רשומון 'האיזור
למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה
פרק 3:
גיאוגרפיה, ישובים ואיזורי משנה בבקעת קיירן
_______________________________________________
חזרה
לערך הראשי של מרכז הבקעה | חזרה
לתוכן העניינים
מרכז הבקעה
חמשת ילדיו של
לורד אנזאריון
|
פארזין (Parzyrn) (42): ברנש מקריח ובעל זקנקן דליל; ירש
את עורה החיוור וקומתה הגבוהה של אמו, ואת השיער האדמדם המסתלסל והעיניים החומות
הגדולות של אביו; קנאי לכבודו ומהיר לכעוס, אבל גם להתפייס – בעיקר לאחר כמה
דברי חלקות או תשורה מהסוגים החביבים עליו. פארזירן הוא חובב גדול של כתבים עתיקים, שרואה את עצמו כמלומד
גדול, ולעיתים מתלהב בכל ליבו ובלא מעצורים ברעיונות מתוכחמים חדשים או סיכוי
לחשוף סודות ישנים; הוא מתייחס בזלזול יחסי הן למסורות של האימפריה והן לכוח
המתעורר של הדת העתיקה, וסבור כי הוא, כמלומד, נמצא גבוה מעל ל'שברי מסורות
ואמונות הבל של ההמון' הוא מעולם לא נישא, ויחסיו עם אביו ואחיו, כמו גם
מעורבותו בעסקי המשפחה, ידעו עליות ומורדות עם השנים. כיום, אחיו אגראנד משתמש בו כ'מלומד של עסקי המשפחה' ונראה
כמתעניין ברעיונות ובחידושים שלו, אבל בפועל, לא נותרו לו סמכויות רבות, מלבד
חיפוש כתבים עתיקים וחפצי ערך עבור המשפחה (ככל שיש), ומדי פעם, גם שכירת אומנים
לטיפול בסמלים ובדרכים אחרות 'להעלאת המורל' של הכפופים למשפחה; הדבר מותיר בידי
פארזירן זמן פנוי לא מבוטל לעסוק בתחביביו הרבים, לנדוד ולהתארח אצל קרובי משפחה
כדי לדון ברעיונות שונות – בדרך-כלל תוך הותרת חשבון שתיה מרשים למדי אחריו,
ועוד. טילגורן (41): גבר חמור סבר וכהה שיער, בעל זקן מכובד וקומה גבוהה. טילגורן
נודע מנעוריו כ'איל השחור' של המשפחה, שסירב (או התקשה מאד) ללמוד לימודים
מועילים לעסקים, ותחת זאת השיב לבוז שספג מאחיו – בעיקר מפארזירן, בהתפרצויות
זעם קשות מאד. בהמשך, נסיון לשלב אותו בהגנה על שיירות, גלגל אותו למחוזות זרים
כהרפתקן (הגם שיש הטוענים כי 'שודד דרכים' הוא תואר הולם יותר), ואהבה לוהטת
ראשונה שחווה במהלך מסעותיו הסתיימה בטרגדיה, כאשר אהובתו – ארוסתו נהרגה מול
עיניו. כיום, טילגורן נשוי בשנים לאישה בהירת שיער בשם דאלה, בת לאחת
משושלות הרועים מהכפר טולו, ויש לו שלושה ילדים ממנה; ביחד איתה, הוא מנהל פונדק
דרכים בפאתי יער אנ'קוריאל שעל הדרך הבוגדנית והמסוכנת לטולו, הרחק ממרכז הבקעה
ועסקי המשפחה. יחסיו עם אחיו – בעיקר פארזירן ועוד יותר מכך אגראנד, הם רעים ומרוחקים
מאד, והורעו עוד יותר לאחר שאגראנד החל לסלק מהעסקים כמה משותפיו הישנים של
אביהם, כלפיהם חש טילגורן הערכה וידידות. אגראנד (38): ברנש גוץ ואדמוני, שנראה בעיני רבים כמו העתק כמעט מדוייק של
אביו, מלבד העיניים האפורות שירש מאימו (ויש אומרים, שירש ממנה גם את היכולת
לכבוש את רגשותיו לזמן ארוך, כולל דחיית נקמות למשך שנים ארוכות ו'הגשתן קרות');
שקט, מחושב, ולעיתים חסר רחמים, אגראנד נוטל מאביו יותר ויותר עסקים, ככל שהלורד
האבן מתעייף ובוחר לבלות זמן רב יותר באחוזת באר-אנזורל. אגראנד הוא 'הרוח החיה' מאחורי השינוי שעוברים עסקי המשפחה בשנים
האחרונות – ובראשם החיסול ההדרגתי של העסקים העצמאיים למחצה של שותפיו לשעבר של
אביו (בעיקר בתחום הובלת השיירות והסחר עם מחוזות זרים), תוך החלפת ההבנות
הג'נטלמניות בין סוחרים עמיתים שאפיינו אל אביו, לתחשיבים מדוייקים, ולעיתים קרים
כמו קרח. אגראנד נחשב לתומך, גם אם זהיר, בהתעוררות הדתית של הפאר'ליל
מהשנים האחרונות, שסחפה רבים מדודניו – גם אם מעטים מאד מייחסים לו אדיקות דתית
מסוג כלשהו; ונאמר שהוא מנסה, בזהירות, להצר את צעדיהם של אמו ושל אבי-אמו היהיר
והבלתי רצוי, טילמארוס. טילגורן, ממש כמו אביו, נישא לפני כ-12 שנים לגבירה אנ'מירית טהורת
דם – צעירה מיוחסת בשם טילניס, נצר למשפחה שאיבדה לכאורה את כל זכויותיה ונכסיה
בבקעת קיירן בתקופה שלאחר ההתנפצות הגדולה; והיא עצמה, שגדלה במחסור יחסי בביתו
של אביה, העסיקה את עצמה במשך מספר שנים כהרפתקנית, שבין היתר הסתובבה לא מעט על
רכס קארנסיל וירדה למעמקי כמה מהמכרות העתיקים שמתחת להר. לא ברור כיצד בדיוק קנה אגראנד את ליבה של טילניס, לאחר תקופה
ארוכה בה דחתה את חיזוריו של 'הסוחר הגוץ' ולגלגלה עליו; ועל-פני השטח, הוא נוהג
בה בכבוד רב, ומקפיד כי תהיה עטויה בשמלות היפות וביותר ובתכשיטים יקרים, מה
שהפך אותה ליפיפיה יותר מאי-פעם; אולם מכרים ישנים, שכעת מתקשים מאד להפגש איתה,
טוענים כי השתנתה, והפכה לדמות חיוורת, שקטה מאד וצייתנית מאד, שרצון בעלה הוא
גם רצונה שלה. טילניס ילדה לבעלה ארבעה ילדים, מהם שניים מתו בגיל צעיר מאד,
ושניים עודם בחיים. לינ'פורן (Lyn’furn) (32): הבת היחידה מבין חמשת ילדיו של
לורד אנזאריון; עלמה רועשת ואוהבת חיים ומותרות, שחרף העובדה כי יש לה מחזרים
רבים, לא נישאה מעולם. אומרים עליה, שמלבד היותה אישה, היא העתק כמעט מושלם של אביה; על
השיער הכתום-אדמדם השופע, העיניים החומות הגדולות, העור האדמדם במעט וגופה המוצק
והעגלגל – ויש אומרים גם הצחוק המתגלגל שאפיין את מר אנזארט בנעוריו, בטרם האפיר
והרצין. מנגד, יודעי דבר טוענים כי יותר מכל אחיה, היא כרוכה דווקא אחרי
אמה, הגבירה לינטוריאל, ולהוטה תמיד אחרי סיפורים אנ'מיריים, ועוד יותר מכך, טעם
אנ'מירי מעודן ומותרות מתקופת האימפריה. היא גם היחידה מבין חמשת בניו של לורד
אנ'זארט, שהצהירה על עצמה כמאמינה של הדת של האימפריה, ומעקמת אף בכל הנוגע לדת
הישנה, על אליה בעלי הקרניים, הריקודים הפראיים וכל היתר – ובעיקר הבוז הגלוי
(וההתנכרות) כלפי נשים בעלות דעה ועוצמה. ללינ'פורן אין תפקיד ממשי בעסקי המשפחה; בשנים קודמות, היתה מעורבת
מעט, וסייעה לאביה פה ושם בקבלת אורחים חשובים והידברות עימה; אולם ככל שעלה
כוחו של אחיה אגראנד, כן הורחקה בהדרגה מתפקידיה הקודמים (הגם שאגראנד נוהג
באחותו כבוד משועשע, ותמיד מכבד אותה במתנות יקרות), והיא מבלה את זמנה במסיבות,
רדיפה אחר אריגים נאים שנושאים חן בעיניה, טיולים קלילים בחיק הטבע, ועוד. ללינ'פורן, חרף העובדה כי מעולם לא נודעה כיפיפיה, יש שלא בכדי
מחזרים רבים – רובם ככל הנראה, מוקסמים מהאפשרויות ומההון שיפול בחלקו של כל מי
שישא את בתו של לורד אנזאריון; ורבים מהם נסרחים בעקבותיה ככל יכולתם, מתקוטטים
זה עם זה, ומנסים את כוחם במתנות כדי לקנות את חיבתה; אולם עד כה, לינ'פורן
מסרבת להתחייב ונראה כי היא נהנית מהמצב, כמו גם מהרוגז שהדבר גורם לכמה וכמה
מאחיה – בעיקר פארזירן, ועוד יותר מכך אנלוריון הצעיר והקנאי. אנלוריון (21): בנם הצעיר ביותר של לינטוריאל ואמראנד, נולד שנים ארוכות
לאחר שהגבירה אימו כמעט התייאשה מלהביא צאצאים נוספים (ויש אומרים, התאכזבה מרה
מכך כי ילדיה דמו יותר לאביהם מאשר לה, ואיש מהם לא גילה כוחות מיסטיים כלשהם).
מכל אחיו, אנלוריון הוא בעל המראה האנ'מירי המובהק ביותר מכולם – כולל עור חיוור
כשלג, שיער כהה חלק, ותווי פנים עדינים שמזכירים מאד את אלו של אמו, בכל מלבד
עיניו הכהות מאד. לאחר הולדתו, היו שמועות מוזרות על טקס שביצעה אמו וחזיונות מוזרים
שזימנה או שפקדו אותה, לראשונה מזה שנים ארוכות; אנלוריון, שגדל כילד בודד
יחסית, שנים לאחר שכל אחיו התבגרו, היה מאז ומעולם טיפוס מכונס בעצמו, רציני
באורח תהומי, נוח מאד להעלב ולכעוס, ואיטי מאד לסלוח; הלעג שזכה לו מרבים
משארי-בשרו, האחיינים והדודנים של לורד אמראנד, שלעגו לו על המראה שלו ועל תכונות
נוספות, לא הועיל גם הוא. בעוד שלורד אנזאריון עצמו נטה לקבל את בנו החמישי במשיכת כתפיים
חביבה ובלא תקוות רבות, ומפעם לפעם טרח להאזין לו בסבלנות ולפנק אותו, הרי
שהיחסים בין אנלוריון לאמו היו מאז ומתמיד מורכבים וסוערים יותר; וישנם האומרים
כי לינטוריאל לא הסתירה את אכזבתה מכך כי אם בנה החמישי נולד עם כוח מיסטי, הרי
שהוא חלש מדי וקבור עמוק מתחת לאופיו הזעוף, ולדעתה גם מפונק מאד. בשנים האחרונות, נראה שהדברים הפכו לקרע מאפיל והולך, כאשר
אנלוריון מתעקש לרדוף ולבקש דווקא את חיבתם של אותם שארי-בשר שלעגו לו על המראה
האנ'מירי שלו, ושרבים מהם שקעו כעת לאמונה אדוקה בדת הישנה; ויש המספרים שהוא
עושה ככל יכולתו להתחבב על מטיף פאר'ליל שתוקף במילים חריפות את האימפריה והחצר
הכחולה, והיחסים בינו לבין לינטוריאל רעים במיוחד; ואילו המטיף, למרות רתיעתו
הראשונה מאנלוריון, התרשם מיכולת הדבקות שלו ומהרגש העז והעמוק שלו. כיום, אנ'לוריון מבלה את זמנו בשיטוטים בנחלות המשפחה, לעיתים נספח
לחבורות הרועשות של בני-דודים כאלו ואחרים, שדנים בתיאלוגיה ובמאורעות השעה –
הגם שבניגוד להם, הוא אינו מרבה לדבר, אלא בעיקר סופג דברים עמוק אל קרבו,
בשפתיים חשוקות ועיניים סגורות למחצה. בין היתר, הוא נקלע כמה וכמה פעמים
לעימותים עם בתו היפיפיה של לורד אבאריל, פרח הכהונה אלאנדרין, שנהנית מאד ללעוג
לו, כולל חיקויים לעגניים ועשויים היטב של 'הדבקות' שלו, ונהנית עוד יותר
מהמבוכה שהתנהגותו של אנ'לוריון ופרצי הזעם שלו מביכים את אמו – מורתה (וגם
יריבתה) של אלאנדרין עצמה. |
חזרה
לערך הראשי של מרכז הבקעה | חזרה
לתוכן העניינים
_______________________________________________
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.