??????? - ????

הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

vineline

העיר הידרקראון: מבוא כללי, מבנה, וקמפיינים


מפת העיר | מפתח רבעים מקוצר | דמויות מפתח | העולם התחתי של העיר

 

בירת האימפריה ההידרוסטית, והכרך הגדול ביותר בדרום הסיל'נאראלד. היידרקראון בנויה משני צדדיו של אגם היידראו המזוהם להדהים, במקום בו הנהר השוצף נפל בעבר ממערב, ומימיו נאגרו במרווח בין שני רכסים של אבן קשה, שהקשו מאד על המים לחלחל לעומק; מתוך האגם, יוצא הנהר מחדש במזרח, באפיק רחב ואיטי בהרבה. מזה דורות, מי ההידראו מזוהמים להדהים בשל האוכלוסיה האנושית הצפופה, אולם סדנאות העתק והשימוש בחומרים מאגיים לצרכי תעשיה הקצינו את המצב, והפכו את הרבעים הדחוקים לחופי האגם (מתחת לענן ערפיח כבד) למבוכים דחוסים ומצחינים, שם מצטופפים עניי וחלכאי העיר.

היידרקראון הינה זירת הסחר הגדולה ביותר בדרום העולם; מאות אוניות סוחר ונוסעים מכל הסוגים עוגנות ומפליגות מן הנמל הגדול שלה בחודשי הפעילות, העיר, על הבנקים ומרכזי הסחר והחברות ההידרוסטיות הגדולות, היא לב רוחש של סחר-מכר, תככים, ופערים בין עושר מדהים לעוני מרוד, באשר העיר משכה הן המוני הידרוסטים שנעקרו ממחוזות כפריים שעברו מהפכה בשני הדורות האחרונים, הן למהגרים מארצות חוץ, שרבים מהם מצטופפים בגטאות דחוקים ומסוכנים. בהיידרקרון, בעיקר באיזור הנמל ובאיזורי המסחר שלה, ניתן לשמוע לשונות רבות ושונות, וזרים רבים השתקעו בה בשני הדורות האחרונים, דבר שהגביר מאד את המתחים הרבים ממילא הקיימים בעיר.

הפעילות הרוחשת בעיר ביום ובלילה, העושר הרב והעוצמה, מהווים כר פורה לתככים ומאבקים מכל הסוגים והמינים- החל ממאבקים פוליטיים וחברתיים בין עדות וסיעות שונות, חלקם אכזריים וחסרי מעצורים. וכלה בכוחות אפלים ממש שנמשכים אל כל הפעילות ומנסים לנצל אותה לצרכים שהשתיקה יפה להם. בעבור הרפתקנים ומחפשי-מזל למיניהם, היידרקרון יכולה להיות תחנת מעבר, באשר ניתן לתפוס ממנה ספינה כמעט לכל מקום ברחבי הסיל'נאראלד; היא עשויה להיות המקום בו נודד לא זהיר מתנפץ אל תוך העושר המתעתע, התככים והרוע, עד שהוא מוכה כליל והופך לאחד ממאות-אלפי הדלפונים חסרי הכל הנאבקים לשרוד; והיא עשויה להיות המקום בו ימצאו תעלמות מסתוריות, חלקן שלא מן העולם הזה, ועימן מסלול לעליה לגדולה – או למוות חטוף ואלים (וגרוע יותר).

מידע כללי

אוכלוסיה: כ-1.5 מיליון נפש

שליט: המלך רוברט ה-IV לבית וייטהולד

שליט בפועל: ראש העיר, לורד רופרט לינט

מתחתיו מועצה עירונית המייצגת בעיקר את הרבעים העשירים.

מפקד משמר העיר: גנראל אלפרד זורסטון

העיר מחולקת לחמישה חלקים כלליים:

העיר החדשה: הרבעים העשירים של העיר, היושבים על רכס פוגסקארף (Fogscarf) מצפון לאגם היידראו

הרבעים החקלאיים: הרבעים מדרום לעיר, על רכס הברקים ובמישורים שממזרח לו, רבים מהם עודם חקלאיים.

הטבעת האפורה: רבעי העוני הדחוסים והמזוהמים שלאורך האגם עצמו.

העיר החיצונה: רבעים שנבנו בשני הדורות האחרונים במישור מצפון-מזרח לאגם, מחוץ לחומות העיר.

האי גלוסטר: האי הסלעי שבאמצע האגם, שם שוכן ה'סיטי' (הלב המסחרי), וכן הארמון הישן שהפך לארכיון.

משטר

באורח רשמי, העיר היא מעין דמוקרטיה כאשר לכל רובע נערכות בחירות משלו לתפקיד ראש הרובע, ויש לו מגילת זכויות ומאפייני משטר אוטונומיים, כולל השפעה רבה על צורתו ותפקודו של המשמר, ועוד, כאשר זכות הבחירה מוקנית לא לאדם, אלא למי שמוגדר כ"בית אב" או "משפחה", סטטוס שאינו תמיד ברור. בפועל, חוקי הבחירות כל-כך מסובכים, שרק מעטים מסוגלים להבין את הדקויות שלהם, ובנוסף, מאחר וזכות ההצבעה של כל בית-אב ניתנת רק למי שרשום כדין, ויש לו סך מסויים של רכוש רשום שהוא מעל ומעבר להישג ידם של רוב התושבים, הרי שברוב רבעי העוני יש מעטים בלבד, אם בכלל, שמסוגלים להצביע, מה שמאפשר לראש העיר למנות פקידים או 'מפקחים' כנציגיהם, ומעטים מאלו מתעיינים הלכה למעשה ברווחתם של נתיניהם.

את התמונה מסבכות עוד יותר פריבילגיות עתיקות של אצילים, שכמה מהם עויינים מאד כלפי ראש העיר והמשטר החדש בכלל, מנהגים עתיקים של מספר קהילות ששרדו את מבחן הזמן, ועוד כהנה וכהנה – מה שיוצר מערכת משטר מסובכת, נוטפת שחיתות ומאבקי כח.


קמפיינים, מאבקים ארוכי-טווח ושאר ענייני מערכה חשובים

פוליטיקה

גבוהה

הידרוסט של השנים האחרונות נתונה במאבק איתנים פוליטי, כאשר ככל שזה מתארך, כך הולכת שאלת יורש כס הוד-מלכותו וצוברת חשיבות רבה. הקואליציה השלטת בפרלמנט כעת הינה ברית רופפת בין הסיעה השמרנית הנחלשת, לבין האגף המתון של "הסיעה הכלכלית"; ברית זאת מונהגת בידי שלושה מנהיגים: הספיקר של הפרלמנט המלכותי, לורד ברטהולד; הדוכס הנינגלור המשמש כמשנה למלך; ואיל ההון והתעשיין, סר אדמונד קלווין. זאת, כאשר באורח לא רשמי, היא נתמכת גם בידי אחיו המפוקפק (והמושחת באורח אגדי, לפי השמועה) של המלך, ויליאם וייטהולד הנושא בתואר הדוכס מפארנס. מדיניותה של הקואליציה השלטת הינה, מזה שנים, לשמור על איזון כוחות, ולשלב בין אימפריאליזם מתון (שבעיקרו מתרכז בלשמור ולעצב את מה שכבר נכבש, ולהמנע מהרפתקאות גדולות חדשות, ולשמור על עליונות הידרוסטית כלפי הילדים, אולם בלא לרמוס או לדכא אותם יתר על המידה), לבין טיפול זהיר במשברים הרבים מבפנים ומבחוץ – בעיקר האיום הקיידרהרצי ממזרח.

מול קואליציה זו, עומדת ברית בין הסיעה האולטרא-אימפריאליסטית בראשות לורד רוג'ר שאו השאפתן, לבין הקיצוניים שבסיעה הכלכלית המובלים בידי הגאון הכלכלי האפל הדריק קלימר ("הדריק החיוור") והאידיאולוג הכלכלי חסר הפשרות לורד סילבריץ'. קואליציה זו מעוניינת במסע כיבושים חדש וחסר פשרות, ובדיכוי חמור בהרבה של העמים הילידיים. זאת, תוך שרבים מבני סיעה זו מעוניינים להדבר עם קיידרהרץ ולהתקרב אל המשטר הרודני המושל בה, במטרה ליצור ברית "בין שתי האומות הגדולות".

ברקע, מפגרים הרבה מאחור מבחינת כח והשפעה פוליטית, מצויה הסיעה של אבירי סנט-קודור ותומכיהם המעטים, המתנגדים לאימפריה ומבקשים לשוב אל המסורות הישנות של האי ההידרוסטי 'הישן והטוב'. בין יתר בעיותיהם, ניתן למנות גם העדר מנהיגות בולטת – מלבד אולי נציגתם הבולטת והרהוטה בפרלמנט, דיים לינדה סלנוויל, והמסטר הצעיר והמבריק (אך גם שנוי במחלוקת במסדר), סר ברייטון, המנסה להחליף את הפסיביות ארוכת השנים של המסדר בקו יוזם ואקטיבי יותר, ונתקל בהתנגדות רבה – איש משניהם, אינו נחשב למנהיג רשמי של סנט-קודור, ואינו יכול לתבוע ציות מכל או אף רוב האבירים ותומכיהם. גורם אחר, רעשני בהרבה אבל נטול כוחות ברמה הפוליטית הממשית, הוא הסיעה הרדיקלית, המתעבת את האימפריה ואת המסורת ההידרוסטית בכלל, וחולמת על עולם קוסמופוליטי, נטול עמים, נטול חוקי מוסר מיושנים בו תשקע התרבות ההידרוסטית ותתערבב ב"תרבויות הברוכות של ארצות השמש החמות"; הסיעה הרדיקלית מונהגת בידי אנטוני בלייק הצעיר והכריזמטי, נכדו של המכשף האידיאליסט  הנקן, שהטביע את הידרוסט בנחלי דם במאה שעברה, במטרה להפוך אותה ל'חברה אוטופית', ובסופו של דבר כמעט והוביל לכיבושה בידי כוחות זרים. לצידו עומד אידיאולוג רך-נימוסים וקנאי בשם פרופסור רונאלד בלטון; אלא, שבחיי המעשה, מחולקת הסיעה הרדיקלית למספר פלגים קיצוניים יותר ופחות, שלא כולם סרים לאמיתו של דבר למרות שני המנהיגים הפוליטיים.

ירושת הכתר: המאבק בין הסיעות קשור, בשנים האחרונות בעיקר, לשאלה ההולכת ומחריפה של ירושת הכתר, באשר ברור לכולם כי המלך הזקן וההססן, שהשפעתו מעולם לא היתה מורגשת מדי, לא יאריך עוד שנים רבות. הקואליציה השמרנית השלטת, מעדיפה בתור יורש את בנו הבכור, הנסיך ריצ'ארד ("ריצ'י נאד נפוח"), חרף העובדה שידוע לכל כי מדובר בשוטה מנופח, המבין בעיקר בציד שועלים ובכפיות כסף, ומפגין התנשאות בוטה וגזענית כלפי הלא-הידרוסטים. בלא להעריך את מידותיו הסגוליות כמלוא הנימה, הסיעה השמרנית ובעלי בריתה סבורים, כי הצבתו על כס המלוכה תותיר על כנו את המצב הנוכחי, בה כוחו האמיתי של המלך מועט מאד, ותאפשר להם להמשיך ולשמור על הסטטוס-קוו, בעיקר תוך בלימת שני הנסיכים האחרים, הנראים להם מסוכנים בהרבה.

האולטרא-אימפריאליסטים ובעלי-בריתם מעדיפים את הנסיך ג'ון-סטיוארט, ברנש מוזר הנראה לרבים כמטורף השקוע בחלומות על גדולה ומלחמת גזעים, ומעריץ בסתר (או לא תמיד מספיק בסתר) את עקרונותיה העמוקים של הרודנות הקיידרהרצית ו'אחוות המוות', ומעוניין בברית אינטרסים עמוקה בין 'שתי האומות הגדולות', שיוכלו לחלק את העולם ביניהם. לרוע מזלם, הנסיך לא תמיד יודע לשמור על פיו סגור, וכבר מעורר התנגדות רבה, באשר רבים וטובים בממלכה טוענים כי מדובר במטורף לכל דבר ועניין.

בעוד הרדיקלים מתנגדים לכל היורשים ודוגלים בביטול המלוכה בכלל, הרי שאבירי סנט-קודור תומכים בצעיר הנסיכים, אדוארד יפה התואר והאבירי, פרחח לשעבר שהפך חניך אדוק של המסדר, ודוגל בעמדותיהם בעניין 'הידרוסט הישנה והטובה'. אלא שלעת-עתה, סיכויהם שלהם ושל הנסיך הצעיר נראים קלושים מאד, בעיקר נוכח העובדה כי מחוץ למסדר סנט-קודור, נתפס אדוארד כטיפוס ילדותי ולא בשל גרידא. לרעתו פועלת גם העובדה כי הוא מסרב בעקשנות להנשא, בטענה כי טרם מצא את 'האחת והיחידה' שלו – מה שמאפשר ליריביו להפיץ מגוון שמועות מרושעות, בעיקר כי הנסיך הצעיר הוא למעשה הומוסקסואל, וכי הוא מקיים קשרים רומנטיים עם אביר בכיר במסדר סנט-קודור.

השפעת המאבק על עיר הבירה ועל דמויות שחקן: רוב-רובו של המאבק הפוליטי מתנהל רחוק מאד מרחובות עיר הבירה, כך שהוא רחוק מלהשפיע במישרין על דמויות השחקן (מלבד, כמובן, השפעתו על התפתחות המערכה לטווח הארוך) – מלבד אולי אלו שהן ממוצא מיוחס/עשיר מאד, או הגיעו לדרגות עוצמה ומעמד גבוה מאד, שאילץ אותן לקחת צד. פה ושם, מאידך גיסא, עשויות הדמויות להגרר למאבק – למשל, אם ישכרו לרגל אחרי עסקיו האפלוליים של הדריק קלימר או אחרי דמות אחרת המוכרת ברמה הפוליטית, או יקלעו לעסקים הנסתרים בין כמה מבעלי העוצמה לבין הקיידרהרצים (או אפילו, במקרה של דמויות מסוג מסויים, ישכרו לביצוע התנקשות פוליטית). דמויות מסויימות עשויות להתעניין בתוכניות מרחיקות הלכת של הנסיך אדוארד ושל סר ברייטון, להקים כח משימה נמרץ הקשור לסנט-קודור, אולם אינו שייך במישרין לממסד המאובן של המסדר, או אולי להתעניין ולנסות לסייע בחלום של בכירי המסדר, למצוא לנסיך אדוארד שידוך, אשר יפסיק את מרוץ השמועות המלוכלכות בעניינו (או, במקרה גרוע יותר – להגן על חייו, באשר במידה ויהפוך למועמד רציני יותר לירושה, חייו יהיו בלא ספק בסכנה ממשית).

שחיתות

ומאבקים

עירוניים

להבדיל מהפוליטיקה הגבוהה של האימפריה, שרוב-רובה מתרחש הרחק מרחובות היידרקון (ומהרפתקנים בכלל), הרי שלפוליטיקה המקומית, ומאבקי הכח הנגזרים ממנה, השפעה רבה ומקיפה בהרבה.

חטאיו הקטנים של ראש העיר: לורד רופרט לינט מחזיק בעמדת ראש העיר של היידרקרון מזה כ-18 שנים, ושיחק תפקיד מפתח בשיפוצים ובהרחבה המסיבית של העיר בדור האחרון, שהפכו אותה לכרך נוצץ ומשגשג. אלא, שהשנים הארוכות בתפקיד הכהו את ליבו, והפכו אותו לפוליטיקאי נהנתן, המורגל לעצום את עיניו לגבי העוולות שעושים בני-חסותו, כל עוד הדבר נראה לו הולם את האינטרסים של העיר, ושלו עצמו. הגם שבאורח אישי, לורד לינט הוא אדם חביב, אנין-טעם, חברותי ומרבה לצחוק, הרי שהמדיניות שהוא נוקט נותנת חסות למספר ארכי-מושחתים, רומסת את הרבעים העניים ביותר בעיר, ומאופיינת בחשבונאות, תככים אינסופיים ומוסר גמיש מאד. זאת, תוך שראש העיר מתמרן בזריזות בין הסיעות הפוליטיות, ונשאר "חבר של כולם" בכל הנוגע לבעלי העוצמה, דבר שהופך אותו כמעט חסין מפגע.

באורח כללי, הדמויות יתקלו פחות בעוולות ומעשי אכזריות של לינט עצמו, ויותר בתמיכה וגיבוי שהוא מעניק לשורה ארוכה של מושחתים, מפקידי רובע אטומים ואכזריים, בעלי הון חסרי מעצורים, ובעיקר – שתי דמויות המשמשות כארכי-אנטגוניסטים המסוגלים לבסס שורה ארוכה של קמפיינים כיריבי-על העומדים מול דמויות השחקן. לורד לינט מקפיד שלא לדעת יותר מדי על מעשי האכזריות והשחיתות של ידידיו, והוא מעדיף לעצום את עיניו ולהשים עצמו כלא רואה. מאידך גיסא, במידה ואחד מהם יגיע למצב ביש מדי, ויעמוד על סף הפללה וחיסול משפטי או כלכלי, לינט לא ימהר "לשכב על הגדר" בעבורו, וזאת בלשון המעטה.

הרברט סימקין (*): הטוחן הרמאי, שהצליח כל-כך עד שהפך לבעל אדמות גדול וטייקון של עסקים מפוקפקים, הפך מזמן לאגדה בעיר. סימקין הנוכל, שבצעירותו מעל בתבואה של האוניברסיטה המלכותית, גדל ועבה עם השנים, וככל שהתעשר, כך הוא חומד יותר ויותר. סימקין הפך לקללה של ממש, בעיקר ברבעים החקלאיים של דרום העיר, שם השתלט על אדמות רבות ורוצה להשתלט על אדמות נוספות. כמעט בכל רובע ורובע, ניתן להתקל באנשי-אגרוף, נוכלים חורשי-מזימות ושאר ברנשים מתועבים הסרים למרותו של סימקין, ופועלים לעשוק, לרכוש נכסים ואדמות במרמה, להטיל טרור, ולעסוק בכל עסק מפוקפק. באנשיו של סימקין אפשר להתקל מהרפתקאות של הרמות הבסיסיות ביותר: חופרים מתחת לשדות כדי לנגע אותם בביצי ערצב ענק (ולרכוש אותם בפרוטות אחר-כך) במקום אחד; מטרידים והופכים דוכנים בשוק המקומי של רובע אחר; ומטנפים מעיין במקום שלישי. ברמות גבוהות יותר, יוכלו הדמויות להתקל ברשת עסקיו המסועפים של סימקין (לא פעם בשותפות עם משפחת רידנברוק רבת העוצמה) בהיידרקרון ומחוצה לה, או בנסיונותיו להתקבל בחברה הגבוהה (בין היתר, על-ידי מציאת שידוך הולם לבתו המפונקת והקפריזית), ועוד כהנה וכהנה.
סימקין סמוק הפנים חי חיי עושר עם משפחתו בחווילה מפוארת ומבוצרת בחלק הטוב ביותר של רובע גלבין, ומשקיע רבות – גם בעזרת ידידיו, שותפו איל ההון רידנברוק, ראש העיר ואחרים, כדי להשתלב בחברה הגבוהה. אימה גדולה במיוחד מפיל המג הפרטי העובד בשירותו של סימקין, בנג'מין פלג'ר המסתורי, המסוגל בין היתר לשלוט באנושואידים עצומים בעלי קרן קרנף וכוח של מכונת מצור חיה. ישנן שמועות, שפלג'ר עסקים אפלים מסועפים משל עצמו, והוא הופך את סימקין החמדן, בלא ידיעתו, לכלי לשירות רוע גדול בהרבה מאשר הטוחן הערמומי מסוגל להעלות בדעתו.

 

(*) הרעיון לדמות זו לקוח, כמובן, מ"סיפורי קנטרברי" של צ'וסר. הרעיון היה לקחת את הטוחן הנוכל הבלתי נשכח שלו, לשחק בו קצת ולהעלות אותו לגדולה, כך שהפעם "יגנוב בשפע ומכל הבא ליד" לא רק מהקמח של האוניברסיטה, אלא באופנים שונים ובכל רחבי העיר.

 

גנראל זורסטון: גרוע ומסוכן בהרבה מסימקין, הוא מפקד משמר העיר – גנראל זורסטון, לשעבר איש צבא שסיפורים מזעזעים נותרו בכל מקום במושבות בו הוצב, הוא סדיסט, פסיכופת חסר מעצורים ובאורח הכללי והברור ביותר, ארכי-נבל מסוכן, שלא יעצור בשום קו אדום בדרך להשגת מטרותיו, ילחם בדרכים השפלות ביותר, ולא יהסס להקריב אחרים ולגלגל עליהם את פשעיו שלו. בשנות פיקודו, הפך רוב-רובו של משמר העיר לחבורה מושחתת להדהים, באשר זורסטון מקדם באורח שיטתי קצינים אכזריים ומושחתים, ורודף את קומץ הקצינים הישרים שעוד נותרו במשמר. רוב קציניו ובני-טיפוחיו של זורסטון שירתו במשך שנים במושבות, אולם לא הצליחו להתעשר שם, מה שהפך אותם לחבורה אלימה, ממורמרת ובעלת דעות 'מוצקות' וגזעניות להדהים. חיי יליד שווים מבחינתם לחיי בהמה (וחיי הידרוסטי עני, למען האמת, לא שווים הרבה יותר). הם אלימים, מחוספסים, נוקשים וחמדנים; רבים מהם בעלי היכרות עם קסם אפל, אנושואידים מפוקפקים ועוד, ורואים באלו דרכים לגיטימיות להפיק רווחים.

זורסטון, שחי חיי הוללות עם פילגשיו (אשתו מתה ב'תאונה' מסתורית לפני מספר שנים), נחשב לפי השמועה כשותף פעיל בעסקי הפשע של כמה וכמה מן "הג'נלטמנים השעירים", כך שלא פעם משמר העיר עובד כמעט בגלוי ביחד עם עבריינים- במיוחד מול דמויות שחקן אלמוניות וחסרות קשרים מספיקים.

באנשיו של זורסטון ובמעלליהם אפשר להתקל במקומות רבים בעיר, מלבד אולי הרבעים העשירים יותר, שם הם זהירים בהרבה. ברבעי העוני, לעומת זאת, הם פורקים כל רסן; דמויות שחקן יכולות להתקל בהם במגוון של מצבים: החל מקצין משמר שביצע אונס ורצח אכזרי באשתו של זבן עני, אשר הועלל על מישהו באורח כמעט גלוי; המשך בגיבוי המוחלט שמעניק זורסטון לקפטן גרילי האכזרי, שביצע טבח איום בפועלים המורדים ובבני משפחותיהם לפני כשנתיים, בניגוד מוחלט להוראות שהגיעו מארמון המלך; קציני משמר שגובים דמי חסות, מתעללים ומכים זרים ומקומיים כאחד; שותפים בחטיפת נשים לצרכי זנות, ולעיתים גם במעשים אפלים עוד יותר. זורסטון, לפי השמועה, מקבל חלק מהרווחים מרוב הפעילויות האלו, וגם נהנה מהן הרבה מעבר לרווח הכספי שהן מביאות לו.

אבל השמועות האפלות מספרות שיש משהו מעבר לזה; ושכעת, לא מדובר רק בשחיתות ובאכזריות, אלא בכוחות אפלים של ממש שהולכים וקונים אחיזה בחלקים ממשמר העיר; לא ברור האם זורסטון הוא חלק מזה, מתעלם או מעלים עין, אבל מה שברור הוא, שהוא יעשה הכל בכדי למנוע חקירות שינברו בעומק השחיתות והרוע שמפעפעים בין אנשיו.

לעומת זאת, קומץ הקצינים הישרים שנותרו במשמר העיר, עשויים בהחלט לנסות ולהעזר בדמויות שחקן שיזכו באמונם, ולהזדקק מאד לשירותים לא פורמליים – בעיקר משום שהם יודעים או חושדים, שהם מבודדים ומוכשלים מלמטה, ויכולים לבטוח רק באנשים מעטים מבין חבריהם לנשק. אין דבר שיענג את רובם יותר מלהביך ולהשפיל את מפקדם השנוא, שהדחתו או שליחתו לכלא/חבל התליה, הוא חלומם המתוק ביותר מזה שנים.

 

בתור יריב, זורסטון הוא סיוט.

ראשית, הוא מבורג יפה, וידידיו יעשו הכל כדי לחסום תלונות וחקירות נגדו; הוא משתתף קבוע במשתאות וארועים של החברה הגבוהה, ולמרות שגם שם יש שמרימים גבה, הרי שבאורח כללי הוא ידוע שם כג'נטלמן (פחות או יותר), איש שיחה מעולה, ובעל כריזמה; רבים שוכנעו זה מכבר בהסבריו הרהוטים, כי הוא בסך הכל מפקד משמר נוקשה, העושה ככל שלאל ידו כדי להגן על נתיניו ההגונים של הוד-מלכותו מפני הפשע ומזימות אפלות מן החוץ (הגם שבפועל, ההיפך הוא הנכון).

שנית, משום שהוא ילחם בדמויות השחקן (מרגע שיבין כי הן איום – למשל, יעלה בידן לחסל את אחד מקציניו המושחתים) בדרכים המטונפות ביותר, כגון רצח בני-משפחותיהן ומכריהן, תפירת תיקים בפשעים אכזריים (למשל: ילדה קטנה תאנס ותרצח, וגופתה 'תתגלה' באורח פלא בחדר הפונדק של הדמויות), ועוד. הוא קר-רוח, מסוגל להסוות את זעמו ואת ההחלטות האכזריות ביותר שלו מאחורי חיוך לבבי, ולהתאושש ממכות שנראות קטלניות מבחינה אישית ופוליטית.

רדיקלים

וספיחיהם

הסיעה הרדיקלים ובעיקר תומכיה הצעירים והרעשניים ידועים לשמצה בהיידרקרון; הצעירים הרדיקלים – הוללים, אנטי-פטריוטים, מבריחים ומשתמשים בסמים, ושמחים לפגוע בכל דבר שיקר ללב ולמסורת ההידרוסטית (ועוד כהנה וכהנה) עושים כל מאמץ אפשרי להראות ולבלוט; מפעם לפעם, הם מתנגשים בקולניות עם משמר העיר וכוחות אחרים, כולל כוחות מקומיים ברבעים היותר מסורתיים. מספר איזורים בעיר ידועים כאיזורי רדיקלים, ולמעשה מתחמי בוהמה ש'אדם הגון ירחק מהם'. זמרים רדיקלים, שמגדפים את המלך ומיחלים בשיריהם לתבוסת האימפריה ולהתערבבות טוטלית של הידרוסט בילידים, מעוררים שערוריות ונעצרים לא אחת. זאת, שלא לדבר על חלקם של הרדיקלים בסחר הסמים ובהברחות אחרות.

לכאורה, הרי בכל מה שקשור ברדיקלים, האמת מורכבת יותר, ולא פעם הדמיון עולה בהרבה על המציאות. זאת, במיוחד בכל הקשור לנטיה לייחס להם ולמיליציה שלהם ("חצרות השמחה") כח רב הרבה יותר מאשר יש להם בפועל. למעשה, מעבר לנאומים חוצבי הלהבות של מנהיגיהם בפרלמנט, להפקרות של המתחמים הרדיקלים ולקטטות ומעורבות בסוגים מסויימים של פשע, הרי שהרדיקלים למעשה נטולים כל כח השפעה אמיתי על המאורעות, ועל הפוליטיקה הגבוהה בפרט. חשובה לא פחות, היא העובדה כי למעשה, הם רחוקים מלהוות מקשה אחת, במיוחד בדרגים התחתונים שלהם, ובוודאי שאינם צבא ממושמע המאיים על קיומה של הידרוסט. רבים מהצעירים הרדיקלים הם, בסופו של דבר, נוער עקור וממורמר שלאימפריה אשמה כבדה בדרך בה איבד את משפחתו והפך את הקומונות הרדיקליות ל'משפחה חלופית': יתומי מלחמה שהוזנחו; בניהם של איכרים שנושלו מאדמותיהם, היגרו להיידרקרון ומתו בדמי ימיהם בתנאים התת-אנושיים של רבעי העוני, או נהרגו במרד הפועלים הגדול, בני-תערובת מיחסים לא רשמיים בין הידרוסטים לבנות ילידים, שאין להם כל מעמד רשמי; ועוד כהנה וכהנה. אלא שבעוד רובם – מלבד הוללות, עישון סמים והשתתפות בקטטות, אינם טיפוסים מזיקים או מרושעים במיוחד, הרי שכמה פלגים צדדים בשולי הסיעה הרדיקלית הרחיקו לכת בהרבה, ועשויים להוות "תעסוקה" ואתגר כאחד מול דמויות השחקן.

ארני, ביווי ופלוקי, ושאר 'משועממים נצחיים': ויכוח פנימי ארוך בסיעה הרדיקלית נסב אודות ברנשים, שאין למעשה דבר בינם לבין האידיאולוגיה הרדיקלית, אלא מדובר בבני טובים משועממים שהתחברו לרדיקלים כדי להתהולל, לעשן סמים ולפרוק את יצריהם. בעוד שרוב-רובם של אלו אינם יותר ממטרד, שמציק ומבייש בעיקר את משפחותיהם, הרי שקומץ מאותה חבורה הפך את החיפוש אחרי ריגושים סוטים ואפלים יותר ויותר לאמנות, וסוחף אחריו חבורות של רדיקלים צעירים, באורח שלא אחת גורם כאב ראש גם להנהגה המסורתית של הסיעה.

שניים מהמפורסמים בהם, הוא צמד-חמד בשם ארנולד ראו וביוור הולמס (או בקיצור "ארני וביווי"), בנים לשני מתעשרים חדשים, אשר תרים את עיר הבירה ובעיקר את רבעי השעשועים בכרכרה מפוארת, מלווים בחבורת בריונים וסוטים אלימים, ומחפשים תדיר דרכים אכזריות ומקוריות יותר להשתעשע, מאחר ומסיבות סמים או אורגיות גרידא הפכו עבורם מזמן ל'חדשות יום אתמול'. בכל פעם, נראה שסף הגירוי של הצמד עולה; אין דבר שהם אינם מסוגלים לעשות- מחיסול חתומה מקומית במעשה תועבה, כגון שפיכת סם חזק למשקאות של החוגגים והסתת הכלה השיכורה להתערטל ולקיים עימם יחסי מין קבל עם ועדה, השתתפות במיני פולחנות אפלים "בשביל הקטע", ארגון קרבות (או קרבות אירוטיים) כפויים עד המוות, ועוד כהנה וכהנה. הצמד-חמד נעצר כמה פעמים, אבל קשרי משפחתם מגנים עליהם בדרך-כלל מרע, והם יצאו בעונשים מגוחכים.

גרוע מהם הוא פיליפ דה-הורנל הבן ("פלוקי"), בעוד שהוא חולק איתם את אותו אופי ותחביבים, הוא ערמומי ומתוחכם פי כמה. פלוקי כבש לעצמו עדה גדולה של מעריצים מקרב הנוער הרדיקלי, אותם הוא מנצל לצרכיו, שאין בהן טיפה של אידיאולוגיה אודות 'שלום עולמי' או צדק לילידים. בין יתר שעשועיו, פיתוי של נשים מבוגרות ועשירות, שמסתיים לא אחת בשבירתן הנפשית המוחלטת, וברווחים כספיים עצומים. פיליפ הצעיר – בין אם יש לו כח קסמים ובין אם לא, הוא כריזמטי באורח כובש, מתמחה בהקסמה ובשעבוד של אחרים, בעיקר צעירים ריקים ממעמדות גבוהים, שרואים בו אליל. מספרים כי יש לו רשת שלמה של עסקים אפלים – בין היתר, חטיפה של נשים כפריות לצרכי זנות, תוך סימום ארוך בחומרים מוזרים, שמרוקנים אותן מכל זכרון או כח רצון, והופכות אותן ל'קונסטרוקטים אנושיים', עבור המסיבות שלו ושל חבריו. ל"פלוקי" יש מודיעים בכל רבעי הבוהמה ואיזורי השעשועים, מכרים ואנשי קשר בין בעלי מועדונים אפלוליים, ורשת שלמה של עסקים ותוכניות מתוחכמות. בין היתר, הוא מתכנן להשתמש בהשפעתו הרבה על היורש הצעיר וההולל של בית הרוזנים העתיק וארינקאלד, כדי להשתלט על כל נכסי המשפחה הזו ומעמדה בבוא היום, ויש לו תוכניות גם לגבי הסיעה הרדיקלית עצמה, עד כדי כך כי כמה וכמה מאנשיה התחילו – פשוטו כמשמעו – לפחד ממנו פחד מוות.

"ממויו"(Mamoyo): שם מפחיד אחר שקשור ברדיקלים, הינו של קוסמת חסרת מעצורים, מומחית בקסמי אשליה ושליטה; בניגוד לארני, ביווי או פלוקי (אותם היא מתעבת בכל ליבה), היא נאמנה בהחלט לאידיאולוגיה הרדיקלית, אולם היא לוקחת אותה עד הקצה, ומאשימה את מנהיגי המפלגה כי הם התברגנו ואיבדו את הלהט ואת הרצון לפעול ולאכוף את עקרונות הצדק הגלובלי בכח. את זאת, היא משלבת בסלידה קיצונית מפני גברים, וברצון (שמומש במידה רבה) לעמוד בראשה של אחוות נשים משוחררות וחסרות מעצורים. איש אינו יודע בדיוק את זהותה האמיתית של "ממויו", ואת השם האמיתי מאחורי הכינוי, שלקוח משיבוש שם אלת פריון כזו או אחרת מקראובנפוגו. השמועות רבות ושונות, החל מכך שמדובר בכוהנת שחורת-עור מקראובנפוגו, שנשבעה לנקום באימפריה שהפכה את אדמות השבטים של הדרום למושבות, ולכן לבשה דמות של אישה הידרוסטית והיגרה להיידרקרון, כדי להרוס את אויביה מבפנים; שמועה אחרת מספרת, כי מדובר בנערה הידרוסטית מהמעמד הגבוה, אישיות מבריקה ומופרעת כאחת, בעלת נטיות ספרותיות ודמיון בלתי נדלה, שנרדפה והושמה ללעג במשך שנים משום שהיתה שמנה ומכוערת, וככל הנראה גם אוהבת-נשים. בסופו של דבר, זייפה התאבדות ו"קמה מחדש" בדמות המוכרת דהיום, בכדי לנהל מאבק חסר פשרות בחברה הגבוהה ובהידרוסט בכלל. ממיויו שולטת היטב הן במגוון קסמים כחולים, והן בקסם שאמאני מן הדרום; מספרים עליה, כי היא מסוגלת לגרום לנערות צעירות להעריץ אותה באורח עיוור, ואף להכנס לגופן כדיבוק, או לראות דרך עיניהן; כי היא נקמנית, וברגע שסגרה על טרף, קלושים סיכוייו להמלט ממנה, וכי היא משכנעת עצמה שוב ושוב, כי חיסול פיזי או נפשי של יריביה, בצורות האפלות והערמומיות ביותר, הוא הכרח כדי "להגן על הציבור בפניהם". אף שהיא תומכת בשימוש בסמים ובפריצות מינית מתוך אידיאולוגיה, הרי שלמעשה אלו נמאסו עליה מזמן, והיא בזה בליבה להמון הרדיקלי השקוע בהם, אי לכך, היא מעדיפה לפעול בעצמה, או דרך חסידותיה העיוורות.

בממויו יכולות הדמויות להתקל במגוון דרכים: עומדת מאחורי קללת טירוף שגרמה לקצין הידרוסטי שחזר מן המושבות לרצוח את משפחתו בסכין ריטואלים דרומית ולהתאבד; מסיתה נערות מבתים עשירים לבעוט בערכים עליהם גדלו ולהפוך לעושות-דברה; מפיצה סיפורים אירוטיים אפלוליים וכתובים היטב, שמחביאים קסם זדוני בין מילותיהם העדינות; מחבלת במחסני נשק של הצבא והצי, או פוגעת בעסקיהם של מעצבי בגדי העילית מרובע המשי במגוון דרכים. מהפעם הראשונה בה יצליחו לסכל את אחת מתוכניותיה, לדמויות תתווסף אויבת נצחית וחסרת מעצורים, שתנסה לפגוע בהן בדיוק בזמן בו לא יוכלו לצפות את המכה מגיעה. ממויו היא אומנית של לבישה ופשיטת צורה, כך שלהגיע עליה "ולנעוץ חרב הגונה בין הפימות הארורות שלה", כפי שהתבטא פעם בזעם אחד ממפקדי הצי, תהיה משימה קשה שתדרוש מאבק ארוך, בוגדני ומתסכל.
"הפסלים": השמועות האימתניות ביותר על הרדיקלים, נוגעות לקבוצה של אומני-בוהמה, שבשאיפתם ליצור "אומנות טהורה, משוחררת מכבלי מוסר בורגני", החלו עוסקים בריטואלים אפלים, שבסופו של דבר נטלו מהם כל אנושיות, והפכו אותם לחבורה של יצורים דיאבוליים החיים על רצח סדיסטי. את שמם, קיבלו מהדרך בה הם מתייחסים לרצח כאל יצירת אומנות, והם "מפסלים" את קורבנותיהם בכל מיני דרכים מזעזעות. כיום, הם אינם נחשבים עוד חלק מהסיעה הרדיקלית (או מהמין האנושי בכלל), אלא נהפוך הוא: מאחר והם שורצים מתחת ובשולי מתחמי הבוהמה, חלק גדול מקורבנותיהם הם רדיקלים בעצמם. בחבורת "הפסלים" כרוכות שמועות רבות מספור, בין היתר, מסופר עליהם כי יש להם סיבולת, כח וכישורים לא אנושיים אחרים; כי הם מסוגלים לקום לתחיה פעם נוספת לאחר שהם נהרגים, וכי הם קשורים בכתות סודיות של עובדי אופל ומעריצי שדים (או גרוע מכך, בראשם עומד דאמון רב עוצמה); חלק מהשמועות נובעות מכך, כי כעת נראה שמספרם הוא רב בהרבה מאשר היתה החבורה המקורית, ואינו פוחת למרות שלא פעם עלה בידי יריביהם השונים להרוג בהם. כך או כך, הליכה בלילה בפאתי רובעי בילויים ומתחמי בוהמה, בעיקר ביחידות או בקבוצה קטנה הנראית לא חמושה כדבעי, עשויה לא פעם לטמון בחובה סכנת התקלות באחד או יותר מאותם יצורים אימתניים. זאת, כאשר בחלקים האפלים של העיר נפוצות שמועות שישנו ריטואל או חפצים מכושפים שמאפשרים שליטה בהם – דבר שעורר את דמיונם של כמה וכמה ברנשים העוסקים בכשפים אפלים.

מזימות קאנדברישיות: מעבר לכל זאת, מציקה תמיד שאלה אחת ליריביהם של הרדיקלים – מהיכן הם משיגים מימון; זאת, היות שלכאורה יש פער בין האמצעים העומדים לרשות המיליציות ואנשי השטח שלהם, לבין מקורות ההכנסה הידועים שלהם. שמועות אפלות מספרות, כי סוחרים עשירים כקורח מקאנדבריש מממנים את הרדיקלים – אולי מטעמים פולחניים הקשורים לרוחות המוזרות להם עובדים רבים מהם, ואולי בשל שנאה חשאית ל'בעלי בריתם הטובים' מהידרוסט. דבר אחד ברור: בכל מה שקשור לקאהנדברישים, כרוך גם רווח, והרבה – גם כאשר נראה שהאחרונים מבזבזים לריק סכומי כסף גדולים.

עורב

הנשמות

הגם שרבים וטובים בעיר, ובעיקר בצמרת, מלגלגים על השמועות והלחישות האפלות ההולכות ומתרבות, הרי שיותר ויותר סיפורים מסופרים ברחבי היידרקרון – בעיקר אך לא רק ברבעי העוני, על דמות אימים גבוהה ורזה, עטופה בברדס שחור המכסה ומאפיל כליל את פניה, שסימן ההיכר המרכזי שלה הינו כי מתוך ברדסה מזדקר מקור קרני ועצום של עורב. היצור, שזכה לכינוי "עורב הנשמות" (The soul crow), מטיל אימת מוות ומייחסים לו כוחות עצומים של קסם אפל והשחתה; במקום אחד, הוא נחשב כמי שלוכד צעירים וצעירות בתוך האפלה, מכניס בהם דיבוק והופך אותם לרוצחים מטורפים החיים על-מנת להרוג; צעירים רדיקלים במקום אחר מספרים באימה, כי הוא אחראי להעלמות של אחת מלהקות הזמר האהובות עליהם, ולהפיכת אנשיה למפלצות ריריות, אלמתות למחצה. במקום שלישי, הוא נראה מסתודד עם דמויות חשודות בתוך בית הקברות המקומי, וכך הלאה והלאה.

לא ברור מהי בדיוק האמת מאחורי אותו יצור- האם אכן מדובר בכח אפל וקדום שהתעורר בגלל מעשים פזיזים, או שמא נמשך אל העיר הגדולה והמלאה באנרגיות, או אולי שולח בה בידי אחד מהאפלים והמסתוריים באויביה, ואולי בכלל מדובר בגלגול של רשע עתיק שנקטל (אולי אחד ממועצת המכשפים המורדים, שדוכאו לפני יותר מ-100 שנים). מאידך נראה שהשמועות רבות ומגוונות מדי מכדי להעלים מהן עין, וכי מדובר בכח אפל שמסוגל להצמית כהרף-עין יריבים שאינם חזקים די הצורך, או לגזור עליהם גורל גרוע ממוות (וגורלה של אותה חבורה רדיקלית יוכיח). לא ברור מה בדיוק הוא מתכנן, והאם יש לו אכן תוכנית גדולה או ארוכת טווח, אבל אין ספק שבהחלט ישנה סיבה לדאגה.

עורב הנשמות ודמויות השחקן: לדמויות ברמות נמוכות, או אפילו בינוניות עד גבוהות, אין שום סיכוי בהתקלות ישירה אל מול אותו יצור מסתורי, ולמזלן – הוא אינו מחפש בדרך-כלל התקלויות כאלו, אלא מופיע ונעלם כרצונו. לעומת זאת, קמפיינים בהיידרקרון יוכלו, יותר ויותר, לעמת בין הדמויות לבין משרתיו השונים, מאנשים שאיבדו את נשמתם והפכו למכונות הרג דאמוניות, ועד כתות אפלות שסוגדות לו מרצונן החופשי, כגלגול ישיר של כח הרוע. ככלל, עורב הנשמות מכיר את העיר ואת סודותיה האפלים ביותר טוב יותר מכל אחד אחר, והוא מנצל מקומות בהן פורצת אנרגיה מאגית אפלה, ממנה הוא ניזון, והוא בתורו מעצים אותה ומעצב אותה לפי צרכיו. חקירה אחרי עורב הנשמות ונסיון ליצור דפוס משותף בין הופעותיו ופעילויותיו במקומות שונים בעיר ומתחת להם, תצביע על קשר הולך וגובר בין היצור לבין התחזקות האנרגיות האפלות בכלל, ועלולה להגיע למסקנה כי דווקא אותם משרתים מעוותים לגמרי המסתתרים בביבים האפלים ובשאר מקומות דומים, הינם הפחותים והמסוכנים פחות מבין משרתיו; המסוכנים יותר חבויים במקומות נסתרים בהרבה, ומסוגלים להסוות את עצמם היטב. זאת, באורח שחשיפתם תציב את הדמויות ואת העיר יותר ויותר מול תגליות בלתי נעימות, כמה עמוק חדר הרוע אל תוך עורקיה של האימפריה.

השלבים המאוחרים יותר של המצוד עשויים להיות קשורים בחקר אגדות עתיקות ומצמררות, חלקן אולי עתיקות כעיר עצמה או יותר ממנה (אולי, גם אגב קשר לתעלומה העתיקה שנותרה בעניין גורל השבט הדרואידי האפל היוג'קליף, שהוכה ושרידיו נעלמו כליל לפני למעלה מאלף שנים), הבנת דרכי הפעולה של כמה מהארכי-נבלים הגדולים של המערכה כולה (ברמה גבוהה הרבה יותר מטיפוסים כגון גנרל זורסטון, ע"ע), ובסופו של דבר, חקר של ריטואל קדום ורב-עוצמה, שיאפשר התמודדות ישירה עם היצור ובעלי-בריתו בצורה שתהפוך אותם לפגיעים יותר מהרגיל.

מרד הפועלים

ומלתעות היגון

שנתיים לפני תחילת המערכה, זועזעה היידרקרון ממרד-פועלים רחב היקף; השלטונות האשימו, לאחר מעשה, את כוהני האל המסתורי רונובסק, המכונה גם "אל הזעם האדום"; אולם, הגם שכמה מכוהני רונובסק היו אכן מעורבים בעניין, הרי שיותר מכל ראוי היה להאשים את האכזריות שנהגו בעלי סדנאות הענק ובתי המלאכה העצומים בעובדיהם, המשכורות הנמוכות והתנאים האיומים, שננקטו כנגד אנשים שרבים מהם זכרו עדיין, כיצד נולדו כבניהם של איכרים חופשיים שנושלו וגורשו מאדמותיהם.

במשך כמעט חודשיים, בערו חלקים גדולים מ'רובע הארובות' ואתרים אחרים ברבעי העוני, עד שהתארגנו השלטונות והזעיקו תגבורות צבאיות וכוחות אחרים בכדי לפלג את המורדים ולדכא אותם. אלא, שהמאורעות הזכורים ביותר לאימה ולשמצה היו המאורעות שסיימו את המרד, ובעיקר הטבח הנורא שביצעו מיליציות הקשורות למשמר העיר, וכוחות מסויימים מן המשמר, באחרוני המורדים ובבני משפחותיהם, שחיפשו מקלט במערכות המערות שמתחת לעיר. זאת, למרות שידעו היטב, שהמלך שוקל ברצינות להעניק חנינה כללית ומעוניין לפייס, ובוודאי שלא להפוך חלק מעיר בירתו לבית מטבחיים.

שנתיים לאחר מכן, חלקים רבים ברבעי העוני- בעיקר ב'רובע הארובות' (איזור הסדנאות) ומשכנות הפועלים של רובע האקלי, עדיין נושאים צלקות כבדות מן המאורעות, אולם מרבית הצלקות המסוכנות ביותר הן בלתי נראות. לא רק, שכוונתם של המלך וכמה מההגונים בפרנסי האימפריה להעניש את רבי הטבחים סוכלה בידי ידידיהם המושחתים והמבורגים היטב, אלא שרוב-רובם של אלו – למשל, מפקד המשמר של רובע האקלי עצמו, קפטן גרילי הידוע לשמצה, ממשיכים לשמש בתפקידיהם, וחלקם אף קודמו. הדיכוי כנגד הפועלים ובעיקר כנגד 'גורמים מתסיסים' הוחמר והוחרף, כאשר המשמר והפקחים המקומיים, יותר מאי-פעם, מתירים לעצמם להתעלל ולבצע מעשי אכזריות כמעט כאוות-נפשם, כאשר הדבר האחד והיחיד שעדיין מציב בפניהם גבול, הוא דווקא בעלי המפעלים, שאינם רוצים פגיעות קשות מדי בכח העבודה העומד לרשותם.

מנגד, קומץ מן המורדים ומנהיגיהם עדיין מסתתר, ולעיתים פועל כנגד הפקחים ואנשיו של גרילי, כשהם צמאים לנקמה. כמה מאותם אנשים 'עברו את הקו', כלומר – השתגעו, והפכו לפושעים ורוצחים במלוא מובן המילה; אחרים, לעומת זאת, מצמצמים את המאבק למטרות הנראות להם ראויות, ושקועים עדיין באבל עמוק על חבריהם ובני משפחותיהם המתים. בעניין זה, ישנו מעין סטטוס-קוו שקט, שאיש אינו מודה בקיומו – אבל צבא המלך וכוחות אחרים, בעלי איכות ועוצמה העולה בהרבה על משמר העיר, אינם מתערבים ואינם מוכנים לעזור לאחרונים, כך שמורדים שלא עברו את הגבול (ודמויות שחקן שיעזרו להן) ימצאו מולם אך ורק את משמר העיר ובעלי ברית מושחתים שיוכלו זורסטון ואנשיו לגייס; כוחותיו החזקים יותר של הוד-מלכותו יעדיפו, כל אימת שיוכלו, לעמוד מהצד, וכמה מהם עשויים אפילו לסייע לדמויות השחקן בסתר.

הרדיקלים, מצידם, הרבו לצקצק בלשונם על המעשים הנוראים, אולם בפועל לא הצטרפו למרד וכמעט ולא הגישו לו עזרה. מבחינה אחת, נראה שהרדיקלים הרוויחו בעקיפין מן המאורעות, באשר בשנים לאחר מכן קלטו לשורותיהם לא מעט יתומים ממורמרים, שרוחשים שנאה להידרוסט מולדתם עקב הגהינום שעברו. מאיך גיסא, קומץ מן המוכשרים והאידיאליסטים יותר שמבין הרדיקלים עזבו אותם לאחר מעשה, בטענה כי הללו אינם שווים מאומה, ורוב-רובם אינם יותר מעדר של צעירים מבולבלים והוללים, שרבים מהם המשיכו לחגוג ולעשן סמים כאשר רבעים ספורים משם, נטבחו מאות רבות של פועלים ובני משפחותיהם בדם קר.

באורח מוזר, הרי שגם בקרב הרוצחים עצמם, הגם שכמעט ולא הוענשו, החלה התמרמרות הולכת וגוברת כלפי השלטונות – ולו בגלל הגינויים הצדקניים שהושמעו כלפיהם, התביעות לחקירות, והעובדה שהקידום של כמה מהם בכל זאת הוקפא, או – מה שנפוץ יותר – כמה מ'כוכבי' המאורע, כגון קפטן גרילי, הפכו ל'פרסונה נון-גרטה' בקרב רוב-רובה של החברה הגבוהה; ואין ספק כי אותה תחושה, שגורמת לאותם אנשים אלימים ואכזריים ממילא להתבשל בינם לבין עצמם, עשויה להביא לתוצאות מגוונות, ולא חיוביות כלל ועיקר, מתישהו בעתיד.

שמועות אפלות ומסתוריות יותר, טוענות שלמרד הפועלים ובעיקר לטבח הנורא שבסופו, נודעו גם השפעות מאגיות נסתרות, שתגברו מאד את זרימת האנרגיות האפלות בתוך ומתחת לעיר. ישנן שמועות, שכמה מן הפועלים הטבוחים קמו מחדש בתור אלמתים צמאי-נקם, הרודפים בתי קברות ואת המנהרות האפלות בהן בוצע הטבח. שמועות מוזרות עוד יותר, מספרות על מפלצות שחורות, דמויות זחלים שמנים, שניזונות מן האנרגיות האפלות של הרצח והיגון, שגדלו והשמינו מאד, וכעת משחרות לטרף ומשמשות כוחות אפלים עוד יותר – אולי גם את עורב הנשמות, שבוודאי הפיק תועלת, בדרכו, מכל אותם מאורעות.

אגדת

מקדש

הדמדומים

קיימות אגדות, שמקורן אולי בספרים עתיקים שנשכחו עמוק בארכיון המלכותי הישן, או שימוש את מועצת הקוסמים המורדים במאה הקודמת, שהיידרקרון אינה רק צומת ספנות ומחסר חשוב, אלא יושבת על הצטלבות של קוי-כוח קסומים הקשורים למארג הרב-יקום. מכאן, ככל הנראה, נובעות מספר אגדות מקומיות בהיידרקרון, העוסקות בשערים מוזרים שנפתחים למקומות שלא מהעולם הזה. כמה מהסיפורים נראים אכן כאגדות מקומיות גרידא על חנויות ופונדקים של בריות לא ארציות, אולם אחרים נראים כתיאורים מדוייקים בהרבה של צומת בין מישורי קיום. אחת הגרסאות מדברת על עולם בעל טופוגרפיה כמעט זהה לזו של היידרקרון, אולם כולו שממה מקוללת השרויה בשעת דמדומים נצחית, ורדופה בידי רוחות מורעבות ונוודים לא אנושיים. חלומות מסתוריים תיארו מבנה אדיר, ספק מקדש וספק קולוסאום חרב למחצה העומד במרכזו; יש המקשרים זאת לאגדות מימי מועצת המכשפים, וטוענים שחלק מן המכשפים העתיקים ידעו לסחור או אפילו לשעבד יצורים מאותו מקום, וכי המקדש שימש לטקסי הכשרה אכזריים.

גרסה אחרת של האגדה, הקיימת בעיקר בקרב המיסטיקנים וסוחרי הפלאות ששורצים ברובע הברקים, מדברת על מישור שנראה כרשת של אגמים תת-קרקעים בעלי תכונות מאגיות, שבליבם עיר ססגונית ומוזרה של סוחרי עבדים (או סוחרי נשמות) הלובשים צורות של חיות צללים, ושדרקונים שומרים על שעריה.

דמויות השחקן יכולות להתקל ולחקור לא מעט אגדות מקומיות, שחלקן יתברר ככאלו שאין הרבה מאחוריהן, מלבד פתרון ארצי כמו חבורת שודדים שנתמכת בידי אשליין ערמומי; הספרים והחפצים שיש בהן רמזים אמיתיים לשערים בין-מימדיים, הם נדירים וקשים להשגה, ורבים מהם קשורים למסורות וסיפורים על הקוסמים המורדים, שידעו היטב כיצד להחביא ולהגן על אוצרותיהם (ואולי יש משהו בשמועה שחלק מישותם נמצא בתוך חפצים כאלו ואחרים, שיכולים להשיב את בעליהם המסוכנים והשאפתנים לחיים); באיזורים שונים בעיר יש אגדות רבות על המכשפים העתיקים ועל חפצים שהיו שייכים להם. אולם חפץ ששיך לאחד מחברי המועצה העתיקים הוא נדיר, רב-עוצמה וקשה להשגה, וגם אחזקתו עשויה להעמיד את דמויות השחקן בסכנות רבות – מן העולם הזה ומחוצה להן. במקרה שנותרה שושלת אחרי הקוסם, הרי שיתכן כי היא עדיין שומרת ברשותה חפצים ורכוש אישי ישן, אולם סביר להניח, כי לא תרצה במיוחד לשתף זרים בסודותיה, בוודאי שלא להפרד מן המורשת המשפחתית. ואולי, אי-שם במעמקי הכלא הנורא ביותר בממלכה, מגדל הורד הכמוש, חיה עדיין קוסמת מטורפת שנכלאה שם לנצח בשל הדרך בה עינתה למוות את חצרני הוד-מלכותו, אולם עצם ההגעה למקום האימים הזה (ועוד יציאה ממנו) היא משימה קשה ביותר, מה גם שהמטורפת העתיקה – אם היא עודנה חיה (או לחלופין, נמלטה מזמן מתחת לאפם של שומרי הכלא המעוותים) – לא תשמח לחלוק את סודותיה, ולא תעשה זאת בחינם.

שמועה חדשה יחסית, ומצמררת, מספרת כי אי-כה, גם הננסים מן הצפון, וגרוע מכך - מגים קאהרויאנים מתעניינים מאד בכמה מן הסיפורים האלו; אם אכן הדמויות יתקלו בכאלו, הרי שהם יהיו תחת מסווה, ולא ישמחו להתגלות או שמישהו יודע על קיומם וסודותיהם (ואולי כמה מן הקאהרויאנים 'החוזרים בתשובה' שחיים בהידרוסט לא ויתרו לגמרי על כל עסקיהם האפלים). כל זאת מצטרף לשמועות ישנות יותר, על כתות סודיות הפועלות בארכיון העתיק ובאוניברסיטה המלכותית, כדי לחשוף סודות אפלים מן העבר ולהשתמש בהם לצרכיהן המפוקפקים.

הקמפיין

של סר ברייטון

מאז התבוסה שכמעט והשמידה את מסדר אבירי סנט קודור בשנת 2361 לסה"א (לפני 79 שנים), נחשב המסדר העתיק לכח שוקע, מסוגר בתוך היכלות טירת קודור, החולשת על הרובע של מאמיניו המתמעטים והולכים. נראה היה, כי בכל הסדר החדש של בניית אימפריה, הקמת מושבות ונצחונות מזהירים של הצבא והצי, אין לשריד המוכה מן העת העתיקה כל מקום אמיתי. אמנם, הנישול הסדרתי של איכרים מאדמותיהם והגירת ההמון חסר הכל אל הערים האטה את קצב ההדלדלות של אנשי קודור, מאחר והחיים תחת הפריבילגיות העתיקות של המסדר האוטונומי למחצה, הפכו טובים בהרבה מחייהם של המוני הפועלים. אלא, שעד לפני כמה שנים, נחשבו האבירים לכח שוקע וחסר כח, מלבד נשיאת מספר נאומים בפרלמנט, השקועים בסדרי כבוד וטקסים חסרי טעם, מבכים הידרוסט ישנה וטובה שהפכה לנחלת העבר.

אלא, שהפסיביות הארוכה של המסדר קיבלה תפנית עם עלייתו לגדולה של אדם רב עוצמה ושאפתן, שהפך לאחד מחמשת המסטרים של המסדר: סר לורנס ברייטון רב הפעלים, שהחל מוביל את נאמניו לסדרת מבצעים, בעיקר ברבעים החקלאיים של דרום העיר, כדי להרחיב את כוחו של המסדר, לבסס את כוחו בכמה שיותר מוקדים, ולהוציא אותו מן הפסיביות ארוכת השנים שלו.

סר ברייטון, לראשונה מזה דורות, ארגן פטרולים של אבירים צעירים לסייר מחוץ לגבולות האוטונומיה המצטמקת של סנט-קודור, בשירותם של חוואים ובעלי מלאכה שחשו כי שלטונות היידרקרון מפקירים אותם – הן לפגעים מן העולם התחתי, והן ובעיקר לחסדי הבריונים של סימקין ודומיו; הוא כרת ברית עם הרפתקנים ועם אגודות הגנה עצמית ברבעים החקלאיים, תוך שהוא נאבק הן בפקידי העיריה שניסו להדוף אותו בתחבולות כאלו ואחרות, והן בגורמים שמרניים בתוך המסדר עצמו, שהתנגדו שוב ושוב לאקטיביות היתר שלו. אך מובן הוא, כי עד מהרה פרצו התנגשויות אלימות שהפכו למאבק מר בין אנשיו של סר ברייטון לבין אנשי האגרוף של סימקין, וגורמים מפוקפקים אחרים שניסו להשתלט על אדמות ברבעים החקלאיים. שיא הישגיו של סר ברייטון, היה הכיבוש הלכה למעשה של רובע פגינס העלוב, שסבל במשך שנים מהתקפות של אנושואידים שתואמו למעשה עם סימקין וגנרל זורסטון (כך לפי השמועה), והפיכתו למתחם שני בו חל שלטונו של מסדר סנט-קודור. כעת, עמלים יריביו על תוכניות ומתקפת נגד מול ברייטון ואנשיו, בכל מיני רמות. גם הרדיקלים אינם אוהבים את הרעיון, שסר ברייטון החל להתחרות עימם על יתומים עזובים שברחו מ"בתי הענים" ושאר צעירים שעד עתה, איש מהרדיקלים לא התייחס לקיומם, כך שהקואליציה השבירה של סר ברייטון מותקפת מבפנים ובמחוץ, ושקועה כעת במאבקים – לא אחת גם מגננה – ברחבי הרבעים השונים בדרום העיר, ואין ספק כי דמויות שחקן נמרצות יוכלו לרכוש לעצמן שם ולהשיג לא מעט בהשתתפות בחלק מאותם מאבקים.

בנוסף למעשיו בדרום העיר, סר ברייטון נחשב למורהו ולדמות התומכת והמגנה על הנסיך הצעיר, הנלהב והילדותי במקצת אדוארד, שהצטרף לאבירי סנט-קודור והפך לתומך הקנאי שלהם בארמון. מספרים כי סר ברייטון חושב כיצד לפעול – כנגד כל הסיכויים – ולקדם את מעמדו של הנסיך הצעיר לקראת ירושה אפשרית של הכתר (דבר שנראה כעת חסר סיכוי). בין היתר, ונוכח השמועות שמפיצים יריבי הנסיך על נטיותיו של הלה, הוא היה רוצה מאד למצוא בעבורו כלה הולמת,אלא שהנסיך הצעיר והעקשן סירב עד עתה לכל מי שהוצעה, בטענה כי טרם מצא את "האחת והיחידה" שלו; מנגד, סר ברייטון מודע היטב לעובדה, כי ככל שיעלה מעמדו של הנסיך אדוארד, כך תלך ותגבר הסכנה לחייו, והוא מחפש דרכים ואנשים נאמנים שיוכלו לסייע לנסיך ולהגן עליו.

רשתותיה של

אחוות המוות

כל אדם שעיניו בראשו יודע, כי המתח בין שתי האימפריות של 'אנשי הדמדומים' – הידרוסט השולטת בימים מחד, והרודנות הקיידרהרצית של אחוות המוות מאידך, הולכת וגואה. יש הסבורים כי הפתרון הוא חלוקת העולם בין 'שתי האומות הגדולות', אולם רוב האנשים סבורים כי התרחיש הסביר יותר הוא התפרצות של מלחמה אדירה בין הכוחות, כאשר הידרוסט עלולה להיות חשופה, בד בבד, למרד גדול בקולוניות.

על רקע החשש מהסכנה ההולכת וגואה במזרח, וסיפוח נסיכויות קיידרהרציות עתיקות בזו אחר זו לרודנות של אחוות המוות, ישנה כמעט פאניקה בציבור בכל הנוגע לרשתות ריגול וחבלה שמפעילה אחוות המוות בלב האימפריה בכלל, ובהיידרקרון בפרט. החשודים הראשונים, הם בני הקהילה הקיידרהרצית הקטנה של היידקרון – שלא אחת, נוחלים דווקא אלו מהם שמתנגדים לכוהני טוטנהאגן השפלות רבות. מאידך גיסא, אין ספק כי אחוות המוות אכן מפעילה רשת ריגול ומגייסת תומכים, לא רק אצל הקיידרהרצים המקומיים, אלא גם בציבורים אחרים. מי שחוששים במיוחד הם קיידהרצים המוגדרים כ'מתנגדי משטר' (ובמיוחד אלו המבקשים להקים כח צבאי שילחם לצד הידרוסט במקרה הצורך), שכמה מקרי מוות או פציעה מסתוריים שקרו בקרבם יוחסו, ולא בכדי לידם הארוכה של שחורי המדים, מעריצי 'השלשלאות הנאצלות'.  במיוחד נתונים לסכנה גולים פוליטיים שנסו מהרודנות עצמה, ואשר חלקם מנסים לשכנע את הידרוסט לצאת בכל הכח כנגד מאמיני טוטנהאגן, לפני שהשעה תתאחר.

במהלך הרפתקאותיהם בעיר, עשויות דמויות השחקן להתקל מפעם לפעם באנשים החשודים כמרגלים לטובת קיידרהרץ; לעיתים, תהיה בשמועה אמת, אולם לא אחת, מצב הדברים הינו הפוך, שכן דווקא הסוכנים המזיקים והערמומיים ביותר של אחוות המוות מסווים את עצמם במסווים התמימים והמשכנעים ביותר. מנגד, יתכן מאד והדמויות ימצאו עצמן מעורבות במאבקי הכח בתוך הקהילה הקיידרהרצית: שני הפלגים היריבים בקהילה – נאמני הקייזר המודח והאצולה הצבאית שלו מחד, ותומכי שלטון הסוחרים מאידך, מסוכסכים יתר על המידה מכדי שיוכלו להתאחד מול הצללים הזוחלים מתחת לרגליהם, ויתכן שכבר כבשו כמה וכמה נשמות בתוך רובע זאוטלר ומקומות אחרים; ומעל הכל, מרחפת תמיד סכנה של התנקשות, שכן ידה של אחוות המוות נוכחת תמיד ברקע, ואין לדעת מתי תכה. צרות אחרות הקשורות למוות, עשויות להתגלות כחוגים או כתות הנתמכים בחשאי על-ידי בעלי עוצמה, שמעריצים את המשמעת והאידיאליזם האפל של אחוות המוות, ומנסים לחקות אותו (וגם את היחס המזעזע שלו כלפי 'גזעים נחותים', ובמיוחד כלפי מאמיני מנלת'וריוס); במקומות אחרים, ישנן שמועות מבוססות כי סוכנים קיידרהרצים חשאיים מחממים סכסוכים מקומיים כדי להביך את הידרוסט, לגרום למהומות ולקרעים פנימיים, ולהחליש את כח העמידה של אימפריית הוד-מלכותו עד כמה שרק ניתן.

הג'נטלמנים

השעירים

חמשת הברנשים שזכו לכינוי הציורי "הג'נטלמנים השעירים", הם למעשה אדוני עולם הפשע של היידרקרון, או למצער אדוניו הגלויים (שכן שמועות רבות נסבות אודות גבירי פשע ושותפים עסקיים שלהם, שאינם מעונינים להחשף, וחיים במסווה של אנשים מכובדים מהשמנה והסלתה של נתיני הוד-מלכותו). בכוחה של חבורה זו, ובנחת זרועה, אפשר להרגיש במקומות רבים בהיידרקרון, בעיקר אך לא רק ברבעי העוני. לכל אחד מהחמישה האלו, שעד כה לא נמצאו הוכחות ישירות כנגדו, רשת שלמה של עיסוקים פליליים ופליליים למחצה, העוברים דרך סוכנים, אנשי-אגרוף וקפטנים שונים של עולם הפשע. עם זאת, באורח גס, מייחסים לכל אחד מהחמישה מספר תחומים בהם הוא מתמחה, או מתמקד במיוחד.

ג'וני לאנג ("שיני סוס"): ברנש זה נחשב לאיל בתי-הזונות של היידרקון, שאנשיו מעורבים בין היתר גם בחטיפות לצרכי זנות, סחר בילדים ועוד כהנה וכהנה. כמה מהמקומות הידועים לשמצה ביותר בהיידרקרון, כגון 'החבצלת המשתוקקת' ואחרים שייכים לו במישרין או בעקיפין. לא ברור, עד כמה הוא מתעסק ומעורב גם בבתי זונות יוקרתיים וסודיים יותר, שנחשבים שונים למדי מהמקומות הרגילים שהוא מנהל בידו הגסה – אולם משערים שהוא יודע הרבה על הרגליהם המיניים של רבים וטובים, די הצורך כדי להבטיח שהשלטונות לא יפעלו נגדו יתר על המידה.

בוב האוזר ("האוזי וחצי"): לוחם וקצין הידרוסטי לשער, שידוע בקומתו הענקית. 'האוזי וחצי' הוא פטרון גדול של שכירי חרב ואגרופים להשכיר, שעסקיו משגשגים בכל רחבי העיר. בין היתר, בעלי מפעלים רבים מכירים אותו, ושוכרים ממנו שוברי שביתות מקצועיים; עבריינים שוכרים בריונים וחרבות להשכיר ללוות אותם במעשיהם המלוכלכים; וסימקין, כמובן, הוא שותף ותיק לעסקים שכבר שכר ממנו אנשים רבים, וכך הלאה. השמועות מספרות, שהאוזי מכיר גם שכירים ברמה גבוה יותר, ואפילו מתנקשים מקצועיים, אותם הוא משכיר לאנשים מן החברה הגבוהה המבקשים לנהל עניינים מלוכלכים, ויש לו קשרים אפילו עם אנושואידים מהעולם התחתי, ועם כוחות אפלים עוד יותר, כמו אביר הזדון האגדי סר פוגלוק. בוב האוזר הוא האדון הגדול של רובע שכירי החרב והבריונים המזוהם, שידוע כ'רובע האלה', וכל העסקים והפונדקים במקום משלמים לו דמי חסות (אלא אם כן הם רוצים להשרף על כל יושביה).

בדגר גובס ("גובו"): ברנש מוזר זה הוא איל של בתי הימורים, וככל הנראה שולח ידו בעסקי הברחות – בעיקר של משקאות חריפים. הוא בעל נכסים רבים במיקומים אסטרטגיים, ונחשב כאומן בתפיסת אנשים ושעבודם להימורים, עד שהם מאבדים את כל רכושם עלי-אדמות. אלא, שהשמועה המעניינת ביותר לעניין 'גובו', הוא שהוא משמש סרסור לעסקאות אפלות ומסתוריות, ומדי פעם מציע 'הצעה שאי-אפשר לסרב לה' למהמר שקוע בחובות או ברנש אחר שנפל לרשתו, שלא פעם הלה נעלם בעקבותיה בלא לחזור (ובמקרים אחרים, חוזר כשכיסיו מלאים בכסף, אולם מסרב לספר פרטים, וניכר כי עבר חוויות מצמררות). גובו מעורב, בחשאי, בלא מעט עסקאות ב"סיטי" של היידרקרון, וכנראה מלבין בדרך זו את כספי ההימורים וההברחות שלו.

"פני מלאך": לא ברור, מיהו בדיוק האיש הזה, והאם אין זה כיסוי לאחד משוכני הארמון או לורד מכובד מאד, אולם לרשותו של 'פני מלאך' עומדות כמה מחבורות הפשע המצמררות ביותר שקיימות בהיידרקרון. שמו נקשר לקסמים אפלים ולסחר ברכיבי ריטואלים אסורים, זימון אלמתים ושאר דברים הנחשבים כקשורים בפשעים הנתעבים ביותר שניתן להעלות על הדעת (כולל חטיפת אנשים לשם ניסויים באותם קסמי אופל). שמועות אחרות, טוענות כי הוא עובד, מפעם לפעם, הן בעבור הרשת האפלה של אחוות המוות, ואולי גם נגדה, בשירות הביון ההידרוסטי – הכל בעד הון עתק. מספרים, כי "פני מלאך" מסוגל להשיג, בעד תשלום הולם, כמעט כל רכיב או ספר הנוגע למאגיה אפלה וסודות מצמררים מן העבר, אולם המחיר שהוא גובה עשוי להיות מבעית, באורח שלא פעם הופך את העסקה עימו למלכודת מוות. טוענים, שיש לו אנשים רבים בין 'סוחרי הפלאות' ברובע הברקים; בין האלכימאים התעשייתים ברובע הארובות, וכן סוחרי אריגים מפוקפקים ברובע המשי, וכי הוא מספק תמרוקים מכושפים בעד הון תועפות לגברות עשירות, כולל שיקויים נגד פגעי הגיל, שהלקוחות המרוצות מעדיפות שלא לדעת באלו דרכים איומות הושגו והופקו.

פרגוס מק'ניל - "המלך מק'ניל": דמות מסתורית זו נחשבת לבוס הגדול של סחר הסמים בהיידרקרון; לפי השמועה, החל את דרכו באורח שונה לחלוטין- כאציל צפוני זוטר, או אביר-קוסם בשירותו של אחד מאצילי הצפון. אלא, שדיכוי המרד האחרון של אצילי הצפון, והעקירה של רבים כל-כך מבני עמו (הוא רואה את הצפוניים לבדם כבני עמו) שהפכו לחסרי כל המצטופפים בהיידרקרון, גרמו לו לרדת למחתרת, ולהפוך לרב-פושעים משוגע למחצה, שמסופר כי מלבד בצע-כסף, פועל מתוך שנאה תהומית לממלכה ההידרוסטית, ורצון לפגוע בה ככל האפשר בכדי לנקום על מעלליה בצפון (לפי אחת השמועות, גם על הרצח של אהובתו בידי קצין הידרוסטי). השמועות מספרות על ארמון מסתורי בו חי איל הסמים המטורף למחצה (שכנראה, משתמש בעצמו מתוך הרבה ממה שהוא מוכר), ביחד עם חבורת נשים יפיפיות שסוממו לגמרי או כושפו בכדי שיפכו למשרתות הנאמנות שלו, ומוגן בידי אנשי-לטאה, פילושטי ויצורים אחרים מן המעמקים. הוא דובר לפי השמועה את שפות האנושואידים וקשר בריתות הדוקות עם כמה וכמה מהם, מה שהפך את סחר הסמים התת-קרקעי מהיר, ויעיל מאי-פעם בעבר. הרדיקלים מעריצים את 'המלך מק'ניל' ומשתפים עימו פעולה (בלא להבין עד כמה הוא למעשה בז להם ומתעב גם אותם), דבר שמקל עליו לפרוש את הרשת שלו, שרובה עובר מתחת לאדמה, ומקצתה גם באמצעות ספנים חמדנים המשתפים עימו פעולה. מספרים, שמועדוני הוללות רבים שייכים לו, אבל גם נכסים רבים, 'מהוגנים' יותר, שהוא רוכש תחת שמות כיסוי, כולל חובות של אצילים ובכירים אחרים, במטרה לשעבד אותם לרצונו.

 

 

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.