"חידון באפלה"
פאנפיק פרי עטו של שמעון נעים

 

פאנדום: הארי פוטר
דירוג לפרקים הראשונים:
PG
שיפ: אין (בין דמויות קאנוניות)

ז'אנר: עלילתי
בטא: ליהי (רגולוס)

 

 

פרק רביעי

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא

 

 



"אז..." אמר ג'ימס, מחטט בין בגדיו, "הוא אמר לבוא עם בגדים נוחים?"

סיריוס השליך את עניבתו על המיטה. פיטר השליך את עניבתו גם הוא.

"מעניין מה הם מתכננים," אמר סיריוס, פושט את חולצת בית הספר ההדוקה ולובש חולצה אחרת במקומה. "זה ממש עוול לטרטר אותנו ככה אחרי ארוחת הצהריים!".

הארבעה התלבשו ויצאו בדרכם אל אולם הכניסה. בית הספר רעש - לא בכל יום מבוטלות כל שעות אחר הצהריים לטובת... פעילות מסתורית.

אולם הכניסה היה מלא בתלמידים רועשים, מצטופפים על יד הפרופסורים דיראק, דאלי וסטיוארט - המורה להתעמלות בוקר.

נושאי השיחה היו מגוונים. יש אשר העלו ספקולציות לגבי מה-שזה-לא-יהיה שמתוכנן להם – החל מעוד שיעור משותף וכלה בפעילות אקזוטית לציד דרקונים, יש אשר עוד דיברו – בעיקר בנימה מסוימת של סלידה – על הניצחון הסלית'ריני בחידון האחרון ויש אשר הסתפקו בטענות הישנות שבארוחת הצהריים חסר מלח. "סתם שטויות" אמרו האחרים כנגדם,, "האנשים אף פעם לא מרוצים. זה מה שקורה כשלא מוצאים שום דבר אחר להתלונן עליו."

"תלמידים," נשמעה קריאה. נראה שברעש האולם לא כולם הבחינו טוב דיו - או שבחרו שלא להבחין - בפרופסור דאלי.

"תלמידים!" קרא פרופסור דיראק. הקולות החלו לדעוך לאיטם. "שקט בבקשה!"

"ובכן," אמר לאחר כדקה, כאשר שקט האולם לחלוטין, "צהריים טובים לכם, תלמידים. ראשית, אפתח בהודעה חשובה. עקב מספר עניינים טכניים, השבוע לא יבוצע השלב הבא של החידון, לכן הוא נדחה אל השבוע הבא."

מספר אנחות אכזבה עלו באולם, בעיקר מתלמידי גריפינדור, האפלפאף וריוונקלו.

"אם כי-" רמוס התפלא שוב על יכולתו המשונה של הפרופסור להתעלות מעבר לקולות האחרים ותהה האם מעורב קסם בדבר, "-החלטנו שלא נוכל לוותר על פעילות חברתית משותפת בין הבתים." אמר. "אתם מוזמנים להתלוות אלי ואל פרופסור סטיוארט, שמרו על הסדר כשאתם יוצאים מן האולם." פרופסור דיראק פתח את דלתות האולם ויצא החוצה, מוביל אותם אל אחת המדשאות.

משום מה, התלמידים הגיעו כולם שלמים וללא צלעות שבורות ונאספו ליד הפרופסורים. לאחרי שהושתק הקהל הרועש, הניחה פרופסור סטיוארט את ידיה על מותניה וזרקה את המילים מפיה בצורה המזכירה את  ההוראות אותן היא כה נהנית לצרוח בסגנון "לרוץ, פדלאות!" ודומיהן. רמוס תהה בחצי גיחוך האם גם הפעם תזכה לאותו מענה – יותר נכון חוסר מענה – מצד התלמידים.

"אז היום הכנו לכם יום של פעילות מרעננת," אמרה, "ואני מצפה מכולם לתפוקה מלאה, יש?" התלמידים מלמלו משהו דמוי מילות הסכמה רק בכדי שהמטורללת תמשיך הלאה.

פרופסור סטיוארט הרימה את ידיה מעלה וקראה אל כולם "נתחיל בחימום קל וחילוץ איברים!". הפעם, רמוס כבר היה בטוח שקולה מוגבר באמצעי קסם כלשהו. "נו, קדימה, שכל אחד יתפוס לו מטר מהחבר שלו. למתוח הצידה..."

"היא באמת מצפה שזה מה שנעשה עכשיו, רק חצי שעה אחרי האוכל?" שאל סיריוס. משום מה רמוס הרגיש שהיום אין לו כל כך כח להוות דוגמה. "קדימה, תלמידים! ולימין..." המשיכה פרופסור סטיוארט. נדמה היה שרק חסרי המזל שנעמדו קרוב מספיק אל הפרופסור טרחו באמת לחלץ את איבריהם.

הפרופסורים דיראק ודאלי הביטו בנעשה במבט חצי משועשע. פרופסור דאלי אף החליט לשמש דוגמה חינוכית ולמתוח את שריריו, ללא הצלחה מוראלית גבוהה.

"קדימה, כולם לזוז!" צרחה הפרופסור.

הקונדסאים, מצדם, עסקו אף הם בספורט החביב עליהם.

"ואז לפרק את הנברשות!"

"לא, לא את הנברשות! החלונות!"

"הנברשות, זה מצחיק יותר!"

"איפה אתה חי? להאפיל את החלונות–"

"אחרי שכולנו כבר מתוחים ומחוממים," אמרה פרופסור סטיוארט, "אנו יכולים לגשת אל העניין המעניין באמת –"

משום מה, נראה היה כי איש לא הבחין בקונוסים הפזורים על הדשא עד לעתה.

"אני ופרופסור דיראק הכנו לכם מרוץ שליחים, אני צריכה מכל בית שמונה מתנדבים, לפחות שתי בנות מכל בית."

פרופסור סטיוארט נראתה מעקמת אפה למראם של סיריוס וג'ימס, אך פרופסור דיראק שלח לה הנהון נוסח "הפעם זה יהיה בסדר". עתה היו אלה אדוארד וחברו ליוולין להצטרף אל המתנדבים. מר ארברטאווה הצטרף למתנדבי סלית'רין. מן הבנות נתן היה להבחין בלילי, בבלטריקס ובלאורינה, חברתו לשעבר של סיריוס. רמוס תהה האם סיריוס מחסיר עתה פעימה; אולי שתיים.

לבסוף, הצליחו להיאסף המתנדבים. הם הפקידו את שרביטיהם אצל פרופסור דאלי ופרופסור דיראק והחלו תופסים מקומותיהם. הראשונים להתחרות היו תלמידי ריוונקלו כנגד תלמידי גריפינדור.

"אין צרך לצין שאפ'חד לא ינסה לרמות מהקהל, אני – ופרופסור דיראק, כמובן – נשגיח שלא יהיה דבר כזה, אז אפילו אל תנסו אןתנו!"

 

המתחרים עמדו במקומותיהם. "למקומות, היכון –"

היו אלה לילי ולאורינה שעמדו ראשונות על קו הזינוק המצויר על הדשא, נכנסות לפוזיציה המתאימה ושלחות זו אל זו מבטים תחרותיים–

"- צא!"

 

סיריוס וג'ימס המתנשפים ישבו על הדשא, מוודאים כי הלב והריאות טרם נעקרו ממקומם. "זה סך הכל משחק..." אמר רמוס.

"אנחנו הפסדנו להאפלפף!" סינן ג'ימס, "איך זה יתכן?" רמוס שתק. הסיבה לכך היתה פשוטה- עם כל הכבוד לסיריוס ולג'ימס, ההאפלפפים פשוט רצו מהר יותר.

בזמן שסיריוס וג'ימס מסדירים את נשימתם, עמדו על קו הזינוק נציגי סלית'רין וריוונקלו. גם הפעם היתה האסטרטגיה להציב את הבנות ראשונות. כשהתחרתה בלטריקס במקבילתה מריוונקלו, וגם לאחר מכן, עודדו הקונדסאים את הריוונקלואים.

 

נראה היה כי מאבק התרחש בפניהם של סיריוס וג'ימס. תווי הפנים הכעוסים מן ההפסד האחרון החלו מפנים מקומם לאלה המרמזים על סיפוק קל מהפסדם של סלית'רין. "הם נכנסו בהם!" אמר סיריוס, מחייך עתה בהפגנתיות. פרופסור סטיוארט זימנה אליה את נציגי האפלפף וריוונקלו לשיחה כשהכריז פרופסור דיראק על הפסקה קצרה בכדי לתת למתחרים להתרענן לפני גמר הטורניר.

 

נציגי האפלפף וריוונקלו נעמדו על קו הזינוק לקראת החלק האחרון בטורניר הריצה. הגריפינדורים עודדו ברובם את ריוונקלו. הסלת'רינים נראו כמי שמעדיפים שלא לעודד או אף אחד, ואם כבר, וודאי שלא את ריוונקלו.

"צא!"

לאחר שלושה סיבובים נראה היה כי נציגי שני הבתים מקפידים על שמירת חוסר-יתרון ברור לאחת הקבוצות וכי הקרב יוכרע רק בסיבוב האחרון. "רי-וונ–"

קריאות העידוד נפסקו לרגע והתחלפו בקריאות של תדהמה או צחוק. נציגם של ריוונקלו עצר את ריצתו ונפל. מבטים עוינים הופנו אל עבר קהל האפלפף וסלית'רין. פרופסור סטיוארט האדימה. היא שרקה בחוזקה במשרוקיתה וקראה לנציג האפלפאף להפסיק לרוץ. אחר, רצה אל תלמיד הריוונרקלו הפגוע. ברעש וההמולה שקמו להם בחוץ לא נתן היה לשמוע מה אמרה לו, ואף יותר מכך - הקהל החל להתקהל במעגל סביב הפצוע תוך קריאות שונות ומשונות, בין היתר קריאות גנאי לבית כזה ואחר, קריאות עידוד לריוונקלו או האפלפאף וקריאות ממקור לא ברור לחקירה רשמית.

"איזה התנהגות מגעילה!" אמר ג'ימס, "ככה, לקלל אותו מזמן הריצה? רק תלמידי סלית'–"

"תלמידים!" נשעה קריאה מהולה במבטא ספרדי.

הקונדסאים האחרים הנהנו לנוכח משפטו הלא גמור של ג'ימס.

קריאותיו של פרופסור דאלי לא ממש עזרו לפיזור ההמולה, גם לא העובדה שהתלמיד הפצוע כבר עמד על רגליו ואף הלך, גם לא שריקותיה החוזרות ונשנות של פרופסור סטיוארט במשרוקיתה. רק כשנעמד פרופסור דיראק והחל לקרוא בקול החל הקהל לחדול מצעקותיו. "תלמידים, איפה דרך הארץ שלכם?" נזף, "לא היתה מעורבת כאן שום קללה. פרופסור סטיוארט – בעזרתי ובעזרת פרופסור דאלי - בחנה את העניין ומסתבר שלמר פוסטר ישנה פשוט נטיה לעקם את קרסולו. שום קללה לא בוצעה כאן, תלמידים." רחש עלה מן הקהל. "אני מציע שפשוט נניח כי שני השליחים הגיעו באותו הזמן ונמשיך את הטורניר."

 

נותרו שני סיבובים לסיום. היה זה ליוולין אשר צבר פער מול יריבו ההאפלפפי. כשחזר ליוולין והעביר את השליחות לאדוארד, בצע השליח ההאפלפפי האחרון שלו כבר רבע ממסלול ההלוך שלו. כשאדוארד רץ, נדמה היה כמי שרץ כאילו וחייו תלויים בכל צעד וצעד. כשסיים את ההלוך שלו, אבד כבר הפער עם האפלפאף. כשהגיע אל קו הסיום, עשה זאת רגעים ספורים לפני מתחרו. קריאות ניצחון וקריאות עידוד ליוו את אדוארד המתנשף כששאר חברי ביתו הרימו אותו באוויר לאות נצחון.

אם בשורות האפלפאף וסלית'רין נכרה אכזבה, כמה מתלמידי גריפינדור אף הצטרפו לשמחתם של בית ריוונקלו.

"אדוארד הזה הוא ממש... סוס!" קרא סיריוס. האחרים הנהנו להסכמה. "הבן אדם הזה הוא ממש נימבוס מהלך!" הוסיף ג'ימס, "בחיי..."

איפשהו, בכל ההמולה, מסרה פרופסור סטיוארט כי הם יוצאים להפסקה עד לתחרות הבאה.

 

עתה היתה זו תחרות משיכה בחבל. נקבע כי מי שהשתתף בתחרות הריצה לא יוכל להשתתף גם בזו. החיפוש אחר מתנדבים היה בעיצומו. "נו, פיטר!" קרא סיריוס, "צריך כאן יצוג קונדסאי הולם!"

"קדימה, פיט!" הוסיף ג'ימס, "לך תראה להם!" רמוס אשר דבריהם במבט של הסכמה. פיטר נראה כמי שנאבק עם עצמו ולבסוף הצטרף אל המושכים. הקונדסאים האחרים צפו בו מפקיד את שרביטו ומצטרף אל מי שעתידים להשתתף בתחרות. הפעם הוגרלו הגריפינדורים מול שחקני ריוונקלו. אלה, מבוסמים מנצחונם הקודם, היו טרף קל. ההאפלפאפים, כעוסים עדיין על הנצחון הקודם שנגנב מהם בשניה האחת בה הקדים אדוארד את נציגם אל קו הגמר, נצחו את הסלית'רינים במהרה.

הפעם, בגמר, עודדו תלמידי ריוונקלו את הגריפינדורים, כנראה כמחווה על כך שאלה עודדו אותם קודם לכך. הסלית'רינים נראו כמי שלא יודעים את מי לא לעודד יותר: הגריפנדורים השנואים או ההאפלפפים שזה עתה נצחו אותם.

לבסוף, לאחר קרב ארוך, נצחו ההאפלפפים.

 

ארוחת הערב של אותו היום הוקדמה. רמוס תהה האם עליו לפגוש אופטימטריסט, או שמא צלחותיהם של האחרים באמת כה עמוסות. לבסוף, החליט שעיניו הן בסדר גמור, ואולי האפקט נובע רק מתוך העובדה שתאבונו היום אפשר לו בסך הכל אכילת מעט סלט ואילו האחרים התאמצו היום מעט יותר מן הרגיל. בטנו כבדה עליו כמו ואכל את כל מה שהעמיסו חבריו הרעבים אל צלחתם גם יחד. בסופו של דבר, מתרגלים גם לזה. החלק הקשה באמת עדיין לא התחיל...

המבטים, אשר הופנו לא אחת אל תלמידי ריוונקלו והאפלפף המבוסמים, הופנו עתה אל פרופסור דיראק אשר נעמד וביקש דממה באולם.

"במסגרת שיתוף הפעולה והגיבוש שבין הבתים, קיימנו היום בבית הספר יום תחרויות ספורטיבי שאותו אני יכול לסכם כמוצלח למדי. כולי תקווה כי תהיה זו מסורת חדשה של שיתוף פעולה ורוח ספורטיבית בין הבתים." מחיאות כפיים נשמעו באולם.

"וכמו בכל תחרות," המשיך הפרופסור, "ישנם גם מנצחים." מחיאות כפיים סוערות עלו בשולחנות של תלמידי ריוונקלו והאפלפאף. הגריפינדורים והסלית'רינים העדיפו, משום מה, להמשיך להתעסק באוכל על פני למחוא כפיים.

"ועתה, החלטנו להעניק למנצחים פרס צנוע כאות הוקרה על המאמץ שהשקיעו היום,". האולם החל לדמום קמעה. "אני קורא למנצחים להגיע אלי..."

 

"לא הייתי עונד מדליה מכוערת כזו גם אם היו משלמים לי!" קבע סיריוס נחרצות. ג'ימס ופיטר הנהנו להסכמה. "ותראו איך הם מחייכים..."

הפרופסור דיראק, כך נראה, הותיר למנצחים כמה רגעים של תשואות ופנה להמשיך בדבריו. "ובכן, במסגרת אירועי הגיבוש בין הבתים, אנו מתכוונים להמשיך גם מחר ביום של פעילות ספורטיבית ומהנה. אבקשכם להגיע גם מחר באותה שעה אל אולם הכניסה ליד הכניסה לאולם הגדול, לבושים בבגדים נוחים, תלמידים. משוחררים."

 

הלילה כסה וילון את חלון חדרם של הקונדסאים. אלה, מותשים, כבר התנשמו בכבדות במיטותיהם.

"רך-כף, אתה ישן?" שאל ג'ימס ממיטתו.

"לא."

"חשבתי – פוסטר ההוא – נראה לך שהוא באמת נקע את הקרסול?"

"פרופסור דיראק אומר שכן."

"אולי הם לא רוצים שיהיה בלגאן עם בית סלית'רין."

לרגע שתקו שניהם.

"אם זו באמת היתה קללה, פרופסור דיראק לא היה מעביר את זה בשקט," החל רמוס להגיד, "הוא בעצמו צולע ברגל אחת. הוא יודע מה זה רגל שלא מתפקדת בהשפעת קללה."

ג'ימס השמיע קול "האמממ..." שלאחריו שתיקה לא ברורה.

"תגידו," הוסיף אחר כך, "מה נראה לכם שהפרופסור דיראק מתכנן למחר?"

"אולי עוד איזה תחרות," אמר ג'ימס, "לתת לנו הזדמנות להראות להם."

ג'ימס ענה ב"אולי" שלאחריו שוב "לילה טוב." סיריוס ורמוס הוסיפו "לילה טוב" אף הם. פיטר המשיך לנחור לו בניחותא.

 

האולם הגדול נעדר עתה את שולחנותיו המפורסמים, במקומם התמלאה הרצפה במזרנים ארוכים ועבים. "אנא הסתדרו לפני בקשת, תלמידים" קרא הפרופסור דיראק. התלמידים הרועשים הניחו את שרביטיהם בדלפק שבפינת האולם והחלו להתישב בצורת קשת, מבטיהם הסקרנים מכוונים כלפי המורה, מפולגים כמו מכחו של כישוף רב-עצמה על פי בתיהם.

"תראה, היום גם פרופסור דאלי הגיע עם בגדים... נוחים?"

פיטר, רמוס וסיריוס הפנו מבטם לפרופסור דאלי אשר נעמד על יד דמות לא מזוהה אתה ניהל שיחה על יד אחד מקירות האולם. בעוד והארבעה מצחקקים חרש על הופעתו המשונה למראה של פרופסור דאלי, כחכח פרופסור דיראק בגרונו והתלמידים החלו להשתתק.

"ובכן, תלמידים, צהריים טובים. אני מקווה שהגעתם מלאי אנרגיה ומוכנים ליום נוסף של פעילות. ובכן, הזמנתי היום אורח במיוחד במינו בכדי להעביר את הפעילות המתוכננת. מדובר בקולגה שלי לשעבר, מר דאגלס."

מחיאות כפיים נשמעו כשצעדה הדמות שעד ללפני רגעים מעטים דברה עם פרופסור דאלי אל מרכז הקשת בה התישבו התלמידים.

כמה לחשושים נוסח "הוא היה מורה פה?" עלו באולם.

"שלום לכולם, צהריים טובים," אמר מר דאגלס, "אני מבקש שקט בכדי שנוכל להתחיל." הפרופסור דיראק התישב על כסא סמוך והשקיף על הנעשה.

"אני הוא רוברט דאגלס, עובד משרד הקסמים, היחידה לניטור פעילות קסם בלתי מורשית, הילאי." אמר. רעש משונה עלה באולם, מהול בקריאות "וואו!".

"ובכן, במקום להכביר במילים, אספר לכם סיפור שמבהיר את הסיבה שלשמה אני כאן." הס קשוב מלא את האולם.

"זה התחיל כשאנשיו של אתם-יודעים-מי רק התחילו את פעילותם, כך שבאותה תקופה עיקר עיסוקה של היחידה היה טיפול באנשי העולם התחתון, בעיקר עבירות של רכוש ואלימות. יש לזכור כי באותה תקופה האיום מצדו של אתם-יודעים-מי טרם העסיק אותנו. אני וחברי לעבודה - ריצ'ארד גיילס, חבר ביחידה אף הוא - היינו בדרכו לפעולה לטיפול בעסקה לא חוקית אשר התקיימה באנדיברו. המידע שהתקבל היה כי ראשי ארגון הפשע הקטן מתכננים לבצע את העסקה באחד מן הפאבים הצדדיים ברחוב צדדי בעיר, לכן היה עלינו להגיע לשם ולחבור לכמה חברי יחידה נוספים בכדי לטפל בפעילות הלא מורשית. אך במקום להגיע אל הפאב, אנשי הארגון הצליחו להפיל אותנו במארב מתוכנן היטב. מפקד הפעולה אשר התווה את המסלול שלנו לא הביא אפשרות זו בחשבון. הם היו שישה ואנו שניים. מזלנו הגדול היה שהיו אלה שכירי חרב ולא קוסמים מאומנים היטב, שכן הם עשו כמה טעויות...

הצלחנו לנטרל אחד מהם בצורה מיידית, אך הם הצליחו לשתק את שנינו ולקחת את השרביטים מידינו. בזמן ששותקנו שנינו, התווכחו האורבים בנוגע לתוכניותיהם להמשך, נראה היה שהיו להם פקודות מוכתבות מלמעלה, אך לא ברורות לחלוטין. גם אני וגם ריצ'ארד החלטנו לנסות את מזלנו ואת חוסר ההחלטיות של האורבים ולנסות לברוח. הוחזקנו שנינו בנפרד ועל כל אחד מאיתנו הוצב שומר. אני הצלחתי להמם את מי ששמר עלי כך שבעטתי בו ולפני שהספיק לקלוט מה קורה הטלתי אותו על הארץ וכך לקחתי את השרביט. כשהשרביט כבר היה בידי, הקרב אמנם לא היה קל, אך הבלבול שלהם אפשר לי להדוף את הקללות ולברוח כשאני פצוע, דבר שהיה עדיף על פני הישארות אתם. חברי, שלא הצליח לנטרל את השומר שלו, נאלץ לבלות עוד ימים רבים בחברת אותם פושעים, כשהוא כפות בקסמים לא חביבים למדי על מנת שלא ינסה לעשות כמוני.

באותו היום הבנתי את החשיבות של היכולת להלחם פיזית בכדי לקחת את השרביט שלך, לכן החלטתי שראוי לכל הילאי להכיר גם את תורת הלחימה במצבים שכאלה, בנוסף ללוחמת קסמים, ומאז אני מתמחה בהגנה עצמית ואף למדתי יסודות של מספר אומנויות לחימה מן המזרח." הוא עצר לרגע ולקח נשימה ארוכה,  "לכן, מה שנעשה היום, יהיה תרגול בסיסי של הגנה עצמית במצבי קרב פיזי. אם זה יתקדם כראוי, נוכל אף להתקדם מעט. אני מבקש שתתחלקו לזוגות." פיטר ורמוס הביטו זה בזה, כמו כן ג'ימס וסיריוס.

" אם כי," הוסיף הדובר, "אני מבקש שהזוגות יהיו מורכבים מתלמידים מבתים שונים." קולות מחאה קלים התעוררו באולם.

"קדימה," קרא פרופסור דיראק, "זה לא נתון לויכוח!"

 

במהרה הגיעו אדוארד וחברו מהמקום בו ישבו תלמידי ריוונקלו. רמוס ואדוארד תפסו להם מזרן, ליוולין - חברו של אדוארד - הצטרף אל ג'ימס. פיטר וסיריוס, נראה, לא מצאו בני זוג במהרה, כך שפרופסור סטיוארט החליטה לקחת על עצמה את עבודת הציוות בכדי לזרז את התהליך. פיטר הוצמד לתלמיד האפלפאף נמוך, מחוצ'קן מלוא-פניו וממושקף, וסיריוס הוצמד, על אף מחאותיו, לתלמיד סלית'רין מסוים.

לא רחוק מהם, הבחין רמוס, אליזבת ולילי אוואנס תפסו להן מזרן משלהן. כמו כן, הפרופסורים לאגוז ודה-מורגן הגיעו אף הם לאולם והתישבו על יד פרופסור דיראק. הוא גנז את המחשבה הדמיונית על הפרופסור לאגוז השמנמן המנסה להלחם במישהו כשקטעה קריאה את מחשבתו.

"ובכן, בשלב הראשון," הסביר ההילאי, "אדגים לכם את מה שנעשה היום בעזרתו האדיבה של הפרופסור דאלי. כולם להכנס ככה לפוזיציה, רגליים בצורה כזו..."

רמוס פשק רגליו.

"עכשיו, השלב הראשון שלנו כולל אחיזות בסיסיות. הרעיון הוא פשוט," אמר ההילאי, מדגים על פרופסור דאלי. "עכשיו נסו זאת בעצמכם, ואז התחלפו, אני רוצה לראות שכולם מבינים את הרעיון..."

"מי יתחיל ראשון?" שאל אדוארד.

"התחל אתה" אמר רמוס, "נתחלף אחר כך."

אדוארד נכנס לעמידת מוצא ולפת את רמוס בין זרועותיו.

"עכשיו, נסו לבצע..."

"רמוס," שאול אדוארד, מסיר לרגע את זרועותיו, "אתה בסדר? אתה נראה לי מעט חיוור היום..."

"כן, אני בסדר" אמר רמוס אוטומאטית, "הכל כרגיל. המשך."

ההילאי עבר בין התלמידים, מעיר פה ושם הערות נוסח "יפה מאוד," או, "צריך לעשות ככה". פה ושם היו גם הערות נוסח, "אתה אמור לאחוז בו, לא לשבור לו את כל הצלעות!"

"יפה מאוד, תלמידים. עכשיו, להתחלף..."

רמוס נעמד, התרכז, ונסה לחקות את המדריך. הוא הרים את זרועו אל לקראת לפיתה ובתוך רגע מצא עצמו חסר שיווי משקל, מתנודד ומאיים לפול, כשאדוארד ממהר לתפוס אותו לפני שראשו מוטח במזרן. "רמוס, בוא לחדר האחות. אתה לא מרגיש טוב היום."

"לא, זה הכל בסדר, באמת..." החל רמוס להגיד, אדוארד קוטע אותו בחדות ואומר "אתה עלול להזיק לעצמך. אני הולך להודיע לפרופסור שאני מלווה אותך לחדר האחות".

"לא, באמת, אדוארד, תודה על הדאגה, אבל אני בסדר. סך הכל הייתי לא מרוכז לרגע."

אדוארד עקם עפו ובחן את רמוס ארוכות. רמוס אחז את אדוארד ואמר "בוא נמשיך" תוך שהוא מרכז את מעט כוחותיו בניסיון לאחוז בזה כך שלא יוכל לנוע על המזרן.

"עכשיו," אמר ההילאי, מדגים על פרופסור דאלי, "שבני הזוג האחוזים ינסו להשתחרר והאוחזים ינסו למנוע מהם. אנחנו מרכזים את הכח בתנועות כאלה..."

רמוס תהה האם אדוארד הוא כה חלש, או שמא הוא מנסה להקל עמו. "יפה, עכשיו –"

דבריו של הפרופסור  נקטעו באחת כשתוך כדי המולה הופנו המבטים אל עבר מזרן מסוים בו המונח "הגנה עצמית" התפרש באופן מוטעה כ"ללכת מכות".

היו אלה סיריוס ובן זוגו, תלמיד הסלית'ריני, אשר נאבקו נמרצות זה בזה, מכים בכל כחם.

"שתק!"

שתי קרנים אדומות פגעו בזוג הנאבק, חושפות את הדימום מאפו של תלמיד הסלית'רין. הפרופסורים סטיוארט ודיראק פינו להם דרך בהמון התלמידים המקיף את הזוג. הפרופסור דיראק נעמד אל מול הזוג, עיניו בוערות מזעם וקולו מרעים באופן שטרם נשמע מפיו, "שניכם– מיד!– אחרי!" שני התלמידים קמו ממקומותיהם, מבטם מושפל, והלכו בכניעה אחרי הפרופסור, מלווים בפרופסור סטיוארט. כשיצאו אלה מן האולם, פצחה המולה רבתי. הפרופסור דאלי עוד צעק "תלמידים, לחזור למקומות!", על-פניו, לשווא.

ג'ימס, ליוולין ופיטר הגיעו מן המזרנים ליד, התאספו ליד רמוס ואדוארד ועשו כשאר התלמידים, אשר שכחו זה מכבר משיעור ההגנה העצמית המתוכנן.

" ­– ראית איך הוא הכניס לו?"

"הוא ממש דימם שם, הסלית'ריני הזה!"

"כן, בטח הוא התחיל."

"מעניין מה הוא אמר לו..."

 

המורים שבחדר נתכנסו לטכס עצה, ולבסוף התבשרו התלמידים כי הם משוחררים לזה הערב, משנראה היה שההילאי איננו מתכוון להמשיך את השיעור בתנאים הנוכחיים.

"אם כך, יש ערב פנוי" אמר אדוארד בסתמיות, "ואני וליוולין לא תכננו כלום. אם אתם רוצים, אנחנו יכולים להצטרף אליכם לחכות לסיריוס."

רמוס הנהן. "בשמחה" אמר ג'ימס, "השאלה היא רק איפה נחכה לו."

"בטח לקחו אותו לפרופסור מקגונגל" אמר אדוארד, "זה לא נראה לי כמו מקרה שבגללו יערבו את המנהל."

 

בכיתה פנויה על יד משרדה של פרופסור מקגונגל התישבה החמישיה. הדלת הושארה פתוחה כך שיוכלו לראות את סיריוס כשיצא מחדרה של הפרופסור.

"כמה סלית'רינים צריך בכדי להדליק לחש 'לומוס'?" שאל אדוארד ומיד ענה, "שלושה. אחד להחזיק את השרביט, אחד להטיל עליו אימפריוס ואחד שיודע את מילת הלחש!" האחרים צחקו.

"למה אומרים שהסלית'רינים טיפשים?" המשיך ג'ימס, "הם המציאו את האסלה! אחר כך באו האלה ממשרד הקסמים והוסיפו את החור..."

"אתה גדול אתה!" אמר אדוארד.

עתה היה זה תורו של ליוולין: "פעם סלית'ריני נכנס למסעדה ואמר למלצר 'הי, הצלחת שלי רטובה!' אז המלצר עונה- "אני יודע, זה המרק!' ".

"זה היה טוב!"

"גם לי יש אחת!" אמר פיטר, "איך מוציאים סלית'ריני מאמבטיה? שופכים לתוכה מים!"

"עוד אחד– למה בסלית'רין אין מתאבדים? כי הם קופצים מהמרת– סיריוס!"

סיריוס מושפל המבט הסב ראשו והביט מן המסדרון בחבריו הצוחקים. לרגע נראה כחוכך בדעתו, אחר נכנס פנימה.

"נו," שאל אותו ג'ימס, "מה נסגר?"

"העניינים הרגילים." אמר סיריוס והפליט פיהוק כמאיים לבלוע את העולם כולו, "משום מה," אמר, "אני מאוד עייף. אם לא איכפת לכם, אני אלך לשון כרגע."

"האמממ..." אמר אדוארד, "נראה לי שגם אני אפרוש. ליוולין?" זה האחרון השיב בניד ראש.

"להתראות!" אמר אדוארד, "היה נחמד לשבת אתכם."

"אהא," אמר ג'ימס, "ניפגש שוב."

סיריוס, על פניו הבעה משונה, הסתפק ב"ביי" וגרר את האחרים אל חדר המועדון.

 

"אז הפרופסור דיראק לקח אותי ואת החרא הקטן לחדר שלו. הוא לא אמר לנו מילה, פשוט הסתכל לנו בעיניים עם מבט מפחיד. העיניים שלו... אתה מפחד כאילו ובכל רגע הוא הולך לכוון אליך את השרביט ולהטיל עליך קללה בין העיניים..." האחרים נשאו אל סיריוס את מבטם, "פרופסור סטיוארט הלכה לקרוא לפרופסור מקגונגל ולסלאגהורן. פרופסור מקגונגל לקחה אותי לחדר שלה והתחילה עם ההרצאות שלה – אתם מכירים את זה – שזה לא חינוכי, שצריך אחווה בין הבתים, שזה לא מכובד לתקוף קוסם אחר באמצעים פיזיים... אתם קולטים?! החרא הזה החליט לבדוק האם גם ל'בוגדים בדם' יש חוש להגנה על עצמם, ואני הוא זה שפעל לא בכבוד!" סיריוס הנחית את אגרופו על השולחן.

"ומה העונש?" שאל ג'ימס.

"במשך שבועיים, החל מיום ראשון הקרוב, אני צריך לעזור למאדאם פינס במשך שעתיים כל ערב לסדר את הספריה ולבצע בשבילה כל מני מטלות," אמר, "ועלי להגיש לפרופסור חיבור, עם עותק לפרופסור דיראק, למה אומנויות לוחמה נועדו רק להגנה עצמית." הוא הביט אל ג'ימס ורמוס, "אתם עוזרים לי," הוסיף.

 

***

 

יום חלף.

האישה השמנה כבר נחרה בתמונתה אך חברתה, הדמות המתולתלת, נותרה ערה במסגרתה אשר תלויה במסדרון. כמו בכל חודש, היא האזינה לטפיפות הרגליים אשר עברו ממש לידה, מלוות בשום-דבר הנראה לעין.

גלימת היעלמות, ידעה.

זמן מה חלף. כשאתה בתוך מסגרת קשה להעריך אותו.

 

אי שם, במרחק, נשמעה יללת זאב.