Standing There By You
פאנפיק הארי
פוטר מאת Eyes of
Emerald
תרגום לעברית: גל אחת
שיפ: לילי/ג'יימס
דירוג: PG
הפיק מתורגם באישור המחברת. את הפיק באנגלית תוכלו למצוא כאן.
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | לדף האינדקס של היצירה
|
|
|
פרק שלישי: על גביעים וצחקוקים
אחרי הפלגה מעניינת למדי בסירות הקטנות
על גבי האגם התאספו תלמידי השנה הראשונה מחוץ לאולם הגדול בציפייה לתחילת טקס
המיון. לילי קראה הכול על ארבעת הבתים השונים ב"הוגוורטס: תולדות"
והחליטה שהיא תרצה להיות בגריפינדור או ברייבנקלו, למרות שכל עוד היא לא
תמוין לסלית'רין היא תשמח.
אישה בגיל העמידה, עם שיער חום כהה שנאסף
בפקעת אדוקה, לקחה אותם לתוך האולם. היא הציגה את עצמה כפרופסור מקגונגל
ואז מיקמה מצנפת ישנה ומרופטת למראה על שרפרף גבוה. להפתעתם,
המצנפת החלה לשיר דרך קרע בחלקה התחתון.
היא שרה על ארבעת הבתים השונים וכשהיא סיימה כל יושבי האולם
פרצו בתרועות. מוציאה גליל קלף ארוך, פרופסור מקגונגל כחכחה בגרונה וקראה
"אדמס, מארק."
ילד אדום שיער ניגש למצנפת ובידיים
רועדות מיקם אותה על ראשו. אחרי מספר רגעים של שקט המצנפת צעקה "הפלפאף!"
הילד ירד מהכיסא ומיהר להצטרף לשולחן
הפלפאף המריע.
"בלק, סיריוס."
לילי הבחינה שהוא נראה קצת מתוח שעה שחבש
את המצנפת לראשו. הפעם לקח למצנפת פרק זמן ארוך יותר על מנת לקבוע את גורלו, אך
לבסוף היא צעקה "גריפינדור!"
על פניו הופיעה תערובת של הפתעה, הקלה
והבנה והוא חייך והצטרף לגריפינדורים האחרים.
"דניאל, קרייג."
ילד שהיה מעט יותר גבוה משאר תלמידי השנה
הראשונה התיישב על השרפרף. "רייבנקלו!" צעקה המצנפת, ודניאל התיישב
בשולחן השמאלי ביותר, שהריע.
"אוונס, לילי."
לילי שלחה חיוך מתוח לעבר שתי חברותיה
החדשות ואז חבשה את המצנפת.
"אממ...למדנית, למדנית מאוד, אני
רואה. אולי רייבנקלו? אבל חכי, הו, חכי. כזאת נחישות יש בך! יש רק מקום אחד בשביל
זה...גריפינדור!"
לילי קפצה מהשרפרף באושר והצטרפה לשולחן
גריפינדור, שבו מרג'י הריעה חזק מכולם.
"פרסקין, רוברט" שובץ
לסלית'רין, "ג'וסקינס, מריה" ו"לונייר, ניקולטה" לרייבנקלו
ו"פטיגרו, פיטר" לגריפינדור. לילי רטנה למראה האדם הבא שנקרא.
"פוטר, ג'יימס."
הכובע בקושי נגע בראשו לפני שצעק "גריפינדור!"
סיריוס קרא קריאת אושר ומחא כפיים בחוזקה
בשביל חברו. מקללת את מזלה, לילי קמצה את אגרופיה כשהוא בחר לשבת מולה.
"נחמד לפגוש אותך פה," ג'יימס
בירך.
לילי חייכה חיוך ציני. "הלוואי
שיכולתי לומר אותו הדבר," היא ענתה.
ג'יימס קרץ אליה ואז הפנה את תשומת ליבו
בחזרה לטקס המיון.
"סנייפ, סוורוס."
ילד צנום עם שיער שמנוני חבש את המצנפת.
היא חיכתה מספר רגעים לפני שהודיעה "סלית'רין!"
ג'יימס נשען לעבר סיריוס. "ידעתי
שזה יקרה."
"שדרן, גרייס."
לילי צפתה במתח בגרייס שניגשה לשרפרף
ומיקמה את המצנפת בביטחון על ראשה. מחזיקה לה אצבעות מתחת לשולחן, ליבה של לילי
זינק כשצעקת "גריפינדור!" הדהדה ברחבי האולם וגרייס התיישבה לצידה. היא
נתנה ללילי חיבוק מהיר לפני שהן הסתובבו כדי לראות את חברתן השנייה.
"טיילור, ג'ולי."
ג'ולי החווירה והתיישבה בהיסוס על
השרפרף. לילי וגרייס הרימו את אגודליהן לכיוונה בעידוד לפני שהמצנפת כיסתה את ראשה
לגמרי. לקחו למצנפת כמה שניות להחליט, אבל לבסוף היא צעקה "גריפינדור!"
ג'ולי חייכה שעה שרצה לשולחן גריפינדור,
בו חברותיה הריעו בחוזקה. שלושת הבנות דיברו בהתרגשות בזמן שעוד כמה תלמידים
נוספים מוינו, עד שלבסוף הטקס נגמר.
איש גבוה עם זקן ארוך ולבן קם ממושבו
בשולחן המורים ודממה נפלה בין התלמידים. "שלום וברוכים הבאים
להוגוורטס!" התלמידים מחאו כפיים והאיש חיכה בסבלנות עד שאחרון הצלילים גווע.
כשהיה שקט, הוא המשיך "כמו תמיד, היער האסור-"
דלתות האולם הגדול נפתחו בחבטה קולנית
שקטעה את נאומו בגסות. מאחורי הדלתות עמד נער חיוור ומתוח מאוד. הוא פתח את פיו
כדי להגיד משהו, אבל שום קול לא נשמע.
"אה! כמובן, ברוך הבא מר
לופין," דמבלדור בירך אותו עם חיוך חם. "פרופסור מקגונגל, אם תועילי
בטובך."
מהנהנת בהסכמה, פרופסור מקגונגל מיקמה את
המצנפת בחזרה על השרפרף. הילד הלך במהירות לעבר המצנפת- ברור היה שהוא רצה לסיים
את העניין כמה שיותר מהר. לא עבר זמן רב לפני שהמצנפת צעקה "גריפינדור!"
והילד התיישב במקום הפנוי היחיד בשולחן, שבמקרה היה בצד ההפוך משאר תלמידי השנה
הראשונה.
"חבל," אמר סיריוס לג'יימס.
"רציתי לשאול אותו איך הוא עשה כזאת כניסה." ג'יימס הנהן בהסכמה ובדיוק
עמד להשיב כשפרופסור דמבלדור התחיל לדבר פעם נוספת.
"בכל מקרה, כפי שאמרתי לפני רגע,
היער האסור הוא בהחלט מחוץ לגבולות ואסור לבצע קסמים במסדרונות.. בנוסף, יש לנו
תוספת חדשה בהוגוורטס- הערבה המפליקה. אני ממליץ לכם להימנע מקרבת התוספת הזאת,
אלא אם ברצונכם לחוות תבוסה כואבת במיוחד." הבעתו הרצינית של דמבלדור השתנתה
בין-רגע לאחת קלילה הרבה יותר. "עכשיו כשהכול נאמר ונעשה, הבה נאכל!"
ברגע שאמר את המילים האלו הופיע אוכל על
השולחן משום מקום. פיה של לילי נפתח בהפתעה, אבל כל השאר פשוט החלו לבחור אוכל.
"זה פרופסור דמבלדור," גרייס סיפרה ללילי בזמן שחתכה את העוף שלה.
"הוא המנהל וקוסם מאוד מתקדם."
"אימא שלי אומרת שנהיה אבודים
בלעדיו," התערבה ג'ולי וגרייס נדה בראשה בהסכמה.
לילי הנהנה, שואבת כל מידע שהיא יכולה
בעניין. אחרי שכולם סיימו לאכול וצלחת הפודינג העשיר האחרונה נעלמה, נגמרה הסעודה
והמדריכים הובילו את תלמידי השנה הראשונה לחדרי המועדון שלהם.
"הו, תראו!" אמרה לילי, מצביעה
לעבר התמונות. "הן זזות!"
ג'ולי חייכה אל גרייס לפני שאמרה
"כן, כל התמונות בעולם הקסמים זזות. זה כנראה בגלל-"
"הוווו," צייץ ג'יימס, מחקה את
לילי. "תסתכלו, תסתכלו על כל התמונות היפות!"
"תסתום את הפה, פוטר," השתיקה
אותו לילי.
"אוקיי, אוקיי. למה את נדהמת, בכל
מקרה? אלו רק כמה ציורים."
"טוב, אלו שבבית לא זזות, זה
הכול," השיבה לילי בהתגוננות.
"הו, את ילידת מוגלגים, אם
כך," אמר ג'יימס.
"נפלא," אמר קול קר מאחוריהם.
"הזקן המשוגע הזמין עוד בוצדמים לבית הספר, נכון?"
חמישה תלמידי שנה ראשונה הסתובבו. לפני
שמישהו מהם הבין מה קורה, ג'יימס תפס בצוואר גלימתו של הילד הבוגר יותר. "מה
אמרת, מאלפוי?"
הילד פשוט הזיז אותו ונחר "שמעת
אותי. נפלא, עוד בוצדמים מלוכ-" הוא מלמל מתחת לשפתו, אבל הסתובב ועשה את
דרכו לחדר המועדון שלו. ג'יימס עמד לצאת אחריו, אך לילי תפסה את גב חלוקו.
"מי זה?" שאלה לילי.
"חבר משפחה ישן," רטן סיריוס.
"הו," משחררת את אחיזתה, היא
שאלה "מה היה מה שהוא אמר...בוצדמית, אני חושבת."
גרייס עשתה פרצוף ואמרה "זו רק עוד
דרך מגעילה להגיד ילידת מוגלגים."
"את מבינה, לילי," פתחה ג'ולי.
"זה באמת לא משנה אם את ילידת מוגלגים או לא, אבל, טוב...חלק מהאנשים פשוט
שופטים בלי לדעת, אני מניחה."
לילי נשכה את שפתה, מבינה שזה הולך להיות
קשה משחשבה. היא פלטה "הו," קטן, שעה שהקבוצה הלכה מהר יותר כדי לתפוס
את שאר הגריפינדורים.
ג'יימס הסתכל בה וראה שהיא מודאגת.
"את יודעת, הבחור הזה, הוא סתם חתיכת-"
"אני לא רוצה לדבר איתך,
פוטר," אמרה לילי, קוטעת אותו.
"מה?" ג'יימס שאל, לוקח צעד
אחורה.
"אני עדיין כועסת עליך. אתה עדיין לא
התנצלת על מקודם והתנהגת אליי כמו אידיוט ברכבת," לילי התפרצה.
"אז? אני בדיוק הגנתי עליך
שם-"
"מי אמר שהזדקקתי להגנה?" דרשה
לילי.
"טוב, זה לא ברור? אני מתכוון, את בת,
אחרי הכול-" ג'יימס ציין.
"אז?!"
"אז, בנות צריכות חילוץ. הן
חלשות."
"הו, אתה חתיכת..." לילי רתחה
ואז דרכה על רגלו בחוזקה.
ג'יימס זעק בכאב. "אוו! בשביל מה
לעזאזל זה היה?"
"אני לא יודעת מה הולך במוח הזעיר
שלך," אמרה לילי, דוקרת אותו בראש?, "אבל בפעם הבאה שתחשוב על לחלץ
אותי, טוב, תחשוב שוב. אני יכולה להגן על עצמי, תודה רבה לך. "
לילי חזרה לאיפה שחברותיה עמדו בדיוק
כשהמדריכים הופיעו.
"זאת," אמרה מרג'י, מצביעה
לעבר תמונה של גברת שמנה בשמלה ורודה, "הכניסה לחדר המועדון שלכם. יש סיסמה
שאנחנו משנים מדי פעם שאתם צריכים להגיד כדי להיכנס. לעת עתה, הסיסמה היא 'ציפור
לועגת'." כשהיא אמרה את הסיסמה התמונה נעה, חושפת חור רחב מספיק על מנת
שיעברו בו. הגריפינדורים נכנסו אחד אחרי השני, כולם נאספים בחדר המועדון. את החדר
ריהטו שטיח אדום מפואר שנח מתחת לכפות רגליהם, כמה כורסאות נוחות למראה שהיו
פזורות ברחבי החדר ואש מרצדת שנחה באח.
"כאן," אמר הילד שעמד ליד
מרג'י, "נמצאות מדרגות הבנים, שמובילות למעונות שלהם. ושם," הוא הצביע
לעבר הצד השני של החדר, "נמצאות מדרגות הבנות, שכמובן מובילות למעונות של
הבנות. אם יש לכם שאלות או בעיות אתם יכולים לבוא אלינו. קוראים לי קארל דיפיירו
וזאת מרג'י הוגס. אתם רשאים לעלות למעונות שלכם עכשיו, החפצים שלכם כבר שם."
לילי, ג'ולי וגרייס עלו במדרגות של הבנות
ועצרו בחדר שנשא את השלט "שנה ראשונה". כשהן נכנסו הן ראו שתי בנות
נוספות שכבר היו שם, לאחת שיער בלונדיני קצר ולשנייה שיער חום כהה. הבנות ישבו על
אחת המיטות ונראה היה שהן שקועות בשיחה, מנופפות בידיהן בפראות תוך כדי.
"הו, שלום," בירכה האחת בעלת
השיער הבלונדיני הקצר, ששמה לב לשלוש הבנות. "אני אנג'י וזאת ואל."
הילדה שנקראה ואל הסתובבה אליהן ואמרה
"היי. אנחנו בדיוק דיברנו," שתי הבנות צחקקו, "על סיריוס
בלק-"
"ועל ג'יימס פוטר," אנג'י
התערבה במהירות. "ראינו אתכן מדברות איתו. אני מתערבת שהוא, כאילו, פי מיליון
יותר מהמם מקרוב, נכון?"
"לא," לילי זעפה. "ג'יימס
פוטר הוא פוץ גדול."
"מה?!" השתנקה אנג'י, מצמידה
יד לליבה.
לילי, ג'ולי וגרייס גלגלו את עיניהן
והלכו למיטות שלהן כדי להתחיל לפרוק. ואל רצה אל חברתה, מנופפת בידיה כדי להרגיע
אותה.
"זה בסדר, אנג'י. היא לא יודעת על
מה היא מדברת," היא אמרה, מנסה להרגיע את חברתה ההיסטרית.
"כן, אני כן," מלמלה לילי מהצד
השני של החדר. גרייס וג'ולי צחקו בעוד אנג'י הביטה בה בכעס.
ואל נעמדה ופנתה לשלוש הבנות. "טוב,
אני באופן אישי מעדיפה את סיריוס," היא אמרה, מבט חולמני מופיע על
פניה. "הו, העיניים המטמטמות שלו, השיער השחור והמקסים שמשקף באופן מושלם
את-"
"בבקשה תפסיקי," אמרה גרייס,
הבעת גועל עולה על פניה. "אני מפחדת שאני אקיא אם תמשיכי."
"המפף." ואל שילבה את ידיה
וחזרה לשבת עם אנג'י. השתיים שבו לשיחתן בלהט, מסכימות ששלוש הבנות האחרות
מעורערות בנפשן.
"אה, הנה זה," אמר ג'יימס,
נכנס לחדר השינה שלהם. הוא התיישב על אחת המיטות ונמתח בעצלנות. "כן, זה יהיה
בסדר גמור."
סיריוס הנהן ושקע במיטה מימין לזאת של
ג'יימס. הילד הקטן שהגיע מאוחר הופיע בדלת.
סיריוס התרומם במהירות.
"שלום!" הוא אמר, טופח לו על הכתף. הילד זע באי נוחות. "אני סיריוס וזה ג'יימס. כניסה משגעת
עשית שם. איך עשית את זה?"
"הו, אתה יודע, אממ..פשוט פספסתי את
הרכבת, זה הכול. "
סיריוס נראה מאוכזב במקצת. "הו,
טוב, זה עדיין היה גאוני חבר, איך אמרת שקוראים לך?"
"רמוס לופין," הוא ענה וסיריוס
לחץ את ידו.
"אה, נחמד לפגוש אותך."
"גם אותך-" ילד שמנמן (הערת
הכותבת: שמן, מגעיל, רשע, מקריח, בוגד שטוב לכלום) למדי מעד לתוך החדר ונתקע
ברמוס, קוטע אותו.
"הו, 'צטער על זה," הילד
התנצל.
"מי אתה?" שאל ג'יימס.
"פיטר. פי-פיטר פטיגרו. אני בשנה
ראשונה."
סיריוס וג'יימס החליפו מבטים.
"טוב, ברור שאתה בשנה ראשונה,"
אמר ג'יימס. "אתה נמצא בחדר השינה של השנה הראשונה, לא?"
"הו, נכון."
"בכל מקרה, אני ג'יימס, זה סיריוס
וזה רמוס."
"זהו עונג לפגוש אתכם," פיטר
צייץ.
"אז," פתח סיריוס, פונה
לג'יימס. "ראיתי שהתיידדת עם אדומת השיער שם."
"אוונס? כן, בטח. היא פוסטמה
אמיתית, אם אתה שואל אותי," אמר ג'יימס, עדיין כועס בגלל הבוהן הפצועה שלו.
"הו, האם ג'יימסי כועס כי הקסם
הפוטרי שלו לא עובד?" התגרה בו סיריוס.
"הו, חכה, חכה. היא פשוט פגומה.
בקרוב בנות יזילו עליי ריר."
"נכון," סיריוס חייך, מתחמק
מכרית שג'יימס השליך לכיוונו. "מה שתגיד."
|
|
|