פרק 3: קטן ומלוכלך

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

חלק ראשון: ערב יורד על אחוזת ת'רומראק

פתיחה: שיחות לבביות

חלפו כמעט יומיים מאז הקרב בו החבורה טיהרה את עכביש הצללים מהמרתף; הדמויות בילו את פרק הזמן שעבר במנוחה והחלמה מהפגיעות (כולל של אנרגיית הצל) שהן ספגו, כאשר דל'ארנור ונארקירוס עובדים בין לבין על כשרונות היצירה שלהם – נארקירוס אורג יריעות צמר משובח לגלילים, ודל'ארנור מכין בד רקום בהשבעה רונית.

בינתיים בנם של אדון וגבירת הבית אמנם מתאושש מהפגיעה שספג (מסתבר שהוא לא באמת ננשך בידי עכבישון צל, אלא רק ספג כנראה מעט מכוח הצללים שקרן ממנו), אבל נראה שהוא לא ממהר 'להודות' שהחלים, לפחות לפי הצרחות ושלל הדרישות אגב בכי שלו שעולים מהקולה העליונה, ומהדהדים מפעם לפעם במסדרונות של האחוזה.

רצונה של הגבירה נאלת'רה: לקראת הערב השני שלאחר הקרב, הגבירה נאלת'רה קוראת לנארקירוס לשיחה אישית בחדרה. נאלת'רה טורחת וממלאת החדר בקטורת מבושמת; מורה לשים על השולחן יין ועוגיות טריות, ומקבלת את נארקירוס כשכולה חיוכים וחנופה עבורו ועבור 'הנפש האצילית שלו', שהיא 'חשה שהוא כבר כמעט משפחה'. מעבר לשלל חנופה ורמיזות על כך שבקרוב הוא יהיה 'עוד יותר ממש כמו משפחה', ולכך שנאלת'רה כבר החליטה שנארקירוס הוא זה שהנהיג את החבורה בקרב עם עכביש הצללים הענק, מסתבר שהיא קראה לדמות בשביל מטרה מיידית ופרקטית יותר.

סיליפיריאל באה לאחוזה של דודה, כזכור, כדי להשאיר שם את הילדים שלה בזמן שהיא ממשיכה במסע לאנ'מירלור כדי להתחקות אחרי עקבות בעלה לשעבר (רופא הספינה לשעבר, שלנאלת'רה יש עוד כמה וכמה מילים כדי לרכל על הדם הרע ו'הכמעט פראי' שזרם בעורקיו לפחות מאחד הצדדים).

נאלת'רה אמנם מצהירה שוב ושוב כמה היא 'לא צרת עין' ואין לה כל בעיה שהילדים של האחיינית של בעלה 'יאכלו מהשולחן שלה' – אבל בפועל היא רוצה לשכנע את סילפיריאל, ואם לא תצליח את בעלה, אחרי לכתה של סילפיריאל, לשלוח את הילדים מהאחוזה לאגם השוקע, כדי שילמדו שם בבית ספר ויתחנכו כראוי, במקום 'לשרוץ כאן בספר כמו איכרים'.

ברקע, מהחצר שמחוץ לחדר, עולה הד הצחוק המתגלגל של מית'רוס, בנה בן העשר של סילפיריאל, שעסוק במשחק פראי כשהוא מתגלגל על הדשא עם לפחות חמישה מהכלבים של האדון קאל'רון – וההדים גורמים לנאלת'רה להחמיץ פניה בבוז.

נארקירוס מוצא שהוא מסכים מאד עם נאלת'רה – אבל לא בדיוק מהטעם שהגבירה משערת; לדעתו, זה יהיה פשע להשאיר את הילדים של סילפיריאל בפיקוח האישה הצייקנית והרעה הזו, ועוד ביחד עם בנה הקטן, המפונק והבלתי נסבל. נארקירוס מבטיח לנאלת'רה שיעשה כמיטב יכולתו לעזור לה.

מנדי וסילפיריאל בגן: בינתיים, מצב רוחה של מנדי עכור מאד, והיא מסתובבת לבדה באדמות של האחוזה.

מנדי מנסה להתקרב לסוס של אחותה שכלוא בחלק נפרד של האורווה ומדי פעם צונף ומנסה לבעוט בקיר העץ מולו. היא משתמשת בהצלחה בכשרון שלה לגישה אל בעלי חיים (ועושה גלגול כשרון מוצלח), מה שמרגיע את הסוס מספיק בכדי שירשה למנדי ללטף אותו ולהאכיל אותו במעט כרוב שסחבה מהמטבח.

נראה שהסוס מזהה אותה במעורפל; הוא שוב ושוב מפנה את ראשו לכיוון המשוער של הבית של המשפחה של מנדי, הרחק ממערב לאגם השוקע, וצונף צניפה ארוכה שהיא אולי הדבר הקרוב ביותר לבכי שסוס יכול להשמיע.

מאוחר יותר, מנדי תתחיל לחשוד שאחותה כלואה אי-שם בעליית גג או במרתפים של האחוזה הזו, אבל כמסתבר זו מחשבת שווא, או לפחות מנדי – למרות החיפושים שלה, לא מצאה אפילו זכר לכך ש'אורחת' מסוג זה מוחזקת באחוזה של סילת'רוס.

קצת אחר-כך, סילפיריאל צצה בגן וקוראת בשמה של מנדי. היא שואלת את מנדי האם אפשר תוכל לדבר איתה, ונענית בחמיצות מרירה.

סילפיריאל מתיישבת ליד מנדי בין השרכים שבקצה הגן, וחולקת איתה בקבוקון קטן שהיא מוציאה, של משקה משובח מטילמירלן שעל הזכוכית שלו חרוטה ספינת מפרשים. היא מנסה לדבר עם מנדי בחביבות ולהתקרב אליה, כאשר היא אומרת שלמרות שהן נפגשו לראשונה רק לפני מספר ימים, מנדי עמדה לצידה במצבים מסוכנים, הגנה עליה ועל הילדים שלה, ולכן היא רואה במנדי, לפחות במידת-מה 'חלק מהצוות שלה' ("הרגלים של קברניטים גוועים לאט, את יודעת"). היא אומרת למנדי, שאחת התכונות שמי ששימש כקברניט חייב לפתח, זה יכולת לזהות במהירות את טיבם של האנשים שהוא מקבל בתור צוות ('מי יהיה זה שיסתכן כדי לשמור לך על הגב בקרב קשה על הסיפון, ומי יהיה הראשון שיפיץ שמועות מרושעות או יחשוב על מרד כאשר העניינים מתחילים להסתבך (וקברניטה אישה, היא מטעימה, צריכה לדייק עוד יותר בהערכות שלה: עברו הימים בהם רק איזכור שמן של אחת משושלות הנשים העתיקות היה ממלא ביראה כל צוות של ספינה באשר הוא).

מנדי חשדנית, ומעירה במרירות שיתכן שסילפיריאל רואה בה תכונות טובות שאין לה. מצד אחד משהו בה כמה לקרבה של סילפיריאל ולחביבות שלה; ומצד שני, היא תוהה מה המטרה, וגם חשה אשמה הולכת וגוברת על כך שהסיבה האמיתית לבואה למקום הזה היא ביצוע גניבה ביחד עם נארקירוס.

השיחה נסבה בתחילה על ה'חיבה המשותפת' שיש למנדי ולסילפיריאל לגבירה נאלת'רה (הגם שהנישואין של האחרונה הפכו אותן לסוג של קרובות משפחה), ולכך שסילפיריאל הבחינה ביחס הרע של נאלת'רה כלפי מנדי ומוכנה לנסות לעזור לה.

אז, סילפיריאל עוברת לעניין – היא מגלה למנדי שהיא חושדת מאד בנארקירוס ובמניעים שלה; תוהה כמה זמן מנדי עובדת בשירותו, ומביעה חשש מכך שנארקירוס עומד לנצל את מנדי עבור 'מעשה מביש' לפני שיעלם. מנדי מגיבה בנחרת בוז, אבל הלבטים שלה בעניין נארקירוס והשוד הולכים וגדלים.

הזמנה לפיקניק בבריכות נופרי-הדם

בינתיים, אורון ודל'ארנור נמצאים בחדר שהוקצה להם.

שתי המשרתות הצעירות, קר (קר'ליר) ולין (לינ'רל) מופיעות עם מגש מלא בלחמניות, בקבוק יין ועוד טובין, ביחד עם סלסלות ומרבד, באמתלה שהאדון והגבירה – שכרגע עסוקים מאד עם בנם החולה (המשרתות פולטות מהר מאד ביותר מרמז מה הן חושבות עליו ועל המחלה שלו)

בפועל, כפי שעולה מהתלחשות בין שתי המשרתות לפני הדלת, יש להן כוונות נוספות.

("את ראשונה!"; "אבל את היותר רשמית משתינו!" "ואת היותר חרמנית משתינו!" "אוף, מגעילה שכמוך!")

שתי המשרתות מזמינות את דל'ארנור ואת אורון לטיול באדמות של האחוזה, ובעיקר לראות את בריכות נופרי הדם (או איך שהפרחים האדומים הגדולים הללו מכונים כאן – עיניה של ריל'קאלאריה (ההשתקפות האדומה).

המשרתות מובילות את הדמויות לטיול כשהן מפטפטות בעליזות, להוטות מאד לשמוע סיפורים על ארצות רחוקות (בעיקר של אורגי הערפל), ועל הקרבות של הלגיון מול 'עוגים ענקיים וצמאי דם'.

הגם שבפועל, לין היא זו ששמה את עינה על אורון ('חייל גדול וחזק שבסוף יפרוש לבית בכפר עם הרבה ילדים'), וקר דווקא על דל'ארנור, בפועל אורג הערפל נשאר מרוחק מתחת לנימוסין שלו, ואורון שם את עיניו דווקא על קר'ליר בעלת השיער הערמוני, שהיא הנאה ומלאת החיים מבין השניים, ומפלרטט איתה בלא הפסקה, מה שגורם ללין להפוך נרגזת יותר ויותר (ואז צדקנית יותר ויותר) ככל שהזמן עובר.

המשרתות מוליכות את הדמויות בין בריכות הנופרים, ומספרות להן סיפור שהן מכירות כאגדה ישנה מימי סבו של הלורד הנוכחי, על מכשפה מרושעת שטבעה כאן, אחרי שרקמה מזימה לגנוב את זרעו של הלורד, לחולל בעזרתו כישוף מרושע ולסחוט את האחוזה – אבל 'ההשתקפות האדומה' שברה לה את הקסם, היא מעדה ונהרגה, ו"לפעמים אפשר לשמוע את הבכי שלה כשהרוח שורקת מעל נופרי הדם").

הערת השה"ם: בהמשך, הדמויות יתקלו בגרסה אחרת, אפלה ועדכנית יותר של הסיפור.

אגב ההליכה והפיקניק שאחריו, מתגלה לדמויות מעט מהרקע של קר'ליר, ואיך התגלגלה להיות משרתת. אביה היה בעל מנסרה בחוף הצפוני של האגם השוקע, אנ'מירי למחצה ופאר'ליל למחצה, שככל שעברו השנים "רצה להיות לא פארליל שלם, אלא פאר'ליל כפול שתיים". קר נולדה מנישואין חפוזים בינו לבין אישה אנ'מירית תמהונית – בת לוויה מדרגה נמוכה משולי הארמון השוקע, שהמשפחה האמידה שלה באיזור גבעות השחר המוזהב התכחשה לה; כך או כך, היא לא שרדה יותר משנתיים ביחד עם בעל המנסרה הקודר והנוקשה, וקר בקושי זוכרת אותה.

לאחר מכן, אביה התחתן כדת (האבא) וכדין עם אישה פארילית, שקר מעירה עליה בבוז שהיא "ידעה לעשות מה שנשים מסוגה יודעות – חמישה ילדים בזה אחר זה, כולם אדוקים, טפשים ומכוערים ממש כמוה"; אביה של קר התנכר לה יותר ויותר והיה קורא לה בלעג 'נסיכה אנ'מירית'. נעשה נסיון לשלוח אותה ללמוד קצת בארמון – אבל המעמד שלה היה נמוך, ולא היה די כסף כדי להשאיר אותה שם, ובסופו של דבר היא עזבה את המשפחה שלה שלא כדי לחזור, והתגלגלה לעבודת משרתת בית באחוזה של סילת'רוס.

סילת'ורס הוא אדון נדיב, אבל שתי המשרתות הצעירות משועממות מאד – ומתלוננות שהרכילות מהאגם השוקע מגיעה לכאן באורח חלקי ובאיחור של חודשים; ויש לשתיהן בטן מלאה על נאלת'רה, שעוד מאלצת אותן להקשיב לספרי מוסר שהיא מקריאה להן באריכות.

קר מנסה את כוחה בלשיר לאורחים שיר של אורגי ערפל שהיא למדה פעם – בקול מתוק, אבל בשגיאות נוראות במילים ובמבטא, שדל'ארנור מנסה להגיב להן בעדינות ככל יכולתו.

הידידות בין קר ללין הולכת ונפרמת, ככל שאורון ממשיך לפלרטט עם קר. לין מביטה בקר בזעם, ורושפת עליה שהיא חורגת ממעמדה ומתנהגת באורח מופקר – בעיקר כאשר, לאחר סיפור על הלגיון, היא מעזה – גם אם בפנים סמוקות – לבקש מאורון שילמד אותה קצת מהלכים בחרב. היא יודעת להשתמש בפגיון ("כל בחורה במחוז הזה שיש לה קצת שכל, כדאי לה לדעת"), אבל רוצה ללמוד יותר.

אורון – שכבר מתכנן את המהלכים שלו כיצד לפתות את קר'ליר ולהשכיב אותה, נענה בשמחה, ואולי ביותר מדי שמחה. מסתבר, שקר'ליר היא תלמידה לא רעה – ויש לה ידע בסיסי לא מכוון, או כשרון, בכל מה שנוגע לאחיזת בסיס דו-ידנית של חרב, ותנועות בסיסיות שאפשר להוציא מהעמידה הזו.

ואז – בלא התראה – מתגלה סכנה.

קר'ליר, וזמן קצר אחריה גם דל'ארנור, מבחינים בצלליות שמתצפתות על הבריכות מרחוק, מעל הצוק שעולה בגבול האחורי של האחוזה ועצי המחט הצפופים שגדלים שם. קל'רליר לוחשת לאורון את מה שהיא רואה, והוא מסתובב כאילו אגב המהלומות שהוא מחליף עם קר במסגרת האימון כך שיוכל לצפות גם.

ואכן – שלושה גברים שנראים מפוקפקים מאד, חמושים היטב, אחד מהם עם קשת, מתצפתים על האחוזה ועל הדמויות, הגם שממרחק של כבוד ומחוץ לטווח ירי (קרי, לא נראה שהם עומדים לתקוף כרגע).

הדמויות מחליטות לסגת כמה שיותר מהר, כאילו אגב, שיחה, לעבר האחוזה כדי להזהיר את האדון, או לנסות לתכנן תוכנית ללכוד את הברנשים האלו – שבהחלט נראים באורח חשוד כמו שודדים מהסוג המאורגן והגרוע יותר (Brigands).

בהמשך הערב, אורון והאדון קול'רון, אורחו של בעל האחוזה, מאריכים בתכנון תוכניות שונות לגבי הגנה או התקפת נגד אפשרית – אם כי העובדה שלסילת'רוס כמעט אין שומרים ראויים, והאנשים של קול'רון מעטים ונמצאים הרחק מכאן מגבילה אותם מאד.

עורות במחיר בהזדמנות

בעוד כל הארועים הללו קורים, כל הדמויות רואות – כל אחת ממיקום אחר – את המאורע הבא שמתחיל להתרחש ממש כאשר קרני השמש האחרונות גוועות במערב.

גבר חסון בעל זיפים אדמדמים מופיע, מצלצל בפעמון וצועק בקולי קולות על הסחורה שלו; הוא יורד לעבר האחוזה מהמתלולים למעלה, ממקום קרוב מאד לשלושת השודדים שממשיכים לתצפת. האיש מושך אחריו פרד שעיר עמוס ברצועות עור וסחורות דומות.

נאלת'רה יוצאת אל ליד הדלת ומביטה בזר בגועל, כשהיא מורה למשרת זוראן שלא להתיר לו להכנס וללכלך לה את המרבד עם הסחורה המזוהמת שלו. המשרת מעיר, שאולי בכל-זאת יש צורך בכמה עורות ובחבלים לאורווה, ושהוא ידבר איתו מחוץ לדלת. נארקירוס שנמצא בחדר הגדול ליד הכניסה הולך אחרי המשרת; מנדי וסילפיריאל שומעות את הדברים מהגן הקדמי ליד האורווה – הגבר הזה הופיע דקות ספורות לאחר שהן סיימות את השיחה וסילפיריאל הלכה לחפש את מית'רוס כדי לבדוק שהוא לא מגזים בהשתוללות שלו עם הכלבים; והדמויות האחרות רואות את האדם כשהן קרבות לאחוזה מצד בריכות נופרי הדם.

הגבר הזר אומר שהוא בא בשליחות של ראזבון, פושט-עורות ואומן עבודת-אור פארילי מקומי שחי לא הרחק מהכפר הסמוך, במעלה היער. המשרת זוראן מהסס – הוא מכיר את ראזבון כבר עשרים שנה בתור אדם חרוץ ומאמין אדוק של האבא הגדול, אבל לא זוכר שום אדם כזה בין השוליות שלו.

מוכר העורות אומר שהוא עובד חדש, וראזבון עצמו מאד עסוק עכשיו. דמויות השחקן מפקפקות בזה מאד, בעיקר אחרי גלגול אבחנה מוצלח שמגלה כתמי דם חשודים ליד הנעליים שלו. הדמויות, ביחד עם סילפיריאל, מקיפות את הזר בנשק שלוף – וגוררות אותו, למרות מחאותיו וההיסוס של זוראן, אל תוך הבית, כשמישהו רץ להזעיק את אדון האחוזה.

הגבר שהה רגע אחד בלבד קרוב לנארקירוס – ובכל זאת, נארקירוס מוצא מיד לאחר מכן בכיס שלו פתק מקושקש, שכתוב במעין קוד של פושעים שמוכר לו היטב.

עבור מי שהיה קורא את הפתק סתם כך, הוא היה מכיל בליל שטויות בנוסח 'אמא תבשל שלוש ביצים באור נחמד של ירח' וכיוצא באלו. בפועל – המכתב הוא משובי הטוחן, שנוזף בנארקירוס על העיכוב, ומורה לו להביא את הגביע, עוד הלילה, אל בית העורות של ראזבון, למסור אותו שם, ושם גם הוא יקבל את התשלום שמגיע לו.

בינתיים המוכר מכחיש כל קשר לשודדים, וטוען שהדם זה מחיה שהעור שלה נפשט לא מזמן. הדמויות לא משתכנעות בכלל, וחושדות יותר ויותר שראזבון ואנשיו האמיתיים כבר אינם בין החיים. סילת'רוס מופיע, מבולבל ופוסח על הסעיפים – ונראה שהוא מלין קודם כל על כל הברדק, דווקא לפני שעת ארוחת הערב.

בסופו של דבר, הוא מסכים להחזיק את הזר בתור 'אורח' במרתף שלו למשך הלילה (וזה כולל, למרבה התסכול, גם להאכיל אותו באורח ראוי); ואם עד הבוקר לא יוכח שהוא קשור לשודדים או למשהו לא חוקי אחר, הוא יאלץ לשחרר אותו עם התנצלות.

סילת'רוס מפקפק מאד אם אכן ישנה סכנה של שודדים, אבל לא יכול לפטור לגמרי את האזהרה בעניין הגברים המפוקפקים שנתפסו מתצפתים; קול'רון נוטה יותר להאמין שמשהו רע יכול להתרחש, ויוצא עם אורון לסיור מסביב לאחוזה, כדי לנסות ולחשוב על תוכניות הגנה ולאחר מכן גם התקפה.

כך או אחרת, הבית נמצא כולו בברדק מוחלט במהלך הערב, מה שהדמויות השונות מנצלות לתועלתן: נארקירוס כדי לקדם את תוכנית השוד, ואורון כדי לארגן לקר'ליר עוד אימון – שבסופו הוא מתכנן לפתות אותה אל המיטה שלו (לא לפני שדלארנור ישלח, אחר כבוד, לגלות בספריה של האחוזה).

נארקירוס מדבר בפרטיות עם מנדי, ומנסה להתגבר על הספקות והלבטים שלה. הוא טוען בפניה בתוקף, שכדאי לסלק את הגביע בכל מקרה, כי אם לא הם יעשו זאת בשקט – השודדים או ה'בוס' האכזרי שמעליהם שרוצה בכל מעודו את שכיית החמדה המכושפת, יעשו זאת ברע – כלומר, יתקיפו את האחוזה הכמעט לא מוגנת, יטבחו את כל מי שנמצא בה ויקחו את השלל.

מנדי מעמידה פנים כאילו השתכנעה, אבל זמן קצר מאוחר יותר, הולכת אל סילפיריאל ומתוודה בפניה, כשהיא מספרת לה על חלק מהתוכנית של נארקירוס לגנוב את הגביע, וגם על התירוצים החדשים של נארקירוס.

סילפיריאל אומרת למנדי להעמיד פנים כממשיכה בתוכנית כרגיל, ולאפשר להוציא את הגביע כדי לבחון אותו. אבל היא תהיה בסביבה, ותקבל החלטה בעניין נארקירוס (כולל האם להפוך אותו ל'קיפוד' באמצעות מטח חיצים או לא) והגביע במקום. היא שבה ומבטיחה למנדי שהיא תסייע לה בעניין חובות השתיה שלה (היא אומרת בחצי הלצה, שבתור 'הקברניט על הסיפון הזה' היא מוסמכת לפטור אותה מהחובות הללו).

גביע הדרקון נחשף

מנדי מנצלת את המהומה בבית כדי להתגנב בקלות לחדר העבודה של האדון סילת'רוס בקומה העליונה. בחדר העבודה יש לא מעט טובין יקרים, כולל חרב עתיקה למראה ונאה מאד תלויה מאחורי זכוכית קרוב לכרכוב האח, בקבוקי שתיה משובחת שמנדי מוותרת עליהם במעט כאב לב, וחפצי ערך אחרים.

מנדי מפצחת מנעול של מגרה קטנה בצד שולחן העבודה, ומגלה שבמגרה יש שקיק מטבעות כסף, קולמוס יקר, והרבה מאד ניירות – רובן חלק מקובץ כתוב בכתב יד צפוף, שעל העמוד הראשון שלו יש איור של אוניה ומסביב גוף נחשי מתפתל, וכתובת "אל ממלכת הדרום ובחזרה – מאת סילת'רוס רל-טילנורה"

בין היתר, יש שם כמה דפי טיוטה מלאים מחיקות ושכתובים, שמתארים משהו כמו "הוא היה עצום, הקשקשים שלו בהקו באדום וזהוב"; וגם תיאור מקושקש על פרדים שנשרפו או נטרפו.

לעומת זאת, בתחתית המגירה יש דף אחר, עתיק בהרבה, מצהיב וקרוע למחצה, שנכתב כנראה הרבה שנים קודם לכן, בכתב יד אחר לגמרי; האותיות שלו בחלקן מטושטשות – אבל מנדי מצליחה להבין מספיק כדי להסיק שמדובר על מכתב אהבה.

מישהו או מישהי (קשה לדעת בגלל הכתב המשובש ואולי גם ניסוח עמום) כותב שהיא או הוא מוצף געגועים, סופר את השעות עד לפגישה מחדש, ויש לו בשורה חשובה, ומשהו על עתיד וצמחי מים.

בנוסף, בתחתית המגרה יש מוט זעיר מחומר לא מוכר, שמרצד בסגול עמום ויש על הכותרת שלו חריטות זעירות ומסובכות.

מנדי לוקחת איתה את המוט ואת המכתב, וחושדת שהדבר קשור לאחד החזיונות האפלים שהחבורה ראתה במרתפים, לא הרחק מהמאורה של עכביש הצל (יצור שניזון ומשגשג על זכרונות כאלו).

כאשר הלילה מעמיק, מנדי ונארקירוס נכנסים לטרקלין; כאשר הן מקרבות את המוט הזעיר לויטרינת הזכוכית המוזרה שמאחוריה נמצא הגביע, הוא מתחיל לזהור, ובאור הסגול שהוא מפיץ, מתגלה סדרה של חריטות של אותיות וסמלים על הזכוכית, שלא ניתן היה לראותה קודם לכן.

למעלה, מתגלה חריטה של ספינת מלחמה שהחרטום שלה עשוי כמו עלמה, מפליגה על גלים סוערים; הדמויות מנחשות שמדובר בתיאור של הספינה המפורסמת 'עלמת הסערה'. מתחת לזה, מופיעות תשע שורות שבכל אחת חמש אותיות:

מ	י	ו	ת	ר
א	ל	ו	מ	ה
י	כ	ו	ל	ת
א	ת	מ	ו	ל
מ	א	ו	ר	ה
ד	ר	ק	ו	נ
א	ר	י	ו	ת
א	ד	ו	מ	ה
נ	מ	ל	י	ם

אחרי כמה נסיונות כושלים של נארקירוס למצוא פתרון, מנדי מעלה את האפשרות שמדובר בשם של הקפטן של עלמת הסערה – אורג הערפל ראלתאריון, מה שמתגלה אכן כפתרון הנכון (האותיות הנכונות מסומנות באפור).

הזכוכית המכושפת נפתחת בלא להשמיע קול.

הגביע זוהר מול פניו של נארקירוס, כבד וחמים למגע.

ואז, כאשר נארקירוס אוחז בו, נדמה לו שהקסם סביב הגביע מתפרץ, וכאילו שולח הבזק בלתי ניתן כמעט לאבחנה אל עבר התקרה; נארקירוס (אבל לא מנדי שנמצאת לידו) חש כאילו האוויר כולו רועד לרגע, או מחזיר הד של טפיחות כבדות; ולהרף-רגע, הגביע כאילו מחזיר לנארקירוס מבט בשתי עיניים גדולות ויוקדות, אדומות כמו אש.

נארקירוס מתחלחל, ומגמגם שאולי 'עשינו טעות נוראית' – הוא רדוף בחשש שהגביע שהשתחרר שלח אות נסתר לאדונו האמיתי; וזה יופיע בקרוב בתעופה, כדי לנשוף אש על האחוזה ולא להותיר ממנה יותר מאשר ערימת אפר מהביל. הוא מנסה לשכנע את מנדי שחייבים לסלק את הגביע, ועכשיו.

סילפיריאל, שעקבה אחרי כל הסצנה ממחסה בקצה הטרקלין, צצה עם הקשת ביד שלה, ודורשת מנארקירוס הבהרות. נארקירוס עדיין מבוהל מדי מהמחשבה על התקפה של דרקון, ומנסה לשכנע את סילפיריאל בצדקתו (ובעקיפין, גם בכך שהוא רק רוצה את טובת כולם, ולא רק את טובת צרור הכסף שלו).

סילפיריאל לא משתכנעת במיוחד; בבקעת קיירן לא הופיע אף דרקון מזה שלוש מאות שנים לפחות; ואם הדרקון היה יכול ללמוד על המיקום של הגביע, הוא היה רודף אחרי הספינה שבה סילת'רוס חזרה אל נמל טילמירלן לפני שנים רבות ומטבע אותה. הרבה יותר מאשר מדרקון אמיתי, סילפיריאל חוששת מהמעסקים של נארקירוס – ובעיקר מהדמות החמקמקה שאולי עומדת מאחוריהם: הלגיונר הבוגד שכל הזרועות שלו מקועקעות בציורי דרקונים.

הערת המנחה: במהלך הפרק הזה, בהדרגה, הדמויות אכן הצליבו מידע, והבינו שאותו ברנש מסתורי, שהוא גם זה ש'סידר' לאורון את ההפללה ברצח שגרמה לסילוק שלו מהלגיון התשיעי למרות הקשרים המשפחתיים (בלעדיהם הוא כנראה היה מסיים בכלא או מקוצר בראש); והוא גם זה שהמשרתות שמעו מאנשים בכפר שמועות שהוא מסתובב בין הכנופיות השונות – הוא גם 'הלקוח החשוב' שדיבר עם 'שובי הטוחן' ממש לפני שהוא קרא לנארקירוס.

נארקירוס ומנדי עולות לחפש את אורון, ומפתיעות או מפריעות לו באמצע שהוא מבצע את זממו בקר'ליר (שבסוף אכן התפתתה, לאחר שאורון הפעיל עליה בהצלחה את חלקות לשונו והכריזמה שלה, או ברמה הטכנית, הצליח בבדיקת כריזמה קשה מאד עם סיכוי נמוך למדי להצלחה).

קר סמוקה ונבוכה (או מפוחדת) מאד; אורון לעומת זאת נשאר חלקלק וזחוח למדי. מנדי רותחת על אורון, ונשבעת בינה לבינה שאם הוא אכן ישתול תינוק בבטנה של קר ואז יפקיר אותה לאנחות (כולל פיטורין מידיים מידה של נאלת'רה) – היא תהפוך את המעיים שלו לצעיף.

בסופו של דבר, הדמויות מסכימות על תוכנית:

החבורה כבר ניחשה, שחלק מהכנופיה התמקמה בבית-העורות של ראזבון (שהוא כנראה כבר ז"ל), במרחק שעתיים הליכה מהאחוזה, ביער שמעל הכפר הסמוך, ושהם מחכים לקבל את הגביע (סילפיריאל מעירה בציניות, שסביר יותר להניח שהגמול שמחכה לנארקירוס הוא סכין בגרון, מאשר צרור שמן של מטבעות זהב כפי שהובטח לו).

התוכנית היא להשתמש בציפיה הזו של השודדים כדי להפתיע אותם, ולטהר את כל החבורה הרצחנית והמכוערת מבית-העורות, לפני שהם יתקיפו את האחוזה או יבצעו טבח בכפר. החבורה לוקחת איתה את הגביע, מתוך החלטה מוסכמת עם סילפיריאל, לדחות את ההכרעה בעניין שלו עד הבוקר – ובין היתר, האם אכן יגיע דרקון כדי 'לדרוש אותו', או שהדרישה היחידה באה מאדם עם קעקועי דרקונים על הידיים.

חלק שני: הקרב על בית העורות של ראזבון

פתיחה

הבית של ראזבון הוא מבנה גדול עשוי עץ חזק, שנמצא בסופו של שביל מיוער; הבית והחצר שלו נמצאים בין מתלול שנופל במערב לעבר האיזור בו נמצא הכפר; מדרון מיוער ותלול פחות שעולה מעליהם במזרח, וגדר אבן מבוצרת אליה נכנס השביל הראשי בדרום.

הדמויות מתקדמות בזהירות, ומגלות שהשער הקדמי שמור בידי קשתים, בפיקוד של מי שנראה כחייל מפוקפק ומגודל בבקתה קטנה לידו (מאוחר יותר יתגלה שגם הברנש הזה, וגם כמה אחרים מהבכירים יותר בכנופיה הם עריקים או מודחים בקלון מהלגיון של גראן-א-דרום, באשמת גניבות, שיתוף פעולה עם פושעים ומעשים מבישים אחרים).

מנדי, שמתגנבת ראשונה כדי לרחרח, מבחינה גם בכך שבחצר הקדמית, מאחורי החבורה הזו, יש עוד שודדים, חלקם יושבים ליד מדורות, שותים וצועקים, שיכולים לתגבר בקלות את החבורה ליד השער אם יתחיל קרב. בין השודדים בחצר הקדמית יש אישה פארילית גדולה וגסה, שמשהו במראה שלה מוכר למנדי מאיפשהו, אבל מנדי לא מצליחה להזכר מהיכן.

החבורה מנסה בהתחלה לעקוף את האחוזה ממזרח, במעלה המדרון המיוער – ומצליחה להבחין בזמן בפטרול מסוכן שמסתובב בין העצים, מורכב מקשתים וכלבי תקיפה, בראשות צייד מצולק ומטורף למחצה.

מאחר וסילפיריאל (בתור הסיירת של החבורה) הבחינה בכוח הזה רגע לפני שהוא הבחין בדמויות, החבורה מצליחה להסתער ו'לקצר במהירות' טווחים, באורח שמאפשר לאורון לתפוס את רוב הקשתים בטווח פנים אל פנים.

הצייד המטורף, נושף ומגדף משהו על ראשים כרותים בחסד האבא, מזנק אחורה ומנסה לירות, אבל מנדי תוקפת אותו מבין הצללים מאחור, וביחד עם דל'ארנור ולחש של נארקירוס מצליחה להפיל אותו לפני שהוא מצליח להזיק. יתר היריבים מוכרעים במהירות או מנסים להמלט ומופלים אגב כך (מלבד שני כלבים שנמלטים) – המבצע המוצלח חוסך לדמויות אפשרות שהחבורה הזו תרד על העורף שלהם בזמן אחד הקרבות המאוחרים יותר.

מנדי מתגנבת לקצה המדרון שחולש על האחוזה ממזרח, ומגלה בקתה גבוהה שם מנמנמים למחצה שני שודדים. נארקירוס מגיע אחריה, ובשתי מהלומות אגרוף מהמם אותם במהירות, מה שמוודא שהם לא יתעוררו או יזוזו במשך השעות הקרובות.

הדמויות מתצפתות מהבקתה על צד המבנה, שמתחבר לחצר הקדמית הרועשת מדרום, ולחצר אחורית שממנה עולים קולות מוזרים, ונראה שיש בה משהו שדומה לכלובים מצפון.

מנדי מנסה להתגנב להתבונן בחצר הזו מקרוב יותר, ועוברת דרך מה שנראה כמו שדה שבו ראזבון ואנשיו גידלו כמה ירקות או דברים דומים, וכעת הוא מוזנח, מלא תילים וזבל.

מנדי מועדת, עושה רעש ונתקלת בתל עפר חשוד מאד, עם שרידי דם על הבוץ התחוח שמרכיב אותו; היא מנחשת שכאן קבור ראזבון אומן-העורות. עם זאת, הרעש שהיא עושה גורם לה להרתע ולא להתקרב יותר לחצר האחורית – כך שאין לחבורה מידע חדש, מלבד העובדה שקולות של מעין רחישות או נשיפות נתעבות עולים ממנה.

הערת השה"ם: בהמשך, הדמויות יבדקו את התילים באורח מדוקדק יותר, ויגלו שמתחת לאחד מהם אכן זרוקים ומרקיבים ראזבון, המשרתת הזקנה שעבדה שבילו, ושלושת הנערים או הגברים הצעירים שהיו השוליות שלו.

מתחת לתל שני, לעומת זאת, קבורים שני שודדים עם פציעות נוראות; אחד של נשיכה מסיבית, ואחד של משהו מחודד ומעוקל שקרע את החזה שלו, וכנראה הזריק לתוכו גם מנה גדולה של רעל אגב כך.

הטעות האחרונה של בל'תאק

הדמויות חוזרות בחזרה לעבר השביל שמוליך אל השער הקדמי, והפעם נארקירוס מתקדם אל השער לבדו, כאשר יתר החבורה נשארת מרחק-מה מאחור, ומתחיל להתמקח עם השודדים ועם החייל הגדול, או ליתר דיוק העריק שמפקד על הכוח שליד הגדר – חייל מגודל לשעבר בשם בל'תאק.

נארקירוס מודיע לשודדים שהגביע בידיו, אבל הוא החביא אותו במקום בטוח, ולא יעביר אותו לכאן עד שיובטח הכסף שמגיע לו. השודדים (בתחילה שני השומרים הקדמיים, שמתגלים כטיפוסים עילגים ו'מבריקים' במיוחד, ואחר-כך באלת'אק) מהססים מה לעשות – הם רוצים שנארקירוס יכנס פנימה ויספר את הסיפור ל'בוס' של הבית, שהם מכנים אותו בתור 'היפיוף', אבל נארקירוס מסרב בתוקף.

בסופו של דבר, בל'תאק עושה את הטעות הגדולה והאחרונה שלו, כאשר הוא משתכנע ללוות את נארקירוס ליער כדי לראות את הגביע, ביחד עם אנשיו – מלבד אחד שהוא שולח להודיע ללוחמת הגסה בחצר (ששמה הוא רפלאן) שתדאג לשלוח אנשים לאייש את השער. הקבוצה מתקדמת כאשר בל'תאק מניח חרב שלופה קרוב מאד לגבו של נארקירוס – ובכל זאת, החבורה מתנפלת על השודדים בהפתעה, ומחסלת את בל'תאק ובני הלוויה שלו בלא קושי מיוחד.

מסתבר, שלמרות שהחבורה לקחה טווח בטחון, צעקות הפתעה וכעס מהדהדות בחצר הקדמית; רפלאן מבינה שהמקום מותקף, ומסתבר שהיא זהירה וחכמה יותר, ולא להוטה לצאת בכוח קטן למרדף אחרי החבורה.

הדמויות שומעות הדים מצעקות שלה אל "היפיוף" בתוך הבית, שבהן היא מקללת אותו בגסות וצועקת שהיא לא מתכוונת להתפגר בכזו קלות בשבילו.

הפתעה נבזית בחצר האחורית

הדמויות מנצלות את פרק הזמן הזה של היסוס מצד השודדים ונעלמות לתוך היער, כשהן עושות 'קשת' דרך המדרון הגבוה, לעבר החצר האחורית.

כאשר הדמויות מתקרבות לחצר האחורית, הן רואות בה מחזה מעניין –לצד ערמות חלקי עורות שזרוקות שם, וסככה קטנה עם שרידי אוכל שלא נאכל (שבתוכה יש דלת מלכודת שיורדת עם סולם למעבר תת-קרקעי, שהדמויות לא חשדו בקיומו), ולצד חלק מהכלובים שהם ריקים, בכלובים אחרים כלואות לטאות ענקיות, נושפות בכעס, ומנסות לנשוך או להצליף בזנב שלהן בסורגים.

החבורה מתקדמת בזהירות קדימה, אבל מגלות שמי שהופקד על הלטאות בחצר האחורית – גנב גורג מגעיל, כבר זיהה את הסכנה מראש, הסתתר בצללים ומנסה לרדת על החבורה מאחורה. מנדי, שגם היא הסתתרה בצללים, מתעתעת בו ודוקרת אותו מאחורה – בהצלחה חלקית; מתפתח קרב סכינים מהיר בין מנדי לגורג, שצורח ומקלל אותה, את הוריה ואת הורי-הוריה עד דור חמישי בשלל קללות צווחניות וגסות, כולל השערות על טיב 'הביצים הסרוחות' שכל אחד מהם בקע מתוכו, איזכורים על מחלת אשכים פטרייתית, ועוד.

בינתיים, יתר החבורה מותקפת בידי ארבע לטאות ענק מאולפות שבקעו מהאפלה – שתיים קטנות יותר, בגוון לבן-עכור ועם שינים מטפטפות רעל; ושתיים גדולות ומסיביות יותר עם עור משוריין ירוק-אפרפר.

מתפתח קרב קשה בפאתי החצר; נארקירוס סופג נזק כבד כאשר הוא מתקדם קדימה והורג את אחת הלטאות עם אגרופי אש, ומצליח לשרוד בעיקר בגלל כישוף שריון כוח מיריעת-זרוע שהכין דל'ארנור; אורון סופג הצלפות ונשיכות, שפוגעות בדירוג השיריון שלו – אם כי, למזלן של הדמויות, הלטאות הבהירות עם השיניים הנגועות במחלה חוסלו בשלב מוקדם מאד, לפני שהספיקו לנגע מי מהדמויות.

החבורה מחסלת את הלטאות הלבנות הנגועות במחלה, וממשיכה להלחם ולהכריע בהדרגה את הלטאות הירוקות המסיביות יותר, שהשיניים שלהן מרסקות שריון וגורמות השפעה של פגיעות מצטברת; בין לבין, הקרב בין מנדי לגורג מתמשך, בגלל החטאות מרובות מצד אחד, וחמיקות והדיפות מוצלחות משני הצדדים, אבל בסופו של דבר, סילפיריאל 'פורשת' זמנית מהקרב השני, ומחסלת את הגורג בשתי צליפות חיצים מדוייקות מאד – ואז מחווה למנדי מחוות ברכה שנהוגה בין יורדי ים (מעין "נזקקת לעזרה שם, על הסיפון התחתון?").

הופעתו של פאז'

רגע אחד לאחר שהלטאות מוכרעות, נשמעת שאגה נוראה, וענן צחנה מציף את החצר. מתוך דלת המלכודת שבסככה, טיפס אדם עצום ולא לגמרי אנושי למראה, גוון האור שלו אפור מחליא ומעט לח; אין לו ולו שערה אחת על הראש או על הגוף, והידיים שלו עצומות וכמעט מטופרות, עם פה מורחב ונוטף ריר מצחין.

פאז' שואג מילים עילגות, מהן עולה בין היתר שהוא אכן מתכוון לטרוף את הדמויות כשהן נאות, ושזו לא הפעם הראשונה שהוא טועם בשר אדם. מהלרלורים שלו – משהו על התסכול שלו מהבוס שלא מרשה לו ללעוס 'רג אפל' – רומז שיש לשודדים שבוי.

האדם או היצור הזה, שמכריז על עצמו כ"פאז' ", נלחם בכוח על-אנושי, עם ידיים שמסוגלות לקרוע אנשים לגזרים, או לגרור אותם אל הפה המגעיל שלו שנושך לנזק לא גבוה, אבל מסוגל לנגע במחלת רקבון מגעילה שחוסמת לחשי מרפא. במהלך הקרב, אורון נפגע פגיעה קשה ומנוגע במחלה הזו.

הקרב נגד פאז' קשה מאד, בעיקר בגלל ההגנות הגבוהות של היצור וכוח הסבל האדיר שלו; מפעם לפעם, היצור רוקע ברגליו ושואג באורח שמסב לכל החבורה נזק הלם – לא גבוה, אבל מצטבר עם פגיעות אחרות ונזק הלם קודם, ובסופו של דבר, דל'ארנור מאבד את ההכרה ונופל לרצפה.

לאחר כמה סיבובים, נפתחת הדלת האחורית של המבנה, ויוצא משם קוסם זקן עם חזות מוזרה של כמו משרת בכיר שהתפקר ומנסה להתלבש בהידור עלוב למדי.

הקוסם – שמתגלה כפחות מוכשר ממה שנראה במבט ראשון, מתמקד בנארקירוס עם חזיזי חשמל ואש, שמחסלים במהירות את יריעת שריון הכוח שדל'ארנור טווה ברונות ו'השאיל' לו; סילפיריאל מפעילה יכולת צרחה של עוף-ים גדול, שמסבה נזק גם לפאז' וגם לקוסם, ומשבשת לקוסם את הריכוז לסיבוב אחד – שמתגלה כקריטי. בסופו של דבר, נארקירוס מצליח להכריע את פאז' עם אגרוף אש, מנדי נעלמת לצללים ומנסה להתקדם אל הקוסם – אבל סילפיריאל מקדימה אותה, ובמטח חיצים שהוציא שלוש פגיעות קריטיות בבת-אחת, מפילה את הקוסם לרצפה כשהוא מת.

החבורה תוהה, אילו תוכניות מרושעות יש לחבורה עם הלטאות, והאם מישהו – אולי הקוסם – תכנן 'להרביע דרקונים' (לא נשמע כמו רעיון סביר במיוחד, אבל בכל-זאת).

הדמויות מספיקות לעשות בדיקה חטופה, ולגלות בתוך הטינופת והעורות המפוזרים משהו שנראה כמו אוכף עצום (עדיין לא בגודל מספיק לדרקון...) עם חריטות רוניות שנראות לדל'ארנור גסות ולא מאד מוצלחות. האוכף קרוע בכמה מקומות ומוכתם בדם (כנראה של בני אדם), כאילו מה שלא ניסו להכניס לתוכו קרע אותו, והתנפל על השודדים שניסו להחזיק בו.

החבורה מעלה את ההשערה, שאותו זוחל מעופף ענקי עם זנב ארסי שעופף מעל האברש בזמן המסע של הדמויות אל אחוזת ת'רומראק (כנראה סוג של ויברן) היה הקורבן של האוכף הזה, השתחרר ממנו וקרע אותו (ואת השודדים שלידו), ואז התעופף לחופשי כשהוא מלא זעם. עם זאת, החבורה חושדת שמנהיג השודדים סבור שבעזרת גביע הדרקון, אפשר יהיה לנסות מחדש – הפעם בהצלחה טובה יותר.

מפלתו של 'יפיוף'

דקה קצרה לאחר מכן, נשמעת מתוך הבית זעקת זעם מטורפת; וגבר צעיר ונאה יחסית עם שיער חום בהיר ארוך (אכן, זהו "היפיוף") מתפרץ החוצה כשהוא מנופף בחרב דו-ידנית עם קסם חלש, צורח וכמעט בוכה מזעם וצער על התוכניות שהתקלקלו.

אגב כך, הוא צורח לדמויות, בין היתר "השמן הבכיין והרופס שלח אותכם להרוג אותי, נכון?"

החבורה מכריעה את היריב האחרון הזה במהירות, במבצע משולב שמתחיל מהתקפה מהצללים של מנדי, שלאחריה כמעט כל הדמויות מצליחות לפגוע ב'יפיוף'.

סילפיריאל צועקת לחבורה שהיא רוצה את האדם הזה בחיים, ויורה חץ שפוגע ברגל של מנהיג השודדים המתנודד, ומאלץ אותו, שותת דם, מקלל ומתייפח, להכנע.

החבורה מנסה לחקור את הברנש הזה (שמו האמיתי הוא בל'מורן), כשהוא ממשיך לקלל את "השמן המגעיל", מקונן על כך שהוא לא הצליח לרצוח אותו קודם, ובטוח שהוא זה ששלח את הדמויות.

בניגוד למה שהדמויות חשבו בהתחלה – שמדובר בשובי הטוחן (שהוא יותר ענקי מאשר 'שמן'), מסתבר שבל'ממורן מתייחס דווקא לאדון סילת'רוס מאחוזת ת'רומראק, והוא בטוח שהוא שלח את החבורה להרוג אותו – "כמו שהוא רצח את אמא שלי" ו"ברור שהוא לא היה מספיק גבר כדי לבוא לגמור אותי בעצמו".

בל'מורן, באורח מלא קללות ולא קוהרנטי, טוען (או לפחות זה מה שנראה לחבורה שהצליחה להוציא מהקללות, האנחות והצעקות הלא קוהרנטיות לגמרי שלו) שאמו הרתה לסילת'רוס לפני הרבה שנים, והוא דאג 'להשתיק אותה לתמיד' כדי שלא יהרס המוניטין האצילי המפונדרק שלו. אז כן, הבוס שלו – האיש עם זרועות הדרקון – רצה את הגביע, ולבל'מורן הובטח הרבה כסף, אבל מה שהוא רצה באמת זה לחתוך בעצמו 'את הפימות המסריחות' של סילת'רוס.

החבורה לא בטוחה מה להסיק מהצרחות של בל'מורן, ומחליטה לגרור אותו לאחוזה.

בכך נגמרים הקרבות: הדמויות מגלות במאוחר שרפלאן והבריונים שאיתה, הבינו שהקרב נוטה לרעת הכנופיה שלהם והסתלקו בריצה דרך השער הקדמי. בדיעבד, מנדי נזכרת היכן נפגשה בה – האישה הגדולה עם הפה המלוכלך (לא ממש דוגמא טובה לאישה פארילית חסודה...) שירתה בשולי גראן א-דרום כשמנדי היתה בלגיון, ומפעם לפעם הן התקוטטו (בעיקר כאשר רפלאן התעקשה לכנות את מנדי בכינוי 'שמנדי'), אבל גם הזדמן להן לשתות ביחד כמה וכמה פעמים.

אסיר לא צפוי במרתף

בחיפוש בבית, החבורה מוצאת תיבה נעולה וממולכדת, שבתוכה אוצר נאה של מטבעות כסף, גווילים, אבני חן ובדים יקרים. כמו כן, הדמויות מגלות סוף-סוף את המרתף והמנהרה שלידו – מנהרת אחסון (כנראה עם איזורי אחסון לבהמות בחורף), שהשודדים הפכו לכלא מאולתר.

האסיר היחיד בכלא הוא אורג ערפל, שנבזז מלבד הבגדים המהודרים שלו שכעת הם מזוהמים לגמרי. באורח מפתיע (או שלא), למרות הכרת תודה מאד חלקית על ההצלה שלו, אורג הערפל הזה – שמזדהה בתור טירליריון סיל-מירנילדה (שם המשפחה מרמז על מוצא אצילי, אבל לא רם מספיק כדי שיהיה מוכר לדל'ארנור), מתייחס למציליו ביהירות קרה, ומסרב לנדב פרטים על עצמו ועל מעשיו, מלבד העובדה שהופתע בידי 'בני האדם המגעילים האלו' (השודדים), שבזזו את הציוד שלו וזרקו אותו לתא, תחת השגחת אותה חיה הולכת על שתיים בשם פאז'.

(זה כנראה מקור הכעס של פאז' על כך שהבוס לא נתן לו לקרוע לגזרים וללעוס את ה'רג אפל' – כלומר, את אורג הערפל).

בפני דל'ארנור, השבוי לשעבר חושף מעט יותר, כאשר הוא לוקח איתו הצידה ומדבר איתו בשפה גבוהה של אורגי ערפל.

מסתבר שאורג הערפל הזה, שאומר שהוא שליח בדרכו למשהו חשוב שהוא לא רוצה לחשוף כרגע, בנוכחות של בני-אדם גסים, 'מצטיין' ביחס עויין מאד לבני אדם בכלל (אותם הוא מכנה באורח כללי 'אנמירים' – בלא להבחין בין אנ'מירים לבני אדם אחרים), או לפחות התבוננות עליהם כיצורים שלא טובים בהרבה מחיות, שאריהם של הפראים המקוללים שהחריבו וטבחו את ממלכת האור במערב.

הוא 'משתתף בצערו' של דל'ארנור על כך שהוא נאלץ להסתובב עם בני אדם גסים, אבל אומר לו שאם הוא רוצה, בתור אורג ערפל, לקחת חלק במשהו גדול וחשוב, עליו להגיע בעוד חמישה לילות לחורבות עתיקות של אורגי ערפל על ראש הרכס, שם אולי תערך פגישה כזו או אחרת – אבל השבוי לשעבר מזהיר אותו, שעליו להגיע לבד, בלי שום בני אדם לצידו.

השבוי לשעבר מודה ברשמיות קרירה לחבורה פעם נוספת, נוטל את החרב שלו ועוד כמה חפצים שהיו זרוקים בזוהמה של פאז' בתוך המנהרה, ומסתלק במהירות, בלא שמי מהחבורה מפריע לו.

לאחר מכן, החבורה שהשלימה את החיפוש בבית ואת הביזה של השודדים המתים, מסתלקת בחזרה ומתחילה לעשות את דרכה לעבר אחוזת ת'רומראק, כשהדמויות גוררות את 'היפיוף' השבוי איתן.

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.