ברוכים הבאים אל המגדל הלבן, אתר הבית ליצירות בהשראת טולקין

אל דף האינדקס

פרוזה

עדכונים וחוקים

מאמרים, דיונים, ביקורות

שירים, ציורים, פארודיות

פאנפיקים שונים

קישורים

צוות האתר

 

 

ארכיון הביקורות של המגדל הלבן

 

 

תגובות וביקורות על "התעלומה", פרי עטו של אודווין

 

 


פרק ראשון

 

Sachar333

אכן כל הכבוד על ההתמדה. הפרק היה טוב מאוד וזה ניכר היטב בניסוח שלו. בכל מקרה יש לי כמה דברים להגיד:
א. כתבת:"אך בכוונתנו לחדש את החוזה עמך" (מבלונג אומר). זה לא צריך להיות (?): אין בכוונתנו לחדש את החוזה עמך.
ב. אני חושש שלא הבנתי כל-כך טוב את המשפט האחרון: "עתה כשנרגע, הרים ת'ון את מבטו וראה את ניפרדיל אך היא נעלמה כמו שהופיעה נעלמה במעלה השדרה. בלי היסוס, יצא ת'ון אחריה וחש כאילו שפר עליו מזלו לבסוף". זה קורה בהווה/עתיד/חלום? ומה הכוונה "בנעלמה כמו שהופיעה נעלמה"? או שזה פשוט אחד הדברים האלה שהקורא לא צריך לדעת?
ג. זאת הערה שאני לא בטוח אם הערתי לך פעם אותה או לא. פאנפיקים זה נושא מאוד מסובך לפעמים כי אתה בסופו של דבר צריך 'להמשיך' את הכותב בדרך כלשהי (גם אם בדרך שונה מאוד משלו). אני באמת מסוגל לקבל את הרעיון שזה עידן טכנולוגי יותר בארץ-התיכונה- זה רעיון טוב מאוד ומעניין, אבל איפה בדיוק היתה כאן הארץ התיכונה? היו כאן אולי4 אזכורים:
1.
דול-אמרות.
2.
החלום על הטבעת.
3.
ההוביט.
4.
איפשהו ראית כאן את הולאר מוזכרים.
זה פשוט לא מספיק. אני אולי יכול לקבל את סגנון הכתיבה שלך ששונה לחלוטין מזה של טולקין אבל אני לא רואה הרבה קשר בין הסיפור שלך לבין זה של טולקין- ופשוט חבל שזה כך כי אחד היתרונות הבולטים של כתיבת פאנפיקים הוא שהעולם כבר מוכן בשבילך. ועוד איזה עולם יש לך כאן: העולם שטולקין יצר כל-כך מפורט ומדהים שחבל לא להשתמש בו. עוד יתרון בכך שיכול להיות מעניין מאוד הוא לראות איך העולם של טולקין התפתח באופן שונה משלנו בבואה של הטכנולוגיה. בכלל הנופים, המקומות, האופי של העמים וכו' לא הופיעו כמעט אצלך בסיפור. מהבחינה שלי בשינוי שתיים או שלוש מילים כמעט כל הסיפור היה יכול להתרחש בתל-אביב.
לכל הדבר הזה יש הרבה חסרונות על הסיפור שלך: החל מכך שקורא שאוהב טולקין יפגע מעט ויתאכזב ועד שאתה מפסיד כאן פוטנציאל ענקי להפוך את הסיפור שלך למעניין יותר בכמה רמות.
וגם אם כל זה יופיע בפרקים הבאים אני עדיין ממליץ לך בחום להכניס מעט מכל מה שדיברתי עליו לתוך הפרק הראשון.
ד. כמו כן אני חש צורך לציין שוב שהפרק היה טוב מאוד: בעיקר שמתי לב שלאורך הסיפור שזורות נקודות מסתוריות שיכולות להוביל לדברים הרבה יותר גדולים ומעניינים בהמשך. אני פשוט אוהב ( icon_smile.gif) לראות דברים כאלה בסיפור לנסות להבין מה המשמעות של זה- זה מוסיף הרבה עניין לקורא וגם מראה על יכולות כתיבה טובות של הכותב. החל מהחלום המסתורי ועד לסוף המותח נהנתי מאוד.
כל-הכבוד!

 

כמו כן, לדעתי קודם אתה צריך לבחור האם אתה רוצה לעשות פאנפיק או יצירה מקורית- שילוב של שניהם בדר"כ לא מצליח יותר מדי. בכל מקרה פשוט התכוונתי שאם הקשר רופף אין סיבה שלא תחזק אותו- אתה יכול לקחת את העלילה להרבה מקומות חדשים ומפתיעים שיוצרים, לפי הרעיון שלך, שילוב של העולם שלנו עם העולם של טולקין. אני באמת לא רוצה לתת לך הרבה מהרעיונות שלי, כי אחרי הכל זאת יצירה שלך וזה משהו שהוא שלך ולא שלי, אבל אתה צריך לזכור שבשורה התחתונה זאת פנטזיה ואתה יכול לעשות כל מה שעולה על דעתך (במידה טובה). אני לא אומר שמה שעשית לא היה טוב- כי הוא היה טוב מאוד. אבל אם כבר בחרת לכתוב פאנפיק אתה צריך להשתמש ביתרונות שזה נותן לך (ולהיות במידה מסויימת גם כפוף לחסרונות שלו). אם אתה לא מעוניין בכך אתה יכול להגיע לעשייה של יצירה עצמאית- וגם לזה יש הרבה יתרונות. פשוט לדעתי (ואני לא יודע אם הדעה שלי מייצגת את הקוראים של הסיפור הזה) לעשות פאנפיק שכל-כך לא הולך לפי הדפוס של פאנפיקים זה חבל- אם אתה לא רוצה להיות תלוי בכל אופן בטולקין אז תכתוב יצירה מקורית- שוב לכל אחת מהאפשרויות יש הרבה יתרונות. לדעתי אם אתה הולך להמשיך עם הפאנפיק הזה אז כדי לך לשלב יותר מטולקין בסיפור שלך- וזה לא בהכרח חסרון. לך בתור כותב יש את האפשרות להפוך את זה ליתרון.

בקשר לדמות של ת'ון- האם לדעתך דמות שאנחנו לא יודעים הרבה מהמחשבות שלה לא יכולה להיות 'עמוקה'? אכן מכל מה שכתבת אנחנו לומדים הרבה על האופי של ת'ון ועל דעותיו אבל לדעתי הקסם האמיתי הוא לגרום לדברים האלה להשתקף בכל מה שהוא עושה- ומכך להפיק מסקנות. לא שמה שעשית לא טוב- אין כל רע בזה, אבל אתה תמיד צריך להיזהר שלא 'להאכיל את הקורא בכפית'. עכשיו שקראתי את הפרק אני מבין הרבה יותר טוב את ת'ון אבל האם אני באמת יודע מיהו? עיתונאי צעיר שמחפש הזדמנות לדעתי זאת לא התשובה. אני מחפש בדמות קצת יותר מזה ופשוט עד עכשיו לא ראיתי יותר מדי מת'ון- זאת באמת שאלה שקשה לשאול אחרי קריאת הפרק הראשון כי אני אישית עוד לא באמת הספקתי להכיר את ת'ון (ת'ון 'האמיתי'). בהמשך ת'ון בוודאי יצטרך להתמודד עם מצבים שונים וכו'- רק אז אני באמת אבין יותר טוב את ת'ון ורק אז אתה באמת תצליח 'לעבות' את הדמות.
בפרק הז אתה פחות או יותר הנחת את הבסיס להמשך של כל התהליך הזה- כלומר אני יודע הרבה יותר על ת'ון ועל האופי שלו- אבל בהמשך אני אצפה לראות את כל זה משתקף במעשים ובמחשבות שלו ואז (לדעתי) הדמות באמת תהיה 'עמוקה'.
ודבר אחרון, הנגישות של המחשבות של ת'ון זה באמת אחד האמצעים לעשות את זה (והצלחת בכך בפרק הזה) אבל אסור לך להשתמש בו יותר מדי (לא שעשית את זה בפרק הזה אבל כדי לך להיזהר להמשך) כאמצעי היחיד 'לעבות' את ת'ון. דוגמא טובה היא ההוביטים בשר-הטבעות: לאורך כל הסיפור אנחנו רואים אותם מתבגרים ונעשים יותר ויותר רציניים, או מודעים לעולם שמסביבם . אלה אכן דמויות 'עמוקות' (ואתה בוודאי מסכים איתי), אבל האם ראית אחת מהן חושבת על זה? אני לא חושב כך. אתה הפקת את הרושם הזה בעצמך וכך זה צריך להיות בכל סיפור טוב.
בקשר לשאלה 'האם הצלחת', שוב, לדעתי זה חלק מתהליך ארוך שבו הקורא מזדהה עם הדמות ומבין אותה מעט יותר טוב ולכן אני עדיין לא יכול לענות לך על זה (וזאת דרך אגב גם אחת הסיבות למה אני אוהב פחות סיפורים שקופצים יותר מדי מדמות לדמות, אבל זאת רק דעתי וזה בכלל נושא אחר לגמרי שאפשר לפתוח עליו דיון שלם).

תשובתו של אודווין: האם קראת פעם את "שירה של טאהירה"? הדברים שלך לגבי הדמויות בשרה"ט מזכירים לי את מה שמחבר הספר (שגם הוא מציג את עצמו כ-'מתרגם' והפעם מטוכארית) ציין כי לדעתו בגדר
אחד מתווי האיכות של המיתוסים - "הפסיכולוגיה של הדמויות מובעת באמצעות המעשים" (זה נאמר בהקדמה לסיפור העלילה). אך בסופו של דבר, אני לא מנסה לכתוב מיתוס אלא סיפור שהוא
שילוב בין פנטסיה אורבנית אפלה לספרות בלשים.
זה רק פרק ראשון. באתר "המגדל הלבן" יש עוד ארבע פרקים (בלתי משוכתבים) של 'התעלומה'
שאתה מוזמן לקרוא. בכל מקרה, עדיין לא הבנתי מה אתה מגדיר כ-'אלמנטים טולקינאים'.

 

Sachar333: אני לא אכנס כאן לדיון הנרחב על מהם פאנפיקים ומהי מטרתם, אבל לדעתי חלק מהתפקיד (יותר מחויבות מאשר תפקיד) שלהם (עם ההתיחסות אליהם כיצירה עצמאית) היא להמשיך בדרך כלשהי את הכותב.
לפי דעתי 'אלמנטים טולקינאים' זה בעצם כמעט כל מה שטולקין הציג בספריו: החל מסגנון הכתיבה ועד לארץ עצמה ומאפיינה הרבים, כולל התרבות, היצורים וכל מה שסובב סביב הקטגוריות הראשיות האלה (אולי פיספתי משהו)- וזה בעצם מיליוני דברים אם רוצים לפרט על כל זה.
בפאנפיק אני מוכן לקבל עד גבול מסוים אם סגנון הכתיבה של הסיפור שונה מהמקור בהרבה, אבל פשוט בסיפור שלך אני לא רואה בכלל הרבה קשר למקור- אין הרבה מה'אלמנטים הטולקינאים' האלה שלדעתי נדרשים בכל פאנפיק של טולקין, בדיוק כמו שפאנפיק של הארי פוטר צריך לכלול בתוכו קסמים.
אל אף שהקשר מעט רופף כמו שאמרת, אתה עדיין צריך קשר הרבה יותר חזק אחרת פשוט כדאי שתלך מלכתחילה לכתיבה של יצירה מקורית. ואתה לא חייב להיצמד אל גבו של טולקין כמו יתוש- אתה יכול אפילו לעשות שילוב מעניין בין שני הדברים. אבל ביצירה שלך פשוט לא ראיתי הרבה הבדל מבחינת האלמנטים הקטנים האלה שמבדילים את הסיפור מסיפור שמתרחש בתל-אביב (וסיפור של טולקין או המשך שלו סביר להניח שלא יתקיים בתל-אביב). אתה לא חייב להכניס את האלמנטים האלה בדיוק כמו שטולקין הציג אותם אבל לפחות חלק מהם/חלק מהם למחצה/ חלק מהם בעיוות של הזמן או משהו כזה.
אני באמת לא רוצה לתת לך רעיונות של איך אתה יכול להכניס שינוי כזה בסיפור כי זה הסיפור שלך ואני מאמין שכל היצירה מקושרת בדרך כלשהי לכותב שלה- הרעיונות שלי לא צריכים להיות בסיפור שלך.

 

שמעון נעים: בפרק הזה, לעומת הקודמים, מורגש שיפור רבתי. ניכר כי השקעת רבות בעבודה הזו, ועל כך זכה לשבחיי! לגבי הערותיו של shachar333, יש מקום ליישום של רוב המלצותיו, ואני מניח את עצמי עמו בכפיפה אחת ברב הדברים, אך בכך אדון כאשר אכתוב ביקורת מפורטת יותר.
הפרק הנ"ל ארוך יותר, בנוי טוב יותר, כתוב בצורה קריאה יותר, ובכלל, טוב בהרבה מקודמו. שיפרת את רוב הנקודות הבעייתיות. כרגע, לא אתן ביקורת מפורטת, כיוון שזוהי ראיה ראשונה, אך אסתפק בלהעיר על שני נשפטים שקפצו לי אל מול העין:
"
עורו של דוהול החזיר את האפלה מעליו כאילו היה עורו זכוכית ממורטת כאילו פשט מעליו כל צלם אנוש." ה'כאילו' הכפול לא נשמע טוב.
"
הוא היה במצב רוח עכור הבחין ת'ון"- דרוש ניסוח מחדש. משהו פה לא מסתדר לי.
לסיכום: כל הכבוד על העבודה. באם תמשיך לכתוב את השאר הפרקים במבנה מסודר יותר, ארוכים יותר, וקריאים יותר- הרי שזהו יהיה שיפור של ממש לטווח ארוך. יישר כח!

 

 

 

ביקורת של Sachar333 על פרק שני

פרק טוב. אבל לא הבנתי כמה דברים:
א. מי זה ת'ון הקוסם?
ב. למה שנסיכה תהיה במוזיאון? ולמה יש שם שמירה כל-כך כבדה? פשוט לא הבנתי איך כל עניין המוזיאון נכנס לשם, ובכלל מה צריך להיות התפקיד של ניפרדיל.
ג. השר אמר שלא היה כבר הרבה זמן מלך בגונדור, אז מי זאת הנסיכה (איך נסיכה בלי מלך) ?
ד. אולי זה רק אני אבל בהתחלה כתבת שכל הפורעים השתוללו מאוד... ואז באה השיחה בין השר למנהיג הפורעים שנשמעה לטעמי די שקטה. כלומר אני לא ראיתי הרבה מהכעס והזעם שהתבטא בהתנהגות הפורעים בחוץ מתבטא גם בדבריו של המנהיג. זה היה יותר כמו: אתה עשית הרבה דברים. כדאי שתתפטר. ואני הייתי מצפה שיהיה הרבה יותר זעם בדברים שלו (שיהיה פחות רגוע בדבריו)- או לפחות שקצת מכל האנשים הזועמים שמאחוריו יתבטאו.
ה. כתבת:" רק עוטי השחור שעמדו בקצה גרם המדרגות מנעו מהם לעוט על המוזיאון בשאונם". למה הם בסוף עשו את זה (כלומר למה הם לא ירו בשר כבר בהתחלה ואז הסתערו פנימה)?
ו. לא הבנתי כל-כך את הסוף. כלומר ת'ון מדבר על איזה טבעת, הוא מבקש מניפרדיל עזרה ואז פתאום מגיעים בתי-המרפא שלא הבנתי איך הם נכנסים לסיפור פתאום.
ז. בקטע האחרון לדעתי אתה ניסית לתאר ממש הרבה את ת'ון מנקודת מבטה של ניפרדיל (ולפעמים אף היה נדמה מעט שזה לא באמת נקודת מבטה של ניפרדיל. כמו במשפט: "אך ניפרדיל לא הורשתה להיכנס ועתה נותרה לבדה בחוץ כשרק הרוח הלוחשת משמשת לה לחברה.")
ולעומת זאת על התחושות האמיתיות של ניפרדיל כמעט ולא כתבת. אני מצפה לקרוא מעט יותר בעניין הזה כאשר היא נמצאת תחת לחץ ובאמצע אזור כזה...

בכל מקרה אהבתי את הפרק ואני מצפה לפרק הבא. כל הכבוד על ההתמדה