פרק 6: מים שקטים חודרים עמוק (חלק א')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: מהומה במחנה השודדים

המהומה במחנה השודדים הולכת וגוברת. זמן קצר לאחר הצעקות בין מנהיג החלק הפארילי של המחנה לבין איש העכברוש זיש, שתי מדורות בחלק של השודדים האנ'מירים מתפרצות ומתיזות ירוק ארסי; שודדים מתחילים לקרוס, רבים מהם מקיאים את נשמתם.

בירזגראן מנסה לבחון את המחנה, וחושדת שהשודדים צרכו מים ירוקים מורעלים מתוך המערות: חלק מקדרות המים של המחנה נראות לה אכן חשודות מאד. כך או אחרת, החבורה מנצלת את המהומה, עוקפת את הנפחיה (שגם היא מלאה בצחנה, ואחד הנפחים מקיא עסיס ירוק ישר אל תוך השקתות הלוהטות ליד הכבשן), ונכנסות אל קרע בקיר הסלע שמלסיריול איתר, מאחוריו משתרעת מנהרה לחה.

 

הדמויות מוצאות את עצמן בסכנה של כיתור קטלני.

מתוך המערה, מופיעים שני נפחים מזילים ריר, העיניים שלהם זוהרות בירוק והם ממלמלים בקול איטי "אכל הטף... בחשק רב... מלפפון ירוק"; מאחור, נשמע הרחרוח של זיש: איש העכברוש הרגיש בדמויות ומרחרח את דרכו אליהן במהירות מאחור.

הנפחים המעוותים נלחמים בפטישים הכבדים שלהם, ומסוגלים מפעם לפעם ליריקת רעל של מיץ מלפפון צורב. למרות זאת, החבורה מכריעה אותם במהירות (תוך שני סיבובים), ורצה אל תוך המערה שמאחוריהם. המנהרה מתפתלת כעשרה מטרים קדימה, הקירות שלה מטפטפים ומלאים מטפסים וסדקים שחורים, ומסתיימת בשער אבן כפול ועצום עם חריטות של מה שנראה מרחוק כסמל המעויין האנ'מירי עם שתי ציפורים פורשות כנפיים מסביבו; מקרוב יותר, אפשר לראות שהסמל האנ'מירי 'מעוות' או שונה מהרגיל, כי יש בו אבן ירוקה במרכז; ולציפורים סביבו יש קרניים של אייל.

בירזגראן מתעכבת מאחור, ומשתמשת בכשרון ובערכת המלכודות המתקדמת שלה, כדי להציב במהירות מלכודת של אבנים מתמוטטות על סדק הכניסה מאחוריהן. טאלרי ואנ'סיגלין ממהרות קדימה, ומנסות לדחוף את אחת מכנפי האבן העצומות של השער, שהיא כבדה מאד ותקועה בחוזקה. מלסיריול מסייע להן עם לחש טלקינטי.

כאשר שתי הדמויות מנסות לדחוף את השער, הן – ובהמשך גם מלסיריול ובירזגראן, מותקפות שוב ושוב על-ידי מטפסים קוצניים רעילים שבוקעים מהסדקים. רגע לאחר מכן, זיש מנסה להדחק בסדק, וסופג 'מקלחת' של אבנים מתמוטטות שקוברות אותו מחתתיהן. בסיבוב הבא, כשהוא מנסה להחלץ ולדחוף אבנים וכמעט מצליח (הוא מספיק להתחיל לגדף ולאיים), בירזגראן מפעילה את יכולת הצווחה שלה (שנשמעת כעת יותר ויותר 'ינשופית' ופחות כמו הצווחה של נץ ענק), העונשין שהיא מקנה הופכת גלגול החלצות שהיה הצלחה לכשלון – מה שגורם לכך שברגע שזיש מוציא את הראש ומאיים, הוא סופג עוד אבנים שקוברות אותו לעוד סיבוב.

בינתיים, הדמויות מצליחות לדחוף את כנף האבן של השער מספיק כדי שהחבורה תוכל להדחק דרכו; בצד השני, יש רונות מהבהבות עם צורות של ציפורים פורשות כנפיים; משהו בהן מעורר את הכוחות של ביזגראן, שחשה לרגע כאילו היא מסוגלת 'לפרוש כנפיים של ינשוף' ולעוף. כאשר היא מתקרבת אל הרונות פורשות הכנפיים, הן מתחילות לרצד באור אינטנסיבי, שעוזר לשאר דמויות לסגור את הדלת אחריהן בדיוק בזמן: קוסם העכברוש מכוון איזו התקפת יריה חזקה אל השער, שפוגעת בו, מזעזעת את האבן ומשמיעה קול של רעם מתגלגל; אבל השער עבה וחזק מכדי להפרץ. מיד לאחר מכן, כאשר איש העכברוש מסתער על השער בעצמו, הוא צורח בכעס: הרונות המהבהבות צורבות אותו כאילו היה אש.

החבורה שומעת את זיש רוחש, כאשר הוא כנראה משנה את הצורה שלו שוב לצורה של חולדה ענקית, ושועט בכיוון ההפוך, החוצה. הדמויות תוהות אם הוא מכיר עוד דרכים להכנס, ומחליטות לא להשאר שם זמן מספיק כדי לגלות.

 

 

ההיכל הראשון

מהעבר השני של השער, המערה הופכת להיכל לא טבעי ומרשים בהרבה, שהתקרה הגבוהה שלו נתמכת בידי עמודים מגולפים בגסות... אבל משהו או מישהו עיוות אפילו את הפסלים, וגרם להם 'להתנפח' ולהראות נלעגים, בעיקר כאשר הם 'מקיאים' מהפיות שלהם נוזל ירוק שמצטבר לשלוליות מסביבם.

האולם ממשיך הרחק דרומה, אל מתחת לגבעה, ובמרכזו יש צורה מטושטשת של פסל (בהמשך הדמויות יגלו שיש לו צורה מוזרה של עציץ אבן עם פסלים של פקעות ארוכות בתוכו, ובמרכז אבן שעליה חרוט 'סמל אנ'מירי מתוקן' עם אבן ירוקה במרכז.

כתובת על האבן מכריזה 'יחי לונ'בלאריון מורה דרכנו... (כמה מילים מחוקות)... ירוק קורן דרכו'.

 

על הקירות יש עוד גילופים של ציפורים עם קרני אייל. הדמויות מזהות ארבע מגרעות או פתחים קטנים אל מה שנראה כגומחאות או חדרונים קטנים בקירות הצדדיים, שניים בכל צד; ורחוק יותר, באחד הקירות, פתח מנהרה גדולה יותר, שבגלגול גששות מוצלח החבורה מגלה שריח רע וקולות מגעילים עולים מתוכה.

עוד יותר במרחק, מעבר לטווח האור העמום שבוקע מחלק מהצמחים המוזרים על הקירות, המנהרה ממשיכה, אולי אל תוך מעבר רחוק וארוך, והדים עמומים בוקעים משם.

 

החבורה מתחילה לחטט בגומחאות, לא לפני שהדמויות מבקשות ממלסיריול לחסום את המערה הצדדית הגדולה יותר עם לחש קיר כוח. בגומחא הראשונה שהדמויות בוחרות, הן מזהות משהו נוצץ מתחת להריסות ושלולית של מים מזוהמים; נסיון למשוך את המשהו הנוצץ בלחש טלקינטי של מלסיריול מפעיל 'מלכודת' – מחורים נסתרים בקיר בוקעים המוני עטלפים זעירים, שורטים ונושכים. אנ'סיגלין צורחת בגועל ובבהלה כאשר רבים מהם מסתבכים בשיער שלה.

כל הדמויות סופגות מעט נזק מהיצורים המתפתלים והנושכים; ואז קיר הכוח שהדמויות הותירו מזדעזע ונחלש, כאשר שלושה נפחים מעוותים מופיעים מתוך המנהרה הגדולה יותר ונתקלים בו. הם מזילים ריר ירוק ונוהמים כל מיני דברים על 'מל-פפ-ון'; אחד מהם אומר משהו כמו "לא משרתים יותר...גיברת... משרתים לובו אדון מלפפון... לובו גדול... לובו חזק..."

 

הנפחים המעוותים נתקעים מאחורי קיר הכוח, ועד שהם מצליחים לשבור אותו, החבורה עושה בהם שמות מרחוק, בעיקר שילוב בין ברד חיצים מוצלח מאד של בירזגראן לחזיז ברק יעיל מאד של מלסוריול, מה שהופך את ההתקלות לטבח יותר מלקרב.

 

לאחר שהנפחים המעוותים ממוגרים, הדמויות מגלות שהחפץ הזוהר שהן משכו מתחת להריסות הוא גביע שתיה יקר ומשובץ באבנים ירוקות עם סמלים דומים לאלו שעל הקירות, וחריטה שם שם "דארמולד בן דארתיסיל, אדון השער המערבי".

 

לאחר מכן, החבורה מחטטת ביתר הגומחאות הקטנות.

באחת מהן, סביב בריכה רעילה וזמורות קוצניות ורעילות, גדלות פקעות מעוותות, עם יבלות פועמות כאילו הן חיות. בירזגראן מנסה לחתוך את המרשימה יותר מביניהן עם כשרון העשבונאות שלה, נכשלת ובקושי מצליחה להרתע, לפני שהזמורות מספיקות להכרך עליה ולהרעיל אותה.

בגומחא אחרת, הדמויות מוצאות תיבות חדשות יחסית שכבר החלו להרקיב, ובתוכן מטילי המתכת שנשדדו בדרכם לאחוזת אנ-מירקריל; ובגומחא האחרונה, בתוך ההריסות, הדמויות מוצאות כתובות על "מורה הדרך דאר'סינור,בעל ההתגלות הירוקה' שלפי מה שהדמויות מבינות, גם מהשפט 'מת מות קדושים מידי הרוצחות הצהובות... אבינו הנוצץ והירוק על שפתיו'.

על שברים של לוח אבן חרוטות המילים 'אש תהום! אש ירוקה!'; ויש גם חותם שבור עם השם שהדמויות כבר נתקלו בו – דארמולד בן דארתיסיל, אדון השער המזרחי'.

החבורה תוהה מעט על ההרכב המוזר של שם אנ'מירי במובהק עם מבנה של 'שם משפחה' פארילי שמבוסס על שם האב (או במקרה הזה, אולי דווקא האם).

 

לאחר שהדמויות סיימו לחטט במגרעות ובגומחאות הקטנות, הן בודקות את המערה הגדולה יותר. המנהרה הזו לחה ומסריחה מאד (כל מי שאין לו עמידות לרעל נמצא בעונשין 1- לכל הגלגולים), ומתפצלת לשניים לאחר כמה מטרים.

ההתפצלות הדרומית מוליכה למערה קטנה ומגעילה עם שרידי מחנה שבו רבצו הנפחים המעוותים שהחבורה טיפלה בהם קודם. אין כאן שום דבר בעל ערך, אבל החבורה מוצאת רמזים שכמה מהשודדים המעוותים האלו דאגו להביא מים נגועים לתוך המחנה הגדול יותר של השודדים.

 

ההתפצלות הצפונית מוליכה למלכודת שמתיזה גז צורב על הדמויות, ומיד מאחוריה, מאחורי וילונות של טחבים נתעבים, בוקע אל-מת מיובש עם שרידי שריון עתיק שהיה פעם מפואר. מהמלמולים שלו אפשר להבין שהוא השרידים של 'שומר השער המערבי'.

היצור מתקיף את החבורה בטפרים ובנשיכה שלו, וכל פעם שהוא מאבד 40 נק"פ, בוקעות מתוכו שתי תולעים שבירות וחמקניות, עם שיניים עצומות שיכולות להסב נזק כבד ולנגע במחלה. הדמויות מתגברות על היצור בקלות יחסית, כאשר מטח חיצים מכוון היטב של בירזגראן, שכל יריה בו פוצלה לכיוון תולעת אחרת, מכריע את התולעים לפני שהן מסוגלות להסב נזק ממשי.

בין השרידים של המקום בו שכב היצור, הדמויות מוצאות שק עם מטבעות כסף מוזרים ועתיקים, שבמקום סמל ההשתקפות הרגיל, יש עליהן ראש של גבר עם יהלום ירוק נוצץ על המצח שלו; ושיקוי נדיר ומוזר שנראה כמו טחב חי מסתחרר.

בנוסף, הדמויות מוצאות מדליון קסום בצורה של מלפפון קטן שמאיר באור ירקרק לא נעים, וגורם למי שמחזיק בו לשמוע הדים מוזרים שמזכירים הצמדת אוזן לקונכיה. התליון מעניק למי שעונד אותו התחדשות של 2 נק"פ לסיבוב קרב, ועמידות לרעל. החבורה מהססת, כאשר גם אנ'סיגלין וגם טאלרי לא ממש מתלהבות מהצורה שלו, אבל בסופו של דבר, לאחר כמה חילופי עקיצות (רובן בין אנ'סיגלין למלסיריול, שממשיכים ללעוג זו לזה בכל הזדמנות, בין היתר בשאלה 'מי מהם זקוק באופן נואש למלפפון, ובאיזה גודל'), טאלרי נוטלת את החפץ – בין היתר לאחר שבירז, בענייניות היבשה שלה, מייעצת לה להתעלם משאלות אופנתיות ולשים עליה את מה שיכול להועיל לה.

 

 

ירידה אל המפלס השני

החבורה יוצאת בחזרה אל היכל הכניסה, ומתקדמת הלאה, אל האפלה וההדים. הדמויות מגלות גרם מדרגות רחב ועצום, של מאות על מאות מדרגות שיורדות אל מפלס נמוך יותר; וביניהם עולים עמודים שהפנים שהוטבעו עליהן כאילו התנפחו והתעוותו; ופנים נוספות בוהות בדמויות בגיחוך מטורף מהקירות. במקומות שונים, נראה שעיטורים ישנים יותר שחלקם שילבו שמש עם אבן חן ירוקה או עץ, הושחתו וקושקשו/נחרטו בהם צורות גסות של פקעות ומלפפונים.

ביזגראן מתגנבת לפני החבורה, ומצליחה להבחין שבתחתית המדרגות יש צומת T רחבה עם פסל גדול שמים מגעילים נובעים מהאף שלו. בירזגראן מבחינה ב'כתם בהיר' שנע על הרצפה ליד הפסל. בסופו של דבר, בירזגראן מתרחקת מספיק מהדמויות האחרות כדי להכנס לטווח. היצור מריח סכנה ומתחיל להתבונן לכיוון של בירזגראן, אבל לא מאתר אותה בזמן.

הוא נראה לבירזגראן כמו אנושואיד מעוות עם עור לבן לגמרי, זרועות ארוכות ושיניים חדות, לבוש בקרעי איזור חלציים ישן. בירזגראן מכוונת לעברו חץ טופר ויורה מהאפלה, אבל מחטיאה. היצור, במקום להסתער, מתחיל לצווח וזוחל במהירות על ארבע אל הפתח המזרחי האפל של צומת ה-T, כשהוא ממשיך לצרוח.

צרחות נוספות עולות רחוק יותר, מתוך העלטה.

 

הדמויות מגיעות אל צומת ה-T ומניחות מלכודת של תיל ממעיד על הצד המזרחי שלו, במקום בו המסדרון הופך לעוד גרם מדרגות שיורד למטה. במערב, הדמויות מגלות חדר מלא באלכובות עם שרידי עצמות, אבק ושריונות חלודים.

כאשר הדמויות נכנסים לחדר הזה, ההדים הרוחשים שטאלרי שומעת לובשים צורה; טאלרי מצליחה באורח חלקי בגלגול הבנה, ושומעת חלק של שיחה בין שני קולות, שאחד מהם דומה מאד לקול של הנקרומנסר בעל חוש ההומור המפותח מדי שהדמויות נתקלו בו במגדל של החצר הכחולה.

קול כעוס נוהם על הנקרומנסר שלא ינסה לשקר לו; הוא הבטיח 'לצייר אותו בתמונה', זה המחיר. הקול מזכיקר שהוא כוהן קדוש, ומשהו על 'התעתועים העלובים שלך'.

הנקרומנסר עם הקול הגבוה והמשועשע, משיב משהו כמו 'על תתנפח, מלפפון קטן ורקוב שלי' ואומר שהוא בסך הכל רצה להזהיר אותו מפני מי שמקנאים 'בעסקה הקטנה שעשינו'.

הקול השני עונה ש"אנ'בורלים בן אונג'מיריל נאמן לי!"

הנקרומנסר משיב "מה שאתה אומר. נאמן ממש כמו האמא שלו.. מה שמזכיר לי, יש לי חשבון ישן לישב איתה".

 

ההדים מתפוגגים.

רוב מה שיש בחדר חסר ערך, אבל בפינה שלו מקופלת מגילה שנראית שלמה ומעוטרת בעיטורים מסובכים. מלסיריול עושה מאמצים להרחיף אותה אליו, אחרי שבירזגראן מגלה מלכודת קטלנית שקשורה בשני סמלים סמוכים, אחד על הרצפה ואחד על הקיר (הם יוצרים מעגל מסתחרר, שמפגיז בחזיזי רעל כל מה שנמצא קרוב למגילה).

החיוך מדושן העונג של מלסיריול מתפוגג והופך לכעס ברגע שהוא פותח את המגילה. במקום הלחש המסובך שהוא ציפה לו, המגילה מכילה פירוט על תעניות רעב שונות, לפי צבעים ועונות השנה.

 

 

החדר הסודי

כאשר הדמויות בוחנות את הפסל (הוא נראה כמו בהמה שדומה לקוף עצום, שהבטן שלו מרצדת מדי פעם בירוק-זהוב ארסי), החבורה מצליחה לגלות מנגנון מסובך וממולכד, שמאפשר לפתוח חלק מהתבליט שמאחורי הפסל, בדיוק במקום בו כתובות המילים 'אש תהום', באורח שמאפשר מעבר אל חדר סודי. בירזגראן מנטרלת את המלכודת, והחבורה מתקדמת בזהירות.

החדר הסודי מלא באבק, בקירות יש אלכובות נוספות שם שרידים חסרי צורה, ולאורך הקיר הנגדי יש כדים עתיקים. אחד מהם מרצד בירוק-זהוב ומשהו בו מרגיש קסום. הדמויות חושדות בכד, ומחליטות שבירזגראן תירה בו.

בהחלטה נוספת, שמסתברת כנכונה – הדמויות יוצאות מהחדר, ובירזגראן מסתכנת ביריה קשה מרחוק, עם ראות מוגבלת מאד. אחד מהחיצים של ברד החיצים שלה פוגע בכל-זאת ומנפץ את הכד מיד. באותו רגע, פודים נסתרים רוחשים ומתחילים לירוק גז רעיל שממלא את החדר; הפסל מתנער וקם, כשהוא פונה אל הדמויות ואומר בקול עבה וחסר רגש 'אדון ציווה הורג כל מי שנכנס!'.

 

הערת השה"ם: אם הדמויות היו בתוך החדר, הפסל היה לא רק תוקף, אלא חוסם להן את דרך היציאה, כאשר כל החבורה (מלבד מי שעונד את קמע המלפפון) סופגת כל סיבוב נזק רעל.

 

הפסל נלחם באגרופים העצומים שלו, שיכולים להסב נזק כבד, לזרוק אחורה דמות ולגרום לה לאבד סיבוב. כל שלושה סיבובים, הוא יכול להחליף את אחת מהתקפות האגרופים בהתקפה שגורמת לבטן שלו לזהור, ומיד לאחר מכן הוא פולט חזיז אש קטלני אל אחת הדמויות.

בנוסף, יש לפסל יכולת הגנתית מרגיזה: כל פעם שההדיפה הפסיבית שלו נכשלת והוא סופג נזק מנשק שפוגע בו בטווח פנים אל פנים, הוא יכול לנסות 'לספוג' את הנשק שנתקע באבן, ומחייב את הדמות לגלגל בדיקה נגד כוח – אם היא נכשלת, הנשק נשאר תקוע בתוך הפסל עד לסוף הקרב.

אנ'סיגלין מאבדת את אחת החרבות שלה בדרך הזו, ונאלצת להלחם את שארית הקרב כשהיא מחזיקה את החרב השניה בשתי ידיים – טקטיקה לא נוחה וירודה יחסית עבור סייפת. מלסיריול סופג נזק כבד מחזיז אש קטלני, אבל לחש שריון הכוח שלו מציל אותו, כשהוא סופג חלק גדול מהנזק.

טאלרי נלחמת בפסל עם להב שהיא גורמת לו לבעור בלהבת קרח (מה שגם מקל עליה במעט בבדיקות הכוח שנדרשות כדי להמנע מלאבד את הנשק בתוך הפסל, לאחר שהיא גורמת נזק). בסופו של דבר, לאחר שתי מכות מוצלחות מאד של טאלרי, ולמרות שטאלרי סופגת נזק כבד מאגרוף, מועפת אחורה ומאבדת תור, יתר החבורה מצליחה להכריע את הפסל.

 

את הנק"פ האחרונים של הפסל, מלסיריול מוריד עם לחש שמזמן שלושה קליעי קסם. לאחר מכן, הוא מרגיז למדי את יתר הדמויות כאשר הוא עושה מניירה שחצנית מאד שגורמת לשיער שלו להתבדר, עושה מעין 'פו', ומעמיד פנים כאילו הוא עשה את כל העבודה והיא היתה ממש קלה לקוסם מסוגו.

 

כאשר הפסל קורס הוא נשבר לחלקים, ומשחרר את החרב של אנ'סיגלין שנתקעה בתוכו. אלא, שבין השברים יש עוד נשק, שכנראה היה לכוד שנים ארוכות בבטן של הפסל, ואולי הוא זה שגרם לה לזהור. זו חרב אבירים דו-ידנית יפיפיה, עם סמל השמש של ההשתקפות הצהובה ביחד עם עץ על הלהב, שזוהר באורח ירוק-זהוב חלש, כאילו הוא משקף את האור של אגליטים זהובים שנוצקו לתוכו כאשר הוא חושל. כאשר הלהב זוהר, הוא חושף עיטורים ורונות צהובות בשוליים שלו, שמרכיבות אולי שם עתיק.

טאלרי מתלבטת האם להשתמש בחרב הזו במקום חרב האבירים הקפואה שלה; יש להן תכונות דומות, אבל הלהבה הפנימית של טאלרי לא מסוגלת ליצור להב קרח מסביב לחרב הזו, כאילו היא מתנגשת עם כוח של אש שנוצק בלהב. במקום זאת, כל פעם שטאלרי מנסה, החרב מעלה תמרות קיטור, שמקנות 1+ נוסף לפגיעה.

 

הערת השה"ם: כפי שטאלרי מגלה בהמשך, לחרב הזו יש עוד כוחות שלא מתגלים מיד. בכל פעם שטאלרי מנחיתה מכת מוות על אויב בקרב, או פוגעת בגלגול גבוה, החרב נעשית קלה ונוחה יותר לשימוש, ונצבר 'מטען'.

כאשר טאלרי פוגעת בפעם הראשונה בגלגול של 20 טבעי, משתחרר מתוך החרב כוח נוסף: סביב הלהב שלה נדלקת הילה חלשה, זהובה-ירוקה שעושה נזק נוסף זהה לזה של להבת הכפור שטאלרי לא מסוגלת להפעיל כרגיל. הדמויות חושדות שיש בלהב כוחות נוספים וקשים יותר לגילוי/שליטה, שטאלרי לא הצליחה לחשוף עד לסוף ההרפתקה הנוכחית.

 

בתוך שברי הכד יש שרידים עתיקים של שלד של גבר ש'קופל' בתוך הכד (יש כל מיני הדים שעולים מקמע המלפפון, שנשמעים כמו קול של מישהו ממורמר וכועס, אבל טאלרי לא הצליחה לפענח אותם הפעם). בין השרידים שלו יש חלקים מאריג קסום שנשאר מגלימה שהתפוררה לגמרי, והם שווי ערך לשני גלילים של משי שמש; ותליון עם סמלים של הכת ששכנה כאן שנהרס לגמרי, אבל האבן ששובצה בו – אגליט טחוב באיכות שמאפשרת שיבוץ שלו, נותרה שלמה לגמרי.

 

 

הצומת העמוקה והקרב על המדרגות

לאחר החדר הסודי, הדמויות עוברות את המלכודת ששמו על המדרגות המזרחיות שלא הופעלה, ומתחילות לפלס את הדרך במורד גרם המדרגות הזה, שמתעקל כמה פעמים. הדמויות שומעות רחשים ושקשוק של מים רחוקים; הדמויות שומעות צווחות של יצורים ממרחק, אבל כאשר החבורה מתקדמת, הקולות האלו משתתקים.

 

המדרגות מסתיימות בקשת שעליה עיטורים של פקעות, שמעברה האחר חדר גדול ומרובע, שבכל אחד מארבעת הקירות שלו יש פתח גדול עם קשת אבן מעוטרת. הדמויות נכנסות לתוך החדר מהקיר המערבי; הפתח בקיר הדרומי מוליך אל מדרגות עולות, ועל הקשת שמעליו חרוטה מגילה וסביבה רונות; הפתח בקיר הצפוני הוא צר ויורד בתלילות כלפי מטה, ומשם עולים ריחות רעים ושקשוק של מים; בלא סמל מובחן או ברור על קשת האבן; והפתח בקיר המזרחי גם הוא צר, אבל ממשיך באורח מאוזן יחסית, חסום למחצה על-ידי המון צמחים, כולל פרחים מוזרים שפועמים חלושות. על קמרון קשת האבן מעליו יש צורה של תינוק עם אבן נוצצת קבועה במצח, וסביבו שורה של ציפורים.

משהו בצורה הזו נראה מוזר, אבל הדמויות נכשלות בבדיקת ידע/אבחנה ולא מצליחות לגלות את מה העיטורים שם מזכירים להם.

 

לדמויות אין הרבה זמן לברר, כי הצרחות של היצורים מתחדשות בבת אחת, באות מכל הכיוונים; וכדורי רפש מתחילים לעוף. 'הזחלנים הלבנים' מתקיפים משלושה כיוונים, כאשר הקלעים מטילים רפש מעוור ורעיל, והאחרים זוחלים ומסתערים על ארבע, בעיקר במורד המדרגות בדרום.

הדמויות מבחינות בהתקפה בזמן, ונסוגות תחת מטר כדורי הרפש בחזרה אל המדרגות המערביות, כדי לתפוס עמדה שם. בירזגראן מחזירה חיצים מהקשת שלה, ומצליחה לפגוע קשה באחד הקלעים.

 

 

לדמויות אין זמן להציב מלכודת על המדרגות; היצורים נוהרים אחריהם וסוגרים עליהם לאחר עוד שני סיבובים שבהם רק הדמויות והזחלנים הלבנים שמסוגלים לירות מסוגלים להתקיף ממרחק.

תשעה זחלנים לבנים מסתערים במעלה המדרגות; מלסיריול ובירזגראן ממוטטים אחד מהם, אבל שמונה אחרים מגיעים לחבורה. טאלרי ואנ'סיגלין נאלצות להתמודד עם שלושה תוקפים כל אחת, באופן שמנתק אותן זו מזו ולא מאפשר להן לסייע אחת לשניה בלא לספוג התקפות הזדמנות. שני יצורים אחרים מנסים לעקוף במעלה המדרגות מצידי הדמויות הלוחמות, כדי להגיע אל בירזגראן ומלסיריול.

בירזגראן משתמשת ביכולת של צווחה חדה, שמזעזעת את היצורים, גורמת מעט נזק הלם לכולם, ומאטה את היצורים שמנסים לעקוף את טאלרי ואנ'סיגלין באופן שמעכב אותם.

מתחיל קרב קשה על המדרגות, שבסופו של דבר מתחיל באיטיות לנטות לטובת הדמויות, בעיקר נוכח העובדה כי כבר בשלב מוקדם, בירזגראן ומלסיריול מצליחים להפיל את היצורים הקלעים. היצורים החיוורים נראים מקרוב כצל-צילם של יצורים אנושיים שחיו זמן ארוך בהרבה ממה שטבעי עבורם (אם כי בהחלט לא אל-מתים). הם תוקפים בזינוקים ובאמצעות השיניים החדות שלהם, כאשר בפגיעה גבוהה מספיק עם שתי הזרועות (שלא מסוגלות לגרום נזק משמעותי בעצמן), הם מסוגלים 'לחבק' דמות ולהאחז בה באופן שמאפשר להם לנשוך שוב ושוב ולפגוע אוטומטית כל סיבוב, כמו שטאלרי מגלה בדרך הקשה מאד.

ליצורים יש חמיקה גבוהה באופן שדומה לגנבים, אבל לעומת זאת, דירוג השריון שלהם גרוע ונקודות הפגיעה שלהם נמוכות יחסית.

 

טאלרי ואנ'סיגלין מצליחות להחזיק מעמד על המדרגות, ולדלל את מספר היריבים שלהם, למרות היצור שנצמד לטאלרי ונושך אותה שוב ושוב. היא ניצלת מהתמוטטות בטוחה על-ידי הפעלה של יכולת שריון הקרח שלה.

שני היצורים שעקפו מהצד מצליחים להגיע אל בירזגראן ומלסיריול, אבל הקוסם מגלגל את היצור 'שלו' במורד המדרגות עם לחש רוח הודפת; בירזגראן עוברת ללהבים קצרים, פוגעת קשה ביצור שלה, ובסיבוב לאחר מכן, מלסיריול ממוטט אותו עם קליעי קסם.

בסופו של דבר, כאשר אנ'סיגלין מצליחה להרוג את התוקף האחרון שלה, היא מסתערת לעזרתה של טאלרי ומצליחה לדקור את "החבקן" שנושך את הקאראנ'סירית שוב ושוב בפגיעה קריטית שגורמת לו להרפות ולהתמוטט מפרפר על המדרגות.

הזחלנים הלבנים מתמעטים, אבל אז נכנס לקרב יצור שנראה כמו מנהיג, גדול וחזק בהרבה מהאחרים; ואיתו מגיע יצור שנראה כמו מטיל לחשים, מעין חיקוי לעגני של זאגליט עם קסמי רפש ופטריות.

 

בירזגראן ומלסיריול מטווחים את 'כוהן הפטריות'; טאלרי סופגת פגיעות כואבות מהמנהיג, אבל מצליחה לפגוע בפגיעה קריטית ולבתק פטריה מכושפת ורעילה שהכוהן מזמן, שמתחילה לצמוח ולתפוח במרכז החבורה. בסיבוב לאחר מכן, טאלרי מבצעת מכה קבוצתית שפוגעת פגיעה קריטית גם במנהיג היצורים וגם ביצור שלצידו – האחרון מבין התוקפים המקוריים. היצור הקטן יותר נחצה לשניים מעוצמת התנופה של החרב הקסומה, שמדלקת כולה בירוק-זהוב שגורם לסמל השמש עליה לנצוץ, ולרונות הצהובות על הלהב לרצד בעוצמה; המנהיג עצמו נפגע פגיעה קשה.

כמה מהדמויות נפגעות מכדורי רפש שהכוהן מטיל; טאלרי משתמשת בשיקוי מרפא כדי להמשיך להחזיק מעמד מול הלוחם הגדול, שתוקף כמו מטורף עם טפרים ארוכים ונשיכה, נפגעת פעם נוספת ונקלעת למצב מסוכן. אבל בסופו של דבר, כוהן הרפש מתמוטט מהתקפות החיצים והלחשים שבירזגראן ומלסיריול ממשיכים להמטיר, וסיבוב לאחר מכן, מתמוטט גם מנהיג הזחלנים הלבנים.

 

החבורה ניצחה בקרב על המדרגות, ומתקדמת בזהירות לעבר חדר הצומת. הדמויות מתלבטות להיכן להמשיך. מלסיריול רוצה מאד להמשיך למדרגות שמעליהן סמל מגילה – הוא חיפש את המקדש של הכת השכוחה בגלל השמועות על לחשים חזקים ושאר כוחות שחבויים בו. בירזגראן מנגד סבורה שהדרך למטה, לעבר המים, היא זו שתוביל אותה אל המבחן או השליחות שרוחות הטבע ייעדו עבורה: מציאת הסלע הרעיל שחוסם את המים וסילוק שלו. מנגד, גם היא וגם טאלרי מתעניינות מאד גם בדרך עם הצמחים וסמל התינוק עם האבן בצמח שחרוט מעליו.

 

 

--- המשך יבוא ---

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.