הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה
הידרוסטית | המערכה | יצירת
דמות
מבוא לאי ההידרוסטי: אקלים, גיאוגרפיה והיסטוריה
4.4: היסטוריה
מודרנית: מנפילת "החצר המרקדת" ועד היום
(2340-2440
לסה"א)
4.4.7: המאבק על קראובנפוגו
(2391-2405)
חזרה לאינדקס | לערך ההיסטורי הבא |
לערך ההיסטורי הקודם
הידרוסט, שטופת הנצחון
אך העייפה לאחר המלחמה הארוכה כנגד ליגת השמש,
היתה רחוקה מלהיות מאוחדת בשאלה האם ועד כמה ראוי לנסות ולמשוך את השפעתה
דרומה. לצד האגדות על הדרום האגדי שהתעוררו מחדש, וגם הזעזוע (לא פעם, מהול במעט
צביעות) שעוררו הסיפורים ההולכים ומתרבים על אכזריותם של אודונגה ושבט הגורת'אמבו,
היו רבים שהזהירו כנגד הסתבכות בדרום הלח ושורץ המגפות; טענו כי על הידרוסט לעכל
תחילה את כיבושיה הקודמים, ושהיא עשויה להכנס לשכרון כוח שיביא לתוצאות דומות לזו
של "מלחמת הקודש" ההזויה והכושלת של סוף המאה ה-21.
לקולות כנגד הסתבכות
בדרום נמצאה באותן שנים תמיכה רבה בחצר המלך; תחילה, היתה הידרוסט שקועה כל-כולה
במעשי הזוועה שנחשפו בארמון, במשפטו ובהוצאתו להורג של בנו האהוב של המלך. לאחר
מכן, כאשר מת המלך אנדרו ובנו הצעיר, הלא חכם מדי רדווין השישי עלה במקומו, הלכה
וגברה בחצר המלך השפעתו של הקייזר הקיידרהרצי, שבמהלך מהיר שהרתיח רבים בהידרוסט,
שכנע את המלך הצעיר להתארס לאחת מבנותיו, הנסיכה אינגריט פון זאגנווהאר.
המלך הצעיר והעקשן,
הסתכסך עם רבים ממקורביו הקודמים, אילץ את ראש הממשלה האגדי, הדוכס מסאות'וואש,
להתפטר ולעזוב את החצר, והרחיק את אמו שלו (שארת שרו של הדוכס) מכל עמדת השפעה,
ולמעשה שם אותה בתנאים שלא היו רחוקים מ'מעצר בית' נוח באגף המלכה האם שבארמון
הישן על האי גלוסטר. זאת, בעודו משקיע רבים מרווחי המלחמה ולווה כספים מקיידרהרץ
וממקורות אחרים בכדי לבנות קומפלקס ארמונות מפואר בהרבה מצפון לעיר (יסודות הקרייה
המלכותית דהיום). המלך רדווין, מן השפה ולחוץ, דגל באימפריאליזם אגב שיתוף פעולה
בין "שתי האומות הדגולות" – ההידרוסטים והקיידרהרצים, תוך ניצול העמים
הנחותים מהם. אלא שבפועל, תחת השפעה ברורה מחצר הקייזר של מזרח קיידרהרץ, סירב
לנקוף אצבע ופעל כנגד השאיפות להתפשט דרומה, תוך ניהול מלחמת חורמה כנגד המכשף
אודונגה ושבטו, שעודם חוסמים את המיצרים הדרומיים. הסיבה האמיתית מאחורי אותה
הססנות, כפי שלעגו, ובצדק, החוגים היותר אקטיביסטים, היתה האינטרס הציני של הקייזר
עצמו – שמירת המיצרים הדרומיים חסומים בפני הספנות ההידרו סטית (קרי, שימור כוחו
האפל של אודונגה), הותיר על כנה את הנתיב הבלעדי של הסחר החצי-רשמי בין קאראן-וול
לבין כוחות בדרום קיידרהרץ, והעשיר את קיידרהרץ המזרחית כולה בתור מתווך כמעט
בלעדי בסוגים רבים של סחורות אקזוטיות.
כנגד הטון הרשמי של
חצר המלך והאיפוק בו דגלו המפקדים הצבאיים באותן שנים ראשונות, קמו גורמים אחרים,
אשר פעלו יותר ויותר לכיוון ההפוך, ובסופו של דבר סחבו את הידרוסט, כנגד רצון חצר
המלך, עמוק יותר ויותר אל תוך ענייניה של קראובנפוגו.
בעיית השבטים
הצפוניים:
שלושת השבטים שחורי-העור הגדולים שישבו בצפון קראובנפוגו: שבטי טימבוגו (Tymbugu), אכודון (Akudun) וקונוגוסה (Konogusse), היו שבטים יושבי קבע ומפותחים יחסית, שקיימו במשך דורות יחסים
עם רצועת האמתיסט; להוציא מספר מלחמות ופלישות, הרי שברוב התקופה הכירו השבטים
באורח עקיף בעליונות "בן השמש" האמת'ורי, סחרו עימו והעלו לו מס סמלי,
ומדי פעם גם שלחו צעירים מבטיחים להתחנך מספר שנים בערי הסחר הססגוניות של שכנם
האדיר מצפון.
בתקופה ההיא, מצאו
עצמם שלושת השבטים לחוצים יותר ויותר בידי שבטים פרימטיביים ואלימים יותר ממרכז
קראובנפוגו, ובעיקר בידי כוחותיו של נקרומנסר ביצות מזעזע שתארו
"אודונג'אמו", העיד עליו בגלוי כי הוא "בנו" (ולמעשה בן
חסותו) של המכשף הגדול אודונגה. הלה, שמזמן שם עיניים מרושעות וחמדניות על העושר
היחסי של השבטים הצפוניים, לא אחר לנצל את הכאוס שהשתחרר בשנים האחרונות של מלחמת
הידרוסט-אמת'וריה, בכדי לפשוט על יריביו, למרר את חייהם ולנסות לסחוט אותם בדרישות
חצופות יותר ויותר, שכללו גם דרישה להביא לידיו מספר ניכר של צעירים וצעירות בכדי
שיעלה אותם קורבן לרוחות המוות המזעזעות להן סגד.
בצר להם, פנו שניים
מהשבטים (טימבוגו וקונוגוסה), עוד בשנת 2390 למושל הצבאי ההידרוסטי של דרום רצועת
האמתיסט, שנתפס – ולו מכח הכרח – כיורשו של המוז'היר. זאת בטענה, כי ירש גם את
החובה והצורך להגן על "אחיו הקטנים והסובלים" בדרום מפני האודונג'אמו.
הגם שהכתר ההידרוסטי עצמו התנגד לפניות הללו, הרי שהן מצאו אוזנייים קשובות בקרב
הצבא ההידרוסטי ובקרב סוחרים ומתיישבים הידרוסטים, שחלקם חשקו בהמשך המסחר עם צפון
קראובנפוגו, וחלקם מצאו עצמם מזדהים באמת ובתמים עם מה שנתפס כשבטים תרבותיים
(יחסית לילידים, כמובן...) ושוחרי שלום (פחות או יותר) שמותקפים בידי נקרומנסר
מחליא ושחצן הממרר את חייהם. חשש נוסף היה, כי אם ההידרוסטים לא יחלצו לעזרתם,
יעשו זאת גורמים אחרים, שהלכו והשפיעו יותר ויותר על השבט השלישי – בני אכודון,
שקיבלו לשורותיהם מספר גדול של פליטים אמת'וריים, כולל כוהנים ולוחמים ששרדו את הטבח
בעיר המקדשים, הבטיחו לסייע למארחיהם כנגד כוחות אודונגה ולהעצים אותם, וגרמו להם
לנקוט קו יותר ויותר אנטי-הידרוסטי.
כך, ונגד רצונה של חצר
המלך, מצאה עצמה הידרוסט מכניסה יותר ויותר "את רגלה האחת" לצפון
קראובנפוגו, ונקלעת למאבק הולך ומתלהט עם בני-חסותו של אודונגה. המכשף הגדול עצמו,
שזעם על ההתערבות, הגיב באיומים ובפעולות תגמול, שרק הכעיסו יותר את ההידרוסטים
ודרבנו אותם להאבק בו ובבני חסותו באורח נחוש יותר.
אגב כך, החלו, בשלב
מאוחר יותר, מאבקים בין שני השבטים הפרו-הידרוסטים, לבין שבט אכודון
האנטי-הידרוסטי (במידה רבה, המשך מאבק שניטש לסירוגין בין אותם שבטים גם בדורות
קודמים), שהחל מנהל מלחמת גרילה יעילה ואכזרית, עד שנתפס (לא לגמרי בצדק) כבן-ברית
של אודונגה; לראשי שבט זה, שלפי שמו ראה את עצמו כדם מדמה של אכדר הקדומה, קמו
שאיפות להחיות את הכוחות הקדומים של אל האריה, ואי לכך ניסו מספר פעמים לשלוח
כוחות ומשלחות אל הרמות המקוללות של אכדר, וגם להשתמש בהן כבסיס לפשיטות על
ההידרוסטים ובני-בריתם בדרום רצועת האמתיסט.
ההידרוסטים, מצידם,
נקטו יותר ויותר בשיטות של הפרד ומשול, כאשר חילקו לבני-בריתם מקרב שחורי העור
פריבילגיות וזכויות על חשבון כוחות ושבטים אחרים. בני טימבוגו, למשל, קיבלו
זכיונות על הפקת ברזל-ביצות, כמו גם מתנות ואימון שהעצימו את הלוחמים שלהם; מאותו
דורו, ידועים "הנסיכים האחים" טימודון ואימדאגה, שזכו להכשרה הידרוסטית,
שיריונות וחרבות מכושפות, שהפכו לסימן ההיכר שלהם.
בני קונגוסה, לעומת
זאת, זכו (עובדה שהרדיקלים דהיום מעדיפים לשכוח) לזכיונות בתחום מפוקפק בהרבה –
סחר העבדים, ששגשג באותם ימים בהתיישבויות ההידרו סטיות מחוץ להידרוסט עצמה (נאסר
רק בשלב מאוחר יותר, סמוך ל-2410); באורח פרדוקסלי, מה שהכה באותם "בני ברית
יקרים של הוד-מלכותו", והסב אותם בשנים מאוחרות יותר כנגד הידרוסט, היה דווקא
אכיפת האיסור על עבדות וסחר עבדים בכל רחבי האימפריה, מה שעתיד לדרדר את בני
קונגוסה לעוני, ולחשוף אותם לזעמם של שבטים אחרים, שאת בניהם חטפו וסחרו בהם במשך
שנות דור שלם.
הדרישה לעבדים: הגם שהעבדות
באי ההידרוסטי עצמו היתה אסורה באיסור מוחלט מזה מאות שנים (אחד החוקים הראשונים
שחוקקו לאחר השחרור מהשעבוד לאחוות המוות, באמצע המאה ה-21), הרי שהיא היתה
פרקטיקה מקובלת למדי ברצועת האמתיסט, בקראובנפוגו ובקאהנבדריש (ובאורח מוגבל
ומוסווה יותר, בכמה מהנסיכויות של מערב-קיידרהרץ).
רבים ממחפשי המזל
והמתיישבים ההידרוסטים, שיסדו את המושבות הראשונות, הן בשטח שנכבש מבן השמש
האמת'ורי ובעיקר בחלק הצפון-מזרחי של המיצרים הדרומיים (מצפון למזרח קראובנפוגו),
ניצלו את הפרצה בחוק ההידרוסטי הישן, שלא העלה בדעתו כיבושים מחוץ לאי של הוד
מלכותו, ואי לכך שתק בכל הנוגע באחזקה של עבדים באיזורים כאלו. בפועל, הרי
היסודיות והטכנולוגיות המפותחות יחסית של מטעים, חקלאות וסחר שהביאו עימם
ההידרוסטים ובני-בריתם ממערב קיידרהרץ, יצרו בתוך שנים מעטות זינוק בביקוש לעבדים;
הדבר יצר שורה של תופעות מושחתות – כגון שופטים הידרוסטים במושבות שמיהרו מאד
להרשיע אמת'ורים וילידים אחרים בפשעים בכדי לבצע פרקטיקה חוקית למחצה של מכירתם
לעבדות; הפיכת שבויי מלחמה לעבדים, ועוד. מגיני הפרקטיקות הללו התייחסו אליהן
כהכרח לא-יגונה, וטענו בעיקר כי הן מבוססות דווקא על הפרקטיקות המקומיות אשר
"על ההידרוסטים לכבדן, כחלק מהכבוד למסורת המקומית"; אלא שכמות העבדים
שנדרשה הלכה וגברה, ודירבנה את בעלי המטעים ועשירי המתיישבים החדשים ללחוץ למען
העמקת ההשפעה בדרום; בכך תמכו בהם, באורח מפתיע (או שלא מפתיע) גורמים מקומיים שהחלו
צוברים כוח ועושר באמצעות 'זכיונות ללכידת אויבי הוד-מלכותו' – כגון שבט הקונגוסה
בצפון קראובנפוגו, ועוד.
מי שגילו את ההזדמנות
החדשה, היו גם ספני האושורלוק בים הדרומי, כמו גם שודדי ים ושאר גורמים מפוקפקים
שהיו משוחררים כליל מן העקבות וההגבלות הרשמיות. ספני האושורלוק, מאסו ממילא מזה
זמן רב באודונגה, המפריע להם לשוט צפונה ולסחור עם קאבדבריש; ורבים מהם זיהו, עוד
בתקופות קודמות את "הפוטנציאל" של שוק הסמים המשגשג בקאנדבריש והידרוסט
כאחד. כך, למעשה, הפכה הדרישה לעבדים (ומתחת לשולחן, גם לאופיום וסמים אחרים), זרז
ומניע להעצמת הרצון לסלק את שבט הגורת'אמבו מעמדותיו האסטרטגיות במיצרי הדרום.
הלכה למעשה, עתידים
היו שני עשורים לעבור, בטרם יצליחו גורמים שהתנגדו לעבדות לכל אורך הדרך לסתום את
הפרצה ולאסור כליל את סחר העבדים באימפריה (והציניקנים יוסיפו: לאחר שבני הברית
שעסקו בכך עשו את שלהם, והכתר יכול היה להרשות לעצמו לבגוד ולהפטר מהם). אלא,
שרבים מהשמות ההידרוסטים היותר מפוקפקים ששמם עלה "בימים היפים" של
העשור האחרון של המאה הקודמת והעשור הראשון של המאה הנוכחית, מעולם לא נענשו על
פשיטות ושריפה סיטונאית של כפרים, חטיפת עבדים בניגוד לכל נוהל או חוק מלחמה שהיה
קיים, ופעולה יחד עם כוחות מושחתים בקאהנדבריש או בדרום רצועת האמתיסט לרישומים
מזוייפים שיקלו על העבדת רבבות של אומללים בפרך. כמה מהשמות הידועים מאותה תקופה:
טומבלין, צ'מבאלו, מאלן, הולמס ג'וניור וסוויפטווד, ידעו "לצאת מהעסק
בזמן" ולבלות את המשך חייהם כג'נטלמנים ואנשי עסקים עשירים ומשפיעים, חלקם עד
היום (ומסופר כי מפעם לפעם, כמה מהם, כיום כבר בשנות השישים והשבעים של חייהם,
נפגשים לארוחות יוקרתיות ושתיה, מעלים זכרונות ושרים שירים מן 'הימים היפים').
נגזרת אחרונה, עדכנית
יותר, של סיפור סחר העבדים והשפעתו על הכוחות בהידרוסט ומחוצה לה, נעוצה בתעמולה
שמפיצים בדור האחרון שרידי שבט הגורת'אמבו ובני-בריתם הרדיקלים בהידרוסט עצמה,
הטוענים כי כל הסיפורים על פולחנות אפלים, אכזריות לא אנושית ורוחות מוות הם
עלילות שהעלילו כוחות קולוניאלים צבועים על אודונגה ושבטו "העתיקים
והגאים", בכדי לאפשר השתלטות על קראובנפוגו; באורח פארדוקסלי, זכו אודונגה
ושבטו, שני דורות לאחר תבוסתם, לכתרים של לוחמי חופש ונושאיה של גאווה לאומית של
שחורי-העור, באורח שנודף ממנו יותר מריח של פרשנות מאוחרת מאד, ולא ממש הולמת את
המציאות של שלהי המאה הקודמת (אם כי, אין ספק כי משרתיו של אודונגה לא נזקקו
לעבדים חיים; מאז ומעולם העדיפו לרצוח את שבויהם ולהקים אותם בתור משרתים אלמתים).
רינגטון את
רדפרן בע"מ: יסודה ופעולתה של "חברת הים הדרומי" (2390-2395)
כבר בראשית שנות
התשעים, החלו כוחות הידרוסטים לא רשמיים ובעלי ברית של הכתר להתעמת עם משרתיו של
אודונגה בצפון קראובנפוגו. אלא, שהדחיפה הגדולה להתערבות הידרוסטית מסיבית, נפתחה
באותם זמנים בחזית אחרת, וקשורה לפעולה של שלוש דמויות, שהחלו את דרכן כהרפתקנים
אידיאליסטים ותמהוניים למחצה, וכיום הם (או למצער שתיים מהן) עומדות בלב המחלוקת
הפנים-הידרוסטית בכל הנוגע ליסוד האימפריה והקמת המושבות.
אדוארד רינטון, בנו של
בעל ספינות דייג קטן ולא נחשב מאחד ממחוזות הידרוסט, חבר בראשית שנות התשעים לסר
גודווין רדפרן, בן אצולה זוטר וחסר רכוש, שניחן בכשרון כתיבה פואטי ורעיונות
דמיוניים ומרחיקי לכת. בראשית הקיץ של שנת 2390, נטלו השניים בצוותא הלוואה
מהחשבונאים "ספנסר את ספנסר", כדי להגשים את חלומם, לשכור אוניה ולחפש
את אוצרות הדרום האגדיים. אליהם חברה דמות שלישית ותמהונית למדי בשם האב פול
קינגסלי (במקור רואזיל), בן לאב ז'ראלי ואם הידרוסטית, ששימש ככוהן זוטר שניתק
מכהונת קלאודור, וכתב מסות רעיוניות ארוכות על איחוד כל דתות האור לכנסיה אדירה
אחת. שנה לאחר מכן, הדהימה השלישיה את "ספנסר את ספנסר" והנושים האחרים,
כאשר חמקה מבעד לכוחות של אודונגה, וחזרה עם עמוסה בפנינים יפיפיות ותבלינים יקרי
המציאות.
מכאן, קצרה היתה הדרך
להלוואות עתק נוספות שקיבל הצמד רינטון את רדפרן, למען יסוד חברת ספנות חדשה בשם
"חברת הסיל'נאראלד הדרומי", חרף נסיונות של גורמים בחצר המלך לחבל
בעסקיהם. באורח רשמי, חתמו רינטון וראדפרן על תזכיר אידיאליסטי שכולו הגינות וכבוד
לילידי הדרום, התחייבו חגיגית שלא לשלוח יד בסחר עבדים, אלא להיפך – נראה שלפחות
רדפארן האמין בכל ליבו, כי מעשיו, ובעיקר ההתנגשות הבלתי נמנעת שחזה בין הכוח
שיוביל לבין אודונגה, יביא רווחה וקידמה לתושבי קראובנפוגו, המעונים בידי המכשף המרושע
והשבט האכזר והמושחת שלו. בשלהי 2391, יצאה השלישיה, הפעם בראשות צי של תשע
ספינות, להבקיע את הדרך דרומה ולעשות את הבלתי יאמן: להקים התיישבות הידרוסטית
הרחק מדרום למעוזיו של אודונגה, במקום בו דיווח הצמד על מפרץ יפיפיה ומלא בפנינים,
סמוך לחורבות מקדשים עתיקים בתוך הג'ונגל. מסופר, כי הצי נקט בעורמה והקדים את
צאתו, כדי להמלט מן המים של האי ההידרוסטי בטרם יחתם צו מלכותי האוסר או מעכב את
יציאתו עד לבירור מעמיק בחצר המלך. רבים מכותבי ההיסטוריה רואים ביום יציאתו של
הצי כ"יום בו נשמע משק כנפי ההיסטוריה", ודברי הימים חרצו סופית את
גורלה של הידרוסט להפוך לאימפריה המושלת בימים.
הגם ששתיים מהספינות
טובעו בהתקפה של ספינות המשוטים המכושפות של בני גורת'אמבו או בהפגזות של מכונות
הקלע המקוללות שהחזיקו אנשיו של אודונגה לאורך המיצרים (ואומרים כי גורל אי-אלו
מהנוסעים שנסחפו חיים אל החוף, היה גרוע בהרבה ממוות), הרי ששבע האחרות הגיעו
ליעדן, והקימו את יסודותיה של פורט-ג'יידבל, כיום עיר נמל משגשגת ו"אם
הקולוניות" של הידרוסט.
תחילה, הדפו המתיישבים
שתי התקפות גדולות של כוחות אודונגה, והחלו שולחים הביתה משלוחי פנינים ותבלינים
יקרי-ערך, כמו גם סחורות אחרות שהגיעו אליהם מסחר עם כמה מקברניטי האושורלוק, עמם
הצליחו להתיידד; אלא שבחצר המלך ובקרכ הגורמים הפרו-קיידהרצים, שרר זעם גדול על
מעשה ההעזה, שלשיטתם סיבך את הידרוסט הרחק מעבר לגבול הרצוי לה, ועורר חששות וזעם
בקיידרהרץ עצמה, נוכח התחרות הלא צפויה על סחורות דרומיות. שלוחיו של הקייזר,
באמצעות בתו שנשאה למלך רדווין ועושי דברה, הזהירו מפני התפרצות מלחמה חדשה
ואכזרית מול הקאהרויאנים של בית מית'-מונטאר, ותיככו כנגד כל סיוע למתיישבים
החדשים. נראה, כי אי-מי בחצר המלך רדווין החתים אותו על "הבנות לא
רשמיות" עם הנסיכה הקאהוריאנית רילאנדירי, לפיהם איש מהם לא ישלח צבאות
לפורט-ג'יידבל, ובמאבק עליה ישתתפו רק הצדדים הישירים – המתיישבים מחד, וכוחות
הגורת'אמבו מאידך.
בין אם אכן חתם המלך
על "המסמך המביש" (כפי שכונה אז) ובין אם לאו, הרי שהתוצאה היתה מהירה
ובלתי נמנעת. אודונגה, שרתח מזעם וגם חשש נוכח ברית אפשרית בין ההידרוסטים, שבטים
שחורים יריבים וכוחות אושורלוק, גייס את מלוא כוחותיו למהלומת נגד. לשווא, חיבלו
רדפארן ורינטון תחבולות, כרתו בריתות עם שבטים מקומיים ונקטו במהלכים יצירתיים
לעכב את הבלתי נמנע. בסופו של דבר, בשיא עונת הגשמים של סתיו 2395, בחסות סופות
טרופיות וערפל ארסי שהעלו, הבקיעו כוחותיו של אודונגה את הגנותיה האחרונות של פורט
ג'יידבל, והטבח החל; בחסות הסערה והערפל, טובעו גם הספינות ההידרוסטיות הגדולות,
או הפכו טרף קל למתים-חיים, שזחלו במאותיהם אל תוך המים הרדודים, נאחזו בגופי
האוניות וטיפסו מעלה, או החלו מכרסמים בהם חורים.
אומרים, כי ארבע
חמישיות מתושבי פורט ג'יידבל נספו באותו יום, או נגררו אל מקדשי "האיזוב
המת" לגורל נורא עוד יותר. סר רדפארן, שמסופר עליו כי לחם עד הרגע האחרון,
נפצע והומת בריטואל מזעזע, שבסופו הוקעו איבריו המרקיבים, וראשו כושף בקסם מלעיג
בידי אודונגה עצמו, ונשלח צפונה כשהוא מוקע על חרטום של חיקוי נלעג לאוניית סוחר,
המושטת בידי גופות מכווצות-ראש. הניצולים המעטים מבית המטבחיים, נמלטו בספינותיהם
הקטנות והמהירות של בני-הברית (דאז) מן האושורלוק (בדברי הימים נזכרת השייטת של
"אדמיראל אז'יב" ו"החובל הגודל בוז'מאגור". בין המפונים חיים
היו האב קינגסלי וגם אדוארד רינטון – שהגורל לא פסח עליו בכל-זאת; בעת המנוסה נפצע
מחץ מורעל ששילח בו אחד ממשרתיו המעופפים של אודונגה מן הצללים ממעל, ומסופר שלקה
בסוג אלים של קדחת ביצות ש"הפכה את עורקיו האציליים לאש" והמיתה אותו
ביסורים מקץ מספר שבועות.
הניצולים הגיעו, לאחר
מסע של תלאות בים, לצידם האחר של המיצרים, אל סיפן של חורבות עיר קדומות שזכו
לכינוי "חורבות סוק-סוק", בשל סוג של ציפור שקיננה שם ברבבות והשמיעה
קול טיפוסי מאד. (מאוחר יותר, עתיד קינגסלי רב הפעלים, לאחר שנודה מן הכנסיה
ההידרוסטית, וחזר לכאורה אל חיק הכנסיה הז'ראלית, לעשות שם יד אחת עם כמה מצאצאי
מציליו האושולוקים שמזלם בגד בהם, ולהקים שם פרוייקט מוזר, שהידרוסט מתקשה לעכל עד
היום).
אלא, שאם קיווה
אודונגה כי "תצוגת התכלית" הברוטלית שלו בפורט-ג'יידבל תרתיע את
ההידרוסטים ותבהיר להם מה יהיה גורלם של אלו המעזים להתגרות בו ולתקוע עוגן
"בשטח שלו", הרי שבפועל השיג את ההיפך הגמור. הטבח בפורט ג'יידבל הקים
שערוריה ציבורית וגל זעם בעוצמה כזו, שעתיד היה, בתוך שנה אחת, ליצור מהפך פוליטי
ולעלות למלך רדווין הפרו-קיידרהרצי בכסאו. מכאן, קצרה היתה הדרך לחלקה השני של
המלחמה, בה הסתערו עיקר הצבא והצי של הידרוסט ובני-בריתה על קראובנפוגו, בכוונה
בלתי מתפשרת לסגור את החשבון עם אודונגה ובני שבטו השנואים.
בזכרון ההידרוסטי
הרשמי, נחרטו רדפארן ורינטון כגיבורים לאומיים, מעין אבות מייסדים אציליים של
האימפריה. הפונדק בו חתמו על הסכם ההלוואה הראשון עם "ספנסר את ספנסר"
הפך לאתר עליה לרגל ולמקום יוקרתי ביותר; פסליהם הוצבו באינספור מקומות, ומידותיהם
הטובות והאציליות, הגינותם כלפי הידרוסטים וילידים כאחד, וגבורתם בקרב, הוללה
אינספור פעמים (זאת, להבדיל משותפם החצי ז'ראלי, אותו נוטים לתפוס כנוכל מפוקפק
שתפס עליהם 'טרמפ', ועוד עתיד לגרום לכתר לא מעט כאבי ראש).
המתנגדים המעטים לאותו
פולחן רשמי, בעיקר (אך לא רק) מקרב הרדיקלים, רואים ברינטון ורדפארן צמד מחרחרי
מלחמה חמדנים, שכופפו את ידו של הכתר ואילצו את הידרוסט להגרר דרומה, תוך סיכון
וגרימת אובדן חייהם של מתיישבים תמימים שהתפתו ללכת אחריהם (וכמובן, של
"אינספור שחורים נפלאים וחפים מכל פשע").
כותבים רדיקלים עשו אינספור מאמצים לדלות מעשים מפוקפקים יותר של הצמד – בעיקר
הברית שלהם עם ספני אושורלוק מפוקפקים שמעולם לא הפסיקו לסחור בעבדים (מוער בלעג,
כי מכתב הגינוי הזה משמיטים הרדיקלים את הסחר בסמים, משום שאלו נצרכים במידה רבה
בידי 'צאן מרעיתם'...), ומיני מעשי אכזריות שביצעו במהלך הלחימה (הגם שהם בטלים
בשישים לעומת מה שיעשו ההידרוסטים לאחר מכן, אגב הפקודה הכמעט רשמית, למחות את שבט
גורת'אמבו מעל פני האדמה); מעריצי הצמד, לעומת זאת, משיבים שגם אם נעשו מעשי
אכזריות מדי פעם, הם נעשו באל-כורחם או בלית ברירה, וכך נחתמה גם הברית עם
האושורלוק, בתור "הרע במיעוטו". לאחר נפילתו של המלך רדווין והמהפך בחצר
המלך, אימצה החצר בחום את משפחותיהם של הצמד, והרעיפה עליהן מטובה; בין היתר,
סייעה החצר להקמה מחדש של "חברת הסיל'נאראלד הדרומי" בידי בנו של אדוארד
רינטון (שזכה לאבירות לאחר מותו), סר פטריק רינטון, המנהל אותה עד היום. שני
עשורים מאוחר יותר, עתיד בנו הבעייתי של סר גודווין ראדפארן, רונאלד, להתמנות
למושל של פורט ג'יידבל המחודשת (ומשם, לאחת הדמויות היותר בעייתיות, קיצוניות
וכנראה גם מושחתות באימפריה של הוד-מלכותו דהיום).
המלחמה הגדולה שהתלקחה
כעת בדרום, והפכה עד מהרה למלחמה בין הידרוסט, חוף העשן ופאנולדריס מחד גיסא,
לקיידרהרץ המזרחית וקאראן-וול מאידך גיסא, היתה ארוכה, אכזרית ורבת תהפוכות; אלא
שבסופו של יום נכזבו כל תקוותיו של הקייזר לבית זאגנווהאר, וכל חישוביו התבררו
כמוטעים. רוב הנסיכויות וערי המדינה הקיידרהרציות בחוף העשן הפנו כתף קרה לנסיונו
להציג את המערכה כמערכה כלל-קיידרהרצית כנגד החצר ההידרוסטית השאפתנית,
ש"השתגעה"; ורבות מאלו חברו דווקא להידרוסט, בין אם בשל חשש משאיפותיו
של בית זאגנווהאר, ובין אם משום "שהריחו" את ההזדמנויות העסקיות הגלומות
בצד ההידרוסטי, והימרו עליו. נסיכויות אחרות, כמו קריינליכט ההררית ואציליה
הנוקשים, בחרו להוותר נייטראלים.
תקוותו האחרונה של
הקייזר נגוזה בשנת 2402, כאשר נרצחה הנסיכה העתיקה רילאנדירי, ככל הנראה בידי שר
קאהרויאני שקץ בשלטון מית'-מונטאר וביקש לשלוט בקאראן-וול בעצמו (הגם ששמועות אפלות
טענו, כי ידו הארוכה של אר-טורגול היתה במעל).
בחזית קראובנפוגו, מצא
עצמו אודונגה מותקף בידי הההידרוסטים מן הצפון ורבים מהקלאנים של אושורלוק-ז'אב
מהדרום; ולמרות כוח הכשפים העצום שלו ושל תלמידיו, עשו המספרים והכוח הצבאי את
שלהם, והטו אט-אט את המערכה לרעתו; בניגוד למה שמקובל לחשוב היום, רבים משבטי
קראובנפוגו לחמו בעד ההידרוסטים וכנגד אודונגה, בלא לחשוב על "הגורל
הקולוניאלי המר מממוות" שהם מביאים על עצמם. מספרים, כי אודונגה שגה, כאשר
התעקש לשמור על מעוזיו הקרובים מדי לחוף, והפכו אותו חשוף יותר להתקפות הידרוסטיות.
קיצו של "מקדש האיזוב המת" הגיע בשנת 2401, בהתקפה אליה השליכו
ההידרוסטים, "כמעט כל מה שהיה להם", כשהם תוקפים שוב ושוב וממשיכים
להתקדם חרף האבדות הנוראות שספגו. בסופו של דבר, לפי הגרסה המקובלת, נפרץ קסם
ההגנה הגדול של אודונגה בדרך מסתורית, ונוצר מעבר דרכו חדרו יחידות עילית, ביחד עם
כוח גדול של הרפתקנים ואחרים, ממש אל תוך חצר המקדש המרכזי, מעבר לעורפם של
המגינים בני גורת'אמבו והמתים-החיים שלהם. מכאן, נפוצה השמועה שההידרוסטים נעזרו
בחשאי במכשף גדול משל עצמם – אולי אי-מי משרידי המועצה הישנה-נושנה של בלאקסטורם
(הגם שלכאורה מתו כולם שנים ארוכות קודם לכן; בין היתר עלה שמה של המכשפה הרצחנית
והמטורפת למחצה, אדריאל מק'קאולסט 'בלאקהאנד', דבר שהוכחש נמרצות).
אמנם, המפקדים
ההידרוסטים לא הסתירו את כוונתם לבער את שבט הגורת'אמבו ("עד שאחרון החיות
האלו יהיה היסטוריה"), אולם נראה שלא היו מוכנים לתרגיל הנואש האחרון שהכין
עבורם אודונגה. תחת לקבץ את בני שבטו לקרב אחרון בהיכלות המקדש המרכזי שלהם, הפעיל
קסם חורבן אדיר של אנרגיה מעוותת, שהפך את אחרוני לוחמי הגורת'אמבו, נשיהם וילדיהם
למפלצות אימים מעוותות, שירקו אש מורעלת וקסמו קסמים אפלים, אולם התפוררו בעצמם
בתוך מספר שעות, לאחר שהפילו אבדות איומות מן העילית של הפושטים. ואילו לב המקדש
נעלם בסילון ועננים של אש נוזלית, ולא נותר ממנו, כמו גם ממגדלו של אודונגה עצמו,
אלא חור עצום ומעשן באדמה. מכאן, אף מקורן של השמועות כי למעשה, הקריב אודונגה את
רוב-רובם של בני שבטו כדי למלט את עצמו, וכי מגדלו השטני לא נהרס, אלא הועתק למקום
אחר, נידח ואפל יותר, שם הוא מסתתר ורוקם את נקמתו. היו גם כאלו שטענו, כי
לאודונגה היה יד ורגל ברצח של בת-בריתו לשעבר רילאנדירי, שנה מאוחר יותר; זאת,
משום שהקאהרויאנים נסוגו טרם הקרב האחרון ו"ערקו" במפתיע מן ההגנה של
"לב האיזוב המת". לכך נוספת שמועה אחרת, אפלה עוד יותר: אודונגה – מובס,
מושפל וזועם, מאס בבת-בריתו שהכזיבה, והחליף אותה בבן-ברית עתיק ואפל בהרבה: הרודן
אר-טורגול, שבכוחו הוא פועל היום במחשכים, ומכוחו שב ויצק באדמה את יסידות מגדל
האימים המתועב שלו.
כך או אחרת, הרי
שלמרות האש הרעילה, המפלצות ושאר הזוועות ששוחררו באותו היום, הרי שהנצחון נפל
בחלקם של "משרתי הוד-מלכותו"; שבט הגורת'אמבו נמחץ, ורובו המוחלט הושמד –
מי מקסם הזוועה המטורף של אודונגה עצמו, ומי בידי התוקפים ההידורסטים ובני-בריתם,
שלא חסו על איש.
הניצולים מבני
הגורת'אמבו, באו כולם מקרב נשים וילדים מישובים אחרים, שלא זכו באותו טיפול באורח
כה נחרץ, וחלקם "זכו" להלקח בידי סוחרי עבדים ולהמכר בחלקים כאלו ואחרים
של ארצות הדרום. שנים רבות מאוחר יותר, עתידים כמה מאותם עבדים לשעבר להתאסף –
בתור מהגרים מלאי שנאה בפאתי הידרוסט עצמה, ולפתוח – בעזרת כמה מן הרדיקלים –
במערכה לטיהור שמו של שבטם, שהפך בדיעבד לסמל של "גאווה והתנגדות שחורה
לכיבוש נצלני ונפשע", אשר חטאו היחיד היה כי התנגד לאימפריאליזם ההידרוסטי,
הא ותו-לא. בראש חבורה זו עומד כיום אודגונגו (Udgungo) הכריזמטי, שנחשב כאחד מנכדיו של אודונגה עצמו (לא בלתי אפשרי,
משום שאודונגה בזמנו היה רשאי ליטול כל אשת גורת'אמבו שחשק בה ולבעול אותה, בין אם
היא נשואה או לא, כך שדמו זורם ממילא בעורקי רבים מבני הדור הצעיר).
אודגונגו, או כמו שהוא
מכונה בחיבה בפי הרדיקלים "אדי", הוא צעיר משכיל, שזכה למעשה לחינוך
הידרוסטי משובח, כולל תואר מן האוניברסיטה המלכותית, דבר שאינו מפריע לו להציג
בכשרון רב טיעונים, לפיהם הידרוסט היא אימפריית זדון ש"נשתלה, גדלה והוזנה
מדם נקיים", וכל יסודה וקיומה בחטא; זאת, בעוד סבו ואנשיו המתים לא היו אלא
לוחמי חופש, גם אם "בעלי מוסר שונה מהמקובל בחברה הכובשת"; אמנם,
השלטונות ההידרוסטים מצרים את צעדיו של "אדי" לא אחת, ובין היתר חסמו את
דרכם של פרופסורים רדיקלים מלקדם אותו, אולם עד כה – משום-מה – לא נקטו נגדו כל
צעדים ממשיים, ומאפשרים לו להמשיך בשלו, כל עוד הוא נותר בקרב קהל הבית הרדיקלי
שלו, ואינו גורם לפקידי הוד-מלכותו כאב ראש גדול מדי.
הגם כי קרבות בודדים
עתידים להתרחש, לסירוגין, עד שנת 2405, הרי שהקרב על קראובנפוגו תם למעשה;
פורט-ג'יידבל הוקמה מחדש בשנת 2405, גדלה במהירות והפכה לעיר נמל עשירה ומשגשגת,
שנחשבת "לב המושבות"; ההידרוסטים מחזיקים ישירות במספר ערים ואתרים
חשובים בקראובנפוג, ואילו איזורים אחרים נותרו בשלטון עקיף של ראשי שבטים שנשבעו
נאמנות לכתר; הדרך לדרום נפרצה, והמערכה כנגד המונופול של קאראן-וול הנחלשת זכה
לנצחון אדיר. שלוש שנים לאחר מכן, עתידה התקפתם האחרונה של אויבי הידרוסט במעלה
המיצרים הדרומיים להתנפץ בקרב ראגאמות' (2408), ולהותיר את הידרוסט כאימפריה עולה,
בעלת עוצמה שלא היתה כמותה מאז הימים המיתולוגיים של עידן דמדומי השחר.
חזרה לאינדקס | לערך ההיסטורי הבא |
לערך ההיסטורי הקודם
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.