קול הפעמון

פאנפיק פרי עטו של Envinyatar

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | אל דף הביקורות של היצירה

קרימהילד

"ששש... הוא מתקרב!"

בחלק הכיתה של גריפינדור, מיהר פיטי לובאמה להשתתק, קוטע ויכוח בן עשר דקות שניהל עם וילי בונס ומירנדה ספינט על נבחרת הקווידיץ' המאוחדת של הוגוורטס. ממהר להחביא את תרשים המגרש המגרש הרשמי של הוגסמיד, הצליח שנוא-נפשה של קרימהילד אך בקושי לפתוח את ספריו בטרם נכנס פרופסור סנייפ אל הכתה בראש מורם, שערו האפור והשמנוני גולש באי-סדר על גלימתו השחורה.

סוף-סוף, החבורה המצחינה הזו תואיל לשתוק, הרהרה קרימהילד, משלחת בהם מבט יהיר אחרון בטרם התפנתה אל מגילת הקלף שלה וטבלה את הנוצה בקסת. משחק הקווידיץ' הרשמי על שם הארי פוטר, שנועד להערך מחר, בצהרי יומו הראשון של חג הנצחון, היה נושא לשיחה ומאבקים בכל רחבי הוגוורטס מאז ראשית השנה; אז הוכרז רשמית כי נבחרת קווידיץ' בית-ספרית תתמודד במשחק רעים אל מול הנבחרת הצעירה של מסדר עוף החול... אולם ככל שקרב חג הנצחון, והרכב הנבחרת הפך עובדה מוגמרת, נראה בית הספר כאחוז תזזית. במשך כל זמן הירידה מארוחת הצהריים אל חדר האוכל, נאלצה לשמוע את פיטי וויל מתווכחים בקולי-קולות, כאילו הם להוטים שתלמידי סלית'רין לא יחמיצו ולו פרט אחד משיחתם. מירנדה ספינט היתה מצטרפת מדי פעם, מעירה הערות בקולה הצפצפני.

קרימהילד עצמה התקשתה להחליט את מי היא מתעבת יותר: וילי בונס הצעקני, על תספורת הקוצים האדומה שלו, העגילים הגדולים באוזניו וריח הבושם המוגלגי הזול האופף אותו, או מירנדה ספינט בעלת הקול המרגיז, שהעובדה כי ידעה בקושי רב כיצד עולים על מטאטא לא הפריע לה להחשיב עצמה למומחית קווידיץ' ברמה בינלאומית. קרימהילד הצליחה לשמוע אותה מאנפפת חמש פעמים פחות בשיחה אחת "אויש, אתה בכלל לא מבין את הצד הביצועי של המהלך הזה; אמא שלי תמיד אמרה לי..."

אולם בלא ספק, הרהרה בשפתיים קפוצות בעודה מדפדפת בספר, לובאמה הארור במקום הראשון. יום אחד אני אסמר את הראש המסריח שלך לחומות הטירה שלי, ואראה כיצד העורבים אוכלים את העיניים הדלוחות שלך, בגלל מה שעשיתם לאבא..." רעד חלף בה, כמבהיר לה שנסחפה מעט... לא סביר, ציינה בינה לבינה, כי היא רוצה במותו של הנער הזה, אך ורק משום שאביו היה רוצח מטונף.

אבל פיטי לובאמה עדיין בן מסריח של רוצח, ואני שונאת אותו. סיכמה בכעס בליבה. בדרך-כלל, היה פיטי בן-זוגו של גודריק בשיעור השיקויים המוגבר. אולם מאחר ומנהלת בית הספר שחררה את חברי הנבחרת מכל השיעורים בכדי שיוכלו להתאמן כל היום לקראת המשחק של מחר, הצטרף לובאמה הצעיר אל שולחנם של ויל ומירנדה, מרעיש עימם עולמות בעניין יעילות תמרון ההיפוך הכפול במטאטא מסוג רויאל-נימבוס. מאחר וסילביה מאלפוי טענה בעקשנות כי היא חולה, מצאה עצמה קרימהילד עובדת לבדה, דבר שלא התלוננה עליו, בלשון המעטה.

בניגוד לרבים מחבריה לבית סלית'רין, לא מצאה קרימהילד כל טעם בלהעביר את היומיים האחרונים בהתמרמרות על כך כי אף לא אחד משחקני הבית צורף לנבחרת הוגוורטס. לה עצמה היו דברים חשובים יותר לעסוק בהם. עד מהרה, מצאה עצמה מעבירה את זמנה החופשי בפינת המועדון, פניה מוסתרות מאחורי כריכתו העבה של "שר הטבעות", בעוד חבריה מוסיפים לשוב ולבחוש פעם אחר פעם באותו עניין עצמו.

"נו טוב, אף אחד לא ציפה באמת שיתנו לסילביה מאלפוי לרכב על אש המחץ היקר של הפוטר..." התנהם גלנוס הורנמאלד, מכה באגרופו על השולחן "אבל לוקהאם ושלבי הם חובטים טובים פי אלף מ...לוקסלי מאפל ומלאני ריץ'. כולם יודעים את זה!"

לין סאמרפל החזירה נחרת בוז, משליכה הצידה את שיעורי הבית העשויים למחצה שלה בכשפומטיקה.

"הגיע הזמן שנודה בזה..." אמרה במשיכת כתפיים "אסור שסלית'רינים יזהמו את החגיגה היקרה שלהם, הא? אפשר לחשוב שכולנו חבורה של אוכלי-מוות או משהו כזה, או בבונים מפגרים כמו רדפלייר" מגחכת, שינתה לין את קולה לקול צפצפני מטופש "אבל מאדאם הוץ', סבא שלי היה בוצדם, אז מותר לי להשתתף?"

"הם כבר יחטפו את שלהם... זוג חובטים מהאפלפאף בנבחרת, מי היה מאמין!" לגלג מישהו מאחוריה.

טוב ויפה הרהרה קרימהילד בבוז, עוקבת אחרי סנייפ המשרטט על הלוח בכתב ידו המסולסל את המילים "אליקסיר אי-פגיעות". המתולתלת רק תחטוף מרביצן, וכבר תתחיל לבכות, ותרוץ אל בן-דודי הבוגד-בדם כדי שיחבק אותה. עלוב נפש שכמותו.

קולו הקר של המורה לשיקויים ניער אותה מהרהוריה.

"אני מזהיר אותכם כבר מעכשיו, כי זהו אחד המתכונים המסובכים שתלמדו השנה, וביצוע רשלני של ההוראות עשוי להביא תוצאות בלתי-נעימות במיוחד. אמנם" הוסיף "מאחר ואיכשהו הצלחתם למצוא את דרככם לשיעור שיקויים מוגבר, הינכם כנראה פחות מטומטמים מהממוצע... לובאמה!" הרעים בקולו, מצביע בלא התראה בשרביטו על פיטי, ששב והגניב מבטים ארוכים מדי אל מתחת לשולחן "מהי הסכנה העיקרית לה אתה צפוי, בתוך מפלסיו התחתונים של כוך קברים?"

"אה..."

עבר רגע, עד שפיטי התעשת והבין כי סנייפ מדבר אליו.
"אממ... מומיות אני חושב" השיב בדי-מבוכה "ואני... חושב שגם... בורות נסתרים מלאים ביתדות?"

"ואני חושב, שאוריד שתי נקודות לגריפינדור על הטפשות שלך" הצליף בו הפרופסור "יש די והותר לחשים לנטרול מומיות ומניעת נפילות, אבל אף לא אחד מהם יציל אותך כאשר המוות שוכן בתוך האוויר עצמו, בלתי נראה ובלתי מורגש עד שאתה חש כיצד הראות שלך בוערות מכאב. אני בטוח, כי זה מעניין ומתאגר פחות מדיונים על מרביצנים" הוסיף, עיניו השחורות נוצצות בבוז. "אבל בשיעורים שלי, אתה תקשיב או תשא בתוצאות. מישהו יכול לסביר לי, בבקשה, מה ההבדל בין אליקסיר אי-פגיעות לשיקוי הילת-כנריות? סאמרפל?"

"אליקסיר מחסן אותך מפני הרעל באוויר, בעוד הילת-כנריות רק מאפשר לך לחוש בגז-מכרות לפני שכמותו באוויר הופכת קטלנית לאדם, הפרוספור" מיהרה לין סאמרפלד לדקלם, מגניבה מבט מלא עליונות לעבר תלמידי גריפינדור "כמו כן, האליקסיר מגן מפני טווח גדול יותר של רעלים וגם..."

"מצויין, מיס סאמרפל; חמש נקודות לסלית'רין" שיסע אותה סנייפ, פותח את הספר כלאחר יד ומתחיל לכתוב את רשימת המרכיבים הארוכה. קרימהילד הניעה את עט-הנוצה במהירות בכדי להספיק לרשום, בעוד לצידה החלו הלחישות להתחדש.

"ראיתם איזו לקקנית מסריחה?"

"כל הסלית'ים הם כאלו, מה חדש?" הוסיף ויל, ונדמה היה לקרימהילד כי הוא קורץ לעברה בהתגרות "כמה חבל שבקווידיץ' זה לא עוזר כל-כך. זה למה, כי סבר-מאוס הוא לא המאמן של הנבחרת. כמה חבל".
קרימהילד שלחה לעברו מבט קטלני. הקווידיץ' לא היה בשום פנים ואופן בראש דאגותיה, אולם חבורה זו החלה לעבור את הגבול.

"וכמה חבל, שאתם כזו חבורת אפסים, שצריכים לילל 'פוטר-פוטר-פוטר' כל שנה בכדי שיזכרו לרחם עליכם" ענתה בלחישה "המחפש שלכם לא היה מסוגל לתפוס את הסניץ' בנסיון ראשון, גם אם היו מביאים לו אחד בגודל של תרנגולת. הייתם מאד שקטים בשנה שעברה, אחרי שסילביה חטפה את הסניץ' ממש מתחת לאף הגולמני שלו, נכון?"

צחוק כבוש עלה מן השולחנות הסמוכים של סלית'רין, ואילו פיטי חרק שיניו מכעס.

"זה היה רק משום שהוא הסתנוור לרגע, זה הכל" התנהם "ובכלל, ממתי הטבטונית המטורללת התחילה לדבר על קווידיץ'? תגידי, אצלכם באירמינסול החובטים משתמשים בחרבות, ובכלל משחקים עם ראש כרות ומדמם במקום הקואפל, נכון? במשחק כזה, האבא אוכל-המוות שלך היה בטח אלוף העולם..."

ברק מסוכן ניצת בעיניה האפורות של קרימהילד.

"כדאי מאד שתבלום את פיך, שרץ" סיננה בקול שקט מאד, מורידה את ידיה באיטיות אל מתחת לשולחן.

"עשי לי טובה, קראוזה. כולם יודעים שהוא היה כלב-דמים, חבר של וול..."

אלא שפיטי לא הספיק להשלים את הגיית שמו של לורד וולדמורט, משום שבאותו רגע נאנק בהפתעה, שולח יד רועדת לממש את צווארו.
"את הטל...גרררר....." קולו התחלף בנהמה נמוכה, בעודו נאבק ללפות את צווארו. ברגע הבא, השתנק בחוזקה והחל להגיר ריר סמיך וצהבהב, מטלטל קדימה ואחורה כשיכור במושבו. ברגע הבא, השמיעה הקדרה שלפניו קול בעבוע מאיים, כאשר נזלו כמה מהנטפים הסמיכים אל תוך אבקת החרפושיות המומסת שפיטי החל מרתיח דקה קצרה קודם לכן. ויל ואליסיה צרחו ונרתעו לאחור, כאשר החלה הקדרה להעלות ענני אד צהובים, שהריחו כתערובת מגונה במיוחד בין שתן לביצה סרוחה. פיטי נאבק להתרומם, עודו מחזיק בגרונו ומנסה להצביע לעבר קרימהילד, אשר הספיקה בינתיים להניח את שרביטה על השולחן ולהעלות ארשת תמימה על פניה. ריר נוסף ניתז לכל עבר, מכתים את השולחן והספרים, וגולש על רצפת הכיתה.

אז מי הכלב כאן, הא? הרהרה קרימהילד ברשעות, בעוד סנייפ מסתובב וממהר לעברם בשרביט מונף, הוגה כמה מילות קסמים. ברגע הבא, נפסק שטף הריר, בעוד פיטי קורס בחולשה אל תוך כסאו.

"איזה מרכיב שכחת, אוויל מושלם שכמותך?" הצליף סנייפ, בעודו לוחש מילה נוספת שגרמה לריר ולתחולת הקדרה להתאדות ולהעלם במהירות.

פיטי נאנק, מפליט ספק נשיפת רווחה, ספק נהימה אחרונה.
"נדמה לי ששאלתי אותך שאלה, לובאמה".

"אני לא שכחתי כלום, הפרופסור" עיניו השחורות של פיטי נפנו לעבר קרימהילד, שהעמידה פנים כעסוקה מאד בקדרה שלה "זו הטבטונית הטילה עלי קללת כלבת, זה מה שקרה כאן?"

סנייף העלה חיוך קר על פניו.

"ולי נראה, שפשוט הזלת יותר מדי ריר במחשבה על אש-המחץ המטופש של פוטר, או שאולי זה מצב טבעי עבורך? עוד חמש נקודות יורדות מגריפינדור בגלל הרשלנות המחפירה שלך" סיכם בקולו החלקלק.

פיטי קמץ את אגרופיו, זעמו בוער בו להשחית.

"זו הטבטונית המזויינת הזו הטילה עלי קללה, אמרתי! היא רוצה..." הוסיף, עוצר את עצמו רגע אחד מאוחר מדי.
"עונש, מר לובאמה" הכריז סנייפ, מסתובב ממנו במיאוס "אתה מרותק בבוקר מחר. נא להתייצב במשרד שלי בתשע בבוקר..."

לחשי תדהמה עלו מן השולחנות של גריפינדור. פניו של פיטי כמעט האפירו מאימה; נראה היה, כי הוא מתאמץ שלא לבכות.

"אבל... אבל אדוני... מחר זה היום של הקווידיץ'..."

"זו היתה הכוונה הכללית, לובאמה. אצלי בכיתה לא מרימים קול או מדברים כמו בסמטת נוקטורן. ועכשיו, נראה שצריך להפריד אותך משני ידידיך המוכשרים, לפני שמרוב פטפוטי-קואפל תחוללו אסון. אני בטוח שמיס באלזיגן-קראוזה תשמח לעבוד איתך, כך שתמנע מקבלת אפס על השיעור הזה" פסק בנחרצות, והחל מסתובב בכדי לצעוד בחזרה אל הלוח.

הפעם, היתה זו קרימהילד שהחווירה כסיד.

"אבל אדוני הפרופסור, אני לא עשיתי..."

"הקשר למה שעשית או לא עשית, מיס באלזיגן-קראוזה, הוא קלוש ביותר. אל תתווכחי איתי, אלא אם כן את רוצה לבצע ריתוק ביחד איתו" בכך, נפנה מעליהם וחזר לצעוד בין השולחנות. עיניו של פיטי לובאמה היו אכן לחות, כאשר התיישב, מנסה לשמור ממנה מרחק רב ככל שיכול.
"אני מקווה" לחש בקול מקוטע "שאת... מרוצה עכשיו, טהורת-דם. את קלקלת לי את היום הכי-חשוב..."

קרימהילד שלחה בו מבט מלא תעוב.

"אני בטוחה שלאחייני הבוגד-בדם ישנם די והותר מעריצים שוטים" השיבה "עכשיו, כתוש עוד מנה של חרפושיות ותוסיף את תמיסת המירטלפ, אם לא אכפת לך".

במשך שעה ארוכה, המשיכו לעבוד בשקט לא להוסיף ולו מילה; פיטי נראה שקוע לחלוטין בצערו, משתדל שלא לזכות אותה ולו במבט. התמיסה האפרורית-בהירה החלה מבעבעת בעדינות, מחליפה גוון בהדרגה לאפור-כחלילי.

"את יודעת מה הבעיה עם אנשים כמוך?" סינן פיטי, כאשר החלו שוברים בעדינות את עלי הלענה ומוסיפים אותם למרקחת "אתם תמיד חושבים, שהכל מגיע לכם, ושכל העולם צריך ליפול על הברכיים, ככה זה, שלא אכפת לכם במיוחד על מי אתם דורכים. מילא את שונאת אותי בגלל הכבוד הטבטוני הארור שלך. אבל הבן-דוד שלך,

שהוא בחור זהב, עשה הכל כדי שתתני לו קצת יחס, ומה את עושה? יורקת לו ישר בפרצוף".

קרימהילד הוסיפה לבחוש בלא להשיב לו מבט.

"תגביר את האש ו... אני לא חושבת שבן של רוצח יכול להטיף לי מוסר".

פיטי נחר בבוז.

"חרא על הראש השחצן שלך. אבא שלי הוא הילאי, לא שום רוצח. אבא שלך הוא זה שהיה אוכל-מוות והסתיר את החברים של וולדמורט"

המרקחת החלה מתקרשת ונעשית סמיכה יותר, חלקה העליון רוחש ומתכווץ כאילו צופה בשכבה סמיכה של טחב בוצי. קרימהילד שאבה מעט מן הנוזל אל תוך הבקבוקון שלה, מחליטה שאין הוא ראוי לתשובה. אלא שהכעס והפיתוי בליבה היו גדולים מדי.

"באמת?" לגלגה "אבא שלי היה איש כבוד, נצר לשושלת בת אלף ושלוש-מאות שנים. האבא שלך ושאר הבריונים של קונפדרציית הקוסמים פשוט חיפשו אותו, משום שידעו כי כל עוד הוא בחיים, איש מן המשפחות העתיקות בפאטרלאנד לא יתרפס בפניהם" הבקבוקון השמיע קול עמום כאשר פקקה אותו "ועוד דבר... אבא שלך עוד יקבל את עונשו. אני אהרוג אותו יום אחד, ואוקיע את הראש שלו על עץ אלון... או שאמות בנסיון לעשות זאת".

פיטי עיווה את פניו בבוז, אולם אי-כה דימתה קרימהילד לראות מעט פחד מבצבץ בזווית עיניו.

"את... את אוכלת-מוות מטורפת. ואם תלכי על אבא שלי, את תמותי ממש כמו הילדריק המזדיין... וזה קצת חבל" הוסיף בלגלוג "כי בניגוד לאבא הזקן שלך, את דווקא די חתיכה. אפילו לכמה גריפינדורים קצת בא עלייך..." פיטי הפסיק לדבר באחת, כאשר חש את מגעו המאיים של השרביט בין רגליו.
"עוד מילה אחת, בוצדם, ואדאג שלא תתעניין ב'חתיכות' במשך שארית חייך" סיננה בין שיניה.

פיטי פער את פיו במבוכה. ניכר היה בו, כי הוא מאמין באמת ובתמים שהיא מתכוונת לדבריה. אלא, שקרימהילד לא זכתה להנות יותר מרגע קצר מנצחונה.

"עונש, מיס באלזיגן-קראוזה" הדהד קולו של סנייפ מאחוריה "את... רגשי המשיכה העזים שלך אל מר לובאמה, עדיף שתמצאי דרכים לבטא מחוץ לכיתה" הוסיף המורה לשיקויים בלעג "היום בשמונה בערב, במשרד שלי. עכשיו, סלקי את השרביט הזה".

* * *

"מה בסך הכל עשיתי?" רתחה קרימהילד בפעם המי-יודע כמה אל תוך חללו האפל של המחסן.

פרופסור סנייפ הותיר אותה סוף-סוף לבדה, לאחר שהניח מולה קנקן גדול ושחור, מלא תמצית מיובשת של דם סלמנדרות, ושק מעופש וספוג עפר מן החממות.
"ולטובתך, אל תבזבזי זרעים מן השק הזה, ואל תסתבכי בצרות מעבר לאלו שאת מסובכת בהן כבר עכשיו, מיס באלזיגן-קראוזה" הוסיף בקול מקפיא, מחווה בראשו לעבר השק "גם כך, לא אוכל להשיג כמות נוספת מהם, עד שמאדאם בוגונוויל תתאושש מה...מפגש האחרון שלה עם תפרחת הלוען האפריקאי".

קרימהילד ידעה היטב את כוונתו; לא היתה זו הפעם הראשונה בה הסתבכה המורה החדשה לתורת הצמחים בתאונות, בעיקר כאשר היתה מירב תשומת ליבה מושקעת במכתבים אינסופיים שקיבלה מדי יום מהוריה.

וכעת, נאבקה קרימהילד להשקיע את מלוא תשומת ליבה בביצוע העונש של סנייפ, מנסה להדחיק את ההרהורים. יקח אותו הגרים! גם כך אני עומדת לבלות כאן חצי לילה. המורה לשיקויים, מצידו, לא נראה כמתרשם במיוחד מבעיה קטנה שכזו.
"טוב מאד, מיס באלזיגן-קראוזה" לגלג עליה לפני שיצא "כעת, אולי תלמדי סוף-סוף להתרחק מצרות. כל עוד הדברים תלויים בי, הרי בבית שאני עומד בראשו לא יצמחו עושי-צרות יהירים כמו כמה ידוענים שלמדו בבית הספר הזה בעבר"

מילים אלו על שפתיו, עזב אותה לנפשה, ביחד עם רשימה שלמה של שיקויים אותם נדרשה להעתיק על מרכיביהם הסבוכים מתוך ספר עתיק אל תוך גליונות קלף נקיים. זאת, בטרם תגש לחלקו השני של העונש: הכנת רכיבים לאחר השיעורים הקשים ביותר שראתה קרימהילד אי-פעם בספריו של הפרוספור.

בפעם המי-יודע כמה, גידפה את היום בו הועברה להוגוורטס, מנותקת באחת מבית ספרה, מחבריה, וממכריו של אביו. קרימהילד היתה בטוחה, כי אי-מי באיחוד הקוסמים האירופי מנע מאחד מהם מלאמץ אותה לאחר מותו של אביה. גם קלאודיה שטיין רצתה לקחת אותה אליה... אולם אמה הפכה עולמות במשרד הקסמים, וכך מצאה קרימהילד את עצמה תקועה באחוזת פלטשר בכל אחת מחופשותיה.
קרימהילד האמינה בכל-ליבה להילאית לשעבר, כאשר נשבעה לה זו בהן-צדקה, כי עשתה כל שלאל ידה בכדי למנוע את האסון. אלא שמיס שטיין סירבה בכל-תוקף להכנס לפרטים נוספים, ולספר לקרימהילד מה ראתה בעת שסגרו ההילאים על הרוזן הילדריק, בטרם איבדה היא עצמה את הכרתה.

"הוא היה אדם גאה, אביך" אמרה לה בקולה השקט, עיניה הכהות מביטות ברוח הנושבת בצמרות היער האסור "יתכן שגאה מדי. לא תמיד קל לעשות את הדבר הנכון, קרימהילד. לעולם על תשכחי זאת".

היא לא מספרת עוד, כדי לא לצער אותי. התמרמרה קרימהילד, בעודה כותבת באיטיות על גבי הקלף. גם היא מאמינה שאבא היה אוכל-מוות. אבל אני יודעת שזה לא נכון. אבא היה אדם נהדר ואמיץ, לא כמו וולדמורט ההוא, סבא של סילביה ויתר הטינופות שנהנו לרצוח ולענות אנשים על ימין ועל שמאל. העלילו עליו, ורימו את קלאודיה. אחרת, מה היה מביא את ידידתו הטובה ביותר של אבא להצטרף למצוד אחריו?

קרימהילד העבירה עוד דף, עובדת מהר יותר ככל שהמשיכה בהעתקת רכיביהם של השיקויים המתקדמים. אליקסיר דם-הדרקון... שיקוי שיקום... שיקוי פולימיצי...

מעתיקה במהירות את רשימת המרכיבים, חשה כיצד פושט גיחוך על פניה. ידוענים יהירים, הא? אולי גם אני אשתמש בזה פעם, כמו פוטר והמנהלת. אולי צריך שמישהו יראה לכולם, שתלמיד סלית'רין יכול להצליח לא פחות מהפוטר ההוא... ובכלל, אומרים שהוא יכול היה להתקבל לסלית'רין. בטח רק בגלל התכונות האלו שלו הוא תמיד הצליח. כן... לרגע, חלפה בה מחשבה אכזרית ומענגת: בעזרת שיקוי פולימיצי, היא לובשת את דמותה של אחותו הטפשה של פיטי, מתקרבת במסווה אל אביו הרוצח, ונועצת פגיון בגרונו כאשר יחבק אותה, בטרם יספיק להביל את טעותו הגורלית.

אולי פעם, בעתיד. הרהרה, נוטלת קלף נוסף מן הערמה, ומעתיקה את הרכיבים פעם נוספת. כאשר היתה מרוצה, גלגלה את הקלף ותחבה אותו לתוך כיס הגלימה שלה, עוברת במהירות אל השיקוי הבא. לאחר רבע שעה נוספת, סגרה את הספר, וקרבה לעבר שולחן הרכיבים, נוטלת את קנקן דם הסלמנדרות המיובש, ומרימה אותו בזהירות.

אז אולי העונש הזה לא כל-כך נורא. בלא ספק הוא עדיף על ריתוק ביחד עם פיטי, ואולי גם על רביצה בחדר ביחד עם סילביה; המסכנה חולה, בוודאי... לקרימהילד היו השערות מבוססות למדי לגבי טיבה של החבילה המלאה חטיפים שקיבלה סילביה בדואר ינשופים מהיר בליל אמש. ו...

קרימהילד פלטה זעקה, כאשר החל הבקבוקון אליו שפכה את האבקה האדומה להעלות אד מאיים. אך בקושי, הצליחה לשמוט אותו מידה, בטרם נסדק והתרסק על הרצפה. ענן קטן של להבות רחש ליד רגליה, גורם לקרימהילד לזנק לאחור במהירות ולשלוף את השרביט. אחר כילה עצמו במהירות והתפוגג לערמת אפר מצחין.

"טפשה חולמנית, היית צריכה לקחת בקבוקון מכושף נגד אש" מלמלה, סוקרת את אוסף הבקבוקונים המונחים לאורך המדפים. משלא מצאה את מבוקשה, פתחה בזהירות את הארון הגדול והמאובק בפאתי המחסן.

סוקרת את המדפים החשוכים בזהירות, הסירה מדרכה כמה בקבוקים סגולים פחוסי-צוואר, מגלה שורה מן הכלים הנחוצים לה; תחילה, נטלה בזהירות אחד מהם, מניחה אותו על שולחן סמוך. אלא, שאוסף החפצים המוזרים הדחוסים על שני המדפים התחתונים עוררו בה סקרנות הולכת וגוברת. לא יזיק אם אעיף בהם מבט קצר, פיצוי על העונש המגעיל הזה. מלמלה, שולחת יד זהירה ונושפת בכדי להסיר את שכבת האבק העבה שכיסתה את אותן צורות מוזרות. ניכר היה, כי איש לא נגע בחפצים אלו מזה שנים ארוכות. עוצרת את נשימתה, משכה קרימהילד והוציאה בזה אחר-זה ספר מצהיב בשם "שיטות חדשניות לטיפול באנשי זאב" שפגיון חלוד נעוץ בחוזקה במרכזו, לונוסקופ מוזר שקצהו באור חיוור, וקווצה של שער אדום בגון הלהבה כלואה בתוך גולת בדולח זעירה ומאובקת.

ומה זה? לרגע, התרחבו עיניה, כאשר הבחינה בקונכיה מאורכת. עטופה בפיסת נייר ישן. שמא הוא מחזיק כאן קונכיה מהפנטת נדירה של בנות-ים? מהססת לרגע, אחזה בחפץ הישן והשכיבה אותו בקצה השולחן.
"לומוס" לחשה, מקרבת את השרביט אל הנייר המתפורר. לאכזבתה, לא הכיל זה כל נוסחת קסמים עתיקה ורבת-עוצמה, אלא אך מספר מילים בכתב יד מסולסל ודהוי מאד, "לפעם הבאה בה ינסו שניהם לארוב לך". מופתעת ומאוכזבת מעט, נטלה את הקונכיה והצמידה אותה לאוזנה. תחילה, עיוותה את פניה, משהכתה באוזניה איוושה רמה ועכרורית. אזי, משאימצה את ישותה, הצליחה להבחין בנימים וגוונים מטושטשים עולים מתוך הבליל הרוחש, לובשים אט-אט זהות וצורה משל עצמם: פסיעות רגליים קלות של תלמידים בקומה שמעליה; רחש מרוחק של רוח נושבת על הדשא האפל מעבר לקיר הטירה, וציוציו של עכברוש בחור קטן בקירו המרוחק של המחסן.

"אוה, זה מעניין" מלמלה, מוסיפה להצמיד את הקונכיה לאוזנה. אזי, הפליטה אנקת פחד; קולות משוחחים נגלו לאוזניה, קרבים והולכים בעודם משוחחים בניהם.
סדרי את הבלגן הזה ותברחי... מלמלה לעצמה, חושבת על ארשת פניו של סנייפ כאשר יתפוס אותה מתעסקת בחפציו. במהירות, תחבה את הלונוסקופ, הגולה והספר בחזרה אל הארון, אלא שרחש עז נוסף עלה מהקונכיה, גורם לה לשוב ולהצמיד את אוזנה אל הפיה.

"האמיני לי, ידידה ותיקה ויקרה" אמר קול נשי מתקתק "אני מבינה לליבך. אף מנהל אינו אוהב שמגבילים את סמכותו, ובנסיבות אחרות הייתי תומכת בך בכל ליבי. אולם עלייך להבין, הרמיוני יקירה... עניין לנו בחקירה עדינה ביותר של מעשה פשע נתעב, שיכול לרמז כי כולנו נתונים בסכנה".

המנהלת? תמהה קרימהילד. כמו בתשובה, הדהד באוזניה קולה המרוחק של מיס גריינג'ר. חרף צורתו העמומה של ההד הבוקע מפי הקונכיה, ברור היה כי חמתה בוערת בה.

"את הרגישות הרבה הצלחתי להבין בכוחות עצמי, מיס צ'אנג. אבל עודני מתקשה להבין, כיצד מצדיק הדבר את הוצאת הצינוקים של הוגוורטס אל מחוץ לתחום סמכותי, והצבת שומרים זרים שמונעים ממני עצמי להתקרב ולבדוק מה נעשה שם".
"כפי שאמרתי, משרד הקסמים מעוניין מאד לשמור על בטחונכם. המדובר באוכלי-מוות מסוכנים. הם כבר הוכיחו למה הם מסוגלים..."
"האמנם?" ענה קולו החלקלק של סנייפ "אולי הזדקנתי מעט מאז היום בו נכשלת כשלון חרוץ במבחני השיקויים שלי, מיס צ'אנג, אבל היום בו אתחיל לפחד מקראב וגויל עודנו רחוק".

"זו שערוריה וחריגה מסמכות, מה שאתם עושים כאן" הסכימה מיס גריינג'ר.

"לצערי אינני שותפה לדעתכם, רבותי, ויש בידי צו מפורש ממנהלת האיחוד, שנחתם בידי פקיד מוסמך של משרד הקסמים..."

"לפי איזה תיקון לחוך החינוך?" סנטה בה הרמיוני "אני כולי אסירת תודה לדרך בה ידידייך במשרד הקסמים החליטו לדאוג לשלומי, אבל משום מה, אינני חשה שאני נזקקת להגנתם האדיבה. את מבינה, אני אינני צריכה את, הממ... ידידותו של טוד קארתני מלהקת "ברקי האהבה" בכדי לשמור על עצמי".
"האם רמזת למשהו, ידידתי היקרה?" הקול המתקתק הורם קמעה, והפעם נשמע בו שמץ איום.

"חלילה לי" לגלגה הרמיוני "לא הייתי רוצה לצער אותך עד דמעות, צ'ו יקירתי. אני נוהגת לעקוב אחר דברים מקרוב ו..."

"כמובן, כמובן... תמיד שמרת את הארי מאד קרוב אלייך, הרמיוני. כמה חבל שזה לא עזר לו".
"אני מזהירה אותך, צ'ו צ'אנג. הארי מעולם..."

"חוששני" התערב סנייפ, וקרימהילד יכלה לחוש את הבוז הנוטף מקולו "שלא נאספנו כאן בכדי לנהל שיחה סנטימנטלית על פוטר. אני סמוך ובטוח שאנשיכם מנהלים את החקירה להפליא, כך שהרוצח וודאי יתפס עד הבחירות הבאות לתפקיד שר הקסמים. אבל" הוסיף "אינני חושב שיש עילה כלשהי להרחיק אותנו מהצינוק. את יודעת, אני מאמין שכמה מחברי מסדר עוף החול לשעבר יודעים דבר אחד או שניים אל אוכלי מוות... אפילו אם הם אינם סמוכים לשולחנה של משפחת קארתני".

"הצו אינו נתון לויכוח, חוששני. וכעת, תאלצו לסלוח לי, חוששני. עלי לשלוח דו"ח חקירה למשרד הקסמים בלא דיחוי".

נדמה היה לקרימהילד, שהיא שומעת צעדים מרחקים במדרגות האבן. מקץ רגע, שב סנייפ ודיבר.
"יצור נאלח, כמיטב המסורת. אני רוצה להחליף איתך עוד כמה מילים במשרד שלי, גריינג'ר. דלת חרקה, קולה רם באופן מפחיד.
מרלין, הם מגיעים לכאן!

מבוהלת, מיהרה לתחוב את הקונכיה בחזרה לארון ולסגור אותו סגור-היטב. כעת, יכולה היתה לשמוע את הקולות אף באוזן רגילה, עמומים יותר אך עודם ברורים ומובנים היטב.

"אין ספק שהם רוצים להסתיר משהו" אמרה הרמיוני "האם הם באמת חושבים שאנו כל-כך טיפשים שנקנה את המעשיות שלהם על סכנת מוות?"

"תמהני. הבעיה היא, שסכנת המוות האמיתית עודה משוטטת לה היכנשהו, ואני מסופק אם היא תמתין עד שברנארד קארתני יסיים את ענייניו... חוששני שאין לי יכולת רבה להשפיע על הממונים עליה. אינני דמות רצויה במיוחד אצל הברנשים המאד-מוכשרים הממלאים את מסדר עוף-החול דהיום"

"אני אנסה לתפוס את בלייז לשיחה בנשף חג הנצחון" התנשפה הרמיוני.

"את מעריכה אותו יותר מדי, גריינג'ר. אני שב ומזכיר לך שהוא נשוי לבת של קארתני" הדהד קולו של סנייפ סמוך מאד לדלת המחסן, בעוד קרימהילד שבה ואוחזת בפנים אדישות לכאורה בקנקן דם הסלמנדרות. "מה גם שהיא מצפה לצעד שלנו, ו... רק רגע, שכחתי משהו"

דלת המחסן נפתחה באיטיות. קרימהילד הוסיפה להביט באדישות מעושה באבקה האדמדמה המתערבלת בתוך הבקבוקון, מקפידה שלא להביט לעבר הדמות עוטת השחורים שניצבה בפתח.

"העונש שלך הסתיים, מיס באלזיגן" הפליט סנייפ בקול שקט, חשדני קמעה. "את משוחררת, עכשיו" הוסיף, שורק את המילה האחרונה מפיו בקול שהבהיר כי עדיף לקרימהילד להמצא הרחק מכאן כהרף-עין. מחווה ברכת שלום והתנצלות עמומה לעבר המנהלת, מיהרה להניח את הכלים ולהסתלק במהירות, מצטערת למדי על שאומץ ליבה לא עמד לה לקחת את הקונכיה עימה. רק כאשר עלתה במדרגות די הצורך, נעצרה וניסתה לשוב ולצוטט לקולות העמומים למטה. אלא, שבין אם ניחש סנייפ שהיא מנסה להאזין ובין אם מסיבה אחרת, נסבה השיחה על נושא אחר, נעים הרבה פחות.
"אשריני שזכיתי לראות את היום בו פרופסור סנייפ מטיל עונש על אחד מתלמידי סלית'רין בשיעור שיקויים" גיחכה המנהלת, קולה מהדהד חלושות בין קירות האבן הכהים של גרם המדרגות.

"מאז ומעולם הטלתי עונשים בהגינות על תלמידים כשהדבר הגיע להם, גריינג'ר" ענה סנייפ ביהירות "בין אם דובר בשימוש בקללות אסורות, או בדיבור שלא ברשות באמצע השיעור. נדמה לי שאני זוכר תלמידה אחת שהיתה עושה זאת לא פעם..."

"ונדמה לי, שאני זוכרת לפחות קללה אחת שהוטלה מול עיניך, בלא שטרחת להתערב" החזירה המנהלת בכעס.
"אה, עניין השיניים המתארכות ההן? אני עדיין גורס שלא היה שום שינוי".

בדי-אכזבה, ניתקה קרימהילד ממקומה וצעדה באיטיות לעבר חדרה.