פרק 6: משפחה טובה (חלק ב')

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

פתיחה: חניה קצרה בדרך לקרב על אחוזת תרומראק

החבורה צועדת עם קומץ האנשים של הקאדט קל'הולן מערבה דרך היערות, במורד המתלולים שמוליכים בחזרה אל אחוזתו של האדון סילת'רוס. במרחק קצר מהאחוזה, כאשר שמי המזרח כבר מחווירים מעל ההרים, הקאדט עוצר את הכוח ושולח שני גששים לבחון את היעד ואת כוחות השודדים שבלא ספק שורצים מסביבו.

החבורה ממתינה ביחד עם חיילי העוצרת; הקאדט ממשיך להתנהג באורח יהיר במופגן, כאשר הוא מתיישב שוב לבדו במקום מבודד, ו"מבקש" מהחיילים ומהאחרים להשתדל לא להתקרב אליו מכיוון הרוח, כשהוא מנופף בגועל מעל האף שלו; הוא גם מתגרה במנדי, ולוגם מול העיניים שלה מהבקבוקון של המשקה היקר שהיא שמה עליו עין.

טיריניל רותחת מזעם, ומטיחה באוזני דל'ארנור דברים קשים בשפת אורגי הערפל, בעיקר על הקאדט ("מאיזה חור נוטף בושם הכוהנים של קאל-נאראז' הרביעו את היצור הזה?"), אבל גם על החברה האנושית בכלל; ואז מודה שבפועל היא אכולת דאגה לאורגי הערפל האחרים שנפלו בשבי של העוגים, ובוודאי מתעללים בהם עכשיו. דל'ארנור משתתף בדאגות של האחיינית שלו, ומקווה שהשליחות של אמנסטריה תעלה יפה.

בינתיים, הקאדט שוב מזמן אליו את אורון; ומעבר לדרך בה הוא מביט בו במבט 'מחפיץ' למדי בלי שום בושה, ומכנה אותו 'הלגיונר החסון שבחבורה', מסתבר – שוב – שיש לו ענייינים פרקטיים בהרבה לדון בהם. הוא משתף את אורון בתוכניות הקרב שלו, שהן פשוטות מאד, אבל אפקטיביות; והכל תוך שהוא שב ואומר לו במילים כמעט מפורשות, שאם הוא יוכיח את עצמו עכשיו, הוא (הקאדט) ידבר בשבחו אצל הגבירה קאירה, עם יותר מרמז לכך שהיא יכולה לעזור לו לטהר את שמו בלגיון.

הקאדט יוצר מעין שרטוט פשוט של האחוזה וסביבתה, ומסביר שהוא רוצה לתפוס את העמדה הגבוהה בראש הצוק שחולש עליה, להתגרות בשודדים ולנסות למשוך אותם להתקפת נגד (כפי שיסתבר אחר-כך, אנשי הורד האפור הביאו חלקים של שתי בליסטרות קלות שלא מסוגלות לעשות הרבה לחומות, אבל יהיו יעילות מאד בהתקפה על אחוזה לא מבוצרת), כאשר הרעיון הוא לפגוע בשודדים ולאזן את היתרון המספרי שיש להם מול אנשיו של הקאדט; ובינתיים אורון יוביל את ההרפתקנים דרך פתח צדדי של האחוזה, וינסה לטהר את השודדים בפנים, באורח שילכוד את יתר היריבים בין ההרפתקנים לאנשי הורד האפור.

מנדי, עדיין כעוסה על עניין השתיה שהקאדט 'נפנף בפניה' מתגנבת בצללים – גם כדי להאזין לשיחה ואולי כדי למצוא שעת כושר לסחוב את הבקבוק; אבל לפני שהזדמנות כזו נקרית בדרכה, ובעוד אורון והקאדט משוחחים, נשמע רעש מבין השיחים – גברים חמושים מתקדמים, אבל לא מכיוון האחוזה של סילתרוס אלא מהצד השני, בלא לטרוח לשמור על שקט או להסוות את ההתקדמות שלהם.

סרן נורווין מופיע

עד מהרה מסתבר שלא מדובר בהתקפה, אלא בסרן נורווין – שהפר את הפקודות של הקאדט להשאר באחוזה של קולרון המנוח ולעזור להגן עליה אם היא תותקף שוב בידי אל-מתים, ובמקום זאת החליט להצטרף להתקפה על השודדים של איש הדרקון. נורווין מתוסכל, מושפל, וצמא לתהילה בקרב שתצליח לחפות מעט על הכשלונות הקודמים שלו.

הקאדט מתנפל עליו בזעם, כשהוא מכנה אותו 'סרן אוויל משריש'. נורווין מתגונן בטענה שהגבירה סילפיריאל מפקדת על הכוחות באחוזת קולרון, וממילא לא צפויה שם שום התקפה; ובאורח כללי – בפנים ואוזניים סמוקות מזעם, באורח שמנדי מכירה יפה מהיחסים שלהם בעבר (כל אימת שהוא נבוך מאד), הוא מטיח בקאדט שהוא לא המפקד שלו, לא מוסמך לתת לו פקודות, ובכלל הם אפילו לא מאותו כוח צבאי.

המריבה בין שני המפקדים מחמירה. נורווין לועג לקאדט ואומר שהדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה לרוץ לבכות למפקדת קאירה, ומכנה אותו בקול רם 'מתרומם גדול מהמערב', שיום יבוא, ואפילו הגבירה שלו תבין שהוא אפס. הקאדט מעלה על פניו חיוך מקפיא דם של "אתה תתחרט על זה", ומעיר בארסיות שיש במעמקי הביצות מצודה בשם 'מצודת פרסת הסוס', שמכונה בפי כל 'האורווה' – היא כל-כך נידחת ותקועה באמצע שום מקום, שאפילו את העוגים היא לא מעניינת. שולחים לשם 'טיפוסים מוכשרים במיוחד', ומי יודע, אולי היא תזדקק בקרוב לקצין צעיר ומוכשר מסוגו של נורווין.

לאחר מכן, נורווין מחפש את מנדי (שלא ממהרת לצאת מהצללים), וכאשר הוא מוצא אותה, הוא מנסה לשווא למצוא קצת חיזוקים אצלה, ומנסה לגמגם ש'חשבתי שגם את תרצי שנלחם עוד פעם ביחד, כמו בימים ההם'. מנדי לא מתרצה ומצדיקה את הקאדט, הגם שהיא מתנצלת בחצי פה על הגסות העסיסית על 'האיבר שנוטה שמאלה' שהדביקה לנורווין כאשר התפרצה שיכורה למסיבת האירוסין שערכו לו בלגיון – הגם שהיא דבקה בטענה שנורווין התנהג אליה באורח מביש וכל הסיפור בגללו.

לאחר זמן-מה, הגששים חוזרים עם חדשות מעניינות: השודדים מסביב לאחוזת סילתרוס נראים מתוסכלים ולא ממושמעים. הם אפילו לא איישו את התצפית הגבוהה על הסלעים עם צופה (ועדיין, יש להם גם לטאות גדולות איתם. הגששים ספרו לפחות שלוש). אורון חושש שמדובר במלכודת ערמומית שאיש הדרקון הניח, ומזהיר את הקאדט מפני האפשרות הזו.

הקאדט שוקל את הדברים ומורה בכל-זאת להתקדם. הוא חוזר על הפקודות שנתן לאורון קודם, ואז קורא אליו גם את מנדי, אותה הוא מכנה 'אצבעות זריזות', מזכיר שהוא שמע שגם היא היתה פעם בלגיון, ו"נותן לה את הפקודות שלה": לשמור על היצור שנקרא נורווין ברצועה, ושלא... יטה יותר מדי ימינה (מנדי מתקנת בלי לחשוב ל'שמאלה').

הקאדט אומר ש'אם הוא מתפגר, תקברי אותו בגינה ואני ממש לא אכעס. אבל כל עוד הוא חי הוא באחריותך".

מנדי ממורמרת למדי על הדרך בה נורווין הושלך עליה; החיילים מאחורה מצחקקים, ונורווין כולו מאדים מזעם, וממלמל שוב 'אפס... מתרומם גדול מהמערב. אני עוד אירק על הקבר של היצור הזה'.

כאשר הדמויות ואנשיו של הקאדט מגיעים לתצפית הגבוהה, הם רואים שהאחוזה במצב רע – יש כמה חורים בקירות שלה ובגג פה ושם, אבל עדיין עומדת על תילה; ומסביבה, בוערות מדורות מחנה של שודדים. הגששים צדקו – הם נראים באמת מתוסכלים ולא ממושמעים; לא מעמידים זקיפים כמו שצריך, ועוד.

מנדי מתגנבת כדי לצוטט, ושומעת חלקי שיחות שמהן עולה שהשודדים ממורמרים, לא מבינים למה הם ממשיכים לחנות כאן, ומה קרה ל"בוס"; מהפתח הצדדי, שאליו החבורה צריכה להסתער, מנדי שומעת קול עבה ונמרץ, כנראה של עוג, שדווקא לא נשמע כמו בריון מטומטם – הוא מחלק פקודות לשודדים שאיתו, דואג למערך הגנה, ומבהיר שמי שיעיז לברוח – שיקווה שהאויב יגיע אליו לפני שהוא יגיע אליו ויפצפץ לו את הגולגולת. כמו כן, מנדי מבחינה בקשתים על הגג; לא דרוכים ונראים משועממים וממורמרים, אבל בכל-זאת.

החבורה נפרדת מאנשיו של הקאדט ומתקדמת בצל של המצוקים לעמדה שחולשת על הפתח הצדדי; החבורה עוברת ליד האורוות של סילתרוס ומוצאת אותן ריקות. אין זכר לסוסים (גם לא סימני דם או פגרים), כולל לסוס שהיה פעם של אחותה של מנדי, איאנה. מנדי חשה מודאגת למדי בעניין.

זמן קצר לאחר שמנדי חוזרת לחבורה ומדווחת על העוג, מה שגורם לאורון להיות צמא אפילו יותר מהרגיל לקרב (הוא מאד 'מחבב' את היצורים האלו), הקאדט שנשאר בעמדה המוגבהת למעלה נותן את האות, ואנשיו יורים קליעי בליסטרה בוערים הישר לעבר המדורות של השודדים וקיר האחוזה שמעליהן. נפתחת מהומה שלמה; חלק מהשודדים צורחים כשהם נפגעים מהאש, כמה רצים להזהיר את הבוס, ואחרים מתחילים להתארגן למתקפת נגד זועמת ולא מאורגנת.

הקרב על הדלת הצדדית של האחוזה

החבורה מתקרבת לפתח הצדדי, ומגלה שהעוג שמפקד עליו מבין שהמקום הולך להיות יעד להתקפה. הוא ארגן את השודדים שתחת פיקוד בתור מערך מסודר של כידונים שמחפים זה על זה, כאשר הקשתים תופסים עמדות על הגג ומוכנים לקלוע ברד חיצים קטלני בכל מי שיתקרב.

דל'ארנור משבש את תוכנית ההגנה באמצעות לחש ענן גאז, שגורם לקשתים להשתעל כמו מטורפים, מאלץ אותם לסגת מהעמדה שלהם, וגורם לכך שעוברים כמה סיבובים עד שהקשתים או חלק מהם מתארגן מחדש כדי לירות; החבורה מנצלת את 'פסק הזמן הזה' כדי להסתער פנים אל פנים על מערך השודדים. חזיז אש מדויק של נארקירוס מפיל את אחד מנושאי הכידונים, ואז הצדדים מתנגשים בכל העוצמה; ולמרות המערך המסודר, אורון ונורווין מצליחים לפרוץ אותו, בעזרת סיוע מהדמויות האחרות.

מנדי, שניסתה להתגנב בצללים ונכשלה, עוברת לקרב פנים אל פנים ומסייעת לשני הלוחמים לפרוץ בקלות את מערך הכידונים, עוד לפני שהקשתים למעלה מתארגנים כדי לחזור לירות.

העוג הזועם מצטרף לקרב, ביחד עם שתי לטאות ענקיות. הוא מזהה מיד את אורון ואומר שציפה לו – "גמד מטונף מהלגיון הקטן, יש לך משהו ששייך לאור'מאאגור (העוגים), ואני הולך לקחת אותו מתוך האצבעות המתות שלך"

(הוא מתכוון כמובן לאלת הבאארום הקסומה – נשק עוגי מכובד מאד שאורון נושא עליו).

העוג הוא לוחם חזק שמאזן לכמה סיבובים את הקרב; הוא מצליח להפיל את אורון חסר הכרה, ואחריו גם את נורווין, כאשר הלטאות מסייעות לו בנשיכות מזוהמות, הצלפות זנב ונשיפות של זוהמה (לא קטלנית בכלל, אבל מציקה ומחלישה), אבל בסופו של דבר, הוא נפגע בעצמו ומנדי ונארקירוס מצליחים להפיל אותו חסר הכרה.

אורון נעמד שוב על הרגליים, סובל מכאב ומתוסכל מההשפלה, וממלמל משהו על קיצוץ קרניים של עוגים ארורים.

אורון בוחן את החרב של העוג חסר ההכרה, אבל בסופו של דבר לא בוזז אותה, והחבורה עוזבת את היריב המובס שוכב שם, במטרה לחזור אליו לאחר מכן.

חזיון בסלון

החבורה נכנסת לתוך האחוזה עצמה, מפילה בקלות קומץ שודדים לא מאורגן, ומגיעה אל הסלון של סילת'רוס, שמכור לדמויות היטב. המקום הפוך לגמרי; השודדים הדליקו מדורות בפנים או לפחות התגוללו שם והציתו חלקים מהשטיח המפואר, הפכו את הארונות ושברו אותם, כולל את ארון התצוגה שהגביע היה בו – שכעת מתגולל על הרצפה שבור וריק, ביחד עם עצמות מכורסמות ושרידי אוכל אחרים.

לדיירים הקודמים של הבית אין זכר. נארקירוס חש שרידי קסם חלש, ומנסה להתקדם בזהירות לתוך הטרקלין כדי לבדוק האם הם עולים, כפי שהוא מנחש נכון, מארון התצוגה המנופץ של הגביע. כשהוא מתקדם אל תוך הסלון, הוא דורך בטעות על משהו רך – מטפחת ירוקה שנשכחה שם, שעליה האות "ס" בכתב לבן מסולסל.

לגביע אכן אין זכר; אבל שרידי קסם, כמו ניצוצות בלתי נראים, עדיין מרחפים בחלל; נארקירוס מתרכז בהן, ונסחף אל תוך חזיון מטושטש שבו הוא רואה את הסלון עדיין שלם; סילתרוס יושב על הספה כשהוא מלטף משהו גדול ונוצץ, קולה של הגבירה נאלתרה רעייתו מקשקש כל הזמן מהאפלה דברים כמו 'אני לא מאמינה! אתה אדון מיוחס והיא היתה בקושי זונה! איפה הצדק כאן, אני שואלת? איפה הצדק?"

אל המהומה מצטרף הילד קאלסורם שבוכה בקול מתפנק "אני שונא אותם! את כולם! כשאני יהיה גדול תהיה לי חרב ואני יהרוג את הגבירה האדומה! את כולם!"

מההקשר אפשר להבין שהגבירה האדומה המדוברת היא לא קאירה, אלא הליידי של הארמון השוקע, שככל הנראה ציוותה על סילתרוס להגיע אליה כדי לתת עדות, בתור חשוד ברצח של אותה נערה עלומה לפני שנים רבות.

נארקירוס מנסה, ומצליח, להתרכז ולארוג בתודעה שלו את זיקי הקסם המתפוררים של החזיון, ולשמוע נקישה עזה על הדלת. נדמה לו שסילתרוס מיבב משהו כמו "האם לא סבלתי מספיק? מי שלא תהיו, לכו מכאן! תוכלו לחכות עם המאסר המביש הזה לבוקר!"

קול נשי צלול עונה משהו כמו "סילתרוס, אם לא תקים את הפגר המצער שלך ברגע זה ממש ותפתח את הדלת, אני אבעיר אותה באש ואעיף אותה עד לצד השני של האחוזה!"

סילת'רוס מחוויר כמו סיד, ומצייץ בקול גבוה מאד משהו כמו "הוד... מעלתה...?"

הדמויות, לאחר שנארקירוס יספר להם את מה ששמע, יתהו האם הגבירה של האגם השוקע בכבודה ובעצמה הגיעה לכאן, או האם מדובר במישהי אחרת – ומי.

קרב מול ליוטננט טילבור ואנשיה

כך או כך, הריכוז המוחלט של נארקירוס בחזיון בעודו עומד באמצע החלון, כמעט ועולה לו בחייו (יתכן שהוא היה נהרג, אלמלא היה מוגן בלחש שריון כוח שהפחית את הנזק), כאשר פטיש הטלה שורק מגרם מדרגות שעולה לקומה העליונה, ופוגע בו פגיעה קשה.

מיד לאחר מכן, החבורה נתקלת בכוח אויב חדש שמסתער מהקומה העליונה אל הסלון; ולמעשה, בלא מנדי שהתגנבה בצללים ושמעה רגע אחד קודם חלק מהקולות, החבורה היתה נתפסת בהפתעה וכנראה משלמת בהרבה יותר נזק.

את ההתקפה מובילה אישה ענקית וגסה (אבל מדובר בבת-אנוש, לא עוג), כנראה עריקה מהלגיון (הגם שאורון לא מזהה אותה – אולי היא מכוח אחר או ערקה לפני תקופתו), שמשתמשת בפטישי הטלה, וגם בפטיש גדול יותר לקרב פנים אל פנים. ביחד איתה מגיע קומץ שודדים מיומן יותר מהקודמים, כולל סייר-קשת ששולט בכלב תקיפה ענקי.

העריקה הזו, שמכונה 'ליוטננט טילבור', צורחת, צועקת ומגדפת גם את אנשיה וגם את הדמויות, כשהיא משתמשת בכינויים יצירתיים כמו "פצע מוגלתי מפריש", "פטריה מפורעשת", ועוד. מהצעקות שלה, עולה שאיש הדרקון עדיין נמצא באחוזה – אבל קרה לו משהו מוזר; לפי טילבור הוא "יושב במרתף, בוהה בדבר ההוא ומתנהג כמו ילד קטן".

טילבור צורחת שהיא שונאת הרפתקנים, גיבורים עלובים בעיני עצמם, ודורשת – אגב התקפה – מהחבורה 'להתוודות באיזה כישוף הם או בני הברית המזוהמים שלהם השתמשו על הבוס'.

אגב כך, מנדי מבחינה שליוטננט טילבור 'הרימה' את התכשיטים היקרים מתיבה של דודתה של מנדי (גבירת הבית נאלתרה), ועוטה אותם, ובינה לבינה מגחכת ש"הגונב מגנב פטור".

מתחיל קרב פראי וקשה; ונורווין לא מצליח גם הפעם – למרות כמה התקפות מוצלחות מאד שלו, להיות 'גיבור היום' ומאבד את ההכרה שוב. טילבור היא לוחמת אדירה, שמסוגלת להכות לנזק עצום בפטיש הגדול שלה, וגם להעיף דמויות אחורה בגלגול גבוה מספיק; ומלבד זאת, היא מסוגלת לידות פטישי הטלה באורח שמזכיר 'ברק שרשרת' שיכול לפגוע בדמויות – כולל אלו שמאחורה – בזו אחר זו, וגם לשבש את הריכוז שנדרש להטלת לחשים באותו סיבוב; ובפגיעה מוצלחת במיוחד, גם ליותר מסיבוב.,

בסופו של דבר, מנדי מצליחה להגיע אל מאחורי טילבור ולהכריע אותה, באורח שגורם לה להתמוטט, חסרת הכרה ומדממת; וזמן קצר לאחר מכן, מוכרעים יתרת האנשים שלה. הדמויות עוצרות את הדימום של טילבור ומחזירות אותה להכרה לזמן קצר (ואז גורמות לה להתעלף שוב, הפעם כשהיא כפותה היטב), כדי לחקור אותה בעניין איש הדרקון.

מהחקירה של טילבור עולה, שהם לא מצאו את סילתרוס והמשפחה שלו בבית כאשר הגיעו; ושאיש הדרקון 'מלטף איזה משהו ארור וזוהר למטה' – כך שבעיני טילבור, הוא מתנהג כמו ילד קטן ולא כמו מנהיג, והיא חשבה ש"הגיע הזמן שמישהי ראויה יותר תיקח את הפיקוד" – תוכנית שלזעמה הדמויות שיבשו.

לאחר טיהור היכל האורחים של סילתרוס, הדמויות נפטרות בלא בעיה מעוד מספר שודדים לא מאורגנים, מגיעות לדלת המשרתים, ושם הן מתאחדות עם הקאדט ואנשיו, שהצליחו בינתיים למגר את השודדים בחצר האחורית. הקאדט מודיע – ספק בציניות, אבל כנראה עם צער אמיתי מאחוריה, שהוא איבד שני אנשים טובים, כולל הסרג'נט הנאמן שלו, ושטיריניל נמצאת בחצר, מטפלת בפצועים הרבים שיש שם.

הקאדט, למרות המצב העגום, לא מוותר על עקיצה לנארקירוס, כשהוא שואל אותו בנימוס מעושה, איך הוא מרגיש ב'קרב אמיתי, כזה שמתאים לאילן היוחסין שלו'. כך או אחרת – נשארה משימה אחת – "לרדת למרתף ולגמור את הסיפור"; הקאדט מבקש מהחבורה ללוות אותו, אבל מודיע לדמויות חגיגית ורשמית 'איש הדרקון הוא שלי'.

החבורה יורדת אל המערה שמתחת לאחוזת סילתרוס, שמוכרת לדמויות היטב מהקרבות שניהלו שם עם יצורי הצללים (נראה שחלפו מאז חודשים, למרות שחלפו פחות משבועיים מאז.

קומץ שודדים נרתע לאחור, כשהוא צועק "בוס! בוס! האנשים של ורד אפור כאן!"

הקאדט נאנח: "בואו נסיים את הסיפור. המקום הזה כבר נמאס מזמן על האף המסכן שלי".

טירופו של איש הדרקון וההתקלות הסופית

איש הדרקון יושב ליד מדורה, נראה חצי מהופנט, השיער הארוך שלו, הפנים המיוזעות והקעקועים שמכסים את כל הזרועות שלו נוצצים באור האדמדם. הוא אכן משחק בידיים במשהו נוצץ... אבל לא גביע: משהו בצורה מעויינת, שנראה ממש כמו קשקש גדול, נוצץ באדום-זהוב.

הוא ממלמל בטירוף "שיבואו... שיבואו... הגורל שלי... אף אחד לא יעצור את הגורל שלי. אני ארכב על דרקונים, אני אשרוף ערים-"

הדמויות, ביחד עם הקאדט, מתקדמים לעברו; איש הדרקון קם סוף-סוף, מביט באויבים שלו בעיניים מטורפות, לועג להם בתור 'עבדים של לגיון מקובע ועלוב, שלא יעמדו בינו לבין הגורל המהולל שמחכה לו'.

הקאדט מנפנף בידו בביטול, ואומר לו שיש לו חמש שניות להכנע ולהשליך את החרב. הוא כאן כדי לשלוף את הקוץ בתחת שהציק ללגיון יותר מדי זמן, וזה מה שהוא יעשה.

איש הדרקון שולף את החרב שלו ושואג מצחוק. 'אתה לא רואה מי אני, חתיכת זרג מתרומם? אתה ואיזה צבא?!'

אורון נוהם מזעם, זוכר יפה את כל מה שקרה לו עצמו בגלל איש הדרקון ומשתפי הפעולה שלו בתוך הלגיון, אבל הקאדט עוצר אותו במחוות יד.

ואז, הקאדט עושה משהו מוזר; חולץ משהו מהצוואר שלו, ובאותו רגע, הדמות שלו מתחילה להשתנות במהירות; גם הקול שלו משתנה, והופך נשי וצלול הרבה יותר, בלי זכר לאנפוף האירוני והיהיר של הקאדט. השיער שלו הופך ארוך יותר וכהה יותר, והפנים שלו משתנות-

ברגע הבא, איש הדרקון (וגם הדמויות, מלבד אולי מנדי שחשדה במשהו עוד קודם) נאלם בתדהמה, כאשר הוא מביט בליידי קאירה, היא ולא אחרת, שניצבת מולו עם חרב שלופה. מאחורה, נורווין משמיע סוג של ציוץ נפחד בקול גבוה.

קאירה אומרת בלעג, שהיא ידעה יפה שיש לאיש הדרקון עיניים ואוזניים בגראן א-דרום, ולכן היתה צריכה... תרגיל הסוואה קטן, כדי לוודא שהוא לא ידע מה מצפה לו, עד שיהיה מאוחר מדי.

"אתה רואה את המוות שלך, מאלף לטאות".

איש הדרקון מבין שהוא אבוד, אבל מסתער בזעם כשהוא צועק שהוא יתקע את הלהב שלו בין השדיים שלה, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שהוא יעשה. קאירה צועקת לדמויות לחפות עליה, כאשר יתר השודדים מזנקים לקרב; איש הדרקון שורק, והמערה כולה רועדת, כאשר תולע משוריין עצום, עם מארג קשקשים שכמעט מזכיר דרקון צעיר, ולוע יורק אדים של גז רעיל, מחליק לעבר הקרב כשהוא נושף ומחרחר באיום – הוא גדול כמעט פי שלוש מהלטאות הענקיות שהחבורה נלחמה בהן קודם.

הערת השה"ם: ההנחיה שהחבורה קיבלה מהגבירה קאירה היא להלחם בשודדים ובלטאה, ולדאוג שלא יתקיפו אותה מאחור כאשר היא נלחמת באיש הדרקון. הדמויות חופשיות למלא את ההנחיה או להתעלם ממנה – אבל כל דמות שתתערב בקרב מול איש הדרקון, גם תחשוף את עצמה להתקפות שלו (ולו בתור מטרה משנית, כאשר הוא ממקד את רוב תשומת הלב שלו בקאירה).

בפועל, כמה מהדמויות הרהרו ברעיון להתערב, אבל היריבים הישירים של החבורה נראו להן מסוכנים מספיק כדי לא להפקיר את יתר הדמויות להתמודד מולן לבד.

כך מתחיל הקרב הסופי; הדמויות משתמשות 'בכל מה שיש להן' ולמרות שהן סופגות נזק, הן מכריעות את השודדים, כולל הקשת האומן שלהם, במהירות יחסית. התולע העצום לעומת זאת, מתגלה כיריב קטלני שפוגע קשה בכל החבורה. דירוג השריון שלו נגד התקפות פיזיות מעולה; ומלבד הנשיכות רבות העוצמה שלו, הוא מסוגל להצליף בזנב נגד דמויות נוספות ולנסות להעיף אותן לאחור, ויש לו שתי התקפות מיוחדות שאפשר להפעיל פעם במספר סיבובים: נשיפת קונוס גאז רעיל שעושה נזק מזעזע, וכבר בסיבוב השני פגע בכל החבורה מלבד מנדי שהתגנבה בצללים מאחורי היצור (אבל בגלגול גבוה יותר של יעילות הנשיפה, גם היא היתה נפגעת); והצלפת זנב אדירה, שמתעלמת מהמטרה הראשית שנלחמת ביצור פנים אל פנים, אבל פוגעת בכל הדמויות האחרות – כולל אלו שמאחורה, לנזק כבד ולאפשרות של העפה לאחור.

אורון לוקח את התפקיד של המטרה הראשית שנלחם מול השיניים האדירות של היצור, וסופג פגיעות קשות; דל'ארנור מוכרע בידי הנשיפה וכמעט נהרג (הגיע למצב של גסיסה של 6- מעל הנק"פ שלו), ונורווין סופג הצלפת זנב שמעיפה אותו מרחק רב לאחור, ומטיחה אותו בכל העוצמה בקיר המערה. נארקירוס סופג פגיעה מוחצת, שבסופו של דבר משאירה אותו אם לא יותר מנקודת פגיעה בודדת.

הדמויות מצידן מצליחות לפגוע ביצור שוב ושוב, וגם להשתמש נגדו ביכולת שמורידה במעט את דירוג השריון שלו, ובסופו של דבר, רגע לפני שהיצור היה מסוגל להפעיל שוב את התקפת הנשיפה – הפעם באורח שהיה כנראה מפיל עוד דמויות, והורג בוודאות את נארקירוס, מנדי מצליחה – באמצעות יכולת גנב של 'קריעה לגזרים' לפגוע בשתי פגיעות קריטיות, שאחת מהן חודרת את השריון של היצור מתחת ללוע, ומסיימת את הקרב.

סוף דבר

בערך באותו זמן, מוכרע גם הקרב בין קאירה לאיש הדרקון. מנהיג השודדים נלחם בפראות ובמיומנות (הדמויות ראו תמרוני נשק מתקדמים מאד חולפים במהירות הבזק בין שני הצדדים), ולזמן-מה נראה היה שהוא מחזיק מעמד ואפילו מצליח לפגוע בקאירה בשתי התקפות שגרמו לה להאנק בכאב – אבל בסופו של דבר הגבירה המפקדת מצליחה להכריע את הקרב, באורח שגורם ליריב שלה להתמוטט, בהכרה מעורפלת, על הברכיים; הנשק שלו נשמט מידו ומוצא את דרכו אל מתחת למגף של קאירה.

הגבירה נאנחת, סובלת בלא ספק מכאבים.

"לא רע... בשביל חלאת שודדים. אבל גם לא מספיק טוב".

איש הדרקון צועק לה לגמור אותו; הוא לא רוצה לחיות בלי 'הגורל שלו'. קאירה אומרת לו בלעג שיש לה תוכניות אחרות בשבילו. הוא עומד להגרר, חי בהחלט, כבול בשלשלאות, בחזרה אל גראן א-דרום, כי יש לקח שצריך להלמד ולהראות. אורון מביט במחזה, מלא בסיפוק אכזרי, כשהוא מטיח כמה עלבונות ומילים קשות באיש הדרקון – אבל הלה לא ממש זוכר אותו, או שקוע יותר מדי בקאירה וביגון על 'הגורל שלו' שהכזיב.

נורווין נחלץ מהקיר (לרגע יש תמונה מגוחכת משהו, כאשר מנדי ממגרת את היצור, של נורווין עדיין שרוע על הקיר, אבל הפעם גם עם פה פעור מתדהמה) – וקאירה לא מאחרת להתנפל עליו.

הוא מנסה להתנצל בקול רועד ולגמגם שהיתה אי הבנה. קאירה מחזירה משהו כמו:

"סרן נורווין, המפקד המהולל שאיבד כמעט את כל האנשים שלו כי דאג לעצמו למגורים הולמים; הפר פקודה בגלל הכבוד הילדותי שלו, ובאורח כללי, המוקיון עם הכי הרבה רחמים עצמיים שראיתי מזה שנים. הבשורה הטובה היא, שתוכל לחזור לחופשה שלך ולפגוש את ארוסתך המיוחסת. הבשורה הרעה היא, שאתה יכול לבשר לה שאתה מוצב במצודת פרסת הסוס, מכאן ועד הודעה חדשה. כדאי שתשאל אותה אם יש לה משחות טובות נגד יתושים".

נורווין, סמוק ומבועת, מנסה להסתכל על מנדי במעין תחינה אילמת של 'תעזרי לי, תעשי משהו'.

מנדי רק מגלגלת עיניים ומושכת בכתפיה במעין תשובה של 'מה בדיוק אני יכולה לעשות' – ותוהה בינה לבינה מה מצאה בטיפוס הזה מההתחלה.

קאירה קוראת לאורון לצידה, ואומרת לו שיש לו כמה חובות למלא עכשיו, אחרי שהסרג'נט האומלל שלה נהרג בקרב בחצר; יש מתים לקבור ופצועים לטפל בהם, וגם לדאוג ש'האורח' שלהם נשאר בשלשלאות ולא מצליח לסיים את החיים של עצמו או לעשות שום שטות אחרת. אגב כך היא רומזת לאורון שההבנה הקודמת בינו לבין 'הקאדט' על טיהור השם שלו עומדת בתוקף.

נארקירוס מחטט ליד שרידי המדורה, ומוצא את החפץ שאיש הדרקון היה מרותק עליו. החפץ הזה לא רק נראה כך, אלא ממה שנארקירוס מבין, הוא אכן קשקש דרקון שלמרות שהתעמעם קצת, עדיין זוהר באדום-זהוב עמום. נארקירוס לוקח את החפץ איתו; מנדי מנצלת בינתיים את כשרון הפרוונות שלה, ומורידה בהצלחה מעטה קשקשים רב-עוצמה מהתולע המת – שיכול בהחלט לשמש לחליפה שלמה של שריון גוף רב עוצמה.

וכך, החבורה מתארגנת ליציאה (ואולי גם להחלטה של כל דמות לאחר מכן, להיכן פניה מועדות – והאם החבורה תפרד או תמשיך ביחד) -אגב טיפול בדל'ארנור חסר ההכרה, שנלקח למעלה, כדי להמסר לטיפולה המסור של האחיינית שלו; איש הדרקון הובס, והאיום של כוחות בוגדים שמשתפים פעולה עם העוגים באגף הלא מוגן של מעבר אורגאקה הוסר, או לפחות פחת מאד. אבל איומים אחרים, וגם תעלומות שלא נפתרו, עדיין מרחפות מעל הרכסים שחולשים על גראן א-דרום ממזרח...

--- הסוף ---

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.