"פרפרים"
פאנפיק פרי עטה של רולדההה

 

פאנדום: הארי פוטר
דירוג:
PG-13PG
שיפ: סיריוס/OC

הערת המחברת: תודה ענקית, הערצה וסגידה המונית ונצחית, לשתי אנשות מיוחדות מאוד. לטאל, על ההערות החכמות, העזרה וההצעות, על התמיכה וההשראה, ולנעמה, על הביטוא, העזרה, ההרות, העובדה שאת תמיד נמצאת שם בשבילי ושאת, ובכן, את.

 

פרק שמיני

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה אל דף האינדקס של היצירה

 

 


קונור נדה בראשה ופלטה אנחה. היא הייתה כמעט בטוחה שסיריוס מתכנן משהו, והייתה מוכנה להמר על כל אוסף קלפי צפרדעי השוקולד שלה שזה לא משהו טוב, ובטח שלא חוקי במיוחד.

"קרה משהו?"

קולו של צ'ארלי גרם לה להרים את ראשה ולחייך.

 

"הכל בסדר. באמת. אני שמחה לראות שהתעוררת." צ'ארלי צחק במבוכה.

"אני, הומ... בכל מקרה, איך את מרגישה?"

קונור משכה בכתפיה.

"אני רק שמחה שכולם בסדר בסופו של דבר. זה הכל." צ'ארלי הינהן, מבט עגמומי על פניו.

 

"אני חייב להגיד לך, קו. את צריכה להתחיל לבחור את החברה שאת מסתובבת בה יותר טוב. כלומר, בחייך. הקונדסאים? אין להם גבולות. יכולנו להיפגע. יכולת להיהרג. לא ראיתי שאכפת לבלק במיוחד."

קונור הרימה גבה.

 

"אויש, צ'ארלי. תפסיק להיות כזו אימא דאגנית. לופין – רמוס היה יכול למות אם לא היינו מגיעים בזמן. וחוץ מזה, סיריוס דאג לכולנו. אלוהים, אני לא מאמינה שאני מברברת ככה. אני מאחרת, חייבת לרוץ. ביי!"

קונור לקחה עוד ביס מהטוסט שלה כאשר הפתק נשמט מבין אצבעותיה. היא לא שמה לב וחטפה את תיקה במהירות.

 

"נדבר אחר כך, צ'ארלי!"

 

 

* * *

 

 

השעה הייתה שבע כשקונור נזכרה שאינה יודעת את הדרך למגדל גריפינדור.

היא ביקרה שם פעם, אבל ליליאן אוונס הייתה תלמידה קפדנית ודרשה ממנה לעצום עיניים משך כל ההליכה. קונור הייתה מוכנה להתערב על כך שסואלן הציצה כל הדרך, אבל לרוע מזלה, היא יצאה מחדר המועדון מבלי לשאול אותה.

 

השעה הייתה מאוחרת מדי וקונור ידעה שאם תחזור לחדר המועדון היא תאחר, מה גם שבשעות כאלו בדיוק, היתה לסואלן את הנטיה להיכנס למקלחת ולנעול את עצמה בפנים למשך שעות. היא טענה תמיד שהאדים פותחים את הנקבוביות שלה ועושים לה עור נהדר, אבל קונור טענה שאלה שטויות במיץ ובכלל, "כל האדים של החומרים האלה דופקים לך ת'מוח."

היא תמיד הייתה חוטפת בקטעים הללו, ולכן סיגלה לעצמה בשלב מסוים את המנהג לשתוק ולחייך.

 

"הו, לעזאזל. הטירה לא יכולה להיות כזו גדולה, נכון?" היא שאלה את עצמה במרירות. אחרי הכל, היא זכרה כמה גרמי מדרגות בדרך לשם ו-ובכן, זו בטח לא הייתה דרך כל כך מסובכת. כשההחלטה הנחושה למצוא את המקום מתבשלת בליבה, קונור זקפה את ראשה והחלה לחפש את חדר המועדון של גריפינדור.

 

כשרגלה נתקעה בפעם השלישית במדרגה נעלמת קונור חשה שהעניין באמת מתחיל להטריד אותה. היא ניסתה את כל קיצורי הדרך שהכירה, שאלה שני תלמידים אם הם יודעים היכן חדר המועדון של גריפינדור והעלימה עצמה בחן מהאזור כאשר גילתה שהם סלית'רינים.

קונור חילצה את רגלה בזעם מהמדרגה ונשפה קצוות שיער טורדנית מעיניה.

 

"צרה ומארה על ראשיהם של מתכנני הטירה הארורה הזאת-"

"הו, הלכת לאיבוד, מה?" קולו של סיריוס, מבודח להחריד, גרם לה להרים את מבטה. היא הביטה בו בתסכול.

"לא, לא הלכתי לאיבוד. אני פשוט... הומ..." היא ניסתה למצוא תירוץ משכנע לעובדה שהייתה תקועה, עד לפני אותו רגע, במדרגה נעלמת ונראתה כאילו היא עומדת לצרוח. היא תהתה כיצד הוא תמיד צץ שם, יודע לחלוטין היכן היא נמצאת גם כאשר המיקום הוא חור קטן בשום מקום.

 

"הו. אני מניח שאת סתם... מטיילת לך. חצי טירה מחדר המועדון של הבית שלך."

קונור הבחינה, כשהושיט לה את ידו והם החלו לצעוד, שעל אף הנימה המבודחת שבקולו, גופו היה נוקשה בצורה מוזרה, במיוחד לאור הדרך הרפויה והנינוחה שבה נהג להחזיק את עצמו בדרך-כלל.

"אז למה ביקשת שאגיע ל... הומ... לכאן?" היא העבירה יד בשיערה וחייכה.

"אנחנו צריכים לדבר. בואי, ג'יימס, פיטר ורמוס מחכים לנו." הוא לקח את ידה בידו והוליך אותה דרך גובלן שקונור חשבה למוצק ביותר בשניה לפני שעברו דרכו.

"אתה לא חושב שיפריעו לנו?"

"אני מכיר את המקום המושלם." קונור הרימה גבה.

 

"אתה לא תספר לי, נכון?" שאלה בערמומיות.

"את תראי."

"דרך אגב, הייתי קרובה לחדר המועדון של גריפינדור?" סיריוס השפיל את מבטו. קונור שלפה את שרביטה.

"די, די, כן! היית קרובה מאוד. אנחנו בצד השני של הטירה."

 

 

* * *

 

 

כשסיריוס פתח את הדלת לפניה, ראשיהם השפופים של ג'יימס ופיטר נגלו לפניה. סיריוס אמר לה לעמוד בשקט בזמן שהסתובב שלוש פעמים, ואמר לה לשתוק כאשר התגלגלה על הרצפה בצחוק.

"וואו. מה זה המקום הזה?" שאלה בהתלהבות כאשר נכנסו פנימה.

"זה, קונור, חדר הנחיצות." רמוס לופין, חיוור ועגמומי מעט, פינה לה מקום והיא התיישבה לצידו, כאשר סיריוס ישב לידה.

"את מבינה שאנו סומכים עלייך כל כך עד שהחלטנו לגלות את המיקום הסודי של חדר המפקדה שלנו, כן?"

שאל פיטר ברצינות תהומית.

"ואם תגלי אותו אי פעם למישהו, נצטרך להרוג אותך." ג'יימס צחק מבדיחתו שלו, אבל רמוס הכה אותו על ראשו.

 

"אמרתם שזה חשוב." ציינה קונור כאשר היא מתנועעת בחוסר נוחות. 'אוך, הלוואי שהייתה פה כרית נוספת' חשבה בהתמרמרות. הכרית הירוקה שנחתה על ראשה משום מקום הייתה מענה הולם.

"וואו. החדר הזה באמת מדהים." אמרה בכנות, מלטפת את המקום הכואב.

"אני אספר לך עליו בהזדמנות," אמר סיריוס. "עכשיו, חיוני שתקשיבי לנו." קונור רכנה קדימה.

 

"אני יודע שכל מה שקרה בנוקטורן עדיין מאוד מעורפל, אבל הדברים הולכים להעשות הרבה הרבה יותר גרועים. נודע לי, ולא נפרט עכשיו איך כי זה לא ממש משנה ("ולא ממש חוקי," הוסיף פיטר) שאוכלי המוות האלה, מי שלא יהיו, הם כוח מסוכן. דמבלדור לא פירט בדיוק, אבל הוא אמר שהם מסוכנים. מאוד." רמוס הפסיק לרגע את דיבורו, ולקח נשימה עמוקה. קונור חשקה את לסתה.

"מה אתם מציאים לעשות?" שאלה.

 

"אני חושב שצריך להילחם." אמר ג'יימס.

"כולנו חושבים. לכן קראנו לך לפה. לא נוכל לעשות זאת לבד, את מבינה. חרף כל הכישרון והאומץ שיש לנו." קונור הרימה גבה.

"אנחנו צריכים עזרה בהקמת צבא." קיצר זאת פיטר.

 

"צבא? אתם, אתם לא יכולים להיות רציניים. כלומר, מה עם משרד הקסמים?"

"משרד הקסמים הוא חסר יכולת וטריטין היא בדיחה בגלימת טקס." הפטיר רמוס בבוז.

"קו, אנחנו כבר בשנה השביעית שלנו. זה עכשיו או לעולם לא. וזה חיוני." סיריוס הביט בה וקונור הנהנה.

"אז מה התפקיד שלי בכוח?" שאלה בעליצות.

ג'יימס וסיריוס החליפו מבטים מודאגים. קונור עיוותה את פניה בבוז.

 

"רק אל תגידו לי שתכננתם שאהיה המזכירה שלכם או משהו. זה מאוד לא מכובד ואני גם מועדת לפורענות. אני אשפוך עליכם קפה רותח ומקולקל!"

"לא תכננו שתהיי פקידה, קונור." קולו של סיריוס היה שקט ביותר. קונור הרימה גבה.

"אז קלדנית, אולי?" שאלה.

"את רייביניקלואית, נכון?" שאל פיטר.

"כן," הנהנה קונור. "כלומר, למיטב ידיעתי. אני חושבת." היא צחקה. "אתם באמת נורא אפופי סודיות היום, מה?"

"את לא גריפינדורית, מה שאומר שאת נייטרלית. כל בני הבתים יהיו מוכנים להתחבר איתך."

קונור הרימה גבה.

"אני חושבת שקצת קשה לקרוא לנו נייטרלים, בהתחשב בעובדה ששנה שעברה דילן מקפרפילד השתגע וקילל שני גריפינדורים וסלית'רנים במסגרת ויכוח על יוקרת בתים. בכלל, אנחנו אולי לא מראים זאת, אבל אנחנו בית גאה. אנחנו פשוט לא עושים כל כך הרבה רעש, בניגוד אליכם."

 

"זה לא משנה. אם תרצי לחדור אל תוך שורות הסלית'רנים, תוכלי לעשות זאת, נכון?" שאל ג'יימס.

"אל תלחץ עליה, קרניים." התריס סיריוס בקול נכאים.

"אני פשוט מציין עובדה ברורה, רך-כף." סינן ג'יימס בזעם.

"קונור," פנה אליה רמוס באדיבות. "אנחנו רוצים לשאול אותך אם תהיי מוכנה להיות מרגלת בעבור המסדר."

"מסדר?" פיטר הרים את ראשו. "לא ידעתי שאנחנו מסדר!" רמוס נראה נבוך. סיריוס פנה אליו, מחסור חמור בסבלנות בולט בקולו.

"זה לא רשמי עדיין, אבל כן."

"מסדר?" קונור נשמעה משועשעת. "אני הולכת לתפור לנו אבנטים תואמים מיד, אדוני! איזה שם יש לרקום מאחורה?"

ג'יימס וסיריוס החליפו מבטים נבוכים.

"הומ, למעשה... עוד לא ממש חשבנו על זה," הודה ג'יימס.

"אנחנו צריכים שם מפוצץ. משהו גדול מהחיים, שרק הזכרת השם תעורר בכל אויבינו פחד והם יברחו משדה הקרב כמו נערות מקהלה."

"מה דעתכם על מסדר התות?" שאל פיטר. האחרים הביטו בו בתימהון. "כלומר, זה שם חכם, אם תחשבו על זה. אף אחד לא יתאר לעצמו שאנחנו מסדר כה חזק והם יופתעו כשנגלה את פרצופנו האמיתי בקרב."

 

"הם יעשו במכנסיים מרוב צחוק, זנב-תולע." אמר רמוס בקור.

"בעיית השם היא אכן בעייה מהותית, אבל אולי כדאי שנדחה אותה לזמו קצת יותר מתא-"

"מה דעתכם על מסדר עוף החול?" שאלה קונור באיטיות.

"מה?"

 

"הציפור של דמבלדור. היא יפה ומיוחדת. אני חושבת שזה מתאים, לא?"  ג'יימס גירד את פדחתו וסיריוס חשב.

"אחרי הכל, זה המסר שאתם רוצים לשדר, לא?" שאלה.

"שאנחנו יפים ומיוחדים?" שאל רמוס.

"לא, אנחנו לא בתחרות יופי. אתם רוצים לשדר אלגנטיות, הוד, לא?"

"כן, אני מניח." הודה ג'יימס. "זה עדיף על 'כוח התות', בכל מקרה."

"היי!" קרא פיטר בטון נעלב.

"אני חושב שזה שם מצויין," אמר סיריוס.

 

"גם אני," הצטרף אליו רמוס. "אני חושב שהוא מושלם. כל הכבוד, קונור."

"הו, תודה רבה לך. גם אני חושבת שיש בו חן." קונור העבירה יד בשיערה הזהוב-אדמוני. "עכשיו," אמרה בקול רציני יותר. "אני מבינה שלא ביקשתם ממני להגיע לפה בפתק מופרך ואז נעלמתם לכם ללא סיבה, נכון?

אז ספרו לי, מה הסוד הגדול? זה קשור לשליחות הזאת בנוקטורן, רמוס?"

לופין כחכח בגרונו.

"כן, ובכן, זו בעצם הסיבה האמיתית לכך שביקשנו ממך לבוא. אני לא בטוח שדמבלדור ישמח על כך שאני מספר לך את זה, אבל אני חושב שתוך כמה חודשים כבר אי אפשר יהיה להסתיר את זה.

אני לא רוצה לפרט את כל הסיפור כרגע, אבל משהו רע עומד לקרות. דמבלדור מרגיש את זה. לכן החלטנו שאנחנו חייבים לעשות משהו."

 

"אז אולי סוף סוף תסבירו לי מה התפקיד שלי?" שאלה קונור בעניין.

"אנחנו רוצים שתרגלי אחרי כמה תלמידי שביעית מסלית'רין," אמר סיריוס בשקט.

"אז זה העניין, מה?" היא שאלה, מעלה פניה חיוך. "בטח, אני אעשה זאת." שתיקה כבדה השתררה בחדר.

"את בטוחה?" שאל סיריוס. "כלומר, לא היינו רוצים ללחוץ עלייך ו-" קונור הניחה יד על פיו.

"אמרתי שאעשה זאת, סוף פסוק. אני לא רוצה לראות מבטים כאלה יותר." קונור הייתה נחרצת.

"בסדר," אמר ג'יימס. "יש לך רעיון איך לעשות זאת?"

"אחרי מי אני צריכה לעקוב?"

 

"רודולופוס לסטריינג', בלאטריקס בלק. איוון רוזייר, קורין קובלט, סוורוס סנייפ, דניאל פרד. הם מסתובבים יחד, חבורה קטנה ומלוכלכת שכמותם."

"אני אחשוב על משהו," הבטיחה קונור. היא פיהקה.

"השעה נעשית מאוחרת ופילץ' עלול לתפוס אותנו. אני מציע שנסיים את הערב," הודיע רמוס.

"ניקח את ה-?" שאל פיטר והחליף מבטים עם ג'יימס.

"אני, אה. אלווה את קונור למגורי רייבנקלו. אסור לתת לפילץ לתפוס את הנשק הסודי שלנו, נכון?" שאל סיריוס.

רמוס נד בראשו וגלגל את עיניו.

"בסדר, צאו אתם שלושתכם ראשונים, כך שאם פילץ' יתקרב נוכל לקלל אותו מאחורה," אמרה קונור. ג'יימס נעץ בה מבט וחיוך רחב הופיע על פניו.

"אני אוהב את איך שאת חושבת, ילדה. לילה טוב."

קונור צחקה והביטה בשלושה יוצאים מן החדר, נעלמים בעיקול המסדרון.

 

"אנחנו צריכים לחכות כמה דקות, עד שהם יגיעו. זה לא בטוח, פילץ' עלול לתפוס אותנו ולתלות אותנו מהקרסוליים מתקרת המשרד המעופש שלו."

"הוא באמת עושה את זה?" שאלה קונור בפליאה. היא שמעה, כמובן, את הסיפורים על פילץ' והעונשים הימי ביניימיים שנהג להמציא, אבל מעולם לא האמינה שהיצור הרזה והשלדי היה מסוגל לתפוס ולקשור אחד מתלמידי הטירה, בוודאי שלא את סיריוס. להרביץ לו במטאטא, בוודאי. אבל לכבול אותו מהתקרה?

קונור פיקפקה בכך עמוקות.

"הו, לא. מובן שלא. אבל אנחנו יודעים שזה מה שהוא היה רוצה לעשות. דמבלדור לא מרשה לו, שמענו אותם מדברים על זה כשהיינו בריתוק. את יכולה לשבת, אגב."

 

קונור צחקה.

"ומה בדיוק אני אמורה להבין מכל זה, מר בלק? שהחוק הוא בעינייך חבל גומי?"

"ובכן," סיריוס התיישב לצידה לאחר שווידא שהדלת סגורה. הוא העביר יד בשיערו השחור ופנה אליה, חיוך מלגלג על שפתיו. "חוקים נוצרו על מנת שנפר אותם, לא?"

"אני בטוחה שזו הגישה שלה מצפה דמבלדור מחברי המסדר הסודי שלו, בהחלט." קונור הנידה בראשה ברצינות מעושה. סיריוס נראה מדוכדך לפתע.

 

"תקשיבי, קונור. אני לא רוצה ללחוץ עלייך או משהו. את באמת לא חייבת להסכים לכל העניין הזה." לקונור הייתה התחושה שהוא מתחמק מלהביט בה. היא נשכה את שפתה התחתונה בזעף והניחה יד על לחיו, מכריחה אותו להביט בה.

"אתה חושב שאני ילדה קטנה, סיריוס? אני מודעת ליתרונות ולחסרונות שלי. אם אמרתי שאעשה זאת-"

"אני פשוט רוצה שתדעי עד כמה זה מסוכן. זה היה רעיון טיפשי לבקש את זה ממך ואני צריך לחבוט בג'יימס כהוגן בפעם הבאה שאראה אותו."

קונור צחקה.

"אתה באמת מתכוון לכך, נכון?" שאלה ברוך.

"לחבוט בג'יימס? בהחלט." הוא נראה נחוש.

"התכוונתי לכך שאתה לא רוצה שאעשה זאת. זה חשוב, אחרת לא הייתם מבקשים ממני לעשות זאת. ואת זה אני יודעת."

 

"את בטוחה ששקלת את זה היטב?" שאל שוב. קונור גלגלה את עיניה.

"אם תשאל אותי שוב אם אני בטוחה, אתה תהיה זה שיחבטו בו כהוגן." סיריוס חייך. קונור ראתה אותו מחייך מספר פעמים קודם לכן (חיוך כמעט תמידי היה שפוך על פניו) אבל תמיד היו אלה חיוכים של רהב. של עליצות מוגזמת. היה משהו בחיוך הפשוט של סיריוס שגרם לה לחייך גם היא. כאילו האנרגיה שעברה בשרירי הפנים שלו הייתה מדבקת.

העיניים שלו, חומות כמו שוקולד מרוכז שאימה של קונור נהגה לתת לה ללקק, זהרו.

"את צוחקת עלי?" שאל בטון דרמטי ופגוע.

"אני צוחקת איתך, סיריוס בלק. ראוי שתלמיד בשביעית ידע לזהות את ההבדל," לחשה.

 

"ובכן, אני לא מוצא את זה משעשע," אמר באגביות כאשר רכן קדימה. קונור יכלה לזהות שנודף ממנו ריח של יער, אבל צחקקה כאשר ניסתה לסווג את הריחות, כמו אותן גיבורות רומנטיות בספרים שקראו שותפותיה לחדר.

"ובכן, לאור הבורות המדהימה שהפגנת פה, לא חשבתי שזה ישע-" סבלנותו של סיריוס פקעה, והוא הצמיד את שפתיו אל שפתיה. מקרוב, היא נדמתה להיות מוכרת עוד יותר. מפל השיער שלה הקיף אותו כמו סבך עד והיה לו ריח של משמש ואננס ורימונים. חוש הריח שלו כמעט השתולל כאשר היה קרוב אליה כל כך; היו בה כל כך הרבה משתנים שמוחו ביקש לפרש.

אישוניה הירוקים היו קרובים וגדולים. הוא צרב את המראה לתוך אישוניו עצמו, משרטט בדמיונו את הקו החום שהקיף את הירוק הכהה.

 

כאשר הרפה ממנה, חייכה. הוא שתק וחייך גם הוא.

"אני חושבת שכדאי שנזוז," אמרה בענייניות.

"כן, אני חושב שאת צודקת. העיניים הזקנות של פילץ' מתחדדות ככל שהזמן רחוק יותר משעת העוצר."

הם קמו וקונור ניסתה להיזכר איך היא חוזרת מכאן אל חדר המועדון של רייבנקלו. היא זכרה רק את המדרגות הנעלמות, לצערה.

"הומ, סיריוס, תוכל בבקשה ללוות אותי לחדר המועדון?" שאלה. 'אחרת אגיע למגדל האסטרונומיה,' לא הוסיפה.

"את מפחדת ללכת לבד, או שאת לא זוכרת את הדרך?" שאל כשמבט לגלגני על פניו.

"כן, חוש כיוון קלוקל. זו אני."

"חבל," פניו של סיריוס קדרו ולבשו הבעה אומללה. "חשבתי שאולי את רוצה שאלווה אותך משום שאת נהנית מחברתי."

 

קונור נראתה אשמה ואומללה לא פחות.

"אני מניחה שתפסת אותי, סיריוס בלק. אתה ממש כלב ציד."

"אם כך," חייך סיריוס ופתח לה את הדלת. "כלב הציד הזה ישמח ללוות אותך לכל מקום."

"כל מקום?" שאלה קונור, עיניה ננעצות בעיניו.

"כל מקום."

"אני עלולה לשמור את ההבטחה הזו בכיסי, אתה יודע."

"אני מצפה שכך תעשי."

 

 

* * *

 

 

הדרך למגורי רייבנקלו הייתה מהירה ונעימה. סיריוס הוביל אותה דרך כמה מעברים שעל קיומם לא היה לה מושג, והיא מצאה את עצמה מביטה בפליאה בכל המראות שנגלו לפניה. היא מעולם לא הקדישה מחשבה לעובדה שלא סיירה בטירה מעולם, מתוך תענוג טהור. טירת הוגוורטס נדמתה לה כמבוך עוד בשנתה הראשונה ואנה, סואלן וכל ידידיה הסכימו איתה.

"איך אתה מכיר את כל המעברים הללו?" שאלה בהערכה.

"אני מסתובב הרבה. לומדים להכיר אותם, אחרי כמה זמן. את זה שעברנו קודם, למשל, גיליתי אחרי שג'יימס דחף אותי במדרגות. עפתי אל מעבר לשטיח הזה יותר מהר מסניץ'."

"נשמע כמו משהו שמתאים לי לעשות," אמרה קונור בהשלמה.

"אני אוהב את זה. הטירה הזו אוצרת בתוכה כל כך הרבה דברים נפלאים ומרתקים. אפשר ללכת לאיבוד בה לשעות. אהבתי לעשות את זה כשהייתי צעיר יותר."

 

דבריו של סיריוס הפתיעו אותה במידת מה. היא מעולם לא שיערה שהיו תלמידים שראו במדרגות המסובכות והמעברים הפתלתלים משהו מלבד ניסיון לטלטל תלמידים אומללים ולגרום לאיחורים משמעותיים לשיעורים חשובים. הידיעה על כך שיש משהו מהנה בכל זה הייתה חדשה לה וקונור רשמה לעצמה לנסות לעשות ללכת לאיבוד בה פעם. עם כושר הניווט שלה, לא היה לה ספק שהיא תצליח.

"אז איך את מתכוונת להתחבר לסלית'רנים?" שאל בעניין. קונור עיוותה את פניה.

"אני לא יודעת. אני מניחה שהדבר הכי קל לעשות הוא להתקרב לאחד מהם ואז להיכנס פנימה." סיריוס הנהן.

"זה נשמע כמו דבר חכם לעשות. רק מה שלא תעשי, אל תתחברי לבלאטריקס. היא מסוכנת."

קונור עצרה ובחנה את תווי פניו.

"היא קרובת משפחה שלך, לא?"

 

"הגענו."

 

סיריוס עצר לפני מה שלהפתעתה של קונור היה שער הכניסה לחדר המועדון. עלה בדעתה לשאול איך ידע להגיע לשם בפעם הקודמת, אבל משהו אמר לה שהיא כבר יודעת את התשובה. אבל העייפות כבר איימה לעצום את עיניה והיא פלטה פיהוק קטן.

"לילה טוב, סיריוס בלק." אמרה ברשמיות, חיוך רחב על פניה.

"לילה טוב, קונור." סיריוס רכן קדימה ונשק לה בעדינות. היא נשכה את שפתיה והביטה בו מתרחק, מגחכת.

 

"קונור." ראשו החום של צ'ארלי הגיח מתוך האפלה שבפינת המסדרון. קונור קפצה בבהלה ונאנחה.

"הפחדת אותי, צ'ארלס." הוא לא נראה כמצטער. להיפך. הבעה קרה העיבה על פניו. הוא נראה מאוכזב וכועס.

"הכל בסדר?" שאלה קונור ובחנה אותו.

"את יוצאת עם בלק." קונור הרימה גבה.

"היית איתו הלילה?" שאל בקור.

"לא חשבתי שאתה הטיפוס הקנאי, צ'ארלי," אמרה קונור בקשיחות. היא חשקה את לסתה.

"מקנא? קונור, הוא שטף לך את המוח, או... אולי הוא הטיל עלייך אימפריוס?" קונור נחרה בבוז.

 

"מה לא בסדר איתך, קו? הוא בלק! שמעתי סיפורים על המשפחה שלו. הם כולם משוגעים. דפוקים אחד אחד. מספרים שאימא שלו איבדה את שפיות דעתה ונעלה עצמה בעליית הגג של האחוזה שלהם ושאחותו של אביה תלתה את עצמה מול אחת הבנות שלה."

קונור הצטמררה.

"הוא גריפינדורי," אמרה בקור.

"זאב בעור של כבש! אני דואג לך, קונור. זה לא מתאים לך, להסתובב ככה עד שעות מאוחרות, להעלם. הוא משפיע עלייך לרעה ואת לא מסוגלת לראות את זה!"

 

קונור ליקקה את שפתיה.

"אני אעריך את זה מאוד אם לא תדחוף את האף שלך לעניינים שלי, צ'ארלי. זה ענייני האישי בלבד אם מי אני מתרועעת." קונור חלפה על פניו בצעד מהיר, נכנסת פנימה אל תוך חדר המועדון, שהיה ריק כמעט לחלוטין.

הגחלים באח כבר הפכו לבנות והפיצו אור עמום ומדכא. קונור מיהרה לחדר השינה של בנות השישית מבלי להביט לאחור. קול עמום שעלה מכיוון גרם המדרגות השני בישר לה שצ'ארלי עשה אותו דבר.

 

בחדר השינה היו כבר דלילה, סואלן, אנה וכריסטין שקועות בשינה עמוקה. היא החליפה את בגדיה וזחלה אל תוך מיטת הכילות הכחולה שלה, מנסה לגרש ממוחה את אזהרותיו של סיריוס ופרצופיהם המתוחים של חבריו. קול קטן ניכר במוחה, דוחק בה לגלות כיצד להתקרב לסלית'רנים. היא השתיקה אותו.

כל גרם של שמחה או עליצות התנדף אל האוויר הקר ופינה את מקומו לדאגה כבדה ומייאשת.

מחר, ידעה, יראו הדברים קשים עוד יותר.

 

 

 

ליצירות נוספות, הכנסו גם לבלוג של רולדההה