בקעת קיירן: ספר הבסיס של עולם המערכה מלסטרה

פרק 11: מערב הבקעה – פתחת טל'מורה

היסטוריה ומערכה

עלייתו ומפלתו של "המוכס הגדול" קאס'ארול

הסיפור המפורסם ביותר על העיר זאר-טל'מורה, עוסק בדמותם השנויה במחלוקת של "המוכס הגדול" שעלה מאשפתות לעושר גדול, ושל רעייתו הראמג'ירית לָאגִ'ילִי.

דמותו של "המוכס הגדול" היוותה השראה ללא מעט סיפורים, אמיתיים ובדיוניים; יש טוענים שעלייתו לגדולה היוותה השראה לנער פאר'ליל זריז בשם אָמְרָאנְד בן אָנְזָארְט, שהזדמן לעיר ועבד בה במשך מספר שנים בתור רוכל קטן. מסופר שבשוק מתחת למגדל, אותו רוכל פגש לראשונה כוהנת כחולה צעירה בשם לִינְ'טוֺרִיאֶל, שנשלחה לכאן מהחצר הכחולה, והעז ערב אחד לחרוג ממעמדו ולנהל עימה שיחה.

קאס'ארול נולד כבן-בלי שם גמור בעיר נמל רחוקה בדרום, בן לאישה אנ'מירית עניה ולמלח אלמוני. מסופר, שהושלך מיד לאחר לידתו לבית בושת מקומי וגדל שם. בנעוריו, הספיק לשמש כנער משרת, נער סיפון, מלח ולאחר מכן סוחר – ככל הנראה כזה ששלח ידו גם בסחר העבדים הלא-רשמי שהלך וגבר בשנים האחרונות של האימפריה האנ'מירית.

מסופר כי בשיאו, קאס'ארול היה גבר חסון ומרשים, בעל עיניים כחולות עמוקות וזקן קצר, אפור ומחודד. הוא נהג ללבוש בגדים ססגוניים ונזר זהב דק ומכונף על ראשו, משובץ בארבע אבנים טובות, בצבעי ארבע ההשתקפויות. מסוחר גדול גרידא, הפך בסופו של דבר למפקד כוח צבאי חצי-רשמי, שקשר ידידות אמיצה עם כמה וכמה כוהנות צהובות בכירות, ואלו חיבבו אותו והעטירו עליו כיבודים. באותן שנים, אי-שם בים הדרומי, הוא פגש את העלמה הראמג'ירית שהפכה לרעייתו, בת של קברניט ראמג'ירי מיוחס ועשיר, שלפי אחת הגרסאות היתה בעצמה מפקדת ספינה. לאג'ילי היתה אספנית של חיות וצמחים נדירים מיערות העד שכיסו אז את חלקיה הדרומיים של האימפריה האנ'מירית – תחביב שהמשיכה לעסוק בו גם לאחר נישואיה, וכנראה ממש עד ליומה האחרון.

לא ברור מה גרם לקאס'ארול ולרעייתו לנטוש את חיי הסחר בדרום ולהשתקע בזאר-טל'מורה, הרחק מהספינות וכנראה גם מסחר העבדים. יש המספרים כי ארוע אפל ואלים במיוחד שכנע את שניהם לנטוש את עיסוקם הקודם, ולהתרחק מאביה ומאחיה של לאג'ילי עצמה. כך או אחרת, ברור למדי שהחסות של הכוהנות הצהובות סייעה להם להשיג את משרת המוכס הראשי של עיר המסחר שבגבול בקעת קיירן.

דמותו של קאס'ארול עצמו, לפני וגם לאחר השתקעותו בזאר-טל'מורה, שנויה במחלוקת, ויש עליו סיפורים רבים וסותרים. רבים מהם מציגים אותו כאדם חמדן, קנאי ומנוול; ואילו אחרים מאירים אותו באור מורכב יותר.

הסיפור המפורסם ביותר על המוכס הגדול, נסב על תכשיט מכושף ורב-עוצמה בשם דאר'אינסאר שקיבל מאחות הכוהנות הצהובות, אולם בסופו של דבר, קאס'ארול החליט להפטר ממנו, אולי משום שהדבר היה קשור בעיסוקו כסוחר עבדים, או במשהו אחר באותו פרק בחייהם של המוכס הגדול ורעייתו, שהם החליטו להותיר מאחוריהם. מספרים כי קאס'ארול קבר את התכשיט עמוק מתחת למערות האפלות ביותר שהתפצלו מדרך המסחר התת-קרקעית, במקום שהיה בטוח כי איש מלבדו ומלבד צאצאיו לא יוכל לגלות.

לאחר שנים של חיים בפאר והדר, בעושר שהלך וגדל בשנים בהם היה אחראי על מיסי הסחר, מזלו של קאס'ארול אזל כאשר המורדות של הורד האפור הסתערו אל תוך בקעת קיירן, וכבשו בקלות את הדרך התת-קרקעית. יש הטוענים כי קאס'ארול הצטווה למוטט חלק מהדרך על ראשי המורדות, אולם היסס להרוס את מקור עושרו, עד שהשעה התאחרה. מסופר שבצר לו, נשא ונתן עם המורדות שהתקדמו אל שערי זאר-טל'מורה, כאשר חרף החומות הגבוהות של העיר ומיקומה הקשה לכיבוש, הציע לפתוח את השערים, אם הוא, משפחתו ורכושו לא יפגעו.

השמועה מספרת כי המורדות הסכימו לתנאים, אולם הפרו את הבטחתן מיד לאחר שהשערים נפתחו וחיל המצב המקומי הניח את נשקו. יריביה של ורד אפור טענו כי מדובר בדוגמא נוספת לאכזריות ולבוגדנות של אנשיה; ואילו תומכיה מלמדים זכות על ההחלטה, בטענה כי בעת שהסכימו לתנאים, המורדות לא היו מודעות לעברו של קאס'ארול כסוחר עבדים – עניין שהתגלה רק לאחר מכן, כאשר זוהה בידי עבדים משוחררים שלחמו לצד המורדות.

המוכס הגדול נאסר והושפל, ארמונו (וגם חלקים עשירים אחרים בעיר, ככל הנראה) נבזזו, ורעייתו ובניו גורשו ממנו. מספר ימים לאחר מכן, מסופר כי קאס'ארול נגרר עירום לכיכר השוק הגדול, שם הולקה בשוטים בידי עבדים לשעבר, ונותר שעות ארוכות בכבלים כשהוא מדמם וזוכה ללעג, יריקות והשלכת חפצים. לאחר מכן, הוא נגרר אל אחד מבורות הכלא העמוקים ביותר שהמורדות מצאו בזאר-טל'מורה.

קאס'ארול שהה במאסר במשך חודשים, בתנאים קשים ביותר. יש האומרים שדינו נגזר למוות, אולם העונש עוכב עד שיגיע אחד ממנהיגי העבדים המורדים לשעבר לבצע אותו באורח אישי, וזה נהרג בסופו של דבר הרחק מזאר-טל'מורה; לפי גרסה אחרת, הגבירה לאג'ילי השליכה את עצמה לרגלי הגבירה לוֺסְ'אָרְלִין (כיום עוצרת הורד האפור בטיל'מאריס), וזו ריחמה עליה והסכימה להמתיק את העונש. יש הטוענים כי המורדות לא התכוונו לתת לסוחר העבדים לשעבר את השחרור שבמוות, ותכננו לתת לו להתייסר ולגווע באיטיות באפלה במשך שנים – גורל הולם למי שהחזיק רבים כל-כך באפלה כשהם כבולים בשלשלאות.

קאס'ארול שוחרר, לאחר חודשים ארוכים, בידי שניים מבניו. אלו ירדו לבורות הכלא בחסות הכאוס שהתחולל בעיר לאחר שצבא הורד האפור הובס בקרב לין מורלית', הרחק מזרחה משם, והחל נסוג מערבה באי-סדר - או אולי לאחר שההתנפצות הגדולה זעזעה את העיר, וגרמה לשרידי המורדות להימלט ממנה.

הגבר שחולץ מהבור היה צל-צילו של המוכס הגדול והמרשים מימים עברו: אדם מצולק בגוף ובנפש, שפוי רק למחצה. מסופר שילדיו מצאו אותו נובר בזוהמה של תאו כשהוא זב ריר, וממלמל לעצמו מילים חסרות פשר.

זאר-טל'מורה עצמה נפלה קורבן למהומות וסבלה ממחלות ורעב, חסרת שלטון מרכזי וחלקים גדולים ממנה נשלטים בידי בעלי אגרוף ועריקים. קאס'ארול, או ליתר דיוק רעייתו שפעלה בשמו, בעודה מנסה להסתיר את בעלה העלוב והמטורף למחצה במגדל, ניסו להחזיר סדר לעיר - אולם הצלחתם היתה חלקית בלבד.

מצבה של העיר המדרדרת הוחמר, כאשר גלים של פליטים מטיל'מאריס החלו נשפכים אל תוך בקעת קיירן. לצד אנשים הגונים שחיפשו מקום חדש להתגורר בו והיו מוכנים לעבודה קשה, הגיעו גם חבורות של אנשים אלימים, חלקם על סף טירוף, שלא בחלו באמצעים בכדי לתפוס אדמות ורכוש. קאס'ארול, שהחל לשוב לעצמו באיטיות, זכה ככל הנראה לעדנה חלקית – ואחרונה – כאשר הצליח לאחד חלק משרידי התושבים והכנופיות המקומיות תחת פיקודו, וסחף אותם אחריו בקריאה שיש להתייחס לפולשים כמו אל חיות נגועות במחלה.

ישנה שמועה כי באותם ימים, קאס'ארול, מוכה טירוף וזעם על ההשפלה והכאב שחווה, הפר את הנדר שהוא ורעייתו נדרו שנים קודם, וירד לחשיכה כדי לחפור בין אבני המפולת ולקחת בחזרה את התכשיט רב העוצמה שקבר שם. לא ברור האם מצא אותו או לא, אולם מסופר כי התכשיט עצמו הושחת – הורעל והאפיל – אולי בהשפעת מותה של ההשתקפות הצהובה והגורל הנורא שפקד את הכוהנות שלה.

בין אם יש אמת בטענה כי כוחו המשחית של הדאר'אינסר השפיע על המאורעות שחרצו את גורל העיר, או לפחות הפך אותם לקשים ואכזריים במיוחד, ובין אם לא, סופה הנורא של זאר-טל'מורה הגיע חודשים ספורים לאחר שחרורו של המוכס הגדול מבור הכלא. קבוצה גדולה של פליטים אלימים במיוחד וחמושים היטב הגיעה אל העיר, ככל הנראה תחת פיקודו של אציל לשעבר מטיל'מאריס. הללו נשבעו לשרוף ולהרוג כל מה שיעמוד בדרכם, וקאס'ארול ואנשיו נשבעו להרוג את כולם ולא לרחם על איש, כולל הילדים.

הקרב שהתחולל בעיר הפך למחזה טירוף מסמר שיער, שכמעט ואין לו מקבילה – להוציא אולי את הסיפורים על הפור'ראטי, מספר שנים לאחר מכן. מסופר על אנשים שנלחמו ורצחו כאשר הם עצמם גוססים וקטועי איברים; רצח מכוון ואכזרי של ילדים ונשים הרות; עינויים ואפילו קניבליזם, שכלל אכילה של לבבות שעודם פועמים ונוטפי דם.

לאחר שבעה ימים, לא נותרו מהעיר אלא חורבות שרופות, והמתים היו רבים מספור. קאס'ארול ויריבו מנהיג הפליטים מתו מוות נורא, וביחד איתם נספו רוב תושבי העיר והפולשים גם יחד. הגבירה לאג'ילי נכלאה במגדל הבוער שלה, והשליכה את עצמה ממרומיו אל התופת למטה כאשר הוא החל לקרוס – ועם המגדל הושמדו רבים מהאוצרות ושכיות החמדה שהיא ובעלה אספו. הניצולים המעטים מבין תושבי העיר נמלטו ממנה כשרק בגדיהם לגופם, ולא חזרו לעולם. הכוחות שהשתחררו מתוך אותה תופת אכזרית, כך מסופר, היו כה חזקים ואפלים, שהעיר שרויה בקסם אפל עד היום, ואפילו הצמחים שגדלים בין חורבותיה ובעלי החיים שבאו לשתות מהמים שנקווה בחורבות בשנים שלאחר מכן התעוותו. מסופר כי בין חורבות הגנים שטיפחה הגבירה לאג'ילי, גדלים צמחים שמשלבים בתוכם עצמות, או לכל הפחות, הגבעולים שלהם מזכירים בצורתם עצמות ושרידי אדם אחרים.

כך, הגיע לסופו סיפורם של המוכס הגדול, רעייתו והעיר זאר-טל'מורה. לא נותרו אלא חורבות מוכות רוח, מקום מסתור לחיות קטלניות ולנוודים ופושעים נמלטים, שרבים מהם השתנו והתעוותו בשל הקסם האפל שעודו שורה שם גם היום, שני דורות מאוחר יותר.

יצורים ברכס טל'מורה

הרכסים של טל'מורה לא היו תמיד איזור צחיח כפי שהם היום. סיפורים מדורות עברו מתארים רכסים ירוקים מלאים בעצים ושיחים מלבלבים. זכר לאותם נופים השתמר בציורים על כדים שנמכרו בזאר-טל'מורה, וכמה מהם התגלגלו לארמון השוקע או לבתי המשפחות האמידות בגבעות השחר המוזהב והשתמרו שם עד היום.

מסופר שבימי האימפריה, אצילים מבקעת קיירן וממזרח טיל'מאריס היו מנהלים מסעות ציד ברכסים ובגאיות שביניהם, תרים אחר יצורים שדמו לסוסים, קשקשים מבריקים בצידי הגוף ובצידי הרגליים, וזנב ארוך שהזכיר לטאה גדולה - או דרקון זעיר. לאותם יצורים, או לחלקים מהם לאחר שניצודו, היו לפי השמועות כוחות קסם בעלי ערך רב. לפי סיפורים אחרים, לפני דורות רבים, אפשר היה למצוא בגבעות גם גריפונים, ואלו קיננו בנקיקים הקשים לגישה שבין הרכסים.

נראה שאותן חיות אגדיות נכחדו מהרכסים שנים ארוכות לפני ההתנפצות הגדולה; הגריפונים נעלמו דור או שניים לאחר הקמת הארמון של בנות א-רילאן, וראשו של אחד האחרונים ב'סוסי הדרקון' שנהרג בדור שלפני מלחמות הורד האפור, פוחלץ ונתלה בטרקלינו של המוכס הגדול של זאר-טל'מורה.

כיום, מסופר שבנקיקים העמוקים שבין הרכסים, ואולי גם בחורבות זאר-טל'מורה הופיעו דיירים חדשים ואפלוליים יותר. בין החורבות פורחים צמחים טורפים מסוגים לא מוכרים, שיש טוענים שחלקם ספגו רסיסים של תודעה מיוסרת של אנשים שנהרגו בחורבן העיר.

גרוע מכך: מסופר שחיות נדירות, חלקן מהדרום הרחוק, שאספה רעייתו המנוחה של אדון זאר-טלמורה הצליחו להימלט בעת חורבן העיר, ולהתרבות בנקיקים שבין הגבעות. בין היתר, מדובר בקופים גדולים מזן מסוכן, שתנאי החיים בגבעות, ואולי שרידי הכוחות המגיים האפלים בחורבות העיר, הפכו אותם לתבוניים ורצחניים, עם עיניים שנוצצות באדום ארסי. לפי שמועה אחרת – עיניהם נוצצות דווקא בירוק, כמו חיקוי לעגני לעיניה של הגבירה שהביאה אותם לכאן.

קופי הנקיקים הפכו עם השנים לסכנה לא מבוטלת עבור מי שמשוטט באיזור לבד או בחבורה קטנה, ופה ושם הם החלו להראות ליד הדרך ההררית, עוקבים אחרי שיירות או סיורים צבאיים קטנים ומנסים לזנב בהם.

שמועות אחרות מספרות על יצורים נבונים ומסוכנים עוד יותר שנמשכו לערפל שבין הנקיקים או לקסם האפל בחורבות זאר-טל'מורה. חבורת הרפתקנים שיצא לחפש סוסי דרקון, מצאה עקבות של יצורים הולכי על שתיים שדומים לעקבות ציפור גדולה. סימנים נוספים שנמצאו בידי ציידים ואנשים אחרים בשנים מאוחרות יותר, כולל שרידים של נוצות קרועות, מרמזים על נוכחות של אנושואידים דמויי ציפור שידועים בדרום הרחוק בתור אוּשְלוּק: יצורים נתעבים בעלי מקור משונן, שנהנים לחפור בשדות קטל ישנים ומקומות אחרים נגועים בקסם אפל, ותרים לא רק אחר אוצרות נוצצים, אלא גם מתענגים על שרידי יגון וצער של אנשים שמתו מוות אלים או סבלו סבל נורא מסוג אחר. עד כה, מלבד נוצות, עקבות ושרידים דומים, אין תיעוד של היתקלויות ביצורים הללו בבקעת קיירן – אולם שמועה עקשנית טוענת, כי האימה שחיילי העוצרת נתקלו בה מתחת להיכל הצורפים קשורה לאותם אושלוק; וכי מפקדת מצודת ליר'אנסול פקדה על אנשיה, מסיבות השמורות עימה, לשמור על הדבר בסוד.

בחזרה לאינדקס של הגרסה העברית של האתר

בחזרה אל האינדקס של חוברת הבסיס

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.