"פרפרים"
פאנפיק פרי עטה של רולדההה

 

פאנדום: הארי פוטר
דירוג:
PG-13PG
שיפ: סיריוס/OC

הערת המחברת: תודה ענקית, הערצה וסגידה המונית ונצחית, לשתי אנשות מיוחדות מאוד. לטאל, על ההערות החכמות, העזרה וההצעות, על התמיכה וההשראה, ולנעמה, על הביטוא, העזרה, ההרות, העובדה שאת תמיד נמצאת שם בשבילי ושאת, ובכן, את.

 

פרק 6: "באדה-בום"

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה אל דף האינדקס של היצירה

 

 


הגולגולת בעלת ארובות העיניים הריקות לכאורה המשיכה לנעוץ בהם מבט. צמרמורת עברה בגבם של בני החבורה, אבל הם התעשתו במהירות.
"
סמטת נוקט..ט..ורן," פיטר העביר את המילים על לשונו.
"
כן," אמר ג'יימס וניער את האפר מגלימתו, "הגענו."
"
אתם בטוחים שאנחנו במקום הנכון?" מלמל צ'ארלי.
"
מה קרה? בבקשה תגיד לי שלא ציפית שיהיה פה שלט מתנוסס שיכריז: "ברוכים הבאים לסמטת נוקטורן! מימין, תוכלו למצוא חנות עתיקה הסוחרת באיברי אדם, משמאל, מסעדה קטנה ומקסימה בשם 'כבדנא', ואם תרדו מעט למטה, תוכלו ליהנות משירותי הסבלות הנהדרים שלנו – סבלי מקרוצס'טר, לוקחים אתכם עד לעולם הבא."
סיריוס, קונור וג'יימס צחקו, אבל צ'ארלי נראה מודאג.
"
משהו לא בסדר?" שאלה קונור ונעמדה מולו, מחייכת למרות העובדה שהגולגולות הזוהרות חייכו אף הן.
"
הסתכלי מסביב, קו, אנחנו בנוקטורן, הכל לא בסדר!" צ'ארלי מסביבו כאילו ציפה לכך שדמות מסתורית תיפול על גבו ותתחיל לזמר את ההמנון.  
"
אל תהיה היסטרי," הפטירה סואלן ושלפה את שרביטה.
"
אני לא היסטרי, אני הגיוני. ההורים שלי תמיד אמרו לי שאסור לי לבוא הנה."
"
ואתה תמיד עושה מה שההורים שלך אומרים לך?" קולה של סואלן היה חסר סבלנות להחריד. היא נעצה בו מבט ספקני.
"
הם גם אמרו לי שאת חֱברה רעה."
מבע פניה של סואלן נאטם, והיא הרימה גבה. סיריוס והאחרים החליפו מבטים תמהים, תוהים בינם לבין עצמם אם הם יהוו קהל לדו קרב קסום.
"
מספיק עם זה," גערה בהם קונור לבסוף. "אנחנו צריכים למצוא את לופין."
"
הו, נכון." התעורר לפתע ג'יימס. "באמת, איך יכולתם להתעמק בדברים טיפשיים כאלה בזמן שידיד שלכם נמצא בצרה?!"
"
על מה אתה מדבר, קרניים? רק כרגע שאלת אותי אם אני יכול להכין פופקורן!" גער בו סיריוס.
"
אולי כדאי שנחשוב איך אנחנו מוצאים את רמוס?" הציע פיטר, בעוד ג'יימס ממרפק את סיריוס בצלעותיו  והשני משגר לעברו לחש יבלות.
"
זה רעיון טוב," הסכימה קונור. "למישהו יש רעיון איך אנחנו עושים את זה?"
החבורה דממה לרגע, משנסת את מותניה ומוחותיה. ג'יימס פוטר נראה כאילו הדבר הכאיב לו, וסואלן צחקקה כל הזמן.
"
אני יודע!" צעק פיטר כמה דקות מאוחר יותר. האחרים נראו מופתעים מעט,"נשתמש בקסם איתור." פיטר נראה גאה במיוחד על כך שעלה על הרעיון, עיניו המימיות זורחות באושר.
"
רעיון טוב. אנחנו צריכים משהו ששייך לרמוס," אמרה קונור, על פניה חיוך רחב. היא פנתה אל הקונדסאים. "יש לכם משהו?" פניהם של ג'יימס ופיטר נפלו.
"
נחזור להוגוורטס על מנת לקחת משהו?" שאל ג'יימס.
"
זה מסוכן מדי. למיטב ידיעתנו, דמבלדור עלול כבר לחזור למשרדו." הוסיפה סואלן.
"
אז זה שוב מבוי סתום," אמר צ'ארלי בקול נכאים. הוא הפנה את ראשו לצד, אך חזר מיד כאשר הבחין בשורה ארוכה של ראשים מכווצים ואקזוטיים למראה שנחו על מדף.
"
למעשה," פניו של סיריוס היו תערובת מוזרה של שמחה ואודם. "יש לי משהו." הוא חיטט בכיסי חלוק בית הספר שלו. "הומ...הנה, אני חושב שמצאתי!" אמר ושלף מכיסו מטפחת. חמישה זוגות גבות הורמו אל-על.
"
מה, הוא הפיל את זה באותו יום, במגרש הקווידיץ'. לא חשבתם שאני אשאיר את זה שם, נכון?" הרייבנקלואים צחקו, בעוד הגריפינדורים הנותרים שלא היו סיריוס החליפו ביניהם מבטים רבי משמעות.  
"
מה?!" פניו של סיריוס הפכו אדומים כמו השמש השוקעת. "זה לא כאילו אנחנו מנהלים רומן או משהו!"
"
למעשה, " קונור, צ'ארלי וסואלן החליפו ביניהם מבטים נבוכים, "תמיד חשבנו שאתם כן. כלומר, אתם מסתובבים ביחד כל היום ו-"
סיריוס נראה כאילו הכריחו אותו לבלוע צנצנת שלמה של זבובים, ואלו היו חריפים במיוחד. אני לא רוצה לשמוע יותר!"  הוא קרא בכעס. "בואו,  נלך למצוא אותו."

על מה כל המהומה?" קול קר החריד אותם ממרבצם. קול שלא היה שייך לאף אחד מהם, אבל היה שייך דווקא לאדם גבוה מאוד שניצב מולם והביט בהם בדרך שלא השתמעה לשתי פנים.
קונור, שקפצה למשמע הקול, הפילה במרפקה אגרטל יקר למראה. היא צווחה בהפתעה כאשר הכד התנפץ לרסיסים תחת רגליה, התרוממה ופנתה אל הגבר שלו היה שייך הקול.
"
אני מתנצלת מאוד, אדוני..." היא שלפה את שרביטה, שרביט ארוך ומחודד מכיסה ומלמלה: "רפארו." הכד תיקן את עצמו במהירות.
"
מה חבורת פרחחים שכמותכם עושה בחנות שלי?" הוא שאל בקול סדוק מזעם. שיער לבן היה מונח בשתי ערמות על צדדי פדחתו, כמו צמד הרים שביניהם עובר גיא של קרחת מבריקה.
"
אני מצטערת, אדוני. לא הת-" פתחה קונור.
"
שקט!" קטע אותה בגסות. "חוצפה שכזו! מסתובבים פה כמו עכברושים מסואבים, משליטים מהומה ואנדרלמוסיה. אני צריך לכווץ את ראשיכם רק בעבור בריחת הלקוחות, שלה אתם גרמתם!"
"עם כל הכבוד, אדוני," אמרה קונור, כשהיא אוחז בזרועו של ג'יימס בחוזקה על מנת שהלה לא יהפוך את המוכר לקרפדה מקורננת. "לא גרמנו לך כל נזק."
"
דממה, ילדה חצופה. בוודאי בוצדמית, רק להם יש את אותה עזות מצח מתועבת." סיריוס התייצב לפניה בסנטר מורם.
כאילו עוצבו בידי שרביט אומן, השתנו פניו הזועמות של האיש באחת. העיניים נפקחו לרווחה בהפתעה, ופיו של המוכר, שהיא פתוח מעט קודם לכן, נסגר באיטיות
"
אתה...מר בלק. סלח לי, לא זיהיתי אותך. סלח לי. כיצד אוכל להיות לך לעזר?" האיש ניסה להעלות חיוך מתחנחן על פניו – התוצאה הייתה מזוויעה.
"
איזו התנהגות מחרידה. אדאג שהגברת בלק תשמע על היחס " שלכם כלפי לקוחות מועדפים,"  הוא קימט את שפתיו ביוהרה, ובמילים אלו, תפס סיריוס בפרקי ידיהם של קונור וג'יימס וגרר אותם החוצה מן החנות. פיטר, צ'ארלי וסואלן, מבטים של גאווה וחשיבות עצמית על פניהם, יצאו אחריהם.

"וואו, חתיכת מוניטין יש לך, סיריוס." אמרה קונור בהערכה. סיריוס החוויר מעט ונשך את שפתו התחתונה.
"
הוא קשור אליי בקושי." הפטיר והעביר יד בשיערו, משיב את חיוכו לפניו. "עכשיו, המטפחת. בואו נמצא את רמוס."
הוא שלף את שרביטו, "אתה זוכר איך עושים את זה?" שאל ג'יימס.
"
בטח," חייך סיריוס. "השתמשנו בזה כל הזמן על מנת לאתר אותך כשרדפת ברחבי הטירה אחרי אוונס."
רק אז שמו לב בני החבורה היכן הם עומדים. פיותיהם של שלושת הרייבניקלואים ושלושת הגריפינדורים נפערו בתדהמה; למרות שהיה חשוך כאשר עזבו את טירת הוגוורטס, החושך של נוקטורן היה מזן שונה לחלוטין. הוא היה צמרירי כמעט, סמיך והתעטף סביבם, מטביע אותם בקור ובצמרמורות.
קונור בלעה את רוקה והביטה סביב. שעת הלילה המאוחרת גרמה למקום להיות ריק יחסית, אבל גם מפחיד יותר. קירות המבנים היו עשויים אבן ישנה ומלוכלכת, מכוסים באזובים שצמחו פרא בינות לסדקים. צללים ארבו מאחורי חשכת הפינות, וקונור מצאה את עצמה מתכווצת מעט במקומה.
"
את לא מפחדת, נכון?" שאל אותה סיריוס. היא חשה נבוכה מעט מעצם העובדה שנתנה לדבר להיות ברור כל כך, אבל קולות נקישה מהדהדים שנשמעו קרובים באופן מסוכן גרמו לה להסתובב.
צ'ארלי, כולו חיוור ורועד, הביט סביב אף הוא. נדמה היה שהצללים אחזו בו, כמי שהניח להם לחדור אל תוך נבכי נשמתו. קונור חייכה.
"
כן, אני אהיה בסדר. זה לופין שאנחנו צריכים לדאוג לו."

סיריוס הרכין את ראשו לשנייה, ואז הרים אותו וחייך שוב. "אני מקווה שצ'ארלי היקר לא ישתין במכנסיים, כי אנחנו לא חוזרים!" קונור, שהייתה כבר בחצי הדרך אל הנער הרועד, צחקה. שיערה התבדר על פניה והיא נשפה על מנת להוציא אותו מטווח ראייתה.
"
כדאי שנתחיל לזוז," הפטיר ג'יימס. הוא נראה לחוץ, והביט אף הוא אל עבר הצללים ששיחקו על קירות הבתים את משחק המחבואים הפרטי שלהם.
אישה זקנה ומסמורטטת שעברה במורד אחד המעברים הצרים והמתים לנפול השקיפה אליהם מבעד לעיניים שהצבע נטש כמעט את אישוניהן. היה לה שיער שיבה רצוף קשרים, ולראשה נח כובע ישן ובלוי. סיריוס התכווץ תחת מבטה, והחליף מבטים עם שאר בני החבורה. מכולם נשקף אותו מבט – פחד.
ששת הנערים והנערות התאגדו יחדיו. בעוד שפיטר, סואלן וסיריוס נראו כעומדים במשימה, כתמים לבנים של חיוורון החלו להופיע על פניהם של ג'יימס וקונור, שהדממה הבעיתה אותם משל הייתה צרחה. פניו של צ'ארלי היו לבנות יותר מפניו של הנזיר ההפלפאפי, אך מוצקות, דבר ששיווה להן מראה של מסכת ליל כל הקדושים מוגלגית.
סיריוס עילה בגרונו והניח את המטפחת בכף ידו הפתוחה. שאר התלמידים רכנו קדימה על מנת לראות. הוא חייך ושלף את שרביטו.
"
התחקה!" מאר  ונקש בשרביטו על המטפחת. דבר לא קרה.
"
אתה בטוח שעשית את זה כמו שצריך?" שאלה סואלן. היא הרימה את המטפחת האדומה בידיה ובחנה אותה מכל הכיוונים.
"
פשוט, חשבתי שזה אמור לעשות מש-" בד בבד עם מילותיה האחרונות של סואלן, החלה המטפחת לרחף ולזהור.

"תחזיקי אותה, אל תתני לה לברוח!" צעק פיטר. "ככה הקסם אמור לעבוד!" סואלן הנהנה והמשיכה לאחוז במטפחת, שלמרבה ההפתעה החלה לגרור אותה אחריה במורד אחד המעברים הצרים. שאר החבורה רצה אחרי סואלן והמטפחת, משתדלים שלא להביט סביב על הקירות המטפטפים והמעלים עובש.
המטפחת הובילה אותם דרך מספר מעברים- אחד קשתי ובעל מראה מפואר שעתה השתלשלו ממנו שרכים ומה שנראה כמו קן צרעות, רק שאלו היו שחורות לגמרי וגבר בעל זקן לבן ארוך אסף אותן לתוך צנצנת. הוא הביט בהם כאשר עברו, ואז חזר לענייניו.
מעבר שני היה צר ונמוך מכדי שיוכלו לעבור אותו בהליכה זקופה. הם נאלצו לדדות בתוך הבוץ, וג'יימס וקונור, כל אחד בתורו, קיבלו מכה בראש כאשר ניסו להתייצב מוקדם מדי.
"
אתם חושבים שאנחנו מתקרבים?" שאלה קונור ועיוותה את פניה. סיריוס הפעיל כישוף קרצוף על כולם וגלימותיהם היו שוב נקיות, אם כי הדיפו ריח עמום של אפרסקים מיובשים.

"
כן, ראו. המטפחת מאטה." ואכן, המטפחת האטה את מעופה, ולבסוף נעצרה מתחת לבית עץ ישן ומת לנפול. ריח של רקב עלה מקורותיו. כולם נשאו את מבטיהם מעלה ובחנו אותו.
"
זה לא נראה לי המקום, כלומר, הוא שקט לחלוטין ו-" התפוצצות שזעזעה את יסודות הבית וצבעה את השמיים הקרובים באדום השתיקה את צ'ארלי. הם החליפו מבטים מפוחדים.
"
כן, אני די בטוח שזה המקום." סיריוס שלף שוב את שרביטו, וכמוהו עשו גם ג'יימס, פיטר וסואלן.
"
קדימה," אמר סיריוס בקשיחות, וניסה לפתוח את הדלת. היא הייתה נעולה. הוא התכוון לפרוץ אותה כאשר קונור הניחה יד על ירכו ונדה בראשה.
"
אנחנו נאבד את גורם ההפתעה שלנו, סיריוס. אלוהמורה." היא נקשה על הדלת בשרביטה וניסתה לפתוח.
הדלת לא זזה.
היא וסיריוס החליפו מבטים.
"
בסדר, עכשיו אני יכול לפרוץ אותה בדרך שלי," הכריז. קונור משכה בכתפיה.
"
רק תעשה את זה בשקט," הזהירה.
סיריוס בעט בדלת, והקורות המרקיבות נכנעו לכוחו במהירות. זה אפילו לא היה רועש מדי, לא על רקע הפיצוצים שהדהדו מין הקומה העליונה. מפנים, היה הבית עוד יותר מטריד; ברצפה נפערו חורים מסוכנים, ועכברושים התרוצצו הלוך ושוב על הרצפה ובמעלה המדרגות.
"
אני חושבת שאם נכנס, אנחנו עלולים ליפול." אמרה קונור. עיניה עדיין לא התרגלו לאפלוליות היחסית וללחות שהקיפו אותה.
קול צעקה נשמע מכיוון המפלס העליון. ג'יימס וסיריוס החליפו ביניהם מבטים והחלה לטפס במעלה המדרגות, השאר אחריהם בטור עורפי.

הם הגיעו למפלס העליון במהירות, ולהפתעתם הרבה, גם ללא פגע. שרביטיהם היו שלופים בידיהם.
"
תהיו זהירים, " לחש סיריוס. הם התקדמו בזהירות לחדר שממנו הגיעו הקולות והקללות.
אור אדום וצהוב מילא את החדר.
"
זהו זה," אמר צ'ארלי. "בואו נלך למצוא אותו," הוסיפה סואלן.
הם נכנסו.
צמוד לקיר העץ כשהוא מגונן על ילדה קטנה ובלונדינית, עמד רמוס לופין, שרביטו בידיו. חתך משונן ומדמם נגלה על פניו, ועיניו החומות בהירות היו קשיחות באופן שסיריוס לא הכיר בעבר. סביבו, שרביטיהם בידיהם, עמדו שבעה אנשים בברדסים שחורים ומסכות עיניים לבנות.
רמוס צעק: "פרוג'וליס" ואחד מין האנשים הועף אחורה והתנגש בקיר.
"
מה בשם מרלין אתה עושה פה, ירחוני?" צעק ג'יימס. רמוס הרים את מבטו, מופתע. עיניו נפקחו לרווחה כשראה מי הגיע.
"
לעזאזל, מה אתם חושבים שאתם עושים?!" צעק. "אתם עלולים להיפגע!"  קללה שהושלכה עליו פערה חור בגלימתו של רמוס, והוא אחז בכתפו המדממת בכאב.
"
רמוס!" צעק סיריוס. הוא רץ לתוך החדר ואיתו ג'יימס ופיטר. הם עמדו יחד עם רמוס על מול האנשים במסכות. קונור רצה אף היא, סואלן וצ'ארלי אחריה.

"
מי אתם, לעזאזל?" צעק ג'יימס, שרביטו בידו ומבט מסוכן על פניו.
אחד מהאנשים בברדס צעד קדימה, פיו מתעקל בחיוך.
"
אנחנו," חיוכו התרחב, "אוכלי מוות."


 

ליצירות נוספות, הכנסו גם לבלוג של רולדההה