קול הפעמון

פאנפיק פרי עטו של Envinyatar

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | אל דף הביקורות של היצירה

גודריק

ציפור צווחה בין הצמרות, אי-שם מצידו האחר של תריס העץ הכבד.

גודריק קפא במקומו, מאזין לרגע ארוך, עד שגווע אחרון ההדים בתוך הערוץ המעפיל מפאתי הוגסמיד. אזי, נאנח בשקט וחזר אל ספל הבירצפת המהביל המונח לפניו, שואף לקרבו את האדים הערבים המתמרים מן הספל.

גודריק אהב את הדממה הכבדה העומדת בחלל פונדק "קינת התנשמת", בית עץ לא גדול בקצה המרוחק של העיירה; לא היה כאן דבר שהזכיר את ההמולה הדחוסה ורוויית הפעלתנות של "שלושת המטאטאים", ואף לא את אפלוליתו הטחובה והמפוקפקת של "ראש החזיר"... תחת זאת, זכו האורחים המעטים לחזות בנופם הקודר והמהורהר של עצים זקנים שרויים בערפל, שענפיהם החורקים נארגים זה בזה ונוטפים קיסוס-יער בן מאות שנים, מטפסים בכבדות אל בין צלעות ערוץ הררי תלול, באופן שהזרים בישותו של גודריק ערגה מוזרה, מלווה ניחוח קלוש של זכרונות מן הבית; די היה בכך, בכדי שחדר הפונדק הצנוע יזכה באהבתו; אם כי בשנת הלימודים שעברה ביקר כאן מעט, מעט מדי... פיטי ושאר ידידיו מגריפינדור לא יכלו להבין בשום פנים ואופן, מה יכול להיות מעניין במקום נידח, רחוק מהאיצטדיון ומן החנויות שוקקות החיים שברחוב הראשי.

אלא שכעת, בילה פיטי בעונש; גודריק הצטער מאד בעבורו, אם כי נאלץ להודות שיש בכך לפחות נקודת אור אחת; בהעדרו של פיטי, הצליח לחמוק בנקל מחבורת הגריפינדורים הרעשנים ששירכו דרכם הישר אל הופעתה של להקת "ברקי האהבה", שנערכה באיצטדיון החדש והמהודר על-שם סיריוס בלק, בקצהו הנגדי של הרחוב הראשי.

"מזגי לי ספל של שנאפס, עדיף מן הסוג הזהוב אם יש לך" הורה אורח בודד ליד הדלפק, גבר מרשים עטוי אדרת כהה מפרוות צובל. "אין לכם? אם כך, אסתפק בגביע של יין מתובל לוהט, עלמתי. תודה לך".

גודריק שלח בו מבט אדיש, אצבעותיו מתופפות על הספל הריק למחצה המונח בפניו. הבוקר הסתווי שעלה בחוץ הכניס אך אור אפור ומועט אל תוך חלל הפונדק, מוצא אותו ריק ונדכא יותר מתמיד: מלבד גודריק והגבר באדרת הצובל, נכחו כאן רק מכשפה זקנה, עסוקה בפיתול איטי להכעיס של שתי המסרגות הישנות-נושנות שבידיה; קוסם הררי שיכור כלוט, נסרח במלוא פלג גופו העליון על שולחן פינתי, נוחר בקול צורמני… וקרימהילד פון באלזיגן-קראוזה, שישבה עם ידידתה הממושקפת מסלית'רין, רחוק ככל האפשר מבן-דודה.

~מקום מוזר מצאה לעצמה בשביל להכין שיעורי-בית בשיקויים~. הרהר גודריק, מגניב מבט לעבר שערה הזהוב-כהה של קרימהילד, ששקעה ביחד עם חברתה בספר מצהיב ועב-כרס, משוחחת עמה בשקט על מיני רכיבים ורושמת הערות על גוויל קלף עמוס לעייפה.~ אולי גם היא אוהבת את המקום הזה, משום שהוא קצת מזכיר את היערות בבית?~

אלא, שנראה היה כי אין כל טעם לנסות ולדובב את קרימהילד בעניין הזה, לפחות אם לשפוט לפי המבט הקר כקרח שהעיפה לעברו, בעת שנכנסה אל הפונדק.

"אוה לין, תראי מי נמצא כאן. מעניין מדוע הוא לא הצטרף לחברים היקרים שלו בהופעה של טוד קארתני".

"לא צעד מומלץ" החזירה הסליתרינית השניה, שולחת בו מבט מלא בוז "אחרי שכל החבורה המלבבת תשתה לשוכרה, הם עשויים לטעות ולשכוח שהוא טהור-דם מסורס ומוכשר למהדרין ולדקור אותו, או משהו כזה..."

בכך, חלפו שתיהן על פניו בלא לחכות לתשובה, אם כי נדמה כי לין סאמרפל שולחת בו מבט ארסי נוסף מליד השולחן, מחקה ברעד-מעושה את קולו החלוש של דראקו מאלפוי, כפי שנשמע בעת שהביט בקהל התלמידים ולחש בארשת יסורים מעושה "חברים יקרים, אני נשבע: לעולם, לעולם לא עוד!"

גודריק משך בכתפיו, שולף צפרדע שוקולד בודדת ומכרסם אותה באיטיות, מצמיד את פניו אל שלביו הלחים של התריס וצופה בקרעי הערפל המשייטים בין הגזעים הכהים.

~אם מענג אותן להשפיל אותי, שיהנו. אני עשיתי כל מה שיכולתי, קרימהילד. אם היתה בך שמץ כנות, היית יודעת…שלא לדבר על מה שעשית לפיטי המסכן~. אט-אט, הצליח לנער ממחשבתו את זכר התעוב הצורב בעיניה של בת-דודו, ולחשוב על דבר משמח הרבה יותר: משחק הקווידיץ' בו ישתתף בצהרי היום. לשמחתו הרבה, זכה לקחת חלק בנבחרת המאוחדת של הוגוורטס, במשחק-הרעים שתנהל מול נבחרת צעירי עוף-החול, בכדי לחלץ מידה את גביע פוטר. ~אנחנו יכולים לקחת אותם, אני פשוט… פשוט חש את זה באוויר~.

מתרכבל בגלימתו, שב ומיקד את מבטו בגזעים הרחוקים החורקים ברוח, נזכר במעומעם בסוסים הצונפים והרוקעים באורווה בביתו הישן, מתאווים לפרוץ החוצה ולשעוט חופשיים בתוך הגשם הניתך והברקים המבזיקים. הד קלוש שהתגלגל מעבר לחלונות גרם לו להרים ראש; הרוח שרקה וחבטה בדלת העץ, עד שגודריק כמעט וציפה לשמוע את הקול המוכר של כרכרת אביו חונה בחריקת אופנים מעברה האחר של החצר… אלא שברגע הבא, התפוגגה התקווה ההזויה; ההדים הרחוקים לא העידו על כרכרה מתקרבת, אלא נשאו את קולותיה הרחוקים של הופעתם של טוד קארתני ולהקתו, שככל הנראה הטילו את לחש הסונורוס על שרביטיהם בעוצמה גדולה מהרגיל. חרף העובדה כי אך הדים קלושים ועמומים הצליחו לחדור לכאן, אל הפונדק שבצידה האחר של העיירה, הכיר גודריק היטב את המילים; הוא שמע אותן באינספור הזדמנויות מאז נכנס בפעם הראשונה אל המועדון של בית גריפינדור.

אז אל תושיט לי יד ואל ת'בקש סליחה,

אף-פעם לא ארצה להיות חבר שלך,

בחיוך הזה שלך אני רואה נחש,

אז אל ת'חנף אלי עכשיו, כשאתה חלש.

לעולם לא עוד, 'תה אומר לכולם,

אבל היד הטהורה שלך נוטפת דם.

כי אנ'לא רוצה להיות יותר בוצדם מחמד,

רוצה שטהור הדם המזוהם ירעד,

והברק שעל המצח שוב יבער,

כי הקרב, הו-הא, עוד לא נגמר!

"אה זה כלום, אתה לא צריך לשים על זה" הרגיע אותו פיטי בפעם הראשונה שראה כיצד הוא מתכווץ במקומו נוכח המילים המאיימות. "הם שרים את זה על הבני-זונה מהמשפחות העתיקות שתמכו בוולדמורט, לא על אנשים כמוך". פיטי ידע מה שהוא אומר... הוא חייב לדעת; אבל בכל פעם שראה את את האש בוערת בעיניהם של טוד וחבריו, מצא עצמו מתקשה יותר ויותר להשתכנע. ~וזה עדיין לא מצדיק את ההתנהגות הגועלית שלך, קרימהילד~, הרהר בכעס, מטביע את יגונו בלגימה ארוכה נוספת ממיץ הדלעת שלו. ~תפסיק לשקוע בבוץ ותתרכז בקווידיץ'~. שינן לעצמו, מביט בבת-דודתו ולין סאמרפל הסוגרות את הספר ויוצאות מהפונדק. הגבר באדרת הצובל הזדקף במקומו, שולח מבט ארוך בעקבותיהן, בטרם שב אל המשקה שלו. ~ההופעה הארורה הזו תגמר עוד מעט, וכולם ימשיכו להיות חברים שלך. אלו רק מילים... רק מילים ארורות~.

אט-אט, דעכו אחרוני ההדים, נמהלים בנקישותיו של טפטוף חלש שהחל, ואחר פסק באיטיות על רעפי הגג מלמעלה.

לבסוף, משהגיע שעון האורלוגין הישן מעל הדלפק לשעה אחד-עשרה, התרומם גודריק באיטיות ממושבו, מותיר שלושה חרמשי כסף על השולחן. מבליע פיהוק, כשל החוצה, אל עבר רחובותיה עוטי האפור של הוגסמיד.

גודריק החיש צעד, פוסע במורד הסמטה לעבר הרחוב הראשי ונפנה משם הלאה, לעבר מרכז העיירה והאיצטדיון שמעבר לה.

השקט הסתווי המטפטף והרוח המיללת בין העצים הרחוקים התאיינו במהירות ככל שהתקדם, מפנים את מקומם להמולה הולכת וגוברת; גודריק עקף בזהירות קבוצה גדולה של תלמידים שהצטופפה בפתח חנות התעלולים של זונקו, מרעישים עולמות ומשווים בהתרגשות מחירים שצוירו מתחת לשלט גדול המכריז "הגיעו אביזרי-קונדס מקוריים מחנות ההוקוס-מוקוס של האחים ויזלי!". מניד ראשו בשלילה, החיש צעד בכדי לחמוק ממכשפה זקנה בעלת כובע מחודד ירוק, שהתעקשה לנסות ולעניין אותו במגוון פסלוני הארי מכושפים שהתהלכו סחור-סחור והקימו מהומה שלמה על הדוכן; בעודו מתרחק, שמע את קולה האמהי מאחוריו, מכריז בקולי קולות כי רק היום, ימכרו דגמי פוטר מיוחדים המעופפים על מיניאטורת אש-מחץ זערורית, במחיר מציאה של חמש אוניות זהב בלבד.

"אדוני הצעיר, אוכל לקבל את תשומת ליבך בבקשה?"

גודריק נעצר, מסתובב לעבר היד שלפתה את שרוול גלימתו, ומוצא עצמו מביט במכשפה צעירה, שתסרוקת קוצים ורודה מעטרת את פניה המאורכות.

"יום טוב לך אדוני, שמי מִיָה סָנְגֶלְס, ואני מחתימה על עצומה חשובה במיוחד למען שלום עולם הקוסמים" הוסיפה במהירות, שפתיה הדקות מחייכות במתיקות, בעודה מקרבת את גליון הקלף המאורך שנשאה בידה, ותוקעת בידו קולמוס ארוך ואפור.

"מחו כנגד האויב הנסתר שעודו מושך בצנעה בחוטים, ומסכן את עתיד ילדינו. חתמו למען סילוק בני המשפחות העתיקות ממשרד הקסמים!"

גודריק שלח בה מבט קפוא, משליך את העט מידו.

"אני בן למשפחה עתיקה" אמר בקול שקט ומסוכן, ומיד הצטער על כך. "סלחי לי, בבקשה".

עיניה של המכשפה ירו זיקים לעומתו.

"אז מה אתה בכלל עומד כאן?" השיבה, קולה קופץ אוקטבה שלמה "רוצה להוכיח שאתה עוד בריון מגודל שמסוגל להשתין יותר רחוק?"

גודריק קפץ את שפתיו והסתלק, כובש את החשק העז שעלה לו לחבוט הישר בפרצופה של אותה מיה.

"הם... הם פשוט לא יודעים איפה הגבול" מלמל, חוצה את הרחוב; אזי, כמו בתשובה, התמר רעש חזק של מנוע, מהול ברעש צופר וגל עצום של קריאות הידד; גודריק נאבק שלא לאבד את שיווי משקלו וליפול אפיים ארצה, כאשר נעקר ההמון ממקומו, רץ בצעקות לעבר המכונית הפתוחה הישנה שהתקדמה באיטיות במעלה הרחוב, מוקפת מעגל של אנשי-משמר, ודגלי משרד הקסמים מתנופפים בחוזקה מעל קדמתה.

גודריק עיווה את פניו, נסוג לצד הדרך כשהוא מקפיד שלא להתקרב בטעות אל אותה מיה נתעבת. הוא לא היה צריך להעיף אך שמץ של מבט, בכדי לזהות את אליל-הזמר השמנמן היושב במושב הקדמי לצד צ'ו-צ'אנג היפיפיה, ששערה מתנופף ברוח הקרה. מקץ רגע, הצליח גודריק לפלס דרך אל מחוץ למטר הצעקות, הפרחים וקריאות ההידד שליוו את הסולן המפורסם ביותר בעולם הקוסמים. מתנשף, נעצר גודריק בצלליו של קיר, על גרם מדרגות אבן המקיפות גדר-עמודים ישנה, מביט אך לסירוגין בזוג הנאהבים המפורסם. זה הוסיף לפלס את דרכו ברחוב הראשי בנסיעה כה איטית, שאפשרה לטוד לשרבב את ידו מדי פעם לעבר אחת הנערות הקופצות וצווחות בהתרגשות, ולהעניק לה ברכה וחתימה מהירה. פעם אחת, נעצרה המכונית לחלוטין בכדי לאפשר לצ'ו לצאת החוצה ולהרים בידיה ילדה סינית קטנה ומתוקה למראה, אותה זיהה גודריק כסו-לינג, תלמידת שנה ראשונה מרייבנקלו; זו הצליחה אי-כה להדחק בתוך הקהל הצפוף, ולבקש דבר-מה בקול ביישני, שגרם לצ'ו להזיל דמעות התרגשות.

"הו טוד, תראה את הילדה המתוקה הזו... כל-כך תמימה וטהורה" שמע את קולה, מלווה בגל של "אוווווו" שבקע מפיותיהן של עשרות נערות אכולות קנאה "זה ממש... ממש כמו שאני הייתי, כאשר הגעתי להוגוורטס בפעם הראשונה. את זה? בוודאי שאת יכולה, מלאכית קטנה שלי". גל נוסף של מחיאות כפיים הדהד, כאשר שלפה צ'ו את הפרח הלבן משערה, מגישה אותו לסו-לינג הקטנה, שהודתה בקידה ונעלמה במהירות בתוך ההמון הנלהב.

גודריק נותר במקומו; יש לו עוד למעלה משעה וחצי עד המשחק, החליט. עדיף יהיה אם ימתין כמה דקות, עד שיתפנה הרחוב. המכונית המשיכה לנוע הלאה, שמה פניה ככל הנראה לעבר פונדק "שלושת המטאטאים". ההמון החל מתפזר באיטיות, חלקו עוקב אחרי המכונית, וחלקו מסתובב ופוסע באיטיות במורד הרחוב, בכדי להקדים ולתפוס מקום ביציעיו המרווחים של איצטדיון סיריוס. סו-לינג הקטנה, מרוצה למדי מעצמה, שבה ונגלתה מקץ רגע, חומקת בזריזות מבין האנשים הגודשים את הרחוב. עינו של גודריק עקבה אחריה לרגע בעודה קרבה לעברו, שללה מהודק היטב בין זרועותיה.

~מה היא רוצה ממני?~

אלא שתלמידת השנה הראשונה לא רצתה ממנו מאומה, כמסתבר; פסיעות אחדות לפני המדרגות עליהן עמד, פנתה בחדות לעבר דלתה של חנות עציצים סמוכה. גודריק משך בכתפיו ופנה להסתלק, כאשר שמע קול מוכר, בוקע ככל הנראה מליד הדלת, עשר פסיעות לכל היותר ממקום מחבואו.

"הבאת את זה? אוה, עבודה מצויינת, ילדונת"

"אלא מה חשבת?" ענה קולה של סו-לינג, שכעת לא נשמע מלאכי במיוחד "אה-אה, קודם התמורה שלי, סלית'רינית".

קרימהילד הפליטה צחוק כבוש ממקום מסתורה.

"הכל כאן. כל הסיכומים בשיקויים ותולדות הקסם, צלחת מעופפת נושכת ושקיק קמח-ויזלי תופח. ו...תזהרי עם זה, אני לא אחראית לתוצאות, אם תעשי שטויות".

"אני מאד אזהר" הפליטה סו-לינג כלאחר יד "הנה סיכת הפרח שלך".

ברגע הבא, שבה הילדה ונגלתה לעיניו של גודריק, מפזזת בחזרה אל הרחוב הראשי, כשללה מוסתר היטב מתחת לגליתה.

~מה את זוממת?~ תהה גודריק בחשדנות, חוכך בדעתו האם לצאת ממחבואו ולהתעמת איתה. קרימהילד לא חיבבה משחקים ותעלולים בדרך-כלל, והדבר הפחיד אותו עוד יותר. ~כשטבטוני הולם~ נזכר בדברי דודו המנוח, ~הוא עושה זאת על-מנת להרוג~.

אלא שברגע הבא, נמלך בדעתו; כך או כך, היא לא תספר לו דבר מרצונה... וגם אם יפעיל את סמכויות המדריך שלו, מה ישיג מלבד סיכת-ראש ושני צעצועים מטופשים מהחנות של זונקו? מודאג, חמק ממקומו, עוקף את חנות העציצים ונכנס בדרך אחרת אל הרחוב הראשי.

"גודריק! גודריק!"

קולו של הרודף מרייבנקלו, רונאלד רוס, הקפיץ אותו ממקומו בעת שפנה להתבונן בחלונה של חנות ספרים.

"אתה חייב לבוא עכשיו" גנח רוס, מנגב ברישול את הזעה ממצחו "רצתי בכל העיירה לחפש אותך, הקפטן כבר משתולל..."

גודריק כיווץ את גבותיו בתמיהה.

"מדוע? אל תאמר לי שאיזה שוטה הקדים את המשחק בשעה או משהו כזה, ובכלל" הוסיף בהרהור שני, שולח מבט נבוך על סביבותיו "זה לא יכול להיות. הקהל בקושי מתחיל להדחף לכיוון, לא?"

רוס הניד את ראשו לשלילה, מתנשף בכבדות.

"לא... לא זה. אבל יש צרות-צרורות, ואתה... אתה חייב לרוץ לשם, לפני שהם הורגים שם אחד את השני".

"סליחה?"

רוס לפת את ידו, כמעט גורר אותו במורד הרחוב.

"זה המחפש..." גנח "חטף התקף פאניקה שלם בסוף ההופעה... התחיל לתלוש לעצמו שערות וכל מיני דברים כאלו. הופמן וריץ' לקחו אותו לשבת כדי שישתה מיץ פירות וירגע, ואז הוא התפרק לנו לגמרי. אני... אני תמיד אמרתי שאי אפשר לסמוך על הבחור הזה שלכם..." הוסיף וגנח.

~מרלין ישמור. למה לכל הרוחות פיטי לא כאן? הוא הרבה יותר טוב ממני בלהרגיע אנשים~.

"תשמע, אני אנסה להרגיע אותו..." פלט, מרים את רגליו בכדי להדביק את רוס "אבל אני לא..."

רוס החזיר בו מבט עגום.

"להרגיע?" ענה "לא היום, חבר. כבר לקחו אותו אל המרפאה, כשהוא מפרכס ופולט שטויות. כזו התמוטטות עצבים בחיים שלי לא ראיתי... ואם זה ימשך ככה, גם הופמן יתמוטט לנו, ואז נשחק בלי שוער".

תחושה רעה חלפה בגודריק. ~אני מקווה שאף אחד לא חושב להפוך אותי למחפש או משהו דומה~, הרהר, חש בפרפרים מפרכסים בתוך בטנו. גודריק היה מחפש חצי שנה בלבד, והיה רחוק מהצטיינות בתפקיד, בלשון המעטה. רווח לו מאד, כאשר בראשית השנה הרביעית הועבר לתפקיד חובט.

רונאלד לא ענה, אלא החיש את צעדיו, צועק לאות אזהרה ומפלס דרכו בקרב האנשים הצועדים לעבר קשתות הכניסה העצומות, שכלב ענק שחור כזפת פוסל בראשה של כל אחד מהן, אוחז סניץ' אבן בפיו. רוס הוביל אותו מסביב לקשתות ובמורד מדרגות, לעבר חדרי ההלבשה; אלא שאף ממרחק, יכול היה גודריק לשמוע את המהומה ובליל הצעקות. הופמן צעק, מנסה לשווא לדרוש שקט. מלאני ריץ' צרחה בכעס, ולה-פלר נשמעה מרוגזת לא פחות.
"עוד רגע, והן יתחילו לנקר זו לזו את העיניים" רטן רוס, פותח בחבטה את הדלת. הקולות נשמעו שוב, ברורים וכעוסים עוד יותר; ואז הבין גודריק במה מדובר. ~אם כן, לא יבקשו ממני להיות מחפש...~ אלא שמשום-מה, לא הוקל לא כלל ועיקר; מה שהתרחש בחדר ההלבשה היה גרוע לא פחות.

"ואני לא מוכנה לשחק כך!" מלאני מעולם לא נשמעה כועסת כל-כך, אף לא בגרועות במריבות שניטשו ביניהם מפעם לפעם.

"זה בזיון מוחלט" החרה-החזיק אחריה הרודף מהאפלפף, לוקסלי ראפל. "באנו לשחק לכבוד פוטר, לא לבזות אותו!"

"הבזיון היחיד כאן הוא שניכם!" קראה רוואנה לה-פלר, משלבת את זרועותיה על חזה "אולי תפסיקו כבר לילל?!"

ליבו של גודריק החסיר פעימה; סילביה מאלפוי ניצבה בקצה חדר ההלבשה, חיוך קריר ויהיר נסוך על פניה, וגבה שעון על הקיר כאילו דבר מכל הנאמר אינו נוגע לה כלל ועיקר. עיניה האפורות ריצדו בעליונות, בעודה שעונה על בקלילות על ידית המטאטא המפורסם ביותר בעולם הקוסמים. עיניה של מלאני ריץ' מלאו דמעות, כאשר הבחינה בגודריק הממהר להכנס, ועוד בטרם שבה לדבר, ידע היטב כי היא עומדת לערב אותו במריבה. ~רק אתמול בערב הצלחתי להשלים איתה, ועכשיו היא מכניסה אותי במו-ידיה בינה לבין סילביה. מרלין!~

"נעים לראות אותך, פון הות" חייכה סילביה, מעבירה כמו במקרה יד עדינה בתוך מחלפותיה.

ואכן, מלאני לא איבדה ולו שניה.

"גודריק, תגיד לסליתרינית הארורה שתסתלק!"

גודריק שלח במלאני מבט מיואש, מעביר את עיניו מחברתו הנסערת אל פניה הקרירות של סילביה וחוזר חלילה. אלא שג'רולד הופמן הקדים אותו ופסע בכעס אל מרכז חדר ההלבשה, צווארון גלימתו האדום-זהוב רועד קלות אגב הליכתו.

"תקשיבו כולכם" נהם, פניו סמוקות וכפות ידיו מאוגרפות "אני לא מאושר יותר מאף-אחד כאן על מה שקרה, אבל אני לא יוצא למגרש בלי מחפש, ועושה בזיון לפני כל בית הספר ועוד חצי עולם. מלאני, את יודעת יפה מאד שהמחפש של הבית שלך לא מורשה לשחק כאן, כי הוא מתחת לשנה חמישית, וגם לוסטת'ורן מרייבנקלו אותו דבר בדיוק. אז יש לנו שתי ברירות" הוסיף, מגייס את ארשת פניו התקיפה ביותר "או לצאת עם מאלפוי, שתרצו או לא, היא מחפשת מצויינת, או לא לשחק בכלל".

מלאני ניגבה את דמעותיה, כורכת את זרועותיה סביב גודריק ומשלחת בסילביה מבט מתריס. לוקסלי ראפל, לעומת זאת, לא התכוון להכנע.

"חרא, עדיף לא לשחק בכלל מאשר לבעוט ככה בזכרון של פוטר".

"לוקסלי, אתה יודע שאבא שלה התחרט על..."

"תעשה לי טובה, הופמן. אם היו לך קצת ביצים, היינו הולכים כולנו אל המנהלת ומבקשים שתשנה את החוק... עוד יש זמן להביא את לוסטת'ורן או את ריד".

"או שאולי נחפש רודף חדש?" הטיחה לה-פלר בארסיות "גם ככה אתה לא הברקה גדולה. לא אכפת לך שנפסיד, לא אכפת לך לעשות בושות כמו..."

"כמו בוצדם מזוהם? אולי תאמרי את זה בגלוי, לה-פלר? המשפחה שלך מספיק עתיקה בשביל זה, לא?"

גודריק התנער, צועד קדימה.

"ראפל, אני מציע שתרגע. לא שמעתי אף אחד כאן אומר את המילים האלו".

"גם אני לא" הסכים הופמן. מלאני משכה בכתפיה, מנגבת את עיניה ופונה בארשת לא משוכנעת במיוחד לעבר המטאטא שלה. ראפל, לעומת זאת; שלח מבט רושף לעבר סילביה, שהוסיפה להביט במחזה בדממה.

"הארי פוטר לא נלחם והקריב את עצמו, כדי שניתן לזבל כמוה לזהם את המטאטא שלו. תסתכל על השחצנות בעיניים שלה. רק תסתכל!" קולו עלה, מהדהד בין קירות חדר ההלבשה "היא תגנוב לנו את הנצחון, ואז תרוץ אל אבא'לה החוזר בתשובה באחוזה המפוארת, כדי להריץ בדיחות על חשבון הבוצדמים וחצויי-הדם, כמו בימים הטובים. בגלל... בגלל המשפחה הארורה שלה אין לי סבא וסבתא!"

סילביה נראתה כמאפקת עקיצה מרושעת במיוחד שעמדה על קצה לשונה, ואילו גודריק חש כיצד ליבו פועם בכעס. אזי, בטרם הספיק לשקול את הדברים בשנית, מצא את עצמו צועד קדימה ושולח בלוקסלי ראפל מבט קטלני.

"ואני חשבתי, שהארי פוטר וחבריו נלחמו כדי שלא נמשיך לתעב ולרדוף אחד את השני בתוך הוגוורטס" זרועו נעה, נכרכת כמאליה סביב מותניה של מלאני שחזרה לעמוד לצידו "עכשיו, אני עולה למגרש בכדי לשחק קווידיץ' ולקחת את הגביע ממסדר עוף החול. מי שרוצה להמשיך לשנוא יכול להשאר כאן, מצידי. נסתדר בלעדיו".

ובלא להשתהות, צעד בראש מורם אל עבר פתח היציאה, ידו עודה כרוכה סביב מותניה של מלאני. כשהוא מקפיד שלא להביט לעבר לוקסלי הזועם או גרוע מזה, לעבר סילביה מאלפוי.

* * *

"מתחרים יקרים, מיטב הנוער שגידלנו בעולמנו, כפרחים מלבלבים שכיסו את הבורות הישנים של מלחמה ואסון..."

גודריק ניצב זקוף, ראשו מורם בהבעה יצוגית ככל שיכול היה להעלות על פניו המודאגים; מימינו ומשמאלו, ניצבו שאר חברי הנבחרת המאוחדת של הוגוורטס, שלפי החלטת המנהלת והאחראי על הטקסים עטו מדים לבנים, שברק ירוק משורטט עליהם מאחור; רק הגוונים השונים על החפתים והצווארונים יכולים היו להקנות לצופים מושג, לאיזה מבתי הוגוורטס משתייך כל אחד מהשחקנים. מרחק עשר פסיעות מולם, ניצבה הנבחרת האחרת, שישה גברים ואשה אחת, מרביתם מבוגרים אך בשנים מעטות מיריביהם. צעירי מסדר עוף-החול עטו חזות אחידה של חום-זהבהב, שעוף חול בוהק בגון עז של להבה על חזותיהם.

~מבוגרים יותר, מנוסים יותר... וחשוב מכל, מאוחדים~. הרהר גודריק, מעביר את מבטו בתסכול מצמד החובטים החסונים הניצבים מולו אל גופה המעודן של השוערת שרלוט בלאנש. כמו באל-כורחו, חש כיצד נמשך מבטו ממנה אל סילביה מאלפוי, שצווארונה הירוק-כסוף בהק בהתרסה אל מול הקהל המרעיש. לפי הצעקות והמהומה ביציעים, הבין גודריק שהשמועות הספיקו לעשות להן כנפיים. באחד היציעים המרוחקים, יכול היה לראות שניים מסדרני משרד הקסמים, מסירים בכח שלט גדול שהכריז באותיות אדומות "דם טהור = נשמה מזוהמת". חרף המרחק הרב, נדמה היה לגודריק כי הוא מבחין בראשה הורוד של מיה סנגלס בולט בתוך החבורה הנאבקת, צועקת בקולי קולות על הסדרנים המותשים.

מעווה את פניו בגועל, הרים גודריק את מבטו לעבר יציע הכבוד, מאזין בחצי אוזן לברנארד קארתני, שהמשיך לשאת את נאומו בקול יציב וחדגוני; נראה היה, כי בין אם בשל נסיון ההתקפה על נכדו בליל אמש ובין אם מסיבה אחרת, נערך שינוי של הרגע האחרון, מקנה לסגן שר הקסמים את הזכות לשאת את נאום הכבוד; פרסיבל וויזלי, האחראי על הטקסים, ניצב לידו, שפתיו הקפוצות מעידות כי אין הוא שבע רצון במיוחד מהשינוי בתוכניות. מיס גריינג'ר ישבה ליד מורגיין קארתני, שערסלה את הארי הקטן סמוך לחזה. עיניו של גודריק סקרו באריכות את מיס קארתני-בלייז היפיפיה, חמימות מוזרה מתמרת בו לרגע. אחר, מיהר והסב את מבטו ממנה, מתמקד בציפיה בדמות המפורסמת שעצם מראה גררה גלי תשואות מן הקהל: ג'ורדן האגדי. פניו של מלך הפרשנים עטו ארשת זחוחה, מעוטרות בנהר של ראסטות שחורות-מכסיפות, וידו שיחקה בקלילות בשרביטו המאורך.

"מתמודדים יקרים" נדמה היה, כי נאומו הארכני של סגן השר קרב סוף-סוף לסיומו. "אכן, שוב שרויים אנו תחת צל כבד, שהגיע לשיאו ברצח ארבעה ילדים תמימים, ובהתקפה הנפשעת שנערכה אמש על ביתי. אולם לא בכדי, החלטנו אני וחברי כי המשחק יתנהל כסדרו: לא ניתן לאוכלי-המוות המנוולים ששבו והתעוררו להשבית את שמחת היום הזה!" אגרופו הלם קלות במעקה היציע בקצב דיבורו "נמשיך בשגרת חיינו, ונשגר לכל אכולי-השנאה והמרצחים מסר, שאיננו מפחדים מהם. בהצלחה לכל הספורטאים המוכשרים, ומשחק הוגן ומהנה לכולם!" סיכם, שב ומתיישב ברוב רושם. מורגיין התרוממה בכדי לשאת ברכה קצרה, מחייכת ומגביהה את הארי הקטן בכדי שהכל יוכלו לראותו היטב.

"אם שואלים אותי, הוא אפילו לא דומה לפוטר. הקארתני הקטן" לחש רוס להופמן "קודם כל, הוא בלונדיני..."

ויש לו שני הורים, וכפית כסף תקועה עמוק בתוך הפה. הרהר גודריק, בעת שמאדאם הוץ' נכנסה לזירה, לכל תרועות ממושכות מן הקהל; פניה של השופטת הקשישה נראו כקלף מכורכם, חרוש קמטים כצלע הר, והשגרון נתן אותות מצערים בהילוכה. שני הגברים הצעירים שפסעו אחריה אחזו בידיהם שטיח מעופף מקופל היטב; גילה המתקדם של מאדאם הוץ' לא אפשר לה עוד לרכב על מטאטא.

גודריק הכריח עצמו להעלות חיוך, שב ומעביר ליטוף של חיבה בשערה המתולתל והשופע של מלאני. מילים אחרונות הוחלפו, בעת שהופמן פסע קדימה, בכדי ללחוץ ידיים עם הקפטן של צעירי עוף-החול. אזי, סוף-סוף, נשמע השריקה המוכרת; ארבעה-עשר מטאטאים ושטיח מעופף אחד המריאו באחת אל תוך האוויר.

"הנה הם מתחילים!" הדהד קולו הצלול של ג'ורדן מעל האיצטדיון, ממש כפי שנישא מעל מגרש הקווידיץ' הישן של הוגוורטס, לפני שלושה עשורים.

"צעירי עוף-החול, בהרכב שכולכם מכירים ואוהבים מהליגה: הרודפים פירסלי, דארט וסאנצ'ז... השוערת בלאנש, שהיא גם חתיכה לא נורמלית, החובטים פאשה וגולדבלייר, והמחפש הידוע לתהילה, גוסטאב צ'נדלר ג'וניור!"

גודריק החל לצבור גובה, סב בחצי מעגל באוויר ומתענג על הרוח השורקת באוזניו. לה-פלר חלפה על-פניו בשריקה, שערה הערמוני-כהה מתנופף בפראות סביב ראשה. ברגע הבא, שמע גודריק את שריקתם המוכרת של המרביצנים ששוחררו מרתמותיהם; ידיו הניפו כמאליהן את המחבט, בעודו מהדק את רגליו על ידית המטאטא ומקפיד להשאר סמוך לרודפים.

"ומולם" הרעים לי "קבלו את הנבחרת המאוחדת של הוגוורטס: לה-פלר, רוס, ראפל, הקפטן הופמן והחובטים הות וריץ' ו..." קולו של מלך הפרשנים ירד חצי אוקטבה, מתעוות בגועל "וגם, אבוי לבושה, מישהו התעקש לקלקל לכולנו את שמחת החג, ולתת לעלמה מאלפוי את אש המחץ הנפא של הארי פוטר..."

גודריק העיף מבט מהיר על מעבר לכתפו; סילביה, מתעלמת מן העלבון, נסקה לגובה במהירות, הברק הירוק שעל גב חולצתה נוצץ עמומות באוויר האפור. גודריק יכול היה להבחין בדראקו, נשען על מעקהו של אחד היציעים הגבוהים, עוקב אחר מהלכיה של בתו בשפתיים קפוצות.

האם הוא גאה בה, או מקנא? לגודריק לא היה זמן רב לתהות בעניין, באשר המרביצן הראשון שרק לכיוונה של לה-פלר, מאלץ אותו להשתופף קדימה ולהזניק את המטאטא בכל-העוצמה בכדי להשיג אותה מבעוד מועד.

"אני מציעה שתרגע כבר עכשיו, לי" שמע בחצי-אוזן את קולה הנוזף של המנהלת "באמת שאין לי כוונה לסבול..."

ט-ר-א-ח. מייצב את המטאטא באוויר, הלם גודריק בכל כוחו בכדור השחור, משלח אותו בעוצמה רבה לעבר אחד הרודפים של מסדר עוף החול. אחר, הגביה את מעופו בזווית חדה, מנסה להספיק ולחסום את המרביצן האחר שכוון למעלה, לעבר רגליה של סילביה.

"פירסלי חוטף את הקואפל מלה-פלר" הדהד קולו של ג'ורדן "מוסר לסאנצ'ז שמסתבך קצת עם המרביצן ששילח בו הות הצעיר, חובט מצויין, למרות שאומרים שיש לו קצת יותר מדי דם טהור. תמרון התחמקות יפה שם, אבל הכדור שוב אצל הוגוורטס. ראפל מוסר לרוס, שמתפתל לו כמו דג בין הרודפים של המסדר, אבל הנה פאשה שולח מרביצן... איה..."

גודריק התנשף, צולל בשנית אל עבר הרודפים ומכפיל את מאמציו. החובט שחום-העור האדיר, פאשה, קלט היטב את המרביצן ששולח בו, ופעם נוספת הלם בו כלפי מעלה, לעבר סילביה מאלפוי המעופפת מעליהם. גודריק שב ושינה כיוון, נוסק מהר ככל שיכל בכדי לחסום את החבטה. מתחתיו, ניצל ראפל את הסתלקות המרביצן בכדי לשלוח מסירה מהירה אל רוואנה לה-פלר; הקואפל ניתז קדימה, מטעה את בלנש ומעלה את הוגוורטס ליתרון ראשון.

בניגוד למה שציפה בתחילה, לא נראה המחפש צ'נדלר כלהוט לרדוף אחרי אש המחץ של סילביה; כעת, החל גודריק להבין מדוע. פעם אחר פעם, כיוונו החובטים של מסדר עוף החול את המרביצנים למעלה, עורכים מצוד על המחפשת של הוגוורטס.

גודריק צבר גובה, חש בשריקה המסוכנת של מרביצן חולף ליד אוזנו ומקמר את ברכיו כדי להסתובב מבעוד מועד. למטה, הטעו הרודפים של המסדר את הופמן, משווים את התוצאה; חושק שיניים, הצליח גודריק לגרום למרביצן לשנות כיוון ולזנוח את המרדף בעקבות סילביה מאלפוי בכדי לפנות לעברו. זעה ניגרה על לחייו וצווארו כאשר הלם בו חזק ככל שרק יכול, מכוון אותו ישירות מטה, הרחק ככל הניתן מסילביה, ששינתה כעת כיוון במהירות בכדי לחמוק מהמרביצן השני.

"מלאני, תני לי קצת עזרה כאן!" צעק, קולו נבלע למחצה בשאגת הרוח. אלא, שבין אם בשל הרוח והמהומה ובין אם מסיבה אחרת, לא שעתה חברתו לקריאותיו הנואשות. מלאני ריץ' התעקשה להמשיך ולהקיף במעגלים את תחתית המגרש, מגנה על רוס וראפל מן המרביצנים הבודדים שקרבו אליהם מפעם לפעם.

"הנה לה-פלר צוללת ומשנה כיוון, חולפת כמו רוח בין סאנצ'ז לדארט" צעק קולו של לי "מוסרת לראפל ו... כן רבותי, ארבעים-עשר להוגוורטס!"

ניכר היה, כי הטקטיקה בה נקטו צעירי מסדר עוף החול עולה להם בנקודות יקרות; פאשה וגולדבלייר נראו כמי שאיבדו כל עניין ברודפים של הוגוורטס, שבים ומטווחים שוב ושוב את המרביצנים כלפי מעלה, מתעלמים במפגיע אפילו מצעקותיה של ג'יני וויזלי, שסימנה להם אותות שאינם משתמעים לשתי פנים מן היציע. מלך הפרשנים, לעומת, נראה כמעודד אותם בכל-כוחו להוסיף ולדבוק באותה השיטה.

"גבירותי ורבותי!" רעם "בלאנש מזנקת בהצלה מהירה... אבל הקואפל של רוס הולך לכיוון השני... חמישים-עשר להוגוורטס. אבל, הנה גולדבלייר הבחור-כארז שוב מטווח את מאלפוי... אני מבין בהחלט את החשק העז לזרוק אותה לכל הרוחות מן המטאטא המסכן של הארי..."

"ג'ורדן!" צרחה הרמיוני, קולה נשמע היטב מאחר וצעקה ככל הנראה הישר אל תוך לחש הסונורוס שעל שרביטו של הפרשן. "עוד קללה אחת שתשלח במחפשת שלי, אזרוק אותך מכאן מהר יותר מקואפל, הבנת?"

שעתו של גודריק לא היתה פנויה להבחין בתגובתו של לי, באשר כעת רכב גבוה בעקבותיה של סילביה, עושה כל מאמץ לטפל במרביצנים ששרקו לעברה בזה אחר זה. ברגע הבא, שב קולו של הפרשן להדהד מעל האיצטדיון.

"חמישים-עשר, וכולנו כבר מחכים לראות את הסניץ'. מאלפוי ממשיכה לעשות סלתות מוזרות באוויר, בלי להפגין כשרון מיוחד... זו לא קללה, כבוד המנהלת, זו הערכה מקצועית! עוד מרביצן קטן וחמוד אחד לכיוון שלה, הפעם היא לא תספיק, ו...עבירה! עבירה!"

הבזק אדום הבהיר לגודריק היטב את כוונתו; לה-פלר, שהבחינה במצבה המסוכן של המחפשת, סובבה את המטאטא וידתה את הקואפל לא לעבר החישוקים אלא כלפי מעלה, הישר לעבר המרביצן המסתער. רעש קולני הדהד סביב, כאשר התנגשו שני הכדורים בעוצמה רבה זה בזה, אינצ'ים ספורים מגבה החשוף של סילביה. מיד בעקבותיו, באה שריקה הנזעמת של מאדאם הוץ', ואחריה קליעת עונשין שצמצמה את יתרונה של הוגוורטס לחמישים-עשרים.

יאמר לי ג'ורדן מה שיאמר הרהר גודריק בעגמומיות, מגביה עצמו בכדי להדוף את המרביצנים ששבו ושעטו כלפי מעלה. לסילביה יש כשרון.. אחרת, היתה מופלת מזמן מהמטאטא.

מלאני עמדה במריה, מותירה אותו להמשיך ולהגן על המחפשת בכוחות עצמו.

"בלאנש חוסמת יפה את הקואפל" שב קולו של הפרשן וזימרר "חתיכה משגעת כבר אמרתי? מאלפוי לעומת זאת, ממשיכה להראות כמו יבחוש חסר תועלת..."

דראקו, שאיבד כעת כל שריד לאיפוק, רכן קדימה ממקומו, מנופף אגרוף ומשגר קללה עסיסית לעבר לי ג'ורדן; הלה התעלם ממנו במופגן.

"אבל חכו... מאלפוי צוללת לה פתאום במהירות... לא שאני רואה צל של סניץ' בכיוון ההוא, אבל צ'נדלר מסתובב ובא בעקבותיה, מה שבטוח בטוח... והנה הות מכוון אליו מרביצן, אולי הוא יפגע במאלפוי בטעות..."

גל של צעקות הדהד סביב, כאשר קמו מאות צופים ממקומם, מצביעים ומכוונים משקפות לעבר קצה היציע; אלא שבאותו רגע עצמו, שינתה סילביה בלא התראה את כיוון הצלילה; צ'נדלר, שנאלץ לזנק הצידה בכדי לחמוק מן המרביצן ששילח בו גודריק, נראה מבולבל ואובד עצות לרגע, מאפשר לסילביה לפתוח פער ולעוט לעבר הנצנוץ הזהוב שבהק מטרים ספורים מעל הדשא, לא הרחק מהיציע השמאלי.

"פאשה מרחיק את המרביצן מצ'נדלר, שמסתובב ורודף אחרי מאלפוי... תרגיל מלוכלך היא עשתה כאן, גבירותי ורבותי. נדמה לי שאני רואה את הסניץ', והיא סוגרת לעברו... אבל..."

גודריק עצר את נשימתו; המרביצן שנהדף מעל המחפש היריב התעופף כעת לעבר איזור השער של הוגוורטס; אלא שאז, כבסיוט, ראה כיצד מניפה מלאני את המחבט שלה, ומשלחת אותו בחבטה אחת בכיוון ההפוך, הישר לעבר עורפה של סילביה.

צורח בכעס, האיץ את המטאטא שלו ככל שרק יכול, אלא שהוא היה רחוק... רחוק מדי... עוד רגע, והכדור השחור יהלום במחפשת בכל אכזריותו...

"ס-י-ל-ב-י-ה!"

בין אם שמעה את צעקתו ובין אם בשל חושיה המחודדים, עלה בידי בתו של מאלפוי לזהות את הסכנה המתקרבת מאחור; קוטעת את צלילתה בעקבות הסניץ', זינקה מעלה בכדי לחמוק מן החבטה הקטלנית. המרביצן נהם באוויר, משנה כיוון ועולה בעקבותיה.

עכשיו תצללי שוב, סילביה, פשוט תצללי... התחנן גודריק בלא קול. את יכולה להשיג עדיין את צ'נדלר, את...

אלא שסילביה לא צללה; עיניה רושפות מזעם, התפתלה לאחור כחץ-מקשת, מוליכה את המרביצן בעקבותיה... ריץ' המופתעת, שלא פיללה לסכנה כזו, פלטה צרחת אימה כאשר ניסטה סילביה הצידה, מותירה את המרביצן להתרסק במהירות אל תוך פניה של החובטת; זו, שאחרה להרים את המחבט, זעקה מכאב, דם ניתז בפראות מאפה ומצד פניה.

קריאות אימה וכעס הדהדו לכל אורכם של היציעים.

"תרגיל מכוער!" צרח ג'ורדן במלוא גרונו "תרגיל מכוער של מאלפוי כנגד הקבוצה שלה... הנה היא שוב צוללת, נחש מלוכלכך שכמותה, אבל כן! כן! צ'נדלר לא נעצר, והוא תפס את הסניץ'! גבירותי ורבותי, המשחק נגמר, ומאלפוי..." לי לא הצליח להשלים את דבריו, משום שבאותו רגע עצמו, עקרה מיס גריינג'ר הזועמת את השרביט מידיו.

~יקח הגרים את הטפשות של שתיהן~. גודריק צלל ברפיון, נחבט ברכות בדשא ומתרומם בקפיצה, זונח את המטאטא ורץ לעבר מלאני המתפייחת, ששכבה מדממת על הדשא, ראפל והופמן רוכנים מעליה.

"זה לא יעזור. צריכים לקחת אותה למרפאה" סינן הופמן, מוסיף גידוף עסיסי "ומאלפוי, אני מקווה שאת מרוצה מעצמך... מאיך שהרסת לנו את המשחק".

סילביה שלחה בו מבט ארסי.

"כמובן שהרסתי לכם. הרי תכננתי את זה במשך חודש שלם, ביחד עם רוחו של אדון האופל" החזירה בנשיפת בוז "וכמובן, שאין שום קשר בין ההפסד לחובטת שלכם, ששלחה בי מרביצן בדיוק כאשר מצאתי את הסניץ'. תזמון מושלם זה היה, נכון מתולתלת? אה... אבל איך יכולתי לשכוח שזה היה בטעות".

"זה... באמת היה בטעות. אני נשבעת!" יבבה מלאני, מנסה לנגב בחולשה את הדם שקולח מאפה.

"כמובן... אני מניחה שכאשר תלמיד האפלפף מצליח לפגוע בכדור, אז זו חייבת להיות טעות. ועכשיו, אם תסלחו לי כולכם..." הוסיפה ביהירות, נפנית מהם והלאה.

"מה קרה לשתיכן?" התפרץ גודריק "סילביה, את יודעת יפה מאד מה עשית..."

מאלפוי עצרה לרגע, עיניה האפורות משלחות בו מבט מתריס.

"אל תתחיל גם אתה, גודריק" סיננה "זה הגיע לה, ואתה יודע את זה יפה כמוני"

ובכך הפנתה עורף והסתלקה, משליכה את אש המחץ על הקרקע ומתעלמת מן המנהלת המבוהלת שהגיעה בריצה לעברם, וממבול האיומים והגינויים שהשמיע קולה החלוש של מאדאם הוץ' מהשטיח המעופף שריחף מעליהם.

"הלוואי שתמותי, מאלפוי!" בכתה מלאני כאשר הורמה בעדינות מהקרקע "גודריק, אל תדבר איתה בכלל. המשפחה הארורה הזו..."

גודריק חרק בשיניו, עומד לרגע ארוך ומאזין בחצי-אוזן לצעקות, הגערות והאיומים שהוסיפו להתעופף סביבו. ואז, בהרף-רגע, פקעה סבלנותו. ~נמאס לי... פשוט נמאס לי מהכל כאן~. קדחה מחשבתו, כאשר נמלט לעבר חדר ההלבשה, משליך מעליו את תלבושת המשחק הבהירה עם הברק, ויוצא בצעד מהיר מהאצטדיון והלאה. אנשים צעקו, ונדמה היה לו שהמנהלת בכבודה ובעצמה נוקבת בשמו, אולם באותו רגע, לא היה אכפת לו מדבר; גם לא מעונש או השעיה; קולו של לי ובכיה של מלאני רדפו אותו, מצלצלים באוזניו בעודו רץ במעלה הרחוב הראשי של הוגסמיד.
~שיעשו מה שהם רוצים... קרימהילד צדקה. כל החגיגה הזו פשוט הסריחה... הסריחה מהרגע הראשון~. כעת, לא רצה דבר מלבד לחמוק אל תוך הערוץ המיוער שמעבר לעיירה, ולשבת לבדו ולהאזין לפכפוך המים בין האלונים העתיקים.

אדמומית חיוורת של אחר-צהריים החלה צובעת את הפסגות הרחוקות במערב, כאשר הותיר גודריק את העיירה בעקבותיו, מטפס מהר ככל שיכול, עד אשר הקיפוהו הגזעים סביב בעלטה ידידותיות, מסתירים כליל את בתיה של הוגסמיד. הרוח יללה בצמרות מעליו, כאשר הטיל את עצמו על הדשא הלח, ראשו נשען על ידיו.

~זה היה יפה פעם~ דימה לשמוע את קולו שלו, נישא בתוך הרוח.~ כל הדברים האלו היו הדורים ויפים פעם, ואני... אני עדיין קצת אוהב אותם ומתגעגע אליהם. אבל זה נגמר, שמעת? הכל נגמר~.

"נגמר" לאטה הרוח בתשובה בין הצמרות המאפילות "נגמר... נגמר..."