רשומון 'האיזור
למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה
פרק 3:
גיאוגרפיה, ישובים ואיזורי משנה בבקעת קיירן
_______________________________________________
חזרה
לערך הראשי של עמק טולו | חזרה
לתוכן העניינים
דרום מזרח הבקעה
דמויות חשובות
בעמק טולו
|
נארג טול'גראל (68) נארג נחשב למנהיג הכמעט רשמי של טולו מזה כ-40 שנים. דמותו
הגמלונית והרחבה, על פניו הסמוקות וקולו הרועם, הפך לחלק כמעט בלתי נפרד מטולו. נארג, בן צעיר למשפחה עתיקה שלא היתה אחת החזקות בכפר לפניו, היה
הלוחם הצעיר שהאבחנה החדה והתושיה שגילה, הצילו את טולו מחורבן מוחלט בהתקפת
אבנוני המערה הגדולה, זמן לא רב לאחר ההתנפצות הגדולה. שנים ספורות לאחר מכן,
החליף את ראש הכפר הקודם, שמעולם לא התאושש מהפצעים שנפצע באותו ליל אימים. מאז, הוא עושה כמיטב יכולתו להגן על טולו ואנשיה מהעולם החיצון,
בשילוב בין גישה שמרנית ולא מתפשרת לגבי האוטונומיה של הכפר, עם התערבות מסויימת
בענייני הבקעה, תוך שמירה על אנשיו מהסתבכות בעניינים שהוא מבין (גם אם לא יודה
בכך) שהם גדולים מדי עבורם. לאחר שנים ארוכות של ידידות עם לינטוריאל (תוך שהוא
מסווה אך למחצה את הבוז המבודח שחש כלפי בעלה ורוב צאצאיה המאכזבים), נארג ערק
מן המחנה שלה ופיתח קשרים עם לורד אבאריל – הגם שאומרים שנארג, מעבר לחזותו
המחוספסת והפשוטה, מקפיד על 'כבדהו וחשדהו' כלפי האחרון; תומך בו בעין פקוחה
במועצת הבקעה, נוהג כלפיו כבוד ונהנה מהתשורות שקיבל ממנו, אולם נזהר מהבטחות
מרחיקות לכת שיוכלו לסכן את עצמאותה של הבקעה. באותה דרך, חרף זעמו הגדול על הקשרים שנוצרו בין אנשי אנזאריון
למנודים הספק-אנושיים בצפון העמק, נארג מהסס עדיין מיציאה לקרב גלוי ואינו ממהר
להענות לדרישה של רבים מהרועים הנכבדים, לצאת בכוח ולטבוח את המנודים ואת חבריהם
החדשים (עד כדי כך שיש כבר כאלו שמעזים, בלחישה, לתהות האם נארג התרכך ונחלש עם
הגיל, ופחדנותו כיום מביישת את נעוריו). יודעי דבר מספרים, כי מתחת לחזות המחוספסת, על הצחוק הרם, הקללות
ושלל הבדיחות הגסות, האהבה למשקה ועוד, חבוי גם מימד נוגה ואפל יותר – נארג היה
נשוי פעמיים, קבר שתי נשים בנסיבות טראגיות, והתקשה להתאושש; ועד היום, מפעם
לפעם הוא צועד לבדו אל שני התילים הירוקים לא הרחק מהכפר, ושלושת התילים הזעירים
יותר לצידם, כדי לשרות ברוח עם האובדן שלו. אם לא די בכך, מספרים כי בעשור האחרון, בריאותו של נארג החלה
מדרדרת וכוחו התחיל להחלש; הוא הפך שמן יותר, סמוק ולעיתים מתקשה בנשימה לאחר
מאמץ ארוך; המסעות אל אנ'מירל מדי שנה הפכו קשים לו, ומסופר כי הוא היה רוצה
לפרוש לחיים שקטים יותר, אולם חושש מכך שאין בטולו יורש משביע רצון, שיוכל לרסן
את המשפחות העתיקות והאלימות לעיתים, ולהתמודד עם הצללים שיש אומרים שהחלו יורדים
על הכפר. גארת' (49) וגארל (21) טור'זיל משפחת טור'זיל היא אחת המשפחות העתיקות והמיוחסות יותר בקנה המידה
של טולו; ולפי המסורת שלה, הגם שמעולם לא הועלתה על הכתב, בניה היו שותפים לרבים
מהארועים הספק-מיתולוגיים מתולדות הכפר. כיום, כמעט עשור ומחצה אחרי שראש המשפחה רורג טור'זיל נדקר בקטטה
אלימה מול קלאן אחר, שהרוח הרעה שעוררה לא נמחקה עד היום, המשפחה המורחבת נשלטת
בידי ארבעת בניו: גראם, גארת', רארת', וזורל; ומבין הרביעיה הזו, כולם אנשים
גדולים, חסונים ומסוכנים לאויב ולידיד גם יחד, הרי שהבן השני – גארת', הוא
הגדול, הנחרץ ולעיתים קרובות האלים מכולם. גארת', שנודע בכך ש'טיפל' (לפני מספר שנים) בשני הרפתקנים זרים
שניסו להרע לאחת מבנותיו, בכך שסימר את ראשי שניהם אל העגלה של יתר בני החבורה
הזרה, וגרם להם להמלט מטולו; ושהצליח להרוג אבנון ענקי שהפתיע אותו במרעה בידיים
חשופות (הראש הזה או מה שנשאר ממנו מתנוסס עדיין מעל האח שלו), חש הרבה פחות
כבוד מבן-הטולו הממוצע לשירה ומסורות מיסטיות עתיקות, ומספרים שהוא מכבד רק את
מה שהוא מסוגל לחוש (או להלום) בשתי הידיים שלו. גארת' הוא הקולני והקיצוני מבין תומכיו של לורד אבאריל בכפר טולו,
ולא פעם התקוטט בעניין, מילולית ופיזית, במועצת הכפר; הוא חולם להוביל את מסע
המלחמה שיטבח את המנודים ואת כל מי שיסייע להם, ויניס את אנשיו של לורד אנזאריון
מהעמק – בכוהנת הזרה הרכרוכית, כך הוא נוהם, הוא כבר יטפל בעצמו ("וימצא
משהו מועיל מאד לעשות איתה"). גארת', שהתפאר בלי בושה על כך ש"עקף את ראש הכפר" בכך
שהצליח, בזמן פחות מהרבה משל נארג, להחליף לא שתי נשים אלא שלוש (כאשר למעט אחת
שמתה בלידה, את שתי האחרות גירש בחרפה בטענות שונות, בחזרה אל בית אביהן, ובאחת
גם הפליא את מכותיו קודם לכן), מתגאה עוד יותר בכך, שבניגוד ל'דיר היבש' של
נארג, יש לו חמישה צאצאים חיים, מהם ארבעה בנים חסונים – שהוא גאה בהם ואוהב
אותם בדרכו, הגם שלא פעם 'חינך' אותם באמצעות מהלומות חסרות רחמים, שלא לדבר על
צעקות וגידופים. עד לפני זמן לא רב, היה גארל (21) הצאצא האהוב והמועדף של גארת' –
עלם צעיר וגבוה בעל שיער אדמדם מסולסל, שנחשב נאה להפליא במונחים של טולו, בעל
כשרון רב בלחימה בחרב ובאגרופים כאחד, וגוף אתלטי וחזק; אלא, שבשנתיים האחרונות,
החל גארת' להתאכזב יותר ויותר, כאשר בנו החל מגלה 'רכרוכיות', כולל עניין בנגינה
במפוחית ושירה; ואם לא די בכך, בפסטיבל השנתי האלים האחרון שנערך בכפר, עמד לנצח
בהאבקות מול בן למשפחה יריבה, אולם היסס מלהכות אותו באכזריות כאשר הלה נפל
לקרקע – מה שגרם לאחרון להפוך את הקערה ולנצח את הקרב. גארת' רתח מזעם, איים על בנו שיכריח אותו ללבוש שמלות, או פשוט
יסלק אותו מהכפר, אם לא יוכיח לו, ובמהירות, שהוא ראוי להקרא גבר. מספרים, שכעת
גארת' שוקל לשלוח את בנו לשירותו של לורד אבאריל, בתור הזדמנות אחרונה להוכיח מה
הוא שווה. דורל טיר'לארז (56) דורל הוא ראש משפחה עתיקה ושוות מעמד לבני טור'זיל, שספגה מכה קשה
וכמעט נכחדה בפשיטת האבנונים הגדולה. דורל עצמו, שהיה אז ילד, נכווה ונשרט קשות
באותו מאורע, ועד היום הוא מצולק מאד וצולע; עם זאת – גורלו שפר עליו לעומת זה
של שבעת אחיו ובני-דודיו, שכולם נספו באותו ליל אימים. במשך שנים, היה דורל מושא ללעג בקרב רועים אחרים על הפנים הכעורות,
הצליעה וחוסר היכולת להתחרות בתחרויות של הכפר או להלחם כראוי כנגד חיות טורפות;
הוא התקשה למצוא שידוך, ובוספו של דבר נאלץ להתחתן עם רועה חיוורת ואילמת בעלת
שיער צהוב-דהוי, שאיש לא זוכר כיום מי בדיוק היה אביה (ועדיין, לגלגו במשך שנים
על כך כי ידעה לאחוז חרב וקשת ולהגן על העדר יותר טוב מבעלה). אם לא די בכך, הרי מאחד משלושת ילדיו של דורל יצא מטומטם גמור
ומתקשה בדיבור, עד שמתלוצצים שמקומו ההולם הוא בכפר המנודים; בת אחרת, דאלה,
עזבה את הכפר והתחתנה עם הרפתקן שהתגלה כבנו הסורר של לורד אנזאריון, וכיום היא
מנהלת ביחד עימו פונדק בלב יער אנ'קוריאל, וממעט לבקר את אביה בטולו, או את הכפר
טולו בכלל; ואילו הבן האחרון דראן, הוא עצלן מפונק ורשלן, ששונא לרעות את הכבשים
של המשפחה, ועושה זאת ברישול וכמי שכפאו השד, כאשר לא פעם הוא טווה באומנות רבה
שקרים, כדי להחלץ מהצרות שהוא והעדר נכנסים אליהם – וכפי שאומרים בכפר
"שתיל עקום הופך לעץ עקום, ומצמיח ענפים עקומים". דורל עצמו, שהעדר שלו הלך והתמעט עם השנים, התגלה כבעל כשרון רב
בכל הנוגע לעשבים, מה שהתגלה כאשר נאלץ לעזור לאמו הקשישה, שמזה שנים פרשה למשכן
האלמנות שמתחת לשורשי העץ הענק של הכפר; מספרים, שהוא יודע לרקוח אלכוהול טוב
מכל רועה אחר בכפר, וכמו כן יכול לרקוח שיקוי מרפא, וגם רעלים במידת הצורך; מכאן
אולי שמועות עקשניות שכורכות בשמו שני מקרי מוות מוזרים שקרו במהלך שלושים השנים
האחרונות. דורל, יותר מראשי משפחות אחרים, אוהב מאד כסף ומותרות מחוץ לטולו,
ויש אומרים שהתכונה הזו הפכה אותו, כבר לפני שנים רבות, לבן-ברית של הסוחרים
מאדמותיו של לורד אנזאריון; הגם שכיום נאלץ לצנן את יחסו ולנצור רבות מדעותיו
בין שפתיו. בין היתר, בעבר היה כמעט היחיד מנכבדי טולו, שטען שאין בעיה להעלים
עין ממעשי הכוהנת המוזרה בכפר המנודים, ורצה לשמור את הברית המתרופפת עם
לינטוריאל. דורל וגארת' טורזיל הם יריבים מרים מזה שנים ארוכות; ואומרים שרק
היראה מפני ראש הכפר מנעה את גארת' מלרסק את פניו הכעורות של אומן העשבים בידיים
חשופות; הגם שדורל נופל מגארת' כמעט בכל במונחים של טולו, הוא מתכך נגדו
במיומנות, ויש אומרים שהיתה לו יד ורגל בהתערבות הפזיזה שהולידה את קרב ההאבקות
האכזרי בפסטיבל האחרון של הכפר, שבעטיו נקרע קרע בין גארת' לבנו גארל; ובין
לבין, דורל מנסה למצוא שידוך מכובד לבנו הנאה והעצלן – כשהוא משתמש בכספו
וברמזים על עושר רב עוד יותר המצוי בהישג ידו. שמועה אפלה שנפוצה בכפר מספרת, כי דורל לא רק מצוי בקשר עם
הרפתקנים זרים וקונה מהם עשבים נדירים (ואולי לא ניתק לגמרי את הקשר עם אנשיו של
אנזאריון, חרף הצהרתו כי עשה כן), אלא שלא בכדי, הוא מבלה זמן רב אצל אמו הקשישה
בהיכל האלמנות החשוך – לוחשים בכפר, שהוא מתעניין מאד בשירים על הריטואלים
הישנים, בעיקר אלו המפזרים רמזים על כוחות שינוי הצורה העתיקים – ככל הנראה
מסיבות השמורות עמו היטב. אנ'ליסיה ראל'קורליר אנ'ליסיה, אישה מרשימה ושמורה היטב שמתהלכת עם גלימות
אפורות-אדומות ונזר עם אבן אדומה יפיפיה על מצחה, היא האישה השנואה ביותר על רוב
מוחלט של תושבי טולו. לוחמת-קוסמת משכילה מאד, יש אומרים רגשנית ובעלת לב רחום
(לשיטת אחרים, הרבה למעלה מהמידה), משולבת עם עקשנות בלתי נדלית ואפילו קנאות
בעניינים שהיא מאמינה בהם בכל ליבה מסופר כי אנ'ליסיה היתה בנעוריה 'מראה אדומה'[1]
משושלת נשים מיוחסת מאד ובעלת פוטנציאל מבטיח, שבעטה בכל העתיד הצפוי לה, כאשר
התאהבה באביר צעיר, ובהמשך הצטרפה אל המורדות של ורד אפור, אותה העריצה בכל ליבה,
ומעולם לא הצליחה להתאושש מהיגון על מותה בקרב[2]. אנ'ליסיה היתה חלק מהכוח שנשלח צפונה ביחד עם מי שתהפוך בעתיד
לעוצרת, לוסירלן א-רילאריון (ולפי השמועה, גם עם בנה הזכר, הלא מרשים במיוחד, של
הורד האפור עצמה). זאת כאשר הכוח ניצל ממוות נורא בים בעת ההתנפצות, לפי
השמועות, באמצעות קסם עצירת זמן שהוטל במחיר חייה של הקוסמת שנלוותה אליהם. אנ'ליסיה היתה אחת מהמורדות שהגיעו, עשורים לאחר מכן, אל עיר הנמל
טיל'מירלן ביחד עם העוצרת, ומסופר כי בהיותה אישה משכילה מאד[3],
הוטל עליה להיות אחת המורות של היורש הצעיר והמסתורי – מלאכה שלפי השמועות, לא
היתה קלה במיוחד. אלא, שלפני שנים מספר, נפל קרע בין אנ'ליסיה לעוצרת, שהובילה את
הראשונה לעזוב את עיר הנמל ולנדוד בגפה אל פנים הארץ. מסופר, כי אנ'ליסיה לא
יכלה לסלוח לעוצרת ולידידתה-יריבתה הקפטן אנ'ליריס, על כך שהתירו לעצמן להקלע
למריבה ארסית סביב הסכם השלום מול ההשתקפות הכחולה (שמסופר שאנ'ליסיה הסכימה
לתמוך בו, אם כי בלב ולב), ובסופו של דבר, הגיעו לקרע מוחלט שגרם לפיצול וקרע
בלתי ניתן לאיחוי בקרב שרידי המורדות של הורד האפור. הגם שאנ'ליסיה נטתה לצדד יותר בעמדתה של העוצרת, מאשר בהתעקשותה
חסרת הרסן של אנ'ליריס להמשיך במלחמה כנגד שרידי האימפריה, הרי שמספרים כי לא
סלחה לעוצרת על ההתנהגות השחצנית והפטרונית שלה כלפי ידידתם הישנה-נושנה וגיבורת
המרד, שדחקה את האחרונה לפרץ זעם, שרק בגלל התערבות היורש הצעיר שהשליך את עצמו
בין הלוחמות הניצות, לא הפך למרחץ דמים של ממש. אנ'ליסיה, שהפכה להרפתקנית או נוסעת שהסתירה את שמה וכוחותיה במשך
תקופה ארוכה, סיירה בבקעת קיירן, ובסופו של דבר הגיעה אל עמק טולו – ולמעשה, אל
בקתות הבוץ הנגועות והמצחינות של המנודים, שהתרבו בינם לבין עצמם במשך דורות
רבים מדי, בצילו האפל של מצפה בורזטרוג. לפי השמועה, מטרתה הראשונית של אנ'ליסיה כלל לא היתה קשורה
למנודים, אלא לבדוק תופעה מוזרה במערות של האיזור, שהזכירה לה יתר על המידה תופעות
מסוכנות שנתקלה בהם בדרום הרחוק ("מערות דגירה") – אולם רחמיה נכמרו
על היצורים האומללים, הכמעט תת-אנושיים ששרצו בבוץ שורץ החרקים, והיא נשבעה
לעזור להם בכל כוחה – ובעיקר לילדים שלהם, שהיו חסרי שמות משל עצמם, רובם לא
ידעו כמעט לדבר, ועוד (ומסופר כי אין דבר שגורם לכוהנת לבכות מאושר, מאשר הצלחה
שלה לגרום לילד מוזר או מעוות מראה להגות מילים נכונות בשפה המדוברת, וכיוצא
באלו). מספרים, כי אנ'ליסיה נחלה כמה הצלחות חלקיות, ולפחות המנודים –
אלימים ובהמיים ככל שיהיו, למדו להכיר לה טובה על האוכל וכוחות המרפא שלה, ולא
לתקוף אותה או לנסות לבצע בה את זממם בדרך מגעילה עוד יותר; ויש הטוענים כי אגב
הטיפול בהם, התגלו לכוהנת סודות מוזרים ומטרידים הקשורים למעמקיו של מצפה
בורזטורג, ואולי לעמק כולו. אלא, שהדרך בה החלה לטפל במנודים עורר זעם ותיעוב הולך וגובר בכפר
טולו, שם חוששים כי הזרה שוברת איסורים עתיקים ועלולה לחלל את קדשי העמק, או
להמיט אסון. מצד שני, הצלחותיה של אנ'ליסיה משכו תשומת לב גם מסוחרים המשרתים
את בית אנזאריון, והלה החלו להגיע אליה, וגם הקימו מחנה משל עצמם, במרחק בטוח
מכפר המנודים, כדי לנסות לבחון אפשרויות עסקיות הנוגעות למסחר בתרופות ובדים
בתמורה לכל מיני חומרים מוזרים מתוך העלטה הלוהטת של האיזור; בהמשך, עלתה היוזמה
– שהשמועות עליה הרתיחו עוד יותר את בני טולו – להשתמש במנודים כפועלים בפתיחת
מכרה ישן, בין שורשי הרכסים במרחק מה מבריכות הבוץ; וזאת בהבטחה כי בתמורה ישולם
לאנשים האומללים שכר הוגן, ויתנו להם בגדים ומצרכים שיקלו על אנ'ליסיה להחזיר
להם את מה שאבד עם השנים. הכוהנת, מצידה, עודה מהססת – וודאי יותר מכפי שסבורים
בטולו. כך, המתח בין הצדדים הולך ועולה; אנ'ליסיה
התגלתה כמטילת לחשים ולוחמת לא רעה בזכות עצמה, ששרדה לפחות נסיון התנקשות אחד –
וכעת, החרבות להשכיר של סוחרי בית אנזאריון מקיפות אותה ומאבטחות אותה – כאשר
רבים סבורים, כי התנגשות קטלנית היא לא עניין של "אם", אלא של
"מתי". |
חזרה
לערך הראשי של עמק טולו | חזרה
לתוכן העניינים
_______________________________________________
כתב וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.