ואק-סוראק (קרני דם)
|
סוג: חיה מקור השם: וארת'ארין - קרני דם. הקדמה ואק-סוראק
(הגיה: Vak-Surak) הוא קרוב-משפחה עצום של האייל הואת'ארי המצוי ואיילים נוספים שמשוטטים
ברחבי החלקים השונים של יער וארת'ארון; אולם בניגוד לקרוביו אוכלי העשב, מדובר
בחיית טרף ברוטאלית שיודעת לצוד בלהקה ולהפוך ציידים אחרים - כולל בני אדם -
מטורפים לנטרפים. היצור, שניחן בקוצי גב וזנב שנראים דומים לאלו של עצי החנית,
מהווה מקור ללא מעט אגדות עתיקות ומוזרות - בעיקר כאלו שנוגעות לכוחות הברקים של
הקרניים של הזכרים השליטים שלהם. מראה חיצוני ואק-סוראק
נראה כמו אייל ענקי ושעיר, בעל אדרת-פרווה בגוון שנע מחום-ירקרק ועד צהבהב עם
גווני חום-זהוב; ומסופר גם על פרטים נדירים מאד, בעלי גוון אדום-אש מרהיב.
הקרניים חדות ומסועפות, בגוון ארד מוכתם עד אדום-חלודה, עם מראה שמזכיר עצי חנית
מסועפים עם קוצים צדדיים שבוקעים מה'גזעים' שלהם; הכתפיים והגב מגיעים לגובה של
1.5 – 1.8 מעל פני האדמה, והראש העצום עם הקרניים יכול להגיע לגובה של מטר נוסף.
הגם
שהואק-סוראק יכול להראות מרחוק כמו אייל ענקי, קל למדי לזהות את ההבדלים,
שמרמזים על הסכנה הרבה בהתקלות עם יצור שהוא אחד הטורפים הברוטאליים הידועים
לשמצה של יער וארת'ארון; הלוע של הואר-סוראק, מעוטר בשיניים חדות וניבים הבולטים
שנועדו לקריעת בשר, מה שמבהיר היטב שלא מדובר באוכל עשב – שלא לדבר על כך שלא
פעם, שרידי בשר של קורבנות קודמים נעוצים ומדלדלים מהקוצים האכזריים בקרניים
שלו; שתי העיניים נמצאות בקדמת הגולגולת וממוקדות קדימה, וביחד עם הגוון הצהבהב
שלהם, מזכירות עיניים של חתול ענקי יותר מאשר של אוכל עשב. אם
לא די בכך, רבים מהזכרים מעוטרים בקוצים באורך של כ-5-15 ס"מ, גם הם בצורה
שמזכירה את עצי החנית, שבוקעים מתוך הפרווה לאורך הגב; אצל זכרים ונקבות גם-יחד,
הגוף מסתיים בזנב ארוך שמעוטר במעין 'כדור קוצים' טבעי, שמסוגל להיות נשק יעיל
וקטלני מאד בקרב או בצייד. את
הזכר השליט ניתן לזהות בדרך-כלל, לא רק משום שהוא כמעט תמיד הפרט הגדול ביותר
בלהקה, בעל מוטת הקרניים הגדולה ביותר וקוצי הגב המרשימים ביותר, אלא גם לפי
הבוהק הכמעט חשמלי שלעיתים מבזיק או נוגה מהקרניים – לפי המסורת, אות לנצחון,
לעיתים עקוב מדם, על זכרים אחרים; הקריאה של הזכר השליט היא העמוקה והמהדהדת
ביותר, וניתנת לשמיעה ממרחק רב. פרטים
צעירים. לעומת זאת, הם קטנים בהרבה; הקרניים קצרות וישרות (רק אחרי שינשרו בטקס
הברקים, לאחר כמה שנים, יצמחו הקרניים המסועפות האימתניות), בעלי פרווה רכה
ומסולסלת לעיתים עם גוון מפוספס של גווני ירוק וחום; אין להם קוצי גב, אבל ניתן
להבדיל בנקל בינם לבין עופר של אייל רגיל לפי צורת העיניים והניבים, כמו גם הזנב
שמתחיל להצמיח את הקוצים הראשונים בגיל שנה בערך. משכן וחברה אייל
קרני-הדם הוא אחד הטורפים הברוטאליים והמסוכנים שניתן להתקל בהם, בעיקר בחלקים
הפראיים יותר של יער וארת'ארון; להקות רבות של היצורים נודדות, כאשר בשיא החורף
הן מסתתרות במערה או מערכת מנהרות אליה הלהקה חוזרת כל שנה, ובעונות החמות יותר
הן עוזבים אותה ומרחיקים לנדוד, כשהם מגיעים גם לאיזורים פתוחים ומסוכנים יותר.
מספרים שכפי שהיצורים יודעים לרוץ במהירות בשטחים הפתוחים יותר, כך הם יודעים
למצוא את דרכם מתחת לפני האדמה, כולל לפנות דרך ואפילו לחפור בסלע רך יותר
באמצעות הקרניים ובמהלומות של 'כדור הקוצים' של הזנב. הגם
שהחיות מהסוג הזה משלבות בתפריט גם קליפות עץ (בעיקר מעצי החנית) ופטריות (בעיקר
בחורף – ראה בהמשך), רוב מוחלט מהתפריט שלו הוא בשר של יצורים אחרים: מאיילים
ואוכלי עשב וארת'ארים אחרים, קופים (כולל ירוקי זקן בעלי יכולות מאגיות, אם הוא
מצליח להכריע אותם), בני-אדם ואפילו פרטים קטנים או לא זהירים של קוטזוקו;
בתפריט אפשר למצוא גם את הבשר של שני היריבים הטבעיים המרים של קרני-הדם: זאב
הסופה הוארת'ארי וחתולי יער פראיים – אם כי גם ההיפך אפשרי, ושני היצורים
האחרונים עשויים להיות גם טורפים (בעיקר של עופרי-דם), ולא רק נטרפים. קרני-הדם
חיים בלהקה, בדרך-כלל של לא יותר מ-8-10 פרטים (אם כי לעיתים נצפו גם להקות
כפולות ומשולשות בגודל), ונשלטים תמיד בידי זכר שליט, שניכר בגודל המסיבי של
הגוף והקרניים, ובעיקר בבוהק המעין-חשמלי שנוגה וניתז מהן. מלבד
הזכר השליט, רוב הלהקה תורכב מנקבות ציידות, עם או בלי קומץ של גורים ופרטים
צעירים מאד, שטרם קיבלו את הקרניים של פרט בוגר. היצורים חיים וצדים בלהקה, כאשר
האורח והתחכום של ההתקפה (וחיי הלהקה בכלל) תלוי מאד ב"אופי" של
השליט. זכרים שליטים עשויים להתנהג באורח שונה מאד זה מזה; כמה מהם הם יצורים
עצלנים ותובעניים, שכמעט ואינם משתתפים בציד, אבל דורשים את הנתחים המובחרים ביותר;
ואילו אחרים הם ציידים ערמומיים שמובילים את הלהקה, ומסוגלים להבין ולהתוות
טקטיקות התקפה ערמומיות שכוללות הטעיה ואיגוף, כשהם מתקשרים באמצעות יכולת
הקריאה המהדהדת שלהם, שנשמעת למרחוק (וכנראה, פרטים אחרים שומעים אותה ממרחק
גדול יותר מיצורים אחרים); ישנם זכרים שליטים שטורפים את העופרים של עצמם,
בוודאי של זכרים אחרים; ואילו אחרים שומרים אותם לצידם, לפחות עד גיל מסויים,
ודוחקים אותם מהלהקה רק בשלב מאוחר בהרבה ובדרך ברוטאלית הרבה פחות. כאשר
הלהקה מכריעה טרף, נראה שרק חלק ממנו נאכל במקום, כאשר הזכר השליט אוכל ראשון
וזוכה בחלקים הטעימים ביותר, כגון הלב ואברים פנימיים אחרים; חברי הלהקה אוכלים
אחריו, לפי המעמד והסדר, שיכול להשתנות מלהקה ללהקה (בדרך-כלל, העופרים אוכלים
אחרונים, אבל לעיתים יש 'צאצא מועדף' לזכר השליט שזוכה לאכול אחריו, לפני
הציידות). מה
שנותר מהגופות של הקורבנות נישא על-ידי הלהקה, כשהוא מוקע על הקרניים שלהם; כאשר
עונת החורף קרובה, שרידי הקורבנות מובלים בדרך הזו למערה שמיועדת למסתור בעונה
הקפואה, ומשופדים על קוצים ושורשים באורח שגורם לשרידים להרקב ולהפוך למצע
ל'פטריות הבשר' שאהובות על האיילים בעת שהותם במערות שלהם; כאשר החורף או המערות
רחוקים מדי, הגוויות או מה שנותר מהם מוקעות לא פעם על קוצים של עצי חנית גדולים
ועתיקים, שהם והקליפה שלהם אהובים על קרני-הדם בתור 'תבלין' להקל על מערכת העיכול
ולשמר את הכוח שלהם עצמם. גולגלות ומנחות: מנהג נוסף
שמייחד את קרני הדם מטורפים וחיות אחרות, הוא סוג של הבנה של מנהגי קבורה, בעיקר
של הגולגלות של זכרים שליטים שנהרגו – בין אם מתו מוות טבעי (נדיר), נהרגו בקרב
עם יצורים אחרים, או נספו בקרב טקסי עם זכר אחר שדרש לעצמו את הלהקה. בחלק
מהמקרים, הגולגלות העצומות האלו נישאות בידי היצורים אל מערות החורף, שם הן
מונחות בחלקים מיוחדים של המנהרה, ולא פעם נושאים בפה ומניחים סביבן מנחות –
חלקי קרניים של עופרים של השליט המנוח שנשרו כדי להתחלף בקרניים של פרט בוגר;
עצמות וחלקי ציוד של קורבנות שנטרפו; חלקי עץ ואפילו פריטים נוצצים (כגון שברי
קריסטלים); במקרים אחרים, הלהקה מניחה אותם באורח טקסי על סלע גדול, לא פעם
באיזור מוכה ברקים, ומותירה מסביב מנחות מסוגים דומים; כאשר גם ובעיקר אם השליט
המנוח נהרג בידי מתחרה צעיר וחזק יותר, שהמית אותו ולעיתים אכל את הלב שלו,
השליט החדש משתתף גם הוא בטקס המוזר של היצורים. האגדה על טקס הרעם: לפי האגדה,
היצורים מקיימים, אחת לכמה שנים טקס מוזר שנערך במקום נידח, בדרך-כלל לצד פסלים
עתיקים או אבנים מוזרות במרומי גבעה סחופת גשם, בין עצים עתיקים וקודרים. לפי
האגדה, הטקס מתקיים בליל אמצע הסתיו, או בלילה שבו סערת אימים מציפה את היער
מסביב בגשם זלעפות, רעמים מחרישים את השמיים וברקים פוגעים באבנים או בפסלים
הנישאים סביבם נערך הטקס. לא
ברור מה קורה בדיוק בטקס (אם אכן יש ממש באגדה), אבל הוא מושך להקות רבות ממרחק
גדול, שעוברות שם לפני שישימו פניהן אל מערות החורף שלהן; מספרים, שהלהקות
מציגות את עצמן זו בפני זו, כאשר הזכרים השליטים מצד אחד מציגים לראווה את
העוצמה שלהם, ולעיתים חלקים מטרף מרשים שהם עומדים לשאת למנהרות שלהם; מצד שני –
זהו גם הזמן שבו הזכרים מתחרים זה בזה בקרבות ראווה עם הקרניים האדירות
והמחושמלות שלהם, כולל הטקס האכזרי שבו זכר צעיר, בדרך-כלל נטול להקה, קורא תגר
על זכר שליט ודורש את הלהקה שלו לעצמו. להבדיל
מהקרבות בין העופרים והפרטים הצעירים, שהם קרבות ראווה שמסתיימים אך לעיתים
נדירות בפציעה קשה או מוות, קרב בין זכר שליט לזכר שקורא עליו תיגר, הוא טקסי
מאד, נעשה ממש במרומי הגבעה כאשר עשרות רבות של קרני-דם צופים בו, והוא מסתיים
תמיד במוות של אחד המתמודדים, ובאכילת ליבו של המובס בידי המנצח (זוהי הפעם
היחידה שהיצורים האלו נוהגים באורח קניבלי); הטקס מסתיים ב'פרידה' מהשליט המובס
(אם הובס) בידי הלהקה והעופרים שלו, ונשיאת ראשו של המת בחזרה אל מערות החורף,
להטמן שם לצד שליטים עתיקים – בין אם היצורים מאמינים שרוחותיהם שורות שם
ומגינות על הלהקה, ובין אם הם אינם טורחים על מטפיזיקה מהסוג הזה. קרב אייל
קרן-דם תוקף במהירות מסחררת, לעיתים כאשר כמה פרטים מאגפים את הטרף; ההתקפה
מתחילה בהסתערות וגרימת חתכים מדממים באמצעות הקרניים האדירות, שנגועות לא אחת
בהבזקים חשמליים שגורמים נזק נוסף והלם; לעיתים, חלק מהפרטים עוקפים את הקורבן
שמנסה להמלט, ודשים אותו בהצלפת כדור הקוצים שעל הזנב שלהם; לעיתים הקורבן –
בעיקר אם הוא בגודל אדם ומטה, מורם באוויר כשהוא ננעץ על הקרניים, ומוטח
באכזריות בסלע או גזע עץ; את המלאכה מסיימות נשיכות אכזריות של הניבים קורעי
הבשר. יכולת
נוספת שמאפיינת את הזכר השליט של הלהקה, אם הוא מצטרף לקרב, הוא יכולת לייצר
סביבו, מפעם לפעם פיצוץ חשמלי בעוצמה נמוכה, שדומה ליכולת לחש "מחיאת
רעם" של קוסם מאסכולת הרעם; הפיצוץ גורם נזק הלם, ולא פעם מאט ופוגע
ביכולתו של הטרף להתגונן. נתונים מוצעים לקרב ואק סוראק צעיר דרגת אתגר: שגרתי עבור דרגה 6 נתוני בסיס: נקודות פגיעה 42,
דירוג שריון 5, דירוג פגיעה 6, יוזמה 2+ דירוגי הצלה: פיזי 15, זריזות
16, מנטלי 10. הגנות: הדיפה אחת בסיבוב
באמצעות הקרניים (נחשב כנשק), דירוג 6, התחדשות 2 נק"פ/סיבוב, סופג חצי
הנזק בלבד מהתקפות חשמל. התקפה בסיסית: נשיכה או נגיחה, נזק 2ק4+6, פגיעה
ב-14 ומעלה גורמת דימום של 1ק1+6 נזק לסיבוב במשך 2 סיבובים (אין הצלה). הצלפת זנב קוצנית (לא על אותה מטרה
שסופגת את הנשיכה): נזק 1ק4+8; פגיעה ב-14 ומעלה מחייבת הצלה של 3ק10 נגד
זריזות, או שהקורבן מועד לאחור, יהיה בעונשין 2- לגלגולים באותו סיבוב, ומאבד את
התור הבא שלו. התקפה מיוחדת: הסתערות ונגיחה בסיבוב ראשון של הקרב: 2+
לפגיעה ו-150% נזק; הקורבן חייב להציל ב-3ק12 נגד זריזות, או שהוא מועף לאחור,
יהיה בעונשין 2- לגלגולים באותו סיבוב ויאבד את תורו הבא. ואק סוראק בוגר / ציידת ואק סוראק דרגת אתגר: מאתגר עבור דרגה 6 נתוני בסיס: נקודות פגיעה 72,
דירוג שריון 7, דירוג פגיעה 8, יוזמה 3+ דירוגי הצלה: פיזי 17, זריזות
17, מנטלי 12. הגנות: הדיפה כפולה
בסיבוב באמצעות הקרניים (נחשב כנשק), דירוג 8, הדיפה מוצלחת מסבה ליריב 1ק4+8
נזק; התחדשות 3/סיבוב; סופג 50% מהתקפות חשמל. התקפה בסיסית: נשיכה או נגיחה, נזק 2ק6+10, פגיעה
ב-14 ומעלה גורמת דימום של 1ק2+8 נזק לסיבוב במשך 2 סיבובים (אין הצלה), ומאפשרת
ליצור התקפה שניה (כלומר, גם לנגוח וגם לנשוך באותו סיבוב) כנגד אותו קורבן. הצלפת זנב קוצנית (לא על אותה מטרה
שסופגת את הנשיכה): נזק 1ק6+10; פגיעה ב-14 ומעלה מחייבת הצלה של 3ק10 נגד
זריזות, או שהקורבן מועד לאחור, יהיה בעונשין 2- לגלגולים באותו סיבוב, ומאבד את
התור הבא שלו. התקפה מיוחדת: הסתערות ונגיחה בסיבוב ראשון של הקרב: 2+
לפגיעה ו-150% נזק; אם פגע ב-15 ומטה, הקורבן חייב להציל ב-3ק12
נגד זריזות, או שהוא מועף לאחור, יהיה בעונשין 2- לגלגולים באותו סיבוב ויאבד את
תורו הבא. אם פגע ב-16 ומעלה, הקורבן חייב להציל ב-3ק12
נגד כוח, או שהוא מונף על הקרניים ל-1ק8+8 נזק נוסף כל סיבוב, עד שהוא מצליח
בגלגול, מחולץ או מת. במהלך אותו זמן היצור לא יכול להשתמש בהתקפות נגיחה,
כולל בהתקפה כפולה. ואק סוראק – זכר שליט דרגת אתגר: קטלני עבור דרגה 6 נתוני בסיס: נקודות פגיעה 150,
דירוג שריון 8, דירוג פגיעה 10, יוזמה 3+ דירוגי הצלה: פיזי 20, זריזות 18,
מנטלי 14. הגנות: הדיפה שלוש פעמים
בסיבוב באמצעות הקרניים (נחשב כנשק), דירוג 10, הדיפה מוצלחת מסבה ליריב 1ק6+10
נזק; התחדשות 3/סיבוב; סופג 50% מהתקפות חשמל. התקפה בסיסית: נשיכה או נגיחה, נזק 2ק8+12, פגיעה
ב-14 ומעלה גורמת דימום של 1ק2+10 נזק לסיבוב במשך 2 סיבובים (אין הצלה),
ומאפשרת ליצור התקפה שניה (כלומר, גם לנגוח וגם לנשוך באותו סיבוב) כנגד אותו
קורבן. הצלפת זנב קוצנית (על עד שתי מטרות
שונות - לא על אותה מטרה שסופגת את הנשיכה): נזק 1ק8+12; פגיעה ב-14 ומעלה
מחייבת הצלה של 3ק12 נגד זריזות, או שהקורבן מועד לאחור, יהיה בעונשין 2-
לגלגולים באותו סיבוב, ומאבד את התור הבא שלו. התקפות מיוחדות: הסתערות ונגיחה בסיבוב ראשון של הקרב: 2+ לפגיעה
ו-150% נזק; אם פגע ב-15 ומטה, הקורבן חייב להציל ב-3ק12
נגד זריזות, או שהוא מועף לאחור, יהיה בעונשין 2- לגלגולים באותו סיבוב ויאבד את
תורו הבא. אם פגע ב-16 ומעלה, הקורבן חייב להציל ב-3ק12
נגד כוח, או שהוא מונף על הקרניים ל-1ק8+10 נזק נוסף כל סיבוב, עד שהוא מצליח
בגלגול, מחולץ או מת. במהלך אותו זמן היצור לא יכול להשתמש בהתקפות נגיחה,
כולל בהתקפה כפולה. פיצוץ חשמלי (השהיה 5): 4ק8+8 נזק או חצי לכל מי שנמצא בטווח פנים אל
פנים; 4ק6+6 או חצי למי שנמצא מחוץ לטווח פנים אל פנים עד למרחק 10 מטרים. אפשר
להציל ב-3ק12 נגד זריזות לחצי הנזק. כל מי שנפגע מהפיצוץ סובל מהלם שמכניס אותו
ל-2- לגלגולים למשך 2 סיבובים, חצי ממהירות התנועה ופגיעות של 20% להתקפות של
הזכר השליט למשך אותו פרק זמן (אין הצלה) קריאת תגר (השהיה 3) יכולת שאפשר להפעיל אגב הפעלת התקפות אחרות,
לא כולל הסתערות או פיצוץ חשמלי. היצור מפליט קריאה נוקבת, שמאלצת את כל
היריבים בטווח לגלגל 3ק10 נגד כוח רצון, או שהם יאלצו למקד את ההתקפות שלהם על
הזכר השליט בלבד במשך 2 סיבובים. מי שהצליח בגלגול ההצלה יקבל 4+ לגלגולי
ההצלה הבאים, אם היצור יפעיל את היכולת פעם נוספת במהלך הקרב (הבונוס לא מצטבר). ערך למערכה מאבקים
וקרבות לחיים ולמוות בין הרפתקנים או ציידים לאייל הענק הטורף הם חלק בלתי נפרד
מהסיפורים של היער, עוד מימים קודמים. מספרים שבשבטי קוטזוקו, ציידי צעירים היו
נשלחים להכריע אייל-דם כמבחן בגרות; וככל שהביאו פרט מרשים יותר, כך היו עושים
רושם רב יותר. בני-האדם יראים ממנו, אולם מאחר והיצורים לא נוהגים לפשוט
בדרך-כלל על ישובים ושדות, הוא נחשב מזיק הרבה פחות מאשר המאגת'ארקה - הגם
שבניגוד לאייל הדם, זולל הדבש הענק אינו נוהג לטרוף בני-אדם כחלק מהתפריט שלו;
מנגד, האגדות על היצורים העצומים ובעיקר הקרבות הטקסיים שלהם, ריתקו את הדמיון
של יושבי וארת'ארון מאז ראשית ההתיישבות האנושית באיזור. לצערם
של ציידים או הרפתקנים שהצליחו להכריע קרני-דם, הפרווה היא גסה ולא נחשבת כבעלת
ערך גדול במיוחד; וגם הבשר (אפילו זה של העופרים) נחשב סיבי, קשה ולא טעים או
נחשק בשום דרך. כמה מטילי לחשים ומרפאים מקומיים יכולים להשתמש בלב של יצור עבור
שיקויים וריטואלים, אולם הלב יוצא במהירות מכלל שימוש ומאבד את ערכו שעות ספורות
לאחר מות היצור, והכשפים שמופקים ממנו הם בדרך-כלל נדירים, או מפוקפקים. לעומת
זאת, כמה חלקים אחרים של היצור הינם בכל זאת בעלי ערך: הראש של זכר שליט הוא
מזכרת מבוקשת ונאה בטירות וארת'אריות. בנות ואלקורטיל למשל עדיין יכולות לזכור
במעורפל, כי ראש משומר כזה הועבר כמעט שלם מהטירה החרבה לבית המגורים החדש
והצנוע של הפייטן מית'ריס ורעייתו וארמירלין;אולם אב המשפחה רך הנימוסין סילק
אותו והחביא אותו היכנשהו, בטענה שדעתו אינה נוחה ממנהג יהיר ואפל כזה.
|
חזרה אל האינדקס של יער
וארת'ארון | חזרה אל האינדקס של אוגדן
המפלצות
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.