הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
1.2: קורת'אקס הורקארי –
עלייתה ונפילתה של אימפריית הורקרייס
1.2.2:
על מוצאם של ההורקארי
לערך הקודם | לערך הבא | שלח תגובה
על מוצאם של
ההורקארי:
הגרסה המקובלת בהידרוסט הינה, כי ההורקארי, בניגוד ל"עממים העתיקים",
אינם ילידי קלדאריה, אלא ניצולים מתרבות אנושית אדירה ועתיקה. ככל הנראה מדובר
במגכוקרטיה, שהתקיימה במשך אלפים רבים בעולם המקביל שחרב; אירקרון וארן-אלקראוסן,
הקוסם הגדול שהיה מנהיגם הראשון, יצר בכשפיו מעבר בתוך סערת החורבן של העולמות
המתנגשים, והוליך דרכה את בני-ביתו ואת נאמניו (מה שמרמז שהיה אחד האצילים-מכשפים
של האימפריה הישנה) אל תוך מזרחה של קלאדריה.
משמעותה של אמונה זו,
הינה כי ההידרוסטים ו"בני דודיהם" הקיידהרצים, הינם גזע אנושי נפרד
לחלוטין (ולדעת רבים בהידרוסט – נעלה) יחסית ל"עממים העתיקים", שהם
תושביה ה"ילידיים" של קלדאריה (12). לא מעט חיבורים "מדעיים"
בהידרוסט מוסיפים לכך את ההשערה, כי להורקארי הנעלים בתרבותם ובעוצמתם, אין כל קשר
או קרבה אמיתית לעממים העתיקים, אשר לפי גרסה זו התפתחו באיטיות מיצורי הקוף של קורוד'אר
(אולי מגזע הרובוסטי, ע"ע), וכי "יש רגליים לסברה לפיה תהליך זה טרם
הושלם כדבעי".
תאוריה אחרת, שגם לה
יש אחיזה בקרב המלומדים, טוענת כי לכל בני האדם מוצא משותף אחד, וכי ההבדל בין
ההורקארי לבין העממים העתיקים נבע מכך, כי אבותיהם של ההורקארי, שבטים אנושיים
ששכנו בפאתי המזרח של קלדאריה, התערבבו בשרידי גזע הנארא'קי הדועך, אשר כמה מהם
לבשו צורה דמויית-אנוש. זאת, כאשר חלק מהעממים העתיקים במרכז ודרום קלדאריה, לעומת
זאת, התערבבו באנשי התיש, באותן תקופות בהן בני האדם באיזורים אלו היו משועבדים
למחצה לאותו גזע עתיק, וסגדו לבניו כחצאי-אלים (13).
לעומת זאת, איזכורה של
הורקרייס באי-אלו ממסורות העממים העתיקים (שם ההורקארי מכונים: "עוקאש"
– שם שפירושו פולשים אפלים, או זרים אפלים), הינו עוין בהרבה; והם מתוארים כפולשים
יהירים ואכזריים, בעלי מסורת אכזרית להדהים; מאותן מסורות עולה, כי צבאות או לפחות
כוחות פשיטה של ההורקארי הגיעו, בשיא כוחם, עד למרכז הסילנאראלד, וניהלו קרבות עם
העמים הואסאלים של אנשי התיש.
הויכוח הפנים-הידרוסטי
דהיום, אשר עושה מניה וביה שימוש בדמותם ההיסטורים של ההורקארי, לא פסח גם על
הסיעה הרדיקלית, אשר מתעבת מניה וביה את המסורת ההידרוסטית; בהקשר זה, כתב המלומד
הרדיקלי הידוע בן העת האחרונה, פרופסור בלטון, תאוריה משל עצמו, אשר עיקרה הכחשה
גורפת של עצם קיומם של ההורקארי; בלטון שולל בתקיפות את שתי התאוריות המקובלות,
ולועג לשתיהן אינן אלא "דמיון מודרך", אשר נולד מן הצורך להצדיק את
תאוות העליונות הגזעית של ההידרוסטים, ו"ליתן הצדקה לדרך המזוועת בה הם
רודפים ומנצלים את בני התרבויות החמות והמופלאות מן הדרום".
לגישתו של בלטון,
שקיבלה ביטוי בספרו המפורסם "מיתוס אלף וארבע-מאות השנים: כיצד הומצא העם
ההידרוסטי", סיפור ההורקארי אינו אלא העתקה ועיוות של סיפור נפילת אימפריית
הנארא'קי, ואילו ההידרוסטים אינם אלא בניה של מדינה מרושעת שהתקיימה בשלהי העת
העתיקה באיזור רכס הורצלריין, ובירתה החורבות המקוללות (דהיום) של מייגרסוורת'
(מחוז הספר המערבי של הורקרייס, לפי התאוריות האחרות). למרות הזלזול המופגן שלו בסיפור
המסורתי, בלטון יודע לשאוב ולהעצים מתוכו את הפרטים הנוחים לו, בעיקר את אלו
שמספרים על האכזריות הנוראה שאפיינה את תקופת ההשחתה והנפילה בדורות האחרונים של
האימפריה. אלא, שבלטון מרחיב, וטוען כי כזה היה המצב אצל המייגארי (הורקארי) מאז
ומעולם, והנסיון לתלות את הנפילה לזדון במלך אחרון אחד ובמקורביו הינה
"אפולוגטיקה מגוחכת". את הטענות הרבות המועלות כנגד ספרו – החל מחוסר
השליטה והמומחיות שלו בשפות העתיקות בהן כתובים המקורות עליהם הוא מסתמך, ועד
התעלמותו המופגנת מכך כי גם באיזור קריינליכט והר העקרב, הרחק מדרום להורלצריין,
מצויות חורבות דומות, הוא פוטר כ"פרץ וצווחה של ממסד מאובן ומדכא".
הערות שוליים:
(12) לפי חלק מהגרסאות,
ההורקארי הם גם אבותיהם של דמויי האנוש הקאהרויאנים, ששימרו הרבה מהשילוב המוזר
בין עידון ותרבות עילית מחד, לבין אכזריות תהומית מאידך.
(13) תאוריה זו מוסיפה וטוענת, כי גזע דמויי-האדם
הקאהרויאנים בא מחוגי האצולה ההורקארית, שספגו את הכמות האינטנסיבית ביותר של דם
נארא'קיאני; לפי תאוריה זו, קווי הדמיון המסויימים בין ההידרוסטים לקאהרויאנים
(למרות כי, כאמור, הראשונים הם גזע אנושי לכל דבר ועניין, והאחרים גזע דמוי-אנוש
בעל מאפיינים יחודיים), מלמדת על דם נארא'קיאני שזורם בעורקי ההידרוסטים, אף כי
בכמות פחותה בהרבה.
כתב וערך:
גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.