"צל"

פאנפיק פרי עטה של ג'סי (Sirius)

כרך א'

פרק 18: "ערפל"

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | אל דף הביקורות של היצירה

האתמול מביט בך בגבך
ואת מצידך לא שוכחת
תמיד את משוחחת עם מה שהיה
ארוכים שורשי הפחד

האולם הגדול היה מלא כרגיל עד אפס מקום. התלמידים הנרגשים פיטפטו בינהם על חוויות היום, מעמיסים לצלחותיהם מהאוכל שהופיע על השולחן. סיריוס התעקש שעמנואל תישב איתו, ליד השולחן של גריפינדור, מתעלם מהפצרותיה. עמנואל לא אהבה את המבטים שהגריפינדורים נעצו בה כאשר העזה לפלוש אל תחומם באופן בוטה כל-כך. אולם הסלית'רינים, מצידם, לא נראו כחלופה טובה יותר - במיוחד מאק וחברו הבריוני. עמנואל הבחינה בהם בשנייה שנכנסה וליבה נפל. אם רגולוס ביים את הכל, מדוע הם מוסיפים לשלוח לעברה מבטים מאיימים, כמבקשים להבהיר שיש להם עדיין עסק לא סגור? היא הסירה את מבטה מהשולחן של סלית'רין וצנחה בכסא הפנוי ליד סיריוס. לשמחתה סוורוס לא ניראה בין הסלית'רינים האחרים, מה שמנע ממנה את מבטיו הרצחניים לאורך כל הארוחה.

"תכירי, זה רמוס לופין." אמר סיריוס והצביע על נער עייף למראה שחייך אליה בנימוס וחזר לנבור בצלחתו. "וזה פיטר פטיגרו" המשיך. עמנואל זיהתה את הנער העגלגל בעל העיניים הכחולות שסיריוס שלח אליה לפני כמה ימים. עמנואל העמיסה לצלחתה מעט אוכל למרות שלא היתה רעבה, מנסה להתנהג כאילו היה זה הדבר הרגיל ביותר לסלית'ריני לשבת דווקא ליד השולחן הזה. היא מעולם לא שיערה כי תמצא את עצמה ליד השולחן של גריפינדור, ועוד מרצונה החופשי. אבל העניין לא נראה כמטריד במיוחד את סיריוס שהתעלם בהפגנתיות מהבטים ההמומים של שאר יושבי השולחן.

"מישהו יודע איפה ג'יימס?" שאל סיריוס אחרי שמבטו נפל על הכסא הריק מולו.

"ענייני מדריכים ראשיים אני מניח." אמר רמוס ומשך בכתפיו." הם כנראה לא סיימו עדיין לצוד את התלמידים הסוררים שנשארו בחוץ."

"או שהוא ולילי "הלכו לאיבוד" ביער האסור. שוב." ציחקק פיטר ומזג לעצמו מיץ דלעת."פעם שעברה לקח להם יותר משלוש שעות לחזור."

כולם צחקו.

"היי, תראו- " סיריוס הצביע לעבר שולחן צוות המורים. פרופסור דמבלדור, שעד כה לא היה נוכח, ניגש לשולחן. ככל הנראה הוא לחש משהו למורים, כיוון שהם התרוממו מיד מכסאותיהם ויצאו אחריו מהאולם. "אתם חושבים שקרה משהו?" הוא הזדקף וניסה לעקוב במבטו אחרי המורים.

רמוס קימט את מיצחו וסקר את האולם. "לא יודע, אבל אולי זאת הסיבה שכל המדריכים מתעכבים. אולי ברטה ג'ורקינס שוב הלכה לאיבוד בהוגסמיד... זה תמיד קורה לה, אני בטוח שימצאו אותה תוך זמן קצר."

סיריוס זע בכסאו בחוסר נוחות, "אתם חושבים שכדאי לעקוב אחריהם?" שאל.

"אין טעם" התנגד רמוס "אם קרה משהו אנחנו נשמע על כך במהרה."חוץ מזה, הם לא יתנו למדריכים להישאר יותר מדי זמן בחוץ בשעה כזאת. כשג'יימס נחזור הוא יספר לנו מה קרה."

סיריוס פלט נהמה של תסכול. "תגיד ירחוני, אתה תמיד חייב להיות כל כך הגיוני"?

רמוס חייך, "אחרי שבע שנים איתכם, זה כבר בא בטבעיות. אה, הנה הוא!"

פוטר, גלימתו רטובה ושיערו השחור נוטף מים ניגש לשולחן וצנח בכסאו הקבוע. "לא תאמינו איזה מבול יורד עכשיו בחוץ." התנשף.

"מה קרה?" שאלו סיריוס ופיטר בבת אחת.

"צוציקית אחת מצאה לעצמה את הזמן המושלם ללכת לאיבוד." רטן ג'יימס, וניקה את עדשות משקפיו עם מפית. "החברים שלה טוענים שהם התפצלו בצהרים וקבעו להיפגש כמה שעות לאחר מכן - אבל היא לא הופיעה. עד עכשיו לא מוצאים אותה."

רמוס הביט עליו בדאגה "מי זאת?"

"לינדסי מילר. השם שלה נשמע לי מוכר אבל אני לא חושב שנתקלנו בה."

"הרייבנקלואית." עמנואל נזכרה בחלחלה בדמותה האומללה של הילדה האדמונית בה נתקלה בוכה בשירותים לפני כמה שבועות. המבחנים המרובים הצליחו להשכיח את האירוע המוזר כמעט לגמרי אך השם המוכר גרם לו לצוף מחדש בזכרונה.

פוטר זקף גבה "את מכירה אותה?"

"לא בדיוק מכירה..." עמנואל מילמלה, "יצא לי להתקל בה פעם או פעמיים. אני לא יודעת אם זה קשור אבל היא ניראתה כאילו יש לה בעיות או שהסתבכה במשהו... בגלל זה זכרתי את שמה." עמנואל זכרה את דבריה במעורפל, משהו על הם שלחו אותך היא הירהרה האם עליה לספר גם על זה.

"זה לא נשמע טוב." אמר סיריוס," אולי היא ברחה?"

ג'יימס הינהן בהסכמה. "זאת אפשרות שכדאי לקחת בחשבון. אם אתם מוצאים איזשהו רמז שיכול להוביל אליה, צריך לידע מיד את פרופסור דמבלדור. כרגע הוא לא רוצה ליצור מהומה, אבל לפי מה שהבנתי הוא דיי מודאג. אחרי הכל, אפילו אם היא רק הלכה לאיבוד בגבעות בשעה כזאת זה יכול להיות מסוכן."

"אולי אליזבת' יודעת משהו?" הציע סיריוס. "היא הרי ברייבנקלו."

"מרלן מקינון, המדריכה של רייבנקלו אמרה שתשאל את כל מי שאפשר מהבית שלה." אמר ג'יימס. "כרגע אני הולך לחפש את המנהל. אם תראו את לילי תגידו לה שאני תיכף חוזר."

רמוס הניח את ספל התה שלו על השולחן." אני מקווה שימצאו אותה." אמר בשקט.

"אני בטוח שימצאו אותה." אמר סיריוס בבטחון. "הגבעות סביב הוגסמיד לא כאלה מסוכנות, חוץ מזה אנחנו טיילנו ביער האסור עשרות פעמים ולא קרה לנו כלום."

"זה משהו אחר לגמרי, אנחנו אף פעם לא הסתובבנו לבד. בגבעות יש זאבים ובעלי חיים גדולים אחרים. שלא לדבר על האדמה החלקלקה במזג האוויר הזה." רמוס הביט למעלה לתקרה הקסומה ששיקפה את מזג האוויר בחוץ.

עמנואל עטפה בידיה את ספל הקקאו שלה, "הם ימצאו אותה."

הדממה המעיקה הופרעה על ידי נערה אדמונית נוטפת מים שחצתה את האולם הגדול בצעדים מהירים. "מישהו ראה את ג'יימס?" לילי אוונס סקרה במבטה את היושבים ליד השולחן.

"מחפש את פרופסור דמבלדור." ענה רמוס, מציע לה את הכסה הריק של ג'יימס. "הוא ביקש להודיע לך שיחזור במהרה."

"אין זמן לחכות. משהו קרה, אני בטוחה בזה.." היא אמרה בקול נמרץ.

"עדיין לא מצאו אותה?" שאל סיריוס.

"לא!" היא קראה, "ופרופסור מקגונגל הלכה ליצור קשר עם ההורים שלה, מה שאומר שהמורים חושבים שזה רציני - ואם המורים חושבים שזה רציני זה לא נראה טוב!"

"כדאי שתשבי בכל זאת." אמר רמוס. "ג'יימס עוד מעט יגיע עם חדשות מדמבלדור, אין דבר שאת יכולה לעשות כרגע." הוא הרגיע ומזג לה תה.

"תודה." לילי התיישבה בהיסוס ולגמה מהספל, לא טורחת ליבש את בגדיה. "אתם יודעים, אני לא יכולה לתאר לעצמי מה עובר על גברת מילר המסכנה. רק שנה שעברה הם איבדו את ביתם הבכורה לאוכלי מוות - ועכשיו זה."

"קאתי מילר?" שאל פיטר, "כן, זה היה מקרה מצער... היא רק עברה את מבחני ההילאות שלה, לא?"

לילי הינהנה בעצב. "אני זוכרת אותה... היא הייתה תלמידה מצטיינת. השאירה את בעלה וביתה הקטנה לבדם. אני מקווה שימצאו את לינדסי כמה שיותר מהר."

בכל רחבי האולם הגדול היה ניתן לשמוע את התלמידים הנסערים מדברים בינהם ומנסים לנחש מה באמת קרה. תלמידי שנה ראשונה שישבו סביב השולחן של גריפינדור הביטו בעיניים קרועות לרווחה בילד בהיר שיער שסיפר להם בקול דרמטי על מפלצת שעירה וארוכת רגליים שנוהגת לחטוף תלמידים ישר מהוגסמיד. אחרים סיפרו בקול מלא ביטחון על אישה מוזרה שגרה בבית מתפרק באחד הרחובות הצדדים של הוגסמיד. ג'ולי ג'קסון סיפרה איך היא וחברתה ראו אותה לא פעם מנסה לפתות ילדים צעירים להיכנס לביתה. כמובן שהסיפור האהוד ביותר היה הסיפור על הצריף המוזר ממנו נשמעים לעיתים קולות ויבבות משונות.

"אלה הם הילדים שהלכו לאיבוד! הם נכלאים בפנים על ידי הרוחות של הצריף וצועקים לעזרה כל לילה!" אמר בלחש ילד נמוך שישב לא רחוק מעמנואל. היא הבחינה בצל מוזר עובר על פניו של לופין. כששם לב שהיא מביטה בו הוא מיהר להסיט את מבטו. דאגה מוזרה החלה להתחלחל לליבה של עמנואל. איפה לכל הרוחות היה אחיה? כמה מהסלית'רינים שנעדרו מתחילת הארוחה, הופיעו, אבל סוורוס לא היה בינהם.

עברה כחצי שעה ועדיין לא היה שום סימן למורים. פוטר, שמראהו רמז כי אין בידיו חדשות טובות נכנס לאולם הגדול והתיישב ליד לילי. "עדיין לא יודעים כלום." הוא הודיע לפני שמישהו הספיק לפתוח פה ולדבר.

"ומה... מה פרופסור דמבלדור אומר?" שאלה לילי בקול עייף.

ג'יימס משך בכתפיו. "הוא מודאג. מאוד מודאג. הגיעו כעשרה הילאים ממשרד הקסמים להצטרף לחיפושים, ובקרוב יגיעו עוד. המילרים הגיעו לפני כמה דקות והוא מדבר איתם כרגע."

"נשמע רציני. אמר סיריוס מקמט את מצחו. "הם חושדים ש-?"

פניו של ג'יימס החמירו. "אני מנחש שכן. משרד הקסמים לא היה שולח כל כך הרבה הילאים לחפש מישהו שהלך לאיבוד... לולא לא היה חשד כי אוכלי מוות מעורבים."

"ג'יימס, למה שיעשו את זה?" שאל רמוס בתימהון. "הם אף פעם לא ניסו לחטוף אף אחד... לא קרוב כל כך להוגוורטס, מה זה יתן להם?"

"אני לא יודע." הוא אמר. "יצא לי לשמוע משיחות ההילאים כי מספר מקרי הרצח של מוגלגים עלה משמעותית בשבועות האחרונים... זה די ברור שהם חושבים שאוכלי המוות אחראיים לכך. אחד מהם אמר כי יש יותר ויותר עדויות לכך שוולדמורט מגייס תומכים חדשים. זה יכול להצביע רק על דבר אחד."

"הוא מתכנן משהו." סינן סיריוס.

"ממ. בדיוק," הסכים ג'יימס בכובד ראש. "לדעתי הוא צובר כח מיום ליום והוא גם הולך להראות את זה. מי יודע, אולי הוא החליט כי בצורה כזאת הוא יערער את מעמדו של דמבלדור?" הסופה שהשתוללה בחוץ הרעידה את דלת הכניסה, גורמת לה לחרוק כאילו מישהו חובט בה מבחוץ.

לילי הניחה את ספל התה שלה בחבטה זועמת, גורמת למשקה החם להישפך על המפה, "זה נורא! אם משרד הקסמים ידע את כל זה, מדוע לא הזהיר אותנו? או... או לפחות שלח כמה הילאים לפקח על היציאות להוגסמיד! הרי כל אחד יכול להיכנס ו-."

"משרד הקסמים מעדיף לא להכניס את הציבור לפאניקה." אמר רמוס. "לדעתם, יש לכך חשיבות עליונה."

"בולשיט! משרד הקסמים פשוט מפחד להודות שהוא חסר אונים!" נבח סיריוס. "מי הצליח להכניע את גרינדלוואלד? משרד הקסמים? ההילאים? ברור שלא! הם המשיכו לטעון שהכל תחת שליטה בזמן שהמטורף הזה רצח אנשים במרתפים שלו. זה היה דמבלדור שהצליח להכניע אותו-"

"דמבלדור חסר אונים בדיוק כמו משרד הקסמים אם הוא מניח לאוכלי מוות ללמוד כאן עם שאר התלמידים." קטע אותו ג'יימס. "רק אני שמתי לב שחסרים כמה אנשים?" הוא זרק מבט לעבר השולחן של סלית'רין.

"על מה אתה מדבר?" עמנואל לא אהבה כלל את המבט שנעץ בה בשעה שאמר 'אוכלי מוות בהוגוורטס'. "אתה לא רומז שתלמידי הוגוורטס מעורבים במה שקרה?" היא ידעה שרבים מהתלמידים משחקים עם אומנויות האופל ויותר מזה – מסכימים עם הזה שאין לנקוב בשמו. אבל בוודאי שלא יותר מזה.

"שום דבר." אמרה לילי במהירות מעניקה לג'יימס מבט רושף. "כולנו עייפים ומודאגים, זה לא הזמן לנהל שיחות פוליטיות, נכון ג'יימס?"

"צודקת." הוא הסכים בחיוך, מספיק להחליף מבט עם עמנואל לפני שנשמע קולו המוכר של המנהל משולחן המורים. עמנואל הודתה ללילי בליבה והציצה מעבר לכתפה לבדוק האם אחיה הופיע סוף סוף אבל משום מה כסאו היה עדיין ריק. כך גם כסאו של רגולוס בלק ועוד כמה תלמידים מהשנה השביעית. סיריוס לדהמתה לא ניראה מעוניין כלל להרגיע את ג'יימס או לפחות לשים לב שעמנואל שם.

"אני מבקש ממכם להיות כמה דקות בשקט." נשמע קולו הרגוע תמיד של פרופסור דמבלדור. עמנואל התעלמה מהערתו של פוטר בקשר לאוכלי המוות ופנתה להביט לעבר פרופסור דמבלדור כמו השאר.

הזמזום נדם מייד. היה משהו בנוכחותו של הקוסם הזקן שגרם לכל הסובבים אותו להשפיל את מבטיהם במבוכה. התלמידים הביטו בו בחוסר סבלנות, להוטים לשמוע חדשות.

דמבלדור לקח נשימה עמוקה ופנה אל התלמידים. "אני יודע שכולכם חרדים למצבה של העלמה מילר." הוא אמר בכובד ראש, "לצערי עלי להודיע לכם כי אין בידינו שום חדשות בקשר למקום הימצאה."

התלמידים החליפו ביניהם מבטים מבולבלים, כולם היו בטוחים כי הם עומדים לשמוע כי לינדסי נמצאה והכל בסדר.

"אם זאת" הוא המשיך, "אני מבטיח לכם כי צוות המורים ומשרד הקסמים עושים כל מה שביכולתם על מנת להחזיר את העלמה מילר בריאה ושלמה חזרה לטירה. אני מבקש מכל התלמידים לחזור חזרה לבתים, המדיריכים יעדכנו אתכם מחר בבוקר." פרופסור מקגונגל, שבדיוק נכנסה לאולם התקרבה ולחשה משהו לאוזנו של המנהל.

"כמו כן," הוא הוסיף, "עלי לבקש ממכם לא לעזוב את הטירה. שיעורים המתקיימים בחוץ וזה כולל גם קווידיץ', מבוטלים עד להודעה חדשה.

סיריוס נראה מוכה הלם "הם מבטלים את הקווידיץ'?!"

פוטר הינהן. "ממ... במקומך הייתי יותר דואג בקשר לתאר- " הוא קטע את עצמו במהירות כשקלט את המבט המזהיר של רמוס וכיחכח בגרונו. "לא משנה, אני בטוח שזה יסתדר במהרה."

לילי התרוממה מכיסאה. "קדימה ג'יימס, אנחנו צריכים להכניס את כולם לחדר המועדון."

"אני סומך עליכם שתכניסו את עצמכם לבד." אמר ג'יימס בחיוך והלך לעזור ללילי לשכנע כמה תלמידים עקשנים לעזוב את האולם הגדול.

כמו כן, ניתן לכתוב ביקורת בבלוג של סיריוס.