מלסטרה_קאבר.png

 

 

אגם ואגראק (ואנ'דרה)

 

 

"אור דאארמוג הגדול הבטיח לאבותינו תהילת גיבורים ואדמות ציד, ובמקום זה העטה עליהם חרפה ודלות; הוא חזר והבטיח הזדמנות חדשה ונצחון על בני האדם, ובמקום זאת הביא מוות. אפילו לוחם אחד לא חזר מבאש'מאסור. כעת, הבוגד שמכנה עצמו נסיך סוגר עלינו, ומחזיק באבן שאינה שלו. הקללה שלו מרחפת מעל היכל השאגה שלנו; הבריונים חסרי הכבוד שלו תפסו את מוצא הנהר, והם הופכים חצופים מיום ליום. אולי הקרב האחרון של בניו הגיבורים של סור ואאגדאר, הנמר הגדול של הסערה, אינו רחוק".

 

לתאור מבואי של שבטי עוגים אחרים באור'גאקה - לחץ כאן

 

תיאור כללי

אגם ואגראק יושב בליבו של בקע גדול בחלקו הצפון-מערבי של רכס דרא'רון; מעין פער עצום מוקף מצוקים כמעט אנכיים, ומתוכו נשפך אחד מיובליו של נהר ואנדרומון העצום ששוצף אל תוך ביצות אור'גאקה.

האגם הגדול ועכור המים יושב בקצהו הדרומי של הבקע, כשמעליו חופה של מצוקי ענק מיוערים בצפיפות, ורמות סלעיות שמשקיפות עליו מגובה של מאתיים ושלוש-מאות מטרים - כמה מהן מעוטרות בחורבות ישנות או שרידים שלהן.

מתוך קירות הענק הטחובים שמעל האגם בוקעים חורים עצומים, שלפחות מחמישה מהם בוקעים מפלים אדירים בגוון עכור, ומזינים את משטח המים האדיר והכמעט עומד של האגם עצמו.

ואגראק הוא עמוק, גונו נע בין ירקרק, ירוק-כהה ושחור, מנומר במרבדים כתומים-עכורים של אצות, מה שמקנה לו מרחוק מראה שמזכיר שיש כהה עם עורקים וכתמים בגוון בערה עמומה. מתוך המשטח הכמעט חסר תנועה של המים, עולים מספר איונים סלעיים, הגדולים בהם מיוערים בערבות בוכיות, עצי עכביש מרופשים ועצי אגס אור'גאקה בעלי פרחים גדולים ומראה מוזר; על משטח אבן גדול ממש באמצע האגם ניצבים שרידי רגליים מטופרות עצומות לגודל עשויות תערובת בין ברונזה לחומר אחר, כהה ולא מוכר - ככל הנראה שרידים של קולוסוס לא אנושי בעליל, שנישא פעם - אולי - לגובה שהתחרה במצוקים שמקיפים את האגם; יש הטוענים שחלקים מחלידים או מתפוררים מהפסל עדיין שקועים עמוק בתוך המצולות החשוכות של וואגראק.

מחלקו הדרומי של האגם, בוקע נהר ואנ'דרה ששוצף בעוצמה הולכת וגוברת במורד הבקע, במקום בו הוא הופך צר ותלול יותר וקירות האבן הגבוהים והמיוערים מתקרבים זה אל זה משני עברי המים. בסופו של דבר, הואנ'דרה נשפך בשאון עצום אל תוך ארץ הביצה של אור'גאקה, ליד שרידיו של גשר אבן אנ'מירי עצום וחורבות של עיירת יריד גדולה עשויה אבן שבוקעות מהמים הרדודים לידו; כ-15 מיילים הלאה משם, היובל העצום נשפך אל הואנדרומון, הנהר הגדול שחוצץ בין אור'גאקה הקרובה לחלקים הצפוניים יותר של ארץ הביצות; מי שעומד על חורבות הגשר, או על המצוקים האחרונים של הבקע שחולשים עליהם מגבוה, יכול - בימים בהם הערפל המבאיש של ביצות אור'גאקה חלש יותר, לראות באופק את צורתו המטושטשת של מקדש באש'מאסור - המקום בו התרחש, שמונה עשרה שנים קודם, קרב עקוב מדם בין העוגים של הנסיך אור דאארמוג לבין הלגיון התשיעי האנ'מירי - קרב שהסתיים באסון עבור שני הצדדים.

 

מקדש החתול המטפטף: שביל משובש שמתפתל מעל המצוק שסוגר על האגם ממערב, מוביל לאחד ממדפי הסלע שצופים עליו מגבוה. שם, מוסתר למחצה בין עצים עצומים של אגס אורגאקה ועצי מחט כהים, עומד מקדש קדום שחלקים רבים ממנו השתמרו כמעט בשלמות, כולל מעגלים של יצורים מפוסלים באבן קשה, בדמות נמרי שן-חרב שחלקם הולכים על שתיים וחלקם כורעים או רובצים. כאן, מצאו מחסה שרידיו של קלאן העוגים רום ואאגראד, שאבותיהם פלשו לאור'גאקה לפני עשרות שנים, כחלק מצבאו של הנסיך המכשף אור דאארמוג.

לאחר שבני רום ואאגראד הואשמו על-ידי הנסיך המכשף - לשיטתם לא בצדק - בכשלון ופחדנות בקרב, הם ידעו אסון אחר אסון. מה שנותר מקלאן העוגים העתיק והגאה לשעבר מצא מחסה במקדש הקשה לגישה, שפסליו בעלי הצורה הנמרית הזכירו למכשף שלהם את אל הכישוף הגדול סור ואאגדאר, אדון הסערה שהקלאן מאמין שדמו נמהל בדם אבות-אבותיו; עוגים אחרים, בעיקר נאמניו של הנסיך המכשף של אורגאקה, העדיפו לכנות את המקום בלגלוג "מקדש החתול המטפטף" - רמז בין היתר ללחות ולמים שזולגים על מרבדי הטחב העצומים והעתיקים שמנמרים את החורבות.

 

מאאג פאלבור: גבוה על כתפי הרכס העצום, מדרום-מזרח ל"מקדש החתול המטפטף", נישא יער מוזר וקדמוני של עצי מחט יחודיים (יש אומרים שחלקם תבוניים למחצה), ובתוכו 'נקבר' שביל ההרים היחיד שמחבר בין אגם ואגראק ו'מקדש החתול המטפטף'' לבין חלקיו הדרומיים של הרכס, שחולשים מגבוה על בקעת קיירן.

היער הזה הוא עתיק, מוזר, ו"כל מכשף עם מעט כוח שעולה על זה של שוליה חסר ערך", חש באנרגיית הכישוף הלא מאולפת, מוזרה ובוגדנית של המקום; בני-אנוש שהקימו כפר או מספר חוות מבוצרות סמוך לחלקו המערבי של היער (כנראה עלו לשם מאיזורי הספר של מעבר אור'גאקה וגראן-א-דרום), כבר הושפעו והפכו מוזרים מאד... וגורל דומה כבר פקד כמה וכמה לוחמים עוגים שהקלו ראש בהזהרות של זקנים וחכמים מהם. יש אומרים שגם קלאן של האויבות הבזויות ביותר של העוגים (אפילו יותר מהגורג, קרפדות עלובות שכמותם!), בנות אור טרוגו, שוכנות במעמקי היער הזה; ויש המדברים על יצורים אחרים, חזקים ועתיקים יותר.

 

 

הגעה ועזיבה

הדרך הראשית שבעבר נחשבה לבטוחה ביותר לצאת ולהכנס מתוך בקע ואגראק, היא הדרך האנ'מירית הישנה שעוברת דרך הגשר העצום שכעת חציו שקוע במים, ומתפתלת על הגדה המערבית של הבקע, שם היא עולה יותר ויותר כשהיא חומקת בין הצוק ועצי המחט, עד שהיא מגיעה סמוך מאד לשער עתיק וכמעט שלם, לא הרחק ממקדש 'החתול המטפטף'.

בעבר, הדרך היתה סלולה ובטוחה יחסית, והיא חיברה בין צומת הדרכים שליד מקדש באש'מאסור, לעיירה האנ'מירית העשירה בפתחת הבקע (ששמה נשכח או לפחות העוגים לא יודעים אותו), בה התנהל שוק תבואה משגשג, וממנה הפכה הררית וצרה יותר, כשהיא מובילה אל תחנות מים שישבו פעם על גדת נהר ואנ'דרה, ואילו התפצלות אחרת שלה עולה לעבר חורבות המקדש, שלא ברור לאיזו תכלית שימשו בתקופה האנ'מירית; יתכן שעמדה כאן פעם אחוזת צייד, אם כי נראה שבני-האנוש העדיפו לצוד ביערות, ופחות או יותר הניחו את החורבות המוזרות לנפשן.

כיום, מדובר בדרך בוגדנית ומסוכנת; הגשר הגדול שקוע במים, ובחורבות יושבים עוגים מקלאן שאג-גומראאם, נאמניו של הנסיך המכשף שלא שואלים שאלות רבות את מי שהם אינם מכירים, לפני שהם מנפצים לו את הגולגולת ולא פעם תולים את שרידיו על מוטות מעל שרידי הגשר שעודם עומדים. בין הפושטים של שוג-גוממראם, לבין קלאן רום וואגדאר העתיק, עם הגאווה המפותחת בעלילות עבר (אולי מעט מעבר למה שראוי לו), שררה עויינות רבה עוד כאשר שני השבטים חיו במולדת הישנה, בין יערות מאגארון; כיום, בני שוג גומראאם אימצו בהתלהבות את קביעתו של הנסיך המכשף, שבני רום ואגראאד איבדו את כבודם, וראויים לקללה שהטיל עליהם; ונוהגים בבני הקלאן היריב בהתאם.

בעבר, הדברים הסתכמו בדרך-כלל בקטטות ועלבונות, או בדרישה לתשלום כבד ומשפיל מהמעטים מבני רום ואגראאד שיצאו ממרומי היערות וביקשו לצאת למסעות אל תוך אור'גאאקה; אולם בשנים האחרונות, המצב - והעויינות - מחמירים והולכים; וכמה מהפושטים של שאג גומראאם גם הפכו נועזים יותר, ומשוטטים הרחק יותר מבעבר במעלה הדרך, קרוב יותר למקדש 'החתול המטפטף'.

התוצאה היא, שמסעות אל מחוץ לבקע בדרך הזו הפכו מסוכנים עוד יותר; ועדיף מאד לעוג מקלאן רום ואאגראד לעקוף את החורבות ואת הגשר בשעות החשיכה ותחת חסות ערפל הביצות, מעקף שמשמעו דשדוש במי-בוץ עמוקים, בוגדניים מאד בעונות מסויימות של השנה, ושורצים לעיתים קרובות בתניני-אד, נחשי מים ויצורים אחרים.

 

הדרך הדרומית: הדרך העתיקה שעולה מבין חורבות 'החתול המטפטף' מגיעה לאחר יום אחד של הליכה איטית וזהירה אל ראשוני עצי הענק של מאג-פאלבור; המכשף האחרון של רום ואאגראד טען בזמנו שלא בני האנוש סללו את הדרך הזו, אבל בשנים בהם היער היה מסוכן פחות, היא חיברה את המקדש עם הצד האחר של הגבעות, שיורד אל ארצות בני האדם (כלומר, בקעת קיירן); וכי היו עוגים שישבו אז בארצות האלו, וסחרו עם זרע מוזר של בני אנוש, שיכול היה לשנות את צורתו לצורת חיה טורפת (כלומר, בעלי קסם פראי ומעורר השראה הרבה יותר מהקסם השטחי והעלוב של בני האנוש של היום).

כך או אחרת, כיום הדרך הזו שוקעת עד מהרה בין העצים של היער הקדום, שחלקים ממנו שורצים יצורים מוזרים ומסוכנים, שלא לדבר על החשש מהקסם הבוגדני של היער עצמו. לצד השמועות על אור-טרוגו ויצורים מסוכנים אחרים, כיום משוטטים בחלקים העמוקים של היער  גם עוגים ש'איבדו את הראש', שפתם הדרדרה לנהמות, הם אינם מבדילים בין אויב לידיד והפכו ללא טובים בהרבה מחיות שהולכות על שתיים; ומסופר עליהם שהם אוכלים הכל - כולל עוגים אחרים.  ; מי שיהיה רב-עוצמה או בר-מזל מספיק בכדי למצוא את חלקה של הדרך שפונה דרומה, ימצא את עצמו משקיף ממרומי הגבעות המערביות יותר של רכס דרא'רון, הרחק ממערב לפסגות איר'גרה וטול'גרה ול'אחי האבן' שעומדים שם; משם, אפשר יהיה כמובן לרדת בשבילי עיזים בוגדניים ופתלתלים, אבל מסוכנים הרבה פחות, אל תוך מרכז בקעת קיירן, לא הרחק ממצוקים שמשקיפים על חורבות לוסטירן; אולם ספק גדול אם בני האנוש שגרים שם יקבלו עוג בברכה.

 

הדרך המזרחית: דרך אחרת שבוקעת מהיער פונה מזרחה, וחומקת בין עמודים עתיקים ונתזי סלע אל פאתי מעבר אורגאקה, למקום ממנו אפשר לצפות על היערות הלחים ועל מצודת האויב הישן - הלגיון התשיעי האנ'מירי, שנישאת שם; אבל בפאתי היער, שוכנות חוות של בני-אדם שחלק מהם הפכו מטורפים לגמרי, בין אם בגלל הכוחות של היער או סיבה אחרת. הם עוינים הן לעוגים והן לשארי-בשרם מהמצודה וישובי האדם שבמעבר ההרים, ויש אומרים שאבות המשפחה שלהם בהם בעלי כוחות מוזרים ופראיים כמותם; וכי הם נוהגים בנשים ובבנים שלהם עצמם גרוע יותר מאשר בכלבים. כך או אחרת, הפראים המטורפים האלו שולטים הן בחץ וקשת, וכמה מהם גם בקסם פראי,מכירים את האדמות ממזרח ליער היטב - כך שראוי מאד להזהר מהם.

 

 

מפלתם של בני רום ואאגראד

קלאן העוגים רום וואגראד טען מאז ומעולם שהוא קלאן עתיק וקרוב יותר בדמו לעידן הקיסרים המכשפים של אור-נאארום, הרבה יותר משבטים גדולים וחזקים ממנו. לפי המסורה שלו, בתקופה בהם יכלו לשיר אותה בגאווה במולדת הישנה, בני רום ואאגראד זכו בחסדו ובטיפה מדמו של אל הכישוף סור וואגדאר, אדון הסערה שצורתו צורת נמר שן-חרב מכונף ומנוצה למחצה; וכי בגלל המתת הזו, הציידים העתיקים של הקלאן ידעו לאלף נמרים קדומים ואפילו לדבר בשפתם. עד לפני שני דורות, הקלאן החזיק עדיין בכמה מזכרות מהעבר: קסדות ציידים פרוותיות שנעשו מעור של נמרים עתיקים שלפי טענתם, חיו עם הקלאן וצדו איתו; וקומץ קשתות ושרביטים שחוזקו בעצמות שלהם, או במיתרים מהגידים המכושפים שלהם; אלא שכמעט כולם אבדו בשני הדורות האחרונים, או נפלו בידו של מי שהונה את הקלאן שלהם, גזל את האוצרות שלו ואז הטיל עליו קללה בוגדנית ומרושעת.

המסורת של הקלאן התפארה בקרב הגיבורים שניהל, ככל הנראה לפני כמה מאות שנים, כנגד הלגיונות הפולשים של בני האדם האנ'מירים; כאשר למרות שבסופו של דבר העוגים נוצחו, המכשף שלהם רימה את הכוהנות של התוקפים, וחמק מהן כאשר בידו אבן הנמר המקודשת של אדון הסערה, אותה רצתה המנהיגה היהירה של בני-האנוש לעצמה; מאז, האבן שימשה למקודש באוצרות של בני רום ואאגראד, גם כאשר מזלם התהפך ומצבם הלך והורע.

למרות שב"מקדש החתול המטפטף" כמעט ולא נותרו בנמצא עוגים שחיו בזמן ההתנפצות הגדולה ובשנים הקשות אחריה, נראה שהגאווה היתרה של הקלאן, שאולי נחשב תרבותי וזוכר את המסורת יותר מקלאים רבים אחרים, אבל מספר לוחמיו וכוחם היה מועט מזה של קלאנים אחרים, סיבכה אותו בצרות צרורות עם קלאן הפושטים הגדול והאלים של שאג גומראאם; ואלו הדפו את בני רום-ואאגראד מרבות מאדמות הציד שלהם, ואילצו אותם לסגת ולצוד באדמות מנגרובים לחות ורעות.

 

כך או אחרת, כאשר המכשף הגדול, שהכתיר את עצמו לנסיך המכשף אור-דאארמוג, אסף קלאנים של עוגים שיחצו אחריו את הים ויפלשו אל ארצות הדרום (אור'גאקה), שבני האנוש החלשים כמעט ונטשו אותן לגמרי, הוא וההבטחות שלו זכו לאוזן קשבת ב'היכל השאגות' העלוב והדולף של בני רום ואאגראד שבין המנגרובים. למרות שכמעט ולא נותר בחיים אף עוג שאכן נכח במעמד הזה, מסופר שהנסיך המכשף הבטיח תהילה שישירו עליה במשך דורות; אוצרות שחבויים במקדשים ישנים שחוללו דורות רבים מדי בידי בני האנוש, אבל יחזרו בקרוב לשיר את תהילת אלי הכישוף ועוצמתם (כולל, בהקשר זה, גם המקדש ההרוס למחצה של באש'מאסור, שחלק ממסורה של העוגים טוענת כי שם, לפני דורות על דורות, נלחם אחד הקיסרים המכשפים של אור-נאארום בעודו נער, הכניע שאגאט מלכותי עצום, ובין מה שהוא היום חורבות שבוקעות ממי הביצה, קידש אותו בפני אלת הכישוף הגדולה של הרקיע והפך אותו לבהמת הרכיבה הנאמנה שלו).

כמו כן, הנסיך המכשף הבטיח לזקני רום ואאגראד, או כך לפחות זוכרים העוגים הצעירים שחיים כיום במקדש החתול המטפטף שסיפרו להם, שיגן עליהם ויפייס בינם לבין הפושטים של שאג גומראאם, וממילא - בארצות שמחכות להם בדרום, יהיו די אדמות, מקדשים ואוצרות עבור כל בניו הגיבורים של מאגור.

 

 

אולם, הנסיך המכשף הפר את הבטחותיו; העוגים שנותרו לא בטוחים כיצד, אולם רובם מאמינים שהוא שלח את אבותיהם במכוון לקרב אבוד - יש אומרים נגד אנשי הלטאה והנחשים המאולפים שלהם; ויש אומרים מול בני האנוש; ולאחר מכן התכחש להם כאשר שבו מוכים, הרג רבים מהם, וציווה על האחרים להסתלק מעל פניו - בעודו מותיר בידו את אבן הנמר המקודש שאינה שלו.

בני רום ואגראד, שאיבדו בקרב את המנהיג האחרון שלהם ואת רוב או כל הזקנים החכמים שלהם (או שאולי חלקם נרצחו בידי הנסיך המכשף, או בידי בני שאג-גומראאם שפעלו תחת חסותו), נסו חפויי פנים, ובסופו של דבר, אחרון המכשפים הגדולים שלהם מצא את פתחת הבקע המוצל שבין המצוקים, ואת המקדש העתיק עם פסלי הנמרים - שהעוגים ראו בהם מזל טוב או הבטחה אפשרית, בהיותם דומים לאל הכישוף העתיק שדמו נמהל בדמם.

אולם המקדש לא היה נטוש לגמרי; במרתפים מתחת לו, שכנה מפלצת רכרוכית, נפוחה ובזויה; מוצצת נשמות פחדנית שלא עלה על דעתה להכנס לקרב הוגן, ובמקום זאת היא השתמשה בקללות וברעלים, ובעבדיה - מפלצות שנראו כהכלאה בין נמר, בן-אנוש וזחל; בני רום ואאגראד הגיבורים נלחמו קרב קשה ביריביהם החדשים, אומני מארבים ורעלים, ובאדונם הרופס, מוצץ הנשמות - ובסופו של דבר קטלו אותו, אבל במחיר פציעה קשה של המכשף שלהם, שלעולם לא החלים לגמרי, ורוחות רעות ירדו עליו.

 

שנים מספר לאחר מכן, שב הנסיך המכשף וביקש את עזרתו של קלאן רום ואאגראד, להתקפה הגדולה שתכנן על הלגיון של בני האנוש האנ'מירים, בכדי לסלק את טומאת אבני החן הזרות שלהם מהחורבות המקודשות של באש'מאסור. בתמורה, הבטיח הנסיך המכשף שלאחר הנצחון, כל חטאיהם של בני רום ואאגראד ימחקו, כל החרפה תוסר מהם, והוא ישיב להם את אבן הנמר הקדושה שנטל (שלפי כמה מהשמועות, החשיכה בידו, ואולי גרוע מזה).

בהיכל השאגות החדש של רום ואאגראד, בלב המקדש החרב שהפך לביתם, התנהל ויכוח קשה שכמעט והפך לקרב; אולם ידם של הלוחמים שחשקו בתהילה והאמינו לדבריו של אור-דאארמוג היתה על העליונה; ולמרות שהמכשף החולה של השבט התנגד לדברים בתחילה, הוא הסכים בסופו של דבר לעמוד בראש הכוח ששלח הקלאן של רום ואאגראד למה שנודע מאוחר יותר בתור קרב באש'מאסור, שבו הלגיון האנ'מירי התשיעי נקרע לגזרים בידי מפלצת עצומה, מעין זוחל אדיר שצעד על שתי רגליו האחוריות, שככל הנראה זומן בידי הנסיך המכשף והמאגים שלו - אולם לאחר שאותו יצור אדיר - "באשמו" - קרע את בני האנוש לגזרים, מסופר שיצא משליטה ופנה אל עבר שורות העוגים, גובה גם מהם מחיר נורא, לפני שהשתרע מתחת למקדש השקוע, וככל הנראה הוא נם שם עד היום.

כך או אחרת, אף אחד מבני רום ואאגראד שיצא לקרב, לא חזר מעולם למקדש 'החתול המטפטף', ואל העוגים שנותרו בו - רובם משום שהיו אז (לפני שמונה-עשרה שנים) צעירים מכדי לצאת לקרב, לא הגיעו אלא רסיסי שמועות, רבות מהם דברי קללות ולעג שהגיעו מיריביהם הישנים, הפושטים של קלאן שאג-גומראאם; האם כל הלוחמים של רום ואאגראד נספו בקרב, מחרבות בני האנוש או משיניו של באשמו? או שמא, אלו ששרדו הומתו בידי הנסיך המכשף, וחלקם נרקבו במרתפים שלו, וסבלו ממעשים נתעבים של המאגים שלו?

כך או אחרת, מסופר שהנסיך המכשף השתמש באבן הנמר בכדי להטיל על בני רום ואאגראד קללה, לפיה כל אימת שהשירים שלהם יושרו בצורה העתיקה וינסו לקרוא לכוחם של אלי הכישוף, כך יפקדו אותם צללים ומוות מלא חרפה; שהוא אינו מחשיב אותם עוד כעוגים, בניו הגיבורים של מאגור, אלא כשרצים שאינם טובים בהרבה מהגורג, ועוד.

 

וכך, נשארו בני רום ואאגראד ששרדו בין חורבות המקדש שהפך לביתם, הם דגים באגם שמתחת להם וצדים ביערות שמעליהם (אם כי, לאחר כמה מקרים מצערים של מי שהרחיק לעבר מאג פאלבור, השתגע והפך לא טוב בהרבה מחיה או אבנון הרים, רובם למדו לשמור מרחק מאותו מקום); והגם שבשמונה-עשרה השנים שעברו מאז, לא ניחתה על מקדש החתול המטפטף כל התקפה ממשית, הרי השמיים מעליהם מקדירים והולכים בהדרגה; משרתיו של הנסיך המכשף חוסמים יותר ויותר בפניהם את המוצא אל ארצות הביצה שמחוץ לבקע והאגם שלהם, והיער המכושף סוגר עליהם מדרום, בשוליו שורצים קשתים בני-אנוש מטורפים שכמעט אי אפשר לשאת ולתת איתם; ובמרומי העצים באחד החלקים העמוקים של היער, שוכן אולי גם שבט מגעיל וחסר כבוד של האויבות השנואות, בנות אור-טרוגו; ואילו לעוגים לא נותרו מנהיגים, מלבד לוחם מזדקן וצולע, שאמנם היה אלוף בנעוריו, אבל רוב חייו קיבל פקודות יו תר מאשר נתן אותן; וקוסמת צעירה אחת שכוחה עולה באורח משמעותי על זה של שוליה, האחרונה בתלמידי המכשף המנוח שכבש את המקדש, ושילם על כך מחיר יקר; והגם שיש אומרים שהיא קוסמת מוכשרת ונבונה, ובעלת היכרות טובה משל רוב בני רום-ואאגראד עם בני-אדם והסוגים השונים שלהם. אולם כוחותיה עוד לא התעצבו עד תום, ורבים מבני רום-ואאגראד לא ממהרים לקבל את מרותה ולבטוח בעצות שלה.

 

 

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.