הקמפיין
של שרלוט גריווינד (Charlotte Greywind)
פרק
I: "מה רקוב
הוא הלילה, עלמתי"
חזרה לפרק הקודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין
ההרפתקאה מתחילה כאשר שרלוט, שלמעשה מרחפת בין
חיים למוות (במקרה הטוב, היא מצויה בעלפון עמוק) עוברת סיוט בו היא חולמת את עצמה
בתוך גופו של אביר נואש ופצוע; מתחולל קרב נורא מסביב, והיא רואה את כל חבריה,
ובסוף גם אותה עצמה (קרי, האביר שהיא מביטה דרך עיניו) נופלים.
(על-פניו, וכפי שיתגלה בהמשך, מדובר בקרב
הנואש בין אבירי סנט-קלאודור לבין הפולשים של 'בן השמש' האמת'ורי, במהלכו נספו
כמעט כל אבירי המסדר – 89 שנים לפני אותו ערב בו שרלוט בת ה-20 שוכבת בארון המתים
שלה).
שרלוט מתעוררת ברגע האחרון ממש, כדי לשמוע
חילופי דברים מהם עולה, כי לקברן המקומי ישנם עסקים משגשגים עם כנופיה של חוטפי
גופות, בראשות רופא מפוקפק בשם דוקטור קוקסן (או כפי שהוא מכונה "דוקטור
קוקו"); מסתבר, שמישהו חשוב ועשיר; אולי בעל כוחות קסמים, הזמין את הגופה של
שרלוט ושילם "לרופא הטוב" שק שמן של מטבעות בעבורה. אלא שדוקטור קוקו
חושב לעשות רווח מן הצד על-ידי כך שיפתח את הגופה, יקח את האברים הפנימיים עבור
עסקים אחרים, ויתפור אותה מחדש.
שרלוט מתעוררת, עדיין הלומה מהסיוט, ממש כאשר
דוקטור קוקו המגונה, ביחד עם השוליה המפוקפקת שלו, גנבת שעונה לשם
"אמה", נכנסים פנימה, כאשר הדוקטור שורק ומלטף בעונג את קופיץ הגופות
שלו; בכסף שהוא יעשה, הוא מבטיח לשותפה שלו, יהיה להם די כדי לפתוח מרפאה בשכונה
מהוגנת; ולעזאזל עם האיטליז שיש לו עכשיו.
באותו רגע של אימה טהורה, שרלוט מגלה – כמעט
אינטואיטיבית – שהיא זוכרת ויודעת להפעיל מעט מהכוחות של הפלדין מן החלום שלה;
כולל Judgement
– קסם אור שהולם כמו פטיש קסמים (קרי, מעבר לנזק הוא מסוגל גם להדוף יריבים לאחור
ולשבור חפצים מסויימים). שרלוט משתמשת בקסם כדי להעיף מעליה את הרופא והקופיץ שלו,
ולשבור את הדלת האחורית: מתחילה סצנה הזויה למדי בה העלמה הצעירה, שערה פרוע
ולבושה תכריכים, נמלטת ברחבי בית הקברות, כאשר "דוקטור קוקו" והכנופיה
שלו רודפים אחריה; הדוקטור מופתע, מושפל ומטורף למחצה מכעס, נשבע לה שיקצץ אותה
לגזרים עם הקופיץ שלו, ברגע שישים עליה ידיים ("הוי קצוץ!
קצוץ-קצוץ-קצוץ-קצוץ!")
בסצנה מקבילה, שתי דמויות אחרות: לוחמת שהיא
בתו הפזיזה של פרופסור אדמונד ריד (בחורה נאה, בעלת לב זהב וכשרון לא רע בחרב,
אולם למרבה הצער, סתומה למדי במובנים אחרים), ואציל קיידרהרצי שחצן וקפריזי שגולה
בהידרקרון ומתארח אצל הפרופסור, מגיעים לבית הקברות, ויוצרים בבואם הסחה שמושכת
אליהם חלק מן הכנופיה ומקלה על שרלוט להמלט. אגב כך, הם שומעים שיחה בין דמות עם
כובע שחור מחודד וגלימות כהות – מזמין המשימה, שמתברר כלא אחר מאשר הנקרומנסר
הידוע לשמצה שארל דה-לורגו (שכמסתבר, יש לו בסיס כוח ועסקים לא רק בז'ראל, אלא גם
בהידרוסט), לבין דוקטור קוקו; המכשף רותח על חוטפי הגופות שקלקלו בטפשותם משהו
שמעבר להבנה שלהם, ומאיים – באורח ציורי וציני, להפוך את דוקטור קוקו בעצמו לג'ול
רקוב ומטפטף; להחזיר אותו לאיטליז שלו, הפםע בתור קדל אל-מת; ועוד.
הדמויות נעצרות, כאשר לורגו קורא לאחד המשרתים
שלו; קברן ענק וגיבן, שמחזיק שק מוזר, חשוד ורוטט על הגב, וכלי נשקו מעדר עצום
ומגואל בעפר תחוח.
(לדמויות נראה שאין להן שום סיכוי מול הדבר הנוהם והענק הזה, ועוד יחד עם חוטפי
הגופות)
בינתיים, משרתיו של שארל דה-לורגו מערימים על
שרלוט ולוכדים אותה; כאשר היא רצה מבית הקברות אל רובע העוני האפל (השעה היא בערך
שלוש לפנות בוקר), מנסה ביאוש היסטרי לעצור מרכבה ונכנסת לתוכה- ורק כאשר היא
מתנשפת ומנסה לחלק לרכב עטוי הצילינדר הוראות, הוא מסב את ראשו ומגלה פנים של שלד.
שרלוט משותקת מאימה; ולאחר כמה דקות נכנס הנקרומנסר עצמו למרכבה, שופע חיוכים
והומור קברים מקאברי, כהרגלו; לא ברור מה הוא מתכנן לעשות עם שארלוט, אבל הוא לא
ממהר להמית אותה, ולא נראה מופתע כלל ועיקר מזה שהיא עודנה בחיים לאחר שבילתה
בארון מתים.
נהפוך הוא, משועשע למדי, הוא נוהג בחיקוי
גרוסקטי של נימוסים ג'נטלמניים, ו"מציג בפניה" לפי כל כללי הטקס את אחד
המשרתים שלו, ג'ול שעדיין עטוי קרעי חליפה וביגוד מפואר של רווק צעיר והולל, אותו
הוא מכנה "מוסי"; הוא מספר לה ש"מוסי שלנו היה חמד של בחור, משפחה
טובה, סטודנט לפילוסופיה באקדמיה של הוד-מלכותו, רק שהיתה לו בעיה קטנה- הוא נהג
לשלוח ידיים לכל מיני בחורות; ולילה אחד עשה טעות ושלח את ידיו אל השוליה היפיפיה
והקטלנית של לורגו, "פרח חצות". לאחר שלורגו "עורך ביניהם
היכרות" ומורה לג'ול לשמור עליה, ואפילו ליטול את ידה ולנשק אותה בשפתיו
הרקובות; ולאחר שהוא מלגלג על "איזה זוג יונים, היא בתכריכים והוא עם כל
הצלעות בחוץ".
שרלוט מצליחה לברוח, כאשר משהו מסיח את דעתו
של הנקרומנסר; היא מנצלת את העובדה שהכרכרה מאטה כאשר היא עולה בעליה תלולה יחסית
בואכה גשר אפל מחוץ לשערי הידרקרון, ומשתמשת בקסם כדי לשבור את צדודית המרכבה
ולהטיל את עצמה החוצה, מן הגשר אל המים האפלים שזורמים מתחתיו.
ובעוד שתי הדמויות האחרות מנסות, במאוחר,
לעקוב אחרי הכרכרה ומעוכבות בידי אוסף של זומבים ושלדים שהקברן הגיבן מעלה מן
הקרקע בחבטות המעדר שלו, שרלוט נאבקת בזרם ונסחפת למבוכון קטנטן שיצרו המים בתוך
הסלעים. בין היתר, היא צריכה להתמודד עם קומץ עכברושי ענק; ובשלב מסויים, היא
מוצאת בנקבה צדדית שרידים של נווד מת, ולצידו חרב עלובה וחלודה למחצה, שלהפתעתה
היא מגלה שהיא יודעת להפעיל באורח בסיסי – די הצורך, בכדי להתמודד עם העכברושים,
להרוג שניים מהם ולהבריח את האחרים. בסיום המבוכון, מופיע הג'ול "מוסי",
הפעם בשיניים לטושות וטפרים חשופים, ושרלוט צריכה להתמודד איתו בקרב לחיים ולמוות,
בעזרת החרב הירודה וצמד הקסמים הלבנים שהיא יודעת.
סצנת הסיום של הפרק: שרלוט בוקעת מתוך
המערה; הדמויות האחרות מגיעות סוף-סוף אל הגשר; לורגו עוצר את הכרכרה ונראה בהתחלה
שנמאס לו, והוא מתכוון לטפל בכל הדמויות בעצמו (מבחינת יחסי הכוחות, הוא יכול לחסל
את שלושתן בלי להתאמץ); אבל כאשר סילדריין ("סיל") ריד הפזיזה והלא
חכמה, שאפילו לא מבינה באיזה סכנה היא מצויה, מכריזה על שמה – מסתבר שלורגו מכיר
את הפרופסור, ומסיבה לא ידועה לדמויות, הוא אינו מעוניין לחסל את בתו האהובה במו
ידיו. לכן, משסה בדמויות את הקברן הגיבן הענק, ובעצמו מתעתק משם (התשובה ששרלוט
תקבל מאוחר יותר, הגם שהיא נראית חלקית, היא שלורגו ופרופסור ריד הם יריבים
ותיקים, אבל עם 'כללי משחק ביניהם'; ושארלוט פשוט לא שווה ללורגו עצמו מספיק כדי
שישבור למענה את הכללים – מה שמעורר חשד, שהיא היתה עבורו בעיקר שעשוע, ושלמעשה
הוא עצמו נשכר בידי מישהו אחר כדי לטפל בה באופן שהשתיקה יפה לו).
הקרב הסופי, שבו שלוש הדמויות נלחמות ביתד,
הוא מול הקברן העצום, שיש לו כוח סבל לא אנושי, מסוגל להסב נזק נורא בחבטות של
המעדר שלו, שלא לדבר על לקרוא לזומבים ושלדים שיבואו לעזרתו. כאשר הוא נפצע קשה,
הוא משליך את השק, ומתוכו בוקעות עיניים רקובות ושאר דברים דוחים נגועים בקסם
שחור, שגורמים נזק איזורי נמשך – מה שכמובן מבטיח קרב סופי קשה למדי שמצריך את
הכשרונות של כל הדמויות כדי לשרוד אותו...
חזרה לפרק הקודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.