בקעת
קיירן: ספר הבסיס של עולם המערכה מלסטרה
פרק 11: מערב הבקעה – פתחת טל'מורה
פרולוג | נוף, דרכי
הגעה ועזיבה ומקומות חשובים | אוכלוסיה | היסטוריה
ומערכה
| דמויות
חשובות
| מוצא
לדמויות שחקן
|
נוף, מקומות מרכזיים ודרכי הגעה ועזיבה הקצה
המערבי של בקעת קיירן, מעבר לגבעות השחר המוזהב וליער טִילְ'וָארְן, הוא ארץ
עגומה של סלעים חומים, מנומרים בשיחים מרשרשים ועשב גס, עם עצים בודדים ומעוקמים
שגדלים פה ושם. במערב,
הארץ מטפסת אל רכס הגבעות הצחיח של טל'מורה. הרכס מתנשא לגובה של מעל 500 מטרים,
חולש על בקעת קיירן ממערב, ומפריד בינה לבין מחוז טיל'מאריס – מחוז שלטונה של
עוצרת הורד האפור. הצמחיה
הדלילה ומוכת הרוח של האיזור הולכת ומתמעטת ככל שהארץ מטפסת אל תוך הגבעות
במערב. רק בחלק הצפוני יותר של האיזור, קיימים איזורים ירוקים וסבוכים יותר: שם,
מתפתלים מספר גאיות וקניונים בין המצוקים, חלקם עמוקים מאד, ומחוברים לפי השמועה
לסדקים שנפערו במהלך ההתנפצות הגדולה. כך,
נוצר בצפון-מערב האיזור מבוך בוגדני שמכונה "נקיקי טלאנה", שם הצמחיה
שופעת יותר, וחלקה מוזרה וייחודית לאיזור. תופעה זו, ביחד עם גווי מים נסתרים,
מושכים לכאן בעלי חיים ויצורים הרריים, ויש אומרים שחלקם קסומים ויקרי-ערך. המראה
המרכזי שמזוהה כיום עם האיזור, הוא חורבות של עיר שישבה במרומי הגבעה הגדולה
שמצפון למקום בו דרך המסחר האנ'מירית מסתיימת כיום, ונבלעת במפולות סלעים וצמחית
בור חומה, שחוסמים את מה שהיה פעם פתח של דרך תת-קרקעית חצובה ששימשה סוחרים
ועוברי אורח בתקופת האימפריה. את
החורבות ניתן לראות מרחוק מגבעות השחר המוזהב, ובימים בהירים, אפילו מהמגדלים של
הארמון השוקע: איי חורבות שביניהן מזדקרות עדיין שורות עמודים שהיו פעם מפוארים,
חלקם עדיין כמעט שלמים; שערים הרוסים ובתי מידות שקרסו. כיום, רק הרוח שורקת בין
שערים ואבני פסיפס שוקעות והולכות בתוך העשב החום, במקום בו השתרעו עד לפני
עשורים ספורים רחובות מפוארים ושווקים הומי אדם.
בראש
הגבעה, נישא מה שנראה כיום כמו שן רקובה ושחורה: שרידיו של מגדל המוכס הגדול
קָאסְ'אָרוֹל: מעוזו של גביר שנוי במחלוקת שעלה מהאשפתות, חי בעושר מופלג במשך
שנים עם רעייתו, עד שנפל באורח כואב ומבזה במיוחד. הגעה ועזיבה אל
פתחת טל'מורה אפשר להגיע בקלות מגבעות השחר המוזהב, במסע על דרך המסחר הישנה
שהולכת והופכת משובשת יותר, עד שהיא נעלמת לגמרי בין אבני מפולת וצמחיה שנערמה
מתחת לגבעה עליה עמדה פעם העיר זאר-טל'מורה. דרך אחרת, חדשה וצרה יותר, ממשיכה
מגבעות השחר המוזהב צפונה ומערבה, ליד שולי יער טיל'וארן, אל הדרך ההררית החדשה
שפתחו אנשי העוצרת. שיירות סוחרים עוברות בה, לא לעיתים קרובות מדי, בדרכן
להעפיל אל מצודת ליר'אנסול ולהמשיך הלאה משם בדרך הסלעית והמפותלת שמוליכה אל
מחוזות שלטונה של עוצרת הורד האפור במערב. עד
ההתנפצות הגדולה, איזור פתחת טל'מורה שימש כדרך ראשית. סוחרים, משרתים של
האימפריה ושאר עוברי-אורח השתמשו בה באורח שוטף כדרך ראשית למסע מעיר הנמל
הגדולה טיל'מירלן ומחוז טיל'מאריס במערב אל בקעת קיירן והארצות שמעבר לה. מנהרה
עצומה שנחפרה מתחת לגבעות טלאנה שימשה כדרך נוחה ומהירה לעגלות וכרכרות. מסופר
כי המנהרה היתה רחבה ומתוחזקת היטב, גובהה הגיע כמעט לעשרה מטרים במקומות
מסוימים, ומספר עגלות יכלו לעבור בה זו לצד זו. בקירות המערה נקבעו גבישי מאור
אנ'מיריים מכושפים שריצדו על הלבנים המסותתות היטב באור אדמדם. פה ושם, נחפרו
בצדדיה מעברים צדדיים – החל מגומחות עם שקתות לסוסים, ועד היכלות מנוחה בהם ניתן
היה למצוא חדרי משמר, פונדקים שכוחים, ואפילו מעברים לקומות נמוכות יותר, שלא
ברור למה שימשו. הקצה
המזרחי של הדרך הסתיים בשער עצום שנחצב באבן, שפסלים גבוהים של ההשתקפות הכחולה
וההשתקפות האדומה נישאו משני צדדיו. שיירת סוחרים שיצאה מבעד לשער ובתי המכס
שלצידו, יכלה להמשיך מזרחה, או להעפיל למנוחה ולסחר בעיר זאר-טל'מורה שהשקיפה על
השער מגבוה. זאר-טל'מורה התגאתה בשווקים משגשגים, פונדקים מכל הסוגים ושעשועים –
וגם בבית משפט וכלא שנועד בעיקר עבור מי שנתפסו מנסים להבריח סחורות בלא רשיונות
מתאימים או בלא לשלם מכס. כיום,
המקום כולו עזוב, הרוס ונטול נפש חיה, מלבד ציידים, נוודים או הרפתקנים שמזדמנים
מפעם לפעם אל החורבות העגומות של העיר או נמצאים בדרכם אל נקיקי טלאנה.
זאר-טל'מורה נפגעה במלחמות הורד האפור, וחרבה לגמרי שנים ספורות לאחר מכן, בקרב
בין אנשי המוכס הגדול של העיר לפליטים אלימים, שהפך למחזה טירוף ולטבח מזעזע,
חריג אפילו בקנה המידה של אותן שנים אפלות. הניצולים המעטים מהעיר נמלטו מבית
המטבחיים אל מחוז רל'נארן או מקומות מרוחקים יותר, ולא חזרו מעולם. חלק
מהשער הגדול של המנהרה עודנו מזדקר מתוך טונות של אבני מפולת שקרסו מהגבעות
וצמחיה חומה ומכוערת שצמחה ביניהן עם השנים. פסלה של ההשתקפות הכחולה עומד, לבדו
וכמעט שלם (גם אם נגוע בשכבה עבה של אזוב) בצד הקמרון שנמחץ. הפסל השני נעלם
לגמרי, נקבר מתחת לסוללה שלמה של סלעים. לא ברור כמה מהמנהרות שמעבר לשער שרדו -
גם אם הן נגועות בסדקים בשל הזנחה, וחסומות למחצה באבני מפולת שקרסו מהקירות -
וכמה מהן קרס לגמרי. קריסת
השער והמנהרות לא ארעה בבת-אחת, ומסופר כי גם אם ההתנפצות הגדולה זעזעה את עמודי
התמך של הדרך וסדקה את הקירות שלה, במשך שנים לאחר מכן ניתן היה עדיין לחצות
אותה ממערב למזרח, ובדרך זו הגיעו פליטים רבים שנסו ממחוז טיל'מאריס. הדעה
המקובלת היא שלפחות חלק מהמנהרות עדיין עומדות כיום; וכי ההתנפצות הגדולה לא רק
ערערה ובסופו של דבר חסמה דרכים, אלא גם פתחה דרכים אחרות – מבורות עמוקים ועד
מעברים חשוכים למפלסים שלא האנ'מירים חצבו אותם. לפי אחד הסיפורים, נוצרה דרך
חדשה ואפלה, שיורדת עמוק למטה, אל עבר גדותיו של אגם תת-קרקעי עצום, עשרות מטרים
מתחת לדרך הסחר האנ'מירית המקורית; ויצורים מוזרים וחסרי שם שורצים סביבו
ובמעמקיו. הדרך ההררית והיכל הצורפים לאחר
שעוצרת הורד האפור השתלטה רוב מחוז טיל'מאריס במערב, ועוד לפני חתימת הסכם השלום
בינה לבין כוחות ההשתקפות הכחולה ברכס קאראנסיל, אנשי העוצרת החלו לשפץ דרך
מפותלת שמעפילה על גבעות טלאנה. הם סללו מחדש חלקים ממנה שנהרסו, והרחיבו אותה
באורח שיאפשר מעבר עגלות, למצער ברוב עונות השנה. הדרך
החדשה הזו עוברת מצפון לתוואי של דרך המנהרות העתיקה, והיא צרה ואיטית יותר,
מפלסת את דרכה במעלה מדרונות, לעיתים תלולים יחסית, ובין מצוקים ותהומות
ערפיליות. עם זאת, כיום היא נחשבת בטוחה יחסית, ומאפשרת מעבר אנשים וסחורות בין
טיל'מאריס ובקעת קיירן. לקראת הקצה המזרחי של הדרך, לפני שהיא יורדת לעבר פאתי
יער טיל'וארן וגבעות השחר הזהוב, נישאת מצודה עתיקה ומעליה מגדל עגול וגבוה,
ששניהם שופצו בידי אנשי העוצרת, לאחר שנים ארוכות בהם היו חרבים למחצה. זאת
מצודת ליר'אנסול, אחד ממספר מעוזים שנועדו לאבטח את הדרך ההררית, והגדול והמבוצר
מביניהם. בחצר המצודה, יכולות שיירות לעצור ולנוח, או לתפוס מחסה מפני מזג אוויר
סוער, או כאשר סיירי המגדל חוששים כי יצורים מסוכנים התקרבו אל הדרך. בימים
בהירים, אפשר לראות את קצה המגדל ממערב בקעת קיירן – מחט אפלולית מזדקרת גבוה
ברקיע, ומעליה מתנוסס נס הורד האפור. מכאן, לפי החדשות שנפוצו בבקעה בשנה
האחרונה, תגיע בקרוב העוצרת עצמה, ביחד עם היורש הצעיר של הורד האפור - בדרכה אל
אנ'מירלור, לשאת דברים לפני מועצת הבקעה ולנסות ולשכנע את האצילים המקומיים
להשיבע לה אמונים.
מסופר,
שעל חיל המצב של המצודה הוטלה גם משימה אחרת: לחקור פירים עמוקים שהשתמרו
מתחתיה, ומוליכים אל תוך מערות חצובות בסלע במעמקי הגבעות. יתכן שאנשי העוצרת
מחפשים, אוצרות מימי האימפריה, או חשוב אף יותר – חיבורים לתוואי דרך המסחר
התת-קרקעית העתיקה. בפועל,
אנשי העוצרת חשפו היכל גדול חצוב לתלפיות בסלע, עמוק מתחת למצודה שלהם. לפי
שרידים של מכשירים וחפצים אחרים שנמצאו בו, יתכן שהוא שימש פעם חבורה מסתורית של
צורפים – ומכאן השם שניתן לו: "היכל הצורפים". לא ברור מה בדיוק נמצא
שם, אולם לפי השמועה, חיילי העוצרת ניקו את ההיכל ואבטחו אותו - אולם כאשר ניסו
להמשיך ולחפור את אחת הדרכים הצדדיות שהובילה מפאתיו כלפי מטה, נתקלו בדבר-מה
שעצר אותם, ואילץ אותם לסגת בחזרה אל היכל הצורפים. לפי אחת הגרסאות, אנשי
העוצרת הנסוגים נאלצו גם למהר ולמוטט את אותה מנהרה. יש הטוענים לקשר בין מה
שהפחיד את אנשי העוצרת, לשמועה מצמררת אחרת – על אימה עתיקה ששורצת עמוק יותר,
במצולות האגם התת-קרקעי שמתחת לדרך המסחר הישנה. |
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.