מאגת'ארקה

סוג: חיה

מקור השם: וארת'ארין - משחק עם המילים "זולל דבש עצום"

הקדמה

המאגת'ארקה (הגיה: Magtharka) היא חיה שעירה ופראית בעלת תאבון בלתי מרוסן, שזנים שונים שלה חיים בכל רחבי יער וארת'ארון ורכס קאראנסיל. קיימים מספר זנים של היצור, בגדלים ומופעים שונים; אבל כולם מתאפיינים בפרווה שעירה; חיבה עזה למעיינות רותחים, שמלווה בחסינות כמעט מוחלטת לאש ועמידות מפותחת ליסודות וקסמים רבים אחרים, כמו גם לרעל; היותם אוכלי כל בעלי תאבון מפותח מאד, בעיקר בולמוס כמעט בלתי נשלט לדבש (אבל גם פירות מתוקים של מטעים יתקבלו בברכה...).

הגם שהיצור חי על פני הקרקע או במערות, סוגים רבים שלו יודעים היטב כיצד לטפס על מצוקים ועצים, כולל עצים שנראים קטנים יחסית למימדים שלו; ורובם מצוידים ביכולת לנשיפה של קונוס עשן לוהט ומחליא, שביחד עם העמידות הגבוהה של היצור לרעל, הופך אותו לקוטל דבורים וצרעות, כולל הזנים הענקיים שלהן.

תיאור חיצוני

הזן הנפוץ של המאגת'ארקה הוא הולך על ארבע בעל פרווה חומה-ירקרקה, שיכול לא פעם להזדקף על שתיים כדי לטפס או להלחם. הגוף מאורך, ומגיע לאורך של עד 6-8 מטרים מראש ועד זנב. הראש פחוס ומאורך, עם אוזניים קטנות וכמעט בלתי נראות; עיניים זעירות ואדומות, וחרטום קרני מצוייד בנחיריים פעורים ומעלי עשן, מלתעות עצומות שמזכירות לעיתים 'תנין יבשה', ואצל חלק מהפרטים – קרניים חדות שמזכירות גרסה חיה של הקוצים של עצי החנית.

הזנב קצר ושעיר, הרגליים מצויידות בטפרים חדים שמקלים על היצור לטפס ולהאחז; הבטן נוטה לא פעם לגוון בהיר יותר מיתרת הפרווה, שנוטה לאדמדם עכור. היצור ידוע בנהמות המוזרות שלו, שנשמעות כאילו הוא מלעלע ומבעבע, בעיקר כאשר הוא מתכונן להפעיל את נשק הנשיפה שלו; במצב כזה, העיניים והגחון שלו עשויים לא פעם להדלק באור אדמדם.

משכן וחברה

ביער וארת'ארון, רוב סוגי המאגת'ארקה חיים בעדרים קטנים, מונהגים בדרך-כלל על-ידי נקבה שליטה או כמה כאלו, שלצידן ותחת מרותן קבוצה קטנה של נקבות מנוסות פחות, גורים וזכרים צעירים. זכרים בוגרים מסתובבים בדרך-כלל בגפם, מתאחדים עם העדר בדרך-כלל רק לתקופות של רביה, וידועים בתוקפנות וגרגרנות מוגברת – בעיקר בתקופה שקודמת לתקופת החיזור, אז הם עורכים מסעות ארוכים בחיפוש אחר מקורות לזלילה בכדי לצבור משקל וחוסן, ואולי גם אנרגיות קסומות כאלו ואחרות.

כמעט כל הזנים של היצור מחבבים מאד מערות חמות, בעיקר כאלו שיורדות למעיינות רותחים בעולם התחתי, ועשויים – בעיקר לאחר מסעות תזונה מוצלחים שבהם אכלו כמעט כד כדי להתפקע - לרבוץ במשך תקופות ארוכות בתוך המים הוולקניים, תוך שהם לועסים מינרלים מסויימים שמצויים שם; כמה מהזנים עושים מסע ארוך ביערות או בשדות השלג של קאראנסיל, מאתרי ציד עד למעיינות, שבהם הם מעבירים לא פעם את העונה הקרה (או הקפואה והקטלנית, בהרים).

יחסים עם גזעים אחרים וערך למערכה

נראה שהמאגת'ארקה היה בן-בית ביער וארת'ארון עוד מימים עתיקים ושכוחים שקדמו אפילו לקוטזוקי, שבהם יתכן שהיער היה חם בהרבה ומלא באגמים רותחים, קיטור, וצמחי ענק שהותאמו לקיטור ולהתפרצויות וולקניות. לפי אגדות מסוימות, באותם עידנים חיו מאג'תארקי עצומים לגודל, שהזנים שנותרו היום הם רק צל חיוור שלהם.

המאגת'ארקה היה מאז ומעולם אויב טבעי של הדבורים והצרעות הענקיות של יער וארת'ארון, ומאוחר יותר הפך לצרה צרורה עבור כל גזע שניסה להפיק גידולים ביער ואת'ארון, ובעיקר דבש; השילוב בין הגודל, העוצמה והרעבתנות שלו, יכולה לכלות כוורות שלמות במהירות וביעילות, ולא פעם גם מטעי פרי וגידולים נוספים – וכמו כן, הוא לא בוחל גם בזלילה של חיות בית, מתרנגולות ועד כלבים, כאשר הזנים או הסוגים הגדולים יותר יכולים לסעוד את ליבם אפילו בבקר -אם כי כוורות ודבש יהיו תמיד המטרה הראשונה והמפתה ביותר. רוב הסוגים של היצור אינם אוכלים אדם כחלק מהתפריט הקבוע שלהם, אבל יכולים בהחלט לקטול איכרים או כל מי שעומד בדרכם או מנסה לתקוף אותם בעודם בוזזים כוורות, מטעים ואסמים.

ציורי קיר קדומים של הקוטזוקי מתארים לא פעם מלחמה בינם לבין מאגת'ארקה ענקיים; ונראה שהיצורים נהגו לפשוט בעיקר על השבטים של 'אנשי הדוב' שחיו על חקלאות פרימטיבים, כולל דלעות ענק מתוקות ופקעות אחרות. עם זאת, נראה שכמה מהשבטים ובעיקר הכוהנות הקדומות של הקוטזוקי ידעו כיצד להטעות את היצורים ולעיתים אפילו לחיות לצידם – אולי תוך שימוש בגרסה של האמפתיה המאגית של הקוטוזוקי עצמם.

ישנם סיפורים – אשר חלקם שבו לחיים בתקופת מלחמת שער חורף – על שבטי קוטזוקי שידעו לאלף גורים של מאגת'ארקה, בעיקר מזנים קטנים יחסית, ולהפוך אותם למעין 'כלבי ציד' שאולפו לטפס על עצים ולבזוז קינים של דבורי ענק, כמו גם להחריד סוגים אחרים של ציד ולא פעם להמם אותם בנשיפת העשן הלוהטת של היצורים; ישנן אפילו אגדות על כוהנות קוטזוקי שרכבו על נקבות מאגת'ארקה ענקיות, שעוטרו במעין אוכף רקום מחזזיות ואיזובים, בהם שולבו רסיסים של קריסטלים מכושפים שנכרו במעמקי המערות של היער הגבוה, או ממצולות האגם הוולקני הרותח בשלגי העד שמדרום-מערב למקום עליו נבנתה מאוחר יותר העיר שער חורף.

בני האדם, כאשר הללו הגיעו לוארת'ארון, ככל הנראה אלפי שנים או למצער מאות שנים רבות מאוחר יותר (והיו חסרים את כוחות האמפתיה המוזרים של הקוטזוקי), התקשו בהרבה ללמוד להסתדר עם היצורים, שהפכו כמעט מיד לאויבים המרים ולמזיקים הגרועים ביותר עבור החקלאים של השבטים האנושיים העתיקים, וגם של הוארת'ארי שהתערבבו בהם מאוחר יותר. הבהמות השעירות העצומות, בעלות הפראות האדירה והעמידות ללהבות ואפילו לחיצים מורעלים (וכמובן ארס דבורים), היו מסוגלות – ולא פעם אכן עשו זאת בפועל – להשמיד כוורות ויבולים ולהביא כפר שלם במהירות לחרפת רעב, שלא לדבר על האבדות האיומות שהיצורים יכלו להפיל בקרב חקלאים לא מיומנים ואפילו מיליציות מקומיות שניסו להגן על היבולים ולהרתיע אותם.

מנגד, הפרווה של היצורים (ולא פעם גם חלקים אחרים, כמו הדם שלהם) נחשבו תמיד בעלי ערך, בין היתר בגלל היכולת של אומנים מוכשרים להשתמש בהם כרכיב רב-עוצמה לשיריונות עור (או בטנה של שריונות מתכת) שמקנים לעוטה אותם עמידות לאש, רעל וסוגים רבים של התקפות קסומות. מסיבה זו, ציידים שהתמחו בחיסול היצורים, כולל הגורים שלהם, ופשיטת הפרוות שלהם, זכו לא פעם לכבוד גדול ולפרסים יקרי ערך – כולל מהשליטים הוארת'אריים שהחליפו במרוצת הזמן את מועצות הכפרים הלא מאורגנות של התושבים העתיקים יותר.

מהסיבה הזו, אוכלוסיית היצורים התדלדלה באיטיות, אבל בעקביות, בחלקים רבים של יער וארת'ארון, כמה וכמה מהזנים שלהם נכחדו בסופו של דבר, או נותרו רק בשבי, בעיקר אצל כוהנות אנ'מיריות שהתעניינו ביצורים מסיבות משל עצמן; ואילו זנים אחרים נהדפו ונותרו רק בחלקים קשים לגישה של וארת'ארון (למשל, סביבות היער הגבוה, הביצות, וכמובן המדרונות הפראיים שעולים לרכס קאראנסיל).

בשנים האחרונות, בחסות הכאוס שלאחר ההתנפצות הגדולה ומלחמת שער חורף, נראה שהמגמה התהפכה, ופעם נוספת, עדרים ופרטים נודדים של מאגת'ארקה נראים באיזורים שכבר שכחו מהם, והופכים רבים ונועזים מעשור לעשור.

קרב

מאגת'ארקה הוא לוחם פראי ומסוכן. היצורים אמנם חסרי יכולת ארגון או הבנה של טקטיקה, אבל הם מפצים על כך בשילוב בין התקפות פראיות, ניצול מיטבי של משקל הגוף שלהם, והיכולות המיוחדות שכוללות הן את הנשיפה הלוהטת והן את העמידות החזקה לאש ולרעל, והעמידויות החלקיות יותר לכפור ולסוגים רבים של כשפים אחרים.

מאגת'ארקה ינסה לעשות כמעט תמיד שימוש ביכולת זינוק והסתערות, במטרה לפרוץ את השורות של יריבים קטנים יותר, ובמטרה להעיף או להפיל לקרקע את המטרה הנבחרת באמצעות כובד המשקל והעוצמה שלו; לאחר מכן, הוא ירטש את הקורבן - עדיף את זה שקרס לרצפה והיצור יכול לגהור מעליו, באמצעות הטפרים החדים והמלתעות המרסקות שלו; אצל רוב הזנים, לעומת זאת, הזנב עצמו קטן ורך מכדי לשמש כנשק נוסף.

ההתקפה הנוספת והקטלנית שהיצור יעשה בה שימוש, לא פעם בעיצומו של הקרב, היא נשיפת העשן הלוהט שיכולה לפגוע, ולא פחות מכך לעוור זמנית, לבלבל ולגרום ליריבים שלו להשתנק (ובמקור נועדה כנראה לסייע לו לבזבוז כוורות של דבורי ענק). בדרך-כלל, היצור יזדקף על רגליו האחוריות כאשר הוא עומד להפעיל את היכולת הזו, ישמיע קול בעבוע שורקני ורם, כאשר הלוע וחלקים מהבטן שלו נוגהים באדום (מה שעשוי לתת ליריבים בעלי נסיון ויכולת אות לנסות להתרחק ככל האפשר מטווח הלוע שלו).

לאחר כמה שניות, היצור נושף קונוס ארוך שיכול להגיע למרחק של 10-15 מטרים, ורוחב של כ-3 מטרים; לא פעם היצור מניע את הראש אגב כך, כדי שיוכל לכסות שטח נרחב יותר בנשק הנשיפה שלו, ונראה כאילו הוא "משקה" את סביבותיו; הנשיפה יכולה לשמש גם כמוצא אחרון, כאשר היצור פגוע ורוצה להמלט מהקרב, כדי לעוור ולבלבל את היריבים, ולאפשר לו להמלט בקפיצה תוך המנעות מהתקפות הזדמנות, או לטפס במהירות על גזע של עץ ענק, אם יש כזה באיזור.

נתונים מפורטים ליצורים - ראה מתחת לסוגים השונים בתחתית הדף.

ערך כלכלי

פרווה של מאגת'אקה באיכות טובה וגודל מספק היא קשה להשגה, ולא רק בגלל הפראות של היצור, אלא גם משום שקל מאד לקלקל אותה אם פושט העורות אינו מיומן מספיק, מה גם שהיא נשחתת במהירות וצריך להסיר אותה מהיצור כמעט מיד לאחר שנקטל.

מנגד, פרווה כזו יכולה להיות שווה 500 ולעיתים אפילו מעל 1000 ואר (הגרסה הוארת'אריות למטבע הבאן), בעיקר עם משולבים בה גוונים חזקים או רסיסי קריסטלים, והיא נחשבת מרכיב עיקרי להכנת שיריונות עור ושיריונות עור מוקשים בעלי תכונות של עמידות לאש, קרח ורעל, ולעיתים לכשפים בכלל; הגנה 1+ או 2+, ותוספות נוספות.

הפרווה של הגורים רכה ועדינה יותר, ומתאימה בעיקר לכפפות או לרקמה עדינה יחסית על גלימות מסע וחורף משובחות, מהסוג שאצילי שער חורף תמיד שמחו לקבל ולהתהדר בהן.

הדם של היצורים, בעיקר כאשר הוא מעורבב במינרלים ממערות וולקניות עמוקות, הוא רכיב מעולה לדיו קסומה שמשמשת ללא מעט רונות שקשורות באש, מגילות וספרים מכושפים, כמו גם שיקויים משיקויים שונים, חלקם הגנתיים, ואחרים נועדו לקרב (למשל: שיקוי אש חיה); ויש אומרים שבעבר עשו בו שימוש גם לטקסי זימון של יצורים ממימדים אחרים.

מנגד, מי שמצליח לשים ידיו על גור מאגת'ארקה מאולף, זוכה לחיית ציד ערמומית ורבת-ערך, שאין כמוה בכדי לעשות שמות בדבורי ענק או אפילו בצרעות הענק הרוצחות, לרחרח במרומי עצים או במעמקי מערות, ולבוא לעזרת בעליו ולא פעם להפוך את מהלך הקרב בנשיפת העשן הלוהטת והמסמאת שלו. מנגד, התוקפנות והגרגרנות של היצור, ולא פעם גם אופי עיקש מאד, יכול להוות לא פעם חסרון קריטי.

אמנם, יושבי היער העתיקים תיעבו את היצורים ומבחינתם 'מאגת'ארקה טוב הוא כזה שהפך לפרווה'; אולם כמה מהנסיכים הרמים של שער חורף ואצילים סביבם (אם כי עדיין מיעוט שזכה לגלגול עיניים) רצו חיות מחמד או צייד מהסוג הזה (מה שהפך אותם לא פעם מאד לא פופולריים בקרב הכפריים, בעיקר כאשר חיות המחמד האקזוטיות התנפלו על כוורות ויבול, וכפריים שפגעו בהם נענשו); ישנם גם סיפורים, שכוהנות אנ'מיריות בזמן האימפריה למדו כיצד 'לשבץ' ביצור אבן חן קסומה, שבאורח שגם הקל על השליטה בו, וגם הקנה לו חוסן או כוחות נוספים.

זנים ידועים

מאגת'ארקה מצוי (מכונה גם וארת'ארקה):

זהו הסוג הנפוץ יותר של היצור, והמוכר ביותר ביער ואתר'ארון, בעל המידות והתכונות כפי שתוארו קודם לכן; לזכרים קרניים קצרות יחסית, ישרות וחדות; לנקבות אין קרניים, או לכל היותר בליטות חדות.

נתונים

דרגת אתגר: מאתגר עבור דמויות ברמה 6

נתונים בסיסיים: נקודות פגיעה: 80, דירוג שריון 7, דירוג פגיעה 9, יוזמה 2+

הגנות: הדיפה פסיבית חלקית בדירוג 7 (אם הצליח, סופג מינימום נזק מההתקפה), התחדשות 3 נקודות פגיעה לסיבוב; עמיד לאש, חסין לרעל.

דירוג הצלה: פיזי 18, זריזות 17, מנטלי 13.

התקפות רגילות: 2 טפרים + נשיכה, נזק 1ק3+6 / 1ק3+6 / 2ק6+6, דימום 1ק1+6 לסיבוב לשני סיבובים אם הנשיכה פגעה ב-16 ומעלה (אין הצלה).

יכולות והתקפות מיוחדת:

בולמוס דם: אם הוא גרם לדימום ליריב, או אם יריב פגע בו פגיעה קריטית, הוא נכנס למצב של זעם בו הוא יתמקד ביריב (הוא מקבל 5+ להצלות נגד טאונט במצב הזה) למשך 2 סיבובים לפחות, כשהוא נהנה מ-1+ מצטבר לפגיעה בכל סיבוב (עד מקסימום 5) ו-10%+ מצטבר לנזק (עד מקסימום 50%).

הסתערות: התקפה שאפשרית בסיבוב ראשון של הקרב, או אם יש יריב במרחק של יותר מ-10 מטרים עם טווח פנוי בינו לבין היצור.

היצור מסתער ונוגח עם הקרניים, כשהוא זוכה ל-3+ לפגיעה ו-166% לנזק(הנזק הבסיסי הוא כמו של התקפת נשיכה); הקורבן חייב להציל ב-3ק10 לפחות נגד כוח (או 3ק12 לפגיעה ב-14 ומעלה), או שהוא מועף לאחור, מקבל תוספת 20% נזק הלם מההתקפה, ומאבד באופן אוטומטי את התור הבא שלו.

מעיכה: אפשרי בתחילת הקרב, או אם היצור מוצא את עצמו בשלב כלשהו בלא יריב מידי בטווח פנים אל פנים. במקום הסתערות רגילה, היצור מזנק גבוה לאוויר, ואז נוחת על היריבים במלוא המשקל שלו; היריב במוקד ההתקפה חייב להציל ב-3ק12 נגד זריזות; וכל מי שנמצא בטווח של עד 3 מטרים ממוקד ההתקפה, חייב להציל ב-3ק10 נגד זריזות, או שהוא סופג 2ק10+10 נקודות נזק (חציין הלם), מאבד את התור הבא שלו, וחייב להציל שוב, או שהוא סובל מהלם חלקי של 4- לכל הגלגולים במשך 2 סיבובים נוספים.

ניתוק מגע (השהיה:5)

היצור מזנק במהירות לאחור, ונמלט לטווח של כ-15-10 מטרים.

התקפות הזדמנות על היצור יעשו בעונשין 3- לפגיעה; ואם היכולת מופעלת מיד לאחר נשיפה, מי שהושפע בידי העשן לא מסוגל להתקפת הזדמנות בכלל.

היצור יפעיל את היכולת בדרך-כלל כאשר הוא יורד למתחת ל-50% מנקודות הפגיעה שלו, ולא נמצא במצב של בולמוס דם.

נשיפת עשן לוהט (השהיה: 5)

היצור נושף עשן בקו או קונוס קטן של 3x10 מטרים; מסוגל לתפוס בממוצע עד 2-5 דמויות (מה גם שהיצור מניע את ראושו כשהוא נושף, כך שהוא מכסה יותר שטח) מי שנפגע מהעשן סופג 8ק8+6 נקודות נזק (מחציתן הלם) או חצי אם הוא ניצל ב-3ק12 נגד ממוצע כושר וזריזות.

מי שנכשל בגלגול ההצלה, לא רק סופג את כל הנזק, אלא גם משתעל בכבדות במשך 2 סיבובים, באופן שמוריד את דירוג השריון שלו ב-3; את מהירות התנועה שלו ב-50%, ואת גלגולי הפגיעה שלו ב-3; כמו כן, במהלך השיעול הקורבנות לא מסוגלים להתקיף התקפות הזדמנות.

שימו לב! ההתקפה הזו תאבד תמיד יוזמה. היצור יזדקף תחילה על שתי רגליים אחוריות, משמיע בעבוע שורקני, והלוע והבטן שלו מבהיקים באדום. דמויות שמכירות את היכולת יוכלו לנצל את תורן כדי להתרחק או לבצע פעולת הכנה אחרת לקראת ההתקפה. עם זאת, ההתקפה אינה נחשבת ל"דורשת ריכוז" כך שאי אפשר להפריע לה באמצעות רוב ההתקפות משבשות הריכוז.

נתונים מיוחדים למנהיגת להקה מבוגרת

דרגת אתגר: קטלנית עבור דמויות ברמה 6

נתונים בסיסיים: נקודות פגיעה: 160 (ולפעמים יותר, עד 240), דירוג שריון 10, דירוג פגיעה 11, יוזמה 2+

הגנות: הדיפה פסיבית בדירוג 10 (אם הצליחה, תוקף בטווח פנים אל פנים סופג 11-20 נקודות נזק מקוצים חדים או ממעין-נשיכת הזדמנות שלה), התחדשות 5 נקודות פגיעה לסיבוב; עמידות כפולה לאש, עמידות רגילה לברקים, חסינה לרעל.

דירוג הצלה: פיזי 19, זריזות 17, מנטלי 17.

התקפות רגילות: 2 טפרים + נשיכה, נזק 1ק3+8 / 1ק3+8 / 2ק8+8, דימום 1ק2+8 לסיבוב לשני סיבובים אם הנשיכה פגעה ב-16 ומעלה (אין הצלה).

יכולות והתקפות מיוחדת:

בולמוס דם: אם היצור גרם לדימום ליריב, או אם יריב פגע בו פגיעה קריטית, הוא נכנס למצב של זעם בו הוא יתמקד ביריב (הוא מקבל 5+ להצלות נגד טאונט במצב הזה) למשך 2 סיבובים לפחות, כשהוא נהנה מ-1+ מצטבר לפגיעה בכל סיבוב (עד מקסימום 5) ו-10%+ מצטבר לנזק (עד מקסימום 50%).

היצור מסתער ונוגח עם הקרניים, כשהוא זוכה ל-3+ לפגיעה ו-200% לנזק (הנזק הבסיסי הוא כמו של התקפת נשיכה); הקורבן חייב להציל ב-3ק10 לפחות נגד כוח (או 3ק12 לפגיעה ב-14 ומעלה), או שהוא מועף לאחור, מקבל תוספת 20% נזק הלם מההתקפה, ומאבד באופן אוטומטי את התור הבא שלו.

מעיכה: אפשרי בתחילת הקרב, או אם היצור מוצא את עצמו בשלב כלשהו בלא יריב מידי בטווח פנים אל פנים. במקום הסתערות רגילה, היצור מזנק גבוה לאוויר, ואז נוחת על היריבים במלוא המשקל שלו; היריב במוקד ההתקפה חייב להציל ב-3ק12 נגד זריזות; וכל מי שנמצא בטווח של עד 3 מטרים ממוקד ההתקפה, חייב להציל ב-3ק10 נגד זריזות, או שהוא סופג 2ק15+12 נקודות נזק (חציין הלם), מאבד את התור הבא שלו, וחייב להציל שוב, או שהוא סובל מהלם חלקי של 4- לכל הגלגולים במשך 2 סיבובים נוספים.

ניתוק מגע (השהיה:5)

היצור מזנק במהירות לאחור, ונמלט לטווח של כ-15-10 מטרים.

היצור יפעיל את היכולת בדרך-כלל כאשר הוא יורד למתחת ל-50% מנקודות הפגיעה שלו, ולא נמצא במצב של בולמוס דם.

נשיפת עשן לוהט (השהיה: 5)

היצור נושף עשן בקו או קונוס קטן של 3x10 מטרים; מסוגל לתפוס בממוצע עד 2-5 דמויות (מה גם שהיצור מניע את ראושו כשהוא נושף, כך שהוא מכסה יותר שטח) מי שנפגע מהעשן סופג 8ק8+8 נקודות נזק (מחציתן הלם) או חצי אם הוא ניצל ב-3ק12 נגד ממוצע כושר וזריזות, בעונשין 2- לגלגול.

צווחה מאוששת (השהיה:5)

היצור מגייס את העוצמה הפנימית שלו לצרחה אדירה, שמרפאת אותו ב-30-60 נקודות פגיעה (1ק2+4 x 10); כמו כן, כל היריבים במרחק של עד 10 מטרים חייבים לגלגל הצלה נגד כוח רצון, או להמלט לכיוון אקראי במהירות תנועה כפולה למשך 2 סיבובים; מי שנמצא בטווח פנים אל פנים מהיצור, מציל נגד 3ק12, כאשר קורבן אחד לפחות גם עלול לספוג התקפת הזדמנות אגב המלטות.

אם יש מאגת'ארקי אחרים בקרב, היכולת תרפא אותם ב-11-30 נקודות פגיעה (1ק10+20), ותיתן להם בונוס 2+ לכל הגלגולים למשך 2 סיבובים.

מאגת'ארקה ננסי (מאגת'ושקי)

זן קטן יחסית, שמגיע לכל היותר לאורך של 3-4 מטרים מראש עד זנב, ולעיתים למימדים קטנים יותר, ונחשב תמיד לנוח ביותר לאילוף ולשימוש בתור חיית ציד ומלחמה, בעיקר על-ידי הקוטזוקי. לא ברור, האם מדובר אכן במין נפרד, או בצאצאים להרבעה שבוצעה בעידנים עתיקים בידי מטילות הלחשים של הקוטזוקי או שוכנים אחרים ושכוחים של יער וארת'ארון. בגלל גודלו הקטן יחסית, המאגת'ארקה הננסי מטפס טוב יותר ולגובה גדול יותר מקרוביו הגדולים יותר, והצליח לשרוד טוב יותר את שלטונם של בני האדם ביער וארת'ארון, ולהשאר נפוץ (יחסית) ברוב חלקי היער; הרפתקנים מתחילים, שתרים איזורים שקרובים לישובים אנושיים, יתקלו ככל הנראה בעיקר בסוג הקטן, הקטלני פחות והפחדן מעט יותר של המאגת'ארקה: אף כי מסוכן לזלזל גם בעוצמה ובפראות של היצור ה"ננסי", שעדיין יכול להגיע לאורך של ארבעה מטרים מראש לזנב, ויש לו די משקל כדי להכריע ארצה הרפתקן לא זהיר.

הפרווה של של היצור בהירה יותר, ונוטה לפעמים לגוונים אדמדמים, להבדיל מהחום-ירוק של שאר-הבשר הגדול יותר (הגם שלעיתים הם חולקים גוונים דומים, של תערובת בין חום-צהבהב וירקרק-צהוב); האוזניים גדוליות מעט יותר, הקרניים קצרות, ישרות וחדות, וקיימות אצל זכרים ונקבות גם יחד; הבטן הבהירה יחסית משלחת קווים אדמדמים לאורך הפרווה, שלא פעם מפיצים חמימות.

נתונים:

דרגת אתגר: מאתגר עבור דמויות ברמה 4

נקודות פגיעה: 60, דירוג שריון 6, דירוג פגיעה 7, יוזמה 2+

הגנות: הדיפה פסיבית חלקית בדירוג 6 (אם הצליח, סופג מינימום נזק מההתקפה), התחדשות 2 נקודות פגיעה לסיבוב; עמיד לאש, חסין לרעל.

דירוג הצלה: פיזי 16, זריזות 16, מנטלי 12.

התקפות רגילות: 2 טפרים + נשיכה, נזק 1ק2+4 / 1ק2+4 / 2ק2+6, דימום 1ק1+4 לסיבוב לשני סיבובים אם הנשיכה פגעה ב-16 ומעלה (אין הצלה).

יכולות והתקפות מיוחדת:

ניתוק מגע (השהיה:5)

היצור מזנק במהירות לאחור, ונמלט לטווח של כ-15-20 מטרים, או למרומי עץ גדול אם יש.

היצור יפעיל את היכולת בדרך-כלל כאשר הוא יורד למתחת ל-50% מנקודות הפגיעה שלו, ולא נמצא במצב של בולמוס דם.

נשיפת עשן לוהט (השהיה: 5 סיבובים)

היצור נושף עשן בקו או קונוס קטן של 1.5x5 מטרים; מסוגל לתפוס בממוצע עד שתיים או לכל היותר 3 דמויות במקרה שהיריבים צפופים. מי שנפגע מהעשן סופג 6ק6+4 נקודות נזק (מחציתן הלם) או חצי אם הוא ניצל ב-3ק12 נגד ממוצע כושר וזריזות.

מאת'ארקה צחור

הזן ההררי של היצור ניכר בפרווה הלבנה השעירה במיוחד שהוא עוטה בחורף, ומשיר אותה לטובת פרווה חומה או חומה-אדמדמה וקצרה יותר בעונת הקיץ; כמו כן, הוא ניכר בכך שהקרניים שלו, בעיקר אלו של הזכרים, מסולסלות ומזכירות גרסה גדולה של קרני עז הררית. היצור מבלה חלק ניכר מזמנו, ולפחות כמה חודשים בשנה, במעמקי האדמה, בעיקר במקום בו מעיינות לוהטים נקווים עמוק מתחת לשלגי העד של רכס קאראנסיל.

בניגוד לקרוביו מן היער, הלהקות של הזן הזה מונהגים בדרך-כלל בידי צמד של זכר שליט ונקבה שליטה שחולקת איתו את ההנהגה. יש אגדות שטוענות כמעט לסוג של 'טקס אבל' שנעשה על ראש צוק קפוא בידי אחד מבני הזוג, כאשר האחר נהרג, ולכך שזכר או נקבה שליטים לא בוחרים בן או בת זוג אחרת, אם הקודם נהרג. היצורים פראיים מאד, בעלי סוג של גאווה חייתית מפותחת, והם אינו שורדים כמעט אף פעם בשבי.

בעבר, אדרות לבנות שנקלחו ממנו, היו סמל מעמדי מקובל לנסיכים הרמים של שער חורף, בני משפחתם והאצילים הבכירים ביותר סביבם – מה גם, שכמו היצור עצמו, הרי יותר מכל פרווה של זן אחר, היא יכולה להקנות לא רק עמידות לאש ולרעל, אלא עמידות מפותחת מאד לגם לכפור.

קוצן אפלה ענק

זן מפחיד ונדיר, ששוכן כמעט אך ורק במעמקי האפלה שמתחת לצמחים הקוצניים העצומים ביער הגבוה – אם כי בשנים האחרונות יש שמועות הולכות ורבות שפרטים דומים, גם אם בגוונים אחרים ומוזרים (נוטים לסגול עכור) נמצאו גם בתוך הצמחיה המוזרה והרעילה למחצה של ג'אסירמר, הרחק במזרח.

הזן הזה הוא הארוך ביותר מבין כל זני המאגת'ארקה (יכול להגיע לאורך של מעל 10 מטרים בין ראש לזנב), אבל גם הנמוך וה"שטוח" ביותר ביניהם; הפרווה שלו ירקרקה, עכורה ונחשבת כחומר גלם גרוע מאד יחסית לזנים אחרים, מה גם שהיא רעילה ויכולה לפגוע בקלות במי שמנסה לטפל בה ובסובבים אותו. החרטום של היצור הוא ירוק עמוק, העיניים צהובות, כאשר הגב, כמו גם חלקים אחרים בו, מעוטרים בקוצים בעלי מראה צמחי, שלא פעם גדלים עליהם פטריות או חזזיות; הזנב ארוך יותר משל זנים אחרים ומעוטר בקוצים מפחידים ורעילים; כמו כן, גם נשיפת העשן שלו רעילה מאד, מעבר לנזק החום וההלם הרגיל שהיא מסוגלת לעשות.

יותר מזנים אחרים, היצור הזה אוכל בשר, כולל בני אדם ואפילו קוטזוקי; גם בנות האור-טרוגו, שהתנחלו בעשרות השנים האחרונות בחלקים מהיער הגבוה ואיזורים קרובים לו, הן טרף טעים ומועדף, בעיקר עקב הקרבה בינן לבין דבורי דבש ענקיות, מה שמבחינת היצור מהווה 'שתי מנות דשנות בפשיטה אחת'.

לעומת זאת, הגם שכמעט כל זני המאגת'ארקה מעדיפים לפעול בלילה, הזן הזה נראה כרגיש לאור וירא ממנו הרבה יותר מזנים אחרים, ויתכן שהוא פגיע יותר, מהסיבה הזו, לקסמים של הפלדינים והמטיפים המוארים, שנועדו במקור כנגד אלמתים, והם כמעט חסרי השפעה על זנים אחרים של מאגת'ארקה.

מאת'קושה

שאר-בשר רחוק ואכזרי במיוחד של המאג'תארקה שחי במעמקי ביצות, בעיקר הביצות המקוללות שבדרום-מזרח יער וארת'ארון; שטוח ובעל נחיריים מוגבהים יותר משל שארי הבשר שלו, הוא מזכיר סוג של 'תנין שעיר' שמסוגל להסתתר שעות מתחת לפני המים המרופשים בציפיה לטרף, ומסוגל בהחלט להפוך סירה בהתקפת הסערות, להפיל את יושביה למי הביצה ולסעוד בהם את ליבו בזה אחר זה. מספרים, שהיצור נודף ריח מגעיל, מעין תערובת בין אצות נרקבות לבשר נרקב לא פחות.

מאגת'ארקה מקוללת

שמועות מבעיתות שנפוצו בריל'פארנול ובקרב אנשי הלגיון השלישי, מספרות על גרסה אלמתה, או אלמתה למחצה של היצור, שמשוטטת בערבות החשופות של וארת'ארון תחתית, ורובצת סמוך או בתוך חורבות שהיו פעם ישובים שוקקי חיים של בני האדם.

מסופר שהפרווה של היצור הזה דלילה, מותירה איזורים שלמים של בשר מבאיש שפטריות רעילות גדלות עליו לא פעם; החרטום שלו דומה לעצם חשופה ומעוותת, והשאגה המבעבעת שלו דומה ליבבה ארוכה ומיוסרת; נשיפת העשן שלו הפכה לאד רעיל שעלול לגרום מחלות מחרידות, גם זמן רב לאחר הקרב. יש טוענים שעל היצור גדלים זבובי בשר מקוללים וענקיים, שיכולים להלחם לצידו בעת שהוא תוקף את יריביו, ולרדת באכזריות על המטרות הפגיעות יותר (כמו הקוסמים או המרפאים) או על הפצועים והגוססים בשדה הקרב.

לפי חלק מהשמועות, היצור טורף את בני-האדם לשעבר – המתים המהלכים הנגועים באצות שמשוטטים במרחבים הקודרים והחשופים, יותר ויותר ככל שיורדים לעבר החורף וערי הנמל המקוללות שחורבותיהן עדיין מבצבצות שם; ולפי גרסאות אחרות, מפחידות יותר, הצמחים התבוניים העצומים שהתנחלו בחוף המקולל שמעבר לוארת'ארון תחתית, ולפי השמועות שולטים בכשפי מוות ושאר כוחות אפלים, יכולים לכפוף את היצור למרותם. מכאן עולה חשש כי בעתיד הלא רחוק – אם וכאשר הכוחות החשוכים מרורפול יתקיפו ישירות את הלגיון השלישי והחומה של ריל'פארנול, הבהמות האלמתות העצומות האלו עלולות להפוך למכונות מלחמה חיות שיצעדו לצד הכוחות של בני-האדם לשעבר שהפכו לנגועי-אצה אלמתים.

חזרה אל האינדקס של יער וארת'ארון | חזרה אל האינדקס של אוגדן המפלצות

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.