קסמים בניו-יורק סיטי

פאנפיק הארי פוטר מאת Scarlet Witch



חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | אל דף השער של היצירה

 

 


פרק ראשון

 

למחרת היום, כל תלמיד ארז את חפציו, וירד לאולם הראשי שם חיכתה פרופסור מילר ומנהל בית הספר-אלבוס דמבלדור.

דראקו הגיע יחד עם חבריו קראב וגויל, לובש מכנס שחור וחולצה מקטיפה שחורה. על כתפו הוא נשא תיק שחור אף הוא, שעליו סימן נחש קטן מוכסף. על אצבעו הוא ענד טבעת בעלת אבן חן אפורה ומלוטשת, טבעת בעלת כוחות קסם שאביו נתן לו למקרי חירום.

הרמיוני, רון והארי הגיעו גם הם, כל אחד נושא את תיקו, לבושים בגדי מוגלגים.

הרמיוני נאנחה משראתה את דראקו, "אני חושבת שאלך לברר מה 'בן זוגי ' מתכוון להביא עמו לעבודה", אמרה.

היא נפרדה מרון והארי, איחלה להם בהצלחה והתקדמה אל עבר דראקו.

היא נגעה קלות בכתפו וכחכחה בגרונה.

"מאלפוי" היא אמרה בקול רגוע כשהוא הסתובב אליה, מבטו קר ויהיר כהרגלו.

"מה לעזאזל אתה חושב שאתה לובש?!" היא אמרה, חד וחלק.

הוא הרים גבה, מופתע מנוסח הפניה, "ובזאת את מתכוון ל.... מה?" הוא שאל בצינה.

היא הנידה בראשה ונאנחה, "אתה הולך לעשות עבודת מחקר על מוגלגים או להיפגש עם מלכת אנגליה?!" היא אמרה בעוקצנות.

הוא הביט בה בבלבול, סוקר את עצמו ואחר כך אותה. "מה את מנסה לומר פה, גריינג'ר? אל תלכי מסביב! פשוט תגידי!" הוא דרש ממנה.

היא גלגלה את עיניה ואמרה: "אתה לבוש מהודר מידי"

"מהודר מידי?!" הוא התפלא, "זה הבגד הכי... מוגלגי(!) שיכולתי למצוא!"

הרמיוני שילבה את זרועותיה, ובחנה אותו, היא שלחה יד ונגעה קלות בבד חולצתו. דראקו נרתע מעט, הבלבול הלך וגבר אצלו.

"אוקי, אני מניחה שאתה תמיד תוכל להחליף בגדים יותר מאוחר." היא אמרה באיטיות.

"עכשיו, אני פוחדת לשאול מה ארזת לך שם בתיק" היא המשיכה, מבטה נע מהחולצה אל תיקו.

"אוי, נו באמת!" הוא קרא ברוגז, "את לא מצפה ממני להתחיל לפרוק את התיק שלי, כאן באמצע האולם, רק בשביל שאת תבדקי שלא ארזתי איזה ספר לחשים!"

פניה נשארו קפואות, היא תפסה בזרועו של דראקו ומשכה אותו לאחת מהפינות המרוחקות שבאולם.

"עכשיו, פתח את התיק!" היא אמרה.

"לכי לעזאזל, בוצדמית!" הוא סינן.

"או שאתה תפתח, או שאני אבקש מפרופסור מילר לפתוח אותו בשבילך! מול כולם!" היא ירתה לעברו.

דראקו הוריד את תיקו מכתפו, ופתח את הרוכסן, מנסה להרגיע את עצביו.

"בואו נראה מה יש כאן" היא אמרה בשקט, כרעה על ברכיה והחלה לבדוק את חפציו של דראקו בקפידה.

לאחר כמה שניות היא הוציאה מתיקו קופסא קטנה ועגולה, שקופה למחצה, אשר בתוכה נח אבק אפרפר, "בבקשה תגיד לי שזה לא מה שאני חושבת שזה" היא אמרה, מנסה להשתיק את גיחוכה המאיים להתפרץ.

דראקו נשען על הקיר ברוגז, הוא גלגל את עיניו ואמר בשקט, "אבקת פלו"

הרמיוני נשכה את שפתה התחתונה, מנסה בכל הכוח שלא לצחוק ובכך לגרום לחצי האולם להסתובב.

"מה כל כך מצחיק?!" הוא שאל בקול המנסה להישאר רגוע, אך לשווא.

"אתה מתכוון להביא אבקת פלו? לעולם המוגלגי? מה לעזאזל תעשה עם אבקת פלו בעולם המוגלגי?!"  היא צחקה.

"מה את חושבת שאני מתכוון לעשות עם זה?!" הוא אמר, כמובן מאליו.

"לטבל את הבשר של הברבקיו, אולי?? אין לזה שימוש בעולם המוגלגים." היא אמרה, לא מפסיקה לצחוק.

דראקו הביט בה כמשוגעת, פיו נפתח ונסגר באי הבנה.

צחוקה גווע מעט, והיא החלה לחפש אחר עוד חפצי קוסמים.

וכעבור מספר דקות, הייתה מונחת לצידה ערמה של חפצים קוסמיים שאין להם כל שימוש בעולם המוגלגי, ואף יגרמו לחשדות.

 

השניים החליטו (או יותר נכון, הרמיוני החליטה ודראקו נגרר אחריה) לעלות למעלה ולארגן לדראקו תיק חדש.

מכיוון שכל שאר התלמידים היו בכיתות, חדר המועדון של סלית'רין היה ריק מאדם.

הרמיוני סתמה את אוזניה כשדראקו אמר את הסיסמה של חדר המועדון והשניים נכנסו פנימה.

למעלה, במגורי הבנים, הם החלו לארוז את התיק, כאשר דראקו מכניס חפץ אחד והרמיוני ממהרת להוציאו מפני שהוא בעל מהות קוסמית.

דראקו נזכר בטבעת שעל אצבעו. הוא התלבט עם להשאיר אותה בחדר המועדון או לקחת אותה איתו. אך מבט אחד בבוצדמית הארורה הניע אותו מלהוריד את הטבעת ולעשות כדברי הרמיוני.

הם לא שמו לב לכך שהזמן עבר, וכשהם ירדו בחזרה לאולם הגדול הם גילו שהוא ריק-התלמידים כבר יצאו!

"אוי לא!" קראה הרמיוני בבהלה.

"הו, יופי, זה אומר שלא נצטרך לצאת לעבודת המחקר האידיוטית הזו" אמר דראקו, מחייך בשביעות רצון.

"אוווו... תשתוק כבר! אלמלא היית אורז את כל החפצים הקוסמיים המטופשים שלך, היינו כבר בדרך לעולם המוגלגי!" רטנה הרמיוני. הפאניקה שבקולה מתגברת.

"תירגעי, אם את כל כך רוצה לצאת לעבודת המחקר הזו..." הוא אמר ברוגע, והתקדם אל עבר שתי דמויות שעוד עמדו ליד הכניסה של האולם, הרמיוני ממהרת אחריו.

"פרופסור דמבלדור" קרא דראקו.

האיש המזוקן הסתובב, עיניו בוהות בנער החיוור מעט. "דראקו מאלפוי," אמר דמבלדור בקול שואל.

"כן, פרופסור, אני ובת זוגתי איחרנו מעט, תוכל לעזור לנו?" דראקו שאל בקול  קריר, אך מנומס.

דמבלדור הביט מאחורי כתפו של דראקו-שם עמדה הרמיוני, מתנשפת קלות. הוא חייך אליה.

"מיס גריינג'ר, אדון מאלפוי, בואו אחריי" הוא אמר ברכות והחל ללכת לכיוון המדשאות.

 

פרופסור מילר, שהגיעה למקום ברגע ששמעה ששניים מתלמידיה לא יצאו עדיין, ופרופסור דמבלדור זימנו מכונית הנראית כמכונית מוגלגית לכל דבר.

"תלמידים," אמרה פרופסור מילר, "מכיוון שהגעתם באיחור, אסביר לכם בקצרה שמטרתכם במקום שאליו נשלח אתכם, היא לחקור את דרך הפרנסה של המוגלגים."

דראקו זקף גבה, "לעשות מה?!" 

הפרופסור נאנחה, "שניכם, תלכו לעבוד בשירות הציבור המוגלגי, אתם תלמדו כיצד פועלת מערכת הפרנסה באזור" היא הסבירה.

"לעבוד?! בשביל מוגלגים?! את צוחקת!" קרא דראקו.

"מר מאלפוי, אני מבקש" אמר דמבלדור בקולו הרגוע והשקט.

דראקו קימט את מצחו, אך לא אמר מילה נוספת.

"בבקשה, פרופסור, המשיכי." אמר דמבלדור לגברת מילר.

פרופסור מילר הנהנה להסכמה והמשיכה, "ובכן, בדומה לעולם הקסמים, גם בעולם המוגלגים לא תוכלו להתקבל לכל עבודה בגיל כה צעיר, לכן, אמליץ לשניכם לחפש עבודה בתחום תעשיית המזון והמלצרות." דראקו פתח את פיו כדי להתווכח, אך הרמיוני מרפקה אותו ושאלה: האזור אליו תישלחו אותנו, הוא לא... מסוכן? אני מתכוונת, עכשיו שלורד וולדמורט חזר" חשש קל נשמע בקולה. דראקו נראה מאוד קשוב לעניין.

"אל דאגה מיס גריינג'ר," אמר דמבלדור בקולו המרגיע, הוא הוציא מכיס גלימתו שני פסלונים קטנים מאבן ואת שרביטו. הוא מלמל מספר מילות כישוף מה שגרם לפסלונים לזהור בצבע זהוב.

"פרופסור.." התחילה הרמיוני לומר בטון מבולבל.

"אלו הם מפתחות מעבר לשעת חירום." הסביר דמבלדור. "הם מסוגלים לגלות קסם שחור ממרחקים, ובשעת סכנה הם ישגרו אתכם ישירות לבית הספר. על כן, אבקשכם להחזיק אותם עליכם בכל זמן נתון. ובנוסף, הסביבה אליה נשלח אתכם היא סביבה אנושית מבוקרת."

הרמיוני חשבה מעט, "איך נדע אם אכן יש קסם שחור באזור?"  שאלה.

"אני אענה על כך, פרופסור", אמרה גברת מילר לדמבלדור, "ברגע שהפסלונים יזהו קסם שחור, הם מיידית התחממו, ויזהרו בצבע אדום בוהק."

"תודה, על ההסבר, פרופסורים" אמרה הרמיוני בחיוך.

דראקו, שהחל להשתעמם מעט, התערב בשיחה, "ולאן אתם מתכוונים לשלוח אותנו?"

הפרופסור חייכה, "לניו-יורק סיטי"