פרק 4: פיר בערפל

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: עשן מעל אחוזת תרומראק

כאשר החבורה יוצאת מהיער ומתקרבת לאחוזת ת'רומראק, הדמויות רואות עשן עולה מהאחוזה. סילפיריאל נאחזת בפאניקה ומנסה לרוץ לשם, והחבורה מרגיעה אותה ושולחת את מנדי להתגנב ולגשש כדי לראות מה קרה. מנהיג השודדים השבוי, בל'מור, כמעט 'רוקד' במקום מרוב שמחה ומתחיל לדבר על נקמה ועל טענתו שסילת'רוס רצח את אימו לפני שנים – ומושתק באגרוף כואב של נארקירוס.

בחינה של המצב מקרוב יותר מגלה שהאחוזה אכן הותקפה בלילה על-ידי כוח אחר של שודדים, וזה אכן הגיע עם לפידים בוערים והסב נזק, אבל בניגוד לחששות הראשוניים – ההתקפה נהדפה. הדמויות מגלות חיילים מפלוגת סיור של הלגיון מגראן-א-דרום בגן, ולומדות שהיו בימים האחרונים התפחויות בכוח הצבאי ששומר על מעבר אורגאקה; מנהיגת התגבורת של אנשי העוצרת, הגבירה קאירה, לחצה על מפקד הלגיון לסטות מהגישה הקפואה שלו, שהתייחסה רק לשמירת המעבר מפני העוגים שבביצות אורגאקה; היא לקחה ברצינות מידע שהגיע לגראן-א-אדום על פעילות של שודדים ועריקים (כולל ממידע שהגיע מ'קצינת סיור שבדרך-כלל היו מתעלמים ממנה'), ושלחה לגבעות פלוגה בהנהגה של סרן.

מקטעי הדברים שהדמויות מוציאות מהחיילים (שעוסקים בהשלכת שודדים מתים לבור שנחפר בקצה הגן), הדמויות לומדות כמה פרטי מידע נוספים, שחלקם מטרידים את מנדי מאד, ורומזים שהיא מכירה היטב ובאורח אישי את הסרן הזה – ושהוא לא אחר מנורווין, ארוסה לשעבר שכמה מהכינויים הגסים והציוריים שהיא הדביקה לו בפומבי כאשר התפרצה שיכורה למסיבת האירוסין החדשה שלו, נקלטו היטב בקרב חיילי הלגיון.

כך או אחרת, הסרן לא נמצא בת'רומראק, אלא חונה עם רוב החיילים שלו במקום אחר; אל האחוזה הגיע רק כוח קטן שהסרן שלך לשם 'לבדוק את המצב' ולמעשה לתור עבורו אחרי מגורים הולמים. החיילים מספרים לדמויות שאף אחד מאנשי האחוזה לא נהרג בקרב שהשתולל שם לפני שהם הגיעו, אבל כמה אנשים נפצעו.

 

במהלך השיחה בין החיילים לחבורה, הלגיונרים מביטים באורון וחושדים שכבר ראו אותו בעבר.

אורון מתחמק וממש לא להוט שיזהו אותו, נוכח ההיסטוריה שלו שכוללת אשמה ברצח והגליה מהלגיון; ונארקירוס מתערב לטובתו בלשון חלקות, מבלבל את החיילים וגורם להם להאמין שטעו בזיהוי, ולמעשה אורון היה איתו כבר שנים ארוכות.

 

 

צלקות עמוקות

החבורה מתקרבת לבית ומגלה ששניים מהכלבים הנאמנים של קול'רון נהרגו בקרב מול השודדים; מית'רוס, בנה של של סילפיריאל עומד ליד הגופה של אחת מהם שמכוסה בשמיכה, ונאבק שלא לבכות. האדון קול'רון, גם הוא חיוור (ומעט שרוט) ועם עיניים לחות, מנחם אותו ואומר שהכלב הזה מת כשהוא הגן על האדונים שלו ועל הלהקה שלו מ'אנשים גרועים בהרבה מחיות' – ואין דרך טובה יותר 'ללכת' בה; הוא מבטיח למית'רוס שאם הוא יבוא אל האחוזה שלו בזמן ההמלטות בקיץ הבא, הם יקחו את 'הגור הכי קשוח' ויקראו לו על שם הכלב שמת.

קול'רון מספק לדמויות עוד מידע על ההתקפה, וגם על דברים שקרו לפניה. הוא מזהיר את החבורה שהאדון סילת'רוס הגיב באורח קיצוני מאד כאשר גילה שהגביע המכושף נעלם, ותחילה חשב בחבורה – אפילו באחיינית שלו.

אם לא די בזה, החבורה מגלה שבמקביל התגלתה הדרך בה אורון פיתה את המשרתת קר אל המיטה שלו (הלשנה מצד חברתה לשעבר, לין); וזמן קצר לאחר מכן, כוח שודדים הגיח מהחשיכה עם לפידים; אולם למרבה המזל, הכלבים של קול'רון חשו בהם והחלו לנבוח – סילת'רוס וקול'רון הגנו על האחוזה בקרב עיקש, עד שהחיילים הגיעו והכריעו את הקרב; רוב השודדים נהרגו, והיתרה נמלטה לעבר חלקים פראיים יותר ברכס (ולשאלת הדמויות – לא התגלה מנהיג בולט מביניהם).

 

כך או אחרת, מעמדה של החבורה כאורחים רצויים התערער מאד; והדברים ממשיכים להדרדר כאשר החבורה נכנסת לבית עצמו, ומגלה אותו הפוך למחצה אחרי קרב, עם חבורת לגיונרים נוספת יושבת בחדר הכניסה, מפטפטת ושותה. הדמויות מוסרות ללגיונרים את האסיר שלהם, ואלו מתכוונים בהתחלה להביא אותו לסרן נורווין שיצווה לתלות אותו בלי הרבה גינוני טקס – אבל בל'מור ממשיך להאשים את אדון הבית ברצח, ומסבך את העניינים.

כאשר הדמויות נכנסות לאחוזה, בתה של סילפיריאל פוגשת את אמה, ונראית מעורערת ועל סף בכי; כאשר היא מחבקת את אמה שלה היא למעשה מדברת איתה בלחש. מנדי מצוטטת להן – ומגלה שסירלוריאל שמעה איך גבירת הבית, נאלת'רה, מסיתה נגד סילפיריאל וכנגד החבורה תוך שימוש בביטויים מבישים; היא ממש שכנעה את עצמה שסילפיריאל כאן כדי לגזול את הירושה של הבן של נאלת'רה.

 

אורון ודל'ארנור יורדים למרתף, שם שוכבת קר, שכמסתבר נפצעה פציעה קשה בקרב. מסתבר שלמרות שהידע של הנערה בשימוש בחרב היה בסיסי מאד, היא הסתערה (אולי ביאוש אחרי שמעלליה עם אורון נחשפו) על 'שני בריונים שכל אחד מהם גדול ממנה לפחות בראש'), הנחיתה עליהם התקפה מדוייקת ומרשימה יחסית שפצעה אחד הם – אבל הם התגברו עליה מיד ופצעו אותה.

למעשה, אלמלא ההתעקשות של קול'רון, גבירת הבית ש'חרדה למוסר שהתדרדר' היתה משליכה אותה מהבית מיד, למרות הפצעים שלה. כעת, קרן שוכבת, כואבת ובוכיה במרתף, כאשר המשרת הפארילי זורנאן מטפל בה ומטיף לה מוסר לסירוגין. דל'ארנור מחליף אותו בטיפול בפצעים של הנערה, וקול'רון מורה לזורנאן ללכת לחפש כמה חפצים שדרושים לטיפול רפואי, וכך להשאיר את קר ואת הדמויות לבד.

קר פורצת בבכי למראה הדמויות, ומתחננת בפניהן – בעיקר בפני אורון – שלא יעזוב אותה ושיעזרו לה. אורון בהחלט מוכן לשקול המשך אימון שלה בתור שוליה, או מתן סכום כסף שיספיק לה להסתדר; אם כי נראה שאין לו שום כוונה 'לקחת אחריות' מעבר לכך.

 

 

מפלתו של האדון סילת'רוס

בזמן שדל'ארנור ואורון נמצאים במרתף, אדון הבית מגיע סוף-סוף; לאחר שבהתחלה נמסר לדמויות מהמשרתת של הגבירה נאלת'רה ש'הוא נפצע ומשיב כוחות, ולא פנוי לראות איש, כולל קרובי משפחה' – אבל ההודעה של החבורה שמצאה את הגביע היקר שלו, מביאה אותו במהירות לטרקלין.

סילת'רוס נראה ומתנהג באורח מוזר ומעורר חשש יותר ויותר; בתחילה הוא מברך את הדמויות ואת אחייניתו סילפיריאל בפיזור דעת, וקצת נראה שהוא מרגיש אשם על הדברים ש(הוא לא יודע שהחבורה יודעת) שאמר עליה לאחר שהגביע נעלם – אבל בפועל, כל תשומת ליבו מוקדשת לגביע; הוא מחבק אותו בידיים רועדות, כאילו הוא בן אובד שחזר, ומדבר ומתנהג באורח שמעורר יותר ויותר חשש מרגע לרגע.

הרמזים המנומסים של נארקירוס שאולי כדאי לאדון לשקול דרך להרחיק מעט את הגביע, והדרך שבה סילפיריאל מצטרפת אליו, גורם לפיצוץ סופי בין הצדדים, נאלת'רה, מתחת לנימוס הצבוע שלה, מטיחה בחבורה – בעיקר באורון (שעולה מהמרתף בערך באמצע הסצנה) במנדי ובסילפיראל, ואז אפילו בנארקירוס ("חשבתי שאתה האדם ההגון בחבורה הזו!") האשמות מרומזות על כך שכל הצרות באחוזה החלו עם בואה של החבורה – כי קודם הם חיו כאן בשלום במשך שנים ואף שודד לא ניסה לתקוף את המקום; היא בסופו של דבר מודה כמעט במפורש שהיא חושדת בחבורה בדבר המידע שהגיע לשודדים. וכמובן – היא חושדת קודם כל במנדי, קרובת המשפחה שלה שהדרדרה לתרבות רעה.

כל הנסיונות של קול'רון לפשר ולהרגיע עולים בתוהו, והעובדה שמישהו 'במקרה' פתח את הדלת לקומה העליונה, משם קאלסרום הפעוט 'במקרה' מתחיל למרר בבכי שהוא שונא את 'האישה הרעה והילדים שלה', לא תורם.

 

המהומה מתגברת עוד יותר, כאשר הלגיונרים מכניסים פנימה את השודד הכפות בל'מור – הלה טוען שבעל האחוזה עוול כנגדו ואשם ברצח; ולמרות המחאות הקולניות של נאלת'רה ("איך מעיזים לשקול אפילו דברים של שודד נבזה מול בעלי, בעל אדמות נכבד ממשפחה מיוחסת?"), החיילים מתעקשים לקיים את חוקיה של גבירת הארמון השוקע – לפיה גם לפושע נקלה ומסוכן יש זכות לטעון את דבריו; והדברים הללו מצדיקים גביית עדות מסילת'רוס.

בל'מור מאשים את סילת'רוס בכך שהוא רצח את אמא שלו – היא היתה פשוטת עם, שעמדה באותו גן לפני שלושים שנה כדי לספר לסילת'רוס שהיא בהריון ממנו (או כלשונו של בל'מור – שהוא החדיר את הזרע המזוהם שלו לתוכה)– והוא רצח אותה – דחף אותה למי הבריכה שם היא טבעה.

הדבר למעשה דומה מדי ל'אגדה המקומית' שהדמויות כבר שמעו – שהחליפה את הצעירה ההיא במכשפה, ואת סילת'רוס באדון קדום יותר של הבית.

באורח מפתיע לכאורה (ופחות מפתיע לפחות מבחינת כמה מהדמויות), במקום להכחיש בבוז, סילת'רוס מחוויר ומתחיל לגמגם שהוא לא רצה שהיא תמות; שהכל היה תרגיל מלוכלך של אציל שכן ששלח אליו זונה לפתות אותו, כדי להשתלט על הרכוש של המשפחה – אבל הוא חוזר ומיבב שהוא לא רצה שהיא תמות. לרוע מזלו של סילת'רוס, נארקירוס 'מנדב' לחיילים את המכתבים המרשיעים שמצא מתחת לאחוזה - שמחזקים את החשד למעורבות של אדון הבית בארוע.

הלגיונרים נבוכים, ואומרים שזה כבר גדול עליהם ואפילו על סרן נורווין – הם יצטרכו להעביר את הסיפור והעדויות לגבירת הארמון השוקע שהיא תכריע בהם; סילת'רוס, חיוור כמו סיד, אוחז לפתע בחזה שלו, גונח ונופל על ברכיו; נאלת'רה מתחילה לצעוק ולהאשים את החבורה, והדברים מגיעים לזה שנאלת'רה מטיחה בסילפיריאל את העובדה שהיא ביזתה את שם המשפחה שלה כאשר התחתנה עם בן בלי שם (Mongrel) נחות, שהפך לאבי ילדיה ובסוף כמובן הביא בזיון ונמלט. סילפיריאל מאבדת את העשתונות שלה, מאשימה את נאלת'רה שהפכה את האחוזה ל"קן צפעונים" – ורק קול'רון, בעזרת נארקירוס, עוצר את סילפיריאל מלהנחית סטירה פיזית הישר בפנים של גבירת הבית.

 

סילפיריאל מטיחה, שהיא לא מתכוונת לבקש שום דבר ממישהו באחוזה הזו, ומורה בחמת זעם לילדים שלה להתכונן לעזוב. קול'רון – בתמיכת החבורה – מציע שסילפיריאל ושאר החבורה יעלו אל האחוזה שלו, לפחות עד יעבור זעם.

וכך, בעוד האדון החולה מתאושש לאיטו, משתעל וממלמל (נראה שההתקף שעבר היה קל, בסופו של דבר), החבורה מתארגנת לעזוב במהירות את אחוזת ת'רומראק, בשיירה שמורכבת מעגלות שהאדון קול'רון שכר מהכפר הסמוך. באחת העגלות, שוכבת המשרתת הפצועה קר, שאורון 'מתנדב' לדאוג לפציעה ולנחם אותה; הילדים והמלח הזקן והצולע יושבים בעגלה אחרת, והכלבים של קול'רון – אילו ששרדו – מתרוצצים מסביב לעגלות כשהם נובחים בקולי קולות.

 

 

הכפר מורואיל בערפל

השיירה האיטית מתנהלת במשך כשלוש שעות לכיוון צפון-מזרח, בשביל שהולך ומטפס במעלה הרכסים, והנוף נעשה פראי יותר – ארץ של יערות מחט שיושבים על מצוקים מעלי ערפל, עם גאיות עמוקות ורוח שורקת, כאשר באופק מצפון-מזרח, אפשר לראות גבעות גבוהות ופראיות עוד יותר, חלקם עם אבנים שחורות שכאילו מגולפות בצורות גסות בגובה.

למעשה, מדובר בקצה המערבי של רכס דר'ראון, ארצם של שבטי הגבעות העתיקים; קול'רון מספר לחבורה שהיתה פעם דרך חצובה במערה שהובילה מגיא סמוך אל הרמות של דרארון, שכאשר הוא היה צעיר, היה מסחר בין הכפרים המקומיים לאנשי הגבעות, אבל הוא הדלדל מאד ובסוף נפסק.

בסופו של דבר, הדרך מתפצלת לשניים – חלק ממנה ממשיך בקו כמעט ישר מאחד מצדדיו של גיא עמוק ומכוסה לגמרי בערפל, עד שהוא מגיע לשורת עצים, שמאחוריה נמצאת אחוזתו של קול'רון עצמו; והחלק האחר יורד די בתלילות אל תוך הגיא העמוק; כבר מכאן, מבעד לערפל המעובה, הדמויות יכולות לראות צורות של גגות הרוסים רחוקים ומגדל נפול למחצה בתוך הגיא.

קול'רון מספר לדמויות שהחורבות האלו בגיא הן שרידיו של כפר גדול בשם מורואיל, שהיה פעם שוקק חיים ומשגשג, משום שדרכו עבר רוב המסחר עם שבטי הגבעות, בעיקר שבט שחי בתוך נקיק גבוה במערב דרארון (לפי הרמזים שהדמויות מקבלות היה בכפר אפילו בית בושת); הכפר חי גם מהאחוזה המפוארת שישבה פעם על המדרונות בצד הרחוק של הגיא (אפשר לראות בקושי את החורבות הרחוקות האלו, הרבה מעבר לכפר).

אבל כפי שהדמויות יודעות – האחוזה ההיא ניטשה אחרי שהלורד האחרון, ההולל והמרושע שלה, מת מוות נורא במגפה, והמשרתים שלא נפלו קורבן גם הם נמלטו (והמקום לא יושב עד היום); הכפר לא התאושש מהמכה הזו, אליה הצטרפו כמה קורבנות שהמגפה הפילה גם בו, ואז התדלדלות הסחר עם אנשי הגבעות, עד שנפסק לגמרי. מורואיל ניטש בהדרגה, והכפריים האחרונים עזבו אותו לפני מעט פחות משני עשורים.

 

כאן, קול'רון מבקש מהחבורה (שחייבת לו בנקודה הזו לא מעט) 'טובה קטנה':

הוא מספר להם שיש מקום בקצה הכפר שהוא 'מכבד אותו' מדי פעם; כך שהוא עוקב אחרי החורבות האלו, שממילא שוכנות קרוב למדי אל 'סף הדלת שלו'. בלי קשר לזה, הוא אומר שבשבועות האחרונים, קורה בחורבות 'משהו שלא מוצא חן בעיניו' – הערפל הפך צפוף ומוזר; קולות מפחידים עולים משם בלילות, והרוח שעוברת בחורבות נושאת עימה אוויר מבאיש; וזה עוד לפני שמועות וחששות שכמה מהשודדים נכנסו לחורבות האלו.

קול'רון מבקש מהחבורה לעשות סיור בתוך החורבות נגועות הערפל של מורואיל, ואז לפגוש אותו בצד השני של הכפר כדי לספר לו מה ראו – בצד השני של הכפר ישנו עמוד מגולף, שהוא כנראה המקום שקול'רון 'מכבד אותו' מפעם לפעם; ושם הוא מבקש מהחבורה למצוא אותו.

קול'רון מורה לעגלונים מהכפר להמשיך לנהוג את הפרדות שלהם לתוך האחוזה שלו; ומנחם את מית'רוס, שרצה בהתחלה לבוא גם-כן לחורבות כי "הוא כבר גדול ויודע איך משתמשים בחרב", כשהוא ממנה אותו לאחראי על המסע של העגלות לתוך האחוזה.

 

החבורה מסכימה לעזור לקול'רון - וכך, הדמויות נפרדות משיירת העגלות, והחבורה (נארקירוס, מנדי, אורון, דל'ארנור וסילפיריאל), יורדת בזהירות בשביל שמוליך אל הגיא העמוק.

 

הדמויות נכנסות אל החורבות, ומתקדמות לעבר מרכז הכפר, שם נראה שהערפל המבאיש (וגם הנוכחויות האפלות שדל'ארנור חש במעורפל) חזק במיוחד.

במרכז הכפר, נמצאים זה מול זה שני שרידים של בתים שהיו פעם הבתים הגדולים יותר בכפר; ממערב, מעבר לגן נבול שהאדמה שלו נקרעה בבקעים וחלקה נוטה באלכסון, ובמרכזו פסל של גבר בגלימות (כנראה סוג של מלומד), עומדים שרידי עמודים וקירות מבית שהיה פעם עשוי ברובו אבן ומפואר יחסית; ואילו ממזרח, מעבר לרחבה מלאה ערמות טינופת ומבני אורוות שנרקבו, עומדים שרידים של מה שנראה כפונדק גדול.

 

 

חיטוט באיזור הפונדק הנטוש

הדמויות בודקות בהתחלה את החצר של הפונדק, שהיא מזוהמת להחריד ושורצת חרקים – מנדלים זעירים ועד זבובי בשר תפוחים בעלי מגע צורב. הדמויות מבחינות, לא רחוק מהאורוות, ברגליים של אדם מת שקבור בתוך אחת מערמות הטינופת, ונראה שהוא לא נמצא שם הרבה זמן.

כאשר אורון מתחיל להסיר את הטינופת, הגופה 'מתעוררת' ומזנקת בשיניים חשופות על הגרון שלו; אורון מצליח להדוף את היצור מעליו בלא להפגע; הגוויה הזוחלת מנסה להמלט אל איזור של טינופת צפופה יותר מאחורי האורוות, אבל החבורה סוגרת עליה ומחסלת אותה בקלות יחסית.

מבחינה של הגופה מתגלה שמדובר באחד השודדים; הוא מת ממכה של חפץ כבד שמעך לו את הראש, או מהתמוטטות של חפצים כבדים; על השרידים שלו, מלבד מעט מטבעות, הדמויות מגלות פתק מגואל בדם, שנכתב בידי מישהו בשם 'קורול':

 

"תקשיב ותקשיב טוב, כי אם תפשל הפעם הדרקון יתעורר עליך כמו שצריך. אנחנו צריכים בחורים חדשים. לך אל דולו והרועים שלו ותעביר להם את ההצעה שלי. כמו שהיא; הגיע זמן שהם יפסיקו להשתעשע באורגת הערפל המלומדת ההיא שהם תפסו ויעשו משהו מועיל.

אה, ואל תכנס לחורבות של מורואיל, ובטח אל תנסה לחטט שם שוב כדי למצוא אוצרות, חתיכת אדיוט".

 

דל'ארנור נזעק מקריאת הדברים – הוא חושד שאורגת הערפל שאותם רועים גסים משתעשעים בה היא לא אחרת מאשר אחייניתו האבודה.

הנוכחות האפלה, כולל מילים רהוטות ואפלות שמוטחות הישר אל התודעה של הדמויות, הולכת ומתגברת; כאשר הדמויות מנסות לבדוק את המקום אליו ניסה המת הזוחל לסגת, אורון כמעט נופל לבור נסתר בעומק של כעשרה מטרים; יש דברים זוחלים למטה, אבל הם מסתלקים מטווח יריה או פגיעה, והדמויות חשות משהו... אותו קול רהוט וזדוני, שממש מנחה אותם.

במקום להסתכן בירידה לבור עמוק עם אויב מסוכן שיכה בהן מיד כאשר יגיעו לקרקעית, הדמויות ניגשות אל החורבות של הפונדק; כבר ממבט ראשון, החבורה מגלה רמזים שהפונדק כלל מקום 'רגיל' לסוחרים ואורחים בקומת הקרקע, ובית בושת בקומת המרתף. מנדי מאתרת את הדלת הנעולה שיורדת במדרגות אל המרתף, וגם מבינה מבעוד מועד, שנדלי ענק שחורים וארסיים אורבים מאחורי הדלת.

מנדי מפצחת את המנעול בקלות, באורח שמאפשר לחבורה להתקיף את הנדלים במהירות וביתרון; כמה מהשרצים נופלים והאחרים נמלטים אל החשכה למטה. הדמויות רודפות אחריהן, ומגיעות להיכל נטוש בו שכן פעם בית הבושת, וכעת הוא מאורה של נדלי ענק – שמאחוריהם מפלצת תבונית ומסוכנת בגוף של נדל עצום, עם פה צינורי מוקף מחושים, שנדלק באפור כל פעם שהיצור משתמש בכשרון הטלפתיה שלו כדי להשפיע על התודעה של ידידים ויריבים, או בכדי להטיל לחשים. מדברי הלעג שהיצור מטיח בחבורה – בקול רהוט שלא היה מבייש אציל אנ'מירי, נראה שהוא ניזון משרידי התודעות והזכרונות מסביבו, ומאד חושק בארוחה חדשה בדמות התודעה והזכרונות של הדמויות.

מתפתח קרב, שבו היצור מפעיל חזיזי צל קטלניים, שאחד מהם פוגע פגיעה קשה בסילפיריאל; מנסה לשאוב את החיים מאורון ולרפא את עצמו, ומצליח באורח חלקי בלבד; למרות העוצמה של היצור והשריון החלקלק והקסום של המעטה שלו, החבורה מצליחה להסיר מדרכה את שומרי הראש (הנדלים התבוניים פחות), להתקיף את היצור בעוצמה רבה ולמגר אותו במהירות.

כאשר השרץ האפל ממוגר, נשמעת זעקת כאב; האור האפור החולני עוזב את הגוף המתעוות ונמלט או נעלם אל תוך האפלה, ולפני הדמויות לא נותרת אלא קליפה (קסומה למדי עדיין) של המעטה החיצוני של היצור.

 

הדמויות עורכות חיפוש בהיכל; מנדי מפעילה את כשרון הפרוונות שלה, ומסירה מהיצור באורח כמעט מושלם את המעטה שלו, וכך גם מהנדלים 'הפשוטים' האחרים; היא משיגה בדרך זו חומר גלם שיכול להספיק לשיריון עור שלם עם תכונות מכושפות שקשורות בצל – אם וכאשר תמצא אומן-עורות מוכשר די הצורך בשביל מלאכה שכזו.

 

מלבד זאת, הדמויות מוצאות עוד קומץ חפצי ערך, לרבות כובע (שמתאים לקוסם או מטיל לחשים דומה) עם כמה תכונות קסומות פשוטות ויעילות – אבל למרבה הצער, גם מראה 'זנותי' במובהק; דל'ארנור לוקח אותו בכל זאת, בתקווה שנארקירוס יעזור לו בהמשך לתקן את הכובע כך שיראה מעט פחות מביך.

כמו כן, חיפוש בין הקופסאות הישנות והדפים המצהיבים, מלמד את החבורה שמי שניהלה את בית הבושת לפני שהכפר ניטש, היתה אישה מסודרת מאד, ששמרה לעצמה רישומים על 'העובדות' שלה – ובין היתר, החבורה מוצאת דף שהוקדש לאמו של בל'מור, אותה נערה שפיתתה או נכנסה לרומאן עם סיל'תרוס ומצאה בסופו של דבר את מותה בבריכה.

המסמך חושף כמה פרטים על חייה המוקדמים יותר של אותה נערה – כנראה בת לא רצויה של מישהו ליד הארמון השוקע; 'גבירת הבית' לקחה אותה (או קנתה אותה) כשהיתה בת חמש מבית יתומים; נכתב שם שאותה נערה הצטיינה במשחק, שירה ונגינה, ובהיותה בת שש-ערה בערך, אציל שכונה 'ראלטוק' קנה אותה באלף וחמש-מאות באן מבית הבושת, כשהוא 'מבטיח שידאג לעתיד שלה'.

 

 

הגן המערבי

לאחר שהחבורה מתארגנת מחדש, הדמויות יוצאות לבדוק את הגן ממערב, מסביב לפסל.

החבורה נופלת למלכודת ספק טבעית של אדמה מתמוטטת, כאשר מיד לאחר מכן נברני קברים– מכרסמי ענק עם שיניים מזוהמות ופרווה דלילה מלאה בהרות ופצעים מוגלתיים - צצים מכל פינה – מאחורי חומת גן,מבין השיחים ומחורים בקיר של הבית המפואר שמאחור, ומתקיפים את הדמויות מכל הצדדים, כולל את הקוסמים ואת סילפיריאל (מה שמונע ממנה לקלוע בקשת, ומאלץ אותה להלחם בחרבות לכל מהלך הקרב).

למרות הפתיחה המסוכנת, כל הדמויות מצליחות בגלגול ההצלה מול האדמה הנופלת, והחבורה מצליחה ליצור מבנה קרבי מסודר מול התקפת נברני הקברים; לאחר שהתקפות הזינוק המסוכנות של הנברנים הגדולים יותר לא מצליחות להפיל אף דמות על הקרקע ולהפוך אותה לחסרת אונים, למרות כמה התקפות כואבות שהחבורה ספגה, הגלגל מתהפך במהירות, והחבורה מצליחה להתגבר ולחסל את כל מכרסמי הענק הנגועים בזה אחר זה.

 

לאחר הקרב, הדמויות מצליחות לבחון את הפסל של המלומד שבאמצע הגן, וגם חלק מהכיתוב המתפורר מתחתיו. מתגלה שמדובר בפסל לזכרו של אחד מאבות-אבותיו של האדון ההולל באחוזת 'מים שמחים' שבצד השני של הגיא. אותו אדון שהונצח בפסל מוזכר כמלומד, שייסד מחדש את השושלת ההרוסה שלו בתור 'שושלת גברים' (קרי, אצולה זוטרה שמתרבה באמצעות נישואין) – לאחר שקבר את אחיותיו האהובות בכוך עמוק עמוק מתחת לבית 'אומנויות הקולמוס הנעלות' שהקים.

הדמויות בוחנות את הקיר ההרוס של המבנה המפואר שמעבר לגן, שנראה לחבורה מועמד מתאים מאד להיות 'בית האומנויות הנעלות' שהוזכר בכיתוב מתחת לפסל; החבורה מוותרת על הרעיון לפרוץ את הדלת הראשית, שחסומה למחצה באבני מפולת וצמחים, ועלולה להיות מסוכנת – בעיקר בלי דמות עם כשרון כריה מתאים שיכול לחפור ולייצב את המקום ולמנוע התמוטטות.

 

 

הקרב מול נברנית הענק המקוללת

הדמויות שומעות את הציוצים הזועמים של נברני קברים גדולים נוספים מתוך החורים בהמשך הקיר של המבנה, מתוכם הגיעו חלק מהנברנים קודם; החבורה מחליטה להציב ליצורים מלכודת אכזרית, תוך שימוש בעורות של נדל הצל המכושף (דל'ארנור, לפחות, הוא בעל מספיק ידע כדי להבין שנברני הקברים הם יצורים שנמשכים לקסם אפל).

המלכודת מאפשרת לדמויות נצחון קל על הנברנים המגודלים שפורצים מתוך החורים; אבל מיד לאחר מכן, חלק מהקיר מתמוטט; דל'ארנור נפצע ונקבר מתחת לאבנים, באורח שמשתק אותו להמשך הקרב הפראי שפורץ מיד לאחר מכן, כאשר נברנית עצומה, שעל הבשר הנגוע שלה חרוטות רונות אפלות מהבהבות, תוקפת את החבורה, כולל בהתקפת נשיפה חזקה של טינופת נגועה במחלה.

למרות הנזק ההיקפי של הנשיפה, והאובדן הזמני של דל'ארנור, החבורה מצליחה להתגבר על היצור בקלות יחסית, בעיקר לאחר שמנדי מצליחה להכנס לצללים אחרי שימוש בתמרון 'מכה מערפלת', ויורדת על היצור מהגב ממש כאשר הוא סופג נזק כבד מאגרופי האש של נארקירוס ומיתר החבורה.

בתוך המאורה של נברנית הצל הענקית, הדמויות מוצאות לא מעט חפצי ערך, כולל פגיון פולחני שחור וקטלני למראה, שמנדי לוקחת אותו במקום אחת החרבות הקצרות הישנות שלה.

במאורה, הדמויות מוצאות מסמכים ישנים, סחורות וחותמות, שמעידות אכן על סחר בין הכפר מורואיל לבין שבטי הגבעות, בעיקר עם שבט שחי בנקיק גבוה בשם גנארת'ה. ממצא מדאיג יותר, הוא העובדה שבדיקה של הרונות ואותות אחרים – גם על הגוף של הנברנית הענקית, וגם על חפצים אחרים (כמו הפגיון), מעידים במובהק על דברים מעשה ידי עוגים; או ליתר דיוק, עוג מכשף; ובדיוק רב עוד יותר – עוג נקרומנסר.

אורון מתמרמר, שהעוגים שולחים את ידיהם – או את הקרניים שלהם – רחוק יותר ויותר, הרבה מעבר לקווים של הלגיון.

 

 

מתחת לחורבות ההיכל

החבורה ממשיכה דרך מסדרון בוגדני, שבקצה שלו עמוד מגולף שמשני צדדיו מתפתלות מדרגות למעלה ולמטה. למעשה, המדרגות למעלה מובילות לקומת הקרקע של המבנה שהחבורה היתה מגיעה אליה, אילו היתה פורצת את הדרך הראשית; והחבורה מחליטה שלא להתקרב לשם.

למטה, המדרגות מוליכות אל מפלס נמוך יותר, משם עולה אור אדום וקול פצפוץ של אש.

החבורה בוחנת את העמוד המגולף, ומגלה שיש עליו עץ יוחסין מטושטש של שושלת ואר-קול'פירסיל, לפחות בגלגולה מלפני ארבעה דורות בתור שושלת גברים; מסביב לכמה מהשמות נאמרים דברים, ברמז, על המעללים של כל אחד מהאדונים – מהמייסד שהקים את היכל הקולמוס הנעלה, בנו שחקר 'שער' ובסוף גווע לאחר שנאלץ לחזור הביתה מארץ זרה ומסוכנת מאחוריו, ועד האדון ההולל שהיה האדון האחרון של האחוזה.

מהעץ, הדמויות מגלות שיש מחיקה של שם מתחת לאותו הולל – קרי, היה שם של בן או בת שנמחקו (ולכן לא מדובר בממזר, ששמו לא היה נחרט מלכתחילה); והחבורה מתווכחת אם אותו צאצא נודה משום שהיה גרוע אפילו יותר מאביו ההולל, המרושע והמושחת, או אולי דווקא להיפך.

בנוסף, הדמויות מגלות שלאדון ההולל היתה אחות בשם ראל'טריס – שנישאה לא יותר ולא פחות מאשר לאדון קול'רון, ומתואר שמתה בלידה ביחד עם בנה שגם הוא לא שרד.

 

החבורה שולחת את מנדי לגשש במורד המדרגות, לעבר החדר התחתון בו לכאורה בוערת אש.

מנדי מגלה, ברגע האחרון ממש שמה שנראה כמו מחנה עם מדורה ואנשים יושבים מסביבו ומדברים בקול נמוך, זו למעשה אשליה – כאשר בפועל, יש שם אור ירקרק חולני; אין שם מחנה, אלא עצמות מוקעות בין שתי דלתות של כוכים, ועוד דלת מוזרה וזוהרת באור לא נעים, ושהאנשים סביב ה'מדורה' הם למעשה גופות מהלכות, שלבושות בקרעי בגדים של אנשים משבטי הגבעות.

מנדי נמלטת במעלה המדרגות, כשהיא מתחמקת פעמיים מהתקפות (כולל התקפת הזדמנות) של אחד המתים המהלכים; המתים המהלכים רודפים בעיוורון, ונקלעים לקרב קשה עם החבורה במעלה המדרגות.

 

 

הקרב הסופי

החבורה מצליחה להתגבר על האל-מתים האיטיים וחסרי התבונה, כאשר נשמע קרקוש מאיים, ואת מקומם תופס אויב אחר וקטלני בהרבה – שלד של אישה עתיקה, בשריון לוחות נוצץ בסמלי משפחה, וחרב דו-ידנית יוקדת באור ירוק מחליא.

הלוחמת השלדית מתגלה כיריב קטלני בהרבה מאשר הגופות המהלכות; היא מסבה נזק כבד עם החרב היוקדת שלה, ומסוגלת מדי כמה סיבובים להסתחרר ולהגיע ב'מהלומת מגל' רצחנית גם אל הדמויות שמאחור.

מנדי, נארקירוס וסילפיריאל נפגעים פגיעה קשה, מסוג שעוד פגיעה אחת תפיל אותם בוודאות; אורון סופג שתי התקפות שאחת מהן פגיעה קריטית, שמפילה אותו מתבוסס בדמו על הקרקע – ורק כשרונות כוח סבל מפותחים שהדמות לקחה ופיתחה מונעות ממנה לההרג במקום. דל'ארנור חייב לעזוב את הקרב לזמן קצר כדי לייצב את אורון ולמנוע ממנו למות בתוך סיבובים ספורים.

בסופו של דבר, שתי בלימות מוצלחות (אחת באורח מפתיע למדי, גלגול של 20 טבעי) של נארקירוס, מצליחות לעכב את הלוחמת השלדית, עד שהיא – ממש לפני שההשהיה על מכת המגל הרצחנית שלה כמעט עוברת – סופגת נזק מספיק ומתמוטטת, העצמות שלה מתרסקות ונשברות; והאור המחליא על החרב שלה דועך, כאשר החרב חוזרת להיות חלודה וחסרת ערך.

לעומת זאת, הדמויות (שמנחשות נכון שמדובר באחת מאחיותיו של מיסד בית ואר-קול'פירסיל, שהוקמה מחדש בידי אותו עוג נקרומנסר), לוקחות את שריון הלוחות המכושף, שאם יתוקן בידי חשל אומן (בעלות של לא פחות מ-1500 באן, לא כולל 'העמלה' של החשמל עצמו), יהיה כנראה שיריון מעולה וחזק במיוחד; וכמו כן, הדמויות מסירות משרידי הלוחמת השלדית תליון משפחה של ואר-קולפירסיל, לא קסום אבל יקר יותר.

 

הדמויות יורדות ובודקות את החדר למטה, ומגלות שהוא הוביל לשני כוכים שנפרצו; באחד מהם עדיין שוכבים שרידים של אישה עתיקה נוספת, אבל נראה שהמפולת שברה אותם, והפכה אותם לבלתי כשירים להקמה בתור אל-מת.

לצד שני הכוכים, ישנה דלת נוספת ונעולה היטב; הדמויות מגלות שהיא ננעלה לא מזמן בקסם של הגנה רונית מסוג אפלולי למדי, ונחרטו עליה סמלים שהם בלא ספק מעשה ידיו של עוג מכשף; גם הידע של דל'ארנור לא מספיק להתמודד עם המנעול הרוני הזה, בלא מפתח מתאים שהחבורה מנחשת שהוא נמצא על המכשף שנעל את הדלת. מלבד זאת, החבורה מוצאת פנס קטן ומבליח באור חיוור, שסמלים רוניים מורכבים חרוטים עליו – אבל גם הוא לא מסוגל לפתוח את הדלת הנעולה; לפחות לא לבדו.

 

 

סיום

וכך, החבורה נסוגה כשהדמויות נושאות את אורון חסר ההכרה איתן אל מחוץ למבנה ואז אל מחוץ לכפר (שנראה לדל'ארנור שהנוכחויות האפלות שחש קודם בתוכו הולכות ודועכות).

החבורה פוגשת את קול'רון ליד העמוד המעוטר מחוץ לכפר – שמסתבר שהוא אכן המקום בו קבורים רעייתו המנוחה והתינוק שלה; קול'רון אומר בקול כבוש, שראל'טריס היתה בדיוק ההיפך הגמור מאחיה ההולל והמרושע (שהוא אותו אחד שכונה בפי ידידיו 'ראלטוק') – וזו הסיבה ש'ראלטוק' תיעב אותה כל-כך. קול'רון גם נראה מודאג למדי מהמידע שהחבורה הביאה איתה: למרות העובדה שאין שודדים בחורבות, ושהאלמתים והשרצים האחרים מוגרו, המידע על עוג נקרומנסר לא נשמע מרגיע במיוחד.

וכך, החבורה עולה לעבר אחוזתו של האדון קול'רון, נושאת את אורון חסר ההכרה איתה כל הדרך במעלה הרכס.

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.