"חידון באפלה"
פאנפיק פרי עטו של שמעון נעים

פאנדום: הארי פוטר
דירוג: PG
שיפ: אין (בין דמויות קאנוניות)

ז'אנר: עלילתי
בטא: ליהי (רגולוס)

פרק חמישי

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא

פוקס, עוף החול החינני, התמתח לו באופן ציפורי משונה תוך שבהה באליזבת. זו, מצידה, הביטה בו בחזרה ואספה את שיערה השחור-כסוף בסיכה דמוית פרפר שגונה ורוד חיוור. אליזבת שלחה מבט חטוף במכשיריו המשונים של פרופסור דמבלדור אשר נצבו על שולחנו, מנסה לפענח את פשרם. עיניה ננעצו במכשיר כסוף ומעוטר, ממורק ובוהק, כה אסתטי, כה יפה, כה–

"העלמה דייניאול?" קולו של דמבלדור קטע את מחשבותיה באחת.

"שלום, פרופסור דמבלדור. פרופסור ספראוט מסרה לי שביקשת לראותי, אדוני המנהל." לרגע הסירה את משקפיה, נגבה אותם קלות בגלימתה והשיבה אותם למקומם.

"בהחלט, העלמה דייניאול," אמר דמבלדור, קולו איטי ומבטו נוקב.

"אם כך," שאל, "מה שלומך, העלמה דייניאול? האם את מרוצה מהישגייך בלימודים עד עתה?"

"שלומי טוב, פרופסור. ובכן, התוצאות לעת עתה משביעות רצון. תודה על ההתעניינות, אדוני המנהל."

"אני שמח לשמוע." אמר, אחר לקח אתנחתא קלה. אליזבת מקדה בפרופסור את עיניה.

"איך מתקדמות ההכנות לחידון, העלמה דייניאול?" שאל לבסוף.

"אני מניחה שהכל כשורה, אדוני המנהל."

"אני שמח לשמוע, עלמתי."

אליזבת המשיכה להביט בפרופסור בציפייה.

"את יודעת, העלמה דייניאול, יש דברים שאפילו קסמים לא יכולים לתקן."

עיניה של אליזבת הצטמצמו, לרגע התקשתה לשלוט בגבותיה. האם הוא מנסה לרמוז למשהו?

"כך, למשל," המשיך, "הסדר – אולי אטיב אם אומר 'חוסר הסדר' – בארון הממתקים והמרציפן שלי הוא בעיה רצינית למדי אפילו לכישורי הקסם שלי..."

אליזבת חייכה וצחקה קלות. אחריה חייך גם דמבלדור במסתוריות מסוימת.

"וכאשר הקסם בחיינו איננו יכול לפתור משהו, האם את יודעת מה עלינו לעשות, העלמה דייניאול?"

לרגע תהתה האם הפרופסור בוחן אותה, או שמא מדובר ברטוריקה גרידא. היא עמדה לגמגם משהו בתגובה כשזה המשיך ואמר "עלינו לקום ולעשות בעצמנו מעשה. וכך, החלטתי לעשות מעשה ולערוך סדר בארון הממתקים."

לרגע שתק הפרופסור ונראה כבוהה למקום כלשהו בפניה.

"ובכן, את וודאי מכירה את זה – מתחילים לסדר את ארון הממתקים, אחר כך אומרים לעצמנו 'אם כבר הארון, אולי גם את המכתבה?', לאחר מכן 'אז אם כבר גם את הספרייה...' ובסוף נתפסים בשגעון סדר וניקיון ומתחילים לנקות, לסדר ולארגן כל דבר בטווח ראיה..." אליזבת הנהנה.

"ובכן, עלמתי, זה בדיוק מה שקרה לי כשהתחלתי. הו, ארון ממתקים! כל ארונותיי הפרטיים עברו אתמול ניקיון עד שגופי התחיל להזכיר לי שאינני עוד בן חמישים..." שניהם צחקו קלות.

"ובתוך הסדר שביצעתי, מצאתי משהו שעלול לעניין אותך, לכן ביקשתי לקרוא לך למשרדי." לרגע נשתררה שתיקה קלה.

"אציו מכתב!" קרא. ארונית זכוכית קטנה בפינה נסתרת בחדר נפתחה, חורקת קלות, אחר קפץ לו המכתב בחינניות באוויר ונחת בידיו של דמבלדור. הקלף הצהבהב, הישן למראה, היה מגולגל בתוך סרט כסוף, חותמו שבור.

"סידרתי אתמול גם מגירה בה שמרתי מכתבים ישנים למזכרת. גיליתי שיש לי יותר מדי כאלה ובזמן שהחלטתי להעבירם למקום אחר בכדי לעשות במגירה שימוש יעיל יותר, צדה עיני את המכתב הזה-" לרגע הפנה דמבלדור את מבטו מאליזבת והביט במכתב, אחר השיב את מבטו לאליזבת. "זהו מכתב מסבתך, העלמה דייניאול. הרהרתי ביני לביני והגעתי למסקנה כי את בוגרת דיו בכדי שתוכלי לקבל אותו לידייך." הפרופסור הגיש לאליזבת את המכתב ולפני שזו הספיקה לפתוח אותו אמר "אני הולך להביא משהו לשתות. את מוזמנת לקרוא אותו."

אלבוס היקר,

אני מקווה מאוד ששלומך טוב. מזה זמן רב שלא התראינו, ואני מצרה על כך, אך מצב בריאותי איננו מן המשופרים, כידוע לך.

אני מקווה ששלומה של אליזבת הקטנה טוב ובטוחה כי אתה אכן שומר עליה בהוגוורטס, אך ליבי מתקשה להקשיב לראשי ולהסיר דאגה. אני יודעת כי אתה עושה את מיטב מאמציך, אולם אבקש זאת שוב – אנא, שמור על אליזבת היקרה שלי.

על אף השיקויים שאני נוטלת מדי יום, מצבו של ליבי יכול להיות טוב יותר, בלשון המעטה. חוששתני כי זמני אוזל, אלבוס היקר, ובקרוב אליזבת תאלץ להתמודד עם אבדן נוסף...

נ.ב.,

אני מקווה שתאהב את עוגיות המרציפן המצורפות למכתב. אפיתי אותן במיוחד עבורך.

שלך ברגשי ידידות עמוקים,

מריה דייניאול.

אליזבת קראה את המכתב פעמיים, פניה חתומות כאבן. דמבלדור חזר, מחזיק בידו בקבוק מיץ עגבניות. הוא מגז מיץ לשתי הכוסות שהביא עמו והגיש אחת מהן לאליזבת השותקת, אשר גמגמה "תודה" ושתתה את הכוס בלגימה אחת.

"האם את רוצה לספר לי משהו, העלמה דייניאול?" שאל. אליזבת הנהנה בראשה, אחר שלחה בו מבט חטוף נוסף, לקחה את המכתב, אמרה "להתראות, פרופסור דמבלדור." ועזבה את החדר.

***

רמוס הביט בבאותו המשתקפת דרך המראה בחדר השירותים, ילקוטו עוד על גבו. מבטו של רמוס פנה שוב אל הכתם הלא ברור שבגלימתו. "הייתי צריך ללמוד איך להסיר דברים כאלה..." אמר לעצמו, משפשף שוב את גלימתו במים, מסיר את הכתם רק חלקית. אחר הבטיח לעצמו להעיף מבט במדור קסמי הבית בעיתון "למכשפה" לכשיתקל בו. שוב הרטיב את הגלימה, שוב שפשף, שוב ניסה קסם זה או אחר שלא הועיל יתר-על-המידה. לבסוף, יבש את כתם המים שהופיע סביב הכתם הלא מזוהה וישר את גלימתו. הוא הרטיב מעט את שיערו באותה ההזדמנות, סדר אותו חלקית, אחר יצא מן השירותים ופנה אל המדרגות לכיוון חדר המורים. מה רוצה פרופסור דיראק הפעם? בעוד ראשו של רמוס טרוד במחשבות, הגיע אל ליד חדר המורים תוך ששעונו מבשר לו כי נותרה רבע שעה.

ישובה שעונה על הקיר, הבחין בדמות נמוכה, שחורת שיער, קוראת בספר עב כרס להחריד דרך משקפיה בעלות הזגוגית העבה עד למאוד. לרגע חשב לחזור על עקביו ולשוב בעוד רבע שעה בכדי שלא להפריע, אך אחר הבחין כי אליזבת קיפלה את פינתו של הדף, החזירה אותו לתיקה וקמה לברכו, חיוך חביב על פניה. "רמוס!" אמרה, "כל כך השתעממתי כאן לבד... הקדמתי יותר מדי, נדמה לי..." אמרה.

רמוס חיך בחזרה והשיב "עדיף להקדים מאשר לאחר, לא?"

"בהחלט," אמרה אליזבת, מישרת את משקפיה.

לרגע עמדו ובהו זה בזו, ידיו של רמוס מתחפרות עמוק בכיסיו ואליזבת מהדקת את סיכת הפרפר שלה.

"מה שלומך? איך אתה מרגיש?" שאלה לבסוף.

"אצלי... אצלי הכל בסדר. תודה ששאלת." ענה רמוס.

"יש חדש?" שאלה.

"לא, לא ממש." אמר.

"אההה..." שאל רמוס, מרגיש כי לשונו עומדת להדבק לחיכו ולצמח שם שורשים, "ומה... מה שלומך?"

"בסדר, אני מניחה." אמרה, מוסיפה חיוך.

"ואיך... מה... מה חדש?"

"שום דבר הראוי לציון." אמרה אליזבת, מסיטה רגע עיניה לעבר המדרגות הקרובות אשר לידן התנהל ויכוח קולני בין שני תלמידי שנה ראשונה.

"צוציקים," אמרה אליזבת וצחקקה קלות.

"אהא..." ענה רמוס, מחפש משהו נוסף להגיד, אך ראשו כמו נאטם באחת. 'מה... מה לעשות עכשיו?' שאל רמוס את עצמו, מרגיש כי לו היתה המבוכה קור, היה כבר קופא למוות.

"אה..."

"שלום לכם" קרא לויד אברטאווה, קוטע את שיחתם של הזוג, רמוס איננו יודע האם לצערו או לשמחתו.

"שלום," אמר רמוס, מושיט ידו ללחיצת יד מנומסת. כדקה אחרי הגיע גם אדוארד, מברך את כולם לשלום. הם לא חיכו עוד זמן רב והפרופסור דיראק יצא מפתח חדר המורים וקרא להם להכנס.

על השולחן המחומש הונחו פרחים, בקבוק שתיה וכוסות. "ובכן," אמר פרופסור דיראק, "אני מקווה ששלומכם טוב."

תשובות של "תודה, פרופסור" הדהדו בחזרה.

"אם כך, וצר לי שאני מקצר– בקרוב תתקים פגישת צוות של כמה מורים– השיעור המשותף הבא יהיה ביום שלישי והפרק הבא בחידון ביום שישי אחר הצהריים. הנושא הפעם: שיקויים. אני לא חושב שיש עוד הרבה להוסיף, לא? אתם כבר יודעים במה מדובר..." הארבעה הנהנו. "שאלות?"

פרופסור דיראק ברך את התלמידים בהצלחה, התנצל שוב על קוצר זמנו ויצא מן החדר, מנסה ללכת מהר על אף צליעתו בצורה משונה למדי.

"מה דעתכם," שאל אדוארד את רמוס ואליזבת, "להפגש מחר וללמוד?"

"אני אשמח," אמר רמוס.

"אני אבוא," הוסיפה אליזבת.

"אם כך," אמר אדוארד, "במקום הקבוע, בשמונה."

***

אדוארד דפק על דלת חדרו של פרופסור סלאגהורן. "רק רגע, תלמידים," אמר פרוספור סלאגהורן, אחר נגש ופתח את הדלת. "מר לופין, מר סיימור, עלמתי דייניאול, הכנסו בבקשה." אמר. בנפנוף שרביט הגיעו מאחת מפינות החדר שלושה כסאות והוצבו מול שולחנו של הפרופסור. הוא התישב על כסאו וביקש מן האחרים לקחת כסא. "ובכן," אמר, "ביקשתם להפגש עמי, הלא כן?"

"אכן, פרופסור," אמר אדוארד, "אנו מודים לך על שאתה מקדיש לנו מזמנך."

"העונג כולו שלי." השיב סלאגהורן בחביבות.

"ובכן," אמר אדוארד, "תהיתי, פרופסור, האם תוכל לאשר לנו להתכונן מעט לחידון הקרוב בצורה... מעשית."

"כלומר?"

"תהינו – פרופסור, האם תוכל לאשר לנו להכנס לכיתת השיקויים ולנסות כמה דברים בעצמנו ביום רביעי."

"האמממ..." המהם הפרופסור, סוקר את השלושה, "אין דבר שישמח מורה יותר מאשר לגלות שהתלמים מתעניינים בשיעור שלו ורוצים להמשיך ללמוד אחרי שעות הלימודים...".

רמוס גיחך לעצמו נוכח המשפט האחרון.

"ובכן, הייתי שמח לו היה הדבר מתאפשר, אך – אתם יודעים – עניין של בטיחות... צריך תמיד שיהיה מבוגר אחראי בכיתה. קדרות יכולות להתפוצץ..."

"המורה," אמרה אליזבת, "אני יכולים להתעסק עם דברים שאינם מסוכנים. להתאמן על סוגי כתישות, למשל."

פרופסור סלאגהורן המהם ונראה כמתלבט.

"הרי חשוב לנו מאוד להגיע לרמת ידע מתקדמת בשיקויים," הוסיף אדוארד, "אנחנו הנציגים, ככלות הכל, ושיקויים הוא מקצוע חשוב מאוד..."

"הו, בוודאי!" אמר הפרופסור, "בסוף כמעט הכל מתבסס על שיקויים! אבל עדין, ישנו עניין הבטיחות..."

"פרופסור, אולי תבוא ותשגיח עלינו, אם תוכל– כמובן," הציע רמוס.

"ביום רביעי אני עסוק, לצערי הרב."

לרגע השתררה דממה. אדוארד העווה פרצוף מתחנן.

"טוב," אמר לבסוף, "ביום רביעי בשבע אני אדאג שהכיתה תפתח ואני אבוא להשגיח עליכם. עשו זאת קצר ולעניין ואל תעכבו אותי. הכל יהיה בסדר, רק אל תעשו שטויות!".

"תודה רבה, פרופסור," אמר אדוארד, "אנו מודים לך מאוד."

השלושה קמו ויצאו מהחדר, מחויכים.

"ובכן," אמר אדוארד, "אמרתי לכם שזה יצליח. עכשיו נראה לי שאפשר לחזור ללמוד..."

***

רמוס וסיריוס ישבו בכיסאותיהם, מחכים להגעתם של ג'ימס והפרופסור סלאגהורן לכיתה. "תגיד, סיריוס," שאל רמוס, "מה אתה עושה עם העונש של גברת פינס הערב?"

"גם הערב אני צריך לעזור לזקנה המטורללת הזו," אמר ג'ימס בפנים חמוצות, "הפעם – לסדר מדפים."

רמוס הנהן לאות הזדהות.

"הכל בגלל אותו 'פיוס בין הבתים' הזה. הכל שטויות. הסלית'ריני ההוא שדפק אותי היה חתיכת חרא וישאר חתיכת חרא, כמו כל החברים שלו!" אמר סיריוס בלהט, "עכשיו אני רק שמח יותר שאני בגריפינדור ולא בסלית'רין...".

רמוס הנהן והוסיף אנחת "אה...".

נראה כי סיריוס התכוון להמשיך בשטף דיבורו אודות בית סלית'רין, אך באותו הרגע נכנסו לכיתה ג'ימס ופרופסור סלאגהורן. שיעור השיקויים אמור היה להתחיל. התלמידים פתחו בספר בעמוד המתאים והחלו להקשיב למורה שהסביר אודות השיקוי שעליהם להכין.

"עליכם לשים דגש על הערבוב נגד כיוון השעון, שבעה סיבובים וחצי, שכן, זהו דבר עקרוני." אמר פרופסור סלאגהורן. סנייפ רשם בשצף הערות.

"כמובן, משתתפי החידון שיערך בשבת מודעים לזוטות שכאלה. המבחן הרי לא הולך להיות קל ויהיה עליהם להתמיד...". סיריוס עיווה את פניו. רמוס עקם את אפו ואחר משך בכתפיו.

"אני מבין שתצטרך להיעדר גם הערב..." אמר סיריוס.

זמן השיעור המשותף הדפק כבר על מחוגי השעון. התלמידים החלו תופסים את מקומותיהם, בזו הפעם ללא התערבות של פרופסור דאלי. השופטים בתחרות תפסו מקומות בצידי הכיתה, לצדם ראשי הבתים. "ובכן," אמר פרופסור דיראק, "אני שמח שהתכנסנו כאן גם הערב במסורת של איחוד שורות והרחבת אופקים. הערב יעביר את השיעור פרופסור סלאגהורן, אני מקווה שתחכימו ותרחיבו אופקים. פרופסור ברשותך."

פרופסור סלאגהורן קם ממקומו, הודה לפרופסור דיראק והחל לדבר. "תלמידים, אני רוצה שתקחו כמה שניות לחשוב ותגידו לי היכן אפשר למצוא שימושים לתורת השיקויים."

מספר אצבעות הורמו ובאוויר נשמעו תשובות כמו "ברפואה", "בניקיון" ואפילו "בבישול". הפרופסור צחקק ואמר "נכון, אבל לא רק."

הוא סקר את האולם בעיניו והוסיף: "האם ידעתם, למשל, שנתן למרוח שיקוי מגביר על כלי-מיתר בכדי שעצמת הקול שלהם תוגבר עד פי מאתיים?"

***

השיעור המשותף נגמר. רב התלמידים כבר עזבו לחדרי המועדון, אך רמוס נותר על יד דלתות האולם, מצפה לאליזבת ולאדוארד בכדי ללכת וללמוד לקראת החידון הבא. אליזבת הגיעה ונעמדה על ידו. היתה זו אחת הפעמים היחידות בה ראה את שיערה חופשי מכל גומיה או סיכה. "הי," אמרה, "אתה יודע מה בדיוק יש לאדוארד?" שאלה.

"לא ממש." ענה רמוס.

"הבט שם-" אמרה והצביעה אל אחת מפינות החדר, "-הוא בשיחה עם ראש הבית שלו."

"כנראה תכף יגיע." אמר רמוס. בינתיים התרוקן האולם מכמעט כל יושביו. השניים המשיכו לבהות באדוארד המדבר עם פרופסור פליטיק. לבסוף עצר אדוארד את שיחתו והחל מתקדם לעברם. פניו היו אדומות כעגבניה. "אההה..." החל לומר, "הפרופסור צריך לנהל איתי שיחה – העניין דחוף. תוכלו לחכות לי בערך... ארבעים דקות? אני אגיע לחדר שלנו בקומה הרביעית, ואם לא – התחילו בלעדיי. אני באמת זה מצטער זה פשוט... צץ. אוקי?"

"אההה, טוב, אם זה דחוף..." אמרה אליזבת. רמוס הנהן.

"אני באמת מצטער, זה פשוט...".

"זה בסדר," אמר רמוס, "אנחנו נחכה."

"תודה, באמת, אני... נדבר," אמר והחל חוזר בצד מהיר לעברו של פרופסור פליטיק. עתה נותרו השניים לבדם.

"אז... אה... מה נעשה עכשיו?" שאל רמוס, "את רוצה אולי לחכות לו בחדר הלימודים בינתיים?"

"האמממ... חיכיתי מספיק כדי שסלאגהורן יסיים את ההרצאה שלו. בא לי להסתובב קצת." אמרה אליזבת.

תגובתו היחידה של רמוס היתה שחרור אנחת "אההה..." שהזכירה אף לו עצמו אדם הסובל מעצירות אשר התישב על מושב האסלה ולא מישהו שידידה שלו הציעה לו לצאת לסיבוב בטירה.

"מה אתה אומר?" שאלה.

"נראה לי שזה יהיה נחמד..." אמר, כופה על לשונו להגות את המילים.

"אז בוא," אמרה, חייכה והחלה לצעוד, לוקחת אותו אל הגנים רחבי הידיים שמחוץ לטירה.

הרוח השובב שיחק בעלים, מעיפם מעלה ומנחיתם חזרה ארצה, כאשר הסתובבו הזוג על מדשאותיו של הוגוורטס. השמש עודנה היתה בשמיים אך חצר בית הספר היתה יחסית שוממה. הזוג נע על אחד השבילים, דומם. הוא מביט ימינה, היא מביטה שמאלה. הרוח המשיך לשרוק לו.

"תגיד," שאלה לפתע, "יש לך איזה תחביב מיוחד?"

"לקרוא," שאל רמוס, "נחשב?"

"האמממ... נדמה לי שכן."

שוב נשתררה דממה.

"מה אתה אומר על מזג האוויר?"

"קריר יחסית לעונה הזו של השנה..."

שוב שתיקה.

משב רוח פתאומי, חזק, הכה בהם לפתע ונראה היה כי הרוח סותר את בגדיה של אליזבת, אשר נדמו עתה כדקים מדי עבור קור שכזה. הרוח נותרה וחזקה והם החלו לפנות על עקביהם. לרגע עלה ברמוס דחף משונה להניח ידו על כתפה של אליזבת וללכת בצמוד אליה בחזרה לטירה בכדי שלא תקפא מקור, אך מיד קבר את הרעיון. הוא הסיר את גלימתו והציע אותה לאליזבת. זו חייכה וסרבה בנימוס. "אני מתעקש," אמר, "אני לובש סוודר, את לא."

"אני אהיה בסדר." אמרה.

"השיניים שלך נוקשות מקור." השיב. הוא עזר לה ללבוש את הגלימה והם חזרו יחדיו אל הטירה, שם צעדו דוממים אל הקומה הרביעית. הם חיכו לאדוארד דומם, בוהים אל עבר החלל ומחליפים אך מילים בודדות פה ושם. לבסוף זה לא הגיע.

"אין לי כבר כח ללמוד," אמרה אליזבת לבסוף, "נראה לי שנוכל לוותר על הערב הזה." אמרה. לבסוף נפרדו השניים וחזרו אל חדרי המועדון.

***

ג'ימס, פיטר ורמוס ישבו בחדר המועדון תוך שג'ימס ופיטר דנים בלבושו המשונה החדש של פרופסור דאלי. רמוס הביט בהם, הקשיב ומדי פעם הגניב הערה זו או אחרת. ג'ימס עודנו ריצה את עונשו בספריה והאחרים החליטו לחכות לו.

לרגע מצא עצמו רמוס בוהה בעלטה הסמיכה דרך החלונות העבים אשר בחדר המועדון. לרגע צדו עיניו את הירח המתמעט, אחר מיד הפנה אותן משם וחזר להאזין לשיחתם של ג'ימס ופיטר, אשר גוועה בינתיים. סיריוס אחר.

רמוס שלף מתיקו חיבור שעליו להגיש והחל לבצע הגהה בזמן המיותר שהיה עליו לשרוף עד לשובו של סיריוס.

העט חרק, אחר הונח במקומו. סיריוס שב. הבעתו היתה נזעמת. "הזקנה המטורללת הזו עיכבה אותי שם בספריה בכדי לסדר את ארכיון העיתונות! מי בכלל צריך את הזבל הזה?!"

ג'ימס סינן משהו שנשמע כמו "כלבה".

"אני מת מעייפות." אמר סיריוס, "אני לא חושב שכדאי שנארגן היום סיור לילי..."

האכזבה על פניהם של ג'ימס ופיטגרו היתה גלויה. "מחר אני לא אתן לה לעכב אותי אפילו דקה אחת!" אמר.

"טוב," אמר ג'ימס תוך משיכת כתפיים קלה, "אם אתה עיף, מה כבר אפשר לעשות? קונדסאי אמיתי צריך לצאת לביצוע תעלול רק במלוא כוחותיו, לא? אז שיהיה מחר..."

רמוס החל לגלגל את הקלף עליו נרשם החיבור ולהכניסו לתיק. "רמוס, אתה תבוא מחר?" שאל סיריוס, "או אולי אתה שוב עסוק עם החידון ההוא?"

רמוס פלט אנחה ארוכה. "קבעתי עם אדוארד ואליזבת שנלך מחר למרתפים בכדי להתאמן. אפילו פרופסור סלאגהורן הבטיח להגיע במיוחד. אני לא יכול להבריז, מצטער."

"לא יכול להבריז, אה?" סיריוס שילב ידיו זו בזו בתנוחה לא אופיינית לו, "טוב, נו... חשבתי שיהיה נחמד לעשות תעלול נחמד למחר, אבל רמוס עסוק מדי."

"נוכל אולי לחכות לך מחוץ למעבדה עם גלימת ההיעלמות בשעה קבועה מראש, לא?" הציע פיטר.

רמוס הרהר בעניין.

"נראה לי שאדוארד ואליזבת ירצו שנלך אחרי המעבדה ללמוד עוד חומר עיוני, כך שאולי זו תהיה בעיה... זה יראה מעט חשוד אם פתאום אצא ואיעלם בין-רגע..."

"אם אתה אומר..." אמר סיריוס ונעץ ברמוס מבט נוקב. היה זה רגע של דממה מעיקה.

"נראה לי שכדאי ללכת לשון," אמר ג'ימס, "כבר מאוחר."

"כן, מאוחר מאוד," אמר פיטר.

סיריוס התמתח, פיהק והלך להתארגן לשינה, כך גם ג'ימס ופיטר. רמוס סיים לעבור על החיבור שלו והלך לישון.

***

כרגיל, היתה זו אליזבת אשר הקדימה והגיע מעט לפני השעה היעודה למרתף. היא ישבה שעונה על הקיר, עם אותו הספר עב-הכרס ומשקפיה עבי הזגוגית. "רמוס, יופי שבאת! שוב השתעממתי כאן לבד..."

"היי." אמר רמוס.

אליזבת אספה את שערה וכשבאה להדקו עם סיכה, נשמע קול פיצוח. אליזבת שלפה את שרביטה ומלמלה "ראפרו" חלושות. הקפיץ העקום שב לצורתו הקודמת. "תגיד," שאלה לפתע, "איך יותר מתאים לי, פזור או אסוף?" שאלה.

"את שואלת אותי?" שאל רמוס.

אליזבת צחקה ואחר הפנתה ראשה ימינה ושמאלה. "אני לא רואה כאן עוד אף אחד מלבדנו..."

"אההה..." אמר רמוס, איננו מצפה לשאלה.

"נראה לי ש... פזור."

"גם אן אומרת לי את זה כל הזמן..." אמרה בפיזור דעת, "אפילו שהוא קצת מציק לי עם האורך שלו... נו, לא משנה, אני אשאיר אותו פזור." הוא נענעה את ראשה ושיערה התפזר סביב ראשה.

"אדוארד," הוסיפה, "כנראה שכח כבר איך מגיעים בזמן..."

"אהא..." אמר רמוס.

כמו ומכוון בדיוק לדבריה, הופיעה במדרגות דמות גבוהה וזהובת שיער. "עלמתי, אדוני, אני מצטער על האיחור..."

"הו, שתוק כבר" אמרה אליזבת, "בואו כבר לכיתת השיקויים."

הדלת נפתחה בדחיפה קלה והכיתה, מסתבר, אכן היתה פתוחה. בהינף שרביט הדליקה אליזבת את התאורה בחדר. השלושה התישבו סביב אחד השולחנות.

"אז מה אתם מציעים לעשות?" שאל אדוארד.

"נראה לי שכדאי שנחכה עם הניסויים של ההתכוננות לחידון לפרופסור סלאגהורן, הבטחנו לא שלא נעשה כלום בלי השגחה," אמר רמוס.

"בהחלט," אמר אדוארד, "אך מי דיבר על הניסויים?"

"אה?"

"פרופסור סלאגהורן עוד יתעכב. ראיתי אותו בדרך מטפל בתלמיד שהטיל קללה על תלמיד אחר, הוא ייקח אותו לשיחה. זה יקח עוד הרבה זמן. חשבתי- אתה יודע: תמיד רציתי לנסות בעצמי את השיקוי הפוליגזי...".

רמוס היה בטוח שלו היה דמות מספרי הקומיקס המוגלגיים האלה, סימן שאלה ענק ומדמם היה מופיע מעל ראשו.

"נו, אדוארד אוהב מילים יפות," אמרה אליזבת, "הוא מתכוון לבשל פלוץ. אני רואה שהפרופסור סלאגהורן השאיר את ארון החומרים פתוח..." אמרה ונגשה אל הארון הסגור רק למחצה, "יש כאן זרעים נפלאים של חומוס, פול ושעועית. ואפילו שאריות של ביצה קשה..."

אדוארד הסיר את הכיסוי העליון שעל גופו ועתה היו זרועותיו השריריות משהו חשופות. הוא הניח אותן על מותניו כאומר "הבה נגש אל העניין!" והצטרף אל אליזבת בפשפושם בארון.

"נו, רמוס, אתה בא?" קרא.

רמוס פלט דבר מה לא ברור בנהימה. "קרה משהו?" שאל אדוארד. "האמממ..." החל רמוס לענות, "בסופו של דבר אנחנו נציגי הבתים... אם פרופסור סלאגהורן יגלה את זה, לא יהיה נחמד."

"הוא הולך להתעכב, אני בטוח, חוץ מזה – אחרי שאני אמלא את הבקבוק בקצת... בושם, זה די פשוט לטהר את האוויר, סך הכל נפנוף שרביט...".

אליזבת, בינתיים, לקחה אחת מן הקדירות הישנות שהוצבו בפינת החדר, הציתה אש תחתיה והחלה לערבב את שאריות הביצה והשעועית. אדוארד בא לעזרתה. רמוס התישב על השולחן ממול והביט בנעשה, מבטו מסויג משהו. הוא החליט בינו ובינו כי זוהי בהחלט משימה קונדסאית ראויה לשמה במצב אחר, אך אדוארד ואליזבת הפגינו פחיתות כבוד חובבנית כלפי אומנות הקונדסאות- ככה, כשהפרופסור עלול להגיע, בלי מפת הקונדסאים ובלי גלימת היעלמות? בושה... פשוט בושה...

צעדים נשמעו במרחק. אדוארד מיהר להעלים את השיקוי הנרקח ולהחזיר הקדירה למקומה, אליזבת מנגד סגרה הארון וטיהרה את האוויר.

"האמממ..." אמר פרופסור סלאגהורן כשנכנס, "לא זכור לי שהשתמשתי בשיקוי מטהר האוויר שלי היום... טוב, מצטער שהתעכבתי," אמר הפרופסור, "אני שמח לראות שהייתם סבלניים ולא עשיתם דבר בלעדיי."

רמוס קיווה שאליזבת ואדוארד אינם חוטאים בחובבנות ומחליפים מבטים.

"אם כך," שאל, "מה רציתם לנסות?"

***

"באמת," אמר רמוס כשחזר, "אתם יכולים ללכת בלעדיי... אני פשוט מת מעייפות אחרי הניסויים שעשינו ואחרי שעוד המשכנו ללמוד..."

"אנחנו נדחה את זה, ירחוני," אמר סיריוס, "אני מתעקש. אנחנו אמורים להיות כולם יחד, לא להפרד וללכת בכיוונים נפרדים."

"אתה בטוח? זה באמת לא יפריע לי." אמר רמוס.

סיריוס נד בראשו לשלילה, "אני בטוח." אמר.

כחצי שעה עברה. פיטר כבר נחר עמוקות. ג'ימס שהה באותה העת באמבטיה. רמוס וסיריוס ישבו זה לצד זה, דוממים לרגע.

"איך היה היום בספריה?"

"סיימתי עם ארכיון העיתונות המטופש ההוא. הייתי צריך לסדר את הכתבות לפי נושאים: כלכלה, בטחון פנים, פוליטיקה... אתה יודע."

"אה," אמר רמוס, "זה בטח משעמם מאוד."

"אהא." אמר סיריוס. לרגע שוב שתקו שניהם ואחר שאל סיריוס בנימה לא מתעניינת במיוחד "זאת שאתה מסתובב אתה- מה עם החברה שלה?"

"על מי אתה מדבר?" שאל רמוס.

"לא, לא, אף אחת..." ענה סיריוס בסתמיות.

"אה?" הגיב רמוס, "אתה מדבר בחידות."

"לא, פשוט..."

ג'ימס יצא בדיוק מן המקלחת. "רמוס, אתה נכנס?" שאל. רמוס קם ולקח בגדי שינה ומגבת, מתכוון רק להתרחץ וללכת כבר לישון, שוכח בעייפותו את דבריו הסתומים של סיריוס.

***

רמוס הסתדר מעט מול המראה בחדר השירותים, אחר החל להתקדם אל עבר הקומה הרביעית. כשהתקרב לחדר בו למדו, הוציא מילקוטו ספר עב כרס בעל כריכה מאוירת אותו חשב להשאיל לאליזבת. 'נראה לי שזה יעניין אותה,' חשב. הוא התקרב אל החדר והזיז את הפסל אשר חסם דרך קבע את הכניסה —

ואז נפתחה הדלת באחת ואליזבת, פניה מולטות בין ידיה, בוכיה ומתיפחת, יצאה בריצה וחלפה על פניו, לא מבחינה בו, פניה לכיוון שירותי הבנות. לרגע נעמד וקרא בשמה אך זו לא הבחינה בו, או שהעדיפה להתעלם, ונעלמה במהרה מן העין. אדוארד יצא מיד מן החדר, מבחין ברמוס ומבחין באליזבת העושה צעדיה האחרונים במסדרון, קורא אף הוא בשמה, אחר מלמל משהו לעצמו ופנה לרמוס.

"בוא," אמר, "אנחנו צריכים ללמוד."

"מה קרה?" שאל רמוס.

"זה ביני לבינה. היא סתם מתנהגת כמו ילדה קטנה. עוד מעט היא תרגע ותחזור."

לרגע עמד רמוס והיה כפוסח על שני הסעיפים. עדיף לו, החליט לבסוף, שלא לחפש את אליזבת בשירותי הבנות...

"הוא עוד מעט תרגע ותחזור," אמר אדוארד בשנית, מסיט קצוות שיער שלא נקלעה מעיניו, "בוא, הזמן קצר והחומר ללימוד רב."

רמוס נגרר אחרי אדוארד בחוסר רצון בולט ונכנס אתו לחדר הלימוד.

אדוארד פתח את הספר והחל להקריא בקול קר ויבש כמה פסקאות. רמוס הקשיב לו בחצי אוזן בלבד, תוהה בינו לבינו: מה גרם לאליזבת לנהוג כך באדוארד? לרגע נזכר בהם רוקדים יחדיו כשרק הכירו, נזכר באחד הלילות בהם הצחיק אדוארד את אליזבת כמעט עד כדי סף הבכי, נזכר בשיקוי שניסו לרקוח אתמול... "הם היו כל כך מתאימים להיות זוג, שני אלה," חשב, "אם הוא לא היה כבר עם אנדראה ההיא... הוא בדיוק האדם המתאים לה... ופתאום..."

"רמוס?" אדוארד קטע את מחשבותיו.

"אליזבת עדיין לא חזרה. אתה בטוח שהיא בסדר?" שאל.

"היא תהיה בסדר," ענה אדוארד.

"אתה בטוח? אתה רוצה אולי לספר מה קרה?"

"כן, אני בטוח. היא סתם מתנהגת כמו ילדה קטנה..."

עוד שעה חלפה. גם לאדוארד נמאס כבר ללמוד ונראה כי גם הוא לא התרכז בשורות שקרא. "נראה לי שכדאי שנלך לשון, החידון מחר..." אמר, "היא כבר תהיה בסדר, אל תדאג," הוסיף.

"לא, זה פשוט..."

"אל תדאג. היא כבר תבין שהתנהגה כמו תינוקת. סמוך עלי."

כשחזר לחדר המועדון, סיפר רמוס את מה שארע לפיטר, ג'ימס וסיריוס.

"היא נראית מהטיפוס השקט," אמר ג'ימס, "אלה שיושבים בצד וקוראים ספר עבה ומשעמם להחריד כשאין להם מה לעשות..."

"גם אני קורא ספרים עבים כשאין לי מה לעשות." אמר רמוס.

"אתה לא ממש שקט, רמוס. אתה קונדסאי, זה משהו אחר, קודנסאי אף פעם לא יכול להיות שקט. קונדסאי זה גריפינדור. השקטים בהאפלפאף...".

"לי היא דווקא נראית יותר דומה לרמוס," אמר סיריוס, "מהסוג שנראה שקט ורגיש, אבל כשלמדים להכיר אותו..."

"אני נראה שקט ורגיש?" שאל רמוס, טון דיבורו עולה במקצת.

"לא," אמר סיריוס, "אתה באמת שקט ורגיש. וגם קונדסאי טוב ובעל-תעלולים ראוי לשמו. אתה זה משהו מיוחד..."

פיטר וג'ימס הנהנו פה אחד.

"נראה לי שאם היא באמת כמו שאתה מספר," אמר פיטר, "יש סיכוי שזה לא יהיה פשוט לפייס אותה..."

"למה נראה לך כך?" שאל רמוס.

"אינטואיציה עכברית..." אמר פיטר, מלווה את דבריו בקריצה קלה.

"נו, ברצינות," הקשה רמוס.

-"יצא לי לראות אותה ואת החברה שלה לפני כמה ימים, ביחד. היא נראית לי טיפוס רגיש מאוד שעלול להפגע בקלות..."

"אם כבר מזכירים את החברה שלה," אמר סיריוס, "מה אתה?"

רמוס לא הבין מה סיריוס רוצה ממנו והשיב בחזרה "מה אתה, באמת?"

"אני שאלתי ראשון..." אמר סיריוס.

"האמממ..." אמר רמוס, "מה אתה רוצה?"

"לא כלום" אמר סיריוס, "סתם התעניינתי לגביה, אתה יודע..."

ג'ימס ופיטר העלו על פניהם מבטים חשדניים. "למה אתה מתכוון?" שאל רמוס.

"לא כלום." ענה סיריוס בסתמיות.

"בטוח?"

סיריוס הנהן. רמוס שלח כלפי סיריוס מבט חשדני, אחר לקח את כלי הרחצה שלו והלך להתקלח.

***

בשישי אחר הצהריים נכנס רמוס לאולם הגדול בו היה אמור להיערך החידון הפעם. בשני קוטבי השולחן ישבו אליזבת ואדוארד שנראו כמתאמצים להתעלם לחלוטין זה מזה. כלום צדק פיטר והם לא עתידים להתפיס במהרה? מר אברטאווה ישב על יד אדוארד ושחק קלות עם שרביטו, מתווה באוויר צורות ירוקות ואחר מפזרן. רמוס התישב במקום הפנוי שבין מר אברטאווה לבין אליזבת. הוא לחץ את ידו של לויד אברטאווה ופנה אל אליזבת. מבטה החתום התפוגג והתחלף מיד ב"היי" מחיוך. "מה שלומך?" שאלה, "מרגיש מוכן?".

"נראה לי שכן. ואת?"

"אני מקווה" אמרה. היא נראתה לחוצה מעט.

רמוס תהה האם עליו להזכיר את שארע בערב לפני, אך אחר החליט להתיר לעצמו לשמור זאת לפעם אחרת שכן אין טעם להעכיר את מצב רוחה של אליזבת לפני החידון.

תלמידי בית הספר החלו להגיע. אנדראה, חברתו של אדוארד, נכנסה לאולם וזה נגש אליה בצעד מהיר והחל להתנשק אתה. אליזבת, מצידה, הפנתה מבטה ושאלה את רמוס מה דעתו על מזג האוויר בחוץ. לאחר דיון מעמיק על טמפרטורות, לחות וכיווני הרוח, עברו לדיון מרתק לא פחות על מצב היבולים והמצב הפוליטי במשרד הקסמים. כשנכנסו פיטר, ג'ימס, וסיריוס – עוזרים לילדה אחת מוכרת להחריד עם שלטיה המפורסמים, הפעם בתוספת ה"רמוס, תעשה לי סינוס!" שהגיע ככל הנראה אחרי חשיפה ממושכת, שמא ממושכת מדי לספרי כשפומטיקה – היו הם בדיוק בעיצומו של דיון אינטלקטואלי מעמיק על השפעת התחזקותו היחסית של הין היפני על המחסר בבריטניה הקסומה.

אליזבת עצרה לרגע את שטף דיבורה והביטה בשלטים. הפעם, לחרדתו של רמוס, הקדימו חבריו והתישבו בין השורות הראשונות, שלטיהם בולטים. "נראה כי לרמוס יש מועדון מעריצות..." אמרה לו אליזבת, מגחכת קלות.

"אני מבינה שיש הרבה בנות בתור?" שאלה לפתע, רמוס מתקשה להבין האם נימתה רצינית או מבודחת.

"אההה..." החל לגמגם.

"אני מצטערת," אמרה אליזבת מיד, "לא התכוונתי להביך אותך."

"לא, זה בסדר," אמר, "באמת..."

"בטוח?" שאלה, "ממש לא רציתי להביך אותך..."

"כן, בטוח." אמר רמוס.

האולם כבר היה מלא.

פרופסור דיראק השתיק את אחרוני התלמידים וביקש להניח "שלטים שאינם ראויים" מתוך דאגה "שמא יוציאו את המתחרים מריכוז."

פרופסור לאגוז ביקש מן המתחרים לקום, אחר נקש בשרביטו והשולחן עליו התישבו הפך לארבעה שולחנות מאורכים ובעוד נקישה הופיעו עליהם קדירה, ארגז חומרים סגור, קלף הנחיות למשימה, טופס שאלות וכלי כתיבה. אחר, התווה פרופסור דיראק בשרביטו כמה צורות וקויים אדומים נמתחו סביב לשולחנות.

"אלו קווי דממה," אמר דיראק, "בכדי שלא תפריעו למועמדים, כל מי שנמצא מאחורי הקו הזה לא ישמע דבר ממה שקורה מצידו האחר כך שלא תוכלו להפריע לנציגים או... להעביר אליהם מידע מיותר. בזמן שהמתחרים יבצעו את המשימה שלהם, פרופסור דיראק יסביר לכם את המשימה וננסה למצוא יחדיו את השגיאות של המתחרים ואת התשובות לשאלות העיוניות, כך שכשתגיע הערכת חבר השופטים, הניקוד שקיבל כל מתמודד יהיה ברור לכל."

פרופסור לאגוז הביט במתחרים ואמר "יש לכם חצי שעה לביצוע המשימה. בהצלחה!"

רמוס חצה את קווי הדממה. השקט שמאחוריהם זעזע אותו. דממה שכזו היתה דבר נדיר מאוד בלא עזר בכלים קסומים כה רבי-עצמה...

רמוס החל לקרוא את ההוראות. הוא ציפה למשהו ארוך יותר בהכנתו, או לפחות לשיקוי קונבנציונאלי יותר, אבל... תמיסה נגד חצ'קונים?! "אכן," חשב, "זה מסוג הדברים שמאחדים את כל בני הנוער בכל הבתים." לרגע פוצץ את אחד הפצעים שעל אפו כמעט מבלי משים והחל בעבודה. השאלות התיאורטיות היו קלות, אותן החליט להשאיר לסוף.

אט-אט ערבב רמוס את השיקוי. יש לערבבו חמש פעמים כנגד כיוון השעון ולהקפיד על עצמת האש. מבט חטוף בסובבים הראה שהוא מפגר מעט בזמן- האחרים כבר היו בשלביו הסופיים של השיקוי...

רמוס סיים ופקק את השיקוי הצהבהב, הסמיך ובעל הריח שגרם לו לתהות האם לאדוארד היה מידע מקדים שגרם לו לרקוח שיקוי פוליגזי והניח את המבחנה בצד. הוא נגש לשאלון בנוגע לשיקויי מרפא. כשעוד קרא את השאלות, נגש לויד אברטאווה והגיש את השאלון והמבחנה שלו, מבט נצחון פרוע שרוע על פניו. נותרו עוד עשר דקות לביצוע המשימה.

רמוס החל מנסה להזכר בפרטי השאלה השניה מתוך חמש – אודות שיקוי נגד הצטננות – הפרט החסר ממש עמד על קצה לשונו – כשהגיש אדוארד את המבחנה והקלף שלו. לרגע נתקף רמוס רצון לענות בחופזה ולסיים כבר, אחר התרכז, הכריח עצמו להשקיע את כולו, וחזר לענות.

כשהגישה אליזבת את המבחנה והשאלון שלה, היה כבר רמוס בסופה של השאלה הרביעית. נותרו עוד חמש דקות לסיום. רמוס כתב את התשובות לשאלה החמישית. לרגע הבחין בהתלחשות בשורות גריפינדור. לרב רמוס מסיים כל בחינה ראשון. נותרו רק עוד שתי דקות לסיום כשהגיש רמוס את מבחנתו הפקוקה ואת טופס השאלות. הקווים האדומים הוסרו.

"ובכן," אמר פרופסור דיראק כשנעלמו רכיבי השיקויים והשולחנות חוברו שוב יחדיו, "בזמן ששאר החבר השופטים יבדוק את הטפסים, פרופסור דמבלדור מבקש לשאת מספר דברים." פרופסור דמבלדור, בו לא הבחין רמוס קודם לכן, הופיע מפינה מסוימת בחדר ונעמד מול התלמידים. פרופסור דיראק הצטרף אל שאר שופטים בכדי להעריך בינתיים את עבודות המועמדים.

"אני שמח לראות את כולכם יחדיו," אמר דמבלדור, "אך אין בכוונתי להאריך יתר בדברים. בכוונתי לעשות דבר מה אחר בכדי לכבד את המאורע, בשם אחדות השורות בין הבתים." הוא מחא כף ומוזיקה החלה מתנגנת ברקע. "הצטרפו אלי, תלמידים, להמנון בית הספר!" קרא, מתחיל לשיר בקולו האיטי את מילות ההמנון, התלמידים מצטרפים אליו.

***

אחרי שסיומו פזמון "אמא אווזה" נוסף, קד דמבלדור עמוקות, מסר לתלמידים את תודתו ופינה את מקומו לפרופסור לאגוז.

"אחרי בדיקת העבודות של הנציגים, הסכמנו – חבר השופטים – פה אחד על הניקוד לכל נציג ונציג. מר סיימור: חבל שלא בדקת את עבודתך שנית, טעות מטופשת הורידה לך מספר נקודות, לכן ניקודך לסיבוב הזה הנו 32 נקודות."

מספר מחיאות כפיים נשמעו, נדמה היה לרמוס כי אדוארד מעקם את אפו.

"מר אברטאווה: ישר כח על השאלון- הוא מראה על ידע נרחב, אך בנוגע לשיקוי שלך – נדמה היה כי מיהרת יתר על המידה בהכנתו שכן הוא דליל מדי, ניקודך לסבב הזה הוא 32 נקודות."

לויד אברטאווה נראה מזועזע. הבעת הנצחון הנונשלנטית שלו התחלפה באחת לכדי זעם עצור. באולם נשמעו מספר קריאות שמחה לאיד שהושתקו מיד על ידי פרופסור דיראק.

"מר לופין: אחרון המסיימים, אך לא האחרון בניקוד. עבודה מצוינת. זכית ב-36 נקודות."

קריאות שמחה נשמעו באולם בצד תלמידי גריפינדור ושלטי הרמוס הונפו להם שוב בגאון. פרופסור מקגונגל נאלצה לקום ממקומה ולקרוא לשקט בין שורות גריפינדור בכדי שנתן יהיה לסיים את ההודעה על חלוקת הנקודות, אף על פי שאף היא בעצמה נראתה מאושרת למדי.

"העלמה דייניאול: הרשי לנו לשבח את עבודתך, השיקוי זהה כמעט במדויק לזה שהכין פרופסור סלאגהורן. אנו מעניקים לך 36 נקודות."

קריאות של שמחה נקראו באולם מצד תלמידי ריוונקלו. המצב היה תיקו בסיבוב הזה, אך במספר הנקודות הכללי הוביל עתה רמוס.

תלמידי גריפינדור וריוונקלו שאגו לאות שמחה.

אליזבת חייכה אל רמוס והושיטה את ידה ללחיצה. "לכבוד הוא לי," אמרה, אחר נשקה לו ידידותית על לחיו. רמוס לא הצליח להחליט מה הוא מרגיש.