הרפתקאה לכנס אייקון 2022
"ריקודם
האחרון של האד'ירה"
סיפורי דמויות
זה
סיפור רקע של אחת הדמויות שמוצעות לבחירה בהרפתקאה 'ריקודם האחרון של
האד'דירה"; הוא כולל רקע, תיאור חיצוני ופסקת 'מניעים' שנועדה להסביר הן על
האופי של הדמות ובעיקר מה המניע שלה להצטרף להרפתקאה (כלומר, לשיירה של המלומד הזר
שעושה את דרכה מחצרות הגרניט לעמק של פארנאת' ארת'אל).
לחזרה אל האינדקס של ההרפתקאה
ולקישורים לדפי הרקע של כל הדמויות לחץ כאן
|
לינ'מארין
ואר-אורמירן גזע ומוצא: אדם אנ'מירי
(בן אצולה זוטר מאיזור קור-אומתל) מקצוע: סייף 'הגברת הזועפת, בתו של לורד מרנליון, קיבצה חבורה שלמה
מהם סביבה. 'החניכים הרמים', ככה קוראים לפוחזים האלו, יושבים ומתפטמים על
השולחן של הטירה, כשהם פוקדים את שיעוריה של בת הלורד על התורה הגדולה של דם
קופי הגאבוטו, וצוחקים מאחורי גבה על פניה המכוערים ועל זה שמעבר לספרים
מהנסיכות האפורה שהיא משננת, היא רחבת אופקים כמו אבנון סלע". לינ'מארין
הוא בנו החמישי של בעל אדמות ואציל זוטר שבנעוריו היה אביר כפור במסדר
הקאראנ'סירי (שנטש את המסדר ואת החרב לטובת חיי בעל אחוזה עוד לפני שלינ'מאריל
עצמו נולד), שאחוזת האבן הפשוטה להכאיב שלו יושבת גבוה על המצוקים, מעבר לאגם הקפוא
שפונה אל היער הקדום מאג אגלור. בתור
בן צעיר ומפונק למדי, שמחד גיסא זכה לחינוך משובח, שגם נטייתו לעצלנות ולחיפוש
צרות לא הצליחה לבטל אותו, מאחר והוא לא צפוי לרשת הרבה מהאחוזה, אם בכלל - יש
שני אחים גדולים יותר וחרוצים הרבה יותר לפניו, הרי שהרעיון לשלוח אותו להתלמד
בחצרו של אדון המחוז, הלורד קור-אומתל, נראה כמובן מאליו - שמא, יקנה שם מעט דעת
וימצא לעצמו משרה ושידוך הולם למעמדו. כל
זאת, כלומר, אם יצליח להתרחק מצרות למשך זמן מספיק. כך,
לינ'מאריל נשלח אחר כבוד מבית האחוזה של השושלת שלו, עם חרבות ושריון חדש ונוצץ
עם סמל המשפחה (לטאה לבנה לא מכונפת עם קוצים על הגב, ניצבת על ענף ויורקת כפור,
שעיניה עשויות כמו שתי אבני חן כחולות); ביחד איתו, נשלח משרת אחד, גם הוא עושה
צרות ידוע לשמצה בזכות עצמו - בין היתר בגלל כשרון מוצלח מדי לחקיינות לעגנית
וגם אצבעות זריזות מדי, שאביו של לינ'מאריל ניצל את ההזדמנות להרחיק גם אותו
ולפטור את עצמו מכאבי ראש תדירים שנגעו לסכסוכים בין המשרתים והכפריים שלו לבין
עצמם. בתחילה,
המזל שיחק פנים גם ללינ'מארין וגם למשרתו המפוקפק; הראשון זכה להתקבל לשורות
'החניכים הרמים' - אותם צעירים ממוצא מכובד שמסתופפים בטירה, מקבלים מפעם לפעם
משימות בשירות הלורד, וכיום בעיקר נאלצים ללמוד את 'התורה הגדולה' של דם קופי
הגאבוטו ודברים דומים מבתו הזועפת של הלורד, שהמירה חיי הרפתקנות שכמעט הסתיימו
במוות אלים בחיים של מלומדת - או כך לפחות היא מגדירה את זה. זאת, למרות העובדה
שמשפחתו של לינ'מאריון נחשבת בשנים האחרונות חשודה או כזה שמעמדה בחצר הלורד
ירד, בגלל קשרים עם האציל רל'היר קור-אומטיר, לשעבר ארוסה של בת הלורד וכיום
מוקצה מחמת מיאוס בטירת קור אומת'ל. המשרת
המפוקפק, לעומת זאת, הצליח להרוויח כמה וכמה שקי מטבעות בפונדקים של חצר הגרניט,
שם החל להופיע כספק זמר, ספק ליצן ולהטוטן, ולרכוש לעצמו לא מעט חברים חדשים
לשתיה - כמה מהם מהסוג היותר מפוקפק. לינ'מאריל
יכול היה, מבחינתו, לבלות עוד שנים רבות בנעימים (יחסית), ביחד עם צעירים
מיוחסים אחרים בטירה, כשהוא נהנה מקצבה נאה, ממנעמי שולחנו של הלורד, ומחיים של
בטלה יחסית, שכללו - מלבד השיעורים המשעממים על כל מיני תורות מהנסיכות האפורה
וקשקושים על נוסחאות של דם קופים (שברור שהוא זורם, אם כבר, בעורקיהם של פשוטי
העם, לא בעורקי צעיר מיוחס ונאה כמוהו), שיעורי סיוף, ושפע זמן לשתות, לבזבז
כסף, להתרועע ולתכך עם שאר 'החניכים הרמים' - שעד מהרה התחלקו למחנות ופיתחו
תחרויות, אהבות, מאבקים ושנאות; כאשר רק מפעם לפעם, הוא מתרועע עם משרתו
הישן-נושן, ומניח לו לגרור אותו לבילוי מפוקפק יותר, אבל בלתי נשכח. ואז
הכה האסון: מי היה יכול להאמין, שחניך רם אחר - מלשין מזוהם וחסר כבוד שכמותו,
לא רק יצותת לשיחת רעים שלינ'מאריל התפתה (ממש לא בכוונה!) להשתתף בה, וירוץ
להלשין באורח מפורט 'לזו שכדאי להזהר מזעמה'. זאת כמובן, אחרי ששיחת הרעים גלשה,
לאחר כמה וכמה משקאות מיותרים, לבדיחות גסות על בתו של הלורד, כולל שירה לא
מוצלחת במיוחד (אבל צבעונית ומפורטת מאד) על פניה המכוערות והמצולקות, שלידן כלב
טחב נראה יפה כמו נסיכה אורגת ערפל. החדשות
הרעות נחתו על לינ'מארין בזו אחר זו;
עוד לפני שהוא עצמו הוזמן לבירור בפני הלורד, משרתו הנאמן הצליח להשיג
מידע, דרך הקשרים המפוקפקים שלו בחצר, שחברו של לינ'מארין לשולחן ההלצות - צעיר
מיוחס יותר מלינ'מארין ושאר-בשר לשושלת הלורד, לא רק סולק מהטירה, אלא למעשה
נשלח לשליחות שהלורד מצפה שהוא לא יחזור ממנה בחיים. אם לא די בזה, נראה שאנשיו
של אורג הערפל הקר כמו קרח שמפקד על משמר הלורד, סרן פלאנסאר, החלו לבלוש גם
אחרי המשרת המפוקפק, וכנראה רוצים לעצור אותו באשמת שירי זימה שחלקם העליבו את
'התורה הגדולה' ומשרתים כאלו ואחרים של הלורד. אם
לספר בקצרה סיפור ארוך; לאחר תחנונים והפעלת קשרים עם אחד מקציני הטירה,
לינ'מארין ומשרתו אוהב-ההלצות מצאו את עצמם מסתלקים במהירות מחצרות הגרניט, כשהם
מלווים מלומד מהנסיכות האפורה לשליחות בעמק נידח - משהו על התחקות אחרי קופי אדם
שטניים שקשורים ל'תורה הגדולה' (ולא שאכפת למי משני המלווים מה זה בדיוק, כל עוד
זה ירחיק אותם במהירות מהטירה, ובעיקר מאורג הערפל הקר כמו קרח שמנהל את המשמר
שלה). מניעים: לינ'מארין,
שרק ימים ספורים קודם לכן, היה צעיר מיוחס וחסר דאגות בחצר הלורד, כאשר רוב
דאגותיו נוגעות לשאלה האם יחרוג מהקצבה שלו, ולתככים בין 'החניכים הרמים' משל
עצמם, מצא את עצמו בלא התראה לא רק יוצא למה שהוא רואה כגלות - אלא ככל הנראה
עוד חייב תודה לכך שיצא במחיר זול מ"התקרית שבכלל לא היתה באשמתו". לינ'מארין,
מחד גיסא הוא האחרון שלא יקפיד להתחנף למלומד ול'תורה הגדולה' שהוא לא מאד מבין
מעבר למה ששינן בשיעורים של בת הלורד; מצד שני, ומעבר למעטה השחצני שלו, הוא
רואה את עצמו כ'מוכה גורל, שהאלים התאכזרו אליו', ו'קורבן של עלילה נוראה' -
כאשר הוא מקווה בסתר ליבו, שאם השליחות תצליח ותיתן לו חומר להמציא לעצמו -
בעזרת משרתו המסור - כמה וכמה עלילות גבורה (בין אם הן נכונות או לא), אולי
יסלחו לו בחצר של קור אומתל, ו"העולם יחזור לשפיות" - קרי, יותר לו
לחזור לחייו הקודמים וחסרי הדאגות. מבחינתו,
ברור שאם יש למלומד כמה מלווים, הרי שהוא - גם מתוקף מעמדו המיוחס, גם מתוקף
השכלתו הרחבה מאד (לדעתו), וגם מתוקף שכלו החריף (עוד יותר לדעתו), הינו המפקד
של כוח הליווי של האדון הזר נשוא הפנים; ועצם הנסיון לכפור בכך הוא גסות רוח
וחוצפה נוראה (אבל מצד שני, הרי הוא מוכה גורל שהאלים התאכזרו אליו, אז אולי
עליו לצפות לעוד מלח גס שיזרה על פצעיו...) חזרה אל האינדקס של ההרפתקאה
'ריקודם האחרון של האד'ירה" |
|
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.