הקמפיין של שרלוט גריווינד ואלאריס קונינגטון

ספר ראשון: Reborn by Thunder

פרק V: האס האחרון

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין

פרולוג: המחנה מעל שדה הקרב

החבורה העייפה מנסה להתרחק מאזור הקרב והיא מקימה מחנה על גבעה ממערב לעיר.

ההרפתקה נפתחת בתיאור אור הירח שמאיר חלושות בין קרעי העננים של הסערה המתפוגגת. והקולות המפחידים שעולים משדה הקרב. הקרב עצמו נגמר אבל העשן עדיין עולה מההריסות והגנולים עוד מייללים מתוך האפלה.

יוסטישיה מעירה שעמוד השדרה של התאגיד נשבר הלילה, אבל הקרב הגדול עוד עתיד להתרחש. הצבא של אדון הרעם לא יעצור לפני שיתקוף את ווסטמור עצמה. עשרות אלפי אנשים נמצאים בסכנה, דבר שלא קרה בהידרוסט כבר מאות שנים, מאז ימי הכיבוש של אחוות המוות. עד מהרה, היא נקלעת לויכוח עם אלאריס: אלאריס מעוניינת לעקוב בלי דיחוי אחרי הרמזים שיוליכו אותה בעקבות גבירת רוח החורף והיא טוענת שבלי הכוחות האלו המערכה אבודה. יוסטישיה לא מוכנה לשמוע על זה. מבחינתה לא יעלה על הדעת להפקיר את ווסטמור לאדון הרעם, וודאי לא בגלל חיפוש אחרי כוחות חמקמקים.

היא מצליחה להוציא את אלאריס מהכלים כאשר היא פונה אליה באורח מעט מתנשא שממנו משתמע שהיא רואה באלאריס ילדה קטנה ורודפת כוח. אלאריס מתוסכלת עוד יותר מכך שלורקאנד לא תומך בה למרות כל הנימוקים שהיא מעלה, היא מעירה בינה לבינה במרירות שאולי לוקראנד לא שונה במיוחד מגברים אנושיים שבמצבים מסוימים חושבים עם האיבר הלא נכון - וגם משארלוט אלאריס לא רווה נחת כי שארלוט נחושה בדעתה ללכת אחרי יוסטישיה.

שארלוט מתרתחת על רמיזה של אלאריס כאילו היא אינה מסוגלת לפעול בכוחות עצמה ולקבל החלטות לבדה ("הפעוטה הזו, הגורה הזו!" מתמרמרת שארלוט בפני יוסטישיה, "מי היא חושבת שהיא? היא צעירה ממני בשלוש שנים לפחות!!").

אחרי ויכוח קצר החבורה מחליטה שלא להחליט ולמעשה לדחות את ההחלטה לעוד כמה ימים משום שממילא שתי הדרכים דורשות מהדמויות לצאת דרומה ורק כשיגיעו אל אדמות הביצה שמדרום למצודת וולדר יצטרכו להחליט באורח סופי האם להמשיך דרומה לווסטמור או לכיוון צפון מזרח אל העץ המקודש של גבירת רוח החורף.

אלאריס הממורמרת פורשת לישון, שונאת את יוסטישיה בכל ליבה, גם על הויכוח ובמיוחד מכיוון שגנבה את ליבו של לורקאנד.

יוסטישיה ושארלוט מגלגלות שיחה שקטה במרחק מה מן האש. יוסטישיה מאוד מודאגת, לא רק בגלל הטבח שצפוי בווסטמור אלא גם בגלל קטעי שמועות ששמעה בגליטרהיל כאשר שרצה שם עם אנשי התאגיד. יש שמועות על משהו רע שקורה במושבות, ויוסטישיה מודאגת מאוד גם בעניין המתרחש בחצר. שארלוט, בניסיון להקל מעט את האווירה מקנטרת אותה ברוח טובה בעניין לורקאנד, יוסטישיה מסמיקה קצת ומהסה אותה, כשהיא מכחישה שקרה ביניהם משהו וממילא לא מדובר באדם אלא בבן לגזע אחר ועתיק מאוד.

כשמגיע תורה לשמור אלאריס מנסה לדובב את לורקאנד. למרבה תסכולה היא לא מצליחה להזיז אותו למרות שהוא מבין את ההיגיון בדבריה, ומסכים שהכוחות שמאיימים על גבירת רוח החורף הם גרועים ומסוכנים בהרבה מאדון הרעם והגנולים שלו.ועדיין "ליבו אומר לו" שעליו ללכת עם יוסטישיה (אלאריס רותחת בנקודה הזו).

בסופו של דבר אלאריס מצליחה להוציא מלורקאנד - קצת לאחר שניגנה על רגשות האשמה שלו מעט מידע בעניין אימא שלה, לורקאנד מהסס לפני שהוא מספר, והמבט שלו תועה לעבר יוסטישיה יותר מדי פעמים לטעמה של אלאריס. בסוף הוא מספר שהוא שמע כיצד אימא של אלאריס מתה: שיקול הדעת של הגבירה קרוליין וולמהארן היה משובש, היא התעלמה מעצה שהפיות נתנו לה והתעקשה לעשות טקס מסובך כדי להשיג לעצמה כוח עתיק. אבל הזמן הנאות לטקס עוד לא הגיע וליידי קרוליין הייתה הרבה פחות חזקה ממה שהיא חשבה והטקס פשוט כילה אותה.

לורקאנד לא אומר במפורש אבל רומז שליידי קרוליין ידעה שאחד היורשים שלה יהיה חזק יותר ממנה ומתאים יותר לבצע את הטקס אבל היא לא הייתה מוכנה להמתין ולהשאיר את זה לאחרים. הפיות קברו אותה מתחת לאגם במקום שבו איש לא יוכל להשתמש בהשבעה ההיא בלא הרשות שלהם והוא ממליץ לאלאריס לא לדרוש ולא לחקור בעניין כרגע.

הלילה מעמיק והדמויות מעמידות שומר והולכות לישון על רקע הקולות המפחידים משדה הקרב שהפך לאבן שואבת לאוכלי נבלות. שארלוט מתעוררת בשלב מסוים כאשר הירח כבר נוטה לשקוע ורואה את הצלליות של לורקאנד ויוסטישיה כשהוא כורע ונוטל בעדינות את היד שלה. היא לא שומעת הרבה מהשיחה שלהם אבל לורקאנד אומר משהו על דרך שלא לקחו אותה כבר מאות על מאות שנים וההחלטה שאינה בידיו.

יוסטישיה מהנהנת ואומרת שקודם כל יש לטפל בעניין ווסטמור, אם הוא מתעקש להלחם לצד דוכסית מזדקנת שירדה מגדולתה. לורקאנד עונה שכמו שמישהי העירה בחוכמה שהיא נדירה עבור בני אנוש, כתר הוא הרבה יותר מחתיכת ברזל על הראש. ובדברו הוא מקרב את אצבעותיה אל שפתיו ומנשק אותן. (בנקודה זו ליבה של שארלוט מאיים להתפקע מרוב אושר עבור חברתה).

ההתקפה על פליטי גליטרהיל

יוסטישיה מעירה את הדמויות בשעה מוקדמת בבוקר ויש לה בשורות רעות:

גליטרהיל ננטשה לגמרי במהלך הלילה וכעת הצבא של אדון הרעם בוזז את השרידים שלה. החבורה חייבת להסתלק לפני שהערפל מתפזר.

הדמויות אכן עושות כך, יורדות מהגבעות בדרך עוקפת כשהמטרה שלהן לחצות את המישורים שמדרום לגליטרהיל מהר ככל האפשר ולהגיע לגבול אדמת הביצות שם יצטרכו להחליט על הצעד הבא: שם, חבויה בתוך חורשות, ישנה אחוזה של ג'נטלמן אחד שהחבורה אולי תוכל למצוא בה מקלט.

לורקאנד מעיר שהוא הכיר את הסבא שלו או אולי את אבא של סבא שלו, אדם הגון יחסית לבן אנוש. יוסטישיה מעקמת את השפתיים ולוחשת לו שאין כמוהו כדי לגרום לאישה לחוש צעירה מאוד, לורקאנד מתבלבל וממלמל משהו לא ברור על עלים נושרים, נבוך מאוד, ויוסטישיה מבליעה חיוך.

במישור הדמויות נתקלות במחזה מעורר רחמים: אין מראה שממחיש יותר את התבוסה משיירות מבועתות ושפופות של פליטים. יש שם מאות: גברים, נשים וילדים שנסו מגליטרהיל, רבים מהם השאירו כמעט כל מה שהיה להם מאחור. ברי המזל מתנהלים בעגלות עמוסות בצרורות. חסרי המזל צולעים ברגל וברור שכמה מהם - מבוגרים, חולים ופצועים, לא יצליחו לשרוד את היום.

נשים בוכות מחזיקות ילדים, ילדים אחרים מתרוצצים בין העגלות כשהם צועקים ומרעישים. האנשים מבועתים, רבים מהם מסתכלים בחשש מעבר לכתפיהם, ורבים מהם מלאי מרירות וכעס על התאגיד שהבטיח קידמה אבל לא הצליח להגן עליהם.

יוסטישיה מביטה במחזה בצער אבל אומרת שאכן יש כאן נחמה פורתא והיא שהתאגיד ההרסני גמור. אפילו אם האויב ייהדף בווסטמור זה כבר לא יציל אותם והם יאבדו את הזיכיון המלכותי כך או כך. לורקאנד מעיר שלא רק התאגיד אלא הכתר ההידרוסטי עצמו אחראי - כי הוא זה שהעניק זיכיון והניח לחיות האדם של התאגיד להשתלח במחוז העתיק של וולם.

יוסטישיה לא נשארת חייבת ומחזירה ללורקאנד מנה אחת אפיים: "אכן, כתר שמניח לאחרים לעשות את מלאכתו ומזניח את בני בריתו מחוץ לשעריו מגלה לא אחת שגורלו לוט בערפל." היא עונה בחיוך מתוק מדי ולורקאנד משתתק, נזוף.

כפי שהדמויות מגלות עד מהרה, גם בין הפליטים יש כמה טיפוסים חורשי רעה: הדמויות נתקלות בחבורה של בריונים שעדיין עוטים שרידי מדים של התאגיד,וצעקות גסות מגלות שהם החלו לנקוט באלימות: מנהיג אותם מישהו שקורא לעצמו 'ליוטננט' והם גובים דמי חסות מהפליטים, בעיקר מאלו שנמצאים על עגלות: הבריונים מאיימים להחרים את העגלה של כל מי שלא ישלם, ולזרוק אותו לגנולים. כשאחת הנשים מתווכחת איתם הם מאיימים "לגבות את התשלום" ממנה בדרך אחרת.

מתחילה מהומה כשאחד מהבריונים מנסה לתפוס את הילד שלה, והילד נושך אותו ביד. הבריון מגדף ומתכוון ללמד את הילד לקח עם הפטיש שלו כשהחבורה מתערבת.

חילופי הדברים הופכים מהר מאוד לקרב ולבריונים אין הרבה סיכוי, במיוחד כשאלאריס מבחינה בגנב שמנסה להתנפל מהצללים ולתקוף את שארלוט מאחור, ומסכלת את התכנית במטח חצים מהיר. הליוטננט בא לעזרת אנשיו רכוב, אבל יוסטישיה מורידה אותו בקלות מהסוס, מודה לו בציניות על המתנה - ומהר מאוד מי שנשאר מן הבריונים בורח כל עוד נפשו בו.

אלא שהניצחון נקטע בצרחות אימים שעולות מהחלק האחורי של השיירה: ומיד לאחר מכן, מהדהדת יללה מבעיתה של צבועים.

הגנולים תוקפים: פרשים רוכבי צבועים של אדון הרעם ירדו מגליטרהיל ומתחילים לזנב בשיירה כשהם לא מפסיקים להשמיע את צחוקי הקרב המטורפים שלהם. הרעיון ברור כשם שהוא אכזרי: הגנולים לא מתכוונים לטבוח את הפליטים עד האחרון, אלא להרוג מספיק מהם ולנעוץ אותם על חניתות כדי שהאחרים יימלטו אחוזי פאניקה לכיוון ווסטמור, מלאים בסיפורי אימה על הצבא של אדון הרעם.

החבורה מתחלקת: יוסטישיה ולורקאנד יוצאים לקדם את רוכבי הצבועים בקרב רכוב, כשאלאריס תופסת עמדה על אחת העגלות ומשגרת לחשים וחצים בפרשי האויב ושארלוט (שהפעם נחסכה ממנה הרכיבה, חסד קטן שהיא מודה לקלאודור ולכל האלים עליו) עומדת לפניה כדי להגן עליה למנוע מפרשי האויב לסגור עליה ולשפד אותה על כידון.

הקרב הוא קשה מאוד כי פרשי האויב רבים ומיומנים, והבהמות שלהם מסוכנות בהרבה מסוסים.יוסטישיה ולורקאנד נקלעים למצב קשה בהרבה ממה שציפו, בעיקר כאשר מפקד הגנולים נכנס לקרב: גנול דרואיד שתום עין שמלווה בלהקה של ציפורי טרף. בשלב מסוים יוסטישיה נמצאת בסכנת חיים של ממש כשרוכבי הצבועים מפרידים בינה לבין לורקאנד ומכתרים אותה. היא ניצלת מגורל רע רק בזכות אלאריס ("אני לא מאמינה שאני מצילה אותה!") שמצליחה לפגוע מהר והרבה מעל המצופה,והעורבים שלה עוזרים מאוד להטריד את פרשי האויב וגם למגר את להק הציפורים של הדרואיד.

בסופו של דבר הלא ייאומן קורה, מפקד האויב נהרג, הסתערות רוכבי הצבועים נשברת, ומי ששרד מהם בורח ביבבות ושועט בחזרה לכיוון גליטרהיל.

הפליטים מריעים לחבורה, שארלוט ניגשת אל האם שהבריונים התקיפו קודם לכן ומזדהה כפאלאדינית ממסדר סנט קלאודור, מבקשת לוודא שהאם ובנה בסדר ולשבח את הילד על אומץ ליבו.

ההגעה אל אחוזת וונטוורת' וההתקלות בבלק הצעיר

לאחר כמה שעות של מסע במישור מתחת לשמיים אפורים ומטפטפים הדמויות נפרדות מהפליטים, שממשיכים בקו ישר דרומה ביוון השער הראשי של ווסטמור. הדמויות מבצעות מעקף לכיוון דרום-מזרח, וכאשר היום מתקרב לסיומו המישורים מתחלפים בחורשות לחות ובוציות. הדמויות עוקבות בזהירות אחרי נתיב שנראה בשימוש ויש בו עדיין סימנים שהשאירו עגלות; וכמה מן העקבות נראים לאלאריס חשודים למדי.

ממש בזמן השקיעה, עד כמה שאפשר להבחין בשקיעה מבעד לעצים ולשכבת העננים שמכסה את השמיים הדמויות מגיעות להצטלבות. נתיב העגלות ממשיך מזרחה לכיוון גבעות שנישאות באופק, ודרך צדדית מתפצלת דרומה עם שלט שמזהיר שמדובר בשטח פרטי.

מה שמושך את תשומת הלב של הדמויות זה שלצד עמוד השלטים החדש יותר ניצב פסל עתיק שכנראה סימן את הצומת בדורות קודמים. הגם שהוא שחוק מרוח ומגשם, ובמבט ראשון נראה כמו איכר זקן עם כובע בלוי, בחינה מדוקדקת יותר מגלה שלזקן הזה יש שיניים טורפות ובעבר הוא גם החזיק מגל חד. נראה שהוא עדיין חולש על הצומת במבט זומם ומורעב. לורקאנד מעיר משהו על זכרונות מתקופה עתיקה ואפלה בהרבה שבה שרצו כל מיני דברים בתוך חשכת היערות אבל הם דעכו ונשכחו מלב.

העירנות של אלאריס מונעת מהדמויות ליפול למארב משום שלוחמי האויב הסתתרו מאחורי הפסל והתכוונו לנקב את החבורה בחצים - באורח מפתיע התוקפים אמנם הם אנשים של אדון הרעם, אבל מדובר בבני אדם ולא בגנולים: פרא עם מסיכה משבט בני החזיר וקשתים שלאימתה של אלאריס היא מזהה אותם כשייכים לקלאן ג'ורסורק.

לאחר שהאורבים לא הצליחו להפתיע הקרב מוכרע די מהר: הפרא המשתולל ממוגר והקשתים נמלטים. אבל אחד מהם תוקע בקרן כשהוא בורח, דבר שהופך את מצב רוחה של אלאריס לקודר עוד יותר.

הקרב הקולני משך תשומת לב לא רק של הדמויות ועד מהרה נראה לחבורה שפטרול מתקדם לכיוונן מכיוון הדרך הפרטית. הפעם לא מדובר במשרתים של אדון הרעם אלא באציל הידרוסטי מקומי והמלווים שלו. אלאריס מזהה את קפטן וונטוורת,אותו אצילשהוא ואחותו הסיעו אותו בכרכרה בלילה שבו תקפה להקת הזאבים בשדות ליד ווסטמור: למרות שעברו חודשים ספורים נדמה לאלאריס שזה היה לפני שנים ארוכות...

הקפטן מוביל את הכוח יחד עם אחד המשרתים הוותיקים שלו שמחזיק קשת. אבל ביחד איתם אלאריס מזהה לא אחר מאשר את גודריק הצעיר, במדי מדריך של התאגיד. בסופו של דבר החבורה מחליטה להתגלות וההופעה שלהם מתקבלת בהפתעה, בעיקר מצד גודריק שבוהה באלאריס כאילו ראה רוח רפאים ובעוד הקפטן שומר עדיין על פאסון של בעל אדמות, כולל הצורך בהיכרות רשמית - גודריק מזהיר את אלאריס שהחברים שלו מהתאגיד מחפשים אותה ושג'רולד בלק (האחיין הצעיר והמאוס של) נמצא בתוך בית האחוזה ביחד עם כוח תגבור של כמה עשרות נערים מחזית נוער הקדמה שהורו להם לאבטח את המקום.

"לאבטח זו מילה חזקה למדי, אדון גודריק הצעיר" מעיר המשרת, בקול שקט.

מגודריק, אלאריס מבינה שבווסטמור מספרים שהיא הפכה להיות משרתת של אדון הרעם ושל הפיות המרושעות מן הערפל. גודריק מתרה בה להסתלק כי ג'רולד יאסור אותה מיד כשיראה אותה. אולם, קפטן וונטוורת מתערב בחריפות ואומר שהוא בעל הבית ואף אחד לא ייאסר בלי אישור שלו. יוסטישיה מצדה, מחליטה שלא לבלוט, ומעמידה פנים שהיא שכירת חרב שמשמשת כמשרתת או בת לוויה של שארלוט, עניין שגורם לשארלוט להסמיק ממבוכה.

מהשיחה עולה שוונטוורת והאנשים שלו כבר התכתשו עם פראים שירדו מן הגבעות אבל נראה שהם לא מבינים ולא מסוגלים להבין את גודל הסכנה: עבור בעל אחוזה כמוהו, שגדל בהידרוסט הכפרית תחת חוקי הוד-מלכותו, המחשבה שגליטרהיל נפלה ושצבא של יצורים שעד לפני חודשיים נחשבו לאגדה שוטף את הכל בדרך אל ווסטמור נראית כמו הזיה.

אי לכך, קפטן וונטוורת' לא מוכן בשום פנים ואופן להפקיר את הנחלה שלו לפראים מן הגבעות וסבור שהוא ובני ביתו יכולים להגן עליהן. גודריק מבוהל יותר ולוחש לאלאריס שכוח ההגנה של התאגיד מורכב מנערים בני ארבע עשרה וחמש עשרה. בפעם האחרונה שהאחוזה הותקפה על ידי כוח קטן חצי מהם בקושי תפקדו.

אלאריס מנסה להוציא ממנו מידע. וקשה לה שלא לחשוב במהירות עד כמה הגבר הצעיר הזה שלא מזמן היא וקאליסטה התקוטטו עליו נראה חיוור, מיוזע ופשוט לעומת לורקאנד, והדבר גורם לה להרגיש מתוסכלת עוד יותר.

אלאריס מצליחה להוציא מגודריק שהמעמד שלו בתאגיד מאוד ירד, בין היתר בגלל הפה הגדול של בת הדודה שלו קרימהילד. כלאו אותה שוב כי היא הכריזה בפומבי שהיא תומכת באדון הרעם ומוכנה ברצון להיות כוהנת שלו. אבל למרות כל האימה גם גודריק מתקשה להאמין שהפראים של אדון הרעם יעיזו להתקיף ישירות את ווטסטמור: הרי מדובר בעיר הידרוסטית מודרנית עם חומות גבוהות.

שארלוט עושה כמוטב יכולתה להסביר לקפטן וונטוורת עד כמה המצב חמור אבל ההצלחה שלה חלקית בלבד. הוא מוכן להקשיב אבל יוצא ידי חובה באמירה שאת ההחלטה הסופית יצטרך לקבל סבא שלו. לורד פיליפ וונטוורת הישיש שהוא ג'נטלמן הגון מהדור הישן – שכמובן אינו מוכן לשמוע על הפקרת אדמות וונטוורת לפראים.

החבורה צועדת דרך מסך הגשם אל בית האחוזה, מבנה תלת קומתי בנוי היטב שכעת החלונות שלו נחסמו ובליסטרה קלה הוצבה על הגג שלו אבל עדיין – זאת לא מצודה מבוצרת אלא אחוזה של ג'נטלמן שנבנתה לימי שלום. יוסטישיה לוחשת לשארלוט שלשלוח שלושים נערים בתור חיל משמר זו בדיחה מוזרה מאוד מצדו של בלק, והיא תמהה מה הוא רוצה להשיג בזה. אם מדובר רק בפיונים להקרבה, מדוע הוא שלח את בן הדוד שלו איתם?

הדמויות מתקבלות במעט מבוכה בתוך בית האחוזה, הגם שהמשרתים שמחים מאוד לראות שהאדון שלהם חזר בריא ושלם.

רב המשרתים גוער במשרתים שהתקהלו ליד הדלת, ואומר שזה שיש מלחמה זו לא סיבה לזלזל בכללים. לאדון יש שתי אורחות מכובדות, אבירה ממסדר סנט קלאודור וליידי מכובדת מהעיר. יש לטפל בהן כיאות וגם למצוא מקום במטבח לבני הלוויה שלהן (בנקודה זו שארלוט שוב נבוכה מאוד). הדמויות מגלות שיש פליטים פצועים שהגיעו לאחוזה בכוחותיהם האחרונים, ואחותו של הקפטן - ליידי לואיזה - מטפלת בהם; אבל שניים מתו במהלך היום, הפציעות שלהם היו חמורות מדי.

הקפטן חושש לאחותו, היא עייפה וחיוורת מאוד, בקושי אוכלת, היא נועדה לחיי ליידי ולא לדברים כאלה. שארלוט מציעה את עזרתה בשימוש בכוחות הריפוי שלה אבל הקפטן מתעקש לנהוג בה ראשית כל כאורחת, לפי כללי הטקס.

יוסטישיה מצידה, נהנית לשחק את ג'יין ותוהה בקול מה יש לשתות כאן, לא כולל מיץ תפוחים ארור, דבר שמזכה אותה בנזיפה מחדרנית זועפת ומצקצקת לשון, שאין בליבה חיבה כלשהי לשכירי חרב ושאר בני-בלי-שם - מה שהופך את שארלוט לנבוכה עוד יותר ואת יוסטישיה למשועשעת עוד יותר.

שארלוט ואלאריס מובלות לחדר אוכל מהודר בקומה העליונה ועוברות על פני כמה נערים זקיפים מהתאגיד - שרובם לא בדיוק מסוגלים להבחין באלאריס משום שהם בוהים באפלה מחוץ לחלון ונראים כמעט משותקים מפחד. אחד מהם ממש רועד בכל גופו ומייבב כל הזמן שהוא לא רוצה למות.

רב המשרתים עובר על פניו ומעיר בעוקצנות שבמקומו היה לפחות מנסה להעמיד פנים שהוא חייל. קפטן וונטוורת אומר לרב המשרתים להניח לו, עד כמה שהוא לא מחבב את החבורה הזו הם רק ילדים. שארלוט ואלאריס זוכות לארוחת ערב טעימה בנוכחות הקפטן, אליה מצטרף גם סבא שלו, לורד פיליפ, שלמרות שהוא זקן מאוד (אומרים שהוא עבר את יום הולדתו התשעים) הוא נראה צלול והולך זקוף עם מעט עזרה ממקל הג'נטלמנים שלו.

הסבא מתגלה כתומך אידיאולוגי חריף של התאגיד שמאמין בדבקות בקידמה ולא מוכן לשקול אפילו לפנות את המקום: מבחינתו זה מאבק אידיאולוגי בין התרבות והקדמה ולבין הפראות והיער שצריכים לפנות את מקומם, וגם אם ינצחו היום גורלם נגזר מחר -כבר כעת אלאריס מאוד לא מחבבת את הברנש.

אלא שממש כאשר עומדים להגיש את הקינוח, הארוחה נקטעת בצעקות מלמטה ובקול בכי של אישה.

כפי שהדמויות מגלות עד מהרה, יוסטישיה לא בזבזה את זמנה לריק,ותפסה את ג'רולד בלק בעת שניסה לכפות את עצמו על ליידי לואיזה. כאשר החבורה, ביחד עם קפטן וונטוורת' הזועם ורב המשרתים החיוור כסיד מגיעה למטה, בלק הצעיר כבר שכוב על הרצפה עם צלקת מכוערת ומדממת ולהב מוצמד לגרון.

מה שמסתבר עד מהרה - לזעמו של קפטן וונטוורת – הוא כי ג'רולד הטריד בגסות את אחותו כבר מזה זמן אבל האיומים שלו הפחידו את המשרתים עד כדי כך שאף אחד מהם לא העז לפצות פה או לדווח אפילו לרב המשרתים על העניין (השמועות מקפיאות הדם על דודו היקר, נורמן בלק, הגיעו כמסתבר גם לכאן...)

ג'רולד בלק צועק ומקלל, פוקד על הנערים שלו להתקיף את יוסטישיה מכל הכיוונים, אבל אחרי כמה תמרוני חרב שלה, הילדים למדו לשמור ממנה מרחק ואף אחד מהם לא נראה כלהוט להיות הראשון להשתפד על שתי החרבות שלה, מה שגרום לה להפיק הנאה מרושעת ולהוסיף עקיצות גסות על חשבון הילדים הרועדים.

אלאריס מסתתרת בצללים כדי שבלק לא יבחין בה; שארלוט מתערבת, לאחר רגע שבו ניסתה לנחם ולהרגיע את ליידי לואיזה, היא חשה לעמוד לצד יוסטישיה. הקפטן מצידו, כמעט מטורף מרוב זעם לאחר שגילה מה בלק עושה לאחותו, ובלק הצעיר ממשיך לאיים ולנבל את הפה. כשהוא מזכיר את מה שהדוד שלו יעשה לכל מי שהשפיל אותו או עמד לו בדרך.

יוסטישיה ממשיכה לעשות ממנו צחוק ובהבינה שהוא פחדן גדול, מציעה לו בפני כולם להוכיח את הנקודה שלו בדו קרב אחד על אחד מולה. היא מוכנה אפילו להילחם בחרב אחת כדי לתת לו סיכוי לחיות יותר מדקה.

וונטוורת צועק גם על המשרתים שלא סיפרו לו שום דבר, אבל עיקר זעמו נשפך על בלק שביזה את הכנסת האורחים שלו, הוא דורש שיקום ויעזוב את הבית בזה הרגע ולא אכפת לו מה הדוד שלו יאמר.

הקרב על אחוזת וונטוורת'

אבל אז, כאשר המתח והאיומים משני הצדיים בשיאם נשמעת תקיעת אזהרה מתוך הערפל. ומיד לאחריה מתחילה הלמות של תופים. לורקאנד, שנשאר מחוץ לאחוזה מסיבות ששמורות איתו, שיגר תרועתאזהרה אבל אין בה הרבה צורך, כי הלמות התופים הולכת ומתחזקת. הערפל פשוט נשפך אל תוך הגן כמו נשימה כעבדה, עומד צפוף ומכסה את העצים ואת השבילים, ומוריד את הראות לאפס; הלמות התופים מתחזקת, מלווה כעת ביללה של חליל מוזר שנשמע כמו לחש כשפים מפחיד.

האויב הגיע. והפעם לא מדובר בכוח סיור קטן.

קפטן וונטוורת צועק הוראות לקומץ האנשים החמושים שלו כאשר האחרים רצים בהיסטריה למרתף. מעט מאוד מהנערים מסוגלים לתפקד, רובם משותקים מאימה ורועדים, שארלוט מנסה לסייע לקפטן עם כשרון המנהיגות שלה ולעודד את האנשים לקרב, אבל קשה מאוד להתחרות בהלמות המפחידה של התופים - ועד מהרה הגל הראשון של האויב מגיע: פראים מקלאן החזיר משתמשים בחבלים וקרסים ומטיחים את עצמם בחלונות, לשבור אותם תחת המשקל שלהם. אחרים מגיעים דרך הדלת הצדדית של המטבח או דרך סולמות שהובאו מתוך המטע. ויחד איתם נכנס הערפל הקר והמצמרר. החבורה ואנשיו של הקפטן נלחמים בגל אחרי גל של תוקפים - אנשי קלאן החזיר ורועים מבני ג'ורסווראק.

שארלוט מצליחה להפיל את מנהיג הגל הראשון, פרא ענק, מטורף למחצה משיגעון-קרב עם כלי נשק שזוהרים בהילה חשמלית. אבל גם גודריק וגם רב המשרתים מוצאים מגלל פעולה על ידי התוקפים.

הגל השני תוקף: הקשתים של הרועים שולחים במגנים ברד של חצים; סולמות חדשים מושלכים, וגם הדלת הראשית נפרצת. הקומה השלישית כבר מלאה באויבים שהרגו את הנערים המעטים שהיו שם וכעת רצים אל החבורה במורד המדרגות.

בסופו של דבר אלאריס מבחינה בתיאופולד שנכנס לקרב ביחד עם הבוגד לשעבר רוגאן - שזכה למחילה על המעשים הקודמים שלו והפך כעת לקנאי בחסידים של אדון הרעם. בעוד שתיאופולד נראה בבירור כמישחש רע עם המצב ,ולא מעוניין להתעמת עם אלאריס, הרי רוגאן צמא לדמה, ולא בכדי.

אלאריס מתחננת בפני האחרים שלא לפגוע בתיאופולד אם הם לא חייבים, והחבורה נלחמת ברוגאן ובמלווים שלו: בסופו של דבר, אחרי כמה פגיעות לא נעימות הבוגד המשתולל מוכרע וסופג את מכת המוות. תיאופולד נסוג, פצוע קלות אבל שלם יחסית.

התופים הולמים שוב ונראה שגל שלישי עומד להתחיל. הקרן של לורקאנד תוקעת מתוך הערפל, נשמעת נואשת יותר. נראה שגם הוא מכותר אי שם בתוך המטע, מוקף בידי אויבים רבים; יוסטישיה רצה לעזור לו.

הקרב נמשך, גל חדש של אויבים מגיע מתוך הערפל, שארלוט נלחמת לצד קפטן וונטוורת בשארית הכוחות שלה כדי למנוע מהם להיכנס לתוך המבנה. אבל דווקא כאשר נדמה לה שהצליחה - ולורקאנד ויוסטישיה שהצליחו להתמודד עם התוקפים שלהם הגיחו מהערל כדי להצטרף אליה, מנהיג האויב שולח התקפת מחץ חדשה.

בזו הפעם, מה שמתקרב לאחוזה זה חזיר בר ענק עם פרווה שחורה וסמורה, עיניים אדומות בוערות בגודל עצום, עד כדי כך שהוא מתחרה באחד הפילים מן המושבות; סרטים אדומים קשורים על החטים שלו, שכל אחד מהם גדול יותר מרומח. היצור מתקדם וברור שהוא יכול ומתכוון לרסק את מבנה האחוזה עצמו בלי שום קושי מיוחד. בכל פעם שהוא הולם הקירות רועדים וחתיכות של עץ ואבן ניתזות לכל הכיוונים. הדמויות נאלצות להסתער לתוך הגן כדי להימנע מלהיקבר מתחת לאבני המפולת. הקרב מזעזע, משום שהיצור מסב נזק איום, מסוגל להתמקד ביריבים ולהסתער עליהם בעוצמה אדירה כשהוא מעיף ורומס, פשוטו כמשמעו, כל מה שעומד בדרך - באחת הפעמים, שניות אחדות מפרידות בין אלאריס לבין הפיכה לעיסה מדממת.

שארלוט עושה כמיטב יכולתה להסב את היצור אליה אבל היצור מתיש אותה במהירות במהלומות החוזרות ונשנות שלו, ובכל פעם השריון שלה נפגע וחושף אותה עוד יותר להתקפה הבאה, לורקאנד שרואה ששארלוט נמצאת בסכנת חיים, מנסה למשוך את היצור אליו אבל תחילה נכשל פעם אחרי פעם. בסופו של דבר, כששארלוט חצי גמורה ולורקאנד מצליח סופסוף למשוך את החזיר הענקי אליו שארלוט מתרוממת מאחורי הבהמה העוצמה, ובצעד פזיז מאוד מנחיתה על היצור מכת מחץ, והדם הכהה של היצור ניתז לכל הכיוונים.

החזיר מסתובב מיד אל שארלוט כאילו אפילו הוא עצמו לא מאמין שהיא העיזה לעשות דבר כזה, ולפני שמישהו מספיק להתערב הוא נוגח בה בעוצמה, מטיח אותה בקיר ודורך עליה. רק השריון העבה שלה ולחש ההגנה (barrier of light) שהטילה על עצמה זמן קצר קודם, מונעים ממנה מלהיהרג במקום. יוסטישיה מפליטה צרחה ונכנסת כמעט לטירוף מרוב זעם ופחד, כשהיא חושבת ששארלוט נפגעה פגיעה אנושה.

בשלב הזה שארלוט, המומה עדיין, חסרת נשימה וחבולה מאוד, אינה מסוגלת לזוזושוכבת בשקט, נמנעת מלהעמיד אותה על טעותה כדי לא לעורר תשומת לב נוספת של החזיר הפצוע. בסופו של דבר כמה חצים מדויקים של אלאריס ושיסוף כפול של יוסטישיה מסיימים את המלאכה והבהמה הענקית שואגת בקול נורא וקורסת תחתיה.

החבורה מצויה כמעט באפיסת כוחות, בעיקר שארלוט. יוסטישיה שולחת בה מבט קטלני אבל מבינה שאין טעם לנזוף בה כרגע.

הגל השלישי של ההתקפה נהדף, אבל הכוח של מגני האחוזה נגמר. האחוזה עצמה נראית כמעט כתל חורבות, החזית הקדמית שלה מעוכה לגמרי והתופים ממשיכים להלום מתוך האפלה; לאחר דקות קצרות, נראה שהפראים מתקדמים שוב, הפעם בקצב איטי יותר – נראה שהפעם הם מוכנים לשאת ולתת עם המגינים המוכים.

מתוך הערפל מגיחה דמות שמוכרת לאלאריס היטב - מנהיג קלאן הרועים ואביהם של בראנדון ותיאופולד שהיה פעם בן ברית שלה. אלאריס מנסה להתווכח איתו על הדרך שבה הוא פנה לרוע והפך למשרת של כוח רצחני כמו אדון הרעם, אבל מנהיג הרועים לא מוכן לשמוע ומחזיר לה מנה אחת אפיים: התאגיד טבח את האנשים שלו ושרף את הכפר שלהם, הם איבדו מחצית הקלאן שלהם כולל נשים וילדים, הכתר– שהוא זה ששלח את התאגיד ונתן לו זכיונות - לא מעניין אותו; אדון הרעם הוא היחיד שהבטיח לו גם צדק וגם נקמה. הוא מצידו מתפלא על אלאריס שנלחמת לצד ההידרוסטים, למרות הדם הדרואידי העתיק שזורם בעורקים שלה.

לגופו של עניין הוא אומר לחבורה שהם נלחמו באומץ אבל יש לו עוד יותר ממאה אנשים להשליך לקרב. אבל מאחר שהוא לא רוצה אבדות מיותרות וצריך את האנשים שלו רעננים לקראת הקרב הגדול, ומאחר שהוא לא נלהב לטבוח נשים וילדים הוא מציע עסקה: החבורה, קפטן וונטוורת וכל שאר האנשים באחוזה יסתלקו מיד ובתמורה הוא נשבע בשם אדון הרעם שאנשיו יתנו להם מעבר בטוח ולא יתקיפו אותם עד שיגיעו לווסטמור: לאחר מכן שום דבר לא מובטח יותר שכן הרעם ציווה שהעיר הגדולה תיפול.

הפעם הקפטן מבין שאין לו ברירה, ושרק שליש מאנשיו עומדים על הרגליים, הוא מרכין את ראשו ונכנע. לורד פיליפ הזקן לא מרוצה ואומר כמה דברים על "למות בשם הקדמה" אבל הפעם רצונו לא מכובד.

פינוי האחוזה והמעקב אחרי בלק הצעיר

הדמויות עדות למחזה קשה של בני הבית והמשרתים ההיסטריים שמועמסים על עגלות כאשר הנערים ששרדו מתקוטטים אחד עם השני בזמן הפינוי. כפי שיוסטישיה מעירה, אין זכר לבלק הצעיר. לפי העקבות ששרדו בקרקע הבוצית, נראה שהוא ניצל את מהומת הקרב כדי להימלט. יוסטישיה כנראה לא אומרת הכל, ומפיקה סוג של הנאה נזעמתמן העניין, כפי שהיא אומרת לשארלוט בשקט, היא ממילא לא הייתה מתאמצת לעצור את בלק הצעיר - לפעמים צריך לתת למקק אחד להימלט כדי למצוא את הקן. ובעוד האנשים מתארגנים הדמויות מבחינות בכך שברנדון צופה בהן ממרחק.

אלאריס ניגשת אליו ומנסה פעם נוספת לשכנע אותו שהשבט שלו טועה בברית שהוא כרת עם אדון הרעם אבל היא לא מצליחה. ברנדון לא מאושר מן העניין בעצמו אבל מקבל את הדין, ואומר שההידרוסטים והכתר הביאו את האסון על עצמם.

לעומת זאת אלאריס מצליחה להוציא ממנו מידע לגבי הטירה של הדוכס, וניסיון החדירה הכושל שלו ושל קרובי המשפחה שלו למקום לפני מספר חודשים; לצד כמה פרטים חדשים ומזעזעים על מותה של אסטליס, ברנדון מגלה לדמויות איפה הפתח הסודי של מנהרת הביוב דרכה הוא ותיאופולד הצליחו להימלט. מאחר ואדון הרעם לא נמצא בברית עם מאמיני הדרקון אלא להיפך, אין לברנדון בעיה למסור את המידע.

למראית עין לורד פיליפ הזקן נראה אפאתי ומותש כאשר הוא מועלה לאחת העגלות מכוסה בשמיכה. אבל שארלוט מבחינה בכמה פרטים חשודים בהתנהגות שלו והצורה שבה הוא השתהה יותר מדי ליד אחת העגלות. הניסיון של שארלוט לשוחח עם הזקן עולה בתוהו, אבל היא מבקשת מאלאריס המוכשרת ממנה בגישוש לבדוק את העגלה שלצדה השתהה הזקן. אלאריס מבחינה בסימנים מוזרים על אחד הגלגלים וקוראת ללורקאנד לפרש אותם. לורקאנד נחרד מן הסימנים ואומר שמדובר בקסם מילה עוצמה מושהה, הוא לא יודע בדיוק מה זה עושה אבל זה לא משהו טוב. הדמויות מתבקשות להסיח את דעתו של הזקן כאשר לורקאנד מנטרל בשקט את החריטות על העגלות (מתברר שהזקן "חסר האונים" ביצע חריטה דומה על כל אחת מן העגלות).

הדמויות שוקלות את הצעד הבא ומחליטות (והפעם יוסטישיה ואלאריס תמימות דעים לשם שינוי) לעקוב אחרי העקבות של ג'רולד בלק כדי לנסות להבין איפה הדוד שלו מסתתר.

לא מדובר רק על הרצון של אלאריס בנקמה אלא גם העובדה שמקטעי דברים שבלק הצעיר אמר, עולה חשש שנורמן בלק מתכנן משהו נבזי וגדול במיוחד, אולי כדי לחפות על התבוסה של התאגיד בגליטרהיל. החבורה מגלה שבלק הצעיר עבר במסלול שעולה למרומי רכס גבעות סמוך.

החבורה מפלסת את דרכה בעקבותיו בתוך החשכה בלי היתקלויות מיוחדות ובסופו של דבר מגיעה למצפה שחולש על דרך העגלות מגבוה - ושם והחשש של הדמויות מתאמת במלואו:

נורמן בלק בעזרת הבוגדנות של לורד פיליפ תכנן להרוג את כל אנשי השיירה בדרך לווסטמור כדי שהאשמה בטבח תוטל על הפראים: נורמן בלק ולורד פיליפ לא מעוניינים שישמעו בעיר שאפשר לשאת ולתת עם חלק מהתומכים של אדון הרעם, ולשם כך לורד פיליפ - ששבוי באידיאולוגיית הקידמה הקנאית שלו - מוכן להקריב משפחתו שלו.

הדמויות מגלות חבורה גדולה של בריונים ורוצחים להשכיר שאורבת לשיירה במרומי המצפה ומצפה לכך שהקסם שהוטל על השיירה יגרום לעגלות להתפוצץ ולהרוג או לפצוע את רוב האנשים כך שלבריונים עצמם תישאר עבודה קלה מאד (נדמה לדמויות שבכל זאת העוצמה של האות העומד להתפוצץ בעגלה שבה יושבים קפטן וונטוורת' ואחותו הייתה חלשה יותר).

אלא, שהבריונים שיושבים במארב ולא מצפים לחבורה הופכים במהירות מצייד לניצוד, והחבורה מכריעה אותם במהירות לפי שלורד פיליפ עצמו מספיק להתעתק ולסייע להם. לורד פיליפ מגיע מאוחר מדי כאמור וכבר לא מוצא טעם לסכן את עצמו בקרב מול כל החבורה ולכן הוא מסתלק משם אחרי שהוא מקבל בשלוות נפש את הצרחות של שארלוט שקוראת לו מפלצת: הוא שלם עם מעשיו, ומחזיר שכאשר אמר שיש להקריב קורבנות כואבים בשם הקידמה, הוא לא יכול לתת הנחות למשפחה שלו.

המקדש האבוד של בני גאהו

הדמויות, שכעת יותר מחושדות שנורמן בלק נמצא בהתקף טירוף,ומתכנן משהו נבזי במיוחד בתור "אס אחרון" של כוחות הקידמה, עוקבות אחרי העקבות שמוליכות למכרה ישן של התאגיד בצלע הגבעה. המכרה עצמו נטוש, מלבד כמה חרקים ענקיים או משהו דומה,והדמויות לא נתקלות בסכנות כשהן מחפשות בתוכו וגם לא מוצאות אנשי תאגיד.

בסופו של דבר, אלאריס מאתרת עקבות טריות שמוליכות למנהרה צדדית יורדת שמובילה הרחק אל מתחת למכרה. האוויר נעשה חם ולח יותר ככל שהדמויות יורדות. בסופו של דבר הן מגיעות לכניסה אל מפלס נמוך מאד של מערות עתיקות, לוהטות, עם גילופי קיר ותבליטים ופסלים שרבים מהם שרדו; הם מתאריםגזע מוזר של אנושואידים דמויי דו-חי שלפי התבליטים, הם היו מפותחים מאוד ובעלי חברה מתוחכמת. כפי שהדמויות מגלות בהמשך, היצורים הללו – שנקראו בני גאהו –בנו חברה שידעה לשלב טכנולוגיית קיטור משוכללת עם קסם חזק. אלאריס נזכרת מיד ביצור המוזר שהיא נלחמה איתו מעל בית הקברות העתיק של ווסטמור.

הדמויות יורדות במסדרון בין פסלים של כוהנים עתיקים של אותו גזע מוזר, ועד מהרה נתקלות בכחות ההגנה של התאגיד: בלק הצעיר הופקד על כוח המשמר, שנועד לחסום כל נסיון של פלישה דרך מנהרת המכרה: הוא עצמו לא נלחם אבל צורח פקודות ומקלל מאחורה.

אנשי התאגיד הציבו קשתים שחולשים על המעבר, אבל הדמויות הבחינו בהם מבעוד מועד והצליחו להפתיע ולהוריד את רובם לפני שהקרב העיקרי התחיל. הדמויות נלחמות בצמד מגונה של מאלף כלבים סאדיסטי עם חיית מחמד מפלצתית - ספק כלב וספק מוטציה של אצות; וביחד איתו "כוהן קידמה" מרושע שמתבסס על קסמים של קיטור וזיהום ומסוגל להפעיל לחש דמוי גירוש על דמויות בעלות כוחות טבע (כמו אלאריס ולורקאנד) ממש כמו שכוהן רגיל מגרש אל-מתים.

בכל זאת הדמויות מצליחות להתגבר על המשמר, בעיקר מכיוון שאלאריס מצליחה להפריע ולשבש את החלשים החזקים ביותר של הכוהן. בלק הצעיר בורח במורד המדרגות. הדמויות שומעות אותו צורח מרחוק ומבקש ממישהו להוריד איזה גשר, אבל לא מגיעה כל תשובה. בלק הצעיר צורח ומאיים בשם הדוד שלו, והקול שלו מתרחק, כנראה כי הוא משתמש בדרך עוקפת (אבל הוא עדיין מקלל ומאיים, כאשר הדי הקול שלו נחלשים).

כשהדמויות עוקבות אחריו הן מגיעות להיכל תת קרקעי ענק באורח כמעט בלתי נתפס. החבורה מוצאת את עצמה על מעין מרפסת אבן מעגלית ענקית שמקיפה מגבוה חדר כל כך גדול, שקשה לראות את הצד השני שלו, התקרה שלו גבוהה מאוד ואי אפשר לראות את הרצפה שלו. אבל נדמה שלמטה מוצף במים. מהקירות מגולפים פסלים ענקיים של כוהני גאהו בתנוחת תפילה, וביניהם יש תבליטים מן החיים והחברה של הגזע הזה שלמרות שדהו עם הזמן, עדיין אפשר לראות שם תמונות של טקסים דתיים מתוחכמים, ציד ומלחמה, בין היתר בין בני גאהו לבני אדם פרימיטיביים עם פרוות וחניתות.

כמו כן לצד הפסלים הגבוהים של הכוהנים יש פסלים קטנים יותר שנראים כמו פסלים אנושיים מעוותים עם כובעים מוזרים ושיניים נוטפות דם. הפסלים האלה זהים לפסל בצומת הדרכים ביער, ומרמזים על קשר בין הפסלים העתיקים המעוותים האלה לבין הגאהו.

לדמויות לעומת זאת יש צרות קצת יותר דוחקות משום שכוח גדול של התאגיד בהנהגת לורד פיליפ התמקם בצד השני של ההיכל, מעבר לתהום והרחק מטווח פגיעה, ומתכוון לפוצץ את הדמויות עם בליסטרה מכושפת בכינון ישיר. הדמויות מעדיפות שלא להסתכן ב"משחק תופסת" עם קליעי האש רבי העוצמה, והן נסוגות בחזרה במעלה המדרגות לאזור בו נלחמו בכלבן ובכוהן.

מקטעי הדברים שהם שומעים מלורד פיליפ והפקודות שלו מתחזק הרושם שבלק נמצא במרכז המקדש, עוסק בשלב מתקדם של ריטואל מסובך שנועד להפוך את כל המלחמה ולהמיט אסון על כל אויבי התאגיד.אלאריס לפחות מבינה יותר מתמיד שהוא ההזדמנות, אולי היחידה שלה, לסגור חשבון עם נורמן בלק, והיא נחושה שלא לתת לה לחמוק מידיה.

הדמויות בודקות דרכים עוקפות, ופורצות לחדרים צדדיים שם מתבצרים כמה מאנשי התאגיד, בין היתר הם נתקלים בשני סוחרי ביזה מגונים בשם טרייס והיקמן, ביחד עם קצין של התאגיד ולטאת דרקון מאולפת עם קשקשים אדמומיים זוהרים חלושות, במקורה מאזור וולקאני עמוק מתחת למקדש. כמו שהדמויות מגלות בדרך הקשה, הלאטה מסוגלת להתקפת נשיפה קטלנית ("נשיפה של אור וחושך") שגורמת גם נזק אש כבד וגם מסנוורת ולאחר מכן מעוורת את הקורבנות שלה.

מקטעי דברים שהדמויות שומעות מבעד לדלת לפני שהן מתקיפות עולה שאנשי התאגיד עשו מעשה אכזריות כל כך מזעזע - כנראה נגד הכורים שלהם עצמם - שאפילו שני סוחרי הביזה מזועזעים ממנו. לאחר שהדמויות פורצות פנימה, מתגברות על הלטאה והורגות את קצין התאגיד שמאלץ את האחרים להילחם, סוחרי הביזה נכנעים ובתמורה לכך שהחבורה תחוס על חייהם מגלים לדמויות שבלק הורה לטבוח את כל הכורים ובאורח כללי הוא משוגע יותר מתמיד, ומלהג משהו על כוחות עתיקים שיהיו שלו.

החבורה מוצאת דרך שנכנסת לתוך מנהרת ניקוז, רודפת אחרי אחת השוליות של לורד פיליפ לתוך מי האפסיים, ושומעות אותו צורח כאשר משהו יוצא מן החשכה הדולפת ומכרסם את הראש שלו בנשיכה אחת.

הדמויות נתקלות בבהמה פטרייתית הולכת על שתיים עם ידיים ענקיות ושלל גידולים פטרייתיים מאירים באור עמום; הבהמה מסוגלת לגרום נזק פיסי כבד, ויש לה נשיפת צחנה נגועה במחלה שיכולה להצמיח פטריות נוספות, ולנגע בזחלי ריקבון שמרפאים את היצור עצמו. לאחר שהדמויות מתגברות על היצור הן מוצאות מעבר צר שמוליך דרך דלת סתרים בתקרה אל החלק השני של "המשרדים" של התאגיד, במקום שחבוי מאחורי עמודים ונמצא מחוץ לטווח של הבליסטרה. כאן, הדמויות מגלות עדויות נוספות לטבח שהתחולל ולכך שחלק מהכורים נגררו למרכז המקדש, כנראה כחומר גלם לריטואל של בלק.

כאשר החבורה עסוקה בחיפוש רמזים הדמויות שומעות צרחה רחוקה שנקטעת. הדמויות מתקדמות בזהירות בעקבות הקול, ומוצאות את העקבות של ג'רולד בלק – מאחר שלורד פיליפ סרב להוריד לו את הגשר, הוא הלך בדרך עקיפין דרך מה שהיה פעם חדרי השינה של הכורים - אבל משהו הפחיד אותו פחד מוות, וגרם לו - לפי שובל העקבות - להסתובב ולרוץ בבהלה עיוורת במורד גרם מדרגות מאובק.

החבורה עוקבת אחרי העקבות שמוליכות לחדר מזבח עתיק, ושם הן מוצאות את הגופה של בלק הצעיר מוטל על הגב עם פנים מזוגגות בהבעה של אימה וכאב נוראי. הדבר המבעית ביותר בגופה היא שבעוד שהיא שלמה כמעט לגמרי היא לבנה כמו סיד: כל הדם פשוט רוקן ממנו עד הטיפה האחרונה.

כאן מצפה לדמויות מארב וקרב קשה במיוחד מול שתיים מרוחות הדם (red cups) העתיקות והחזקות ביותר של המקדש. היצורים האלה הם אותם זקנים מעוותים שהדמויות ראו בפסלים: הם משתמשים במגלים כדי לגרום נזק דימום נוראי שיכול להעניק להם עצמם כוח.

הצמד נלחם בשיתוף פעולה כאשר בכל שלב של הקרב, אחד מהם נמצא במישור הקיום הפיסי ונלחם בדמיות פנים אל פנים עם המגל שלו, והשני מרצד לתוך הערפל ומטיל משם קסמים, למשל קסם דמוי מטאור (אבל של דם), שעושה נזק נוראי לכל מי שלא מצליח להתחמק ממנו, קסמי שאיבת חיים ועוד.

רק בשלב האחרון כששני היצורים נפגעו קשה הם נאלצים להישאר ביחד במימד הפיסי ואז הם נלחמים במהירות כפולה ולהיכנס ל-Berserk מפציעות שנגרמות להם.

לאחר שהיצורים מובסים הדמויות יכולות להבחין בפתח סודי קשה לגלוי שדרכו הן הגיעו. כעת פשוט שאריות הנוכחות שלהם עדיין מרצדות באוויר ומגלות את המיקום של הפתח בקיר צדדי מאחורי המזבח.

הקטקומבות של בני גאהו והקרב מול גאהר העתיק

הדמויות יורדות למפלס נמוך עוד יותר, שהן מגלות על מהרה שהוא קטקומבות שכוחות שבהן הגאהו קברו את המתים שלהם באלכובות בתוך הקיר. מאחר שעברו לפחות אלפיים שנים מאז שהמקום היה בשימוש, אין שרידי גופות - מלבד אולי שכבה של אבק כהה. אבל הקטקומבות נגועות בצללים מיוסרים שהשאירו המתים, ובתפלצות חצי צמחיות שמסוגלות לינוק זכרונות וסיוטים ולגרום להם להתממש כנגד הדמויות.

על הקירות יש תבליטים יפהפיים שנשמרו כמעט בשלמות שמציגים עוד דמויות, וסיפורים שנסבים סביב הולדתה, חייה ומותה של כוהנת גאהו מכובדת ורבת עוצמה במיוחד. בין היתר הדמויות מגלות מעט על טקסי הטהרה של בני גאהו שכללו השטה של המת על סוג של שושנת מים.

כשהדמויות מפלסות דרך בין הצללים והמפלצות ששורצות בקטקומבות הן מתחילות להיות מושפעות בידי קול טלפתי מוזר, מפחיד ומתגרה, שמנסה לתעתע בהן ולשסות אותן אחת בשניה.

הדמויות בוחרות במעט פזיזות שלא לנצל מסדרון יציאה שעולה מן הקטקומבות למרכז המקדש אלא קודם להסתער במעלה המדרגות הראשיות שמוליכות לתא הקבורה המרכזי ממנו כנראה בא הקול.

שם, בהיכל הקבורה הראשי, שוכן מפלץ עתיק בשם גאהר, שניזון במשך מאוד על מאות שנים מהדי הייסורים והנשמות של הגאהו שנקברו שם, השמין, והגיע למימדים עצומים. הוא מקבל בשמחה את הדמויות שנראות לו כסעודת זכרונות טרייה ועסיסית. אלאריס מנסה להשתמש בכריזמה כדי לשכנע אותו שהדמויות לא שוות את הטרחה, ומצליחה רק לעורר את חמתה של שארלוט כשהיא מצביעה עליה וטוענת ש"הזכרונות שלה לא יעניינו אותך, היא הייתה רק אומנת!"

התרגיל של אלאריס לא מצליח והיצור תוקף: למרות שההתקפות הפיסיות של גאר הן מסוכנות, עיקר הכוח שלו הוא ההתקפות המנטליות שלו. בכל פעם שהוא מצליח לחדור לתוך הנשמה של אחת הדמויות הוא מעלה משם צל מן הזכרונות הכואבים ביותר של אותה דמות שמתממש ופועל בצורה מסולפת. יוסטישיה היא הקורבן הראשון, והיא מותקפת על ידי צל רפאים של ג'יין ווסט שבוכה ומאשימה אותה על שנטשה אותה וגרמה למותה. יוסטישיה מזועזעת ומוכה חזק מאוד, באורח שמחליש אותה מאוד במהלך הקרב.

הקורבן הבא היא שארלוט, שנאלצת להתעמת מול צל של פליסיטי המתה, גופתה מרקיבה ומעוותת, שמספרת לה שהאור הוא שקר, שלא הגן עליה כשהיא גססה מן המחלה, ושלמעשה אין טעם באמונה ואין כלום אחרי המוות חוץ מחושך. אבל שארלוט שראתה מה קורה ליוסטישיה, מבינה למה לצפות ומחזירה ליצור מתקפת נגד של קסמי אור שפוגעים בצל של פליסיטי ומונעים ממנו להתחיל לרפא את גאהר (היא אפילו מצליחה להדוף לכמה רגעים את הצל של ג'יין מעל יוסטישיה).

היצור עובר לתקוף את לורקאנד ואלאריס אבל לא מספיק לייצר צללים שלהם לפני שהוא עצמו נפגע קשה מדי.

(הערת השה"ם: המתקפה האחרונה של היצור שהדמויות הצליחו להרוג אותו בזמן כדי להימנע ממנה, היתה באה לאחר שהיה מצליח לצבור מספיק כוח ולזמן צללים כנגד כל הדמויות; אז, הוא היה מאחד

את כל הצללים לצל רפאים של הפחד הגרוע מכולם, הדרקון שקם לתחייה ובא להחריב את כל הווסט-דאונס.)

כאשר היצור מוכרע בסופו של דבר, ואחת המכות של הדמויות חודרת אל תוך העין המרכזית שלו, הוא נמק ומתפוקק וכל שרידי הנשמות המיוסרות של הגאהו שהוא התפטם מהן משתחררים ונמוגים באנחת רווחה. כמעין תמורה, המכסה של ארון עתיק שהיה נסתר קודם נפתח, ובתוכו מנצנצים כמה וכמה חפצי קסם חזקים, כולל גלימה ושריון קשקשים תואמים בגוון אדום עשיר שכפי שהדמויות מגלות נותנות עמידות מעולה לאש וקיטור (כאן השחקניות באורח תמוה למדי החליטו לתת את החפצים הקסומים לדב"שים כדי להגן עליהם...)

שארלוט כורעת לצד יוסטישיה ההמומה והכואבת שנראית מעורערת מאוד, כורכת את זרועה סביבה, מחבקת אותה וממלמלת שזו הייתה רק אשליה, זה לא אמיתי, ואף מנסה לשעשע אותה ולהתקומם על העקיצה של אלאריס בדבר היותה "רק אומנת" בעבר, ובסופו של דבר מצליחה לחלץ ממנה חיוך חיוור.

אלאריס לעומת זאת חושדת ביוסטישיה אף יותר מבעבר בעקבות הרמזים מתוך הזיכרון האחרון שלה על ג'יין ווסט - שיוסטישיה למעשה הרגה אותה, מה גם שהדמיון בין ג'יין כפי שהיא מופיעה בזיכרון של יוסטישיה לבין יוסטישיה עצמה לא חומק מעיניה של אלאריס.

המנהרות הוולקאניות מתחת למקדש והמפוח הענק

לאחר שיוסטישיה מתאוששת מעט, החבורה יוצאת מן ההיכל של גאר ועולה במדרגות של הדרך הצדדית דרך חדרי טהרה עתיקים, שם הגאהו היו מכינים את המתים רמי היחש שלהם לקבורה. גם כאן ניכר מאוד המוטיב של שושנת מים שהיו משכיבים עליה את המת.

מכאן הדמויות עוברות על פני גשר אבן טבעי והאוויר נעשה חם יותר. החבורה הגיעה למנהרות מוצפות קיטור ולבה עמוק מתחת למרכז המקדש. האדמה סדוקה, מתנועעת ומסוכנת, שורצת קרפדות וולקניות ולטאות של אור וחושך. במקומות מסוימים אלאריס צריכה להוביל את החבורה צעד צעד כשהיא בודקת את הרצפה מחשש לחלקי אדמה מתהפכים שיכולים להפיל את הדמויות ישר לתוך הלבה.

הדמויות מגיעות בסופו של דבר למעין בריכה של מים רותחים שבתוכה עומדת מכונה שנשמרה במשך אלפיים שנים. זה כנראה המפוח הכי גדול והכי משוכלל שהדמויות נתקלו בו, אבל כרגע הוא דומם. החבורה מקיפה את הבריכה כדי לנסות להבין את המנגנון ונתקלת בזומבים טריים שהיו עד לא מזמן אנשי תאגיד. אחד מהזומבים לבוש בקרעים של בגדים יותר מהודרים מן האחרים וכשהדמויות מכריעות אותו הן מוצאות בין קרעי הבגדים יומן של מנהל עבודה שחלק ממנו עדיין קריא. מן היומן עולה כי נורמן בלק,שאכן נמצא במרכז המקדש גבוה מעל הדמויות, שלח חלק גדול מהאנשים שלו למטה כדי לנסות להביא לו חומרים נדירים עבור הריטואל שלו. אנשי התאגיד מצאו מנהרות של מכרות מוצפים (זה חלק של המבוך שהחבורה לא הייתה בו) אבל איזשהי מפלצת נוראית, ענק מערות עצום, מעוות ופטרייתי הכה את המשלחת שוק על ירך, הרג רבים מהאנשים ואילץ את האחרים לברוח בחזרה אל מתחת למקדש.

אולם גם אלה שברחו מזעמו ניצלו באופן זמני בלבד – משום שהדפים האחרונים ביומן מתארים בצורה מבולבלת סימנים של מחלה פטרייתית שהתחילה לאכול אותם. בצד השני של הבריכה הדמויות מגלות גרם מדרגות חסום בטונות של אבנים ומבינות מה היה הפרק האחרון בסיפור העגום של המשלחת: הניצולים האחרונים ממנה, שהמחלה כבר נתנה בהם את אותותיה ניסו בשארית כוחותיהם לזחול כלפי מעלה בגרם המדרות כדי לקבל עזרה מהחברים שלהם במפלס העליון. אבל האנשים של בלק, שהבינו שהמשלחת נושאת מחלה, מוטטו את המדרגות וחסמו אותן עם טונות על טונות של אבנים, ואלו מהמשלחת שלא נמחצו גססו מן המחלה והפכו לזומבים פטרייתיים שהדמויות נתקלו בהן וגאלו אותם מייסוריהם.

החבורה חוקרת את המנגנון המוזר של המפוח ואת הצינורות המתוחכמים שמתפצלים ממנו לתוך נישה גבוהה יותר מעל המים הרותחים והלבה. הדמויות מפלסות דרך בין קרפדות וולקניות, זומבים ורוחות דם (red cups) נוספים(חלשים יותר מהקודמים) ומוצאות שלושה כבשנים מוזרים שעוצבו כמו לועות תנין. הדמויות מפעילות אותם עם הגבישיםשהן מצאו על אנשי התאגיד המתים, ובכל פעם המערה מסביב רועדת.

כשהכבשן השלישי והאחרון נדלק נשמעת שריקה מזעזעת כאשר כל המפוח מתעורר ומתחיל לעבוד בפעימות אדירות, יוצר מעין ואקום שמושך הכל לכיוון המרכז. יוסטישיה נכשלת בגלגול, מאבדת את שיווי המשקל וכמעט נגררת לתוך התוהו של לבה ואבנים נופלות אבל לורקאנד תופס אותה (נדמה לשארלוט כי לאחר שתפס, אותה הוא החזיק אותה בידיים מעט יותר זמן מכפי שהיה הכרחי).

המפוח ממשיך לעבוד בעוצמה אדירה והוואקום שהוא יוצר שואב את האבנים שאנשי התאגיד השתמשו בהם לחסום את המדרגות. המדרגות שעולות למעלה נחשפות והחבורה יכולה להסתער דרכן אל לב המקדש.

אנשי התאגיד בפיקוד של לורפ פיליפ (הדמויות שמועות אותו צועק הוראות מלמעלה) יורים חצים ומגלגלים סלעים אבל החבורה צולחת את המרחק ומסתערת עליהם. לאחר שהמגנים הראשונים מתמוטטים נשמע קול נפץ ממרכז המקדש מלווה בצרחות טירוף לא אנושיות. בלק נמצא לקראת סוף הריטואל והוא מטורף ורצחני עוד יותר מהרגיל. כאשר האש הפראית מתפשטת לכל הכיוונים מצד אחד, והחבורה ממוטת את ההגנה של אנשי התאגיד מהצד השני, רבים מאנשי התאגיד הנותרים נאחזים בפאניקה ומנסים לברוח. אבל בלק שורף אותם בחיים בעזרת לחשים של כאוס שהוא יורה לכל הכיוונים. המכשול האחרון שמפריד בין החבורה לבין בלק הוא לורד פיליפ שמזמן יסודנים של אש וקיטור.

למרות שהמצב שלו נואש הוא מקדם את הדמויות במעין שלווה ג'נטלמנית מזויפת ומבהיר שהוא לא מתחרט על כך שהוא משרת את הקדמה, עד כמה שהמחיר האישי כואב.

הדמויות מבינות ממנו מה בלק מתכנן: הגאהו העתיקים היו גזע מתוחכם מאוד ששלט גם בטכנולוגיה וגם בקסם, ובין היתר הם יכלו לזמן רוחות של אש (יסודנים) ושל דם (red cups) להכריח אותם ללבוש צורה מוחשית ולשרת אותם.

אבל הייתה רוח אש אחת גדולה וחזקה בהרבה מכל האחרות ובלק מתכוון להשתלט עליה, ובעזרתה– כך לורד פיליפ מאמין - התאגיד יהיה בלתי מנוצח ויוכל להפוך את הקערה על אדון הרעם בסערה של אש. הקרב עצמו מוכרע במהירות הבזק לאחר ששארלוט שמבינה שאל להם לאבד רגע, משתמשת באחרונה משתי סערות האור שהיא יכולה להטיל ביום, ופוגעת קשה מאוד ביסודנים - מה שהופך אותם לטרף קל מאוד לשאר הדמויות. פיליפ שנשאר לבד מול ארבעה אויבים מתעתק פעם נוספת: הדרך לבלק נפתחה.

הקרב הסופי מול נורמן בלק

הדמויות נכנסות להיכל המרכזי, ומוצאות את בלק מרחף מעל מזבח בוער, במרכז ההיכל, שכולו עטוי אדים לוהטים. מסביב, במעגל, ניצבים פסלים אדירים של כוהני גאהו ונראה כאילו בלק שואב לתוכו את הכוחות שלהם, כשהוא צורח מילים עתיקות ומתיז להבות לכל הכיוונים.

יוסטישיה מכוונת אליו את החרב ואומרת: "בשם הכתר, נתיב הדם והטירוף שלך נגמר עכשיו."

בלק צוחק צחוק מטורף ואומר שלהיפך, הוא רק בדרך להיהפך חזק יותר והוא ישרוף כל מה שיעמוד מולו. הקרב נפתח. הכתר הוא רק אמצעי זמני להנחיל את הקידמה, וגם זמנו יגיע להשרף.

שלב ראשון של הקרב: בלק מגן על עצמו בלחש עוצמתי שמונע מהחבורה לתקוף אותו באורח ישיר. בזמן שהדמויות מנסות לפגוע במגן הבוער שלו, בלק מקים את אנשי התאגיד שהוא רצח קודם בתור ג'ולים וזומבים בוערים שהולכים ומתרבים מרגע לרגע; ובנוסף לזה, הוא מטיל לחשי אש שמסתובבים כמו נחשים מאירים על הרצפה ועושים נזק איום לכל מי שייקלע לדרכם או לא יתחמק הצידה בקפיצה מהירה כשהם מגיעים אליו.
לורקאנד לוקח על עצמו את רוב הזומבים והג'ולים כדי לאפשר ליתר הדמויות, ובעיקר לאלאריס, לפגיע כמה שיותר מהר במגן הלהבות של בלק עד שהמגן סופג מספיק נזק וקורס.

שלב שני של הקרב: כאשר המגן קורס, בלק צורח בכאב ובזעם - אבל במקום ליפול הוא נשאב למעלה והופך למעין כדור זוהר של אש שמרחף מעל החדר. כעת, הקסם שבו הוא שואב את הכוחות של כוהני הגאהו נעשה ברור יותר לעין, כמו שלושה קוים בוערים שמחברים בינו לבין שלושת הפסלים הגדולים. בשלב הזה החבורה צריכה להתמודד עם שאריות האלמתים, לנסות שלא להיהרג מקסמי האש שבלק ממשיך לזרוק (למרות שהם חלשים יותר מאשר בשלב הקודם) אבל המטרה העיקרית היא לפגוע בהילה של שלושת הפסלים שמזינה את בלק, והולכת ומחזקת אותו מרגע לרגע.
מה שקורה בפועל זה שאלאריס משתמשת בצורה ערמומית ביכולת הפרעה כדי לשבש את מעבר הכוח כך שבלק הצליח להיזון הרבה פחות משהיה יכול עד ששלוש ההילות של הפסלים מנותצות, נשמות הגאהו שבתוכן משתחררות מהלפיתה של בלק, ומתחיל השלב הסופי של הקרב.

שלב סופי של הקרב: בלק צורח כשהוא שב ונוחת על הקרקע, הפעם בצורה לא אנושית בעליל. כדור האש לובש צורה של יסודן ענקי שמחזיק מן פטיש עצום שכולו לבה. כל פעם שהוא מכה בו, לבה רותחת עפה לכל הכיוונים, ובנוסף לזה החום הולך וגובר ומזיק יותר ויותר לכל הדמויות...(השריון והגלימה על לורקאנד ויוסטישיה מוכיחים את עצמם מאוד יעילים בשלב הזה).

אבל למרות היכולות המפחידות בלק הגיע לשלב הזה הרבה יותר חלש מכפי שיכול היה להיות, והחבורה מצליחה להכריע אותו. אלאריס היא זו שיורה - כמו במעין צדק פואטי - את החץ האחרון שחודר את ההגנה של בלק וננעץ ישר בתוך החזה של היסודן.

בלק צורח בקול נורא, והאש מתפוצצת לכל הכיוונים... ואז כבה.

מה שנותר מבלק נופל לפני המזבח; שוב בצורה אנושית אבל מעוך, שרוף ומפוחם כמעט לבלי היכר – גופו ספק נזק נורא כאשר צורת היסודן שלו נמחצה. בכוחות האחרונים שלו הוא שולח באלאריס מבט מלא שנאה ולוחש בקול משתנק:

"אני לא מתחרט על כלום... על כלום!"

שארית האש דועכת; נורמן בלק, רב הסוהרים של התאגיד, האדם שטבח במאות חפים מפשע והרס את חייה של אלאריס, איננו עוד.

הערת השה"ם: על המזבח, הדמויות מצאו שריד מגובש למחצה של להבת היסודן; מעין רכיב של 'אש חיה', שהוא רכיב יקר ונדיר ביותר ליצירה או להעצמה של חפצי קסם.

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.