלק על השכל לגמרי!" – כנראה בגלל שבדרך-כלל לא שולחים את הפועלים הנערים שבאים מחוץ לכפר אל תוך מנהרות הכלא; אבל הדמויות מתעקשות שהן נשלחו "לנקות קקה", ובסופו של דבר השומרים (שאולי שמחים איפשהו על זה שהמטלה הבזויה תיפול על אחרים) משתכנעים, ויוצאים ידי חובה בלהעיר משהו כמו "טוב, קקה-קקה, זה לא עניין שלי אם גאלג יחטוף נגיחה רצינית מדולו אחר-כך. עכשיו 'סתלק מלפני הפנים שלי, אתה והשיניים הרקובות שלך, לפני שאני אכניס לך מעדר בגולגלת הבוץ שלך בעצמי, זין מפגר".

 

מעבר לכניסה, יש חלל קדמי של המערה, שיורדת במתינות ומתרחבת בהדרגה. החלל הקדמי עדיין קטן יחסית, מחולק לכמה תאים על-ידי וילונות גסים, ומשמש גם כחדר זקיפים וגם כמעין מטבח.

הדמויות שומעות חלק משיחה קולנית בין הטבח של הכלא (רארג) לכמה שומרים אחרים, לפני שהזקיפים מבחינים בדמויות ומתחילים לצעוק עליהן. רארג בוחש בקדרה של מרק ירקות לא טריים, שמעלה ריח חזק ולא נעים, שהשומרים האחרים מתלוננים עליו. אגב ויכוח, הם מזכירים את "האישה ערפל" שכלואה במערות, ואחד השומרים – ברנש לא מבריק במיוחד בעל קול בס, מתחיל לצחוק ולפלוט גסויות על הרצון שלו "לתפוס לה בתחת" וגרוע יותר ("היא טובה בתור עיקרית. רכה כזו...").

השומרים האחרים לועגים לו, שהוא "נולד מכבשים שהם אח ואחות" ומזכירים את האמונה המקומית ש"לגעת באישה ערפל זה מזל רע מאד".

כאשר הדמויות מתגלות, השומרים מתחילים לצעוק עליהן, אבל מאחר והן הורשו להכנס על-ידי השומרים בפתח, נותנים להן לעבור – ומזהירים אותן שהן צריכות לנקות את התאים בדרום, ולהתרחק מאלו שבצפון. הם מזכירים שרידים של שלד באחד התאים, ואומרים לדמויות "לגרוף אותו ביחד עם הקקה לאותו שק".

 

 

המאורעות בתוך המנהרה הגדולה

מנהרת הכלא שמעבר לחדר הזקיפים היא מערה עצומה שיורדת באיטיות כלפי מטה, וממשיכה לכיוון דרום-מזרח; היא אפלה יותר מהתאים הקודמים, כי היא ארוכה ורחבה מאד והלפידים על הקירות מעטים בהרבה, מה שמקל למדי על החבורה.

החבורה לא יכולה לראות את הסוף של המערה, כי הוא הרחק מעבר לטווח ראיה. הדמויות רואות כמה קרעים בקיר שמחופים בסורגים, גם מצפון וגם מדרום. החבורה גם מתבוננת בזהירות כדי לבדוק כמה שומרים יש, ומגלה שיש שני שומרים ליד הדלת לחדר הזקיפים; עוד אחד או שניים ליד התא הראשון בקיר הצפוני, ושניים באים והולכים – פטרול שצועד מתחילת המערה אל החלקים שלה מחוץ לטווח ראיה, ומדי פעם מתעכב שם לדקות ארוכות.

החבורה מתפצלת; רוב החבורה 'עושה מה שאמרו לה' ומתחילה לנקות את התא הראשון בקיר הדרומי, שהוא לא נעול ונראה כאילו מזמן לא היה בו אסיר, מה שגרם לתא להתמלא באבק, קורי עכבישי וחלקי חזזיות. מאוחר יותר, אורון ונארקירוס מתקדמים לאורך הקיר לעבר תא רחוק יותר בקיר הדרומי, שם לצד דרגש מצחין עם קש רקוב, זרוק שלד עם חלקי בשר מרקיב עדיין דבוקים אליו – לפי מה שהדמויות מזהות, כנראה גבר מקלאן הרועים, שהמוות שלו היה איטי ומכוער. ניכר שהוא ספג בעיטות ומכות רצח בעודו בחיים, באורח ששבר לו כמה עצמות, ואז הושאר לגווע באיטיות, כאשר נראה שבשלבים האחרונים הוא התחיל לאכול את הקש בתא שלו. הרחמים של הדמויות על האסיר יורדים מאד זמן קצר לאחר מכן, כאשר בחיפוש עליו הם מגלים שרידים של כתובת "אנס" שקועקעה לתוך הבשר שלו.

מנדי לעומת זאת, מתגנבת בין הצללים ובוחנת את התאים בצפון שאמרו לחבורה לא להתקרב אליהם. בתא הראשון, כלוא רועה זקן שחלק משיניו חסרות; הוא מתחנן בפני הסוהרים ש"יתנו לו עוד הזדמנות", וסופג קללות ולעג – כאשר מהדברים מנדי מבינה שהוא הושלך לשם אחרי שניסה לגנוב אריג או חומר דומה שהיה שייך לדולו באורח אישי. השומר חוב באלה שלו על הסורגים וצועק לאסיר משהו כמו "תאמר תודה שלא זורקים אותך אל העתיק, אולי בגלל שגם הוא לא רוצה למצוץ זבל מהסוג שלך".

בשלב מסוים, השומר חושד ומתחיל להביט לכיוון הכללי של מנדי, שמצליחה להתרחק ולתעתע בשומר על-ידי חיקוי מדויק של עכברים מצייצים. מנדי ממשיכה לאורך הקיר הצפוני, ורואה שני תאי כלא – אחד מהם ריק כרגע, אבל ניכר בו שהוא נוח ומאובזר בהרבה מהאחרים, כולל מיטה, שטיח רצפה, שולחן עם קסת דיו ונייר גס, ועוד. מנדי מנחשת נכון, שזה התא של טיריניל. מעבר לו, יש תא מסורג אחר שנראה כמו מנהרה ארוכה יותר מיתר התאים, שממשיכה לאפלה צפונה ומתפצלת שם לכמה גומחאות. כל מיני חביות ושקים מאוכסנים שם, באורח שעושה רושם שהמקום משמש לאחסון, ולא לאחזקת אסיר.

 

הדמויות מנחשות שיש עוד תאים מזרחה יותר, אבל לא יכולות לראות אותם או לדעת אם יש בהם אסירים נוספים, כל עוד לא ימשיכו לרדת מזרחה, מה שהן לא עושות.

 

ליד התאים בצפון, ישנו שולחן עם קערה של פירות ועוד מאכלים, שלידו רובץ סוהר שנראה בכיר ומהודר יותר מהאחרים, וגם מטופח יותר מהם, כולל זקן חום-בהיר מטופח ופנים חלקות. יצרה של מנדי גובר עליה, והיא מתגנבת מאחוריו, ומכייסת ממנו גם את צרור המפתחות שלו וגם חופן של גרגירים מתוקים שנראים כמו סוג מקומי של ענבים.

לאחר מכן, מנדי חומקת אל תוך התא של טיריניל (שכרגע הוא לא נעול), ומתחבאת מתחת למיטה כשהיא מכרסמת ענבים, בוחנת את צרור המפתחות (היא מזהה בתוכו מפתח מוזר עם צורה מורכבת, שלא נראה מתאים לאף אחד מהתאים שראתה), ומחכה.

 

זמן קצר לאחר מכן, מתחילה מהומה, כאשר חבורה גדולה של רועים שבאה מהאספה, בראשות לוחם מרשים מאד בשם באלג, נכנסת פנימה כאשר אחד מהם אוחז בטיריניל, שניכר שספגה כמה אגרופים, והיא מנסה להאבק ולטעון שמה שקרה לא היה באשמתה.

באלג פונה לסוהר המהודר (ששמו כמסתבר קאד), וצועק לו "לקחת את הפרח ערפל המסריח לתא שלה, ולדאוג שהיא לא תזוז משם עד שדולו יחליט מה לעשות איתה" – הוא מוסיף בחיוך מרושע, שאולי השנה יחליטו "להאכיל את העתיק" מוקדם יותר" כדי שיברך את השבט "בעוד לטאות עם שיניים חדות ובריאות".

טיריניל סופגת סטירה כאשר היא ממשיכה להתווכח, וממלמלת בשפת אורגי ערפל משהו על "בני אדם ארורים, הלוואי והחושך חסר הסוף יקח את כולכם".

 

קאד דוחף את טיריניל אל תוך התא שלה (שאינו נעול), כשהוא צועק עליה בקול. אבל כאשר השומרים האחרים חוזרים לעמדות שלהם, ובאלג ואנשיו נעלמו לגמרי ויצאו החוצה, קאד וטיריניל משוחחים בשקט, מה שמגלה לחבורה ש"היתה ביניהם עסקה" – טיריניל ניסתה וכמעט הצליחה לשכנע את קאד לעזור לה להמלט, כשהיא משחקת על השחצנות שלו ועל התחושה שלו שהוא 'טוב בהרבה מהאחרים בשבט' ומצפה לו גורל גדול. טיריניל הבטיחה לו, שאורגי הערפל יגמלו לו בחרב קסומה והרבה כסף על החילוץ שלה.

אלא שעכשיו, קאד 'מחשב מחדש' אחרי שטיריניל הסתבכה עם דולו, והוא מסרב בהתחלה להמשיך בתוכנית. בסופו של דבר, הוא כאילו משתכנע: בקול רם, כדי שהשומרים האחרים ישמעו, הוא צועק לטיריניל שתבוא איתו למנהרת האחסון: "מעכשיו את תעבדי בשביל האוכל שלך, אישה ערפל ארורה!".

טיריניל יוצאת מהתא שלה וגוררת רגליים אחרי קאד לעבר הסורגים של מנהרת האחסון. מנדי עוקבת אחריהם בשקט.

רק כאשר קאד מנסה לפתוח את הדלת של המנהרה, הוא מגלה סוף-סוף שהוא 'איבד' את המפתחות, ומתחיל לצעוק על השומרים האחרים, שנראים כאילו הם לא מאד מחבבים אותו. מנדי מערימה עליו, ומשליכה את המפתחות על הרצפה ליד השולחן שלו, מה שגורם לקאד להראות כמו טיפש מטופש.

 

 

החילוץ של טיריניל

בינתיים, החבורה מתאחדת מחדש, כאשר הדמויות בדרום מתאחדות תחילה בתא עם האסיר המת, ואז מנצלות רגע שבו השומרים המפטרלים רחוקים והאחרים לא מסתכלים, כדי לחצות מהר את המנהרה ולהגיע צפונה.

קאד מרים את המפתחות, עדיין נבוך ולא מבין איך לא מצא אותם שם קודם, פותח את דלת הסורגים של מנהרת האחסון ומוביל את טיריניל פנימה. נראה, שלמנהרה הארוכה יחסית הזו יש כנראה 'יציאה אחורית' שיש לו את המפתח אליה – אבל ברגע האחרון בוגד בה, מודיע לה ש"המחיר עלה", ומנסה לכפות את עצמו עליה באורח ברוטאלי; לרוע מזלו, הוא לא מבחין במנדי שמתגנבת אחריו ותופסת אותו מאחור "עם המכנסיים למטה" (תרתי משמע), בדקירה כפולה בגב שמוציאה שתי פגיעות קריטיות.

התוצאה היא, שמנדי שיספה במהירות את הגרון של קאד, וגם הצליחה למנוע ממנו לצרוח. טיריניל מופתעת לגמרי, ומודה באורח מגומגם למנדי, שהיא מעירה בתיעוב ש"היא הציעה לבן-האדם האדיוט הזה חרב קסומה, אבל נראה שהוא העדיף 'פגיון'.

עוד לפני שהדמויות האחרות מגיעות ומתגנבות דרך הדלת הפתוחה של מנהרת האחסון, טיריניל מנסה להסביר למנדי, שהיא חייבת להסתלק מכאן מהר, כי יש 'משהו חשוב מאד של אורגי ערפל' שמתקיים הלילה והיא חייבת להיות שם – קאד היה אמור לדאוג לזה, לפני שהשתטה ואיבד את החיים העלובים שלו.

החבורה מתאחדת בתוך מנהרת האחסון; טיריניל מופתעת מאד לראות את דודה דל'ארנור. לברכה שלו, שנאמרת במשלב של אורגי ערפל כפריים ממעמד פשוט יותר, היא משיבה בברכה רהוטה לפי כל כללי הטקס, תוך הודיה למלכת האור שהביאה אותו (מה שיותר ממרמז שהיא לא ממש מאושרת מאיזכור המוצא הפשוט יחסית של המשפחה). דל'ארנור מסביר לה שיתר הדמויות הן למעשה סוג של 'משלחת חילוץ' שהוא אסף כדי לשחרר אותה.

טיריניל מספרת לדל'ארנור בבהילות על הפגישה של אורגי הערפל שמתקיימת בפסגה, ושהיא חייבת, אבל ממש חייבת להיות שם – אומרים שהגיע שליח 'מהבית' עם בשורות חשובות. דל'ארנור סקפטי בהרבה, ומזכיר שהוא וחבריו בני-האדם נתקלו בשליח הזה, כשהוא נפל גם הוא בשבי של כנופיית שודדים; דל'ארנור לא אומר זאת במפורש, אבל הוא רומז (בדרך עקיפה של אורגי ערפל) שהוא לא מאד בוטח באותו שליח.

 

הדמויות מסתירות את הגופה של קאד בתוך חבית ולוקחות – הפעם באורח סופי, את צרור המפתחות שלו. מנדי נועלת את דלת מנהרת האחסון וממלכדת את הדלת בעזרת נארקירוס. טיריניל, שהיא פלדינית מיומנת, אבל חסרת כל ציוד ונשק, לוקחת את החרב שלו.

לאחר מכן, החבורה בודקת את החלק האחורי של המנהרה: טיריניל יודעת באורח כללי היכן נמצאת הדלת האחורית, שהיא סוג של דלת סתרים מכוסה באבק. אחד המפתחות אכן פותח את הדלת (בלי להפעיל מלכודת שהיתה יכולה לפעול אם היו מנסים לפתוח את הדלת באורח אחר), ומוביל את הדמויות אל תוך מנהרה שעולה ונכנסת אל השוליים המוגבהים של חדר עגול עצום.

 

 

הפיר של 'העתיק'

החדר הגדול הוא עגול, והרצפה שלו משופעת מאד, באורח שהחלק המרכזי שלו נמוך מאד, והרצפה עולה בתלילות יחסית ככל שמתקרבים לשוליים. הדמויות נכנסו למעשה אל מעבר עגול שמקיף את הפיר בשוליים – בחלק הכי גבוה ועם הקוטר הכי גדול שלו.

האוויר בפיר הוא חם בהרבה מאשר ביתר הכלא; חלקים ממנו נראים כמו סוג של אמפי תאטרון שחוק, עם עמודים מלאים בחריטות גסות שמראות דמויות אדם זעירות רוקדות לפני צורה מכונפת אדירה. באמצע, במקום הכי נמוך, נפער פיר עצום בקרקע, שממנו עולים אדים, והחול סביבו לוהט, נוצץ מפעם לפעם באדום, ונראה שיש בתוכו שרידי עצמות.

מפעם לפעם, מרעידה את האוויר שאגה מוזרה שמזכירה קצת חריקה של צירים טבולים בשמן לא טרי; הדמויות מבינות ששמעו את הקול הזה גם קודם – אבל אז הוא היה ברור פחות ומעורבב בקולות אחרים.

הדמויות מתקדמות בזהירות כשהן בוחנות את הדרך ואת החריטות; הפנס הקסום של דל'ארנור מגלה שבהמשך, ממש לפני מעין 'צומת' שבו הדרך המעגלית הגבוהה של שולי החדר נפגשת עם דרך שעולה ממרכז החדר ונמשכת אל תוך חריץ חשוך בסלע, יש מרצפות או חלק מהקרקע שרועד בקסם מוזר.

הדמויות מנסות לעקוף את החלק הזה: נארקירוס מטפס על הקיר ומנסה להטיל חבל ולמשוך אחריו דמות אחרת, אבל התרגיל נכשל; החדר כולו רועד, ומתוך הקרקע בוקעות שתי זרועות עצומות, לוהטות ומעוטרות בקוצים, שתוקפות את החבורה. נארקירוס סופג פגיעה קריטית, שמחסלת את לחש שריון הכוח שלו[1].

שאגה נוראה עולה מהפיר, ביחד עם אדים ולהבות שבוקעות מהחול במרכז, באורח שמגלה שהוא שורץ סרטנים קטנים וקטלניים שנראים כאילו שהם עשוים מאש – אבל אלו עודם רחוקים מאד מהחבורה. בינתיים, בעוד הדמויות מתנערות מההפתעה הראשונית, פורצות החוצה שתי זרועות נוספות (מה שמעלה את המספר לארבע), ומתחיל קרב קשה.

הזרועות לא מתוחכמות מאד, ואין להן יכולות מיוחדות, מלבד אפשרות ללפות דמות שנפגעת בגלגול פגיעה גבוה (16 טבעי ומעלה ב-1ק20); אבל כפי שהדמויות מגלות, יש להן תכונה קסומה נסתרת, שפועלת כאשר זרוע אחת או יותר נקטלות – ומחזקת מאד את הזרועות האחרות.

החבורה מנחשת את היכולת הזו לאחר שהזרוע הראשונה נקטלת, והאחרות מתחילות להכות באורח מדויק וקשה יותר; הדמויות – בעזרת סילפיריאל ופה ושם גם טיריניל, משנות טקטיקה, ומתחילות לנסות לפגוע בזרועות האחרות באורח שווה (עד כמה שאפשר), במטרה לנסות לקטול את כל השלוש באותו סיבוב קרב, ולא לתת לאף אחת מהן להתחזק.

 

לאחר כמה סיבובי קרב, בעוד החבורה נלחמת וגם נפגעת לא מעט מהזרועות המתנופפות, והפיר כולו שואג, הן שומעות דפיקות פראיות וצעקות מהדלתות הכפולות בצד השני של הפיר (החיבור בינו לבין סוף מנהרת הכלא, שהדמויות היו מגלות אם היו מרחיקות מזרחה) – אלא, שהדלת הכפולה העתיקה נעולה היטב; קאד וצרור המפתחות שלו "נעלמו" (כמסתבר, זה היה היעוד של המפתח המורכב והמוזר), והשומרים שמבינים ש"העתיק" משתולל, לא מצליחים לפתוח את הדלתות ולהבין מה קורה – מה שהיה גורם לכך שהדמויות היו סופגות מטחי חיצים מרחוק.

התוכנית של הדמויות מצליחה, ולמרות שהקרב מתארך, הן אכן מצליחות לפגוע באורח הדרגתי בכל הזרועות, ואז לקטול את שלושתן בזו אחר זו באותו סיבוב, באורח שלא מאפשר להן להתעצם; זרועות אחרות בוקעות מהפיר ומזדחלות כלפי מעלה, אבל הדמויות רצות אל תוך הקרע האפל בקיר הצפוני, שמוליך אל מנהרה עולה שמסתיימת בתחתית של בור סודי, שקרוע באדמה במרחק מה במעלה מדרון מחוץ לכפר של דולו.

 

הערת השה"ם: פטרול גדול או מרדף גדול של לוחמים וסיירים של דולו היה אמור לצאת מהכפר ולהתקרב אל הדמויות בשלב הזה. אבל, מאחר והשומרים בכלא לא הבינו שהדמויות שם, ואם מצאו את הגופה של קאד והבינו שה"אישה ערפל" ברחה – זה קרה במאוחר, והתעכב עוד יותר בגלל הרעש האדיר של השאגות של "העתיק" מתוך הפיר. לכן, הדמויות הספיקו לצאת מהבור ולהתרחק במעלה המדרון הרבה לפני שהפטרול יצא אחריהן, מה שמנע עוד קרב קשה למדי, כנגד חבורה גדולה שמובלת בידי שניים מהסגנים של דולו.

 

 

חורבות אורגי הערפל שעל הפסגה

כעת, כאשר הדמויות נמצאות על המדרונות הגבוהים, והירח מתקרב לאמצע השמיים, אפשר לראות ביתר בירור את המקום אליו רוצה טיריניל להגיע – חורבות עצומות לגובה של מקדש עתיק של אורגי ערפל, עם עמודים אדירים ומשקופים גבוהים, וגם כנים עם שרידים של פסלים שהיו פעם חינניים מאד.

טירינל שבה ומבקשת להגיע לשם, כשהיא אומרת שחשלת הנשק וארליריל אמורה לנכוח בפגישה, וגם אורגי ערפל מאבאריל ואפילו קור-אומת'ל, ואולי אפילו "היורשת של הר השחר האדום"; היא מודה בגמגום שאסור לבני אדם ולכל מי שאינו אורג ערפל לנכוח בפגישה, אבל היא בטוחה שאם הדמויות יהיו אדיבות מספיק כדי להוביל אותה ואת דל'ארנור סמוך למקדש ולהמתין שם, היא תדאג להן לגמול הוגן. סילפיריאל, יותר מרוב החבורה, מגיבה בלא מעט מרירות וציניות – אולי מפני שהיא נעלבה מכך שלמרות דם אורגי הערפל שזורם בה, מחשיבים אותה לעוד אחת מבני האדם, ונוכחותה באותו טקס לא תהיה רצויה – ובינה לבין טיריניל נוצר מתח לא נעים.

מנדי שקטה בהרבה, אבל מוצאת את הזמן הנכון להעלם בצללים, כשהיא נחושה בדעתה 'להחריג את עצמה' מהאיסור על בני אדם לנכוח ולשמוע את הנאמר בכינוס.

 

כאשר הדמויות מתקרבות למקדש, הן רואות מרחוק דמויות מבורדסות עם פנסים נכנסות בין המשקופים, ושומעות הדים של שירה מתוקה בשפת אורגי הערפל.

ואז, הסיירת אמנסטריה צצה מאחורי החבורה, כשהיא מעירה משהו על הרעש שבני אדם עושים, ושלמזלם מי שאיתרה אותם זו היא, ולא סיירים אחרים ("אולי מפני שלאדון השליח המכובד אין עוד סיירים") שהיו יכולים לירות קודם ולשאול שאלות אחר-כך. מתחילה סצנה משעשעת, שבה מנדי מצליחה לחמוק מעיניה של אמנסטריה, ואז מפתיעה אותה באמירה מלגלגת מאחורה – באורח שגורם לסיירת להניד את ראשה בהערכה.

הגם שאמנסטריה באה, כמו יתר אורגי הערפל, כדי לשמוע את דברי השליח, היא צינית מאד ונראה שהיא לא מאד מעריכה אותו.

לאמנסטריה יש הצעה לחבורה: מהאורח שבו לפחות שניים מאורגי הערפל ששמו את פניהם לפגישה נתקלו במארב (כולל השליח עצמו), היא מנחשת שהסיפור לא נשמר בסוד, ושגם כמה וכמה גורמים לא רצויים שאינם אורגי ערפל יודעים עליו. אמנסטריה חושדת שהטקס עשוי להיות מותקף באמצע, ומבקשת מהדמויות לעזור לה להתכונן לאפשרות כזו. בתמורה, היא מוכנה להכניס אותם דרך מנהרה אחורית שהשליח לא מכיר, ולהביא אותם סמוך מאד מתחת לרצפת ההיכל הגדול, באורח שהן יוכלו לשמוע את הפגישה.

("אתם נשארים בשקט, ולא מתערבים בעניינים של פירות מבורכים, אבל צצים עם נשק שלוף במקרה שמופיעים אורחים לא קרואים – עם קרן באמצע הפדחת או בלעדיה. עד כמה שחלק מהקרואים כאן הם לא האגסים הכי נוטפי טל בסלסלה המוארת, הם עדיין בני העם שלי").

טיריניל מוחה, אבל אמנסטריה (שלא מסתירה את הזלזול שלה בחלק מהמנהגים היותר נוקשים, ארכניים ופואטיים מדי של בני הגזע שלה) לא מתרשמת מאד. 

 

אמנסטריה מוליכה את החבורה בשביל עוקף, שמסתיים בדלת שחבויה בין שני פסלים של עלמות רוקדות, האחת חסרה ראש, והשניה חסרה ידיים; אגב כך, היא מבקשת מדל'ארנור לבחון את הלפידים עם החריטות הרוניות שאמורות להיות הגנה קסומה – דל'ארנור חש שמשהו לא לגמרי בסדר, ואמנסטריה מסבירה לו שלכאורה הכל אובד – אבל הלהבות רק מפיצות אור, בלי לחמם; היא מוכנה להתערב שההגנות שהשליח המכובד בונה עליהן לא פועלות, וההיכל חסר הגנה.

החבורה מתקדמת אל תוך מערה, אגב שסילפיריאל שבה ומביעה מרירות על היהירות של השליח ואורגי ערפל אחרים. טיריניל קופצת שפתיים בכעס, ולוחשת לדל'ארנור שהיא לא מחבבת לא אותה ולא את אמנסטריה, אם ההערות הלגלגניות שלה על המסורת הקדושה של אורגי הערפל.

 

בסוף המנהרה יש סולם אבן שלם שעולה למעלה; אמנסטריה אומרת לדמויות להשאר במקום, ומציעה לדל'ארנור וטיריניל לעלות ביחד איתה כדי להצטרף אל הטקס.

מלמעלה, השירה מתגברת, וביחד איתה נשמע הד קולו של השליח טירליריון סיל-מירלינדה, שמנצח על טקס ארוך של פירות מבורכים לפי כל הדקדוקים (רק דל'ארנור מכל החבורה יכול לראות את הטקס ואת המשתתפים, כאשר יתר דמויות השחקן יכולות רק לשמוע, הגם שדי בבירור).

אמנסטריה מזהירה את הדמויות כשהיא לוחשת כלפי מטה שיתכונו לטקס ארוך של אורגי ערפל, אבל מבטיחה "להודיע להם כאשר הם יגמרו את שלב אמירת לילה טוב").

כבר בראשית הטקס, השליח מקבל ידיעות מתסכלות ממשתתפים אחרים: סרן פאלאנסאר ואנשיו מקור-אומת'ל לא יגיעו לטקס, כי "החובות שלהם לא מאפשרות להם" (השליח מתוסכל מאד מכך שחובות שהטילו עליהם בני-אדם מנעו את ההגעה שלהם); מישהו אחר אומר שהאביר שכונה 'פני מלאך' הדרדר לתרבות רעה מאד ביחד עם אנשיו, והם נקטלו עד האחרון בהם. השליח זועם, ובטוח שאם אורגי ערפל הדרדרו כך, זה רק בגלל ההשפעה המזיקה של בני-האדם.

חרשית הנשק וארליריל, אחרי שאמרה ששמעה עדות של בת-אדם צעירה שהיא מאמינה לה על המעללים המבחילים של 'פני מלאך' והחבורה שלו, אומרת בעצב שהגבירה ריילוריה, בתו של הלורד של הר השחר האדום, לא רק מסרבת לבוא – אלא היא כופרת בעצם השליחות של הציר סיל-מירלינדה. השליח מגיב בכעס, ואומר שאם כך היא "בחרה בחרפה ובגידה".

 

 

השער הנוצץ של השליח סיל-מירלינדה

בסופו של דבר, טקס הפירות המבורכים ואמירת הברכות ודברי ההקדמה מסתיימים, והמפגש עצמו מתחיל.

השליח מתחיל בנאום שבו הוא שופך אש וגופרית על בני האדם; גם אלו שפלשו ושרפו את ממלכת אורגי הערפל, אבל לא פחות מהם, האנ'מירים ש"הסתכלו מהצד ומשכו בכתפיים", ואלו מהם שיושבים בנמל ראלסורם לא מתביישים כיום לסחור בביזה עם אחיהם בני-האדם ששרפו את הממלכה המוארת ורצחו את תושביה. כעת, אורגי הערפל ששרדו נאלצים לשרת בני אדם נחותים מהם ש"מנצלים את הכשרונות שלנו ומנסים להניח ידיים מטונפות על עלמות הערפל שלנו".

דל'ארנור מקשיב בסלידה הולכת וגוברת; וגם ההתלהבות של טיריניל הופכת בהדרגה לחשדנות (הגם שהיא מסכימה לחלק ממה שנאמר על בני האדם, ומזכירה בלחש שבארמון השוקע היא נאלצה ללמד נערות שהתייחסו אליה באורח נוראי), כשהיא ממלמלת ש"משהו כאן לא בסדר" – היא לא יכולה לדעת מה בדיוק. השליח ממשיך, ומבשר לאורגי הערפל את הבשורות הטובות מהבית – אחד מבני משפחת השושלת שבורכה בידי מלכת האור, הנסיך הרם לורמית'יר; והוא הקים את החצר שלו באחד המחוזות בצפון שהברברים לא הצליחו להחריב עד הסוף; הנסיך הרם ירחיב את איזור שליטתו ויבנה מחדש את הממלכה המוארת, אבל לשם כך, החצר שלו זקוקה לכל אורגי הערפל שתצליח לגייס – מאבירים ועד בעלי מלאכה.

אורגי הערפל מסביב מגיבים בהתלהבות, ואפילו טיריניל נראית כמשתכנעת. השליח מרים את ידו, ומגלה חפץ קסום מאד שנראה כמו גרגר לבן זוהר, חרוט ברונות זעירות, עדינות ומורכבות בהרבה מכפי שדל'ארנור יכול להבין. החפץ הזעיר זוהר בלובן בוהק שהולך ומתפשט. השליח מסביר שזה חפץ נעלה מחצרו של הנסיך – והוא יפתח פורטל שאמנם לא יכול להגיע אל היבשת המערבית, אבל יוליך את אורגי הערפל למקום מערבי יותר, דרך קצרה ממקום בו מחכים להם בעלי ברית עם ספינות, שיקחו אותם ליעדם.

אלא שאז, אמנסטריה צועדת קדימה ומעמתת את השליח עם מידע שכנראה שמעה עוד קודם: היא שואלת אותו בחריפות האם אלו ספינות של סקו (Sku), האם הנסיך שהוא מדבר עליו כרת ברית, והיא מוסיפה בלעג שאלה חצי רטורית – האם הסקו הללו זנחו בינתיים את הטקסים בהם היו מעלים קורבנות אדם לאדונים האפלים שלהם.

חלק מהדמויות שמעו בחטף את השם הזה, שמופיע בין היתר בהקשר שלילי בשיר המפורסם על הספינה 'עלמת הסערה', שבאחד הבתים שלה מוזכר שהיא נלחמה בספינות של סקו וטיבעה רבות מהן. כך או כך, אפשר להשלים דברים מההקשר, ולהבין שמדובר בגזע של אנושואידים מרושעים עם שיניים חדות, שמזכירים באורח חלקי עכברושים או משהו דומה. הסקו שירתו במשך דורות על דורות את הקור'סלאג, ולחמו בצידם כנגד הברית בין האנ'מירים לאורגי הערפל במלחמה בה אבדה 'רסיס הקרח'.

מתחיל ויכוח נוקב בין אמנסטריה לבין השליח לור-מירלינדה; הציר מתחמק בהתחלה, אבל מודה בחצי פה שהנסיך הרם החדש אכן כרת ברית עם הסקו כנגד בני האדם (הוא מגמגם ש'הטקסים הפרטיים' של בני הברית החדשים שלהם אינם מעניינו, אבל ברור שהם לא יקריבו את בני בריתם החדשים), ולא מכחיש את השאלה של אמנסטריה – האם הברית החדשה הזו תסייע לסקו בשאיפה הישנה-נושנה שלהם להתקיף ולכבוש את נמל ראלסורם.

השליח משיב שאורגי הערפל לא חייבים דבר לבני האדם, כולל לאנ'מירים שניצלו אותם ואז הפקירו אותם. כל מה שחשוב כעת זה לבנות את הממלכה מחדש, ולנקום בכל מי שהחריב אותה או סייע לאלו שהחריבו אותה. את הטענה של אמנסטריה על כך שדורות על דורות אורגי הערפל והאנ'מירים החשיבו את עצמם קרובים, ולחמו זה לצד זה, השליח פוטר כ"רומנטיקה מטופשת". בסופו של דבר, הוא נותן לאמנסטריה את הברירה – לחזור בה מהסירוב שלה ולבוא עם האחרים, או להשאר כאן ולהיות בוגדת ש"לא תחשב יותר כחלק מאורגי הערפל"; הוא לועג לה באכזריות ומזכיר את אביה, המפקד טילרוס, שנפל במלחמה הגדולה על הדרך לבירה המוארת, ומטיח בה שהיא מבזה את הזכרון שלו.

אמנסטריה עומדת במריה; וגם היא וגם דל'ארנור מסרבים לעבור בפורטל. דל'ארנור מתווכח בלחש ומשכנע את טיריניל, שגם כך מוכה בהיסוס, להשאר גם היא. אורגי הערפל האחרים מצייתים לשליח, מי בשמחה ומי במעט היסוס – וכל הנסיונות של אמנסטריה להשפיע עליהם, בעיקר על וארליריל – עולים בתוהו.

ניכר שהאחרונה לא חפה מהיסוס, ולא קנתה לגמרי את כל הנימוקים של השליח בעניין בני-האדם, אבל מצהירה בקור שאם זו מצוות הנסיך הרם החדש, דברו הוא חוק עבורה ("חיי עבור ארצי"). היא קוראת לאמנסטריה 'להתבגר ולמלא את החובה שלה כלפי הממלכה המוארת'. כאשר האחרונה מסרבת, וארליריל אומרת לה בקור ש"אם כך, אין לי שום דבר נוסף לומר לך".

השליח תוקף בחריפות לא רק את אמנסטריה, אלא גם את דל'ארנור וטיריניל, ומכנה אותם בוגדים וחרפה לממלכה המוארת"; וכך אורגי הערפל עוברים בשער הבוהק בלבן ונעלמים בזה אחר-זה; השליח עובר גם הוא, ואז האור הלבן מתחיל לדעוך באיטיות והחשיכה חוזרת אל תוך ההיכל.

אמנסטריה עומדת לבדה, עם הגב לחבורה; למעשה, העיניים שלה מלאות בדמעות, והיא מלמלת שוב ושוב בלחישה משהו בשפת אורגי הערפל ("אבא, סליחה. אני כל-כך מצטערת").

מנדי צצה מאחורי אמנסטריה ומנסה (ואחריה גם אורון ונאקרירוס) לנחם את אורגת הערפל שהוקעה כבוגדת, כשהיא אומרת לה שהיא מתרשמת מהאומץ שלה, ומהיכולת שלה לבחור את מה שהיא יודעת שזה נכון. אמנסטריה מנגבת במהירות את עיניה, ומנסה לענות בענייניות ש"העניין הזה נגמר" – וכעת יש להם עניינים דחופים אחרים, שנוגעים לאנשי הלגיון ולסרן השחצן שלהם, ולכנופיות השודדים של 'איש הדרקון'.

 

 

הפתעה מרה (או: "פועה מי שפועה אחרון")

ואז, בעוד החבורה משוחחת בהיכל החשוך ושרידי האור האחרונים דועכים כאשר מישהו מעיר שאולי החבורה עשתה טעות כאשר חילצה את השליח מבור הזבל שהוא היה כלוא, נשמע מאחוריהם צחוק נמוך ומתגלגל של עוג; דמות מרצדת של עוג מכשף רב-עוצמה (שלא נמצא כאן בעצמו, אבל מדבר עם הדמויות דרך השתקפות קסומה), מסכים בלעג עם החבורה ש"כן, זו היתה טעות, אבל אני חייב לכם תודה, יצורים קטנים. גם חילצתם אותו, וגם הרגתם את השודדים ההם וחסכתם לי את הצורך לשלם להם דרך הבוס שלהם".

העוג מעיר בלעג, שאלמלא הדמויות עזרו לו, הוא היה צריך לארגן חילוץ או שחרור של השליח בעצמו, מה שהיה אולי גורם אפילו לאוויל הנפוח ההוא לחשוד שמשהו לא בסדר".

 

הרב-מג העוג מברך בלגלוג את החבורה, ואומר שהשירות שעשו לו מצדיק להשאיר אותם בחיים, בינתיים. הוא מביט באורון ואלת הבאארום הקסומה שלו, ומציין 'נשק יפה של האור-מאאגור יש לך. בבוא היום, האנשים שלי יקחו אותו בחזרה, ויציעו לך מוות מכובד בקרב תמורתו'.

מדבריו, ברור למדי שהתוכניות של הנסיך המכשף כנגד בקעת קיירן הולכות ומתקדמות, אבל עדיין לא עומדות להגיע לפלישה גלויה מיד; ניכר גם שיש לעוגים בני-ברית או משרתים בני-אדם בתוך בקעת קיירן, ש"הוכיחו שהם ראויים לחסד של הנסיך הגדול". הרב-מג לועג לבני אדם, אורגי ערפל והקסם העלוב שלהם, ו"כמה קל לתמרן אותם",

בסופו של דבר, הוא 'מואיל בטובו' לגלות לדמויות שבזמן שהשליח היה בשבי, והחפצים שלו נלקחו ממנו, הגרגר המכושף מהיבשת המערבית הגיע לידיו, והוא כמובן "החזיר אותו" – אבל רק אחרי ששיחק קצת עם הקסם שלו, באורח שהשער יוביל את אורגי הערפל שהלכו אחרי השליח שלהם כמו כבשים פועות (אבל מבורכות!), למקום שלא ציפו להגיע אליו; אבל אל-דאגה, העוגים לא מתכוונים להרוג אותם. הם זקוקים לעבדים בעלי כשרונות, ובעיקר לחשלת הנשק המפורסמת – אפילו חייליו של הנסיך המכשף ישמחו מאד לעוד כלי נשק קסומים עד למועד בו הם יתקיפו וימחצו את הלגיון התשיעי.

וכך, כולו מדושן עונג, המג מציע לחבורה למהר לדרכה, ומכשף חזיון מטושטש שבו נראה קרב אכזרי עם להבות גבוהות, חיילים נסוגים ומישהו צועק "הסרן נפגע!" - חזיון שהדמויות מבינות ממנו שכוחות הלגיון התשיעי בפיקודו של סרן נורווין מותקפים בבהתקפה קטלנית ממש ברגעים אלו. העוג מעיר בלעג שהוא היה יכול להיות נחמד ולהציע לחבורה פורטל – אבל 'משום-מה' לא נראה לו שהם יקבלו את ההצעה.

וכך, לחש ההשתקפות המדברת של הרב-מג נחלש ונעלם, והדמויות נשארות לבדן.

אמנסטריה מציעה להוביל את החבורה במהירות בחזרה אל האחוזה של קול'רון, שסמוכה יחסית למקום בו חנו אנשי הלגיון בפיקוד של סרן נורווין; אבל לאחר מכן, במלוא הכבוד לסרן המטומטם שהתעלם מכל האזהרות שלה – יש לה שליחות אחרת ודחופה: היא חייבת למצוא את הגבירה ריילוריה, יורשת הר השחר האדום שהיא פלדינית מוכשרת, ולספר לה מה שקרה. ריילוריה לא צפויה לאהוב בכלל את העובדה שהגבירה וארליריל נפלה בשבי – "גם אם הדבר קרה באשמתו של שליח מטומטם".

 

וכך, החבורה יוצאת במהירות מההיכל החשוך, ושמה את פניה בדרך הארוכה בחזרה אל אחוזת קול'רון.

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 

 




[1] מה שהפך אותו גם חשוף מאד להתקפות נוספות בסיבובים שאחר-כך, וגם אילץ אותו לבזבז סיבוב על חידוש שריון הכוח שלו. למזלו, התקפות מאוחרות יותר של הזרועות עליו החטיאו.