בקעת קיירן: ספר הבסיס של עולם המערכה מלסטרה
פרק 5: צפון הבקעה – גבעות דְרָארוּן ו'אחי האבן'
פרולוג
| תיאור
כללי של האזור | אחוזות
הציד | דמויות
חשובות | מוצא
לדמויות שחקן
|
תיאור כללי של האזור הרכס שחולש על בקעת קיירן
מצפון ומפריד בינה לבין ביצות אוּרְגָאקָה, הוא איזור נמוך יותר מהמתלולים העצומים של אזור קור-אומת'ל. האיזור אינו מכיל דרכי
מסחר חשובות. רק קומץ דרכים צרות ומתפתלות שלא טופלו במשך דורות עוברות בתוכו,
כשהן חוצות את הגבעות ומובילות לביצות אורגאקה בצפון ולאיזור
של אגם ואגראק (ו"מקדש החתול המטפטף") בשוליה. הדרכים הללו
נחשבות משובשות ומסוכנות מאד. גבעות דרארון הן ארץ של מדרונות תלולים,
חלקם מיוערים בצפיפות, של אפיקים שוצפים ומסוכנים שנופלים זה לתוך זה במפלים
קטנים ורועשים, או יוצרים אגמים קטנים ונסתרים בין המצוקים.
במרכז האזור, בין שתי הפסגות הגבוהות אִירְ'גְרֶה
וטוֹלְ'גְרֶה, בוקעים יובליו השונים של נהר דרארון ממעמקי
הסלע, ונופלים מטה כשהם מתחברים זה לזה, עד לאגם טוֹלְ'בֶה
שמשתרע למלוא יופיו מתחת לגבעות, ומפריד בינן לבין היערות הירוקים שמעברו האחר. כיום דורש אחד האדונים המקומיים (שהוא גם אחד מדודיו של הלורד קור-אומת'ל), שהאגם יקרא על שמו – אגם טולביס. המונומנט המפורסם ביותר של האזור מצוי בבסיס קיר הסלע האנכי העצום
שעולה מכתפי הגבעות לעבר פסגת איר'גרה. שם, כאילו
נחרטו בסלע הכהה שמעל לקו העצים, או אולי 'נמעכו' לתוכו בעידן קדום, נישאות
צורות תבליטיות שנראות כמו שלושה ראשיים דמויי-אנוש
ענקיים, אפורים-שחורים, ספק מעוכים וספק בוקעים מתוך הצוק. המקום, שככל הנראה
שימש גם אתר פולחן קדום של שבטים מקומיים,
מכונה ולא בכדי "אחי האבן" או "שלושת אחי האבן". פסגרת איר'גרה, על
המונומנט השחור והמפחיד שנעוץ בתוכה, חולשת מגבוה על אחוזת בר-אנזורל העישרה, השוכנת מעבר לגבול האזור, באדמות המישור
הפוריות של מרכז בקעת קיירן. אזור הגבעות של אפיק הדרארון ואחי האבן,
הוא ארץ פראית, יפיפיה ומסוכנת אפילו בעונות הנוחות
יותר; מאחר ובני אדם מעטים חיים כאן, בעיקר בחלקים הגבוהים יותר של הרכס, המקום
הוא משכן ללא מעט חיות מוזרות, ואולי גם מפלצות – כולל זוחלים גדולים, חרקים
מוזרים, זן עתיק של צבאים כהים ותוקפניים - לפי חלק מהגרסאות, חלקם אוכלי-בשר,
או לפחות אוכלי כל – וגם ציפורים ענקיות. רבים מבני-האדם המקומיים, כך אומרים, פרועים לא פחות מהחיות:
קיימים בשטח שלושה או ארבעה קלאנים של ציידים (הגם שלפי שרידים וסמלים עתיקים
שאפשר למצוא פה ושם בגבעות, יתכן ובעבר חיו כאן קלאנים רבים יותר), שמגעם עם
תושבי מרכז הבקעה מסתכם בכך כי כמה מהגברים יורדים מהגבעות מספר פעמים בשנה כדי
למכור פרוות, בשר וקרניים, ולהצטייד בכלי עבודה[1]. המשפחות המורחבות
העתיקות הושפעו מעט מאד מן התרבות האנ'מירית, ונותרו
דומות למדי לאבותיהן הקדומים שסגדו לאלילי הסלע והיער דורות על דורות לפני
שהלגיונות הנוצצים צעדו אל תוך בקעת קיירן.
הגם שמעט מאד הועלה על הכתב, הרי ש'האבנים עצמן, והרוח הנושבת בין
עצי היער' מלאות בסיפורים על שבטים שכוחים, ועל שנאות בין משפחות ציידים -
עתיקות כהר עצמו; מעשי רצח ברוטליים בין ובתוך המשפחות עצמן; קרבות מול יצורים
עתיקים שירדו מהרכסים בחסות האפלה או שלגי החורף, ועוד. |
כתב
וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.