הקמפיין של שרלוט גריווינד ואלאריס קונינגטון

ספר שני: "המחלל בשערי הקיץ"

פרק IV: הקוץ שבורד הרם

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין

פתיחה

הכוהן של אדון הרעם, זועף, מצחין ושתוי ככל שיהיה, עומד בהבטחתו ומלמד את אלאריס לחש מטהר; אולם מאחר והרכב הכוחות של אלאריס שונה, הלחש שבמקורו הוא לחש של רוח סערה וגשם, הופך אצלה למעגל של שלג מטהר. הנדורף מזהיר את אלאריס, שמאחר והיא עדיין 'גור צעיר' הלחש שלה עדיין חלש ולא יציב, ולא יוכל לעמוד כנגד הילות חזקות מדי של תרעלה. כדי לחזק אותו, לעומת זאת, היא תצטרך להתאמץ... ובמקרה, הוא יודע על דרך.

הנדורף לוקח את אלאריס ושרלוט צפונה, כשהוא מתנודד במלוא גודלו המרשים וענן ריח האלכוהול שאופף אותו, במעלה השביל ואל שרידי הגשר הצפוני שהופל לפני שנים רבות.

שם, מעבר לגשר השבור ולערפילים העכורים, הירקרקים-עכורים, נשקפות לדמויות חומותיה השבורות של טירת ואלאת'ורן, או "כס הורד הרם", על הגנים המקוללים שלה: ממש אותו מקום שהיורש הצעיר, בטפשותו, חשב שיוכל להפוך לנחלתו החדשה ולהפיק ממנה לא פחות מעשרת-אלפים בשנה.
המחזה מרתק ומפחיד בעת ובעונה אחת; שברי הפסלים העתיקים של החומה המנופצת, מלאים בקיסוסים ומרבדי טחב של עשרות או מאות שנים, והאוויר מעליהם הוא אד ירקרק מתערבל, כאשר במרחק נשקפים צללי התילים המזוהמים הגדולים - קוצו איצביץ וקוצו איגראץ, שבנו היצורים המגעילים של אדון הקיץ; ואילו מתחת לחומות, מעורפלת מתחת לענני האד, משתרעת תעלה עצומה (moat), שהפכה במרוצת הדורות לואדי, שכולו מלא כעת מים ירוקים, רעילים; ומפלים ירוקים נשפכים לתוכה מחורים בחומה.

על-פניו, החומה הנגדית המעורפלת נראית ריקה; אבל הנדורף מראה לדמויות את האמת, כאשר הוא מזמן משרת מכונף קטן עשוי מאנרגיית סערה ומטיס אותו צפונה... היצור הקטן לא מצליח לעבור יותר מחצי הדרך לעבר החומה, לפני שחצי תריסר פרחים ענקיים, שמנוניים, בצבעים חולניים של כתום, ירוק וסגול עמוק, פורשים את עליהם מבין הקיסוסים, ויריקות החומצה שלהם מאיינות את היצור המכונף בשבריר שניה.
הנדורף מבטיח, בשפתו הנוהמת ועתירת הגידופים, שבשמו של אדון הרעם, הוא יעסיק את השומרים האלו די זמן כדי לאפשר לדמויות לרדת לתוך התעלה, שם אלאריס תצטרך להתחיל להפעיל את לחש המגן שלמדה, כדי לחיות די זמן לחדור פנימה, אל מתחת לגנים המקוללים, למערות והמעברים העתיקים של טירת הורד הרם, שכעת יצוריו של גרודא שורצים בתוכה כמו נמלים.

הנדורף מסביר לאלאריס שעמוק בפנים, ישנו שולחן אבן פולחני עתיק מהסוג שמשמש את כל מאמיני האלים הישנים; אלאריס צריכה למצוא בתוך הטחב הרעיל שבע פטריות נדירות מהסוג שגדל שם לעיתים - פטריות שבריריות, לבנות-כחלחלות שנקראות לעיתים "פטריות רפאים" ורק עשבונאי מיומן יכול לקטוף אותן בלי שיתפוררו לעיסה.

על אלאריס לקחת את הפטריות האלו לשולחן האבן, ושם לפזר ולמעוך אותן במעגל ולרכז את הכוח שלה בלחש שלמדה ובעוצמה שתתפרץ, בנסיון למזג אותן. מעבר לזה, הנדורף 'מציע' לדמויות לחפש את היצורים העוצמתיים יותר שיוכלו למצוא במנהרות ("הליוטננטים של האויב", כמו שהוא קורא להן), ולנסות להרוג כמה שיותר מהם.

הוא אומר שהוא חש בכול החושים שלו שהיצורים של הקיץ מתכוונים להלום בהתקפת נגד בקרוב; כל ליוטננט שיחוסל בתוך המערות, יהיה אחד פחות שיוביל אותם.

ובזאת, הוא מתקרב לקצה הגשר, ניצב בפרוות הגסות שלו מול פרחי הענק המלחששים והמצקצקים, מתגרה בהם, ומפעיל לחש אדיר של זימון ברק שפוגע אנושות באחד מהם; הפרחים האחרים צווחים בזעם, ומשיבים בברד של יריקות חומצה; מתפתח קרב יריות של ברקים ורעמים מתגלגלים מצד אחד, ויריקות חומצה ורעל מהצד האחר... וכעת, דעתם של הזקיפים הענקיים הדוחים מוסחת די הצורך, כדי שהדמויות יוכלו לרדת במהירות ובשקט במדרגות חצי טבעיות שיורדות אל תוך התעלה העמוקה ומוצפת הרעל למטה.

המעבר והחיפושים בתעלה

המים הירוקים למטה אכן רעילים מאד, ומחייבות את אלאריס להתרכז בלחש שלה, שאכן שביר ויכול להכשל מדי פעם; הדמויות מנסות לחפש את הנקבות בקירות, לצד מפלי הרעם שנופלים בשאגה מלמעלה, כאשר חלק מהדרך הן יכולות לעשות בדילוג בין אבנים חלקלקות, שמחייבות בדיקות איזון תכופות.
כאשר שרלוט נכשלת פעם אחת, היא נופלת למים וסופגת נזק; ובנוסף, יצורים שנראים כמו גבעולים מגעילים שבראשם פרח קוצני גדול מזנקים מתוך המים ותוקפים את הדמויות בקנוקנות וביריקות של אבקנים רעילים. היצורים הרגילים מהסוג הזה הם ירקרקים; אבל פה ושם הדמויות נתקלות גם בגרסה גדולה יותר וכתומה של יצור הפרח, עם כוחות חזקים יותר של זיהום והפצת מחלה, שמסוגל לזמן פטריות תבוניות למחצה.

הדמויות מנסות לבדוק תבליט מוזר ליד אחד ממפלי הרעל הקרובים אליהן, ולשם כך צריכות לדשדש במים, מה שמחייב את אלאריס לעשות כל מאמץ כדי להחזיק את הלחש שלה, כדי להמנע מנזק איום כל סיבוב לכל הדמויות.

התבליט נמצא ליד פסל ישן ואכול למחצה שמציג אביר... שבאורח לא טיפוסי, הוא פוסל נמוך ועגלגל, באורח שמזכיר לדמויות את "לורד ואלאת'ורן" האגדי. אלא שכאן, מופעל מנגנון הגנה, וחזיון של ענק צמחי מעוות מתממש מול החבורה, נוהם משהו רועם שנשמע כמו "גאאאאם", וחובט באלה שלו במים, באורח שמזמן קבוצה של יצורי פרח שתוקפים את הדמויות; פה ושם במהלך הקרב, החזיון חובט שוב במיים, באורח שגורם לגל זוהמה להתרומם - ולהסב נזק כבד למי שלא יחמוק בזמן מהמסלול שלו. גרועה יותר העובדה היא שאם הוא יפגע באלאריס, הוא ישבש לה את הריכוז ויחשוף את הדמויות, לפחות לזמן-מה, לפגיעתם הרעה של המים הרעילים שמגיעים להן כמעט את המתניים (בפועל זה לא קרה, ואלאריס הצליחה להתחמק בזמן ממסלולו של הגל).

לאחר שזקיפי הפרח מובסים החזיון נעלם, והדמויות יכולות לסקור את התבליט שמציג גם הוא את אותו אביר מוזר, כורע ברך בפני אבירה חיוורת שמזכירה מאד קהרויאנית, שמניפה מעליו חרב אכזרית. אבל באורח מוזר הוא מחייך אליה, ידו האחת נשואה כמו בתחינה, והאחרת מחזיקה ורד לבן.
לצד התבליט, הדמויות מוצאות שני פתחי מערה, ונכנסות לרחב ביניהם, שמי הרעל נופלים מאמצעו בסדרת מפלונים קטנים.

החבורה נכנסת למערה רחבה ורועדת, שנוזל צמיג זב מהתקרה שלה, וקוצים מעוקלים בגובה רגל בוקעים מהרצפה והמתקרה שלה; וגידולים פועמים דמויי עגבניה מעוותת צומחים מצדדיה... ברגע האחרון, הדמויות מבינות שזו לא מנהרה, אלא שהן נכנסו למעשה ללוע של תולעת ענק צמחית למחצה... כאשר שני גידולים גבוהים נדלקים באור מאיים, והקוצים הענקיים, שהם למעשה שיניים, מנסות להסגר ולקרוע את החבורה לגזרים.
אלאריס מתחמקת לאחור ומשיבה בזימון ענן של עטלפי-דם, הישר אל תוך בית הבליעה והגרון של היצור; השרצים הנושכים הקטלניים עושים את שלהם ומכאיבים לתולעת הענקית די הצורך כדי שהיא תיסוג ותתהפך (וכמעט תמחץ את הדמויות אגב כך עם הזנב שלה), ואז תמלט לתוך החשיכה.

כעת כמובן שהמערה משתנה, הופכת גבוהה יותר, כהה יותר ורוטטת פחות; הדמויות ממשיכות אל תוך חדר מלבני, שבקצהו תהום של ערמות רקבובית רוטטות, אל תוכן כנראה נמלטה התולעת הענקית והתחפרה עמוק בפנים.

אלאריס לעומת זאת מתעניינת יותר בערמת רקבובית גדולה בצד, מתוכה נוצץ זוהר כחול-לבלבן מהסוג שכוהן הרעם דיבר עליו; אבל תולעים צמחיות שנראות כמו גרסה מוקטנת של היצור הענק עולות מהרקבובית ותוקפות - יצורים ירוקים עלוותייםנוטפי ריר שמנוני, שמגופם גדלים גידולים קטנים ופועמים שנראים כמו עגבניות רקובות חיות.

לאחר שהדמויות מביסות את המפלצות המגעילות, אלאריס מחפשת ומוצאת עליהם מספר עשבים שימושיים שגדלו בתוך העור שלהן; וגם מוצאת מעט פטריות רפאים בערמה.

משם, הדמויות ממשיכות אל החלק האחר של המערה, שהוא צר וגבוה יותר, מתפתל בין עמודים מלאים במרבדים של פטריות אוזן כתומות, ומבחינות בזמן במלכודת אכזרית של בור עמוק, שבתחתיתו נעים דברים ירוקים בלתי נעימים בכלל...

מתחת לאחד מעמודי הסלע הלחים, הדמויות מוצאות עוד פטריות רפאים, לאחר שהן נאבקות ומסלקות כמה פטריות אוזן חיות מדי ממרומי הזקיף הלח מעליהן, שהחלו להתעורר, לצווח בקולות דקים ולירוק עליהן רעל.

משם, החבורה שמגלה ששתי המנהרות הן למעשה מחוברות זו לזו במעגל, יוצאת בחזרה אל התעלה בחוץ ואל האבנים החלקלקות;

הדמויות ממשיכות מזרחה לאורך התעלה, כאשר מעידה נוספת עולה להן בהתקפה של ענן זבובי-אצה ארסיים, שעוקצים ומסבים נזק עד שאלאריס מצליחה לגייס כוח לטבעת שלג שמקפיאה והורגת אותם.

הלאה משם, הדמויות חייבות לעבור בין וילונות מים רעילים אל החלק המזרחי של התעלה, בוחרות בין כמה דרכים, ומתקרבות אל מפל רעל נוסף, שממש מאחוריו אחת הדמויות מבחינה בחלל שחור, שמרמז על מעבר סודי פנימה.

המעבר מוליך לגומחה עמוקה, שבסופה קיר חלק ובלתי עביר... אבל על הקיר ישנן חריטות עגולות וקשות לגילוי, שהן למעשה סמל של אדון הקיץ (מעין פרצוף קוצני מגחך), ומסביבו מעגלים מסתובבים של אבן שחרוטות עליהן רונות שונות. למעשה, זו חידה שדורשת מהדמויות להתאים מילים ולסובב את המעגלים בהתאם (כאשר הפתרון נוגע לשמות שונים של קוצים), אחרת תופעל מלכודת קטלנית של נשיפת גאז.

רק לאחר שהדמויות מסובבות את המעגלים באורח המתאים שלוש פעמים (ויוצרות את הצירופים: קוץ, דרדר, ברקן). הסלע החלק נכנע וזז הצידה, פותח בפני הדמויות את המעבר אל תוך פנים הסלע, עמוק מתחת לגנים המקוללים של טירת הורד הרם.

ההיכלות המורעלים שמתחת לחומה החיצונה

הדמויות מוצאות את עצמן בחלקו העליון של אולם תת-קרקעי עצום, שכל חלקו התחתי הוא בריכה קוצפת ועמוקה של רעל, שפטריות ענקיות מעוותות גדלות בתוכה, ומפל ירוק עצום שרועם מהקיר המרוחק של המערה העצומה מזין אותו; הדמויות נכנסו אל תוך שביל גבוה שצופה על האגם מגובה של כעשרים מטרים.

מזרחה, השביל יורד בהדרגה כשהוא מתפתל לאורך הקיר של המערה, לעבר שפת האגם הרעיל; ומערבה, הוא עולה לעבר רחבת אבן מעורפלת. אלא, שבתחתית השביל יש לא פחות מ"צבא קטן" של כמעט שלושים יצורים שמחכה לדמויות - יצורי פרח גועליים; עקרבים צמחיים שזנבם מלא בפריחה מוזרה ונוטף רעל שמנוני, תולעים קוציות ועוד; ומעבר להן, מבריק אור אדום... ונראה שמשהו גרוע יותר צווח פקודות ומחכה שהדמויות יתחילו לרדת כדי לשחרר עליהם את הצבא שלו. לדמויות אין ספק, שבקרב כזה הן ימחצו, כאשר הסיכוי היחיד שלהן, הוא שאלאריס תתחיל לצלוף ביצורים מגבוה, ותאלץ אותם להסתער במעלה השביל עד שיגיעו אליה, בעוד שרלוט חוסמת להן את הדרך.

החבורה מחליטה, שהסיכון גדול מדי, ועולה עם השביל מערבה לעבר הרחבה, לאחר בדיקה של עוד מנהרות צדדיות שמוליכות למבוי סתום, מלא קנוקנות מתפתלות ואלימות. יש כנראה פטריות רפאים מהצד הרחוק שלהן, אם שרלוט תלחם בקנוקנות די זמן להסיח אותן מאלאריס- אבל מאחר ויש לאלאריס כבר שבע פטריות, הדמויות לא טורחות, ובמקום זאת עולות הלאה, אל רחבת אבן שקירותיה מלאים איזובים, ובקצה הרחוק שלה קיר מוזר, שהדמויות מגלות שקוים דקים חוצים אותו לתשע קוביות שחורות ריקות מסודרות בשלשות.

זו למעשה חידה מורכבת; אלאריס צריכה להתרכז בקסם שנובע מהלוח, כדי להעלות בדמיונה צורות וציורים שונים בזה אחר זה, וכל פעם שהיא נכשלת, היא סופגת נזק הלם מצטבר, ואילו מחוץ לטראנס שהיא נכנסה אליו, עכבישים עשויים מאיזוב מנסים להגיע אליה, ושרלוט צריכה להאבק בהם, כשהם נושכים אותה בנשיכות רעילות ויורקים עליה קורים צמחיים דביקים, שכמעט ומדביקים אותה לתוך קאקון- ורק ברגע האחרון, בגלגול נואש של כוח, היא מצליחה לנפץ אותם ולהשתחרר.

לאחר שאלאריס גמרה להעלות בדמיונה תשעה מרובעים מצויירים, מתגלה שזו למעשה חידה של התאמת צורות - ישנו סמל דמוי מפתח שהדמויות צריכות לסדר את כל תשע הקוביות המצויירות (שהופיעו לפני אלאריס בסדר אקראי), כדי לשרטט על קיר האבן בקוים דקים את הסמל באורח נכון... כל טעות גורמת לפיצוץ פסיוני שמסב נזק הלם כבד לשתי הדמויות, ומתיש אותן.

רק כאשר הסמל - מעין מפתח מוזר עם זנב שקצהו מעגל קטן - מסודר באורח נכון, קיר הצפחה הכהה מבהיק ונפתח, פותח לדמויות פתח לאולם אובאלי חשוך, שבאמצעו עומד לא אחר מאשר שולחן האבן הפולחני עליו דיבר הכוהן של אדון הרעם.

שולחן האבן

אלאריס מרסקת את הפטריות על שולחן האבן, ומאמצת את כל כוחות הריכוז שלה כדי להשתלט על הבזקי הכוח שבוקעים מהם, לאחד אותם לכדור אחד של אור בהיר-כחלחל שמרצד מעל השולחן, וזה הופך להבזק חשמלי מסנוור, שעולה אל התקרה וחושף סימנים עתיקים עליה. אבל בדיעבד, אלאריס מגלה שכוהן הרעם לא טרח לגלות לה את האמת... ושבפועל, האחיזה שלה בלחש המגן שלימד אותה לא התחזקה. במקום זאת, כוח חשמלי טהור עולה כלפי מעלה כשהיא מבצעת את הריטואל, והיא רואה חזיונות של הצוק הקודר של אדום הרעם, ולרגע כמעט חשה בתודעה של קאהל-ראמדור עצמו שבוחן אותה מעיר שיש לה עזות מצח להראות את עצמה שוב אחרי המאורעות הקודמים, אולם בכל-זאת...

כך או כך, לא ברור לאלאריס אילו כוחות הצליחו מאמיני הרעם לתמרן אותה להפעיל הפעם; אבל אין ספק שמה שעשתה לא מוצא חן כלל וכלל בעיני יצוריו של גרודא; כוח של אנושואידים קוצניים מטורפים מזעם פורץ לתוך החדר, ובעקבותיהם אותו ענק צמחי מעוות שהדמויות ראו קודם בהשתקפות בתעלות שמחוץ לגנים; היצור שואג והולם באגרופיו העצומים, ובסופו של דבר - לאחר שהדמויות הפריעו לו ועיכבו אותו לזמן-מה, נושף עליהם קונוס של גאז נגוע במחלה. שרלוט נפגעת פגיעה קשה, וצורחת באימה כאשר פטריית אוזן כתומה ופועמת מתחילה לגדול לה מהרגל, בוקעת ממקום שלא מכוסה כליל בידי השריון, כשהיא פועמת ומתנפחת, מוצצת לה אנרגיית חיים ומעבירה אותה לענק השואג. בסופו של דבר, וחרף התקף הפאניקה, שרלוט מצליחה להטיל בפטריה המעוותת מגע של לחש מרפא חזק, ששורף את הצמח החולני שעל הרגל שלה. וזמן קצר לאחר מכן, אלאריס קולעת סדרת חיצים אל פלג גופו העליון של הענק הפצוע, וממוטטת אותו.

הדמויות מנסות לפלס דרך במנהרות צדדיות כדי לחמוק מהתקלות עם הצבא של היצורים הצמחיים שחוסם את הדרך הראשית היורדת בהיכל הגדול, נהדפות מדלת נעולה שמוגנת בידי לחש להט הולך וגובר, שיכול לשרוף בחיים מי שמתקרב אל הדלת ונותר בסביבתה, באמצעות נזק להט רעיל בעוצמה כזו, שאפילו לחש המגן של אלאריס (השלג המטהר) לא מסוגל לחסום לגמרי.

בסופו של דבר, הפתרון נמצא בחדר סודי שמכיל מטה של כוהנת עתיקה ושכוחה בשם ריסיל (הדמויות רואות תמונות דהויות שלה פה ושם מרפאת אנשים אחרי קרב; שבאורח מוזר צוירה באורח דומה לבת-פיות או קהרויאנית, אבל לפי כל הסימנים היתה כוהנת רבת עוצמה של אור או מרפא; ואגב כך, החבורה נאלצת להמלט במהירות כדי לא להמעך מתחת למלכודת של תקרה מתמוטטת. המטה הוא בעל עוצמה לא מועטה, שיכולה להשתנות לפי האוחז בו (שרלוט או אלאריס), ואז להתקבע לפיו; בידיה של אלאריס, המטה מחזק את הגנת השלג המטהר שלה, ומסייע לה לצבור magical wisps עבור הפעלת הכוחות המיוחדים שלה מהר יותר - וכפי שהיא תגלה מאוחר יותר, הוא מסוגל גם להטיל מספר פעמים סופת קרח חלשה בעלת אפקט צדדי של מרפא מתמשך (healing over time) על אלאריס ובעלי בריתה שקרובים אליה.

בעזרת הכפור המכושף של המטה של ריסיל, החבורה מצליחה בנסיון נוסף להתמודד עם לחש הלהט הרעיל של הדלת שמצאו קודם לכן- מה שגורם לדלת להפתח בחבטה, ולדמויות להתמודד עם מי שהטילה את הלהט: דרואידית לשעבר או כוהנת מעוותת של גרודא, שנראית כמו אישה זקנה שקוצים וחלקים צמחיים גדלים מתוכה מכמה מקומות. הכוהנת מחזיקה מטה מרושע אדום, והגם שהיא נראית מטורפת וכמעט דמנטית, יש לה קסמי אש חזקים מאד, כמו גם אפשרות להטיל לחש היפוך כוח משיכה שמעיף דמויות למעלה, חובט אותם בתקרה ואז מפיל אותם בעוצמה בחזרה לרצפה; יכולת לזמן יצורי פרח; לירות טיל אש שהופך לתולעת שמצטרפת לקרב, ועוד. 

(שה"ם: זו למעשה אותה ליוטננט שפיקדה על הצבא, אבל המעבר עם המטה מהדלת הצדדית מושך אותה לבד למסדרון חשוך, הרחק מבני-בריתה שעודם מצטופפים במעבר המרכזי(

המערות הפנימיות

דלת שנמצאת בסוף מסדרון לאחר הפלת כוהנת האש המעוותת, מביא את הדמויות לאיזור פנימי יותר מתחת למצודה - שבנוי ממסדרונות עצומים וגבוהים עשויים מלבנים כהות ששורשים משתרגים בעיניהם, מוציאים מפעם לפעם תפיחות כתומות שמאירות את המחזה באור אדמדם-כתום חולני; פסלים ענקיים עתיקים עומדים לאורך הקירות, ורבים מהם עברו השחתה וביזוי בידי יצורי הקוצים. הלמות פטישים עולה מאי-שם בחשיכה, וכן קולות אחרים. האוויר רעיל ביותר, ובלי המטה של ריסיל, הדמויות היו סופגות כאן נזק רעל כל סיבוב, למרות לחש המגן של אלאריס.
הדמויות מתקדמות בזהירות לעבר צומת טי ענקית, תוקפות ומכריעות את כוח המשמר שעומד שם - יצורי קוצים משוריינים בכבדות, ועימם קלעים, כלבים מעוותים יורקי אבקנים; במהלך הקרב מגיעה תגבורת בדמות פרש אימתני: יצור קוצני רכוב על סוס תפוח ומעוות שנראה כאילו נוצר מתערובת גועלית בין אצות כתומות לענפים נוקשים. היצור מסוגל לרמוס את יריביו ולהסב נזק עצום בכוח התנופה שלו; אבל בסופו של דבר, גם הוא מוכרע, ומאפשר לדמויות לבחון את המסדרון המרכזי של האיזור, וחלק מהדלתות הצדדיות שלו.

הדמויות מגלות קמרונות ושערים שמוליכים פנימה, אל לב הגנים המקוללים ואל מרגלות התל הענק של קוצו איצביץ' - אבל הדרכים האלו שמורות בכבדות רבה, וגם הרעל באוויר שם צפוף וחזק מדי, אפילו עבור המטה של ריסיל. 

לעומת זאת, הדמויות מצליחות לחדור לגן צדדי שם עומד עץ פרי מת, ששרלוט חושדת שהוא קשור בגבירת רוח האביב; שרלוט מרכזת את הכוח שלה כדי לנסות לתקשר ולרפא - אבל העץ מורעל לגמרי, ובסופו של דבר כוחו עומד לו לבצע עבור שרלוט רק שירות אחד ואחרון: להצמיח עבורה אפרסק גדול זוהר באור עמום, ככל הנראה בעל כוחות מרפא חזקים. כמו כן, שרלוט מדמיינת שהיא שומעת קול עמום ועגום, שמפציר בה להציל מישהי - למרות "שהיא עקשנית כמו חמור זקן".

בסופו של דבר, הדמויות מגלות היכן נמצאות המפחות בהן יצורי הקוצים מחשלים ברזל שחור מהול ברעל ולהט; ולתצפת עליהן וגם על הצומת הגדול מעבר להן- ממנו עולים רעשים הולכים וקרבים;

הדמויות נאלצות לתפוס מחסה, כאשר צבא גדול של יצורי קוצים ומפלצות צמחיות צועד בסך, חוצה את המסדרון מצפון לדרום; שורות-שורות של יצורי קוצים, מובלים בידי פרשים מעוותים ומלווים בתועבות נוטפות רעל מסוגים שונים, ובחלוץ רוכב דרואיד מעוות רב עוצמה, בעל שיער לבן מתנפנף שנראה כמו מארג חזזיות. הדמויות מנחשות, שהצבא הזה צועד לעבר רינדן עילית... בתור מהלומת נגד החלטית של המצביא של אדון הקיץ.

תאי הכלא

לאחר שהצבא מסתלק, ורק הדים נקלשים והולכים של המצעד מתגלגלים ודועכים לאיטם בין קירות האבן הגבוהים, שרלוט מתרכזת שוב בכדי לאתר את הקול החרישי שנשמע לה כמו קריאה מיוסרת לעזרה.

מעבר לצומת הגדולה, הדמויות מוצאות את תאי הכלא - תאים חשוכים עם עצים קוציים שעליהם משופדים שלדים אכולי רקבובית; אבל לפי האנחה הקלושה והתזוזה, משהו שם עדיין חי...

אלא שלפני שהדמויות מצליחות להגיע אליו, הם מותקפות בידי הסוהרים - אנשי-קוץ משוריינים, שלוחמים עם אלת קוצים כבדה ומורעלת בעסיס צמחי ביד אחת, ושוט איזובים דביק וצולפני ביד השניה. בין הצדדים מתרחש קרב, שבו מכה קטלנית אחת כמעט ומפילה את שרלוט לרצפה; אבל בסופו של דבר, בעזרת לחשי הקרח המאטים של אלאריס והאש הלבנה של שרלוט עצמה, הסוהרים מוכרעים עד האחרון, והדמויות יכולות לסרוק את התא.

הכוהנת קונליריה כבולה לאחד הקוצים הענקיים, מעל שלולית רעל; היא חלושה וחולה מאד, אבריה נוקשים כאילו התעצו למחצה, ופניה עוטים ארשת חולנית. היא חלושה מאד, הכרתה באה והולכת לסירוגין, אבל היא מתייחסת לאלאריס בתור "המחליפה שלי", וחוזרת שוב ושוב על ריטואל הגנה שניתן לבצע בכנסיית גבירת החורף ברינדן עילית, לפני שיצורי הקיץ יחריבו את העיירה - היא כבר אינה מסוגלת לבצע אותו, כי כוחותיה נמצצו ממנה, אבל אלאריס, בהנחייתה, ועם המטה של רייסיל, מסוגלת.

שום דבר אחר, היא אומרת, גם לא חייה שלה, לא חשוב - מלבד הריטואל.

היא עצמה חולה מאד, אבל מסוגלת להגרר עם הדמויות.

חזרה לרינדן עילית

הדמויות מצליחות לצאת בלא הפרעה מהמבוך השומם כעת, לחצות את תעלות הרעל ולהתחיל להעפיל לעבר העיירה - לא הילדריין שבתוך הגזע המת שנמצאת כעת ממזרח, אלא רינדן עילית שעל הגבעה במערב, שמצטיירת באור החלוש והחולני - העיר נראית שלימה עדיין, כאילו ההתקפה עוד לא החלה, אבל הערפל הרעיל הולך ומתקרב אליה באיטיות; והדמויות מנחשות נכון, שהצבא של מלך הקיץ מסתתר בעמק העמוק מצפון לעיר, חבוי בעלטה ומחכה לאות להסתער פנימה.

הדמויות עוקפות את העמק המלא בחיילי אויב, ובוחרות בדרך עקיפין שחולפת מתחת לגשר שמוליך מרינדן עילית אל העץ המת של הילדריין; שם, הן נתקלות בכוח אויב קטן יותר שהכין בליסטה צמחית נוטפת רעל לטווח את הגשר. הדמויות חושדות, שהכוונה היא לא להרוג את הפליטים שינסו לנוס בדרך הזו, אלא לנגע אותם ולתת להם להמשיך ולרוץ כאשר המגפה מאכלת אותם מבפנים.

הדמויות מתעמתות עם חלק מהכוח ההוא - עכבישים צמחיים מאוסים; הורגות אותם, ומצליחות להמלט במעלה השביל לפני ששאר חיילי האויב מצליחים לארגן מתקפת נגד ולכוון עליהם את הבליסטרה - המכונה הנתעבת יורה פעמיים, אבל הטווח לא מתאים, ואף אחד מקליעי המגפה לא פוגע בדמויות או אף קרוב אליהן.

השערים של העיר, להפתעת הדמויות, פתוחים ופרוצים לרווחה; הזקיפים נמלטו והתפזרו, וברחובות שורר כאוס; אנשים על סף טירוף רצים לכל כיוון, אמא בוכיה מחפשת את בנה הקטן שברח; בריונים מתקוטטים באגרופים וסכינים; וליוטננט שחצן מרעים בקולו, צועק שהוא המנהיג החדש, ומכריח את אנשיו המעטים והמבולבלים לשיר "שירי מלחמה עזים" להראות לאויב שהם לא פוחדים ממנו.

סכנה גדולה יותר עולה דווקא מכיוון בלתי צפוי: כוהנת קלאודור המקומית נושאת דרשת הסתה מתקתקה - ומספרת להמון, באורח שהדמויות כבר נתקלו בו בעבר, כי מיזלי הקדוש נגלה אליה בחלומה, וסיפר לה שהסיבה לכל הצרות של העיר - מהערפל הרעיל שסוגר עליהם ועד הרעלת היבולים והטירוף שאחז בחיות, הוא הסובלנות שגילו כלפי עובדי האלילים. היא מפצירה בהמון המפוחד ליטול נשק מכל הבא ליד, לעלות על כנסיית החורף ולשרוף אותה.

שרלוט מתערבת בנקודה הזו (הערת שה"ם: שימוש בשילוב בין כשרון מנהיגות לכוחות האור שלה), מתמודדת עם הכוהנת בדברים ומוקיעה אותה כשוטה, שעוסקת בהצתת מלחמת אחים כאשר הרוע סוגר על העיר מכל העברים. הכוהנת מובסת במלחמת המילים, למרות צרחותיה, איומיה, ונסיונה להוקיע את שרלוט כאבירה בוגדת וחוטאת - ובסוף נמלטת לתוך הכנסיה שלה ומגיפה את הדלת. ההמון מבולבל, ומאבד את האומץ והמוטיבציה לעלות על כנסיית החורף, מה שמאפשר לדמויות להגיע לשם במהירות.

ריטואל המגן - המאורעות בכנסיית החורף

הכנסיה עדיין שלמה וריקה כמעט לגמרי כאשר הדמויות מגיעות אליה; השומרים שלה, מלבד זקן מבועת אחד, נמלטו - הן מפחד הערפל הרעיל והן מפחד האספסוף הזועם; ונראה שלדמויות אכן אין זמן לאבד - הערפל פושט על רינדן באצבעות לחות וחמות, נגועות במגפה; ומתוכו בוקעים מאות על מאות עטלפים צמחיים למחצה ונגועים בפטריות, שמעופפים לכל עבר, מסתבכים בשיערות, גורמים לפלצות בקרב המקומיים, ומזילים ריר על קירות - ריר שממנו מתחילות לבקוע עוד ועוד פטריות.

קונליריה מתמוטטת על אחד הספסלים ואומרת לאלאריס לזרות אבקה על המזבח ולהתרכז בה, כדי ליצר לחש שלג מפיץ קור מכושף ונעים, שמהווה את אקורד הפתיחה של הריטואל; אלאריס מתרכזת במילים המוזרות, שמשהו בהן לא מתחבר לה, נראה מוזר וכמעט מעוות, ושוקעת לטראנס כשהיא נדרשת לאמץ את כוחות הריכוז (שה"ם: לצבור נקודות ריכוז, עד סף מסויים שנדרש לשלב הבא)

בינתיים, שרלוט נדרשת לגונן על אלאריס - משום שהחלונות נפרצים בזה אחר זה, והמוני עטלפים צמחיים פורצים פנימה; הראשונים בהם נפצעים קשה מהזגוגיות, אבל אחרים תופסים את מקומם. שרלוט מתגוננת בתרועה של הקרן המכושפת שנתנה לה מיס אודן, ובלהבות לבנות שמרתיעות את השרצים הצווחניים והנשכניים לזמן-מה.

אלא שעד מהרה מצטרפים יצורים גדולים ומסוכנים יותר לקרב - צמד אנשי נמלה מכונפים, ירוקים חולניים בעלי עיניים אדומות נוצצות, מנופפים בחרבות מעוקלות; ואחריהן יצור דומה ונקבי יותר עם מגן גדול וירוק מחומר צמחי מוקשה שסמל הדרדר המגחך של מלך הקיץ טבוע עליו באדום, ושרביט נוטף רעל בידה השניה.

כוהנת החרק מסוגלת לשלח סילונים של לחשי גאז וחומצת נמלים, אגב שהיא גורמת לחולשה ולבחילה הולכות וגוברות; אבל שרלוט מצליחה לנטרל את השומרים שלה, להטיל בה קסמי אור ולדחוק אותה לאחור.

בינתיים, אלאריס שוקעת עמוק יותר אל תוך הריטואל, ומוצאת את עצמה מרחפת במרחב של שלג נצחי שאבנים שחורות מוזרות בוקעות מתוכו במעגל; היא מנסה להתרכז במעגל, אבל יצור מקרח שחור, נוצץ בהילת כפור ארסית - בעל צבתות וזנב עטור קוצים קפואים כמוות, בוקע מהאדמה, מלחשש שהיא אינה ראויה; ואלאריס צריכה להתמודד איתו בתוך השלג הנצחי שיורד על האבנים השחורות.

כאשר אלאריס מתגברת עליו ודוחקת אותו חזרה לאדמה, היא מתכוננת למילים האחרונות שהיא שומעת... אלא שממש אז, כאשר הריטואל לכאורה על סף סיום, ובחוץ שרלוט דוחקת את האויבת האחרונה שנותרה, הגלגל מתהפך עליהן - הקול של קונליריה מתעוות והופך לצחוק לוהט ולעגני, כאשר היא משבשת את הלחש בבת אחת, הופכת אותו למילים רעילות שקורעות את אלאריס מהטראנס שלה, ומעיפות אותה באוויר, כדי להטיח אותה בקיר-
אלא שאלאריס, שזכרו של חלום אזהרה ישן על ריטואל שהיא עורכת במקום דומה ומפלצת ענקית שמפריעה לה, גרם לה להיות זהירה יותר מהצפוי, מצליחה להתמודד עם רוב הכוח המלוהט של הלחש (הערת שה"ם: הצלחה מוחלטת בסדרת גלגולי ההצלה), והגם שהיא נקרעת מהטראנס ומועפת, היא נוחתת על רגליה, ומסכלת את תוכניתה של קונליריה לחטוף ממנה את המטה שלה.

קונליריה הצוחקת משתנה ממש מול עיני הדמויות; הפנים שלה הופכות חומות-ירוקות כהות, עיניה מאבדות כל זכר לאנושיות, והיא צווחת בלעג שקונליריה היתה רק התחלה, נבג עלוב להתפתח ולצמוח ממנו אל הכוח האינסופי של מלץ הקיץ; ובתור 'פרס' לדמויות שהביאו אותה לכאן, ואפשרו לה לנטרל את ההגנות האחרונות של העיר היא מזמנת מפלצת נוראה של אדון הקיץ, לה היא קוראת "בת שחם":

וממש כמו בחזיון הישן של אלאריס, ראש עצום של אישה מעוותת בעלת עור אדמדם, שלוש עיניים, ושיער שחור ופרוע עשוי מקנוקנות לוחשות, מנפץ את הדלת ודוחק את עצמו פנימה.

קרב סופי, שלב ראשון: היצור תוקף בקנוקנות שלו, שחלקן הולמות ישירות בשרלוט שמגוננת על אלאריס, וחלקן מתחפרות ברצפה ומנסות לפעור בורות מתחת לדמויות (בפועל השלב נגמר לפני שהבורות הגיעו); כמו גם בנשיפה אדמדמה ומחליאה בגוון נופך.

בנוסף, ארבעה אנשי נמלה לוחמים באים בתעופה דרך החלונות השבורים ומצטרפים לקרב.

טכניקה: הבעיה בשלב הזה, שכל פעם שהיצור נפגע מספיק (מעל 75 נק"פ), הוא בולע את אחד מאנשי הנמלה ומרפא מיידית 75 נק"פ. כמו כן, נשיפת הנופך, מלבד הנזק ואפקט ההחלאה, מפעילה לחש מרפא על אנשי הנמלה.

רק כאשר הדמויות מבינות שבכדי לא להכנס ללופ שיביא לאובדן שלהן, הן חייבות להתרכז קודם כל דווקא בלוחמי הנמלה ולהשמיד אותן במהירות (לפני נשיפת הנופך הבאה), ושרלוט משחררת את ה-cool down הגדול האחרון שלה - סערת האור האחרונה שנותרה לה להרפתקאה הזו, שעושה נזק איום ליצורים ומקלה על חיצי הקרח של אלאריס להשלים את המלאכה, היצור מאבד את יכולת הריפוי הנוחה כל-כך, ומתחיל השלב השני בקרב.

שלב שני: צחוקה המלגלג של קונליריה-קונוץ' נקטע, לא רק בגלל העובדה שהמפלצת שלה החלה לספוג פגיעות, אלא משום שטיפות כבדות מתחילות לנחות ולחדור דרך החלונות - הרוח משנה אט-אט את הכיוון בעוד הקרב משתולל, הן בכנסיה והן ברחובות לידה, והטיפות הולכות ומתחזקות, הופכות לגשם זלעפות שדוחק אחורה את ענני הרעל ומפיל ארצה את המוני העטלפים המפרפרים והצווחים.

ובעוד רעם אדיר מתגלגל מעל העיר, היצור המזעזע ("בת שחם") פורץ פנימה, וכעת תוקף את הדמויות בשיניו העצומות ונוטפות הרעל, כשהוא מסוגל גם להפעיל כוחות לחש קטלניים לסירוגין משלוש העיניים שלו - מהילת רעל שגורמת נזק תמידי הולך וגובר (עד שתטוהר בלחש השלג המטהר של אלאריס), ועד זימון איש נמלה מטורף שאם היצור יבלע אותו, הוא יתרפא בסכום גדול, וגם יקבל בונוס גדול למהירות ולנזק.

שרלוט לוחמת בחרב שלופה במלתעות הנפתחות ונסגרות של המפלצת, ובנקודה אסטרטגית, מונעת ממנה להפעיל כוח דמוי לחש, כאשר היא מצליחה להלום הישר במהלומת מחץ בוערת בלבן בעין שתופחת ומקרינה אנרגיה קסומה מעליה.

סיום הקרב: מאבד זמן יקר, ונתון למתקפות חיצים בלתי פוסקות של אלאריס ולנזק הכבד שספג מהחרב ומלחשי האש הלבנה של שרלוט, היצור הולך ונחלש, עד שהוא מתחיל להתפורר ולהתפוקק לקנוקנות ולרעל ניתז.

קונוץ צווחת בזעם כשהיא נסוגה לאחור - לועגת להן שהעיירה שלהן הפכה לגהינום של קוצים ומוות; שהן לא הצליחו אלא לעכב במעט את הבלתי נמנע, הקיץ ינצח- היא היתה הורגת אותן בשמחה בעצמה, אבל החלילן של שערי הקיץ, משנה למלך הקוצים הגדול, שולח אותה בשליחות אחרת-

רעם נוסף מתגלגל, וברקים מאירים באור מסמא את האפלולית שמעבר לכנסיה; קונוץ' חשה ומסתובבת אל הסכנה שמתגנבת מאחוריה רגע אחד מאחור מדי.... כאשר כנפיים כהות, נוצצות בעוצמה חשמלית, נפרשות מאחוריה; ויד משוריינת, מלווה בצחוק שחצני מוכר למדי (לפחות לאלאריס) תופסת אותה בגרון ומרימה אותה.

קאליסטה - פיית הרעם - צוחקת בלעג, כאשר הברקים מהיד שלה אופפים את כוהנת הקיץ הצווחת, ממלאים אותה ומפוררים אותה לג'ל מפוחם ושמנוני שנוטף אל הרחוב.

("עוד אויב של הרעם מתגולל באבק. שוב את צריכה שינקו אחרייך, אלאריס?")

סיום

במאוחר, אלאריס מבינה את משמעות הכוח הריטואלי ששחררה משולחן האבן, בדרך בה תמרנו אותה אנשיו של אדון הרעם, יוצרת פרץ פראי של עוצמה שאפשר לכוהן של הרעם (הנדורף) להתאחד עם המחשבות של אדונו הקודר, ולהטיל סופה אדירה של גשם וברקים, שהכתה בענני הרעל והאובך של הקיץ, שטפה אותם והצליפה בלא רחם בצבא המופתע של יצורי הקוצים; ומתוך העלטה וגשם הזלעפות, רכבו סייריו אוחזי הקשת של הלורד העוצר של הרעם, ממטירים על יריביהם ברד אחרי ברד של חיצים.

העיירה ניזוקה קשה; אבל אובדנה של קונוץ'-קונליריה זרק את יצורי הקיץ לכאוס והפך אותם טרף קל לקשתים של אדון הרעם ולאדונם הקודר, המפקח על הקרב מעל גבו של האייל הקורא השחור כלילה שלו. יתר על כן, הסערה לא נעצרת, וכעת שוטפת את חומות טירת ואלאת'ורן עצמה בגשם וברוח עזה, שמצליפים שוב ושוב בהגנות הרעילות שלה ושל הגנים המקוללים שלה.

קאליסטה - ממורמרת ועויינת למדי כלפי אלאריס; וניכר שהחשבון הישן שבין שתיהן שריר וקיים; ואלאריס, שלא יכולה להמנע מכמה לגלוגים מכוונים היטב, לא ממש מסייעת לעניין. עם זאת, ההוראות שקיבלה קאליסטה ברורות מאד.וכך, הדמויות נלקחות אל הלורד העוצר שניצב בחלק הגבוה של העיירה כאשר הנדורף הדוב, מותש לגמרי מהריטואל שביצע, שעון בכבדות על המטה שלו לידו.

הלורד-העוצר נוהג בשרלוט באבירות משועשעת, חרף היותה שייכת במובהק למי שאנשי אדון הרעם מחשיבים לאויב שיש לטאטא מארצותיהם (והיא עצמה, באורח מוזר, חושבת לעצמה שהוא נאה וג'נטלמן להפליא יחסית למצב, ולא נמנעת מלפלרטט איתו, חרף תסכולה הגלוי של אלאריס).

אלא, שלעת-עתה, מעסיקים אותו דברים אחרים. הוא - נצר לשושלת של לורדים מאמיני הרעם שקיבלו על עצמם לפני מאות שנים שבועה לותר על אדמותיהם ולהפוך לכוח שמגן על הספר הפראי של הווסט דונס מפני היצורים המעוותים של הקיץ; מודאג מאד מהכוח שיצורי הקיץ צברו לאחרונה, כמעט בבת אחת. המידע ששרלוט מספרת לו, על המאסטר והתוכניות שלו, מתחבר לעובדה העגומה, שמלך הקיץ הפך למשרתו של המאסטר (ודרכו, של אר-טורגול והקאהרויאנים, והמגפות שהוא מפיץ מקימות עוד ועוד חיילים רעילים לצבאותיו של המאסטר ויוצרים הגנה קטלנית ומעוותת שתחסום את הדמויות במסען.

אלא שכעת, הכוחות המשתוללים של אדון הרעם, שכוח הרצון שלו עצמו ממוקד בטירת ואלאת'ורן, מכים ודוחקים לאחור את הגנות הרעל המכושפות של החלקים הפנימיים של הטירה; בשילוב עם העובדה שרוב צבאם של יצורי הקוצים הושמד - כפי שהלורד העוצר מסביר - הרי שהגנרל העתיק של מלך הקיץ (הוא מכנה אותו "החלילן של שערי הקיץ"), יצור מעוות עתיק ששני בכוחו רק לאדון הקיץ עצמו, נמצא סוף-סוף בטווח פגיעה.

וכך, מוצעת לדמויות ברית זמנית עם יריביהם לשעבר - להצטרף לקבוצה שיוביל הלורד-העוצר עצמו, ביחד עם קאליסטה, הנדורף וכל בעל ברית חזק אחר שניתן יהיה לגייס; להשתתף בפשיטה קטלנית ומסוכנת להחריד על "הלב הרקוב" שבפנים טירת ואלאת'ורן, במטרה ללכוד ולהשמיד את הגנרל של מלך הקיץ; עם מותו, כך לפחות הלורד העוצר (וגם הדמויות) מקווה, האובך הרעיל והמגפות ידעכו; יצורי הקוצים יסוגו בחזרה אל המחילות הלוהטות שלהם, וטבעת ההגנה הבלתי עבירה שחוסמת את הדרך לוינטרסמיד תתפורר.

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.