הרפתקאה לכנס אייקון 2022
"ריקודם
האחרון של האד'ירה"
סיפורי דמויות
זה
סיפור רקע של אחת הדמויות שמוצעות לבחירה בהרפתקאה 'ריקודם האחרון של
האד'דירה"; הוא כולל רקע, תיאור חיצוני ופסקת 'מניעים' שנועדה להסביר הן על
האופי של הדמות ובעיקר מה המניע שלה להצטרף להרפתקאה (כלומר, לשיירה של המלומד הזר
שעושה את דרכה מחצרות הגרניט לעמק של פארנאת' ארת'אל).
לחזרה אל האינדקס של ההרפתקאה
ולקישורים לדפי הרקע של כל הדמויות לחץ כאן
|
מית'לאריון
טיר אירסילנה גזע ומוצא: אורג ערפל,
ממשפחה שהתגלגלה לנחלות לורד אבאריל שבבקעת קיירן מקצוע: פלדין לפני שנים רבות, היתה ממלכה אדירה בפאתי מערב עם ארמונות לבנים, גנים יפיפיים של שושנים מבורכות,
רחובות הדורים ומקדשים יפיפיים, שקידשו את שמה של מלכת האור בארבע מאות, תשעים
ותשעה טקסים מרהיבים; עם מסדרי אבירים מהוללים, ופרשי-אוויר שרכבו על גריפונים
לבנים כמו שלג. ואז הכל כלה; הכל נשרף ונטבח, כאשר הברברים עלו
עלינו, עם נחילים על נחילים של אנ'גורג אפורי-עור ומעוותי פנים. לא נותרו אלא אודים מוצלים מאש; נודדים בארץ זרה
ונאחזים בפירורי זכרונות של מה שהיה פעם כה יפה, כה הדור, כה מבורך- מדוע? מדוע מלכת האור התירה לזה לקרות? מדוע הפנתה
עורף לבכירי בניה? מית'לאריון
לא חווה בעצמו את השריפה הגדולה והטבח; הוא היה תינוק בעת המנוסה הגדולה, ואין
לו אלא שברי זכרונות של אורגי ערפל מתייפחים, צעקות, גלים שחורים וספינה מפחידה. הוא
גדל והגיע לפרקו הרחק משם, בארץ ספר נידחת של בני אדם שמכונה בקעת קיירן; אורג
ערפל יתום שגדל אצל גבירה שסירבה לדבר על הימים ההם, כאשר הממלכה הבוהקת עמדה על
תילה, ורק אמרה שהכירה את אביו ולחמה עימו שכם אל-שכם בכמה הזדמנויות. הגבירה
שגידלה את מית'לאריון ביחד עם בנה, היו ברי מזל יחסית; הם התגלגלו אל נחלותיו של
לורד אבאריל, שמהשפה ולחוץ כיבד את אורגי הערפל ואת המסורות שלהם, והציע להם
להקים ישוב בקצה הנחלות שלו, על גבעה מוכת רוחות שצופה על נקיקים מסוכנים
שמוליכים לחורבות עתיקות בשם סארק'ראקט - שנראה שהלורד רצה שאורגי הערפל יגנו על
הגבול שלו מפניהן. קלסוריל
החדשה, כך אורגי הערפל קראו למקום הזה, על שם עיר עתיקה ויפיפיה שאיננה עוד; אבל
העיר החדשה לא היתה אלא צל חיוור, חיקוי נלעג ועלוב לזכרונות הישנים, ולא רק
משום שאורגי הערפל היו מעטים, שבורים, ועניים בהרבה. כל
זאת, שלא לדבר על החשד ההולך וגובר, שלורד אבאריל, מאחורי נדיבותו והכבוד הרב
שהוא רוחש לאורגי הערפל מהשפה ולחוץ, לא רואה בהם אלא כלים ברשת התככים
והתוכניות שלו עצמו, ורוצה אותם בעיקר בכדי לפאר את שמו, ולאייש את הכוח שהוא
הולך ובונה באבירים רבי-עוצמה שיסורו למרותו וילחמו בשמו כנגד הלורדים בני-האדם
היריבים; שלא לדבר על העובדה, שכנראה כמה וכמה מבני האצולה ומשרתיו הבכירים של
הלורד חושקים כנראה בכלות אורגות ערפל. מית'לאריון,
שגדל בצל העננה של הזכרונות מהמלחמה והחורבן הגדול, הגם שאלו דוברו במפורש רק
לעיתים נדירות, הפך להיות עלם צעיר וממורמר למדי, שלא הצליח למצוא את מקומו
בקהילה הקטנה והקודרת של קלסוריל החדשה. אלתרוס, בנה של הגבירה שמית'לאריון גדל
בביתה, היה במשך שנים הידיד הקרוב שמית'לאריון גדל איתו, אבל לאט-לאט, נעשו
מתחרים והידידות ביניהם נחלשה והתמלאה במתח (הגם שכרגיל אצל אורגי ערפל, מעט מאד
נאמר במפורש, והרבה מכוסה מתחת לחיוכים רשמיים ודברי טקס ומליצות מוארות). בניגוד
לאלת'רוס, שחש הכרת תודה עמוקה ומסירות ללורד אבאריל, וראה לעצמו כבוד גדול לשרת
במשמר אורגי-הערפל של הלורד בן-האדם (וכחלק מזה, אימץ בהתלהבות את עמדותיו של
הלורד לגבי הקמה מחדש של האימפריה האנ'מירית, והתיעוב שלו לבני הפארליל),
מית'לאריון נותר כל העת מסוייג ומרוחק, ומפקפק עד כמה אורגי ערפל אכן שייכים
ואכן צריכים להלחם במלחמות בין בני האדם לבין עצמם - והאם זה דווקא הוא מה
שיחזיר להם את חסדה של מלכת האור. כאשר
כוחותיו התחזקו די הצורך, ונראה היה לו שהוא מיצה את מה שיש לגבירה שאצלה גדל
ללמד אותו בתור אביר שכוחותיה הקדושים של מלכת האור זורמים בעורקיו, הוא העדיף
להתחמק מלהתנדב לשירות של לורד אבאריל, שלא לדבר על המיליציה המקומית הקודרת של
קלסוריל החדשה - ובמקום זאת, פנה מזרחה והעפיל לחצרות הגרניט, מעוזו של הלורד
ההררי מרנליון קור-אומת'ל, כי שמע שמפקד המשמר שלו הוא אורג ערפל מפואר ששירת
במלחמה הגדולה, ואסף סביבו חבורה של אורגי ערפל נשואי פנים - שאולי ירצו שירות
של אביר צעיר ומבטיח מבני עמם. אלא
שכאן, ציפה למית'לאריון מפח נפש גדול עוד יותר; מאחורי הגינונים של קפטן פאלנסאר
וחבריו, ההקפדה על המנהגים, והחפצים מהממלכה האבודה שהיו תלויים על הקירות,
מית'לאריון חש רקבון; פאלאנסר, מעבר ליופיו ולגינוניו המעודנים, עסק לא רק
בתככים מקומיים, אלא גם בדברים שרק השמועה עליהם גרמה למית'לאיון צמרמורת. עצם
ההבנה שיש אורגי-ערפל שהגיעו למצב כזה, הפחידה את מית'לאריון (אולי מחשש שגם הוא
עלול להפוך לכזה, בסופו של דבר), וגרמו לו להסתלק - כמעט בלא הודעה מכובדת -
ולמצוא לעצמו בחטף עבודה כמלווה של מלומד זר ופטפטן, שיוצא לעמק נידח ליד חצרות
הגרניט כדי לחקור איזה עניין מוזר על קופים. מניעים: מאחורי החזות
המכובדת והקודרת שלו, מית'לאריון מחפש את עצמו ואת מקומו בעולם, ונתון בספקות
שלא נותנים לו מנוח, שרבים מהם קשורים לשאלה שמציקה לאורגי ערפל רבים - מדוע
חסדה של מלכת האור סר מ'הנבחר שבגזעים', ונתן לצללים לכסות אותם; ומה אפשר לעשות,
אם בכלל, כדי לזכות בו בחזרה. הדבר
הזה, כמו גם בדידות ותסכול שליוו אותו במשך שנים, מילאו אותו בזעם שעלול להתפרץ
לעיתים מתחת לחזות המרוסנת והנאה שלו; ואלו בתורם מפחידים אותו עוד יותר - בין
היתר, בחשש שיום אחד הם ינתקו אותו מהאור ויגרמו לו לאבד את הכוחות שלו. מית'לאריון
לא שותף לתיעוב שכמה מאורגי הערפל חשים כלפי בני האדם, ויודע להבדיל בין המלכים
הברברים למחצה שהחריבו את ארצו והתומכים שלהם לבין "בני האדם" באופן
כללי; הגם שכמו אורגי ערפל רבים הוא חש שבני האדם הם ברובם גסים וחסרי עידון
מספיק, נוטים להתנהגות בעייתית, ובאופן כללי - עדיף לאורגי ערפל לא לשקוע
במלחמות ובתככים שבין בני אדם לבין עצמם (הגם שלפעמים אין ברירה). מית'לאריון
מנסה לתעל את הזעם שבוער בו כלפי מה שהוא רואה בתור הצל והמשרתים שלו; יצורי
הזדון שהוא חש שהולכים ומתחזקים בכל מקום בשנים האחרונות. אמנם, הוא לא מבין ולא
מאמין ב'תורה הגדולה' שהמלומד שהוא החל ללוות מפטפט עליה, על דם קופי אדם שטניים
שמנגע את בני האדם מבפנים (הגם שאולי זה תירוץ יפה לצדדים הלא ממש מחמיאים
שלהם...), ועצם הרעיון שדם כזה זורם גם בעורקי אורגי הערפל הוא הרעיון הטפשי
ביותר ששמע מעודו (וזה אחרי כל השנים שנאלץ לסבול את אלת'רוס...) - מית'לאריון
ישמח מאד לפגוש קופים רצחניים ויצורי זדון אחרים, בין אם בגלל דם אפל או מכל
סיבה אחרת, ולכלות בהם את זעמו ואת האש הלבנה הקדושה שלו, לשם תפארתה של אלת
האור (כמובן). כך
או כך, מית'לאריון מרוצה מכך המסע אליו נכנס ירחיק אותו במהירות מחצרות הגרניט
ומחבורת אורגי הערפל המוזרים של קפטן פלנסאר, שגורמים לכל פעמוני האזהרה בליבו
של מית'לאריון לצלצל בחוזקה. חזרה אל האינדקס של ההרפתקאה
'ריקודם האחרון של האד'ירה" |
|
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.