הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

הידרקראון: מפתח כללי לעיר ורבעיה

חלק א': דרום הידרקראון ("הרבעים החקלאיים")

האיזור המכונה כיום 'הידרקראון דרומית', או 'הרבעים החקלאיים', לא נחשב תמיד כחלק אינטגרלי מהעיר; למעשה, מדובר במספר כפרים ועיירות קטנות, אשר עד למאה הנוכחית נחשבו חלק מ"קאנטריסייד", אולם בהחלט לא לרבעים בעיר עצמה. המראה המסורתי של האיזור הוא ציורי מאד: איזורים של בתי כפר עם רעפים אדומים, יושבים על מתלולי גבעות נמוכים בינות למשוכות פורחות ומטעים מבושמים, ומעל כמה מהן נישאות מצודות קטנות ועתיקות יומין; ביניהם, מתפתלים שבילי עפר רחבים ונקיים, כאשר מדי פעם הופך אחד מהם לגשרון מעוצב היטב החולף על-פני אחד הפלגים והיובלים הצלולים הנשפכים אל אגם הידראו מדרום. זאת, כאשר ברקע ניתן לראות תמיד את טירת הענק הלבנה של מסדר סנט-קלאודור, ומעבר לה – נוכח תמיד באופק כמעין איום מרומז, את רכס הברקים הכמעט אנכי, המוקף כמעט תדיר עננים כהים וסמיכים.

אלא שכיום, ניכרים גם באיזור זה פגעי המאה האחרונה, ובעיקר שני הדורות האחרונים; אמנם, ככלל הוא יושב מחוץ לגבולות ענן הערפיח היושב מעל האגם, בעיקר בחלקו הצפוני, אולם אין ספק כי אפילו כאן, הפך האוויר לכבד ועכור יותר, ולעיתים הוא סובל מגשם חומצי ומפגעים אחרים שמקורם בסדנאות הענק של הידרקראון. הנוף הכפרי היפה הפך לצפוף יותר, כאשר יותר ויותר ניתן לראות, בינות לחווילות הישנות והנאות, איזורים של בקתות עלובות; כמו כן, הצמחיה מדלדלת ונראה כאילו הקרקע עצמה הופכת עכורה ונבולה יותר, ככל שמתקרבים אל עבר אגם היידראו עצמו; ברבים מן המדרונות הצפוניים של גבעות הברקים, נבלו רבים מהעצים והצמחים, או קיבלו מראה מעוקם וחולני יותר.

גם המבנה הפוליטי של האיזור עבר תהפוכות רבות, מאז הופלה מועצת המכשפים העליונה, וטירתה המוזרה שעל פסגת רכס הברקים נפלה, והפכה לחורבות מקוללות ששומר נפשו ירחק מהן. איזור הרבעים החקלאיים, שבמשך שנים נחשב לאיזור שמרני אשר רבים מתושביו נאמנים במישרין או בעקיפין למסדר סנט-קלאודור, סבל מרדיפות קשות בתקופת שלטונם של פרופסור הנקן ו"צבא התבונה" שלו, והנקיקים הרבים שבין ומתחת לגבעות שימשו מקור לאגדות מקומיות לא מעטות על קבוצות של אבירים נרדפים ושאר אנשי גרילה שהסתתרו כאן, בעוד הרדיקלים של הנקן, ומאוחר יותר גם הפושטים האמת'ורים מנסים לערוך אחריהם מצוד.

אלא, שדווקא לאחר שהן המכשפים והן השלטון הרדיקלי הפכו לנחלת העבר, הרי שעלייתה לגדולה של הידרוסט כאימפריה הפילה צל על הרבעים העתיקים; כמה מהם הדרדרו לגמרי, בין אם בשל הקרקע והאוויר המזוהמים, ובין אם בשל סחורה זולה שהובאה מהקולוניות; אחרים נאבקים על קיומם או שינו את דמותם, כאשר הקהילות הישנות מנסות להאבק במתעשרים חדשים ושאפתניים. מסדר סנט-קלאודור, שלפני שני דורות היו כמעט כל ראשי הרבעים הדרומיים עושי-דברו או למצער בני-בריתו, ניהל במשך שנים קרב מאסף דועך והולך, כאשר רובע אחר רובע הפך פניו, נקרע מחזקתו והחל מתנכר לבעלי בריתו הישנים. זאת, כאשר לכך תרמו לא רק התחבולות הערמומיות שננקטו בידי מתעשרים חדשים ובוגדנותם של פקידים וראשי רבעים, אלא גם ההססנות וחוסר האונים ששידרו בכירי המסדר, באורח שהבהיר גם לבני-ברית נאמנים כי מדובר בכח שוקע למהדרין. רק בשנים האחרונות, עם עלייתו לגדולה של סר לורנס ברייטון והפיכתו לאחד מחמשת המסטרים של המסדר, החל היפוך מגמה מסויים, כאשר אנשיו החלו לוקחים יוזמות לידיהם, פועלים ומתחבלים תחבולות נגדיות, ששיאן היה בהפיכה האלימה שסילקה את כוחם של סימקין והאנושואידים בעלי בריתו מרובע פגינס, והחזירה אותו לשלטון מסדר סנט-קלאודור. אלא, שכעת ישנם כוחות רבים המנסים למנוע מסר ברייטון השגים נוספים, ולכרסם בישנים – לא רק מקרב אוייבי המסדר, אלא גם מתוך המסדר עצמו.

תיאור מקוצר של רבעי דרום הידרקרון

רובע התה: היחיד מבין הרבעים החקלאיים ששוכן ממש על שפת אגם היידראו, מה שהופך אותו למעין "בן כלאיים" בינם לבין רבעי הטבעת האפורה. מקורו של הרובע בחווה חקלאית גדולה שהוקמה בשנת 2186 בידי נוסע והרפתקן בשם וינסטון סלנוויל, שהצליח ליצור הכלאה בין זני צמחים מהארכיפלגו הדרומי לעשבי מרפא הידרוסטיים, שהניבה זן של תה שהתאים מאד לגידול באקלים הגשום של הידרקראון (אם כי, באורח מוזר, לא הצליח במיוחד באיזורים אחרים באי ההידרוסטי); במרוצת הדורות, התרחבה החווה החקלאית והפכה לרובע אמיד, כאשר פועלים חקלאיים לשעבר הקימו שדות משלהם. אלא, שהמכירות המשגשגות של "תה הגשם" נפגעו מאד בשני הדורות האחרונים, בשל יבוא זול של סוגי תה משובחים יותר מהמושבות החדשות בדרום. כמו כן, זיהום מימי אגם הידראו חלחל לקרקע, ופגע גם הוא בתנובה ובאיכות היבולים.

אחרון ראשי הרובע לבית סלנוויל, איבד את מרבית רכושו ושנים מעטות מאוחר יותר את חייו בנסיבות מסתוריות. במשך כמעט שנות דור, באה לרובע ישועה בדמותו של אחת הדמויות הצבעוניות והמפורסמות ביותר בהידרוסט: אדמיראל בריאן סטורמפלייר, גיבור הנצחון הימי הגדול בקרב ראגאמות', שיצר למעשה את האימפריה, ואשר לאחר מכן, פרש בטריקת דלת מהצי המלכותי, החל בקריירה מוצלחת לא פחות של סופר מפורסם, והפך לאחד ממתנגדיה החריפים ביותר של האימפריה בכלל, והמושבות בפרט. אדמיראל סטומפלייר, שהסתייג מהצביעות והראוותנות של בני-דורו והעריץ את האיכרים ההידרוסטים הפשוטים מהדור הישן, רכש אדמות רבות באיזור רובע התה, כולל החווה הגדולה של בני סלנוויל, ובמשך כ-20 שנים נודע כמגן האיכרים המקומיים, וכראש רובע מקומי תקיף שהצליח לשמור על סימקין, ושאר המתעשרים החדשים וספסרי הקרקעות, הרחק מרובע התה.

אלא שכיום סבורים רבים, כי סטורמפלייר אך דחה את הבלתי נמנע; תנובת הקרקע והרווחיות היורדת מחד, וכוחם ההולך והעולה של המתעשרים החדשים וספסרי הקרקעות נראה כאילו יחרוץ את גורל הרובע, שרבים מתושביו הולכים ומדרדרים לעוני, וגם הקמת מרבץ הבריונים ברובע האלה הסמוך לא ממש הטיבה עימם. סטורמפלייר עצמו הזדקן מאד, ואת כתיבת הרומנים החליף ביומרות ספק פילוסופיות וספק תיאולוגיות, של כתיבת פרשנות חדשה לכתבי הקודש, שכולה הערצה לפשטות, לאיכרים ולקרקע (ויש הטוענים אף לקשרים חשאיים בינו לבין כת הפרסיליאנים). אמנם, הוא משך אליו ביתר שאת חוג שלם של חסידים קנאים המסתופפים סביבו, אולם דומה כי כוחו הממשי הולך ויורד, והרובע שקע לתוך בליל של תככים וקטטות על השלטון אשר לדעת רבים עומד להתפנות בשנים הקרובות. כמו כן, העמדות הפטליסטיות-פסיביות שאימץ, הפכו את האדמירל הזקן ליריב מר של סר ברייטון ואנשיו, שנגדם הוא מתריע בכל הזדמנות. בינתיים, סובל הרובע מהתנגשויות בין החסידים השונים לבין עצמם, בינם לבין האיכרים, ובין כולם לבין כוחות המנסים לחדור לרובע. בין אלו ניתן למנות את המשפחה הפאלהיסית העשירה כקורח באראהיז', ששולטים בחלק גדול מ"עמק החזירים" הסמוך; אלו שולחים ידם לרובע בעזרת קוני סלנוויל הצעיר, אחד מנכדיו של אחרון השליטים מבית סלנוויל – בעל קצביה שתיין, פזרן ויהיר, ששקע בחובות רבים וחולץ מהם אך ורק בשל נישואיו עם בת למשפחת באראהיז', וכך אפשר למשפחה להשתלט הלכה למעשה על כמה מנכסי בית סלנוויל ברובע, ולהקים בו מעוז כח. סימקין הידוע לשמצה לא טומן גם הוא את ידו בצלחת, וכרת ברית עם בת מנודה של אדמיראל סטורמפלייר; וצ'ארלס קראדר, מטיף כריזמטי שגורש מכנסיית קלאודור, שכיום יש הרואים קווי דמיון מטרידים למדי בין הטפותיו לבין תורת טוטנהאגן.

רובע היסמין

ערך מפורט | מפה מפורטת

רובע זה הוא ככל הנראה הישוב העתיק ביותר באיזור, ויש עדויות לקיומו עוד באלף הראשון לסה"א. לפי המסורת המקומית, שיש לה תימוכין מסויימים, באיזור זה התרכזו הולקיריות הלבנות שנותרו באי ההידרוסטי לאחר סוף תקופת המועצה הלבנה, ב"קהילה נפלאה של אהבה ואור". אף כי כיום, ספק אם רוב-רובם המכריע של תושבי הרובע נבדלים בהרבה מהידרוסטים מן השורה, הרי שבכמה משפחות (או ליתר דיוק, שושלות נשים), נותר זכר מן הולקיריות הקדמוניות- הן במראה החיצוני, הן בתוחלת חיים ארוכה מאד יחסית לאדם, והן בנטיה הכמעט מולדת לעיסוק בקסם לבן.

רובע היסמין הוא קהילה אוטונומית, המוצאת את פרנסתה ובשפע משדות פרחים המשמשים להפקת בשמים, שקרנם לא ירדה בהרבה למרות תהפוכות הדורות האחרונים. מזה מאות שנים, תפקיד ראש הרובע עובר בירושה בין בנות שושלת הנשים ריילור, שרבות מהן ירשו את הקומה הגבוהה, היופי החיצוני והשיער הבהיר השופע של הולקיריות; באורח מסורתי, נחשבה ראש הרובע ככפופה רשמית לגרנד-מסטר של מסדר סנט-קלאודור, ונושאת באורח טקסי בתואר "יועצת בכירה" שלו. הרובע נוהל, ומתנהל, כ"קהילה למופת" הסוגדת לאלים הישנים של הידרוסט (קלאודור וקורוונט), בין היתר דרך פולחן צמחים ופרחים, מקיימת בילויים קהילתיים וקשרים הדוקים, ושמא הדוקים מדי. שליטת הרובע, מזה כמעט מאה שנים, היא הכוהנת אליריה השביעית לבית ריילור, אישה יפיפיה וכריזמטית הנערצת מאד על רוב תושבי הרובע. אלא, שמעבר ליופיה, לרהיטותה ודבקותה בערכים קהילתיים ישנים וטובים, מרחפים סימני שאלה לא מעטים מעל דמותה; בין היתר, הקרע שנפל בינה לבין מסדר סנט-קלאודור כמעט מיד עם עלייתה לשלטון. כראש רובע היסמין, סירבה לתמוך בהם במאבקם מול פרופסור הנקן במאה הקודמת, לא שלחה להם תגבורות – לטענתה, משום שהפרו את השלום באורח לא מוצדק, באשר פנו לאלימות מוקדם מדי; ובעוד אבירי סנט-קלאודור מעולם לא שכחו את הבגידה הזו, הרי שיש משהו בטענתה כי התנהלותה הצילה את הרובע – לא רק ממעורבות בתבוסה של שנת 2361, בה הושמד מסדר סנט-קלאודור דאז כמעט כליל, אלא גם מנקמת הרדיקלים; בעוד שבמקומות אחרים, רדפו אנשיו של הנקן את המסורות המקומיות, שרפו מקדשים ומונומנטים היסטוריים ועוד, נותר רובע היסמין כמעט בלתי פגוע במהלך כל התקופה.

הקרע בין אליריה לסנט-קלאודור מעולם לא אוחה; וגם כיום, למרות מס השפתיים שלה כמאמינה אדוקה של האור, אומרים כי לא רק שהיא עושה יד אחת עם סנט-קלאודור, אלא למעשה פועלת נגדם בפוליטיקה העירונית והגבוהה כאחת; אליריה חברה לא רק במועצת העיר, אלא גם בפרלמנט המקומי (והיא נחשבת כציר עצמאי, אם כי מקורבת לסיעה השמרנית). בניגוד מובהק לעמדת סנט-קלאודור, הביעה אליריה תמיכה בהתפשטות ההידרוסטית ("אך ורק כדי להפיץ את האור בקרב הפראים המסכנים, ולגאול אותם מהחושך"), והבנה מרומזת לכך כי "יש מחיר לקדמה" – כל עוד, כמובן, הרובע שלה עצמה נותר בלתי פגוע. את בנותיה העדיפה לשלוח לא לחינוך בכהונה או מסדר סנט-קלאודור, אלא לפנימיות הידרוסטיות יוקרתיות, וככל הנראה שלא בכדי. היא אוסרת על כניסת אנשיו של סר ברייטון לרובע שלה ומנסה להכשיל אותם בכל דרך שהיא יכולה, ועוד כהנה וכהנה.

בשנים האחרונות, התרחשו על "הקהילה לדוגמא" של רובע היסמין מספר צרות, למרות שכלפי חוץ "הכל מקסים ומושלם"; שמועות על רוצח סדרתי מטורף הנטפל לנשים מבוגרים וילדיהן, ומכה אחת לשנה או שנתיים; שמועות על אותות מבשרי רעה שהועלמו בידי הכוהנות, המכחישות בתוקף כי משהו אפל מסתתר מתחת לשדות הפרחים המקסימים ולבאר המקודשת; סכסוך הולך וגובר בין אליריה לבתה הבכורה קסוריניאה, הגם ששני הצדדים מסתירים אותו בינתיים מאחורי מתק שפתיים משפחתי; ומעל הכל, חבורה מוזרה שהתיישבה בקצה הרובע, בראשות מלומד אפלולי בשם פיאנדרין, שאף כי לעת-עתה היא מתעסקת בענייניה, אליריה רואה בהם סכנה איומה ומקור לקסמים אפלים שעלולים לפגוע בקהילתה המושלמת.

רובע גלבין: רובע זה, לשעבר כפר של בעלי אדמות אמידים, חולש למעשה על רוב-רובם המכריע של שדות דגן-הגשם המשתרעים מדרום לו. הרובע עבר בדור האחרון מהפכה, כאשר חלק מתושביו התעשרו מאד, ואילו החלק האחר איבד את אדמותיו והפך לאריסים. כל זאת עורר מרירות רבה, שמעורבותם של מספר סכסוכים וקרעים משפחתיים ישנים לא סייעה להפיגה, וזאת בלשון המעטה. כעת, קרוע הרובע לשניים – חלקו האחד, אחוזות כפריות משגשגות, ואילו חלקו האחר מבוך של בקתות אריסים דולפות. זאת, כאשר לא פעם מצאה משפחה גדולה ומסוכסכת את עצמה בשני צידי המתרס. כיום, עשו לעצמם רבים מתושביו האמידים של רובע גלבין שם כברנשים קרתנים ושחצנים, נובורישים עבי-עורף במובן הגרוע ביותר של המילה.

האחוזה הגדולה ביותר ברובע, היא כמובן אחוזתו של הרברט סימקין, הטוחן לשעבר שהפך לאחד מעשירי העיר; כאן, הוא חי עם משפחתו, וכאן – בפאתי האחוזה – מצוי גם מגדלו המאיים של הרב-מג פלג'ר, שצידו מכלאות תת-קרקעיות עבור האנושואידים הגדולים ובעלי הקרן העצומה המשרתים אותו. מספרים, כי הרב-מג מאלף עורבים המרגלים בשבילו ברחבי הרובע ושדות דגן-הגשם, ואף מעבר להם.

איזור נוסף, מגודר ומסוכן אף יותר מאחוזתו של סימקין, הינו בית זורסטון: הבית בה התגוררה משפחתו של מפקד משמר העיר עד שצבר האחרון מספיק כספים בכדי לרכוש עבורו בית אחוזה חדש וגדול יותר ברובע הנצחון. חרף זאת, שמר על בית-אביו בבעלותו, וכמה משארי-בשרו מתגוררים בו, וככל הנראה שותפים בעסקיו המפוקפקים. מדובר במקום מגודר בגדרות גבוהות, מפחיד מאד, ולא פעם נפוצות שמועות על אנשים שנגררו לשם ולא שבו.

שדות דגן-הגשם העצומים, המשתרעים מעברה האחר של דרך גלבין, הם אסם התבואה הגדול של הידרקרון, המספק חלק גדול מתצרוכת הדגן – בעיקר של פשוטי העם; עקב חשיבותו של המקום, הוא נשמר היטב, מה גם שהשדות העצומים היוו לא אחת יעד מועדף על שודדים, כמו גם על אנושואידים קטנים ומאוסים, ואפילו עקרבים ענקיים שהופיעו מפעם לפעם, וגבו קורבנות בנפש (אם כי, לפועלי-הדחק החקלאיים יש תמיד תחליף, ומות אחד או שניים מה מעולם לא ריגש את בעלי השדות). מספרים, כי מקורם של אותם אנושואידים קטנים וחצופים, כמו גם של מיני שרצים אחרים המופיעים בשדות מפעם לפעם, הוא במערכת מערות מוצפת למחצה המתפתלת מתחת לרובע, וקרויה "מחילות העכברים" (ככל הנראה, היא חלק ממערכת מנהרות גדולה יותר הפרושה עמוק מאד מתחת לדרום העיר); הרפתקנים מתחילים נמשכים לא אחת למנהרות האלו, ובדרך-כלל יוצאים משם עם ציד דליל למדי; השרצים הקטנים, בדרך-כלל, ערמומיים די הצורך בכדי לא להסתבך עם חבורה חמושה היטב, ומלבדם אין זה נפוץ למצוא אתגר אמיתי במחילות העכברים – למצער, במפלסים העליונים שלהם. חרף זאת, השמועות העקשניות לא נפסקו מעולם, וכוללות בין היתר מערות מסתור מוסוות היטב של שודדים, קיני עקרבים ענקיים, ועוד כהנה וכהנה.
מאידך גיסא, הבעיות הביטחוניות ואימתם של שודדים שהלכו והפכו חצופים יותר ויותר (ולשונות רעות הלעיזו וטענו, כי כמה מהם משלמים דמי-שתיקה לגנראל זורסטון), הביאה להתערבות מסדר סנט-קלאודור, אשר מקיים סיורים רכובים ורגליים באיזור; נראה, שיותר מאשר התקלויות במפלצות ושודדים, מהווים הסיורים הללו כר פורה להתקלויות בין האבירים הצעירים לבין בריונים הסרים למרות סימקין וחבריו, שאינם מקבלים בעין יפה התערבויות של האבירים בעסקיהם (למשל, כאשר הם קושרים פועל לעץ ומצליפים בו עד זוב דם משום ש'התפלצף' לאחד מהם).

כת העוקץ הצהוב: בשנה האחרונה, הולכות וגוברות שמועות על כת מוזרה המסתתרת היכנשהו – אולי מתחת לרובע – וסוגדת לטוטם דמוי חרק ענק; יש המקשרים בין החבורה המסתורית הזו לבין העובדה כי העקרבים הענקיים הפכו נפוצים יותר (אם כי עדיין, הבעיה רחוקה מאד מלהיות קריטית, ובדרך-כלל מצליחים משגיחי השדות להשתלט עליה בנקל, במחיר שנראה סביר למדי עבור בעלי האדמות).

רובע גבעת הצבי: כפר עתיק, שככל הנראה הינו למעשה שריד של התיישבות קיידרהרצית מתקופת 'ליל האימים הארוך' (יש דמיון מסוים בין הלהג המקומי של התושבים לבין קיידרהרצית עתיקה, מהולה כמובן בהרבה מאד הידרוסטית) תושבי הכפר, שהפך לרובע בעיר הדרומית, הינם אמידים למדי, ורובם קצבים המתמחים בבשר מעושן ונקניקים משובחים. הרובע, מקום ציורי למדי, יושב מתחת לטירה עתיקת יומין בה שוכן אחד מבתי האצולה העתיקים ביותר של הידרוסט: בית הרוזנים וארינקאלד. בתקופות עתיקות, היו הרוזנים אדוניו הפיאודליים של הכפר; כיום, אין להם עוד סמכות שכזו, אולם הם נחשבים עדיין, באורח רשמי, לראשי הרובע, ומחזיקים במושב משוריין בפרלמנט של הוד-מלכותו. הטירה עצמה עתיקה מאד, ומספרים כי מרתפיה יורדים מטה-מטה, אל מגוון איזורים מוצללים ועתיקים הצופנים סודות משפחתיים, והלאה משם, עד לנמל תת-קרקעי היושב על אפיקו של נהר שוצף של העולם התחתי.

בית וארינקאלד וטירתו מהווים מקור לעשרות אגדות מתקופות שונות בהיסטוריה ההידרוסטית, ודומה כי הטירה ראתה רוזנים מכל הסוגים – ממדינאים ומצביאים עטורי תהילה, ועד אומנים סוטים, בוגדים ורוצחים סדרתיים; שלא לדבר על דמויות נשיות טראגיות, שלפחות אחת מהן מהווה עד היום נושא למחזות עצובים בתאטראות הידרוסט. הרוזן קלארנס השלישי לבית וארינקאלד, האחרון בבני הבית המפורסמים והידועים לשמצה, היה חבר במועצת המכשפים ונעלם עם תבוסתה; כיום, מחזיק בטירה נינו, קלראנס הרביעי, ברנש מוזר שהצליח להסתבך אף הוא, כאשר בנו ויורשו ערק מן הצבא ההידרוסטי מטעמים אידיאולוגיים, והצטרף לילידים מורדים בחבל סתאוס. זאת, בעוד בנו הצעיר ידוע לשמצה כהולל מסומם, המהווה "עוגן" למזימות של כמה מן הרדיקלים – בעיקר פיליפ דה-הורנל ('פלוקי') להשתלט על נכסי בית וארינקאלד.

הגם שהרוזן הוא לכאורה ראש הרובע, הרי שבפועל מנוהל הרובע בידי שלוש משפחות קצבים ותיקות ואמידות מאד: סאלפרט, בופהאם ודרבי, שמנסות לפעול לטובת התושבים, חרף סכסוכים עתיקים ביניהן; ודומה, כי כיום הדבר אכן נדרש, משום שהשנים האחרונות הצמיחו מספר איומים על הרובע. ראש וראשון להם, הוא איל החזיריות הפאלהיסי, שאלדור בארהיז', המנסה לשלוח את ידיו אל תוך הרובע; בעבר, הציע למשפחות הקצבים הון-עתק בעבור כניסה לשותפות וגילוי סודותיהן, לאחר שנדחה, החל משסה ברובע בריונים, ולנסות לסכסך בין שלוש משפחות הקצבים הגדולות. הסכסוך בין הצדדים עלה מדרגה, כאשר קלטו כמה מקצבי הרובע פליטים מבני הארלדארה המובסים, המועסקים בתנאים איומים בחזיריות של בי בארהיז' (ואחד מבני משפחת דרבי אף התחתן עם אחת מהן). בארהיז' רותח על הפגיעה ב"רכושו" ובכבודו (מספרים כי הדבר לווה גם בפשיטה אלימה על אחת מ"מכלאות הנשים" של אנשיו, ואחד מבני-דודיו הרבים של שאלדור נהרג אגב-כך); העניינים הגיעו לסכסוך משפטי ממושך, שטרם הוכרע, וידיים רבות בוחשות בו.

יריבים נוספים של בני הרובע, הם הרדיקלים, ובעיקר חבורת אידיאליסטים בעלי קסם ירוק וקשר רגשי עז לחיות, שהכריזו מלחמת חורמה על מנהגם של בני הרובע לצאת לציד שועלים משותף מדי חודש. הרדיקלים מארגנים פרובוקציות ופשיטות רעשניות, והקצבים משיבים באלימות רבה. מדי פעם, מנסים צעירים רדיקלים להצית קצביות ובתי פרוונים, ונענים בפעולות תגמול. שמועה אפלה מספרת, כי דה-הורנל הצעיר מתכוון לנצל את המצב, במסגרת תוכניותיו הערמומיות להדיח את הרוזן קלארנס ולהשתלט על נכסיו; ואילו שמועה אחרת, מוזרה ואפלולית עוד יותר, מספרת כי הדרואידית וירג'יניה גרינהיים, הקנאית והקולנית בין שוטמי הרובע והרגלי הציד שלו, עובדת על ריטואל לזמן רוח נוקמת שנצרפה מנשמותיהן של חיות קטולות, במטרה 'להפוך את הצייד לניצוד'.

רובע ברייטון (פגינס): רובע זה, עד לפני לא מכבר העני והנדכא שבין הרבעים החקלאיים, היה זירה להתנגשות רבתי בין אבירי סנט-קלאודור ממחנה ברייטון לבין הרברט סימקין, בה גברה לראשונה ידו של המסדר העתיק והדועך; אלא שכל זאת קרה, אך ורק לאחר שהפך הרובע לבן-ערובה של אחד ממעשי השחיתות והנבלה הגרועים ביותר – אפילו בקנה המידה של סימקין. הלה, שניסה להשתלט על אדמות הכפר ועל הלולים של תושביו, החל בחסימת באר הכפר, והמשיך בנסיון חסר תקדים ליישב ברובע שבט של אנשי-זוחל (ככל הנראה, קרובים תת-קרקעיים של הסארהול), בשותפות עם אחד "הג'נטלמנים השעירים", שהתכוון כנראה להפוך את הרובע ואת המערות התת-קרקעיות מתחתיו לחממות של גידול סמים, ולשעבד את התושבים כליל.

אלא, שבסופו של דבר התערבו אבירי סנט-קלאודור בפשיטה לילית נועזת, שהתפתחה לקרב שקטל רבים מאנשי-הזוחל, והניס את יתרתם עמוק אל מתחת לפני האדמה; היתה זו למעשה הפעם הראשונה בה ארגנו האבירים מתקפה, באורח שהפתיע (ואף הרגיז) כמה מן המנהיגים השמרניים יותר של סנט-קלאודור, והפך את סר ברייטון והרברט סימקין לאויבים בנפש. סר ברייטון, שככל הנראה שמח להזדמנות להסתלק מן המעקב התמידי והכללים הנוקשים של טירת סנט-קלאודור, הקים כאן את המטה שלו, והחל מאמן קבוצה מצעירי הרובע כפרחי-אבירים, אגב עקיפה בוטה של הכללים הסבוכים של המסדר בעניין זה. סימקין, שמחזיק עדיין בטחנת קמח גדולה ובמספר אדמות בפאתי הרובע, מנהל עדיין מלחמת מאסף כנגד סר ברייטון; אנשין מנסים לזהם את מקורות המים של הכפר מתוך 'שטחם', ומגדלים בין היתר צבי ענק שמדיפים צחנת אימים. בעיה קשה יותר, המכה ברובע לפרקים הינה גם שרידיהם של האנושואידים, שמסתתרים במעמקי העולם התחתי ומגיחים מפעם לפעם לפשיטות נקמה. נראה, שבין האנוש ואידים קם מג, שלימד את חבריו לגדל נמלים אדומות גדולות, ואף את אלו הם משסים ברובע מפעם לפעם – ומספקים תעסוקה לאבירי סנט-קלאודור ובעלי בריתם, שעמלים לשמור על המפלצות הרחק מבתי האיכרים ומן השדות, ומדי פעם מגיבים בפשיטות תגמול אל תוך העולם התחתי.

עמוד הפר של הודון: מקור לא אכזב לשמועות אפלות, הינו עמוד בזלתי מוזר, מלא בחריטות ותגליפים אפלים, הנישא על ראש גבעה החולשת על הרובע. הגם שבדרך-כלל, העמוד אינו נחשב כמזיק (הגם שהכפריים מפקידים להתרחק, בעיקר לאחר רדת החשיכה), הרי השמועות מספרות כי בליל החג האפל שאמצע חודש מורודרויין, ליל הסהר השחור, הגבעה עצמה רועדת קלות ואדמתה נאנחת, כאילו בוקעות ממנה נשמות מעונות; היה מי שאף הרחיק וטען כי עורב הנשמות עצמו נראה ליד העמוד השחור, ועימו שני נזירים עוטי שחורים, שרק אפלה מעובה ממלאת את ברדסיהם, עסוקים בריטואל אופל מתועב. אלא שעד כה, נותרו השמועות כשמועות בלבד.

רובע קלאודור
ערך מפורט | מפה מפורטת
רובע זה, הנפרש על מדרונותיו של מזרח רכס הברקים וחולש על הרבעים החקלאיים מגבוה, הינו לב-ליבה של האוטונומיה של סנט-קלאודור, אשר במשך ימים רבים לא נחשבה אלא כ"ראש נטול גוף", שריד עבש מזוקן של ימים ישנים שלא ישובו עוד, המעדיף להסתגר ולדחות את הקץ עד כמה שניתן. לב-ליבו של המסדר הינו קומפלקס עצום המורכב ממספר טירות; בימים עברו, היה הקומפלקס מלא מפה לפה באבירים ובאנשיהם, ומכאן ניהל המסדר את טקסיו המפוארים, את מבצעיו ואת מאבקיו המסועפים. אלא, שהמקום סבל עד מאד לאחר שרוב המסדר הושמד בקרב ביטרהיל (בשנת 2361), ניזוק בפשיטה של צבאו של פרופסור הנקן, ואף כיום הוא רחוק מלחזור לימיו המפוארים. גם אם רוב-רובו שוקם, הרי שההיכלים והחצרות המפוארות ריקות למחצה, חלקן כמעט כליל, חלקים מהם ניטשו ונסגרו, וצללים שורים בהם; מלבד מבצעיו של סר ברייטון, שאף הוא ואנשיו מאסו הלכה למעשה בטירה המפוארת והריקה, על שלל טקסיה ואביריה הזקנים, השוללים כל חידוש, והקימו את המטה שלהם ברובע פגינס (ברייטון), הרי שהטירה נראית במידה רבה כאנדרטה עגומה למסדר שהיה מפואר כל-כך בימים עברו – הגם, שעדיין מנוהלת בה פעילות ענפה למדי של כמה מענפי המסדר (ובאחד ממגדליו, מגודלים עדיין היפוגריפים מכונפים, שנועדו לשמש כבהמות רכב לבכירי סנט-קלאודור; הגם שבפועל כמעט ואין למסדר רוכבי אוויר פעילים). מעבר לזה, נותרו האגדות והסודות הרבים הצפונים בהיכלות הטירה, בעיקר בהיכלות העתיקים והנעולים, ובקטקומבות העתיקות של המסדר, המשתרעות מתחת לטירה.

אויבי המסדר בפרלמנט ובארמון המלך, ובראשם לורד סילבריץ', ראש האגף הקיצונית ב"סיעה הכלכלית" שבפרלמנט, נאבקים במסדר סנט-קלאודור ודורשים את ביטולו, ובעיקר את ביטול האוטונומיה המוניטרית העתיקה המוענקת לשטחי שלטונו. עם זאת, נראה שהמלך, ואפילו רבים מאנשי הסיעה הכלכלית עצמם, נרתעים מן הרעיון ומעדיפים לשמור על הסטטוס-קוו; ישנו מי שקושר את הרתיעה הזו לסיפור ישן-נושן, שנחשב אף לסיבה בגללה נמנעו אפילו צבאותיו הקנאיים של פרופסור הנקן מלשרוף את הקומפלקס של קלאודור עד היסוד. אגדה, שהאבירים שומרים במכוון על עמימות בעניינה, מספר כי אי-שם, אולי עמוק באדמה ואולי במקום אחר המחובר לקומפלקס, נמצא כלי הנשק האחרון ורב-העוצמה של המסדר: דרקונית כחולה עתיקה הקשורה עם המסדר בברית, ועלולה להתעופף מתוך מאורתה ולהגיב תגובה קטלנית, אם יעמוד הקומפלקס עצמו בסכנת כיבוש. לורד סילבריץ' עצמו מכחיש לועג בפומבי לעצם קיומו של "אותו זוחל" (ותוהה היכן היתה הדרקונית בשנת 2361), אולם נראה כי אחרים מעדיפים שלא להסתכן.

רובע זאוטלר: מקום זה, על כתף גבעת הברקים, הוקם בראשית המאה בתור מחנה עבור שבויים קיידרהרצים מנסיכות נולדנשטאל (כיום טוטנמארק) – חיילים מצבא הקייזר שנפלו בשבי ההידרוסטי, והוחזקו במקום שנחשב אז כאיזור אפלולי ומסוכן, מעבר לגבולות עיר הבירה, ובקרבת חורבות מצודת מועצת המכשפים החרבה, שנחשבו למקוללות ומסוכנות. אלא, שבתום המלחמה, לאחר נפול שלטון הקייזר ועליית ממשלת סוחרים עשירים במקומו, העדיפו רבים מהשבויים שלא לחזור למולדתם שנשתנתה מהקצה לקצה, ובסופו של דבר קיבלו צ'רטר מהוד-מלכותו, והורשו להתיישב באיזור מחנה השבויים לשעבר. למעשה, עברה הקהילה הקיידרהרצית נתיב הפוך לרבעים רבים באיזור - מאיזור עני יחסית של משקים קטנים וחוצבי-אבנים שעבדו במחצבה מקומית, הלך הרובע ופרח, וגלים של התיישבות מנסיכויות קיידרהרציות שונות, שהביאו עימם סוחרים, בורגנים ואנשי תרבות אך חיזקו אותו. כיום, מדובר ברובע מגוון, שחלקים ממנו עודם צפופים ודחוקים יחסית, ואילו חלקים אחרים מרווחים, אמידים ומעוטרים במזרקות ופסלים. כמה מן העסקים שהוקמו כאן, כגון פונדק "העמק העתיק" (דאס אלטן טאל), והיכל קריגנסדורף, נודעים כיום לתהילה, כמוהם כמספר גדול של בתי אוכל קטנים יותר בסגנון קיידרהרצי, בתי ממכר לנקניקים, ולא מעט נפחיות וסדנאות של חשלי נשק וצורפים. מלבד הקיידרהרצים, התיישבה כאן גם קבוצה קטנה יחסית של ראל'זהארק מפליטי נימלאנטיר, עליהם נמנית גם הליידי נאהרייניס המפורסמת, היחידה במצביאות נימלאנטיר ששרדו את החורבן והטבח.

אלא, שמעבר לפני השטח התרבותיים והמשגשגים, הרובע הקיידרהרצי היה מפולג מאז ומעולם בין מספר סיעות; רוב-רובם של מייסדיו היו מאמינים אדוקים בדת הצבאית למחצה של האל קריגנסדורף, תומכים במונארכיה המודחת של הקייסרים לבית זאגנווהאר; אלא שבמהלך השנים, קמה קבוצה מתחרה של סוחרים ובורגנים עשירים, שתמכה בפלוטוקרטיה של הנשיא היוברט; לצד אלו נמנה גם מחנה קטן יותר של תומכי היונקרים מקריינליכט, ועוד כהנה וכהנה; כעת, לאחר שאחוות המוות שבה והשתלטה על נסיכות נולדנשטאל והפכה אותה לרודנות מזרת אימים, הצטרפו לרובע גם מספר פליטים פוליטיים, אולם מספר התנקשויות מסתוריות הבהירה לאחרונים, כי ידה הארוכה של אחוות המוות עשויה להשיג אותם אף בלב הבירה ההידרוסטית. שיקולי אגו ומאבקים אישיים מכשילים, עד עתה, את הנסיון לאחד את הפלגים השונים ברובע אל מול הסכנה ההולכת וגוברת של טוטנהאגן (שאף גרמה לירידת קרנם – במידה מסויימת - של הקיידרהרצים המקומיים, ולהפיכתם בעיני רבים לחשודים בשיתוף פעולה עם הרודנות במזרח); גם יוזמתם של קצינים מזדקנים שלחמו בעבר בצבא הקייזר להקים לגיון קיידהרצי שיאבק באחוות המוות, נתקל בקשיים רבים בשל המאבק הפנימי. כל זאת, בצל שמועות ואותות מתרבים והולכים, כי כוהני טוטנהאגן אכן מפילים את צילם על הקהילה המקומית, וכיום כבר יש להם חסידים נסתרים; אנשים החלו חושדים זה בזה, והאיבה והמחלוקת התגברו במקום לדעוך.

יוער, כי הנסיך של קריינליכט, שהכתיר עצמו בינתיים לקייזר, מזרים כספים לרובע בכדי להתמודד עם סכנת מאמיני טוטנהאגן, ושלח נציג אישי מטעמו בכדי להגביר את השפעתו על הקהילה הקיידרו-הידורוסטית, אולם לרוע המזל, התגלה הנציב כשחצן מנופח ומעוט כשרונות, ששקע ברשת המאבקים והתככים המקומית, ורק סיבך את אדונו.

בשנים האחרונות, קם לקיידהרצים יריב חדש, בדמות הכוהן המסתורי ארנוצ'רו, שהקים ברובע הפעמון הסמוך כת קנאית המוצאת את פרנסתה ברעיית חיפושיות שמן במערות שמתחת לרובע; ארנוצ'רו הכריז על הקיידרהרצים, מסיבות השמורות עימו, כבני-שטן וחצאי-שדים, וקהילתו מנסה לפגוע בהם בכל הזדמנות, מה שגרר מספר קטטות ומאבקים עקובים מדם, שהופסקו רק לאחר התערבות המשמר. מספרים, כי לא יהיה דבר שישמח את הכוהן הקנאי, יותר מאשר הוכחה כי הקיידרהרצים שנואי נפשו (אותם הוא מאשים במגוון האשמות, מסטיות מיניות ועד שימוש בדם בבישולים שלהם) משתפים פעולה בחשאי עם כוהני טוטנהאגן. ומאחר ובריוניו של ארנוצ'רו החלו שמים מארבים מפעם לפעם על "המזלג הצפוני" (הדרך הראשית העולה אל הרובע מצפון), הפקידו הקיידרהרצים משמר ובנו מגדל תצפית (ויש אומרים, שאנשי כת החיפושית מתכננים לחפור תחתיו ולמוטט אותו) – אולם הפילוג רבתי ברובע הופך אף מלאכה זו למסובכת מאד, וכרוכה באינספור איזונים פוליטיים.

רג'ימנט הסופה האפורה: כוח איזוטרי יחסית, אולם ידוע מאד, הינה חבורה של שישה צעירים קיידרהרצים, רובם בני-אצולה, אשר הפכו לחבורת הרפתקנים יעילה, אכזרית וממושמעת; לצד סיוע בהגנת הרובע מפני כת החיפושית (ואולי גם חיפוש חשאי אחרי סוכני טוטנהאגן), תחביבה של החבורה, לפי השמועות, הינו "ציד רדיקלים"; החבורה הנחיתה מספר מכות כואבות על כמה מעסקיהם היותר מפוקפקים ואפלים של הרדיקלים ברחבי העיר, תקפה את אנשי הלטאה והפילושטי המביאים אספקת סמים בתום 'העונה הספוגית', וחולמת לאתר את זהותה האמיתית ולצוד את 'ממויו' הידועה לשמצה, שמנהלת נגדם מלחמת נגד בשיטותיה שלה.

רובע הברקים: איזור זה, היושב על מדרון משופע בחלקו הגבוה ביותר של רובע הברקים, היה בעבר אדמות טירת מועצת המכשפים, והיה משכנם של קוסמים זוטרים, נותני שירותים וסוחרים ששירתו את המועצה. לאחר קשר המכשפים ומפלתם, הפך הרובע לחורבות נטושות, השוכנות מתחת לחורבות חמש מגדליה הגדולים של טירת הברקים – המקום נחשב מקולל, והכניסה אל תוך שרידי הטירה נחשבה (ולמעשה נחשבת עד היום) לסכנת מוות, בין היתר בשל התפרצויות של אנרגיות מאגיות שטמונות בפירים הרבים שנחצבו בקרקע הסלעית, ובכל-מיני 'מזכרות ושרידים' מימי המכשפים, הזוחלים לפי האגדה בין שרידי המרתפים, המעבדות והצינוקים שהותירו המכשפים אחריהם.

אלא שאט-אט, בשני הדורות האחרונים, חזרו החיים לרובע הברקים – למצער, לחלקו החיצון, במרחק בטוח משרידי טירת חמשת המגדלים; כיום, משמש המקום כאיזור שוק אפלולי, ידוע לשמצה וססגוני באותה מידה, שמכונה גם "עיר הניצוצות" (The spark city); המקום הומה דוכנים של נוכלים קטנים, קוסמים ואלכימאים ברמה נמוכה, ליצנים ותמהונים, וניתן למצוא בו מגוון רחב של סחורות – מצעצועים שכשפים פשוטים הוטלו עליהם, זיקוקין די-נור, שיקויים, תכשיטים בוהקים עם סמלים מיסטיים (לא אחת מזוייפים), מורים לתורות סוד רוחנות (לא אחת נוכלים), חיות מחמד מוזרות, ועוד כהנה וכהנה. הסמטאות הצרות שוקקות חיים ביום ובלילה, ותמיד אפשר לגלות כאן משהו חדש. אנשי בוהמה רדיקלים, קוסמים קיידהרצים, מכשפים ילידים מהדרום ועוד, חיים כאן פחות או יותר בשלום יחסי (הגם שמדי פעם אפשר להתקל בכנופיות מסוכנות, שכמה וכמה מחבריהם חמושים בקסמים, וכמה מהם, לפי השמועה, סוגדים לעורב הנשמות בכבודו ובעצמו ומבקשים ללמוד את כוחותיו השטניים). מעל כל זה, בראש המצוקים הכמעט אנכיים שבמערב רכס הברקים, צופות חורבו טירת חמשת המגדלים, שאין ספק כי עודן מרכזות כמות גדולה של אנרגיה קסומה; עננים כהים מקיפים כמעט תמיד את המגדלים החרבים, ולא פעם, מבזיקים ברקים מוזרים מעליהם, במחזה מפחיד ורב-רושם, למצער עבור אלו שרואים אותו לראשונה.

יחידה של צבא הידרוסט צופה על הרובע משתי עמדות משמר, וחוסמת את הדרך לשרידי הטירה, כמו גם לתהום עמוקה שנפערה אל תוך הצוק ((The grand rift canion, ומהווה מקור לא אכזב לשמועות מוזרות; בין היתר, כי אין לו ממש תחתית, אלא רק בוהק מוזר לבן הקורן מעמקיו ולאורך כמה מקירותיו, ועוד כהנה וכהנה.

כאמור, הכניסה למקום זה אסורה ומסוכנת מאד, ונדרש אישור מפורש מגבוה בכדי שהמשמר יתיר כניסה למקום – על אחריות השוטה הנועז בלבד.

טיבו של הרובע מהווה, באורח בלתי מפתיע, מקור לאינספור אגדות אורבניות ושמועות משמועות שונות, יותר מאשר כמעט כל רובע אחר בעיר: החל מסיפורים פנטסטיים על בית-ספר סודי לקוסמים ומסדרים מסתוריים, המשך בסיפורים על יצורים מוזרים, מעברים לעולמות אחרים, ועוד כהנה וכהנה. אלא, שחלק גדול מאד מהשמועות נסב אודות חבריה המתים של מועצת המכשפים, ועל חפצים, ספרים סודיים וריטואלים שהשאירו אחריהם, שיכולים לספק עוצמה אדירה – או אסון גדול לא פחות, ולסבך את הרודפים אחריהם בשלל צרות שלא מן העולם הזה; באלו נמהלים הסיפורים, כי כמה מהקוסמים הגדולים לא מתו, או למצער לא לגמרי, מחכים לשעה הנכונה לשוב ומגייסים כוחות ותומכים בחשאי, ועוד כהנה וכהנה.

חזרה אל דף השער של הידרקראון

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.