הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים

המשטר בעיר "החופשית" רוטמייר

תאור כללי | ראש העיר | מועצת טובי האזרחים | חוקים חשובים

תאור כללי

רוטמייר מוגדרת בפי אנשי הממשל שלה כ"עיר חופשית", אולם מעמדה ומשטרה מעורפלים ועוד לא התגבשו סופית בשבע השנים שעברו מאז סילוק הפיאודליזם מהעיר, ובוודאי שאין לה מסורת שלטונית בת מאות שנים כדוגמת איירנשטאט או מועצת הרוזנים הפיאודלים של איירנוסט. ברור הוא, כי העיר שוב אינה רואה עצמה כחלק מהמשטר הפיאודלי, ואינה מחוייבת ע"י החלטות מועצת הרוזנים ו/או אמנת גרווניץ.
מבחינת המלך, ירש השלטון הפלוטוקראטי את סמכותיותיו וחובתיו של רוזן העיר - וככזה, מחוייבת העיר להעלות שליש מהכנסתה למלך בתור מס פיאודלי, וכמו כן, חלים חוקיו במישרין על העיר, כפי שהם חלים על כל איזורי הממלכה מלבד איזורי שלטונו של הדוכס ארצ'יבאלד. מנגד, זכאי השלטון הפלוטוקראטי לחוקק חוקים מקומיים, כפי שזכאי לעשות רוזן פיאודלי - ובתנאי שהללו לא יסתרו במפורש את חוקי המלך.
בעניין אחד, הגביל המלך במפורש ב"פשרת רוטמייר" את סמכויות עיריית רוטמייר לעומת סמכויות הרוזנים הפיאודליים. רוטמייר אינה זכאית לגייס צבאות משל עצמה, אלא אך ורק משמר עירוני שתפקידו שיטור ואכיפת חוק, והמלך מציב בעיר חטיבת רגלים של הצבא וכן משתמש בעיר כבסיס לצי המלחמה האיירנוסטי, כפי שהיה אף בימי השלטון הפיאודלי. רבים מהפלוטוקרטים אינם מרוצים, בלשון המעטה, ממצב זה, ומחפשים דרכים לפעול לשינויו, כך שיתאפשר גיוס צבא פלוטוקראטי שיוכל להגן על רוטמייר אם וכאשר יחליטו הפיאודלים לתקוף אותה.

ראש העיר

על המנהל העירוני וסמכויות הממשל שהיו בעבר בידי הרוזן ממונה ראש העיר, הלה אמור להבחר פעם בשבע שנים בבחירות אישיות ישירות של כל התושבים בעלי מעמד האזרחות הבכירה - קרי, אנשים בעל רכוש של 2,500 פ"ז ומעלה. בפועל, עוד לא התקיימו בחירות כאלו, שכן ראש העיר הנוכחי מונה לתפקידו בהסכמה בין בעלי ההון הגדולים של העיר וזכה לאישור המלך בסוף שנת 2433. לפי חישוב פשוט, צריכות להערך בחירות במהלך השנה העומדת להפתח (2440), אך אין כל ודאות כי אכן כך יהיה בפועל, שכן מועמד אינו יכול להציע את עצמו סתם-כך. בכדי להכנס להתמודדות, חייבים שלושה מבין 12 חברי מועצת טובי האזרחים להמליץ עליו. לפי חוקי רוטמייר שנקבעו בחיפזון ב2433-4-, אם לא מוצע שום מועמד בדרך זו, הרי שראש העיר המכהן נותר בתפקידו, לא ברור לכמה זמן. כרגע, נראה כי לראש העיר המכהן יש תמיכה רחבה במועצה, כך שקיום הבחירות במועדן מוטל בספק.

סמכויות ראש העיר הינן כל הסמכויות של רוזן פיאודלי, מלבד היכולת לגייס צבא, שנשללה מהעיר בכלל, והיכולת לחוקק חוקים, שנמסרה למועצת טובי האזרחים החל משלהי 2433. כמובן, שראש העיר אינו עושה שימוש בחלק מסמכויותיו, שהינן בעלות גוון פיאודלי מובהק - כמו היכולת למנות בארונים ולהעניק תארי אצולה זוטרים, אולם לפחות על הנייר, סמכויות אלו קיימות.
תפקידו העיקרי של ראש העיר הוא לנהל את מנהלת העיר - גביית מיסים, פקחים, בירוקרטיה וכ"ו, כולל היכולת למנות ולהדיח נושאי משרה, אם כי לעניין בכירי העיריה, כמו סגן ראש העיר, מנהל המכס, מפקד המשמר וכ"ו, עליו לקבל את אישור מועצת טובי האזרחים. כמו כן, הוא יכול לשמש כערכאת ערעור על פסיקותיו של שופט השלום של רוטמייר (אך ראש העיר הנוכחי נמנע מלעשות זאת, מטעמי מושג שהוא דוגל בו, הנקרא הפרדת רשויות).

מועצת טובי האזרחים

מועצה זו נוסדה בחפזון בסתיו 2433, והיא מכילה 12 חברים, הנחשבים לעשירים והמכובדים ביותר מבין תושבי רוטמייר. המועצה מונתה בהסכמה בין בעלי הכח דאז, והליך מינוי החברים אינו ברור. הנוהג הוא כי מקום פנוי יאוייש לפי החלטת רוב חברי המועצה המכהנים. במצב של תיקו, מסורה ההכרעה ככל הנראה בידי ראש העיר. כל אחד מחברי המועצה יכול להציע מועמד הנראה לו.
תפקידה הראשי של המועצה הוא לחוקק חוקים, וכמו כן, למנות ולהדיח את שופט השלום של רוטמייר, להציע מועמדים לתפקיד ראש העיר, ולאשר מינויים והדחות של בכירים בעיריה.

בפועל, המועצה היא הגוף החזק ביותר בעיר, שכן היא חולשת על המיסוי וקביעת המדיניות, כשבית המשפט העירוני, ובמידה פחותה מכך גם ראש העיר תלויים בה (שכן המועצה היא המחליטה אף על גובה משכורתו, ויכולה שלא להציע את מועמדותו בפעם הבאה שיהיו בחירות).
בשלוש השנים האחרונות, הלכו והעמיקו חילוקי הדעות במועצה, שכבמוקד חילוקי הדעות והשנאה האישית שבין ג'ונתן ביג לבארון פון בוינברג ואוליבר קונסן - כתוצאה מכך, נחלשה פעילות המועצה, ונוצר מעין סטטוס-קוו מתוח, שהאחריות להפעלתו על הצד הטוב ביותר היא על ראש העיר.

חוקים מיוחדים

לרוטמייר חוקים רבים, מקצתם מורשת התקופה הפאודלית, אחרים נובעים מחוקי המלך (החלים על העיר) ואילו רבים מהם חדשים. לצד דיני סחר סבוכים, שחלקם הועתקו מהקוד ההידרוסטי, וחלקם מקוריים. מעבר לכל זאת, נועדו חוקי רוטמייר בעיקר כדי לאפשר חופש פעולה לפלוטוקראטים הגדולים ובעלי ההון, ולדכא כל חתירה נגדם, במיוחד כזו הנובעת מתומכי המשטר הישן או מפועלים ממורמרים.
קצרה היריעה לתאר את החוקים כולם. כאן יובאו החוקים הפשוטים והידועים לכל המפורסמים על לוחות לצד שערי העיר, להבהיר לבאים זה מקרוב את המותר והאסור ב"גן העדן" הפלוטוקראטי.
לצד החוקים, מובאות הערות המתארות את המצב בפועל, עליו יכול כל אזרח ותיק לספר על-נקלה.

א) מיסים:

1. כל ההכנסות והמשכורות המשולמות בעיר חייבות במס של 20% לקופת העיריה, ללא קשר לגובהן. מס הרפתקאות דינו ככל הכנסה אחרת. [הערה: המיסים נגבים בפועל רק ממעסיקים גדולים ואזרחים בעלי ממון השווה התעסקות במיסים. לכל ידוע כי על שפע העסקאות הקטנות לא משולם כל מס, ובד"כ לא מנסה העיריה לאכוף את החוק עליהן, משיקולים ברורים של חוסר כדאיות].

2. יבוא ויצוא סחורות לרוטמייר בדרך הנמל חייבים במיסי נמל בסך 50%-20%, תלוי בסוג הסחורה ובמי שמיבא אותה, לפי תקנות המועצה.

3. עסקאות, ממכר ורווחים ממקרקעין (אדמות או בניינים) חייבות במס של 15%.

ב) חופש החוזים, העיסוק, המסחר והקניין

1. רכישת קניין, עיסוק במקצוע, מסחר ומכירות הינן חופשיות, ואינן נתונות לכל הגבלה שהיא, אלא אם כן נקבע אחרת בחוקי העיר או המלך (למשל: איסור מוחלט על הסחר באופיום, אולם בפועל רבים מחוקי המלך אינם נאכפים או נאכפים ברשלנות מרובה), ואין לפגוע בזכויות אלו לעולם.

2. התארגנות בגילדות ו/או איגודים מקצועיים היא אסורה, שכן היא פוגעת בקניין ובחופש של המעביד ופוגעת בסדר הציבורי ובחופש העיסוק והחוזים. עונשו של המארגן איגוד כזה מאסר של עד 10 שנים, והחרמת כל רכושו. עונשו של כל חבר בארגון כזה הוא קנס של 20% מרכושו ומאסר של עד 18 חודשים.

3. התופעה הפרועה והבריונית הקרויה שביתת עובדים אסורה באיסור חמור, מחמת פגיעה בסדר הציבורי ובחופש העיסוק של בעלי המפעלים. מארגנה צפוי להחרמת 50% מרכושו, הצלפות שוט ומאסר של עד 5 שנים. המשתתף בה צפוי לקנס של 10% מרכושו (לכל הפחות 2 פ"ז), הצלפות שוט ומאסר של עד חצי שנה.

4. כחלק מחופש החוזים, מותר לכל מעביד לפטר כל עובד בהתראה של 24 שעות מראש. פיצויים ישולמו רק אם התחייב המעביד לכך מראש בחוזה. כמו כן, מותר לכל עובד להתפטר בהתראה של 24 שעות מראש, אלא אם כן התחייב אחרת מראש בחוזה (הערה: בפועל, דורשים רוב המעבידים חוזה כזה).

5. כל בעל מפעל רשאי, כחלק מחופש החוזים, לחוקק חוקים כאוות נפשו במפעלו, כל עוד אין הם סותרים את חוקי המלך (ובפועל, במקרים רבים, גם אם כן).

ג) הפרת חוזה

1. חופש החוזים הינו מקודש, ולכן הפרת חוזה הינה פשע פלילי כנגד הסדר הציבורי. דינה של הפרת חוזה, בנוסף לקנס שהוסכם בחוזה עצמו, הוא פיטורין בלא פיצויים, ואם מנהלת העיר מוצאת לנכון - מאסר של עד שלושה חודשים וקנס של עד 50 פ"ז. (הערה: החוק נועד ביחוד כנגד מעמד הפועלים).

2. דינו של המפתה אדם להפר חוזה - קנס של עד 1000 פ"ז, ומאסר של עד שלוש שנים.

ד) ריאקציונריות, הסתה ובגידה

1. כל המשבח בפומבי את המשטר הישן, או עונד את סמליו (בפועל, מקפידים במיוחד לעניין ענידה בגלוי שרשרות כסף וזהב של אצולה, וביחוד סמלים של בית פון לידרהאוזן. לכלל יש חריג אחד: איש אינו מהין לאסור על נשיאת שרשרת הפלטינה של אבירי הכתר, צעד שמשמעותו גובלת בהכרזת מרד כנגד המלך, אף כי יש פלוטוקראטים המהרהרים בכך), אשם בריאקציונריות ובחתירה תחת המשטר, ודינו הצלפות שוט, קנס של עד 500 פ"ז ומאסר של 2-24 חודשים.

2. כל המטיף כנגד המשטר הנוכחי בפומבי, בין בעל-פה או בכתב, וקורא לסילוקו ו/או להחזרה בכח של המשטר הישן, אשם בהסתה, ודינו מאסר של עד 15 שנים והחרמת כל רכושו, או לחליפין, מכות שוט, גירוש מרוטמייר והחרמת כל רכושו.

3. כל המפרסם קריקטורות, שירים לעגניים וכ"ו כנגד בכירי העיריה, הממשל ואילי ההון הגדולים, אשם בפגיעה במוסר הציבורי, ודינו מאסר של עד 5 שנים, הצלפות והחרמת עד 50% מרכושו.

4. כל המסית לפגוע בחייו וברכושו של אחד מאזרחי העיר הבכירים, לפגיעה במפעלים ו/או הציוד שבתוכם, אשם בהסתה בנסיבות מחמירות, ודינו מאסר של עד 25 שנים והחרמת כל רכושו.

5. כל המנסה לארגן בפועל קשר כנגד המשטר, נסיון לפגוע באחד מבכירי העיר, נסיון לשכנוע שליטים זרים לפלישה לרוטמייר, או מנסה לארגן את החזרת הפיאודליזם, אשם בבגידה ודינו מוות בתליה או בעריפת ראש בכיכר העיר.

ה) ביריונות והפרת הסדר הציבורי

1. דינה של קטטה, שיכרות או התנהגות שאינה הולמת במקום ציבורי היא קנס של עד 50 פ"ז ומאסר של עד שלושה חודשים.

2. דינו של המנסה להכנס לעיר העילית בניגוד לדין - מכות באלה, החרמת כל הרכוש שהוא נושא עליו והשלכה לתעלה. דינו של השב ועושה זאת - אותו עונש, בתוספת מאסר של עד שנה.

3. דינו של התוקף את אחד מנכבדי העיר (הוא החרמת עד מחצית מרכושו ומאסר של עד חמש שנים.

4. דינו של המפריע לעבודת בתי החרושת או אנשי העיריה דינו קנס של עד 50% מרכושו ומאסר של עד שבע שנים (הערה: בסעיף זה משתמשים בד"כ כנגד פועל שהתפרע לאחר פיטוריו, או בני משפחה שניסו להתנגד בכח לסילוקים מדירתם השכורה בידי פקחי הדיור צהובי המדים של העירייה).

5. דינו של היוצר מטרד במקום ציבורי (למשל: ישן או מקבץ נדבות היכן שאסור) הוא מלקות שוט וקנס של עד 5 פ"ז (או עבודת כפיה תמורתו).
( הערה: בפועל, העונש על ה'פשע' הנורא שבלהיות חסר ביית הוא נורא הרבה יותר. פקחי העיריה ואנשי מיליציה הכפופים להם לוכדים את 'העבריינים', מכניסים אותם לקרונות ומסלקים אותם אל מעבר לנהר טראונר, אל ההריסות המורעלות של רובע המחילה. משמעותו של צעד זה הוא בדרך-כלל מוות איטי ביסורים או מידי אחת המפלצות המעוותות המשוטטות באיזור, ולעיתים גרוע מכך).

6. דינו של מעשן אופיום הוא מלקות שוט ועבודת כפיה בשירות העיריה למשך חודש אחד.
(בפועל, משתמשים בעונש רק למעשנים בפומבי בעיר העילית, על דרך ראשית או במהלך עבודה. לכל ידוע, כי העיריה אינה מתעניינת במשרצת האופיום בפרברי העוני, וכמובן, בני עשירים מסוממים נפטרים תמיד בלא כלום).

ו) גביית חובות

1. אי תשלום חוב, מכל סיבה שהיא, היא פשע כנגד זכות הקניין והמוסר הציבורי. לכן, כאשר אדם חייב כסף ומסרב/אינו יכול לשלמו, רשאי בעל החוב לפנות לפקחי העיריה בכדי שיגבו עבורו את החוב בכח, וזאת בעד אגרה של 15% מהחוב.

2. פקחי העיריה רשאים להחרים כל פריט מרכושו של החייב בכדי לכסות את החוב. כמו כן, זכאים הם לגבות "קנס חייבים", לשיקול דעתם (חלקו הארי של זה, כדרכו של עולם, נשאר בדרך-כלל בכיסם).

3. במידה ואין לחייב כסף לשלם, ניתן לאסור אותו לעד שנה בבית הכלא, או לחייב אותו בעבודת
כפיה בלא תשלום כדרך לסילוק החוב.

ז) חוקים פליליים שונים

1. גניבות והברחות

א. כל הגונב או מבריח סחורה, דינו קנס בשווי 500% משווי הסחורה, או מאסר של חודש בעד כל 50 פ"ז שאינו יכול לשלם. החוזר על עברה זו בפעם השלישית, דינו מאסר של 3 שנים בנוסף.

ב. כל הסוחר באופיום דינו החרמת כל רכושו, ומאסר של עד 10 שנים (כמתחייב מחוקי המלך. המצב בפועל הוא כבר עניין אחר).

ג. כל הגונב כספים ממעבידו או מקופת העיריה ואנשיה דינו החרמת כל רכושו, הצלפה ומאסר של עד 7 שנים (על חוק זה מקפידים מאד. לעיתים רודפים אחרי דלפון במשך חודשים בשל גניבה פעוטה מציוד מפעל שנעשתה בטרם פוטר).

2. פיראטיות, סחר עבדים ופשיטות שוד

א. עונשו של שוד מזויין הוא החרמת רכושו של העבריין, הגלייתו מרוטמייר או מאסר של עד 20 שנים (מאידך גיסא, לא מעט שודדים אלימים זכו לחנינה כאשר התנדבו למיליציות אלימות שמארגן השלטון כנגד הפאודלים השכנים ושאר יריבי העיר).

ב. החוטף אזרח רוטמייר לעבדות או סוחר בו, וכן המשתף פעולה עם סוחרי עבדים, דינו החרמת כל רכושו, ומאסר עולם עם עבודת פרך.

ג. עונשה של פיראטיות או פשיטת שוד מן העולם התחתי או ממחוז פיאודלי הינו מוות בתליה
( באופן רשמי, החוק נועד בעיקר כנגד פשיטות ה-Drow. אולם מעבר למסווה שנועד לרצות את המלך, חוקק החוק כנגד מיליציות פאודליות מערים סמוכות המסייעות למחתרת הלידריאנית ומתנגשות עם אנשי הפלוטוקראטים. את כמות העלפים האפלים שנתפסו חיים ונשפטו לפי חוק זה ניתן לספור על אצבעות יד אחת).

3. פולחנות אפלים

פולחנות אש הצללים ורונובסק (אל המרד והזעם) אסורים. דין המשתתף בפולחן אסור הינו החרמת כל רכושו, ומאסר של עד 25 שנים. דין כוהן של פולחן אסור הוא החרמת כל רכושו ורכוש משפחתו, ומוות בתליה (חוקים דומים כנגד כנסיית אש הצללים קיימים בכל איירנוסט, הכוונה העיקרית הינה לטפל במאמיני רונובסק וכוהניו, ששמו לעצמם מזמן למטרה להמריד את המוני הפועלים כנגד בעלי ההון).

ח) סמכויות שיפוט והסגרה

1. בית המשפט של רוטמייר רשאיים לשפוט עבריינים על כל עברה שכוונה כנגד אזרחי רוטמייר או משטרה, גם אם בוצעה מחוץ לשטח רוטמייר.

2. שלטונות רוטמייר לא יסגירו עבריינים לאף שליט זר משום סיבה שהיא, אלא אם כן באה דרישה מפורשת לכך מעם מלך איירנוסט.

אל דף המבוא של רוטמייר | לדף האינדקס של איירנוסט | אל ארצות העולם הידוע | חזרה לדף השער

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום