עץ באברו'באז' ("שסק-רסק")

 

 

עץ פרי רעיל שמקורו כנראה בסבך המוזר של איזור ג'אסירמר שממזרח ליער וארת'ארון, אולם התפשט ממנו למזרח ואר'תארון וגם לאיזורים אחרים.

 

תיאור:

הבאברובאז' הוא עץ פרי, שפרטים עתיקים וגדולים שלו יכולים להגיע אל גובה של מעל 20 מטרים, אולם הגובה הממוצע של מרבית העצים הוא כ 7-8 מטרם. הגזע הוא גמיש, ונראה כאילו הוא מורכב מטבעות שמנוניות וגדולות שבנויות זו על זו; החלק העליון של הגזע, מעל להתפצלות הענפים, מצמיח עלים גדולים ובשרניים בצורה אליפטית מתחדדת בקצה, בגוון כתום או כתום-אדמדם ואורך של כ-15-30 ס"מ.

פה ושם, בוקעים מהגזע ומהענפים הגדולים קוצים סגולים, נוטפים לא פעם גם הם עסיס; במחצית הגובה של הגזע עד שני-שליש ממנו, בוקעים מהגזע כשמונה עד עשרה ענפים סגולים-חומים, עליהם גדלים הפירות המפורסמים של העץ - מדובר בפירות שחלקם גדלים למימדים עצומים (אורך של כ-2 מטרים וקוטר של כמעט מטר), בגוון כתום-עכור עם נקודות כהות, במשקל שמתקרב לעיתים ל-300 ק"ג, וצורה שמזכירה לא פעם שסק ענקי, תפוח ורקוב, שמתחיל להבקע עוד כשהוא נתלה מהענף.

 

הפירות הם בטעם (וריח תואם) מתקתק-נאלח, שמזכיר צחנה של גופה נרקבת; הם מלאים גלעינים שגדלים בתוך בשר שמנוני, שידוע בתכונה שלו להתפקע ולהפוך לערמות ריחניות וצמיגות כל אימת שהפרי נושר לאדמה - והערמות הללו עשויות לשרוד במשך ימים ולעיתים אפילו שבועות ארוכים.

הפירות נחשבים רעילים למדי עבור כל בן-אדם וכמעט כל דמוי אנוש (כולל קוטזוקי) שישתטה להתעלם מהריח הנורא ולאכול אותו - הרעל אמנם יביא רק לעיתים נדירות למוות או מחלה קטלנית, אבל בהחלט יכול לנגע את האוכל בכאבי בטן ושלשולים עזים, מלווים בחום והזעה, למשך מספר ימים לפחות.

אם לא די בזה, הבאברו'באז מפיץ נבגים או אבקנים מסביבו, ואלו יכולים למלא את האוויר מסביבו בטווח של עשרות מטרים (בעיקר אם מדובר בעץ גדול); כל יצור שאינו באברו שמתקרב ושוהה בתוך 'ההילה' הזו עלול להתקשות בנשימה, לסבול מעונשין 1- או 2- לכל הגלגולים, ולאחר זמן-מה להתחיל לספוג נזק הלם שילך ויצטבר, עד שיצא מטווח הנבגים או האבקנים.

 

נראה שקיים יחס מוזר של סימביוזה בין העץ לבין היצורים מגזע הבאברו, שלהוטים אחרי הפירות (ולעיתים גם הקליפה של הגזע) של העץ, לועסים בהנאה את הבשר המבאיש של הפירות ואת הגלעינים, ומשתמשים בגלעינים הגדולים יותר למחרוזות.

נראה, שהבאברו, כאשר הם לועסים את הגלעינים או נושאים אותם (וגם משתמשים בצואה של עצמם במקום בו הם מקיימים חקלאות פרימטיבית), משמשים מפיצים מצוינים של הזרעים של העץ, וגורמים לשתילים שלו לנבוט ולהתאקלם בקרקעות חדשות - מה גם שהם מגינים על השתילים האלו בקנאות של ממש מפני בני-אדם או כל יצור אחר שינסה לעקור אותם.

 

 

ערך כלכלי:

ה"שסק רסק" נחשב בדרך-כלל למין מזיק בלא כל ערך עבור חקלאים או מתיישבים אנושיים; הפירות שלו רעילים ומקור לערמות מבאישות שמושכות חרקים מזיקים, שלא לדבר על הבאברו עצמם; הגזע שלו שמנוני ולח מכדי לשמש חומר בניה.

מנגד, עשבונאים ואלכימאים מדירוג 3 ומעלה, יכולים לנסות להפיק מעץ בוגר חלקים מסוימים מהבשר והאבקנים - בדרך-כלל תפיחות פנימיות רכות שקל מאד למעוך אותן בקלות ולגרום להן לאבד כל ערך (מה גם שעל כל עץ יש רק 'תפיחות' מעטות שהן בדיוק במצב הנכון להפרדה ושימור). החלקים האלו הם חומר גלם מצוין עבור מספר שיקויים מתקדמים: הן שמנים קסומים שנועדו לטיפול בלהבים של כלי נשק קסומים; והן שיקויי התחדשות ועמידות, שטובים הן להגנה מיידית על מי ששותה אותם, והן כחומר גלם להקניית תכונות כאלו לבדים ושריונות עור, ולעיתים גם לבטנה הרכה של שיריון מתכת.

אי לכך, אלכימאים מומחים ועשירים יהיו מוכנים לשלם כ-250-400 באן עבור פודים או פיסות שלמות מהחלקים המתאימים של הפירות והאבקנים של העץ.

 

 

 

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.