הרפתקאה לכנס אייקון 2022
"ריקודם
האחרון של האד'ירה"
סיפורי דמויות
זה
סיפור רקע של אחת הדמויות שמוצעות לבחירה בהרפתקאה 'ריקודם האחרון של
האד'דירה"; הוא כולל רקע, תיאור חיצוני ופסקת 'מניעים' שנועדה להסביר הן על
האופי של הדמות ובעיקר מה המניע שלה להצטרף להרפתקאה (כלומר, לשיירה של המלומד הזר
שעושה את דרכה מחצרות הגרניט לעמק של פארנאת' ארת'אל).
לחזרה אל האינדקס של ההרפתקאה
ולקישורים לדפי הרקע של כל הדמויות לחץ כאן
|
רארד
קורמאליר גזע ומוצא: אדם
(אנ'מירי, מצאצאי המורדים של הת'ארילין בנסיכות האפורה) מקצוע: סייר (אפשרי
במידת הצורך להפוך אותו ללוחם) "הם אמרו שנלחמנו רק בשביל לעזור לאצילים
להחזיק ת'עבדים שלהם. זה לא נכון, בן. זה לא נכון. נלחמנו כדי לסלק
ת'מלקקי תחת של הנסיך מהגרון שלנו. ואז הפסדנו... והלכנו לגלות. האנשים של העריץ, הם יגיעו גם לכאן, בן. לעמק הזה
באמצע שום מקום. אתה עוד תראה. הם יבואו לרמוס אותנו, עם המדים והחוקים שלהם, וכל
המילים המסובכות שהם המציאו במיוחד כדי לטנף עלינו. איפה החבית הארורה של המים? אני צמא, בן. אני צמא... האפר של קורדאמאר לית'... כל הזמן בגרון שלי. אנ'לא
יכול להוציא אותו" רארד
הוא בנו של קצין פרשים ששירת את גנרל וארלי במרד הת'ארילין, נפצע פצעים קשים
בקרב העקוב מדם בקורדאמאר-לית', ומעולם לא התאושש. רארד עצמו זוכר מעט מאד
מהמולדת הישנה במרומי הרכסים של הת'ארילין, על האחוזות ומטעי דקלי הפנינה שלהם
(המשפחה שלו מעולם לא היתה עשירה מספיק כדי להחזיק בכאלו, בכל מקרה); הוא גדל
בגלות; בעמק קודר בשולי נחלות הלורד קור-אומתל, שבבקעת קיירן הרחוקה כל-כך מהבית
הישן - אבל הלורד ארת'יריון הזקן הציע מקלט וקומץ אדמות בספר למורדים המובסים;
ואנשי הת'ארילין אינם מפונקים - הם לקחו מה שהוצע להם. רארד
גדל והגיע לבגרות בחווה עם גג רעפי עץ בלויים וקירות חורקים, מרחק כמה שעות מסע
לפחות מהכפר ראת'ור, שם התיישבו רוב המורדים הגולים. חווה, שהיתה פעם רכושה של
משפחה מקומית, שכל בניה נספו בקדחת הצל, שנים ארוכות לפני שמורדי הת'ארילין
ופליטים אחרים מהנסיכות האפורה קיבלו את הזכות להתיישב בפארנאת' ארת'אל. שם, הוא
גדל ביחד עם אבא זועף וצולע, שהפציעות והצלקות מהמלחמה ההיא מעולם לא נטשו אותו,
וגרמו לו לדעוך באיטיות של שנים, עד שלפני שלוש שנים בא המוות וגאל אותו
מיסוריו; רארד קבר אותו מאחורי האחוזה, מתחת לעץ תפוחי-כפור עתיק שיושב מעל חלקת
שעורת הרוח הקטנה של המשפחה. ככל
שרארד גדל והפך מנער לגבר צעיר, כך הלך וגבר הדמיון שלו לאביו - או ליתר דיוק,
הצורה הנאה והחסונה של אביו, על הבלורית הצהובה-אפרפרה השופעת, ארשת הפנים
המרשימה מהמצח הגבוה ועד הזקן הבהיר הקצר, והעיניים הכחולות-חודרות; ממש כפי
שנראה אביו לפני שרכב אל המלחמה הגדולה במולדת הישנה. הדבר הביא ללא מעט לחישות
ותשומת לב שהופנתה כלפיו בקרב משפחות אחרות של גולי הת'ארילין שחיות בראת'ור
ובכפרים אחרים בעמק. אלא
שרארד עצמו לא חיבב את הלחישות וההזמנות; הוא ירש מאביו את החשדנות ואת הרצון
הלא לגמרי מובן להתרחק מהכפריים האחרים, גם אלו שלחמו איתו שכם אל שכם במרד
הת'ארילין - מה גם שרארד, עד כמה שהוא חסון ונאה כלפי חוץ, גילה מזמן שהוא סובל
מלשון כבדה בחברה של משפחות מכובדות אחרות ועלמות צעירות ומצחקקות שהגיעו לפרקן;
הוא שוכח תמיד את המילים הנכונות, והרקדן הכי גרוע בכל פארנאת' ארת'אל, או כך
לפחות הוא חושב. במיוחד, העדיף להתרחק מקרובי משפחתו המתוחכמים מדי שגרים בקצה
האחר של ראת'ור, ומבתם המלומדת, המפונקת והמרגיזה עם כל הספרים, המילים הגבוהות
והשאיפות שלה. הוא
העדיף להמשיך לבלות את זמנו בחווה, בטיפול בשעורת הרוח, תפוחי הכפור וקומץ הפרות
ההרריות רעות המזג, שכיבדו אותו מספיק כדי להיות פחות רעות מזג כאשר הוא הוציא
אותן למרעה, ומפעם לפעם ידע - בניגוד לרוב הכפריים - איך לפתות שור בר זועם
מהיער לבוא ו"לעשות בהן את מה שצריך"; הקשת הגדולה שלו, שהיתה של אביו
לפניו והרגה תריסרים מ'הגוזלים הרמים' והלגיונרים כחולי המדים ששירתו את הנסיך
הרם בקרבות על הת'ארילין, לימדה בשנים האחרונות את הזאבים, חתולי הפרא ואפילו
דוב אחד או שניים, בדרך הקשה, להתרחק מהחווה של רארד ומהעדר שלו. רארד
גם היה ממשיך לחיות כך, ומסתפק בחברתם של שני עובדי-חווה זקנים ונער חווה אחד,
מטומטם למדי אבל חרוץ ובעל לב טוב, שעובד איתו בבית ובחלקת שעורי הרוח. אלא,
שהרוחות הרעות של השנה האחרונה הביאו למספר סיבוכים, שהביאו את רארד לבלות יותר
ויותר זמן מחוץ לחווה; ובסופו של דבר גם להשכיר את הקשת וכשרונות הסייר שלו
למלומד זר - איש המולדת הישנה, אבל נאמן דווקא של בנו של העריץ הגדול שדיכא את
מרד התארילין, כולו מילים ותורות מסובכות שרארד לא מבין מהם כלום, אבל חושד בהן
מאד. מניעים: השנה האחרונה
לא היתה טובה עבור רארד והחווה שלו. סערות החורף הותירו נזקים כבדים שמצריכים
כסף; גובי המס של הלורד החדש החלו להיות פעילים ותובעניים יותר מאי-פעם בעבר;
והלחצים עליו להתערב בחברה בכפר ראת'ור, ואולי גם להתחבר מחדש ולבקש עזרה מקרובי
משפחתו שחיים שם, הלכו וגברו. גרוע
מזה; למרות לשונו הכבדה משהו והאורח שבו הוא נראה כאילו הוא לא מתעניין בדבר שלא
קשור לחברה, רארד חש יפה את הרוח, לא רק בין העצים אלא גם בין האנשים, ומרגיש
יפה את הרוחות הקרות והעוינות שנושבות מחצר הלורד החדש; הוא שמע את הלחישות
שהולכות ומתגברות על צווים אכזריים שעומדים להגיע, שמעבר להן - איך לא (או כך
לפחות לוחשים), עומד רצונו של הנסיך העריץ מהמולדת הישנה (או ליתר דיוק, בנו
שמושל שם כיום, ואומרים שהוא גרוע יותר מאביו, וגם חצי מטורף). רארד לא מבין את
הפרטים והדקויות, אבל חש שמשהו רע עומד לקרות - מה גם, שאביו המת פקד אותו כמה
וכמה פעמים בחלום, כל פעם עם אותה אזהרה. מעבר
לעובדה, שרארד צריך כסף, והמלומד הזר (שעל-פניו נראה כחצי מטורלל, אבל לא אדם
רע) מציע כסף, והרבה, למי שילווה אותו באיזו חקירה מטופשת של תורה מלאה במילים
מסובכות על קופים או דם של קופים, רארד גמר אומר בינו לבינו לברר, האם המלומד
הוא האיש שהרוח של אבא שלו ניסתה להזהיר מפניו, שבא כדי לפגוע במורדים הגולים -
ואם כן, רארד ישקול ברצינות לנצל הזדמנות ולגרום לו לגמור בקבר לא מסומן אי-שם
במקום שאף-אחד לא ימצא אף פעם. חזרה אל האינדקס של ההרפתקאה
'ריקודם האחרון של האד'ירה" |
|
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.