ברוכים הבאים אל המגדל הלבן, אתר הבית ליצירות בהשראת טולקין

אל דף האינדקס

פרוזה

עדכונים וחוקים

מאמרים, דיונים, ביקורות

שירים, ציורים, פארודיות

פאנפיקים שונים

קישורים

צוות האתר

 

 

קובץ הסיפורים הארוכים בהשראת טולקין ויצירתו

 

 

"התעלומה", סיפור פרי עטו של אודווין (הלדין)


פרק רביעי: בורומה


חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | מעבר לדף הביקורות של היצירה

 

הרוח שרקה מהחלון הפתוח בחזית חדרו. אפילו בשוכבו חסר אונים במיטתו לא הייתה לרוח מנוחה משריקתה המתמדת. 'בורומיר' שרקה בקולו של ברנדיר שאותו קבר במו ידיו. 'בו..רומיר!' חזרה שריקתה האכזרית חסרת המנוח.
הוא היה זקן וחש את משא השנים הארוכות נח על כתפיו השפופות כפי שלא נח עליו מעולם. כאילו רק אתמול ירה בברנדיר והנה אחד מאנשיו יורה בו. 'שוטה זקן...' נזף בעצמו 'הרי חלפו כמעט שלושים שנה מאז. זה היה רק לטובתה של גונדור'.
הדממה אפפה אותו מכל עבר. רעייתו היקרה אנקלימה שכחה כשיצאה מהחדר לסגור את החלון. היא אהבה תמיד את משב הרוח במחלפותיה הלבנות אפילו בזקנתה. אך הרוח הקפיאה את עצם ישותו , כלוא בגופו חסר האונים.
הרוח שרקה ברשעות בעוברה מעל אדן החלון. 'בורומיר' המתה הרוח בקולו של ברנדיר המת. 'למה הצלף היה חייב לפספס?' חשב השר במרירות, נד בראשו. הוא היה מעדיף למות על פני לחיות תלויה בחסדיה של רוח רפאים מרושעת.
קולות חדשים נשמעו כשהתיק בורומה את מבטו לעבר הכניסה לחדרו. רעייתו אנקלימה דחפה בהבעת פנים מיוסרת את המלך בכסו המתגלגל.
"
אלו אומנטולובה, מעלתו" בירכו בורומה בקרירות, עובר במבטו על מלכו. לפני שנים מלכו הפך לנכה כמותו אך הוא קיבל את זה עם הזמן. 'מאידך, אני לא דהרתי לתוך אומבר בלי כמעט ליווי' הרהר בורומה לעצמו וחייך אל המלך.
"
אתה לא נראה טוב" אמר המלך בדאגה, מביע את המובן מאליו. בורומה התיק את ראשו באומללות וסימן לאשתו לעזוב את החדר. "מצבי טוב לעומת מה שהיה יכול להיות אם הצלף היה טוב יותר" העיר בורומה "ומה מביאך אליי, מעלתו?".
"
עצה, בורומה" לחש המלך "היית תמיד הנאמן באנשיי. האם עליי לפרוש?". לא הייתה זו הפעם הראשונה שהמלך פנה אליו במחשבות כאלה ובורומה כבר היה מוכן ומתורגל במקרים כאלה. אך גופו היה חלש ומחשבתו הייתה מסוכסכת עליו.
"
אל תלחש, מעלתו" אמר בורומה, מקמט את מצחו, "אין ביני לאשתי סודות בבית הזה. ואל תיתן לחולשתי להביאך לידי ייאוש". המלך זקף את גבותיו במבוכה ואמר: "אני זקן, בורומה. אני לא צריך שיאמרו לי את זה, אני מרגיש את זה בבשרי ובעצמותיי. אינני מרגיש כמלך יותר מהרוח המקפיאה הנושבת מבעד לאדן חלונך".
"
ועל כן, זו אינה העת לדבר כזה, מעלתו" לחש בורומה "פיריאל עדיין איננה בשלה עדיין. לו אחיה היה עדיין היורש, אולי העם היה מקבל את חילופי השלטון...-"
הרוח שרקה ביתר חוזקה. 'בורומיר, המגדל יקום!' קראה הרוח בחרונה 'וכל תקוותיך יגוזו באורו של היום'. נראה שהמלך חש במשב הרוח הקר אף כי מאומה מהדברים שנאמרו הגיע לאוזניו.
"
העם" השיב המלך בלאות "לא אכפת להם מי ישב בכסו של בלקת'ור. למי יקראו שהצדק מופר? מי יקרא לצבאות ביום פקודה? לשר גונדור, לא למלכה. הבהמה יודעת את נפש קונה".
עתה ידע בורומה כי מלכו צנח לתהומות הייאוש שמהם כמעט ואין חזרה. אף כי הדברים האלה נעמו לו מאד, ידע בורומה שאל לו להסגיר ולו שבריר משביעות הרצון הזאת. זה ישבור את המלך כמו שזכוכית נשברת בלחיצת יד קלה.
בורומה השיב "ביקשת ממני את עצתי ואני מציע לך לשמור על הכתר על ראשך, מעלתו". המלך חכך בסנטרו למשמע דבריו והשיב בלאות: "אבל הכתר נועד להיחבש על ראשם של מלכים, לא על ראשם של מוקיונים. אפילו אתה לא בא אליי אלא כשיש באמתחתך משהו שאתה צריך ממני. אכזבת אותי, בורומיר". והרוח שאגה מאחורי המלך היגע, נושאת אבק ופיח מהעולם מבחוץ עד שאפילו המלך הצטמרר בכסו. 'כסא גלגלים' תיקן בורומה את עצמו בשעשוע.
"
נראה שמנווה עצמו רוצה תישאר על כס מלכותך" אמר בורומה, מצטמרר מתחת לשמיכתו. המלך גיחך במקצת ואמר: "ייתכן. אך רוח זאת אינה שלו כי מאנגבנד באה לבטח. עתה סמוך ובטוח אני בהחלטתי".
'
עקשן כגמד' הרהר בורומה, נואש.
"
האם ההפגנה היא שגרמה לך להעלות מחשבות אלה, מעלתו?" תמה בורומה. נראה שדבריו גרמו למלך להרהר שעה ארוכה על כסו אך הוא נד בראשו והשיב: "אני כבר חושב על זה כבר זמן רב כפי שידוע לך". ואז השתררה דממה עמוקה שאפילו הרוח לא העזה להפריע לה בשריקתה המרושעת.
***
מאחורי המלך הבחין בורומה בקלבדיל המבועת, נסתר מאחורי גבה של רעייתו. "הוא אמר שהדבר דחוף" אמרה רעייתו ברוך וקלבדיל הנהן. על פני המזכיר השתרר בלבול כשהבחין במלך היושב לידו ונראה שהוא מביט אנה ואנה כלא יודע למי לפנות.
"
מעלתו," ביקש קלבדיל, מרכין את ראשו, "זה הגיע אלינו מהדרום בדחיפות עליונה". המלך חייך ונטל מידו את הדף ופרשו על מסעד כסו.
שר גונדור המושל בחסד העליון, ברכות מהלבדה שליט אומבר בחסד העליון
אם מסר זה הגיע אליך בחסד העליון, אנוכי מקווה שתבין לאן הגענו אפילו חמישים שנה אחרי המלחמה הארורה. נראה שמאורעות השנים האחרונות העירו מרבצם את מאמיניו של העריץ שזחלו מהפינה החשוכה שבה הסתתרו בפאתי העולם. עתה שוב נעקדים אנשים לכבוד העריץ. והגרוע מכל, הם השתלטו על הצבא, כך שאיני יכול לקחת אחריות על מעשיו. "זה הגיע לידי מהפליט האחרון שחצה את הגבול" הסביר קלבדיל "הלבדה עצמו". ידו של המלך רעדה כשנשמע השם. מעטים לא שמעו על שמו של העריץ ששמו יצא לתהילה ולאימה בכל רחבי הארץ התיכונה. סופר עליו כי היה באמתחתו אוסף של אפים, מזכרות מאויביו המובסים. בורומה נאנח כששמע את הבשורה. "איפה הוא?" שאל בורומה, הרוח שורקת ביתר חוזקה באוזניו כאילו לא רצתה שישמע את קלבדיל. "במקום מסתרים" אמר קלבדיל, נועץ מבט באנקלימה "זה חשוב מאד. הוא היה מנותק מהמתרחש מאז הגיע הנה". 'והוא רוצה שנסדר עבורו טיסה בטוחה לאדורס' השלים אותו בורומה בהרהוריו. "האם אוכל לדבר איתו?" שאל המלך "אני סקרן לגבי הדרום". קלבדיל חייך בנועם ואמר: "מעלתו, עם כל הכבוד, הלבדה אינו נמצא במצב שמאפשר לו לקבל אורחים. וכבר חלבנו ממנו את כל מה שאנחנו יכולים לחלוב בלי עינויים".
"
אז נראה ששליט אומבר ישתתף בהכתרתה של מלכה חדשה" אמר המלך.
"
סליחה, מעלתו" מלמל קלבדיל בתדהמה "מה אמרת?". המלך השיב, במרירות, "אני פורש. עת מלחמה הגיעה והארץ הזאת ראויה לשליט טוב יותר ממני". הרוח השתתקה כשהתיקו הכל את מבטיהם לעבר מלכם. 'שום דבר טוב לא ייצא מזה' חשב בורומה.