הרפתקאה לכנס אייקון 2022
"ריקודם
האחרון של האד'ירה"
סיפורי דמויות
זה
סיפור רקע של אחת הדמויות שמוצעות לבחירה בהרפתקאה 'ריקודם האחרון של
האד'דירה"; הוא כולל רקע, תיאור חיצוני ופסקת 'מניעים' שנועדה להסביר הן על
האופי של הדמות ובעיקר מה המניע שלה להצטרף להרפתקאה (כלומר, לשיירה של המלומד הזר
שעושה את דרכה מחצרות הגרניט לעמק של פארנאת' ארת'אל).
לחזרה אל האינדקס של ההרפתקאה
ולקישורים לדפי הרקע של כל הדמויות לחץ כאן
|
טאהל'ראניל
("טאלרי") גזע: בת-אדם (המוצא המדויק לא ברור) מקצוע: קאראנ'סירי זרים שיתקלו בנערה צעירה בעלת עור חיוור כמו השלג ושיער שחור כמו הלילה
שנודדת בין הכפרים בשיריון קשקשים ישן עם קתרוס מעץ הובנה, עלולים לחשוב בטעות
שהיא בארד נודד; מה גם שטאלרי אימצה במידה רבה את המסווה הזה, ולא בוחלת באפשרות
לקבל חדרים וארוחת ערב חינם בתמורה לשירה בקולה הרהוט והצונן, שנמהל בו שמץ מבטא
זר נוקשה, אבל מתנגן בדרכו. קשה לנחש, שהנערה החיוורת הזו היא חניכה מצטיינת לשעבר בטירת
הדרקון הלבן, שהוכשרה לשרת את החורף הארוך בתור לוחמת מדויקת וחסרת רחמים;
ושחודשים מעטים עמדו בינה לבין הפיכה לאבירה צעירה במסדר אבירי הכפור. טאהל'ראניר גדלה בעיר הגבוהה קאראנ'רוהה בחצרו של פונדקאי שנחשב
מאז ומעולם כ'ידיד המשמר'; היא אינה יודעת מי היו הוריה (אם כי לפי רמזים ששמעה,
אמה היתה פליטה מאורמת'ריל שאיבדה את שארית כספה בקארנ'רוהה, ומתה זמן קצר לאחר
שבתה נולדה), ולפחות כלפי חוץ היא טוענת שהדבר אינו משנה לה כמלוא הנימה, בוודאי
מרגע בו התקבלה למסדר אבירי הכפור שאמור היה להיות משפחתה החדשה... אלמלא נפלה
קורבן לבגידה, או לתככים שבין המסטרים היריבים שבטירת הדרקון הלבן. טאלרי יודעת, או לפחות טוענת בקול שקט ונוקשה כמו פלדה, שכמה
מחניכיו של הבהמה הגסה, המסטר גאהר'נור, קינאו בה ולא סלחו לה על כמה הפסדים
בתחרויות האכזריות שבין החניכים הצעירים, ולכן מצאו דרך להפליל אותה בנסיוןלהכנס
לאחד הכוכים האסורים וללמוד כוחות אסורים; וכי המסטר שלה עצמה לא היה אמיץ מספיק
כדי להגן עליה כמו שראוי – מה שהוביל לאיזו 'פשרה' שבמסגרתה אמנם זוכתה והותר לה
להחזיק בחרב שלה, אבל נדרשה לעזוב את מגדל הדרקון הלבן ולא לחזור אליו לעולם (או
לפחות עד שמישהו במסדר הקפוא יחליט לקרוא לה מחדש). טאהל'ראניל הפכה לאישה צינית מאד, מתחת למסווה של הנימוס הרהוט
והיכולת להעמיד פני ליידי עדינה. היא משכנעת את עצמה, שהסילוק שלה היה לטובה,
ומאפשר לה להפעיל את הכוחות שלה לפי רצונה, בלא להיות כבולה לחוקים עתיקים
ועבשים, כשהיא משרתת את עצמה, ואת עצמה בלבד. לעיתים היא רדופה בזכרונות מרים
מהעבר (למשל, הדרך בה נקברה בקרח באחד המבחנים שעברה, עד שנחשבה במשך שעות למתה
בעיני כולם; רק בכדי שהכל יושם לאל בגלל תרגיל של חבורת בריונים עם להבת-כפור
עלובה כמו פתית שלג נמס). כעת, כאשר ירדה מההרים אל בקעת קיירן, היא רואה את העולם סביבה
כעולם רכרוכי ומנוון; עולם שאנשי המעלה ובעלי הדם הרם בו מעטים, ורובם התרככו
והפכו עלובים; ופראים חשוכים וסתם טיפוסים מאוסים ועלובים התרבו בו ושכחו את
המקום שלהם. טאלרי הגיעה לחצרות הגרניט שמתחת לטירת הלורד קור-אומתל, שאביו נחשב
פעם לידיד המסדר הקפוא, וגילתה שהניוון קנה אחיזה גם שם; האנשים הפשוטים
וההגונים התמעטו, ובמקום עלו לגדולה טיפוסים גנדרניים וחלקלקים שמנסים לחקות
אופנות מהנסיכות האפורה; ובמשמר השתלבו אנשים שנראים לה מושחתים או גרוע מזה. טאלרי ניחשה שלא תצליח להשיג הרבה במקום הזה, ניצלה הזדמנות
והצטרפה לשיירה של מלומד זר, שלא העלה על דעתו לסרב להסיע זמרת נודדת צעירה
ונאה, ש"דיבורה המלבב הזכיר לו את ימי עלומיו". מניעים: טאלרי, בהעדר כל תוכנית ממשית (לפחות כזו שמתאימה לכוחה כרגע,
שהוא צנוע מאד), רוצה להתרחק מהטירה של הלורד ולחפש הזדמנויות להתנסות ולהתעצם
באיזורי הספר הפראיים יותר - בין אם בהגנה על המלומד או כל דבר אחר שההשתקפות
הכחולה תזמן לה בדרך; וזו תהיה ראשיתו של מסע לצבור עוצמה כדי להעמידה בהמשך לשם
הקמה מחדש של האימפריה או כל דרך אחרת ללכת בה בעקבותיה הנעלים של 'רסיס הקרח';
וטאלרי תעשה זאת, תוך שהיא משתמשת בשכלה החד או בחרבה לפי הצורך. טאלרי אינה מרושעת, ונרתעת מאכזריות לשם אכזריות; נהפוך הוא, לפחות
לפי דעתה, האידיאלים והמטרות שלה מכוונות לטוב. אבל כאשר נדרשת מכה אכזרית, היא
שם כדי להכות אותה; בלא שום חיבוטים מיותרים שהולמים את המאמינים הרכרוכיים של
אלת האור (למשל); הכוחות האפלים ששורצים בבקעת קיירן ובמקומות אחרים לא יטופלו
כפי שמגיע להם באמצעים נעימים – ולעיתים הגיע זמן להלחם באש באמצעות אש, או ליתר
דיוק, באמצעות משב של קרח מקפיא. הדבר היחיד שהיא עודה מעריצה בכל ליבה, כאילו נותרה עדיין ילדה
מטופשת ורומנטית, זה את זכרה של המצביאה הדגולה, רסיס הקרח, וכל דבר שקשור אליה. חזרה אל האינדקס של ההרפתקאה
'ריקודם האחרון של האד'ירה" |
|
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.