המפלצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים

עכביש עוקאשי מלכותי (נאעין-שקרע)

Insect-like monster	גזע/שיוך
Neutral Evil	נטיה
Hermetic, Dark	יסוד קסם

תאור היצור | תת-סוגים | הגנה והתקפה | אלמתים המשרתים את הנאעין-שקרע

יצורים שטניים ותבוניים דמויי עכביש, השורצים בחלקים העמוקים ביותר של מדבריות לוסטוליס המזרחית ודרום ארקוויליירי, בעיקר סביב חורבות שנותרו מן התרבות העוקאשית, אליה הם קשורים בקשר הדוק.

העכבישים העוקאשיים: תאור ורקע

תאור חיצוני: העכביש העוקאשי המלכותי הינו יצור דמוי עכביש, שגודלו יכול לנוע מגודל סוסון עד לגודלו של היפופוטם. עורו נוקשה ומשוריין מאד, וגוונו זהוב, חיוור או עמוק. ליצור שש זרועות, מהן שתיים קדמיות מפותחות ביותר, הפועלות כצבתות, ובקצותיהן זיזים עדינים המסייעים לו לאחוז חפצים. איזור הפנים מוזר, בעל תווים ספק-אנושיים שאינם קיימים בעכבישי ענק. איזור זה עשוי להופיע בשפע גוונים, מכחול עמוק ועד אדום-אש בוהק. העיניים שחורות, עמוקות כבארות חסרות תחתית, ומסביבן עשויה להופיע הילה ירוקה קלושה.
אחד הדברים הבולטים ביותר בעכביש העוקאשי הינו החריטות המוזרות שעל גבו, המזכירות מאד הירוגליפים עוקאשיים. חריטות אלו, הנעות מגוון זהבהב בהיר ועד אפור וכחלחל, זוהרות לעיתים קלות בחשיכה (תכונה נשלטת), ומשתנות מאד מפרט לפרט, וכן במהלך חייו של היצור. משערים, כי טיב החריטות קשור מאד לתת-הסוג ולמעמדו של היצור. היצורים מסוגלים להשמיע לחישות מקפיאות דם, הנשמעות כמשהו בין לחישת נחש ללחישות אנושיות. לפי השמועות, מביני דבר יכולים לאבחן דפוסים חוזרים, כעין מילים, בתוך הלחישות. מסופר כי החזקים ובעלי הכוחות המאגיים מבין היצורים מסוגלים אף לתקשר בצורה טלפתית.

מוצא והיסטוריה: אגדות שכוחות למחצה מן התקופה העוקאשית המאוחרת (1200-500 לפנה"ס, לערך), מספרות על מסדר נאעין-שקרע, מסדר לוחמים-קוסמים מוזר שחי במצודות אבן בעמקי המדבר, והיה בעל תפקיד מסתורי בפולחנות העוקאשיים. במשך רוב התקופה העוקאשית, שמר המסדר על עצמאות קנאית כלפי המלכים, ונמנע מלהתערב בפוליטיקה ובמאבקי הכוחות, כשהוא שומר על תכליתו המיסטית המוזרה.
אלא שמספרים כי בימי השליט העוקאשי האחרון, שרשאק, השתחת המסדר ביחד עם כל החברה והכהונה העוקאשית. אף כי המסדר נטה להביט על השליט האדיר בבוז מסויים, הרי שיישר קו עמו, ואף כי לא נטל חלק ישיר במעשי התועבה שהתרחשו באימפריה באותם ימים, סייע לשליט הפרוורטי וחסר המעצורים בכיבושיו, וסיפק לו כלי נשק וכוחות מיסטיים אשר סייעו לו במלחמתו הגדולה שהסתיימה בהשמדת העלפים בקלנדיה. במצודות המסדר עשו ניסויי תועבה בעבדים, וחרטומים מושחתים עסקו בכשפים וביצירת כלים אדירים עבור מלחמותיו השונות של שרשאק. בכך, אף הוזנח ועוות יעודו המקורי של המסדר. המסורה השיראזית מספרת, כי שייח אמין (במקורו אמון) המפורסם, מייסד הפותוואה, למד בנעוריו מן המסדר הזה, ולאחר שגילה את האל האחד (The High One), ניהל מאבקים מיסטיים קשים כנגד הנאעין-שקרע, אשר אך מעטים מהם נטשו את הנהגתם ועברו לשורותיו. מספרים כי לנבואה או לכלי מאגי שיצר אחד מגדולי המסדר היה תפקיד מפתח בתבוסתו האחרונה של אמין, בוואדי אל-דומוע.

כפי שמספרת ההיסטוריה, הסתיימה מלכותו של שרשאק בחורבן נורא שהמיטו בני האלמוות על העם העוקאשי; שרשאק הושלך לכלא נצחי בין המימדים, ואילו העם העוקאשי הוגלה למימד אחר, מעבר להרי החושך. מספרים כי תוכני (כוהניו הראשיים) של הנאעין שקרע נבאו את העתיד להתרחש, אולם פחדו להזהיר את השליט היהיר מפני הצפוי, מחשש לחייהם. כאשר קרב הקץ, הגו התוכנים והחרטומים של המסדר בקסם אדיר אחרון, בכדי להגן על אנשיהם מפני קללת בני האלמוות הקרבה ובאה. וכך, בוצע ריטואל אדיר, בו השתתפו כל בכירי המסדר, ורובם מצאו את מותם במהלכו. הריטואל המסובך הצליח, והנאעין-שקרע לא גלו אל מחוץ לעולם כיתר בני עמם. אלא, שהמחיר היה נורא, באשר אנשי המסדר עוותו לנצח, ולבשו צורות עכבישיות. אף כי חוכמתם וכשפיהם לא אבדו לחלוטין עקב צורתם החדשה, רחוק מכך, הרי שמרבית קסמיהם העדינים והמפותחים ביותר נותרו כעת מעבר להישג ידם.
כעת, התמלאו הנעין-שאקרע במרירות נוראה, כאשר הבינו כי לא נמלטו מעונש נצחי וקשה; לא נותר להם אלא להסתובב במדבר וסביב מעוזיהם המתנוונים, שהתמלאו אבק וקורים, לארוב לקורבנות בהם כילו את זעמם והטילו את רימותיהם, ולהקים את גופותיהם המובסות כמיני אלמתים אשר החלו סובבים סביב משכנותיהם. כך, נולדה האגדה על העכבישים העוקאשיים המבעיתים; רבי עוצמה, אולם אך צל חיוור של עבר מפואר ותכליות מיסטיות שהוחמצו כליל, ומוסיפות ליסר את נשואיהן עד לעצם היום הזה.

חברה ומשכן: העכבישים העוקאשיים שוכנים, כאמור, בלב המדבר, הרחק מערים אנושיות (אף כי היו כמה שמועות על פרטים שהתגלו פה ושם מתחת לערים שיראזיות), ובעיקר סביב חורבות הערים העוקאשיות העתיקות: עוקאש, חרקא, נוא-סלרא ואחרות, ועוד יותר מכך בפינות הנסתרות בהם עמדו פעם מצודותיהן השקועות בחול (כגון מצודת שקרע המפורסמת המצויה סמוך לדרום הידרלין). אף כי פה ושם, הצליחו מכשפים מרושעים ורבי עוצמה לכפוף כמה מהם לשירותם, הרי שרוב המין שומר על עצמאותו, ומנסה, באופן עמום, לשמור על ההירארכיה הישנה.
מושבות הנאעין-שקרא הינן בדרך-כלל בתוך קומפלקסי אבן עתיקים השקועים עמוק בתוך חולות המדבר, ואליהן מוליכות מנהרות שכרו היצורים בתוך החול, והשתמשו בנוזל מאגי זה או אחר בכדי לשמור עליהן יציבות. מאידך, אומרים כי הקסם הוא הפיך למדי, ויכול לטמון מלכודת קטלנית לפולשים שלא נזהרו. האיזור הסמוך למשכן, בטווח של קילומטרים רבים, נתון לתצפית של סיירים מחופרים בחול וקסמים, וקשה מאד להכנס אליו בלא שהיצורים יבחינו בזרים ויכלכלו צעדיהם מראש. צרה אחרת, הידועה מאד באותו איזור, הוא ריכוז של אלמתים השקועים בתוך החולות ויכולים להתרומם משם בלא אזהרה: שרידי קורבנות קודמים שהונפשו והפכו לשומרי הקו הראשון של המושבה (בדרך-כלל: צרובי חולות, ראה ערך בהמשך).

המושבה עצמה היא בדרך-כלל קומפלקס מורכב, היוצר לא פעם צורה מוזרה של הירוגליף מסתורי ומסובך, מלא בקורים מסוגים שונים, שחלקם משמשים כסימני דרך או הודעות לתושבים עצמם, וחלקם טומנים מלכודות קטלניות לפולשים. האגדות מספרות על קורים מסויימים הפרושים כוילונות, שהדרך היחידה לעוברם בשלום הוא להקיש עליהם בעדינות לפי סדר וסימנים מסויימים; למי שנכשל בכך עשויים לחכות מלכודות גאז, קדרות מלאות נמלי-אש שיתהפכו עליהם מלמעלה, קסמים קטלניים ומפלצות שיבקעו מפתחים סודיים. כמו כן, עשויים פולשים להתקל בדלתות חד-צדדיות המוליכות לפירי אש, קירות משני מיקום, ועוד כהנה וכהנה.

בדרך-כלל, מצויים חדריהם של התוכנים והחרטומים של המושבה במקומות המוגנים והקשים ביותר לגילוי, שם מוסיפים אותם יצורים ליצור קסמים ומיני מרקחות; מספרים כי הם מסוגלים לבלוע חומרים מאגיים ולערבבם בתוך בטנם עם סוגים שונים של חומרים שהם מפרישים, ולאחר מכן לפלוט החוצה נוזלים בעלי שימושים שונים, אותם הם אוגרים בכדי מתכת ישנים ושאר כלי-קיבול שמתגלגלים לידיהם. כמו כן, באותם מקומות מוגנים היטב אוגרים היצורים את אוצרותיהם, הכוללים לא פעם ארטיפקטים מוזרים מהתקופה העוקאשית, וכלי נשק וכלים מיסטיים שנוצרו בתקופת הפריחה של המסדר, כאשר הם רובצים עליהם, מגירים עשן ומטפחים את שנאתם ומרירותם הלאה.

דרך התרבותם של היצורים היא מוזרה ומורכבת; אמנם, הם מטילים ביצים כדרך הרמשים, אולם מאלו לא בוקעים אלא רימות ועכבישי ענק זהבהבים-דהויים מסוגים שונים, המשמשים אף הם כשומרים ירודי דרג הנתונים לשליטת המושבה; הדרך היחידה ליצור עכביש עוקאשי תבוני הינה לערוך ריטואל בו מעבירים חרטומי המושבה את נשמתו של בן-מסדר שנקטל אל תוך עכביש ענק, משנים ומעוותים אותו לחבר חדש במושבה. הבעיה היא, כי את הריטואל ניתן לערוך, משום-מה, אך ורק לאורו של הירח, דבר המאלץ את היצורים לצאת מתוך המושבה למקומות נסתרים על פני הקרקע המדברית. ככל שהמת היה רב עוצמה יותר, כך הריטואל ארוך ומסובך יותר.

חברת העכבישים המלכותיים נועדה להיות הירארכית, אם כי ההירארכיה נפרצת מדי פעם בפעם, וקיימים פרטים המקיימים אך קשר רופף למושבה, ופועלים מרבית הזמן באופן עצמאי, או בקבוצות צייד המרחיקות נדוד אל תוך המדבר, ואורבות לנוודי מדבר וליצורים אחרים, כגון אנשי תן. במושבות גדולות, יתכנו תככים ומאבקי כח בין המנהיגים ובעלי הכח השונים, כאשר כל אחד מהם מנסה להוכיח את ערכו ולהאפיל על האחרים. עם זאת, הדברים מגיעים לקרבות פנימיים אך לעיתים רחוקות בלבד. כל היצורים מלאים בשנאה לבני האדם, כאשר את מרירותם הפכו לשחצנות, דרכה הם רואים לכאורה את בני האנוש כגזע נחות היאה למאכל בלבד. מאידך, מדי פעם ניתן למצוא שיתוף פעולה בין עכביש מלכותי לבין אי-אלו בני אדם מפוקפקים. בין היצורים נפוצה האמונה, או הדעה, כי הגזע וחכמיו צריכים לפתח ריטואלים ודרכים בכדי להפוך את הקללה שהוטלה עליהם, אולם בפועל הם מעולם לא עושים צעדים ממשיים או מתקדמים יתר על המידה בתחום זה. כמה מהם משתפים פעולה עם כוהני המומיה שנותרו מתחת לחורבות הערים העוקאשיות, מתוך מחשבה כי אם ישוב שרשאק לארץ במלוא כוחו, הרי שגם הקללה מעליהם תוסר.
בין העכבישים המלכותיים יש חלוקה ברורה בין זכרים ונקבות; אולם שני המינים מתפקדים באופן דומה למדי בצייד ובמלחמה, מלבד נקבות הנמצאות סמוך לעת הטלת הביצים. מספרים, כי לכל אחד מהיצורים יש שם פרטי, אולם שמותיהם מורכבים משפת הלחישות המוזרה שלהם, וכמעט בלתי אפשריים להגיה על-ידי אדם.

תת-סוגים:

רימת נאעין: הצורה הירודה ביותר, הבוקעת במאותיה מהביצים שמוטלות במושבה. יצור חסר תבונה הדומה לזחל שמנמן, מאורך וכחול בעל לוע צינורי וגבשושיות מגושמות דמויות רגליים. היצורים מסוגלים לטוות קורים בזנבם, ולהשתמש בהם בכדי לעבור ממקום למקום במהירות, או לנחות מהתקרה במהירות על פולש, בכדי לשסעו בשיניהן החדות. לכמה מיצורים אלו אברות דמויות כנפיים (אף כי אין הן מסוגלות לעוף), המסתיימים בקוצים ארסיים. כאשר יצור כזה נוחת על קורבנו, הוא נוחת עם פיו ובו בעת עוטף את הקורבן משני עבריו עם כנפיו, ומחדיר לתוכו את קוצי הרעל. אף כי רעל הרימות אינו קטלני מאד, הרי כמות מספיקה ממנו שתחדור לדמו של אדם תגרום לו לסחרחורת, טשטוש ובלבול, הדרדרות מהירה של כוחות, ועלפון בתוך דקות ספורות, העשוי להמשך מספר שעות.
רימות הנאעין שוכנות בדרך-כלל בנקבות לחות הכרויות מעל לתקרות הקומפלקס, שם בקעו מביציהן. מהן הן בוקעות, טוות קורים על התקרה ובתוכן הן נעות וזוחלות, הרחק מעל לטווח אורם של לפידים ומנורות. מאידך, הן עצמן נמשכות לאור, וכך עשויות לרדת בעשרותיהן על ראשיהם של הרפתקנים הנושאים עמם מאורות כאלו. מדי פעם, נתקלים אף בקינים שלהן מתחת לפני השטח, ואלו מסוכנים במיוחד; לא פעם, הם מלווים במלכודות של מרצפות מתהפכות או לחץ אוויר המסוגלות להעיף את הקורבן הבלתי חושד הישר אל תוך אותו קן. רימות הנאעין מצויות במאותיהן במשכנות העכבישים העוקאשיים, תוחלת חייהן היא כשנה, במהלכה מתות רובן (באשר לא פעם הן טורפות זו את זו, נהרגות ממלכודות שונות או נטרפות בידי עכבישי הענק), ויתרתן הופכות לקאקונים מהם יבקעו לאחר מספר שבועות עכבישי נאעין צעירים.

עכביש נאעין: עכבישים אלו, הנראים כגרסה דהויה וחסר-הדר של העכביש העוקאשי, הינם עכבישי ענק מדבריים לכל דבר, מלבד החריטות המטושטשות על שיריונם וגוונם הזהוב-מלוכלך. עכבישים אלו משמשים כשומרים נשלטים במושבה, וכמסת לוחמי בשר התותחים שלה, לעיתים לצד עכבישי מדבר אחרים. מדי פעם, משתררות אף קבוצות שלהן משליטה, ונודדות על פני המדבר.
עכבישי הנאעין הם מהירים למדי, יודעים היטב להתחפר בחול ולכרות מנהרות, וכן לארוג קורים עבים הדומים לחבלים מטונפים ואפרוריים. עם זאת, הם בלתי תבוניים, וכאשר אין לצידם עכביש מלכותי שינחה אותם, הם ילחמו באופן אקראי ובלא תכנון, בדומה לעכבישים רגילים. נשיכתו של עכביש הנאעין רעילה, אף כי עדיין לא באופן קטלני. אם הרעל הצליח לחדור למחזור דמו של הקורבן, הרי שנזק הנשיכה שגרם העכביש יוכפל ב 150%, וכמו כן עשוי הקורבן לחוש סחרור עז שיארך שניות מעטות.
עכבישי נאעין חיים כ 3-8 שנים; מקרב הגדולים והחזקים ביניהם בוחרים שליטי המושבה את הגופים אשר יעברו את הריטואל אשר יכניס לתוכם נשמת בן המסדר ויצור עכביש מלכותי חדש.

עכביש מלכותי רגיל (לוחם) :זהו הטיפוס הרגיל של עכביש מלכותי שניתן לפגוש בדרך-כלל; הלוחמים ניכרים בגוון פנים כחלחל-דהוי, ובחריטות פשוטות יחסית על גופם. דרך לחימתם, עקרונית, דומה לשל עכביש רגיל, מלבד העובדה כי הם מסוגלים לירוק רעל חומצי למרחק מסויים, ובניגוד לעכבישים הרגילים, הם מסוגלים לפעול בקבוצה ולתכנן את צעדיהם היטב, כאשר בדרך-כלל ינסו לגרום לכך כי הרימות ועכבישי הנאעין יספגו את מירב הנזק, ולא הם. לא פעם, קשה להבחין בינם לבין עכביש נאעין רגיל, עובדה אותה הם מנצלים היטב.
עכבישים כאלו חיים כ-150 שנים או מעט יותר, ומסוגלים לגדול בעזרת נשלים מספר פעמים בחייהם.
העכבישים המנוסים יותר מקרב יצורים אלו הופכים לקציני המושבה, אשר לפי האגדה מחולקים לדרגות עוקאשיות: שר עשרה, שר חמישים ושר-מאה (אף כי לעיתים רחוקות אכן עומדים גדודים כאלו של עכבישים מלכותיים לפיקודם). העכבישים המנהיגים נבדלים מהאחרים בגוון הכחול העמוק והזוהר יותר של פניהם, וכן בפנינים המשובצות בשריונם ובתוך החריטות שעל גבם, שמתרחבות ומסתבכות. הרעל שבשיניהם קטלני יותר, והם מסוגלים לירוק אותו למרחק גדול יותר. כמו כן; לעיתים, הם מקבלים כוחות מאגיים פשוטים מקריסטלים המוטבעים בגבם, כגון יכולת להפוך את יריקת הרעל לסילון של גאז רעיל, בעל היקף גדול יותר, לעיתים בעל יכולת שיוט עצמאית (קריסטלים ירוקים), יכולת להשתמש במגיני ברקים (קריסטלים כחולים), יכולת להטיל לחשי שיתוק (קריסטלים אפורים), להנפיש אל-מתים ולשלוט בהם (שחורים), ולהפריש ריר מתלקח שיסתער על האוייב כגל של אש (אדומים).

עכביש קליפה: יצור זה אינו עכביש אמיתי, אלא קונסטרוקט מרושע; מדובר בנשל של עכביש מלכותי, אשר הונע בידי חרטומי המושבה בעזרת קסם שהחדיר לתוכו רוח מרושעת. היצור, המשמש לא פעם כצופה או סייר (בשל יכולת הקוסם שיצרו לראות דרכו), או כשומר על פתחים מרכזיים, חדרי אוצר וגנזכים, נראה כעכביש עוקאשי הדומה למה שהיה העכביש המקורי טרם השיל את עורו, מלבד העובדה כי הוא פגום וסדוק מעט, ומדי פעם מתמרים מסדקיו ענני עשן לוהט. עיניו ריקות, ואין בהן אלא זוהר אדום. היצור אינו מסוגל לדבר, אלא רק לשרוק בקול הנשמע לעיתים כקולו של קומקום רותח. היצור תוקף בעזרת נשיכתו, החסרה את הרעל הרגיל, אולם יכולה לגרום לשאיבת מאנה וסטמינה מקורבנותיו, או בעזרת נשיפת גאז לוהט, המסוגל לגרום כוויות מכאיבות בקונוס המגיע לכ-20 מטרים ממקום המצאו.

חרטומים ותוכנים; יצורים נדירים ורבי עוצמה אלו מסוגלים לחיות מאות ארוכות של שנים, ולצבור ידע וכוחות רבים; הם ניכרים בפנינים הזוהרות בשיריונם, בבוהק הזהוב כהה סביב גופם המזכיר לעיתים מעין הילה, ובחריטות המסובכות על גבם. איזור הפנים נע מגוון כתום חיוור ועד לארגמן או אדום-אש עז.
בעכבישים אלו התגלגלו הנשמות של הבכירים בבני המסדר, אשר חלקן שומרות על זכרונותיהן במלואם או בחלקם. יצורים אלו הינם מנהיגי המושבות, כאשר מושבות קטנות מונהגות בידי החרטומים, ואילו המושבות הגדולות (כגון זו באיזור שקרע) מונהגות בידי תוכנים גדולים, הנבדלים מהאחרים הן במימדים והן בגוון הטריסטאל של פניהם, בעוד החריטות שעל גבם מקבלות גוון אדום בוהק.
כל אחד מהחרטומים מסוגל להטיל לחשים כאילו היה קוסם הרמטי (60%), Shadowmage (15%) או נקרומנסר (25%) בדרגה 12 לפחות, וכן להפעיל את כל היכולות המוקנות לשר מאה. כמו כן, מסוגלים כל היצורים הללו להנפיש מתים, לזהות קסמים ויצורים בלתי נראים, ולהטיל לחשי אשליה מתקדמים, בלא קשר ליסוד הקסם בו הם עוסקים. מעבר לכך, לכל אחד מהם יש את היכולת לפזר ריר מתלקח, ולשלוט ביצורים דמויי עכביש ברדיוס 300 מטרים, כולל לראות דרך עיניהם.
תוכנים מסוגלים להטיל לחשים כדמות המקבילה בדרגה 15 לפחות, ומעבר לכל יכולתיו של החרטום, הינם מסוגלים להנפיש קונסטרוקטים, להפעיל השפעה של היפנוזה או דיבוק דרך קשר טלפטי, ולהטיל לחש אצבע מוות שלוש פעמים ביום. כמו כן, יש להם שליטה מוגבלת בריטואלים ויכולת מוגבלת או למעלה מזה לשלוט במזג האוויר המדברי ולגרום לסופות חול.

קרב:

עכביש מלכותי, אלא אם הוא נשלט בידי יצור חזק יותר השולל את רצונו החופשי, הינו יצור מתוחכם ואכזרי, שאינו מתלהב מהרעיון להקטל בקרב. דבר זה מכתיב רבות משיטות ההגנה והתקפה של הנאין-שקרע;
בהגנה, היצורים ישליכו יהבם ראשית כל על שילוב בין מלכודות להתקפות של רימות, עכבישי ענק ואלמתים, ויופיעו בדרך-כלל בכדי לסיים את העבודה מול יריב מותש, או כאשר היריב מתקדם יתר על המידה ואמצעים רגילים נכשלו מלעצרו. בדרך-כלל, הנאעין שקרע יבחרו היטב את זירת הקרב, בדרך-כלל במקום בו ניתן להקיף את היריבים ולמנוע מהם מנוסה, ומאידך גיסא יש לעכבישים המלכותיים עצמם קו נסיגה אפשרי למקום מבטחים.
ההתקפה תפתח בדרך-כלל ממספר כיוונים, כגון מסדרונות המתנקזים לאולם, כאשר היצורים יסתתרו בשלב ראשון מאחורי בשר התותחים שלהם, כשהם יורקים רעל ומפעילים כוחות דמויי קסם, ורק בשלב השני יכנסו לקרב פנים אל פנים. לעיתים, תהיה נסיגה מדומה בכדי למשוך את האויב למלכודת דו-שלבית אכזרית. אפשרות נוספת ונפוצה היא כי בעיצומו של הקרב, יפלו כמה מהיצורים מהתקרה, כאשר הם מכוונים עצמם בדייקנות אל הקוסם או הקשתים של היריב. ההתקפות לא תהיינה אקראיות, אלא מכוונות להפיל דמויות פגועות ופצועות, ותוך הפקת לקחים מכשלונות בהתקפה קודמת (למשל, אם התגלה שאחת הדמויות עמידה לקסם מסוג מסויים, היצורים לא ינסו אותו שנית).
התקפה: נאעין-שקרע יוצאים מדי פעם ממעוזיהם בכדי לטרוף טרף או להתענג על הרג של בני אדם, להשיג ביזה וכ"ו. הקורבנות הרגילים הינם מאהלים של בדואים שוכני מדבר, או שיירות גמלים שעצרו לחניית לילה. שעת לילה חשוכה היא אכן שעת התקפה מועדפת, אולם מדי פעם היצורים יכולים לתקוף גם בשרב של צהרי היום, בכדי לנצל את העובדה כי האנשים ובהמות הרכב עייפים וצמאים.
בדומה לקרב הגנה, קרב התקפה יפתח במתקפה של כמה כיוונים, כאשר בדרך-כלל יתקיף בשר התותחים ראשון. בדרך-כלל, כל עכביש מלכותי ישלוט במספר עכבישי ענק ואלמתים, ויתמרן אותם לפי יכולתו. התוקפים ינסו להבהיל את הגמלים והסוסים, ליצור מהומה ולתקוע תריזים שיפרידו בין יריביהם ויקשו עליהם לעזור זה לזה. כאשר מדובר בהתקפה של מחנה או שיירה גדולה, אזי היצורים ירכזו את המאמצים בחלק הנראה עייף וחלש יותר, כאשר כח גדול של עכבישי ענק ויצורים דומים מעכב בגופו את שאר השיירה/המחנה ומונע מהם לבוא במועד לעזרת חבריהם. היצורים מנצלים את יכולת ההתחפרות שלהם בכדי לנסות להתקרב עד כמה שניתן לטרף באין רואה, ואזי החרטום המוביל את ההתקפה (אם יש כזה) נותן אות טלפתי לקבוצה להסתער בבת אחת. אם אין חרטום, אזי יהיה האות ליחוש מתאים, שקשה לבני אדם בלתי מיומנים לשמעו. במקרה שהם נלחצים, היצורים ינסו לסגת תחילה בצורה מסודרת, תוך שהם מגינים על מטילי הלחשים שלהם, אולם אם יספגו אבדות קשות ובלתי צפויות, המשמעת עשויה להשבר, וכל אחד מהם ינסה לזנק למקום מחסה או להתחפר בחול, תוך שהוא דואג אך ורק לעצמו.

ערך למערכה: העכבישים העוקאשיים המלכותיים הינם אחת הסכנות הקטלניות שניתן להתקל בהם במדבריות מזרח לוסטוליס, ובמיוחד במבוכים תת-קרקעיים החבויים מתחת לחול. הם ידועים לשמצה בפי כל השבטים הנודדים במדבר, ושייחים מנוסים של האחרונים מכירים איזורים נגועים במיוחד ביצורים אלו ונמנעים מהם במידת האפשר. כאשר היצורים מציקים יתר על המידה, או כוחם עולה במידה שהוא מעבר לכוחם של הלוחמים המקומיים, תבוא השעה להריץ שליחים לערי החליפות השיראזית ולבקש סיוע. הרפתקנים, כמובן, הינם כח מועדף למשימות כאלו.
כמו כן, העכבישים המלכותיים שומרים לא פעם על ארטיפקטים וחפצים הקשורים לתרבות העוקאשית. לא פעם ניתן למצוא בעמקי מחילותיהם גווילים מצהיבים, תכשיטים בצורת הירוגליפים, חידות מן העבר ושאר טובין. הנוזלים השונים המצויים בשימוש החרטומים והתוכנים יוצרים תערובות נדירות, המבוקשות מאד בידי מיסטיקנים ואלכימאים שיראזיים. מלומדים מאקדמיית כוכבי המדבר חוקרים מזה שנים את פירוש הכתובות העתיקות על גבם של העכבישים הללו, ומנסים להפיק מהם רמזים ותכליות נסתרות הקשורות לחלוף העידנים ושאר עניינים ברומו של עולם, אשר היו קשורים לתכליתו המוחמצת של מסדר הנאעין-שקרע המקורי, אשר אבדה ואינה ידועה לחכמי המסורה דהיום.

אף כי רוב היצורים אינם כפופים לכוהני המומיה הסוגדים לשרשאק, הרי לעיתים ניתן למצוא אותם בברית אינטרסים רופפת. כמו כן, יתכנו מושבות קטנות של עכבישים המשרתות שדי מדבר או משרתים אחרים של ה"שי" הידוע לשמצה מק'לב אל'איבליס. כמו כן, שמועות אפלות מספרות כי הנסיך המפוקפק מאהר שמס-א-דין השיג כמה מהיצורים ושיכן אותם מתחת לבורג' אל-לידה הידוע לשמצה שלו, אולם זה, מטבע הדברים, מכחיש את השמועה בזעם.

אלמתים נפוצים המונפשים בידי העכבישים המלכותיים

צרוב חולות

אחד האלמתים הנפוצים ביותר באיזורי מדבר; שרידיו המונפשים של אדם שנספה והושחת נוראות בסופת חול. הצרוב הינו יצור יבשושי ומאוס, שפניו שחוקים ומחוקים למחצה מהחול, וכל גופו הצהבהב-אפרורי פחוס ומלא צריבות וכוויות מיובשות. הצרוב, בכל האמור להתנהגות וחוסר תבונה, דומה מאד לזומבי המצוי, מלבד העובדה כי הוא חזק וקשה יותר, ופגיע פחות. היצורים רובצים בדרך-כלל בתוך החול העמוק (למשל: סביב לפתחי מושבת העכבישים), כאשר הם מתרוממים בבת-אחת עם הנתן האות, או כאשר הם חשים יצור חי שאינו עכביש מתקרב אליהם יתר על המידה. הצרובים לוחמים כשהם מחרחרים ויורקים חול לוהט מפיהם, אותו הם מנסים לקלוע בפניו של האויב, תוך שהם שורטים ומכים בטפריהם העצמוניים, ונושכים בשיניהם המלוטשות, שחודדו והפכו חדות כסכינים.

יבשוש מהופך

יצור אפרורי ושלדי למחצה הדומה מאד לצרוב החולות, אולם מצוי בדרך-כלל מתחת לקרקע, מעשה ידיהם להתפאר של העכבישים המלכותיים. בדרך-כלל, מדובר בקורבנות שנגררו אל המשכן, או הרפתקנים שמצאו את מותם בפלישה לא מוצלחת לתוכו. היבשוש המהופך הינו גוף מצומק הקשור ברגליו בקורים שהוטלו עליהם קסמים חזקים, ובדרך כלל דבוק ומוסווה בקורים ובאבק שבתקרת המערה, כאשר גופו רוחש נמלים וזחלים ארסיים.
כאשר דבר-מה בלתי רצוי עובר מתחתיו, מופעל הקסם שבקור, וגורם ליבשוש ליפול כלפי מטה ולהתנדנד באוויר כשראשו כלפי מטה, מחרחר וצווח, כשהוא מנסה ללפות את היריבים בידיו ולנשוך אותם בפיו המלא רימות וחרקים. נשיכתו, מטבע הדברים, עשויה לנגע את הקורבן בחרקים הללו, ולגרום להרעלה ומחלות קשות. כמו כן, קורבן קטן וקל מימדים (כגון הוביט, אבל לעיתים גם אדם חלש בלא שיריון כבד עליו), עשוי להתפס כליל ו"להמריא" למעלה, אל התקרה, שם מסיימים היבשוש והחרקים בנחת את העבודה. הקור מקנה ליבשוש גמישות רבה, ומאפשר לו לתקוף פעמיים בסיבוב, להתחמק ממכות או לזנק במהירות מקורבן לקורבן. הקור עצמו מכושף, וקשה מאד לפגוע בו או לנתק אותו.

בן-רימה

המצאה מגונה נוספת של חרטומי הנאעין-שקרע, הדומה במקצת ליבשוש המהופך; אלא שבן הרימה הוא יצור הדבוק בקורים אל הקירות, ומסוגל להלך על הקרקע בעזרת רגליו. כמו כן, הוא גדול מעט יותר מהיבשוש, באשר הוא כולו נפוח; לשונו המיובשת והשחורה משתרבבת מפיו הפעור, וכולו שורץ רימות הזוחלות מבין חורי עיניו ועל לשונו, וכן מתוך קרעים בעורו. זאת, באשר בן הרימה כמעט חלול מבפנים, מלבד קורים והפרשות מאוסות דמויות דונג.
בן הרימה תוקף פנים אל פנים, בטפרים או במכות מגושמות של נשק כבד הלפות בידיו, כל זאת אגב שהוא מנסה לנשוך את קורבנו, כמוהו כיבשוש המהופך. כל מכה שמגיעה לעור חשוף עשויה לנגעו ברימות שיתחילו להתחפר בפצע ולגרום לזיהום ולנזק נוסף. הפתעה לא נעימה נוספת מתרחשת כאשר היצור ממוגר ארצה. אזי, משתחרר מתוכו ומתפוצץ סביב ענן גאז מעופש ומחליא, מלא ברימות, המסוגל להרעיל ולגרום נזק אכזרי למנצח המופתע. בני הרימה מצויים במספרים גדולים בנקבות ולאורך קירות במשכנות הנאעין-שקרע, טמונים באבק ובדומן ואורבים לפולשים. התקפת יצורים אלו הינה הסחת דעת מצויינת, המאפשרת לעכבישים המלכותיים להקיף אותם מסביב ולתכנן היטב את תוכניותיהם המרושעות.

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום