מלסטרה_קאבר.png

 

 

העוגים של אור'גאקה

 

 

ערך זה מכיל תיאורים כלליים ראשוניים של תשעה קלאנים של עוגים שחיים כיום בביצות אור'גאקה:

רובם הגיעו לכאן בעקבות מסע המלחמה של הנסיך המכשף אור-דאארבוג, ומיעוטם קלאנים 'ילידיים' שחיו באור'גאקה גם בתקופה האנ'מירית.

כל התיאורים הם ראשוניים, ויכולים להתעדכן ולהשתנות במידה כזו או אחרת בעתיד, כאשר יכתבו ערכים מפורטים יותר על אור'גאקה והיצורים השונים שחיים בה.

הערה: דף זה אינו כולל את קלאן העוגים הסורר רום-ואאגראד, שיש לו ערך מפורט משל עצמו.

 

 

הקדמה

שבטים שונים של עוגים ישבו באיזור שנקרא היום ביצות אור'גאקה כבר בתקופות קדומות, ואחראים כנראה לחלק מהחורבות העתיקות ורבות-הרושם שהתנוססו בחלקים שונים של אותה ארץ רחבת ידיים שמצפון לבקעת קיירן, עוד כאשר רובה היה מישור ירוק ופורה שסיפק כמויות עצומות של מזון לכל מחוזות המערב של האימפריה האנ'מירית.

אולם, גם כאשר רוב-רובה של אורגאקה נשלטה ויושבה בידי בני-אדם, העוגים לא שכחו את העידן שבו המישורים העצומים היו חלק מהאימפריה האדירה של אור-נאארום, והחיו אותו שוב ושוב בסיפורים ובשירים הרועמים שלהם. שנות דור לאחר התרסקות האימפריה האנ'מירית, ולאחר שההתנפצות הגדולה הפכה את רוב-רובם של המישורים הפוריים לאדמות ביצה מסוגים שונים, הנסיך המכשף אור-דאארבוג החליט כי הגיעה השעה להחזיר את אור'גאקה לידי אדוניה האמיתיים.

אור-דאארבוג, שרק שנים מספר קודם לכן השתלט בכוח ברוטאלי על הקלאן שלו עצמו, לאחר שהרג שניים מאחיו ואת רוב הצאצאים שלהם, הצליח לגייס לשורותיו קלאנים (או חלקים של קלאנים) לא מעטים של עוגים; חלקם הצטרפו בגלל מסורות עתיקות שקשרו אותם לאורגאקה; חלקם בגלל הבטחות לעושר ואדמות; ורבים מהם בשל תאוות קרב והזדמנות לשבירת ראשים והררים של שלל.

כיום - שני עשורים לאחר מכן, רוב הקלאנים האלו עודם משרתים את הנסיך המכשף; חלקם אכן זכו בכוח ובאדמות רחבות ידיים כגמול; אחרים לעומת זאת, רומו וקופחו, וזוכים לעיתים ליחס שאינו טוב בהרבה מהדרך בה נוהגים בעבדים. אלא, שעוצמתו של הנסיך המכשף – כולל הדוגמא האכזרית שעשה מהקלאן הסורר של רום-ואאגראד, וגם ההבטחות לכיבושים נוספים בקרוב, שומרים על רוב הקלאנים בתלם, לפחות במובן זה שהם נאמנים באופן רשמי לשבועתם לנסיך המכשף, כולל התחייבות לשלוח פושטים, שוברי-ראשים ומטילי לחשים כאשר תופי המלחמה ירעמו שוב.

 

ערך זה עוסק בתיאור קצר של הקלאנים המרכזיים של עוגים שקיימים באור'גאקה כיום, כולל אפיון, מקום מושב, יחסיהם עם הנסיך המכשף ומעמדם תחת שלטונו.

 

 

סאאר-קורגאאט

הקלאן הקטן ומטיל האימה של סאאר-קורגאאט, שלפי טענותו בניו הם צאצאיהם של שרי כישוף גדולים מתקופת הקיסרות של אור-נאארום, נחשב במשך שנים רבות למנודה בארצות העוגים.

אמנם, כמעט כל הקלאנים של העוגים מעריכים כוחות כשפים ומחשיבים מאד צאצאים חדשים שנולדו עם נטיה לכוחות כאלו, אולם בני סאאר-קורגאאט הלכו רחוק יותר מכל קלאן אחר, והם מפורסמים בכך שהם ממיתים כל ילד עוגים שלא מגלה כוחות מאגיים עד להגיעו לגיל חמש שנים.

מנהג זה של הקלאן הפך אותו לקטן מאד, וגם למי שנחשד בכך שהוא נוהג מפעם לפעם לחטוף נערות בעלות כוח כשפים כדי לאלץ אותן להרות למכשפים של הקלאן (ויש אומרים שמפעם לפעם גם ילדים מבטיחים של קלאנים אחרים). אם לא די בזה, במאגאארון נפוצו סיפורים מפחידים על כך שקלאן המכשפים הזה מנסה פעם אחר פעם (כפי שמרמזת הקידומת לשמו, שדומה באופן חשוד ל-Sur, כלומר 'אלוהי'), לשים את ידו על כשפים אסורים ומסוכנים שעלולים לסבך את העוגים עם אלי הכישוף; ומפר איסורים עתיקי יומין – למשל, זה שאוסר על עשיית ניסויים מכושפים בעוגים אחרים.

מנגד, בני סאאר-קורגאאט מעולם לא התעניינו יותר מדי באדמות; והמכשפים שלהם ידעו ליצור חפצים מכושפים בעלי עוצמה, מסוגים שקלאנים אחרים חשקו בהם – כך שבדרך-כלל, רוב הקלאנים האחרים הניחו להם לנפשם, והיו תמיד כאלו שהפרו את החרם על אותם מכשפים, וסחרו עימם בסתר בכדי להשיג חפצים יקרים ועוצמה.

 

הנסיך המכשף אור-דאארבוג אמנם אינו שייך לקלאן הזה, אבל מסופר כי חי עימם במשך מספר שנים בצעירותו, ובין הצדדים שוררת הערכה הדדית עזה. יש עוגים שטוענים (בלחישה) שכוחות קסם וחפץ רב-עוצמה שנוצר בידי מכשפי סאאר-קורגאאט, אפשר או לפחות סייע לאור-דאארבוג להשתלט באגרוף ברזל מדמם על הקלאן שלו עצמו, תוך רצח שני אחיו הבכורים וכמעט כל צאצאיהם (ויש מי שיודעים גם לומר מי היו אלו שקיבלו את הנשמות המעונות של חלק מהילדים שנרצחו עבור הריטואלים שלהם).

בני סאאר-קורגאאט, ברובם הגדול, הצטרפו לאור-דאארבוג במסע לכיבוש אור'גאקה, היוו ומהווים עד היום חלק גדול מ"הטבעת" שמקיפה את הנסיך המכשף במבצרו אור'דוראאב שליד האגם הלוהט במרכז אור'גאקה; ואילו מכשפים אחרים משלהם יושבים במרתפים מתחת למצודת האימים באארומ'האבור שבדרום-מזרח אור'גאקה, שם הם 'מטפלים' באסירים – בני אדם, עוגים ויצורים אחרים –שאתרע מזלם להעלם אל מתחת לאותה מצודה, שעצם איזכור שמה מפיל אימה אפילו על פושטים קשוחים.

 

 

זאר-דוראאב

זאר-זוראאב הוא הקלאן של אור-דאארבוג עצמו, ממנו גורש בנעוריו בידי אחיו הבכור לוגראאד, שטען שהנער המוכשר וחסר המעצורים פגע בכבוד הקלאן, ואליו שב אור-דאארבוג עשורים לאחר מכן בסערה של דם, לאחר שתפס ורצח את לוגראאד ואח נוסף בשם ראאגבוד ואת צאצאיהם – כשהוא מנחית את המכה במהלך חג מקודש של אחד מאלי הכישוף. אותה 'דוגמא' שעשה אור-דאארבוג משני אחיו, הספיקה לרוב בני הקלאן 'להבין את הרמז', להשבע לו אמונים, ולחצות את הים אחריו במסע לכיבוש אור'גאקה.

לפני השתלטותו של אור-דאארבוג, זאר-דוראאב היה קלאן מכובד ועשיר, בעל כמות קסם נכבדה אבל לא יוצאת דופן, שיצא לפשיטות רק מפעם לפעם, ועסק בעיקר בגילוף אבן, סחר טובין קסומים, הפקת משקאות מכושפים, ולא מעט גביית מיסים – לעיתים גם בכוח הזרוע – משבטי עוגים נחותים ממנו, שעסקו בחקלאות-פירות ובכריה באיזורים שהקלאן החשיב לשלו.

כיום, בני זאר-דוראאב נחשבים כקלאן עילית חזק ובעל נכסים רבים, לאחר שאדמות רחבות ידיים במרכז אור'גאקה נפלו בידיהם, כולל 'אגם הזהב' המפורסם שמימיו (שיש אומרים שהם קסומים) בלעו את הבירה האנ'מירית הישנה של אור'גאקה, והמכרות העשירים לא הרחק משם, שמפיקים בין היתר אבני חן בעלות עוצמה. עם זאת, ולמרות

הכבוד שהנסיך המכשף נוהג בשארי בשרו, כמו גם תפקידי פיקוד לא מעטים שניתנו להם, וחרף החנופה הרבה שנכבדי הקלאן נוהגים כלפיו, הכל יודעים כי בפועל, בני סאאר-קורגאאט קרובים אליו בהרבה, והוא מחשיב את עצתם הרבה יותר מאשר את עצת שארי בשרו.

 

 

שאג-גומראאם

שאג-גומראאם הוא קלאן עוגים גדול; בניו נודעו במשך שנים כפושטים נועזים ואכזריים שהטילו אימה על בני אדם ועוגים כאחד; הספנים שלהם לא פחדו להתעמת עם ספינות מלחמה אנ'מיריות עוד בימי זוהרה של האימפריה האנ'מירית, והפכו נועזים וחצופים יותר בימי מרד הורד האפור והלאה.

אומרים, שבני שאג-גומראאם מעולם לא הצטיינו במיוחד בקסם או העמדת מגים רבי עוצמה; הקוסמים שלהם היו בעלי מיומנות בינונית, לכל היותר, והתמקצעו בעיקר בקסם התקפי גס שקשור באש. אולם, הם פיצו על כך במספר הגדול של פושטים חסונים, אלימים וצמאי-דם שהעמידו; בין השאר, נוכח העובדה כי הם נחשבו לאחד משבטי העוגים שהעמיד מזה דורות את מספר הצאצאים הגדול ביותר.

הפושטים של שאג-גומראאם סחרו בשלל ועבדים שהביאו מארצות רחוקות, ולא בחלו גם במכירת עבדים שלכדו לסוחרים אנושיים מפוקפקים. הם הטילו אימה על ספנים מאירגורסילומאורמת'ריל כאחד; כאשר על-פני היבשה, הם ששו מאד לסכסוכים עם שבטי עוגים אחרים, בעיקר כאלו שהיו חלשים ולוחמניים פחות מהם – ובין היתר, הנחילו מספר תבוסות משפילות לאבותיהם של העוגים מקלאן רום-ואגראאד.

מחצית מבני שאג-גומראאם חצו את הים בעקבות המכשף אור-דאארבוג, השתתפו כחיילים רגלים חזקים בקרבות של הנסיך המכשף, ובאותה מידה, שירתו אותו גם בתפקידי זקיפים ונוגשים. כך למשל, רוב החיילים והשומרים הפשוטים סביב מצודת האימים של באארומהאבאר שייכים לקלאן שאג-גומראאם. בתמורה, הם קיבלו אדמות – לא משובחות במיוחד, בכמה מהחבלים הדרומיים יותר של אורגאאקה, מהם הם יוצאים מפעם לפעם לפשיטות על איזורי הספר במערב נסיכות אורמת'ריל, וגם אורבים על סף הדרכים שמובילות אל "מקדש החתול המטפטף", שם מסתתרת שארית הפליטה של יריביהם המבוזים, העוגים מקלאן רום-ואאגראד.

רבים מבני שאג-גומראאם מתנהגים כמו דוגמא חיה לדעות הקדומות של רבים מבני האדם על עוגים: אלימים, אכזרים וחמדנים, נהנים מאד וצוחקים בקול גס מפצפוץ ראשים; מעריכים רק כוח גס, וגם הקסם שלהם הוא קסם פראי וגס כמותם.

ישנם מי שטוענים, שמשהו רע קרה בהדרגה לבני הקלאן הזה; הם היו מאז ומעולם פושטים אכזריים וצמאי-דם, אבל משהו באור'גאקה הפך אותם לאלימים יותר וחכמים פחות מאבותיהם יורדי הים – מה שהפך אותם מתאימים מאד ל"בשר תותחים" (או בשר בליסטראות) גס שמתאים מאד לשמש כחיילי קו ראשון ושומרים אלימים בשירות הנסיך המכשף – בלא שום סיכוי להגיע לדרגות הגבוהות יותר.

 

 

נאל-נאאטום

נאל-נאאטום היה (ובמידה רבה עודנו) שבט עוגים רחב בעל ריבוי טבעי גדול שהתחרה בבני שאג-גומראאם, והיה גדול מספיק להתפצל לחצי-תריסר קלאנים קטנים ובינוניים, שנמשלו כל אחד בידי הזקנים החכמים שלו, והיו מתאחדים באופן רופף רק מפעם לפעם, להגנה על האדמות שלהם או חגיגה של מועדים מיוחדים שקשורים לאלי הכישוף.

בני נאל-נאאטום נחשבו לעוגים מגודלים וחזקים, אבל באופן מפתיע שלווים יחסית, ומתעניינים פחות בפשיטות יותר במלאכת עץ, דייג ואפילו חקלאות באדמות מוצפות למחצה – הגם שהעוגים הללו חיבבו את האדמה שלהם, והיו מסוגלים להלחם בקשיחות כאשר חמסו מהם קרקע או העמידו אותם עם הגב לקיר. מספרים, שגם המכשפים שלהם (ובהחלט יש להם מכשפים לא מעטים) התעניינו יותר באסכולות של התמרה ובריאה מאשר בקסמי התקפה גסים.

המבנה החברתי המפוצל של בני נאל-נאאטום הפך אותם למטרה קלה לשבטים אלימים יותר של עוגים, שהצליחו לדחוק אותם מלא מעט אדמות, חרף מלחמות עיקשות שניהלו, ודרדרו רבים מהם לעוני. מצב זה גרם לרבים מהם לקבל את ההצעות של הנסיך המכשף אור-דאארבוג לצלוח את הים אחריו, הצעות שלוו הן בהבטחה לאדמות רחבות ידיים והגנה שלו מפני שבטי פושטים אלימים, והן איום כי אלו שישארו מאחור 'לא יזכו להגנתו'; ומאחר ו'הם יוכיחו שהם פחדנים, שלב של צפרדע קטנה ולא של עוג פועם בחזה שלהם, הם ראויים לגרוע ביותר".

 

הנסיך המכשף אכן הגן על בני נאל-נאאטום מפני התקפות של שבטים כמו שאג-גומראאם, ומסר לידיהם אדמות ביצה לגדל בהם פטריות וירקות-ביצה באורח שמגן עליהם מרעב, אבל הבטחותיו התבררו במידה רבה כריקות, כאשר בפועל היחס שקיבלו העוגים המגודלים והשלווים יחסית של נאל-נאאטום היה גרוע בהרבה משהובטח להם, ולאט-לאט, הם הפכו לקלאן נחות שזוכה ליחס שאינו טוב בהרבה מהיחס לעבדים. כמה מבני נאל-נאאטום הפכו לחיילים, אבל רובם משמשים את הנסיך המכשף כחקלאים, בעלי מלאכה ופועלים להקמת ביצורים ומלאכות דומות, כאשר העוגים מהמעמד הגבוה יותר לא מסתירים את הבוז שהם רוחשים כלפיהם.

 

 

זאג-מאאגול

בני זאג-מאאגול היו אחד משני הקלאנים היחידים שלא באו ממאאגרון, אלא נחשבים כעוגים ילידי אור'גאקה, שאבות-אבותיהם שרדו דורות על דורות בהם רוב הארץ היתה תחת שלטון אנ'מירי ויושבה בידי בני-האדם.

בני זאג-מאאגול נודעו מאז ומעולם כשבט מוזר, שנטה באורח חריג מאד פחות לקסם הרמטי ויותר לקסמים רבי-עוצמה של טבע, ובעיקר כאלו שקשורים לצמחים ועצים. המכשפים שלהם שלטו באסכולה מוזרה של קסמי זימון משלהם, שהתמקדה בצמחים ואפשרה להם לזמן לשירותם פרחים יורקי רעל, שיחי קוצים מהלכים ואפילו עצים מיניאטורים בעלי כוחות דמויי-לחש משל עצמם.

רבים מבני הקלאן הזה חיבבו מאד קסדות עור מעוטרות בקרניים, שדומות במידה רבה לאלו שנהוגות כיום אצל חלק מהזאגליטים (כוהנים) של בני האדם מהגזע הפאר'ליל; הם צבעו את פניהם בצבעי מלחמה מוזרים וריחניים שהופקו משרף מכושף, ולכמה מהעוגים האלו היו זקנים (אצל גברים) או פאות לחיים (אצל נשים) בגוון מוזר של שחור-ירוק או אפילו ירוק ממש.

הקלאן של זאג-מאאגול, שעמד במשך דורות מול בני-האדם המקוריים של אור'גאקה ושבטים מקומיים של אנשי-לטאה, כאשר הוא נלחם וסוחר עם הראשונים לסירוגין, ספג תבוסה מצלצלת מהלגיונות האנ'מירים, שקטלו כמעט חצי מאנשיו. לאחר התבוסה, חלק מהעוגים נאלצו להכנע, ולקבל את התנאים האנ'מיריים שכפו עליהם לחצות את הים צפונה – שם התיישבו ביערות של מזרח מאאגרון; ואילו אחרים הסתתרו ביערות העבותים בצפון-מזרח אור'גאקה, בעיקר במחוז נומ'גורל הקשה לגישה תחת צל ההרים של הנסיכות האפורה.

בני זאג-מאאגול שעברו למאאגרון עצמה הראו עניין מועט במסעות הכיבוש של אור-דאארבוג, ורק מעטים מהם חצו את הים דרומה כדי למצוא את שארי-בשרם האבודים; מנגד, לא מעטים מהם התפשטו לשטחים חדשים במזרח לאחר ההתנפצותה גדולה, וכמה מהם קשרו קשרים עם הנביא האגדי של הפאר'ליל והמאמינים שלו.

לעומת זאת, בני זאג-מאאגול שנותרו באורגאקה, כרתו ברית רופפת משהו עם אור-דאארבוג וסייעו בידו, אולם נראה שאיש מהצדדים לא בוטח בשני יתר על המידה; יש טוענים שמשהו קרה לעוגים שוכני היער לאחר ההתנפצות הגדולה; צורת הדיבור ואפילו המראה של חלקם השתנה והפך ירוק יותר; חלק ממטילי הלחשים שלהם עוטים 'שריון חי' של פטריות מוזרות, ואפילו הנשימה שלהם מפיצה ריח מוזר ובשל מאד. כך או כך, הם מקיימים כרגע את הברית עם הנסיך המכשף ומספקים לו את העזרה שהוא רוצה, כולי מטילי לחשים וסיירים-קשתים (אומנות שנפוצה למדי בקרב הקלאן הזה)... בינתיים.

 

 

דאר-אורתאאג

בני דאר-אורתאאג הם קלאן עוגים שחי במזרח אורגאאקה וברמות ההרריות שבחבל הצפון-מערבי של נסיכות אורמ'תריל. שם שגשגה במשך דורות נסיכות עוגים עצמאית שגם אם ספגה כמה וכמה מכות כואבות מחיילי הנסיכות האפורה, הרי שהכס הרם של אורמ'תריל מעולם לא הצליח לכבוש אותה עד הסוף, או להחזיק זמן רב מדי בחבלי ארץ שהצליח להוציא מידיהם – ומנגד, העוגים עצמם פשטו על הנסיכות האפורה ולא בחלו בשביית עבדים בני-אנוש עבור המכרות והאדריכלות ההררית המוזרה שלהם.

מסופר, שבין המלחמות והפשיטות ההדדיות, העוגיםההרריים הושפעו בהדרגה על-ידי מהנסיכות האפורה, ואפילו למדו באל-כורחם לכבד את ההשתקפות האפורה ולנסות להשיג את הידע שמאפשר לכוהנות שלה להפעיל את הכשפים שלהם. ישנן שמועות מבוססות למדי, שבימי מרד הת'ארילין נוהל משא ומתן בין המורדים לבין העוגים של דאר-אורתאאג על אפשרות לברית כנגד הנסיך הרם.

אלא, שבין אם העוגים ההרריים השתעשעו ברעיון כזה בכדי לנסות להשיג אדמות שאיבדו בדורות קודמים, או מחשש כי הנסיך הרם ינסה לשחרר בכוח את העבדים שלהם לאחר שיבער את העבדות מרכס הת'ארילין, נראה ששני הצדדים היו גאים ונוקשים מדי, המשא ומתן ביניהם דשדש – עד שנכנסו לקרב הלגיונות האנ'מירים שרמסו את מורדי הת'ארילין, מה שגרם לעוגים של דאר-אורתאאג לנתק מגע ולהסתגר מחדש בממלכה ההררית שלהם; לאחר חיסול המרד, נראה שהם נאלצו 'לעשות מחווה מרצונם' ולשחרר לפחות חלק מהעבדים שלהם בתור 'מתנה' לנסיך הרם של אורמ'תריל, וכנראה בתמורה להבטחה שבשתיקה שיניחו להם לנפשם.

מה שידוע פחות בנסיכות האפורה, היא העובדה שבאותה עת ממש, העוגים ההרריים ניהלו מלחמה הולכת וגוברת מול בני בריתם לשעבר, העוגים מקלאן זאג-מאאגול– כאשר לא ברור מדוע הברית הרופפת בין הצדדים הפכה לעוינות: יש הטוענים שהשינויים המוזרים שעברו בני זאג-מאאגול נראו לבני דאר-אורתאאג מפחידים, מתועבים ואפילו מסוכנים.

כאשר הנסיך המכשף אור-דאארבוג ואנשיו הגיעו לאורגאאקה והתנחלו בה, בני דאר-אורתאאג נהגו בהם ידידות זהירה; אבל זו התחלפה מהר מאד באיבה, שהפכה עד מהרה לגלויה. הדרישות של הנסיך המכשף נראו לעוגים ההרריים כיהירות וגובלות בטירוף; הרעיון של הפיכה לחיילים ושליחת אנשיהם למלחמות חורמה בבני אדם בארצות רחוקות לא נראו להם.

התגובה האכזרית של הנסיך המכשף לגאווה המקומית המפותחת של בני דאר-אורתתאג השיגה את ההיפך הגמור ממה שציפה. העוגים של אור-דאארבוגפשטט על כפרים או מחנות של בני דאר-אורתאאג שירדו אל מתחת להרים בכדי להשיג שם עצים ומחצבים (בתקופה שבין קריסת האימפריה והצפת אור'גאקה לבין בואו של הנסיך המכשף), וביצע טבח אכזרי באנשיהם – כאשר הניצולים נגררים לעבדות או גרוע מכך, אל הצינוקים מתחת לבאארומהאבאר.

בני דאר-אורתאאג נמלטו לבטחון היחסי שבפסגות ההרים, אולם חלקם לפחות חוששים שלא לעולם חוסן; כמה מהם מקיימים עדיין יחסים רופפים עם כמה מהקלאנים האנושיים של בני הת'ארילין, שעברו לחיי נוודות לאחר דיכוי המרד שלהם – ואולי היו מוכנים לשקול משא ומתן עם הנסיך הרם של אורמ'תריל, אלמלא הלה היה יהיר כל-כך, שלא לדבר על התורות המטופשות שמושלות בחצר שלו.

 

תוספת רשות לשיקול השה"ם: לאחר מלחמת ירושה בתור הנסיכות של דאר-אורתאאג, עוגים שהיו קשורים בקשר הדוק מדי לצד המפסיד נאלצו לצאת לגלות, והעדיפו את בני-האדם של אורמ'תריל על פני האפשרות של כריעת ברך ושעבוד לאור-דאארבוג. אותם בני דאר-אורתאאג הגיעו להבנות עם כוחות כאלו ואחרים באורמ'תריל, ויכולים להכנסלכמה ממחוזות אורמת'ריל בלא להחשב לאויב. אבל היחסים בין הצדדים היו ונותרו חשדניים ובעייתיים מאד.

 

 

דאראם-שאאגור

קלאן אכזרי וידוע לתהילה (או לשמצה), שכור מחצבתו העתיק בדרום-מערב אורגאקה (ואולי גם בבקעת קיירן). בני דאראם-שאאגור ידועים במיתולוגיה היחודית שלהם, וביכולת הייחודית שלהם לאלף לטאות שאגאט ויצורים דומים ולהפוך אותם לבהמות רכיבה צמאות דם וצייתניות בעת ובעונה אחת. לפי המסורת שלהם, הם מחזיקים עדיין בבהמות רכיבה שבאו מזרעו של שאגאט מלכותי מפורסם בשם אוג-בוגראן, שאולף בידי אחד האבות הקדומים שלהם.לאחר מאות על מאות שנים שהקלאן גלה הרחק ממכורתו וחי במישורים ממזרח למאגאארון, רבים מבניו נענו לקריאתו של אור-דאארבוג והפליגו איתו דרומה כדי להשתתף בכיבוש הארץ העתיקה השייכת לעוגים בזכות.

לפי המסורות של דאראם-שאאגור, הם-הם היו אלו ששעבדו את אנשי-הלטאה של הביצות למרות העוגים, לאחר שהרגו לפחות מחצית מהם כדי ללמד את האחרים לקח, ובין היתר טבחו את 'כוהני הדרקון' משני הצורה שלהם (שניסו, באופן ערמומי וחסר-כבוד, להתחזות לעוגים ולזרוע פילוג ומורך-רוח בקרב בני אור-נאארום). בני דאראם-דאאגור מספרים כי אבי-אבותיהם הקדום ובניו היו גדולים וחזקים כל-כך, עד שיכלו לקרוע דרקונים לשניים בידיים חשופות, ולשפד אותם על סלעים – לאימתם של כל אותם זוחלים מהלכים בזויים שסגדו להם. מסופר, כי כמה מהמגים הגדולים של הקלאן מסוגלים עדיין לשלוט בקסם ייחודי שמאפשר להם להחיות – לזמן קצר בהשקעת כוח גדולה – את העוצמה המגודלת של אבי-אבותיהם הקדום.

לאנשי הלטאה של אורגאקה יש ככל הנראה מסורות וזכרונות משלהם בנושא; וכאשר הנסיך אור-דאארבוג וכוחותיו שבו לאורגאקה, די היה באיום לשסות בהם את רוכבי השאגאט של דאראם-שאגור ("מרטשי הדרקון") כדי להביא את רוב-רובם של אנשי הלטאה לכרוע ברך בפני אור-דאארבוג.

לאכזבתם של בני דאראם-שאגור, הנסיך המכשף עומד בינתיים במילתו ולא התיר להם 'להשתעשע' באנשי הלטאה כפי שרצו, או לחזור לרוב-רובן של האדמות בדרום-מערב אורגאקה; האדמות שקיבל הקלאן לעת-עתה מצויות הרחק משם במזרח, קרוב יותר למעברי ההרים של אורמת'ריל, שם הפרשים האימתניים מתכוננים ליום בו יורה הנסיך המכשף על הפלישה הגדולה שתרסק את הנסיכות האפורה – פשיטה שהרוכבים שלהם יעמדו בראשה, ולאחר מכן יקבלו סוף-סוף את האדמות הקדושות שלהם בדרום-מערב, וחסל סדר התחשבות בזוחלים מרופשים ומלחששים.

אותו יום טרם הגיע; ולו מפני ששלטון הנסיך המכשף על אורגאאקה עצמה רחוק מלהיות שלם, וגם הנסיון של אנשיו לפלוש לבקעת קיירן דרך איזור גראן-א-דרום נכשל, גם אם הסב לבני האדם הנחותים אבדות קשות, כיאה ונאה להם. בני דאראם-שאאגור מושכים בכתפיהם, ותוהים מי מהמגים של הנסיך המכשף סבר שלהכריע קרב באמצעות זימון זוחל ענקי היה רעיון מוצלח. שהרי, הזוחלים היחידים שיש להם ערך, הם אלו שניתן לאלף ולרכב עליהם.

 

 

קוש-אוראאג

הציידים של קוש-אוראאג היו ידועים לשמצה במשך דורות על דורות במאגאארון עצמה, עד כדי כך שעוגים רבים שמחו מאד על כך שרוב בני הקלאן הזה כרעו ברך בפני אור-דאארבוג ועזבו את מאגאארון– בתקווה לצמיתות.

בני קוש-אוראאג חיו במשך דורות על דורות באחד האיזורים העוינים ביותר במאגארון: איזור בו עצי ענק מושחרים, חלולים ומתים למחצה (עצי פחם) גדלו מתוך קרקע מלוהטת שמעלה אדי קיטור; ורשתות סבוכות של צמחים, מהם רעילים ומסוכנים אפילו עבור עוגים, גדלו והסתעפו ביניהם.

שם, חיו בני קוש-אוראאג, בתוך מערות לוהטות ואפלות שמתחת לשורשי עצי הפחם; שם הפיקו רעלים קטלניים ממי הגופרית (אבל גם אבני-חן זוהרות בעלות יכולות מוזרות), ומשם יצאו לפשיטות שלהם, שנודעו לשמצה באכזריות שלהם – אפילו בקרב העוגים.

בני קוש-אוראאג נחשבים לקשתים הטובים ביותר בקרב העוגים, מה שמוסיף לרעלים הקטלניים שהם יודעים להפיק ולמרוח על החיצים והלהבים שלהם.הם אינם לוקחים עבדים, ואינם משאירים ניצולים מהפשיטות שלהם, ככל שהם יכולים; הם אחד הקלאנים היחידים (שידועים כיום) שידוע במנהגי אכילת אדם ויצורים תבוניים אחרים (ויש שלוחשים שלעיתים הם טורפים אפילו עוגים אחרים, בעיקר צעירים), ומתגאים בכך; הם מקעקעים את עצמם – כולל את הפנים - בגאווה על כל מעשה זוועה שעשו, ומותירים ראשים כרותים תלויים במקומות בהם פשטו וטבחו, להרקב לאיטם ולתת פומבי לאימת המוות שהם מטילים.

הנסיך המכשף אור-דאארבוג, לאחר שהנחיל תבוסה מצלצלת לבני קוש-אוראאג ושבה את המנהיג שלהם, התעלם מעצות לא מעטות שקיבל, והסכים לקבל שבועת נאמנות מהקלאן הפראי והשנוא, במקום לתלות את ראשיו ולהפיץ אותם לכל עבר.

כך, עברו בני קוש-אוראאג לארץ הביצות; כיום, הם חונים ברובם בביצות המיוערות והעוינות שבין מצודת באארומהאבור (שכמה מהם מוצבים גם בסביבתה) במערב, לבין הרכסים של אורמת'ריל והיערות של בני זאג-מאאגול במזרח; רבים מהעוגים מהקלאנים האחרים תוהים, כנגד איזה יריב ביש מזל יחליט הנסיך המכשף להטיל את הקלאן הזה – האם כנגד בני האדם של קיירן בדרום, אנשי אורמת'ריל במזרח, או אולי ראשית דווקא נגד קלאנים סוררים של עוגים.

 

 

נאל-מית'ראאר

קלאן יוצא דופן של עוגים, שחי במשך דורות בעיר חוף משגשגת ובכמה איים פוריים בקו החוף המערבי של מאגאארון, והיה ידוע לא רק ככזה שהעדיף מלאכה ומסחר על פשיטות, אלא כעוגים שהושפעו מאד ממגעים עתיקי-יומין בינם לבין אורגי הערפל – עד כדי כך כי רבים מהם 'נתנו כבוד ראוי' גם למלכת האור, לצד אלי הכישוף העתיקים, וקומץ מהלוחמים שלהם (הם לא השתמשו מעולם במילה 'פושטים') ידעו להפעיל כוחות של אור וריפוי כשהם לוחמים בשריון לוחות מלא שעוצב למידותיהם.

נאל-מית'ראאר נמשלו במשך דורות על דורות בידי שושלת של מטילות לחשים, שטענו שהן בנותיה של הקוסמת המפורסמת נור-קאארדורן ויורשות של הכוחות וראיית העולם הייחודית שלה; מסופר, כי בעירם חיה בעבר גם קוסמת אורגת-ערפל מפורסמת, שנמלטה מהשבי של קלאנים מעודנים פחות של עוגים, וחקרה את אסכולות הקסם של מאגאארון ואת ההשקה בינם לבין הקסם המבורך של אורגי הערפל עצמם. בזמנים מאוחרים יותר, כאשר עיר הנמל שגשגה וסחרה עם הארצות במערב, היא הכילה גם רובע זרים שרובו אוכלס בידי אורגי-ערפל ובני-אדם שהיו קשורים עימם.

באותם ימים, ספנים (גם אם לא רבים) מהאימפריה האנ'מיריתונאלראלירדי היו מפליגים לעיתים לנמל המוזר בצפון בכדי למכור סחורות ולהשיג סחורות של עוגים בתמורה; ובני נאל-מית'ראר נודעו כאורגי הבדים וכותבי הרונות הטובים ביותר במאאגרון, באורח שהביא מכשפים מקלאנים רבים ושונים של עוגים לבקש לקנות (ולעיתים גם לשדוד, אם אפשר) את הסחורות שלהם.

אלא, שעליה וקוץ בה: דברים אלו, כמו גם העובדה שבני נאל-מית'ראאר היו הקלאן היחיד שנכנע בלא קרב ללגיונות האנ'מירים ופתח בפניהם בלא התנגדות את שערי העיר והנמל שלו (מה שסייע מאד לפשיטה האנ'מירית המפורסמת לעומק מאגאארון), השניאו אותם על רבים מהעוגים האחרים. אלו זכרו היטב את הבגידה, וגם לא התעייפו ללעוג לבני ובנות נאל-מית'ראאר על הרכרוכיות שלהם, הדרך בהם הם מעריצים יופי ו'מנסים להפוך את עצמם לאורגי ערפל קטנים ושבריריים') במקום להיות עוגים.

 

תור הזהב של נאל-מית'ראאר נגמר בהתנפצות הגדולה, שפגעה בהם הרבה יותר מאשר בקלאנים אחרים של עוגים (שחיו רחוק יותר מהחוף); נחשולים פגעו בנמל ובאיים שלהם, וזיהמו איזורים בסביבתם במפלצות; הקשר הימי עם אורגי הערפל במערב נפגע, ולאחר מכן נגדע לגמרי כאשר חרבה ממלכת האור של נארלירידרי.

בני נאל-מית'ראאר ספגו את המכה הסופית מידיו של הנסיך המכשף אור-דאארבוג, לאחר שסירבו – בנימוס טקסי (יחסית לעוגים, כמובן) אבל בתקיפות לכרוע ברך בפניו ולהעלות לו מס בסחורות יקרות ובשירות כפוי של בעלי המלאכה שלהם. אחד המגים האכזריים והשאפתנים ביותר בשירות הנסיך המכשף – עוג רב-עוצמה בשם נור-קאאביל (ידוע יותר בכינויו "הרעם הגדול"), הוביל התקפה שבקעה בקלות את חומות נאל-מית'ראאר, העלתה את העיר באש והרגה רבים מאד מהעוגים (וכמעט את כל הזרים) שחיו שם.

בני נאל-מית'ראאר הנותרים נכנעו, והפכו לעבדיו של הנסיך המכשף; אור-דאארבוג, שידע היטב את ערכם של בני הקלאן הזה והאומנים שלהם, נקט בצעד ערמומי אופייני והעניק להם הגנה מסויימת בתור 'עבדים מיוחסים' שזוכים ליחס טוב יותר מעבדים אחרים – בין היתר, אסור להטיל בהם מומים או להרוג אותם בלא סיבה מוצדקת, ובמקום להשלח למכרות או לעבודות קשות אחרות בביצות, הם מועסקים על-ידיו כבעלי מלאכה ואומנים. כך, הנסיך המכשף נהנה מהסחורות ומהכשרון של הקלאן המשועבד, וגם יודע להטיל בבניו אימת-מוות מהיום בו 'יסור חסדם' מפניו, והם ישלחו למכרות ויופקרו כצעצועים בידי הקלאנים האכזריים ביותר שמשרתים את אור-דאארבוג; קלאנים שלא שכחו מעולם את 'הבוגדים הרכרוכיים' ולא מסתירים את הדרך בה ינהגו בהם, אם רק תיפול בידם ההזדמנות.

באותה דרך, הנסיך המכשף מחזיק כ"אורחת מיוחדת בחצרו" את הנסיכה הקוסמת האחרונה של הקלאן, נול-מיראאן, תוך הבהרה לא רשמית כי האירוח הנדיב יהפוך להתעללות ולהוצאה ברוטאלית להורג עם גילוי הסימן הקל ביותר למרדנות בקרב בני הקלאן.

דבר זה אילץ את נול-מיראארן ואת נכבדי הקלאן שנותרו בחיים לנדות באופן רשמי את המעטים מבני נאל-מית'ראאר שנמלטו (ביניהן, כך אומרים, שתיים מאחיותיה הצעירות של נול-מיראארן, שלפחות אחת מהן כבר נהרגה בשנים שעברו מאז) וחלקם ניסה להאבק פה ושם במשרתי הנסיך המכשף. גם אותם נמלטים 'הבינו את הרמז', ואלו מהם ששרדו בחרו כנראה להסתלק לארצות רחוקות ולהתרחק מכוחותיו של אור-דאארבוג, פן יבולע לשארי בשרם המשועבדים.

 

 

 

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.