קמפיין דמדומי המערב

ספר רביעי: כלולותיו של הברבור

פרק XXIII: רקוויאם לגבירה וחזיר - חלק ב'

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

המנהרות השכוחות מתחת לטירת ארך

לאחר התלבטות וויכוח לא קל בין הדמויות, החבורה מחליטה לבדוק מה נמצא מהצד השני של התבליט העתיק, שמישהו – החבורה מנחשת שמדובר בלארלית' בכבודה ובעצמה – נטרל את רונות ההגנה שנחרטו עליו, ולמעשה חשף את טירת ארך לאיום לא נודע מן המנהרות העמוקות שמתחתיה; מנהרות שכפי שהחבורה מגלה עד מהרה, מוליכות למעשה צפונה, לכיוון הכללי של מנהרות המתים שמתחת להרים הלבנים.

החבורה מפלסת את דרכה במורד מדרגות עתיקות ולאורך כוכים שכוכים – לא ברור האם של לורדים ישנים משושלת מית'היריל, או של אדונים עתיקים יותר; בדרך, הדמויות מותקפות שוב ושוב בידי הננסים המעוותים מקלאן דרירמאו: יצורים זריזים מאד, קטנים יותר מהוביטים, בעלי מלתעות עצומות, עור בהיר-חולני וציצה של שיער צהבהב – וכפי שמסתבר, מומחים בנשקי נשיפה מורעלים, פגיונות והנחת מלכודות.

החבורה מתמודדת והודפת את הננסים המצווחים, תוך שהיא שורדת את המלכודות והמארבים הערמומיים של היצורים.

בסופו של דבר, כאשר כמות גדולה מהיצורים נהרגת או נפצעת פצעים קשים, האחרים נמלטים דרך חרירים דקים ומניחים לחבורה לחקור חדר קבורה עתיק ומאובק; אלא שאז, החבורה סופגת מכה של כפור מקפיא, ודמות אימים שקופה למחצה של לוחם עתיק מופיע, מלחשש באיום.

הגם שקשה להבין את היצור, נראה שמדובר באחד המתים המקוללים שנותר מתחת להר. בניגוד למתים האחרים, הוא סרב לקבל את המחילה של אראגורן בסוף העידן השלישי, מתוך שנאה צרופה ונאמנות ל"עין הגדולה".

מסתבר, שלארלית' העירה את היצור בעת ששהתה בטירת אך, לפני יותר משלושים שנים, נעזרה בו למשהו והבטיחה לו כי תשבור לגמרי את ההגנות של הטירה ותאפשר לו לעלות למעלה (אולי ביחד עם הננסים המעוותים שהשתעבדו לכוח הרצון שלו) ולטבוח כל נפש חיה במקום שעומד על המקום בו המתים האחרים נשבעו ליורש איסילדור, אלף ושש-מאות שנים קודם לכן. אלא, שלאכזבתו, לארלית' נעלמה ולא מילאה את חלקה בעסקה – ברגע הראשון בו הוא חש בחבורה, לוחם הרפאים חושב שהם משרתיה של לארלית' ששבה כדי למלא את הבטחתה – וכאשר הוא מבין את טעותו, הקרב בין הצדדים הוא בלתי נמנע.

רוח-הרפאים העתיקה מתגלה כיריב קטלני; עצם צינת הקברים שמקיפה אותו גורמת נזק מתמשך לכל מי שמנסה לתקוף אותו; חלק מכלי הנשק של הדמויות בקושי מצליחים להסב לו נזק, והיכולות שלו – כוחות של צינת כוכים ומוות טהור – הן קטלניות.

הקרב הוא ארוך והחבורה נמצאת על סף נפילה, כאשר בסופו של דבר, שילוב של מתקפות נואשות מצד מנדי ת'וראלד והגבירה ואריסה מצליח להכריע את רוח הרפאים, ולאלץ אותה להימלט– חסרת גוף וצורה – בחזרה אל האפלה שעמוק מתחת לשורשי ההרים הלבנים; נראה, ששנים רבות מאד יעברו לפני שהיצור יוכל ללבוש שוב צורה ולפרוש את צילו מחדש במנהרות העתיקות שמתחת לעמק השחור.

החבורה המותשת גוררת את עצמה למעלה, אל עבר מרתפי הטירה, ומוצאת מנהרה שנחפרה לא מזמן, שלמעשה מקשרת בין המרתפים לבין חלל חשוך ממש מתחת למרצפות בית השירות שליד בית הקברות המשפחתי.

החבורה נלחמת בצמח מפלצתי שכרוך סביב שרידים אכולים – שמתגלים כשרידים של אחד מאנשי החזיר; הצמח יורק רעל ומכה בקנוקנות קוצניות שמסוגלות לגרום דימום כבד, אבל לעומת רוח הרפאים, הוא התקלות קלה למדי עבור החבורה.

על שרידי איש החזיר, הדמויות מוצאות פתק קרוע בלשון עילגת ממנהיג אנשי החזיר (ביבוסו), שמזהיר את השליח שלו לא להשתמש "בדשן המיוחד" אלא לדאוג להעביר אותו שלם וחתום לידי בן-הברית שלהם בטירה.

חיבור כל הרמזים, כולל העובדה שהמנהרה אליה התגנב איש החזיר היתה בדיוק מתחת לחור אליו הטיל ואלאנדיל המלומד את הפתק שלו, מביא את החבורה להסיק באורח סופי, שבנה הצעיר יותר של הרוזנת הישישה (ואביו של היורש הצעיר טלפאריון) – אותו מלומד הססני ורך-נימוסין, הוא הבוגד שעובד ביחד עם אנשי החזיר ומשמר היונה.

כמו כן, כעת ברור שואלאנדיל התכוון להפליל את בעלה של אחותו – לורד קסטאריל– בבגידה; כאשר אנשי החזיר התכוונו להגניב 'דשן מיוחד' שיכול היה להפוך חלק מהצמחים האהובים והמטופחים היטב של קסטאריל למפלצות רעבתניות.

החבורה מתפצלת, כאשר מנדי מתגנבת במסדרונות הטירה כדי למצוא את לורד קסטאריל, להזהיר אותו ולבקש את עזרתו, ואילו יתר החבורה חוזרת לבית הגן שם הרוזנת ציוותה על הדמויות להשאר למשך הלילה.

ראיון בגילופין: הפגישה בין מנדי ללורד קסטאריל

מנדי מצליחה לתעתע בזקיפים שמוצבים לפני דלתות חדריו של לורד קסטאריל, שקיבלו הוראה שלא להכניס אף אחד משום סיבה שהיא, ובסופו של דבר להתגנב אל תוך החדר.

להפתעתה, מסתבר שללורד קסטאריל יש אורח – סוחר גס רוח בכובע פרווה, שמתלונן, אגב קללות ואיומים, על חובות של כמה מבני משפחת הרוזנת ששילמו על מותרות שהוגנבו לטירה בדרך לא דרך, אבל לא שילמו את החשבון – והוא מאיים ללכת ישר לרוזנת באורח שיעשה מהומה שלמה.

מסתבר, כי בעוד ואלאנדיל בגד באמו ובאחיו ועבד עם משמר היונה, לורד קסטאריל עובד בחשאי עם גורמים אחרים שלא אהודים בטירת ארך – למעשה, הוא סוחר ומקיים קשרים חשאיים עם 'מלך הגבעות'; כך למעשה הוא הצליח להשתלט על כמה קווי הברחה, ובין היתר להביא לטירה מותרות שאי אפשר להשיג יותר לאחר שקוי הסחר הרשמיים נסגרו, כאשר רבים מבני הטירה העדיפו לעצום עיניים ולא לשאול למקור הסחורות שצרכו, מתחת לאפה של הרוזנת הישישה והזועמת.

לורד קסטאריל, שכבר כעת נראה ששתה לא מעט, מפציר בסוחר להתאזר בסבלנות כי "המצב מסובך"; הסוחר משמיע קולות זלזול גסים, ואומר שהסבלנות לא תחזיק עוד הרבה – אולי זו הפעם האחרונה שהוא מוכן לצאת דרך הדלת האחורית.

למנדי מסתבר כי השיחה עם הסוחר גס הרוח והתובעני, באה ללורד קסטאריל אחרי ריב גדול עם אשתו; מצב רוחו של הלורד ירוד, והוא מכבד את עצמו שוב בשתיה לאחר שהסוחר יוצא.

מנדי צצה מהצללים ומנסה לדבר עם הלורד המתוסכל, כדי לעדכן אותו במאורעות היום – ובעיקר בדרך בה ואלאנדיל (שלורד קסטריל ביקש מבן-שיחו הגס רק עכשיו להתחשב בו, ולתת לו ארכה לשלם חובות!) הוא בוגד שניסה להפליל אותו.

המידע המשפיל הזה, שלא לדבר על כך שאנשי החזיר ניסו להפוך את צמחיו האהובים של הלורד למפלצות קטלניות, גורם לקסטריל להשתולל מזעם, ולהמשיך ללגום, כשהוא נעשה שתוי יותר ויותר בכל רגע שעובר, ומתחיל לקשקש באורח לא קוהרנטי ("הנקודה שלי... הנקודה שלי היא... דגים! דגים גדולים!")

בין לבין, ולפני שהוא משתכר באורח חסר תקנה ונשבע ללכת – עכשיו ומיד – אל הרוזנת כדי לומר לה מה הוא חושב על הבן הצעיר הבוגדני שלה, מנדי מצליחה להוציא מהלורד כמה פריטי מידע ועצות: קסטאריל, הגם שהפר את מצוות הרוזנת, לא רואה את עצמו כבוגד, אלא טוען שעד כמה ש"מלך הגבעות" הוא בריון גס רוח עם מנהגים דוחים, אין לטירת ארך סיכוי לעמוד מול משמר היונה בלי לשתף איתו פעולה.

כמו כן, לורד קסטאריל מדגיש בפני מנדי, שאם היא והחברים שלה רוצים להתגנב אל תוך דול אמרות עבור המשימה שלהם, אין כמו "המלך" – שהיה סוחר גדול בדול אמרות ויש לו עדיין לא מעט קשרים בעיר – כדי לספק להם מידע ואפילו לעזור להם, אם החבורה תרכוש את אמונו וחסדו.

מפלתם של ואלנדיל וסרן יאפ-יאפ : הארועים בהיכל הרוזנת

בינתיים, יתר החבורה בקושי מצליחה להכנס אל בית הגן, כאשר שליח בהול הולם על הדלת, ומוסר שהרוזנת דורשת את נוכחותן המיידית של הדמויות; מסתבר, שואלאנדיל והספרן שלו כבר התלוננו על הפריצה של החבורה לספריה.

אולם – כפי שמתגלה לדמויות עד מהרה, לרוזנת אנגריס יש גם סיבות אחרות וטובות יותר לבקש את נוכחותן של הדמויות. מסתבר, כי בזמן שהחבורה שוטטה במעברים האפלים מתחת לטירה, הרי שבנה הבכור של הרוזנת, לורד אנאריון הוביל חבורה של שומרים שאיתרו ולכדו את "השליח המיוחד" של משמר היונה לאיזור, ברנש מאנפף ומחוצף שנושא את הכינוי "סרן יאפ-יאפ".

מסתבר שבין אנשי הטירה ליונאים שליוו את "יאפ-יאפ" התחולל קרב קצר, שבו נקטלו כל היונאים מלבד השליח עצמו, וטלפאריון הצעיר נפצע קלות ממכת אלה, וכעת מצחו מכוסה בתחבושת מוכתמת בדם.

כאשר החבורה מגיעה אל היכל הכס של הרוזנת, הן מוצאות את "סרן יאפ-יאפ", שותת דם וכפות באזיקים, מוטל על פניו לפני הכס הרם של הגבירה הישישה.

'יאפ-יאפ' טוען שהוא שליח ושאין לפגוע בו, ולמעשה בא כדי לדרוש את כניעת הטירה, במצוות גנרל גרודון; הרוזנת עונה לו בצינה, שחוקי המלחמה חלים על שליחים, ולא על שרצים עם שם שיאה לכלב; מה גם, שעד מהרה – גם בעזרת הדמויות – נחשפת האמת: יאפ-יאפ ניהל – לרוע מזלו לא מספיק מרחוק – את הרשת שהתכוונה להחדיר אבקה שחורה לטירה ולהסב נזק עצום באמצעות בגידה.

חרף הצווחות של יאפ-יאפ, שהופכות ליללה לרחמים, הרוזנת מורה להשליך אותו לצינוק העמוק ביותר בטירה, כדי שאפשר יהיה להוביל אותו לתליה לא יאוחר משעת דמדומים של מחר.

המעשה ביאפ-יאפ ומה שנחשף, מקלים על החבורה לחשוף את זהותו של הבוגד האמיתי – בנה השני של הרוזנת; ואלאנדיל, חרף הכחשות נזעמות בהתחלה, נשבר במהירות ומתחיל לבכות.

מסתבר, שואלאנדיל בגד לא מתוך הזדהות עם משמר היונה, אלא מתוך יאוש עמוק ומחשבה שהמלחמה אבודה, ואימו ואחיו עיוורים לכך שהאויבים מקיפים את העמק השחור מכל כיוון; ושאין להם כל כוח להתמודד מול גנרל גרודון, הצבא הענק שלו שמתאסף בדרום מעבר טראנאלג, ומכונות המלחמה האדירות שלו.

מסתבר, שואלאנדיל היה בקשר סודי עם מנהיג היונאים מדול אמרות – "הברבור האדום"; וזה הבטיח לו שאם יארגן את נפילתה המהירה של טירת ארך, הוא יחוס על חייהם של כל בני משפחת מית'היריל, מלבד הרוזנת עצמה, יגן על הספריה והספרים הנדירים שלה משריפה בידי היונאים, ויעביר לו ספרים עתיקים אחרים מדול-אמרות', שאחרת "גורלם נחרץ".

ואלאנדיל מנסה, ביאושו, לפנות ל'הגיון' של אחיו אנאריון שאומר לו בקשיחות שהוא מעדיף אלף מונים מוות בקרב על-פני 'חנינה' מבישה כזו; ואז הוא מנסה לפנות לבנו –טלפאריון עומד שם בפה פעור, עם פנים לבנות כסיד –ואלאנדיל אומר לו שהוא בגד גם למענו, וטלפאריון צורח שהוא לא רוצה חיים של בושה, וש"אין לו אבא יותר".

הרוזנת מסכמת בציניות אכזרית את העניין, ואומרת שהאדם שנקרא ואלאנדיל אינו בנה ואינו בן שושלתה עוד, אגב שהיא מעירה שהיא היתה צריכה לתלות גם את הבוגדת הראשונה במשפחתה – לפני שלושה עשורים – במקום להשלים עם יציאתה לגלות; היא מורה להשליך את ואלאנדילהמיבב לצינוק, שם ישאר עד שתחליט מה לעשות איתו.

בתוך הסצנה הקשה, משתלב רגע קומי אחד שבו פורץ פנימה לורד קסטאריל– שיכור לגמרי – ואחריו מנדי (לשם שינוי מוצאת את עצמה במעמד של מי שמנסה לרסן ידיד שיכור ולמנוע ממנו –לשווא– מלעשות בושות).

קסטאריל מתפרץ על ואלאנדיל, גם "בשם צמחי הבית המתוקים שלו", ושוטף את הרוזנת בנאום שרובו הבלים לא קוהרנטיים.

כך או כך, ה'מועצה' מסתיימת בכך שהרוזנת ובנה אנאריון מחברים את פיסות המידע – מה שהגיע מהדמויות; מה שהגיע מחקירת שני אנשי החזיר השבויים (ארדושובאאטון), ומה שגילו הסיירים שלה, וכך מאתרים היכן מסתתר 'הקן' של הבוגדים ויחידת העילית של משמר היונה שהסתננה אל העמק.

מסתבר, שמדובר באחוזה לא גדולה בשם דולאגליר, שיושבת על מדרון סלעי במעלה הנהר, שעת הפלגה קצרה בלבד מטירת ארך. הלורד הזקן של המקום חולה מאד כבר שנים ואינו מושל בדבר; בנו – צעיר נהנהתן, שרץ לא מעט בטירת ארך, והיה מקורב מאד (או לפחות כך הרוזנת מבינה בדיעבד) לפייטן הקודם של העמק, שהתגלה כבוגד ובן-ברית של היונה. מאז החשיפה הזו, גם האציל הצעיר נעלם – והרוזנת מודה במרירות, שלא הקדישה לכך את המחשבה הראויה.

כך או אחרת, הרוזנת מורה לאנאריון לאסוף כוח של אנשים, וכן את חבורת ההרפתקנים – אם אלו רוצים להוכיח את ערכם – להתקיף בלא שיהוי את אחוזת דולאגליר, עוד לפני שהללו יוכלו להבין שהם נחשפו ומצויים בסכנה, ובלשון פשוטה – "לדאוג שאף אחד שם לא ישאר בחיים".

שייט אל אחוזת דולאגליר

לאחר מנוחה קצרה, החבורה מפליגה במעלה הנהר ביחד עם כוח קטן בפיקודו של לורד אנאריון; הלוחם הנוקשה עורך תוכניות מלחמה, ומפרש את פקודותיה של אמו – לא להשאיר איש בחיים – כמכוונות רק כלפי מנהיגי הבוגדים ואנשי משמר היונה.

בין לבין, טלפאריון הצעיר נמצא בסערת רגשות, מחליט שאף אחד לא מסוגל להבין אותו, ואת עומק היסורים שהוא חווה עכשיו, ועושה סצנה שלמה, שבסופה הוא מודיע שהוא רוצה למות בקרב מלא תהילה.

לאחר שאנאריון נכשל בנסיון להרגיע את אחיינו, הוא מבקש את עזרתן של הדמויות; ואריסה נוטלת על עצמה את המשימה ויורדת אל התא של טלפאריון הנסער והמיוסר (כאשר בלא ידיעתה, מנדי מתגנבת אחריה ומצוטטת לשיחה) – ואריסה מנסה לנחם את טלפאריון, שעדיין 'בוער מאהבה כלפיה', בלא לתת לו לנצל את המצב יתר על המידה, מנסה לשכנע אותו שבגידה של בן משפחה שפנה לאופל אינה שוללת ממנו את הכבוד שלו – ולדוגמא, מספרת – בטון הציני הרגיל שלה - לו שיש לה "אחות מאכזבת מאד" שפנתה אל האופל, ביצעה מעשים נוראים ("אה, ובין היתר ניסתה להתנקש בי. אני חושבת שפעמיים, אבל מי סופר בין בני משפחה").

נראה שטלפאריון הצעיר התרכך מעט, אבל הוא מכריז כעת שהוא דורש 'להנהיג את ההתקפה', ולהלחם לצד 'הגבירה ואריסה, הנאווה מכל הגבירות שאי-פעם היו בארץ התיכונה, ואפילו מלכת היער הזהוב היא כעין וכאפס לעומתה').

מאוחר יותר, כאשר היורש הצעיר מואיל בטובו לצאת, פניו האדומים מדמעות מכוסים בקסדה גבוהה, וחוזר אל הסיפון, הוא עובר על פניו של איסילור ואומר בקול מפונק וזועם:

"נראה שאאלץ לשתף איתך פעולה לזמן-מה, פייטן, ולראות בך סוג של בן-ברית. כל עוד תנהג בי בכבוד ראוי, ולא תבחש בלענת כוסי!"

מנדי, שחשה חשק עז להקיא מול הפרץ השופע של ייסורי הנעורים, מעירה כמה הערות גסות מאד; אבל לא ברור אם טלפאריון שמע אותן, ואם כן – נראה שלא שם לב, או שהוא מתעלם ממנה.

האחוזה עצמה בנויה על מדרון משופע שעולה מהנהר; ניכר כבר מרחוק, ששוכני האחוזה כבר יודעים שהם בסכנה, משום שהם החלו–בחפזון– לבצר את החלונות בקרשים, וגררו בליסטרה אל גזוזטרה באגף של האחוזה שצופה על הנהר; ובכל זאת – זו אחוזה כפרית ולא מבצר של ממש, אין לה חומה שמקיפה אותה, והחלק האחורי שלה מעוטר בגן חשוך ונטוש למראה.

אנאריון, שלא מעוניין לאבד אנשים רבים בקרב הזה, מתכנן פעולת הסחה באמצעות הספינה והבליסטרה שעליה, כמו גם הנחתה של אנשים במרחק בטוח, במטרה לרתק כמה שיותר ממגיני האחוזה אל האגף שפונה לנהר – ובינתיים, החבורה מונחתת בסירה קטנה אל תוך הגן שבצד האחר; כאשר למגינת ליבו של אנאריון, היורש הצעיר מתעקש להתלוות אל דמויות השחקן והגבירה ואריסה אל התהילה שבחדירה אל לב האחוזה ומיגור המגינים שלה.

החבורה, לעומת זאת, מחליטה בינה לבינה, שהמטרה הראשונה במעלה בפריצה הזו, היא לאתר ולהשמיד את המכשפה שארולה, מנהיגת אנשי החזיר; הדמויות כבר למדו שוב ושוב – בדרך הקשה – עד כמה היא מסוכנת, גם לאחר שרוב הלוחמים שלה הושמדו.

החדירה אל האחוזה

החבורה מתגנבת דרך הגן (כשהדמויות מנסות למנוע מטלפאריון הצעיר ש"חרבו צמאה לדם אויבים ובוגדים" לשמור על שקט, ומצליחות בכך – הגם שהיורש אומר שסבלנותו אינה בלתי מוגבלת). החבורה מוצאת דלת אחורית גדולה ונעולה עשויה קורות עץ מחוזקות.

בדיעבד, מסתבר שהדלת האחורית שמורה יותר מכפי שנראה במבט ראשון; קשתים הוצבו בחלון גבוה לא רחוק ממנה, והם הכינו גם סיר לא גדול – אבל עדיין קטלני – של זפת רותחת לשפוך על ראשיהם של תוקפים שינסו להלום בדלת ולהכריע אותה.

החבורה פועלת בדרך אחרת; קלבריאן עושה פעולת הסחה, ויורה על עץ סמוך באורח שמחריד ציפורים ישנות וגורם להן לפצוח ברעש גדול, כאשר מנדי מתגנבת אל הדלת ומנטרלת את המנעול שלה.

(הערת שה"ם: הדלת לא ממולכדת, אבל ככל שמתעסקים במנעול, יש חשש גדול יותר מעשיית רעש שיחשוף את מנדי, והחשש מרעש מטופל באורח דומה למנגנון של טיפול או המנעות מהפעלת מלכודת).

מסתבר, שמשמר היונה הציב שני זקיפים שרובצים על שטיח ומעשנים מכד מוזר, ממש מאחורי הדלת. כפי שמתגלה לדמויות, באחוזה מוצבת יחידת עילית של משמר היונה, שראשי חבריה מגולחים באורח שמשאיר רק רעמת שיער צבועה בורוד שמזכירה רעמה של סוס, על פניה מסכות בדמות בעלי חיים – ומכאן שמם "מסדר הסוס הורוד"; הלוחמים של היחידה הזו משתמשים בשני להבים ומסוגלים להכנס לסוג מסוים של שכרון קרב.

מנגד, מתברר כי צורת הלחימה הזו הופכת אותם לפגיעים מאד לחיצים ולדקירות מאחורה של גנב – מה שהחבורה מנצלת עד הסוף.

מנדי מתגנבת לתוך מבואת הגן (מסתבר שחרף צורתה העגולה, שגורמת לאיסילור לפקפק בהתאמתה למשימה, היא בעלת יכולת מפתיעה להדחק דרך פתחים צרים בלא להרעיש. או כמו שמנדי אומרת לו "אתה יודע לאילו מחוכים אני השתחלתי? בחייך!"), ובעוד השומרים מעשנים ורוטנים על זה שלא הוגן שהחברים שלהם באגף השני כבר 'נלחמים בחשוכים' ולהם משעמם, מנדי סוקרת את מבנה החדר, מבחינה במדרגות הצרות שעולות ממנו לעבר תוך האחוזה, ולכך שיש עוד שני שומרי 'סוס ורוד' על המדרגות.

החבורה מנצלת את המידע הזה באורח מדויק וקטלני; מנדי משספת את גרונו של שומר אחד מאחורה, כאשר קלבריאן מחליקה אחריה דרך הפתח הצר, ומחסלת את השני ביריית חיצים מטווח של כמעט אפס; שני השומרים האחרים באים בריצה, אבל מנדי פוגעת קשה באחד מהם מאחור, וקלבריאן– בעזרת יתר הדמויות שהסתתרו לצד הקיר ופרצו פנימה לפני שהקשתים למעלה הספיקו להגיב, מחסלת במהירות את השומר האחרון.

הקרב בהיכל המבואה

שאגות זעם מהדהדות מההיכל שמעבר למדרגות; מישהו שנשמע כמו שכיר חרב נוקשה שלא מחבב או מעריך במיוחד את משמר היונה, נובח פקודות, אגב שהוא מגדף ומחרף את היונאים.

החבורה מתפרצת לתוך האולם ונלחמת במגיני האחוזה – שילוב בין יונאים עם מסכות על פניהם (כולל שני מתנקשים שמנסים להתגנב אל החבורה מאחורה), כמה מאנשיו של הלורד המקומי שמשתמשים ברובי קשת כבדים, ושכירי חרב.

מנדי 'מיירטת' את אחד המתנקשים; אחד מהם מצליח להתגנב אל מאחורי ואריסה, אבל היא מצליחה לחמוק ולצאת מהרגע האחרון ממתקפת הדקירה בגב, ולהדוף אותו עם החרבות שלה; קלבריאן מחפה ביריות מאחור, ולאט-לאט, הקרב נוטה לטובת הדמויות, חרף השאגות הזועמות של מנהיג שכירי החרב.

טלפאריון הצעיר מגלה עד מהירה, שהאימונים שעבר בטירה השחורה רחוקים מלהספיק במצב של קרב כאוטי ועקוב מדם, והוא סופג כמה פגיעות כואבות שמוציאות אותו לזמן-מה מכלל פעולה.

(בשלב מסוים, הדמויות סוגרות אותו – להגנתו – בתור ארון קיר, כאשר הוא מטושטש אבל מתעקש לנסות ללכת בעקבות ואריסה; החבורה מורה לו בציניות, 'להגן על המעבר הזה בארון' – שמא, חבורה שלמה של יונאים תחליט לנסות לצאת מהארון הזה ולהתקיף את הדמויות מהעורף).

לאחר שהשומרים והמתנקשים של משמר היונה מופלים או נמלטים, החבורה נעה קדימה וסוגרת על מפקד המשמר של שכירי החרב; הלה אומנם לא מסתיר את הבוז שלו למשמר היונה ("חבורת אפסים מתרוממים"), אבל הדמויות נכשלות בנסיון לשחד אותו כדי שיעבור צד; אולי משום שהוא לא דבק במעין כלל לפיו הוא לא מתכחש למי ששילם לו.

כמסתבר, לשכיר החרב הקשוח יש בן-ברית לא אהוב; מתנקש מרופש עם שיער אדום מדובלל שנהנה להרגיז את הבוס שלו כשהוא פונה אליו בקול מאנפף ובלשון נקבה. כאשר הקרב מתחיל, מנדי נאבקת עם המתנקש בתוך הצללים, כאשר יתר החבורה נלחמת עם שכיר החרב השואג והמגדף.

היצור המרופש מהצללים מתגלה כמתנקש מיומן הרבה יותר מיריבים קודמים שמנדי נלחמה בהם בין הצללים, ומצליח להדוף כמה וכמה התקפות רצחניות שלה, תוך שהוא משיב בהתקפות נגד שחלקן פוגעות בה ודורשות ממנה להלחם על חייה – אגב שהשניים מטיחים זה בזה עקיצות לעגניות בלשון ביבים מיופייפת (מנדי נחושה ללמד את הטיפוס, שיכולתה בלשון ביוב ושות' לא נופלת משלו...)

הקפטן של שכירי החרב הוא יריב קטלני, לוחם מעולה בשתי חרבות שמסוגל בין היתר להסתחרר ולהתקיף מספר עצום של פעמים בסיבוב, לזנק במהירות ולהלום ביריבים שעומדים מאחורה וחשבו את עצמם בטוחים יחסית, ועוד.

בסופו של דבר, החבורה מכריעה אותו ארצה; המתנקש אדום השיער מתעתע במנדי, פוגע בה במהלומה שגורמת הלם חלקי, ונעלם בצללים – אבל נראה שאין לו שום כוונה להסתכן ולהופיע מחדש לקרב כשהוא לבדו מול כל החבורה.

ההתקפה על מנהרות הכלא מתחת לאחוזה

לאחר שהקפטן נפל, הדמויות בוחנות את הדלתות והמעברים בקצה ההיכל: שתי דלתות מוגפות, אחת מהן ממתכת משוריינת, מדרגות שעולות למעלה לעבר האגף של האחוזה ממנו עולים קולות קרב; ומדרגות שיורדות למטה, אל תוך אוויר מצחין.

החבורה בוחרת, לאחר דיון קצר, לרדת למטה – בעיקר לאחר שנדמה לקלבריאן שהיא מריחה משם שמץ מהריח המוכר של זיעה חמוצה מאד, מה שמרמז שאנשי החזיר נמצאים שם.

לאחר מאבק עם קשת שמנסה לצלוף בחבורה מתחתית המדרגות, החבורה יורדת למה שנראה כמסדרונות שמוליכים לכלא ולחדר העינויים – והללו שורצים יריבים נתעבים בהרבה משכירי החרב ואפילו מהיונאים שהדמויות נלחמו בהם קודם.

החבורה נאבקת בסוהרים סדיסטיים עם כלי נשק שיכולים לגרום לדימום כבד; שאליהם מצטרף איש חזיר ענקי עם סינר של קצב ושני קופיצים מוכתמים מדם; ומאחור, עפים על החבורה חיצים.

הדמויות, אליהם שב והצטרף טלפאריון הצעיר שהתאושש בינתיים (פחות או יותר) מהפצעים שספג קודם, לוחמות בסוהרים, כאשר הלאה משם, מתוך החשיכה המצחינה, עולות צרחות וקריאות נואשות לעזרה.

בסופו של דבר, החבורה גוברת על התוקפים – לאחר שואריסה מצליחה (שילוב בין יכולת בלימה טובה של הדמות לכמה גלגולים גבוהים מאד), לצאת בלא פגע מסדרת מהלומות מהירות וקטלניות של קצב-החזיר, מה שגורם לטלפאריון לעמוד ולבהות בה בפה פעור (עם מלמול 'וואוו' – שיצא קולני בהרבה משרצה).

לאחר שסוהרים והמענים נפלו, נגלה לדמויות חדר עינויים מזוועה, עם מיטות מבעיתות שלפחות על אחד מהם גוף אנושי קרוע לשניים, אברי אדם תלויים מהתקרה, ועוד.

קול מקרקר, מטורף למחצה מהדהד לעבר החבורה:

"ספרו לי, ספרו ללב המדמם שלי על כל הפשעים שביצעתם נגד השלום והאהבה, חשוכים שכמותכם. לא? תתוודו, כן, תתוודו על כל הפשעים שלכם, או שאני אוציא אותם ישר מהבשר שלכם!"

הדמויות נקלעות לקרב כנגד ראש המענים – ברנש שלמרות שהוא נראה צנום ולא מרשים, נלחם במהירות מסחררת עם שני פגיונות קורעי-עורקים, וככל שהוא פוגע ושופך יותר דם (הוא מסוגל לרפא את עצמו בחלק מהנזק שהוא גורם), כך הוא נלחם מהר יותר, וטירוף הקרב שלו הולך ועולה.

למרות זאת, החבורה מצליחה להכריע את הסדיסט המטורף בקלות יחסית, ולאחר שהדמויות מוודאות שהוא מת ולא יפגע יותר באיש, הן מתפרצות אל תוך מסדרון מלא בתאי כלא, משם עולות הזעקות והבכי.

הדמויות מגלות, שרבים מהמשרתים והשומרים המקוריים של הטירה הושלכו לתאי הכלא, ושומעות סיפורים מקוטעים ומבועתים על זה שהאדון הצעיר השתגע, על זה ש"האנשים עם שיער הסוס" נכנסו לטירה במסווה של קרקס נודד והשתלטו עליה, ועל חברים שנרצחו בברוטאליות וביסורים.

בין לבין, שני שומרי-כלא אחרונים מנסים את כוחם בהתקפת התאבדות על הדמויות: קשת שמנסה לתפוס מחסה בסוף המסדרון הארוך ולירות שם, ומענה עם שני להבים שמסתתר בצללים ומנסה לזנק על הדמויות מאחורה.

החבורה מצליחה – אגב נזק קל יחסית – לחסל את שני היריבים הנואשים האחרונים; ואז, בתא כלא חשוך בקצה המסדרון שלידו הסתתר הקשת, הם מוצאים אישה צעירה גוססת, מוטלת על קש מזוהם בדם קרוש. מהמלמולים שלה, מסתבר שזו טראמיס הצעירה, אהובתו לשעבר של הפייטן הבוגד; וזה ה"גמול" שקיבלה לאחר שחשה לאחוזה כדי להיות לצד אהובה – בלא להיות מסוגלת להבין שהוא בוגד נאלח, שגם ניצל אותה בלא היסוס ושיקר לה במשך חודשים ארוכים.

טראמיס מסוגלת רק ללחוש בכוחותיה האחרונים "אהבתי אותו, והוא הכאיב לי. הוא כל-כך הכאיב לי-" ומשהו על שיר שחיברה; איסילור מנסה להפעיל את הכשרון שלו בשיטות ריפוי, כדי לייצב את המצב של האישה הגוססת ולמנוע ממנה מלהוציא את נשמתה בתוך דקות ספורות; ואי-כה, נראה שהוא הצליח לייצב אותה מעט – לפחות באורח זמני.

הגן התת-קרקעי והקרב הסופי מול שארולה וביגוסו

לאחר שהחבורה סיימה לטהר את הכלא, שחררה את האסירים ונתנה להם מעט הנחיות (כולל היכן יש עדיין קשתי אויב שצריך להזהר מהם), הדמויות פורצות דרך קמרון שמוליך אל גן תת-קרקעי אפלולי, שנראה כמו שילוב מוזר בין גן לבין חצר כוכים ישנה.

אנשי חזיר מזנקים על הדמויות ומנסים להדוף את החבורה, מדורבנים קדימה בשטף מטורף למחצה של קללות בקול שהדמויות מזהות היטב; אבל הדמויות מצליחות להתגבר על אחרוני המגינים, ולהתקדם לתוך החצר האפלולית – שם נמצאים מנהיגיהם של אנשי החזיר, המכשפה שארולה ובן-זוגה ביגוסו, שעוטה שיריון כבד.

שארולה נמצאת באמצע ריטואל מפחיד, מעל קדרה שמפיצה אדים סגולים לתוך הכוכים הסמוכים; הדמויות מסתערות קדימה, והקרב האחרון כנגד אנשי החזיר מתחיל. ביגוסו מתקדם קדימה וחוסם ביעילות את רוב הדמויות, כדי שלא יוכלו להסתער על זוגתו, כשהוא צועק שהחבורה המרושעת "שפכה את דמם" וכעת הוא ימחץ אותם.

שארולה מסוגלת להשתמש בכוחות אפלים שבאים הישר מתוך הריק (Void), באורח שעולה בהרבה על המכשפים בני המזרח שהחבורה נתקלה בהם בעבר; בין היתר, היא יורה אלומות של אד סגול קטלני שלובשות צורה של חזיר חסר גוף ופוער לוע; מסוגלת לנסות ולהכות יריב אחד בטירוף שגורם לו להתייסר ולחשוב שהוא הופך באיטיות לחזיר, תוך שיתוק והסבת נזק הלם כבד כל סיבוב, ועוד.

ביגוסו משתמש באלה מסומרת ענקית ובשיריון ובמגן הכבדים שלו; כאשר הוא מתחיל להפגע למרות יכולות ההדיפה והתקפות הנגד המרשימות שלו, הוא מסוגל להפעיל יכולת של "חסינות" שגם מאפשרת לו שני סיבובים בהם כמעט כל התקפה שתפגע בו תסב לו נזק מינימלי, אלא גם מאלצת את כל הדמויות לבצע בדיקת הצלה כנגד כוח רצון – כאשר מי שנכשל נאלץ להתקיף רק אותו בחמת-זעם, ולהתעלם משארולה שממשיכה להטיל כשפי ריק.

קרב קשה מתפתח; אבל החבורה מצליחה להתגבר על הצמד-חמד בסופו של דבר, בין היתר לאחר חץ עם יכולת הפרעת-ריכוז שקלבריאן יורה בשארולה בסיבוב אסטרטגי מאד של הקרב; טעות של שארולה, ששיגרה את לחש הטירוף שלה דווקא בואריסה (שיש לה כוח רצון וקשיחות גבוהים יחסית לרוב הדמויות האחרות), ולמרבה ההפתעה (והמזל) גם טלפאריון– נרגש ולא מיומן ככל שיהיה – זכה לכמה הצלחות מרשימות כאשר נאבק פנים אל פנים בביגוסו.

בסופו של דבר, קלבריאן מכריעה את שארולה ביריה מדויקת; ומנדי מצליחה להפיל את ביגוסו בשיסוף אחרון ומדויק מהצללים. מנהיג אנשי החזיר קורס, ומילותיו האחרונות הן "זה הכל... באשמתה...".

כך, נפלו מנהיגיהם של אנשי החזיר, והושמד הכוח של אותם יצורים, שהיו בני-ברית של משמר היונה.

הדמויות– פצועות ומותשות – אולם כולן עומדות על רגליהן - מוצאות, בחיטוט בין שרידי הריטואל ועל היריבים המתים, צמיד מכושף (כלומר, להבדיל מאנשי החזיר, הדמויות יכולות להשתמש בו בתור צמיד) בצבע של סגול-אדום דמדומים; וכתפי שריון משובחות עם יכולות הגנה מרשימות.

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.