Standing There By You

פאנפיק הארי פוטר מאת Eyes of Emerald

תרגום לעברית: גל אחת

שיפ: לילי/ג'יימס
דירוג:
PG
הפיק מתורגם באישור המחברת. את הפיק באנגלית תוכלו למצוא
כאן.

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | לדף האינדקס של היצירה

 

 


פרק רביעי: איזור ללא דקירות

 

"אלו הן מערכות השעות שלכם," אמרה פרופסור מקגונגל בערנות, בזמן שחילקה מערכת שעות לכל תלמיד בשלוחן גריפינדור.

גרייס בחנה את שלה ואז את של לילי וג'ולי. "הו, יופי. יש לנו אותם שיעורים." היא עיקמה את אפה. "שיט, שיקויים עם סלית'רין."

"הו, אבל תראו, יש לנו לחשים הבוקר," לילי ציינה בלהט. "אני לא יכולה לחכות!"

ג'ולי הנהנה. "כן, ויש לנו את זה עם רייבנקלו, שזה טוב."

הבנות החליטו לצאת מוקדם כדי שיספיקו להגיע בזמן לשיעור, מה שהתברר כהחלטה טובה, כי גרמי מדרגות נעים ומסדרונות ארוכים ומפותלים עמדו בינן לבין הכיתה ועד שהגיעו לכיתה כבר היו להן פחות משתי דקות לתחילת השיעור.

"ברוכים הבאים, ברוכים הבאים," צייץ קול גבוה מאחורי שולחן גדול. איש נמוך מאוד טיפס על הכיסא שלו ופנה לכיתה. "אה, ככה טוב יותר." הוא הבריש את הגלימות שלו והוציא את שרביטו. "אני פרופסור פילטיק. היום נלמד כישוף "קוממטוס" פשוט- כישוף שמשמש לשינוי הצבע של כל חפץ דומם. סיפקתי לכם את החפצים בהם תתרגלו היום," הוא החווה לעבר שק גדול של כדורים קופצניים. "כולכם מתבקשים לקחת אחד."

כל אחד מחברי הכיתה בחר אחד וחזר למקומו. "עכשיו, אני אדגים." פרופסור פילטיק החזיק כדור כתום ונופף בשרביטו קצת. "קוממטוס!" הוא צעק והכדור הקופצני קיבל גוון עז של צהוב. "אוקיי, עכשיו אתם. אבל יש לוודא שאתם מבטאים את הלחש בדיוק, או שהוא לא יעבוד," הוא הוסיף.

צעקות "קוממטוס" אקראיות הדהדו בחדר, חלקן מוצלחות ואחרות לא. לילי לקחה נשימה עמוקה לפני שניסתה. מתבוננת ארוכות בכדור האדום שלפניה, היא הרימה את שרביטה וצעקה את הכישוף. לשמחתה, הוא קיבל גוון עמוק של ירוק.

"עבודה טובה!" בירכה גרייס, בעודה מנסה בעצמה. הכדור שלה השתנה מאפור לסגול. "הו, הצבע האהוב עליי."

ג'ולי חייכה בשביל חברתה- חיוך שהתמלא מהר מאוד בגאווה לאחר שהכדור שלה השתנה לגוון מבריק של ורוד.

"מה זה הדברים האלו בכל מקרה?" שאלה תלמידת רייבנקלו שעמדה קרוב אליהן. היא הייתה, מן הסתם, טהורת דם שלא באה במגע עם אביזרי מוגלגים בדרך כלל.

"אלו כדורים קופצניים," לילי ענתה לה. "אני מניחה שאין כאלו בעולם הקסמים, אם את לא יודעת מה הם."

"כדורים קופצניים?" חזרה הילדה.

"כן. את רואה, הנה," לילי עזבה את הכדור שלה, שפגע בשלוחן שלה וקפץ בחזרה.  היא הושיטה את ידה על מנת לתפוס אותו, אבל הוא פגע לה באגודל וקפץ לכיוון אחר.

"אופס!" אמרה לילי, שעה שזינקה אחרי הכדור הקופצני שלה. לחוסר מזלה הגדול, מישהו אחר תפס אותו...

"נו, נו, נו, אוונס," אמר ג'יימס, מנער את ראשו. "להשתטות בכיתה בשעה שאת אמורה לעבוד. ואני חשבתי שאת יותר טובה מזה."

"פשוט תביא לי את הכדור."

"למה לי?" שאל ג'יימס, מעביר את הכדור בקלילות בין ידיו. "לא, לא, אני חושב שאני אשמור אותו."

"תחזיר את זה!" לילי התקדמה כדי לתפוס את הכדור, אבל ג'יימס היה מהיר מדי.

"סיריוס, תפוס!" הוא זרק את הכדור לסיריוס, שתפס אותו בקלות.

לילי הושיטה את ידה. "סיריוס, תביא לי את זה."

סיריוס חייך ונראה כאילו הוא עומד להביא לה את הכדור, אבל התחרט ברגע האחרון וזרק את הכדור מעל ראשה לג'יימס.

"אהה! תביא לי את זה עכשיו, פוטר. אל תגרום לי לעשות משהו שאתה תתחרט עליו," לילי איימה.

ג'יימס צחק לה בפרצוף. "את תעשי לי משהו?!"

"אתה הולך להחזיר לי את הכדור?" שאלה לילי בכעס.

"לא."

"קוממטוס," צעקה לילי, ובהבזק של אור החלוק של ג'יימס היה בגוון יפהפה של ורוד עז.

העיניים שלו התרחבו והוא הפיל את הכדור של לילי בתדהמה. לילי תפסה אותו וחיכתה, משוכנעת שג'יימס יתחיל לצעוק. במקום זאת, הוא קיפל את שרווליו בקור רוח ופנה לסיריוס.

"אני לא יודע. מה אתה חושב?"

"אממ..." אמר סיריוס, מלטף את סנטרו. "נפלא! ורוד זה בהחלט הצבע שלך. זה מתאים לעיניים החומות שלך באופן נהדר."

"הו!" אמר ג'יימס בקול גבוה וצווחני. "תפסיק, אתה גורם לי להסמיק."

לילי נאנקה בתסכול ואז הסתובבה וחזרה למקומה, ממלמלת משהו על זה שבנים הם מטומטמים לגמרי.

"יאק, תשנה את זה בחזרה," אמר סיריוס ברגע שלילי עזבה. "אתה גורם לי לבחילה."

ג'יימס שרבב את שפתו התחתונה. "אבל אמרת שזה מתאים לעיניים החומות והגדולות שלי."

סיריוס בחן את ג'יימס בעיון ואז אמר, "העיניים שלך הן יותר בצבע שקד. הורוד לגמרי מתנגש עם זה."

 

***

 

"קוראים לי פרופסור בינס ואני אלמד אתכם את תולדות הקסם." תלמידי השנה הראשונה התאספו בכיתה ששררה בה אווירה מדכאת למדי, בשביל השיעור השני שלהם באותו היום. הפרופסור, שהיה איש זקן ושברירי למראה, בקושי עצר לפני שהמשיך בשיעור. "למרות ששנת שלוש מאות ועשרים לפני הספירה הייתה מלאה במסחר ושגשוג בשביל אירופה המערבית, הייתה זו תקופה של שפל וייאוש בשביל..."

לילי הוציאה חתיכת קלף מהתיק שלה והחלה לכתוב כל מה שאמר פרופסור בינס. רוב ילדי הכיתה רשמו מדי פעם הערות, אבל אחרי זמן מה איבדו את הריכוז והעדיפו להקדיש את תשומת ליבם לבהייה אטומה באוויר, פעולה שהייתה מעניינת בהרבה.

מאחורי הבנות, ג'יימס פיהק פיהוק ארוך ומתמשך. "אוף, זה הולך להיות שעמום אמיתי," הוא לחש לסיריוס בקולניות.

סיריוס הנהן. "בהחלט. אני לא מצליח לחשוב מה נעשה במשך כל הזמן הזה."

"מה דעתכם על לרשום את מה שפרופסור בינס אומר?" מלמל רמוס, בעודו רושם כל מילה שיצאה מפיו של פרופסור בינס בלהט.

סיריוס עשה פרצוף. "למה שנרצה לעשות את זה?"

שני הבנים החלו לדבר על עונת הקווידיץ' החדשה, במשך חצי השעה הקרובה. כשהם תהו בקול עד כמה קבוצת הקווידיץ' של סלית'רין גרועה, לילי סוף- סוף נאנחה בתסכול.  "אולי תשתקו כבר?" היא אמרה, לא מרימה את עיניה מהמחברת.  

"את יודעת, אוונס, שאם תכתבי מהר יותר היד שלך עלולה ליפול," ענה ג'יימס, עדיין לא טורח להנמיך את קולו.

"פשוט...תרשום...את...מה...שהוא...אומר." הנחתה לילי בקשיחות.

"כן, אימא," ענה ג'יימס והוא וסיריוס צחקו. לילי התעלמה מהם, מנסה להתרכז במה שפרופסור בינס אמר. כמה שניות של שקט-יותר-מדי-טוב-בשביל-להיות-אמיתי עברו, מופסקות על ידי ג'יימס שדקר את לילי בגב. "אוונס..." היא לא ענתה, אז הוא דקר אותה פעם נוספת. "אוו- איי!"

לילי הסתובבה ותפסה את האצבע שלו באמצע הדקירה. "מה?!"

"או-או, אתה בצרות עכשיו!" שר סיריוס. "זה בטח אזור ללא דקירות, נכון, לילינ'קה? חה חה, הבנתם?" הוא המשיך לצחוק מהבדיחה שלו.

לילי לקחה נשימה ארוכה וניסתה להרגיע את עצמה. "מה אתה רוצה?"

"יש לך עט?" שאל ג'יימס, מחייך חיוך רחב. "נראה לי ששכחתי את שלי."

"פוט-"

"וזה יהיה החלק החשוב ביותר בבחינת סוף השנה שלכם," אמר הפרופסור. "חשוב מאוד מאוד. וזה הכול להיום, אתם משוחררים."

"מה?" שאלה לילי בפאניקה, מסתובבת בחזרה. "פספסתי את זה. מה הוא אמר?"

"אני לא יודעת," אמרה ג'ולי, שאספה את הציוד שלה והכניסה אותו לתיק שלה. "כנראה שלא הייתי מרוכזת."

"מה איתך, גרייס?" שאלה לילי בייאוש, פונה לעבר חברתה השנייה. גרייס רק פיהקה והנידה בראשה בשלילה. "נהדר. זה פשוט נהדר." אמרה לילי,  שעה ששמה את התיק שלה על הכתף ודחפה את העט והרשימות שלה לתוכו. "עכשיו אני הולכת להיכשל וזה הכול באשמתך, פוטר. אני נשבעת-"

ג'יימס וסיריוס פשוט גלגלו את עיניהם ויצאו מהכיתה. "תירגעי, לילי." אמר רמוס, פונה לאדומת השיער העצבנית. "אני רשמתי את זה." הוא נתן לה את הסיכומים שלו והיא לקחה אותם, מופתעת.

היא העתיקה את המידע החסר, והחזירה לו את הקלף בחזרה. לילי תלתה מחדש את התיק על כתפה והם יצאו מהכיתה. "תודה. זה נחמד לדעת שלפחות לעוד מישהו בכיתה אכפת מהציונים שלו."

"בטח," ענה רמוס כשהם נכנסו למסדרון. בהמשך המסדרון עמדו סיריוס וג'יימס, צוחקים בקול ובחוצפה מבדיחה שאחד מיהם סיפר.

"אני לא מבינה איך אתה יכול לסבול אותם. אתה לא נראה כמו הטיפוס-"

"הם חברים שלי." אמר רמוס בטון שסימן את סוף הוויכוח.

לילי נאנחה. "אוקיי. טוב, שוב תודה על הסיכום. להתראות." רמוס הנהן ולילי התקדמה לעבר החברות שלה והוא לעבר החברים שלו.

כמה ימים מאוחר יותר ישבו ארבעת תלמידי השנה הראשונה מבית גריפינדור בחדר שלהם. רמוס קרא ספר וג'יימס ופיטר שיחקו שח. סיריוס צפה בהם למשך זמן מה, אבל ג'יימס היה הרבה יותר טוב מפיטר והמשחק אפילו לא היה שווה הסתכלות.

"משעמם לי כל כך!" אמר סיריוס בדרמטיות, נשכב על מיטתו.

"טוב, אז בואו נעשה משהו," הציע ג'יימס.

"יש לך רעיון?"

ניצוץ שובב הופיע בעינו של ג'יימס. "אני יכול לחשוב על משהו. אתם בעניין?"

"בטח!" אמרו סיריוס ופיטר בציפייה.

"מה?" שאל רמוס בחשש. "מה אתם הולכים לעשות?"

"טוב," ענה ג'יימס, מחייך, "נראה שאוונס אוהבת מאוד צבעים, אז למה שלא ניתן לה כמה צבעים- אה, מיוחדים משלה?"

"נשמע טוב," אמר סיריוס, קופץ מהמיטה שלו.

"אה, אתם בטוחים בקשר לזה?"

ג'יימס הסתכל על רמוס כאילו היה משוגע. "בטוחים בקשר למה?"

"הומ, בטוחים- בטוחים שזה מספיק, זה הכול. " רמוס כיסה במהירות.

"אממ, אתה צודק. בואו נצבע גם את החברות שלה."

סיריוס צחק ושפשף את ידיו זו בזו. "אוקיי, אז החלטנו אם כך. נעשה את זה הלילה בזמן שהן ישנות."