פרק 1: פמלייה בלתי צפויה (חלק ב')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: עצים וחורבות

החבורה, כולל ילדיה של ליידי סיל'פיריאל והמלח הזקן והצולע באר'ריק, גולשת במורד מדרון בוצי שנופל מהדרך החשופה, כאשר היצור המכונף הענק טופח בכנפיו וצורח אי-שם מתוך האד שמציף את השמיים. בתחתית המדרון, הדמויות מוצאות מחסה לרגע ומסוגלות לסקור את הסביבה.

הדרך הגבוהה והחשופה, עם שרידי העגלה, נמצאת כעת ממערב לדמויות; מצפון, העצים הופכים צפופים יותר, ומעבר להן מסתמנת בתוך הערפל גבעה מוזרה ונמוכה עם צורות מוזרות ומטושטשות עליה. לפי הצעקות, שרידי ה"גננים" נסוגו אל בין העצים – לא ברור האם הם ממשיכים לסגת, או מתארגנים שם מחדש. מדרום, משרעת ארץ אברש פתוחה ודלה מאד במחסה, ואילו ממזרח, על תלולית קטנה ומוגבהת, אפשר לראות דרך הגשם חורבות של בית אחוזה או בית קיץ אנ'מירי ישן, עם גדר אבן גבוהה שחלקים ממנה הרוסים, עמודים גדולים שחלקם עוד עומדים, ושרידים של מבנה פנימי שרובו כבר נפל; נקישות וקולות מוזרים נשמעים מבפנים.

החבורה מתווכחת מה לעשות.

סיל'פיריאל, מצידה, מראה לאורון משהו שהיא מחביאה בתוך הבגדים שלה – ספק חבילה קטנה וספק מכתב גדול, ומבקשת ממנו שאם הגרוע מכל יקרה והיא לא תשרוד, הוא ידאג להביא את הילדים שלה שלמים ובריאים את האחוזה של האדון סיל'תרוס וכמו כן, היא מבקשת שהוא יקח ממנה את המכתב וידאג להעביר אותו ליעדו. היא די מתחמקת מלתת פרטים נוספים, אבל אומרת שמדובר באדם שהיא חושבת שהוא נמצא כרגע בעיר הגדולה של המחוז הזה, וש"יש לו זכות לדעת".

אורון מגיב בנימוס ומסכים לבקשה, כשהוא אומר לליידי לשמור על עצמה ולתת חיפוי מאחורה.

מסתבר שהילדה של הליידי, סיר'לוריאל, מצוטטת להכל, עושה פרצוף וממלמלת משהו; מנדי מצליחה להאזין למלמול שלה, והיא אומרת משהו כמו "בגלל האפס הזה אין לנו ספינה" ומשהו על "הכל בגללו ובגלל הדודה ד.."; אבל כאן אמה שומעת אותה, ומפסיקה אותה בחריפות רבה.

הילדה ממשיכה למלמל בינה לבינה, ומחליפה עלבונות עם אחיה. מית'רוס, הרבה יותר מאחותו, מסתכל בהתלהבות בסביבה (הוא אפילו מתלהב קצת מזה שהוא ראה מפלצת מכונפת ענקית); מנדי מנסה להעסיק אותם קצת, על-ידי כך שהיא מראה להם את כלי הפריצה שלה, ושואלת האם הם חושבים שהם יכולים להפעיל אותם.

סירלוריאל עונה ש"בטח שהיא מסוגלת" ו"בטח לא הוא, האצבעות שלו עבות ומגושמות כמו נקניקים").

 

 

חורבות בית ואר-טיל'רולד

החבורה מחליטה בסופו של דבר להתקרב בזהירות אל החורבות, תוך שהדמויות מנסות להשאר בחסות של העצים הדלילים; אורון קושר חלקי שיח למגן שלו, ומראה לילד מית'רוס כיצד עושים את זה, להתלהבותו הרבה של האחרון.

כאשר הדמויות מתקרבות לקיר האכול והנפול למחצה של הגדר החיצונית, הקולות הופכים להיות ברורים יותר: יש 'גננים' בפנים, כאשר נראה שחלק מאנשי הכנופיה עובדים עם מעדרים ומכושים וחופרים בקרקע של החצר, כאשר מפעם לפעם עולה קול גס ותקיף ו'מעודד' אותם לחפור מהר יותר.

החבורה שולחת את מנדי להתגנב בצללים; מנדי מצליחה לאתר, למרבה המזל, זקיף-קשת שיושב על הגדר בסמוך; הוא לא ערני מאד, ורוב הזמן מסתכל בכיוון השני – של החצר ושל העצים שבצפון, אבל אין ספק שהוא יצליח לאתר את החבורה אם היא תעבור ממש סמוך אליו; מנדי מוצאת גם זקיף נוסף, יושב בין העמודים בהמשך ההיקף של החצר.

בחצר ובאחוזה יש כעשרה גברים מכנופיית 'הגננים'; ביניהם לוחם עצום עם שריון שממנו בוקעים קוצים חיים, שנראה כמו הבוס. רבים מאלו שחופרים, לעומת זאת, נראים עם מורל נמוך מאד, חלקם רוצים בכלל להמלט מהאיזור, ואחרים רוצים לבוא לעזרת 'הגנן הגדול', שממה שמנדי יכולה להבין מהדברים שלהם, נמצא או בין העצים בצפון או בגבעה שמעבר לה. ככל שמנדי מאזינה, כך מתברר שהמנהיג המקומי, דאלמור, משתמש באנשים שלו בשביל אינטרסים שלו – בעיקר חפירת אוצר מהחורבות העתיקות (נראה שהמקום עומד חרב לפחות מההתנפצות הגדולה, ואולי מקרבות הורד האפור לפניה).

בעוד דאלמור מאיים על האנשים הזועפים, ונכנס לריב עם מטיל לחשים אדוק יותר בשם שארגור, מנדי מתגנבת ל'משרד של הבוס' – כלומר, לחדר הכמעט יחיד שנשאר שלם מהמבנה של האחוזה עצמה, ועושה חיפוש מהיר ויסודי בשקי השלל שנערמו שם.

מנדי מוצאת על הקירות שרידים של מה שהיה פעם איורי קיר צבעוניים – כאשר שני מוטיבים חוזרים שם: חבורה של עלמים רוקדים בשדה (כנראה מוטיב שקשור לאגדת 'גן העלמים הנעלמים' שמאד פופולרית באיזור), וסמל של פרח ענק מוטה קדימה שבתוכו צומחת פנינה זוהרת. מנדי מוצאת כמה חלקים מחפצי ערך זולים או חבוטים שהבוס של הגננים 'גירד' מהחורבות – כולל שרידים של עץ משפחה ישן של שושלת בשם ואר-טיל'רולד (נדמה למנדי שהיא שמעה רק פעם אחת את השם הזה מאבא שלה – אולי משפחה שהיתה קונה מסדנת עבודות העץ של אבא שלו, לפני ההתנפצות ולפני שהמשפחה שלה התעשרה); חלק ממסגרת של תמונה של זוג מהודר ביום הנישואין שלהן, וגם מזכרת מפחידה בהרבה של דובון צעצוע מבד משובח, שכתמים של דם כהה נספגו עמוק בתוכו.

מנדי גם מוצאת ספר מצהיב ובמצב רע, שהיה בשימוש רב לאחרונה – זה ספר אגדות מקומי, עם פרק שלם על גן העלמים הנעלמים והיכן הוא הוחבא, שנראה שדאלמור עלעל בו הרבה; כמו כן, יש שם קטעי מסמכים ומגילה ישנה, שמדברת על נוכל או פושע בשם מונגאז עין-כחולה שנמלט מהכלא שמתחת לארמון השוקע, כנראה בעזרה של מישהו (או ליתר דיוק מישהי) מבפנים, וכנראה נראה בפעם האחרונה באיזור הזה.

כמו כן, מנדי שומעת צעקות וקולות מלמטה, ומגלה מעבר שיורד למפלס נמוך יותר, שם מוצבים שניים או שלושה קשתים שמפעם לפעם יורים חיצים בוערים עמוק לתוך האפלה (משם עולים צקצוקים רחוקים).

 

מנדי ממלאת את כיסיה בחפצים שהיא יכולה ורוצה לקחת, ולוקחת גם את הספר והמגילות; היא נעלמת מהשטח בדיוק בזמן, כי דאלמור הזועף חוזר ל'משרד שלו', ודקה אחר-כך כבר נשמעות שאגות הזעם שלו ומהדהדות בכל החורבות ("מי התעסק לי בדברים?! כאשר אני אתפוס את הבן-זונה שגנב לי מהדברים כאן, הוא יצטער על זה שהחיה הגדולה לא מצאה אותו קודם!")

מנדי חומקת בין הקירות המתמוטטים וחוזרת לדווח לחבורה על הממצאים שלה. הדמויות מתווכחות שוב, אבל לאכזבתו של אורון, רוב החבורה בעד להקיף בזהירות את האחוזה מהצד, תוך נסיון להתחמק מהזקיפים, ולא בעד התקפה נועזת על הגננים בפנים.

 

 

רעם ומהומה

זמן קצר לאחר שמנדי חוזרת לחבורה, האוויר כולו מזדעזע מרעם אדיר שבא בלא התראה מהצפון (בלא אף הבזק ברק משמעותי קודם); ולרגע נדמה שהאדמה כולה רועדת. מיד לאחר מכן, נדמה שעשן סמיך עולה מעל הגבעה הרחוקה או העצים בצפון, עם הדים רחוקים של צרחות ויללות (אימה או כאב) של בני אדם.

לא רק החבורה שומעת את הנפץ האדיר, אלא גם הגננים בתוך החורבות, שמתחילים מיד לצעוק ולהתווכח; כמה מהם כנראה משליכים את כלי החפירה ורוצים להמלט; אחרים צועקים שהגנן הגדול בצרות וצריכים לרוץ לעזור לו; הבוס דאלמור צועק לאנשים להשאר במקום, ומי שיברח כדאי שיתפלל שהפיצוץ או כל משהו רע שלא קרה שם ימצא אותו קודם לפני שהוא ימצא אותו.

הזקיף שעל הגדר מפסיקה לגמרי לתצפת וכל תשומת הלב שלו (וגם של הזקיף ליד העמודים) מופנית לצעקות בתוך החורבות; והחבורה מנצלת את ההזדמנות לעבור במהירות מתחת לגדרות ולהקיף את האחוזה מצידה הדרומי.

לאכזבת הדמויות, מהצד המזרחי של האחוזה החרבה, ממש כמו מהצד הדרומי, מתחילה ארץ אברש דלה במחסה; ונדמה לחבורה שהם מפעם לפעם שומעים את היצור המכונף, חבוי בין ענני האד הנמוכים והערפל שעומד כבד.

החבורה מקיפה את החומה, ומגלה מגרעת עמוקה בצד המזרחי של האחוזה, חבויה בין הקיר המתמוטט ואבני המפולת שלו, לבין צמחים צפופים. המגרעת הופכת למדרגות חלקלקות ומשובשות שיורדות אל תוך האפלה, בין צמחים מסתרגים ואבנים שנפלו מקירות עתיקים.

החבורה מהססת האם להסתכן במה שעלול להיות מערות שורצות מפלצות; באר'ריק הזקן מפוחד מאד, ולוחש שוב ושוב ש"המקום מריח כמו קבר"; נארקירוס נראה כרוצה גם הוא לחפש דרך אחרת; דמויות אחרות נראות מעוניינות יותר לבדוק את הדרך הזו, או לפחות מעדיפות אותה על האברש הפתוח; וסיל'פיריאל מצטרפת אליהן, ואומרת שלא פעם לאחוזות אנ'מיריות שנבנו לפני ההתנפצות יש מנהרת מילוט שנבנתנה באורח סטנדרטי למדי, כך שיש סיכוי שלמנהרות כאלו יש עוד פתח אחר, רחוק יותר וחסוי.

 

 

אל תוך העלטה

בסופו של דבר, החבורה מחליטה להתקדם בזהירות במורד המדרגות, אל תוך האפלה.

המדרגות המשובשות ממשיכות לרדת למטה (וצפונה) כאשר בהמשך הן מתעקלות לכיוון מערב; הקירות מלאים באיזוב, שבדיקה מוצלחת של החברה מגלה שבמקום מסויים הוא ממש יוצר וילון שמכסה על פתח צדדי וגבוה; וחלק מהמטפסים משתרגים גם על הקרקע ומצמיחים פירות תפוחים, שנראים כמו אבטיחים זעירים ולבנוניים.

החבורה מחליטה להשליך אור פנימה, ודל'ארנור מטיל לחש הבזק שלרגע מאיר את המדרגות באור בהיר וחזק.

 

ההבזק מושך את תשומת ליבן של שתי חיפושיות ענקיות ששרצו קודם מעבר לעיקול, בתוך התפצלות חשוכה של המסדרון שהוא מעבר לטווח הראיה של הדמויות, והיצורים עולים במעלה המדרגות כשהם מצקצקים בזעם.

 

החיפושיות האלו, שכמו שהחבורה תגלה, שורצות במערות למטה, הן בגודל שבין כלב לסוסון, שטוחות ואליפטיות, עם מעטה גב נוקשה בגוון של חום עם פסים שחורים – שחלקים ממנו הם חומר משובח למיני שריונות בינוניים או למעטה של מגן. יש להן מצטביים ענקיים, קשים כמו מתכת, וכל הגוף שלהם, ובעיקר הלוע, זבים של סוג של שמן מבאיש.

החיפושיות הגדולות יותר יכולות לירוק שמן ולהספיג בו את הדמויות, ולאחר פגיעה פיזית מוצלחת, הן 'מתלקחות מבפנים' כשהן הופכות בחלקן מחומות לאדומות, ואז הן מסוגלות להפעיל יכולת מבוסס אש שיכולה להבעיר ביסורים דמויות שנספגו בשמן.

 

שתי החיפושיות הראשונות לא שורדות יותר מרגע קצר; נארקירוס משליך על אחת מהן לחש אש, שגורם לה עצמה להתלקח (ולא באורח שהיא רגילה); סיל'פיריאל יורה חיצים מראש המסדרון, ומנדי שמגיחה מהצללים, ובעיקר פגיעה קריטית קטלנית מהמקבת העצומה של אורון מסיימים את העבודה במהירות.

מית'רוס מביט באורון בהערצה, ואומר משהו די ילדותי כמו "כאשר אני אהיה קפטן, אני רוצה שככה יהיה החובל הראשון שלי".

כמו כן, הלהבות שהתפשטו במסדרון גורמות לפירות המגעילים להתפוצץ, ומחסלות כך מלכודת טבעית שהיתה יכולה לפגוע בדמויות, אילו הן היו יורדות במסדרון באורח רגיל. כמו כן, הן מחרידות נחיל שלם של עטלפים ששורץ מעבר לפתח הגבוה שמאחורי מסך האיזובים.

 

מנדי מטפסת על הקיר ומתנגבת לחלל הגבוה, תוך שהיא מודעת לעטלפים (שכרגע הוחרדו וטסים במעגלים); היא מגלה שזה חדר קטן, מבוי סתום שאולי היה פעם חדר קבלת פנים או משמר; יש שם שרידים של בור בישול, ולידו זרוקים שרידים – עצמות מתפוררות – של שני גברים ששוכבים כאן כנראה כבר כמה שנים (מה שפוסל קשר בינם לבין כנופיית 'הגננים'), כאשר משרידי הלבוש, כלי הנשק וכלי העבודה, הם נראים כמו סוג של ציידי אוצרות מפוקפקים.

רוב החדר, לרבות מאגר מים קטן שנצבר ליד אחד הקירות, מלאים שכבות על שכבות של צואת עטלפים. מנדי מוותרת על התגנבות פנימה, קרוב מדי לנחיל העטלפים הזועם, חוזרת לחבורה ומדווחת לה על מה שמצאה; הדמויות מניחות – אולי בצדק ואולי בטעות – שכנראה דאלמור הוא לא הראשון ששמע סיפורים על גן העלמים הנעלמים, וכנראה ניסה לחטט משום-מה מתחת לאחוזה הנטושה הזו כדי למצוא אוצרות שקשורים לסיפור.

 

בהמשך המדרגות, הדרך מתפצלת; מסדרון אחד, שהולך ומתרחב, ממשיך לכיוון צפון-מערב וממשיך לרדת; ואילו מסדרון אחר, צר ומאוזן, ממשיך בקו ישר מערבה, ומים חומים נוזלים באיטיות מתוכו.

הדמויות שומעות צקצוקים של חיפושיות משני הכיוונים – כאשר מהמעבר הצדדי הישר יש פחות צקצוקים, אבל קרובים יותר; ואילו מהמעבר הרחב נשמעים הדים של צקצוקי חיפושיות רבים בהרבה, אבל רחוקים יותר.

 

החבורה בוחרת לבדוק את המסדרון המערבי, ומגיעה למה שנראה כמו שרידים של מרתף יינות ישן, כאשר בתקרה יש דלת מלכודת גבוהה שאור עמום מסתנן דרכה, ועל הרצפה יש שרידים של חיצים בוערים (זה למעשה המרתף שהקשתים של דאלמור ישבו מעליו וירו לתוכו מפעם לפעם כדי להרחיק את החיפושיות – אבל הקשתים כבר לא נמצאים למעלה, כנראה הם עלו כאשר שמעו את החברים שלהם צועקים ומתקוטטים).

על הרצפה, בין השלוליות המגעילות והחביות המנופצות, יש שלוש חיפושיות מעמקים; נפתח קרב, שהפעם הוא מעט פחות חד-צדדי, אבל הדמויות מצליחות להתגבר על החרקים השמנוניים בלא אובדן או פגיעה ממשית מדי.

 

לאחר שהחיפושיות מוכרעות, הדמויות עושות חיפוש בחדר. רוב מה שיש כאן, לרבות הרבה שרידים של בקבוקים ישנים, שבור ורקוב בלא תקנה. אבל מנדי מצליחה למצוא, בתוך מגרעת מכוסה בקיר, דלת נחושת זעירה של ארון קיר שנשמרה היטב – כולל מנעול מסובך וממולכד.

מנדי מצליחה לנטרל את המנעול בלא להפעיל את המלכודת (למרות שזה היה קרוב למדי...), ומוצאת בפנים, לשמחתה, בקבוק זכוכית מעוטר ויפיפה, מלא ביין יקר ועתיק שהבשיל כאן ונראה שחמישים השנים בתוך הרקבון והעזובה לא פגמו בו בכלל.

מדובר בבציר עתיק ומשובח, שנים לפני ההתנפצות (או מלחמת הורד האפור), של יין יקר עם שם באנ'מירין עתיקה, שדומה ל"Ye old Hillroot"; מנדי מנסה להגניב אותו לתוך הבגדים שלה, אבל נאר'קירוס – שחשד בה מראש, עומד קרוב מאד אליה מאחור ולא מאפשר לה, מה שמתפתח לויכוח קצר (ויש יאמרו משעשע) בין הדמויות והשחקנים.

מנדי נכנעת, והבקבוק המעוטר ורב הערך (420 באן) נעטף אחר כבוד ונוסף למלאי החבורתי.

 

 

הקרב על המערה הראשית

החבורה מתחילה להתקדם בזהירות כעת לעבר המסדרון הרחב, שמוביל לכניסה למערה ענקית, שכבר מרחוק ברור ששימשה פעם כסוג של מכרה מאולתר, לפחות לפי הבורות בפנים, כולל פער עצום במרכז החדר, מעליו תלויה באלכסון עדיין גלגלת ישנה ומטה לנפול עם חבלים שחלקם עדיין מחוברים לתקרה. בחדר יש ערמות ושרידים רבים, כולל לא מעט כלי עבודה פזורים, שאי אפשר לבדוק אותם במדויק בשלב הזה.

הקיר הקרוב לכניסה מלא כולו מפלים של איזובים שמכסים למחצה עוד ציורים שהיו פעם צבעוניים מאד, של עלמים רוקדים ופרח עצום שפנינה זוהרת בתוכו, הפעם משולבים ביחד, מעל הציורים, קבוע תבליט של אישה שנראית רבת-עוצמה או תקיפה, שהאיזובים כאילו יוצרים לפנים המתפוררות שלה מחלפות ירוקות ארוכות.

 

כך או אחרת, החדר שורץ חיפושיות ענקיות.

הדמויות נסוגות למסדרון שמוביל לחדר, ומכינות מלכודת של תיל עם להבים, שהדמויות מספיגות בחומר דליק; ואז, הן מרעישות מספיק כדי שכמה מהחיפושיות היותר קרובות יזחלו לתוך המסדרון, ויפלו ישר על המלכודת.

המסדרון כולו טובע באש וברעש, שכל החיפושיות באיזור שומעות אותו היטב.

שלוש החיפושיות הראשונות נתקלות במלכודת שמתלקחת מיד, וסופגות ממנה נזק כבד, כולל כניסה למצב זמני של חוסר איזון ופגיעות (33%+ לכל נזק שהן סופגות בסיבוב שלאחר הנפילה למלכודת), והן מוכרעות בקלות ובלי שום פגיעה על-ידי החבורה.

ארבע חיפושיות נוספות שמגיעות מיד לאחר מכן, כופות על החבורה קרב ממושך וקשה בהרבה, במהלכו כל הדמויות נפצעות; אחת מהן ניצלת בקושי מלהדלק בהתקפת אש שבאה אחרי פגיעה פיזית מוצלחת; ונארקירוס, שצעד קדימה כדי להשתמש (בהצלחה) בלחש אגרופי אש, סופג התקפת מצבטיים שמשגרת אותו מיד לרצפה, מדמם ובסכנת גסיסה.

למזלו, הילדה של סילפיריאל רצה אליו ומייצבת אותו במיומנות מפתיעה, ובעזרת אחיה היא גוררת את נארקירוס חסר ההכרה אחורה, אל מעבר לעיקול, ממש כאשר צווחה אדירה מרעידה את המסדרון, והאוויר כולו נמלא בשמן מצחין ורעיל למחצה.

 

אל הקרב מצטרפת חיפושית עצומה, גודלה כמעט כגודל עגלה; השריון שלה נוצץ ומורכב בהרבה משל האחרות, עם דוגמאות מסובכות ומוזרות, שכמעט מזכירות סמל אנ'מירי ישן; היצור הזה מסוגל לנשיפה קונית של שמן מגעיל ומזיק, שמספיג את כל החבורה בשמן, והופך את הדמויות פגיעות מאד לאש. כמו כן, היצור משוריין וחזק בהרבה מהחיפושיות האחרות.

בין הצדדים מתחולל קרב קשה, כאשר אורון מנסה לחצוץ בכל כוחו בין המפלצת לבין הדמויות האחרות; דל'ארנור מנסה לסנוור את היצור כדי להפחית את דיוק ההתקפות שלו, וסיל'פיריאל משתמשת ביכולות שלה כדי לרפא מעט את החבורה (באמצעות הגרסה המוזרה שלה של צרחת הפארזורג, שנשמעת כמו קריאה של יצור ימי עצום), כשהיא יורה ביצור – אבל רבים מהחיצים שלה מחטיאים או קופצים מהשריון העצום בלא להסב לו נזק ממשי.

הדמויות שורדות, לא בקלות, ומכריעות את היצור ממש רגע לפני שהוא מסוגל להפעיל מחדש את הנשיפה הקונית שלו, ואיכשהו בלי שאף דמות נשרפה למוות משילוב קטלני בין אש לשמן.

 

לאחר שהחיפושית הענקית הוכרעה, אין יותר צקצוקים באפלה, והדמויות יכולות לנוח, וגם לחקור ביתר פירוט את המערה העצומה שאכן נראה שאנשים ניסו לכרות בה לפני שנים – והשרידים שלהם מפוזרים לכל האיזור, לצד כלי הנשק החלודים והשבורים וכלי העבודה שלהם.

החבורה אוספת מעט חפצי ערך ישנים ומטבעות מהשרידים – כאשר רובם נמצאים במערה צדדית וקטנה יותר במערב ההיכל הגדול, שהיתה כנראה המרבץ של החיפושית הגדולה. הדמויות שורפות שם מערומים של ביצי חיפושיות מפעפעות וגדולות, ומואת שרידים של אדם שנראה שהיה מהודר ומצוייד טוב יותר מהאחרים. לפי חלק מהשרידים שעליו, הדמויות מנחשות שזה היה הפושע, הנוכל וצייד האוצרות הערמומי מונגאז עין-כחולה, שאכן הערים על הסוהרים של גבירת הארמון השוקע, אבל כנראה היה לו מעט פחות מזל מול חיפושיות המעמקים.

בין הכלים של מונגאז, יש מגילת קוסם, וגם שריון עור מוקשה וקסם ששרד בשלמותו, עם איור יפה מאד של שיח קוצני עם ענפים מתפתלים, וטבעת עם הקדשה מגבירה שנטתה לו חיבה, ובה רסיס של אבן כחולה שעוצב בצורת עין.

כמו כן, ליד השרידים של מונגאז מתגוללים עוד שרידי ניירות ומגילות, עם מידע נוסף והמון שרבוטים שעוסקים בגן העלמים הנעלמים; לדמויות, אם ירצו, יקח שעות ארוכות לנקות, לסדר ולפענח את הכתבים האלו, שכנראה הובילו את מונגאז להאמין שיוכל למצוא פתח, או לפחות משהו בעל-ערך רב שקשור לזה, עמוק מתחת לבית הקיץ הישן של משפחת ואר-טיל'רולד.

 

מנדי מטפסת על הקיר ובודקת את התבליט של האישה המרשימה. נראה לדמויות שהדמות בתבליט היא של מייסדת השושלת של האגם השוקע, אותה כוהנת אדומה רבת עוצמה עליה מסופר שבין היתר יצרה את 'גן העלמים הנעלמים'.

מנדי מצליחה להבין את המנגנון מאחורי התבליט ולפתוח אותו בשלום, והתבליט זז ומגלה מערה עתיקה, יבשה ומפחידה, מעין מסדרון מרוצף שבצדדיו גומחאות מלאות בסורגים וכלובים, חלקם מלאים בעצמות מתפוררות של חיות, ואולי לא רק של חיות. מנדי חשה סוג של קסם מעקצץ וניצלת ברגע האחרון מלדרוך על אבק ירקרק שיוצר סוג של רונה או סמל מיסטי מפוקפק; אי-שם מתוך העלטה, היא שומעת קול רחוק ומפחיד, שנשמע כמו יבבה או יללה ארוכה.

מנדי נסוגה ומדווחת לחבורה מה ראתה, והחבורה – לאחר ויכוח קצר – מחליטה שהרעיון לטפס לתוך מסדרון שורץ בקסם אפל אינו מוצלח במיוחד (דל'ארנור, ששומע ממנדי את תיאור הרונה, סבור שמדובר בגרסה מרושעת של רונה שקשורה לאסכולת הזימון), בוודאי כאשר נארקירוס חסר הכרה, ועם החבורה נמצאים שני ילדים ומלח זקן וצולע.

 

 

סיום: גבעת הגננים המתים

לאחר מנוחה, וכאשר נאר'קירוס חוזר להכרה מעורפלת, הדמויות ממשיכות הלאה, דרך פתח בדרום מנהרת המכרה המאולתר שמוליך דרומה, אל מדרגות משובשות שמתחילות לעלות במתינות.

כמו שסיל'פיריאל שיערה, הפתח הזה אכן מוליך למסדרון ארוך שבסופו של דבר יוצא בחזרה אל פני השטח, ביציאה מוסווה היטב (קרי, כזו שכמעט אין סיכוי לגלות אותה מהצד השני); וזו מביאה את הדמויות אל מעבר מוצל בידי סלעים, ליד אפיק של נהר קטן ומלא בערפל – קרוב מאד לגבעה המוזרה שמעבר לחלקת העצים הצפופים.

 

הגבעה הזו, שכעת אפשר לראות אותה לפרטיה, עוטרה במעגל אבנים פרימיטיבי אבל מרשים, שבמרכזו עמד שולחן אבן גדול ושטוח; לצידו, ננעצו לא מזמן מוטות אליהן חוברו מסכות קרניים (וכפי שיתגלה בהמשך, על השולחן עצמו פוזרו צמחים מוזרים ועוד חפצים שקשורים לסוג של ריטואל פארילי, או לפחות ריטואל שקשור בקסם טבע מסובך).

כעת, ניתן לראות בפירוט רב יותר את הנזק העצום שנגרם בגלל הפיצוץ האדיר, שאכן מקורו הוא בגבעה הזו, שהיה מספיק חזק כדי להטות כמה מעמודי האבן על הצד, ולשרוף כליל את המוטות והמסכות המקורננות.

הגבעה זרועה כולה בגופות של "הגננים" – חלקם כנראה נהרגו בפיצוץ או כאשר הפיצוץ זרק אותם לגובה ומרחק גדולים; וחלקם נהרגו כאשר ניסו להמלט.

גרוע מזה, משהו במה שקרה על הגבעה - בין אם בריטואל או בפיצוץ האדיר - משך לשם קבוצה גדולה של ארוכי לשון מגודלים, שבניגוד להתנהגות הרגילה של היצורים, הפכו תוקפניים, מטורפים למחצה ובעלי טעם לבשר אדם; היצורים עדיין שורצים בגבעה, כאשר חבורה של ארבעה מהם לא רחוקה מהערוץ שבו נמצאות הדמויות, נוברים בגופות ובחפצים אחרים שזרוקים שם, וצורחים בקולות רמים.

 

החבורה מחליטה שלא להסתכן בקרב במצבה הנוכחי, ולעקוף את הגבעה בעיקוף רחב מצפון; רק מנדי לא מצליחה לעמוד בפיתוי, ומשתמשת ביכולות הגנב שלה כדי להתגנב במעלה הגבעה, תוך גלגול הליכה שקטה מוצלח מאד, שמאפשר לה להתחמק ולעקוף את ארוכי הלשון שנוברים על המדרון הסמוך, בלא שהם ישימו אליה לב.

מנדי מתקרבת אל שולחן האבן, ורואה כיצד הפיצוץ ממש ניפץ אותו לשניים; שם, היא מבחינה בשרידי הגופה של גבר בעל ביגוד מרשים ומטה ארוך, שנופץ לחלקים רבים, שמוטלת עדיין לא רחוק משולחן האבן (שכאמור, כולו מלא בשרידים שמרמזים על ריטואל גדול שהיה בעיצומו). הגנן הגדול מוטל ליד השולחן, פניו מזוגגים בארשת תדהמה, כאילו ברגע האחרון שלו חזר לרגע להיות נער כפרי תמים שחולם על דברים גדולים, ומביט באימה באחד החלומות שלו שהתהפך עליו בלא התראה.

בסמוך, נמצא ארוך לשון ענקי ומוזר, שנראה מטורף לגמרי; צורח כל הזמן ומטיח את עצמו בחלקי השולחן ובעמודי האבן הנוטים הצידה. מנדי מנצלת רגע שבו היצור רחוק יחסית, וגוררת את הגופה – שמתגלה כגופתו של 'הגנן הגדול' – מכרו ויריבו של שובי הטוחן, למקום חבוי מספיק שבו מנדי תוכל לבדוק אותו, וגם 'לפרוק מעליו' חפצים שהוא כבר בוודאי אינו זקוק להם, אי-שם בגנו השמימי והמבורך של האבא הגדול.

מנדי פורקת מהגנן המת את מגפי העור הקסומים שלו (מגפיים עם יכולות שמחזקות לחשי זאגליט), וצמיד מוזר שעוצב בצורה של סירי בישול, ומוצאת עליו גם מגילה או מכתב, שלמרבה ההפתעה לא כתוב בשפת הפארליל, אלא דווקא באנ'מירין רהוטה. החלק ששרד מהמכתב, מבקש משהו כמו "תביא לי הוכחה.... על אשת הספן, ואת התליון שלה"; עם חתימה מוזרה של "Y הנחמד".

 

מנדי מצליחה (בעוד גלגול הליכה שקטה עם הצלחה הרבה מעל כל ממוצע אפשרי...) להתחמק שוב, ולרדת מהגבעה בחשאי, ואז היא מצטרפת ליתר החבורה שמנסה להתרחק מהגבעה, בתקווה שהיצור המכונף העצום לא ירד עליהם פעם נוספת.

 

 

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.