הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
1.2: קורת'אקס הורקארי –
עלייתה ונפילתה של אימפריית הורקרייס
1.2.3:
הורקרייס בגדולתה
לערך הקודם | לערך הבא | שלח תגובה
הורקרייס
בגדולתה:
המסורת ההידרוסטית יודעת לספר כי הורקרייס היתה אימפריה אדירה, שהשתרעה מהים הרחוק
במזרח ועד הורלצריין במערב, ומגבול ארצות הג'ונגלים העבותים בדרום, ועד ההרים
הקפואים בצפון. הפירל הגדול, החל מימי וארן-הורקארי המפורסם, החזיק בידו את ראשות
השלטון החילוני והדתי גם יחד, וניהל בעצמו את הפולחנות החשובים. המלך, לפי המסורת
נחשב כשומר המקודש של שלושת אוצרות האימפריה: שרביט השמיים, ספר הבריאה, וגלימת
האור הגנוז.
מתחת למלך ישבה
בירוקרטיה מסועפת, הן אימפריאלית והן מקומית, כאשר לפי רמזים שנותרו, בכמה מן
האיזורים שלטו מלכי חסות, או משטרים שונים מהמקובל במרכז האימפריה. זאת, כאשר בתקופה
ההיא, לפחות, התקיימו מחוזות שלמים בעלות אוכלוסיה מגזעים דמויי-אנוש שונים, שחיו
ושירתו באימפריה לצד בני האדם. עיר הבירה,
קאהר'סול כסופת המגדלים, היתה "עיר העולם", ומרכז אדיר לתרבות ולחוכמה;
נכתבו בה יצירות כבירות, ובמגדליה נלמדו חוכמות גנוזות, בתקופה בה מחוץ לגבולות
האימפריה, היו יתרת בני האדם פראים נבערים גרידא, שסגדו ליצורי הזדון החשוכים. לפי
המסורת, שכנה קאהרסול בין שני הרים, שעל אחד מהם ישב ארמון הפירל הגדול, ועל האחר
– אקדמיה לכשפים רבי-עוצמה וסבוכים, שהחוכמה והעוצמה הדרושות להכרתם כלתה זה מכבר מיני
ארץ (14).
לא השתמר הרבה מן
הטקסים המסובכים של הדת ההורקארית, אולם לפי מה שעולה מהאפוסים, ובעיקר
מ"קינת פיוריליה", נראה כי ההורקארי סגדו למנלת'וריוס ולאלת האור
פיוריליה (כנראה תחת השם קאהר'ליירי) בתור בעל ואישה, ומתחת להם ניצב ככל הנראה
פנטאון של אלים זוטרים. רמז לכך ניתן למצוא בספרות הקודש הזאהאדריינית, המתייחסת
לעצם הנסיון לייחס לאל האחד והעליון קשר נישואין, לא כל שכן אלים צאצאים, כביזוי
שם האל וכחטא חמור מאין-כמוהו. נראה, שלכך בדיוק מרמזת השורה בתפילה, שכל
זאהאדרייני אדוק חייב לומר פעמיים ביום, כדלקמן: "אל עליון ואחד, לא נישא,
לא ילד ולא יולד".
כך או כך, רוב
המלומדים אינם מטילים ספק, כי לתרבות ההורקארית היו הישגים דגולים, שרובם נמחקו
ועברו מן העולם ללא שוב; לא בכדי, מגילות מאגיות או כלי נשק שחושלו בהורקרייס
נחשבים לאוצרות אגדיים ונדירים כאלו, שמחירם לא נופל ממחירה של ממלכה קטנה. נהוג
לגרוס, כי רק אחוז זעיר מיצירות הספרות והשירה המפוארות שנכתבו בתקופה ההיא שרדו;
רבות בוערו בידי עבדיו המרושעים של אחרון הפירלים, בטירופו ובנסיונו לעקור כל מה
שימנע ממנו לעשות כרצונו וליטול לעצמו מעמד של אל חי; ורוב האחרות הושמדו בחורבן
הנורא שהמיטו מעשיו של הפירל האחרון על הורקרייס כולה, או נשכחו במרוצת הדורות
בתקופה האפלה שבאה לאחר מכן.
אלא, שגם באפוסים
הרשמיים עולה אמביוולנטיות מסויימת, ממנה אפשר להסיק כי לאימפריית הורקרייס
ותרבותה העילית והמפותחת היה גם צד אפל מאד, שככל הנראה הלך וגבר עם השנים. אין גם
ספק, כי ההורקארי תיעבו את השבטים האנושיים מן "העממים העתיקים" שישבו
בגבולותיהם ופלשו לשטחם מדי פעם, ובעיקר את עממי הנוודים; קשה לחלוק, כי באימפריה
היה קיים מוסד מפותח מאד של עבדות, וכי זה היה גורלם של שבטים נודדים שהובסו, עוד
מימי פירל וארן-הורקארי (מייסד האימפריה והראשון במלכיה הגדולים). ישנם מלומדים
הרומזים, כי קשה להאמין כי המנהג להקריב קורבנות אדם בטקסים אכזריים, צמח אך ורק
בימי המלך האחרון, האדיר והחוטא סארת'ארק, למרות כי אף לשיטתם, הללו הורחבו מאות
מונים באותם ימים אחרונים.
לכך מצטרף גם אפוס
הרקאלי עתיק, שעוסק במגדל המייגרסוורת' (אז בירת המחוז המערבי ביותר באימפריה),
ומתאר שליטים וכוהנים מושחתים עד היסוד, אשר רדו בהרקאלים הקדומים ביד ברזל,
והקריבו מאות קורבנות אדם בכל אחד מטקסיהם המעודנים והאיומים, עד אשר קצו האלים
בזדונם והטילו עליהם קללת חורבן איומה.
הערות שוליים:
(14) יש המצביעים, ובצדק,
על כך כי המבנה המתואר דומה במידה רבה לזה של היידרקרון דהיום; זאת, כאשר כל צד
מסיק מכך את המסקנה הנוחה לו – או שהיידרקרון הינה "מזכרת וממשיכה" של
אותה עוצמה קדומה, או שהמיתוס עוצב במתכוון בכדי שיתאים לתאר את העוצמה ההידרוסטית
דהיום, ויצדיק את שאיפותיה האימפריאליות.
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש
מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי
שלא בתשלום.