רוטמייר היא עיר גדולה וצפופה, מרכז גדול
לסחר ולהון שהומה פעילות כלכלית רבה, מה שהופך אותה לכר אידיאלי לפעולת ארגוני פשע
רבים ושונים. משמר העיר אינו מיטיב לאכוף את החוק באיזורים העניים יותר של העיר
(ובאיזורים אחרים, כמו רבעי עבר הנהר אין החוק נאכף כלל), בעוד שלפחות לפי השמועה,
רבים מאנשי המשמר והמנהלה הם מושחתים מאד, ומעלימים עיין או אפילו משתפים פעולה עם
עבריינים בעד שלמונים.
בתקופה הפיאודלית, היו מרבית ענייני הפשע
נתונים בידי ארגון אחד, שכונה "מנהרת התיקנים", אולם זה חוסל כמעט כליל
בשנת 2425 בידי משמר העיר בראשות אדמונד פון לידרהאוזן, בנו של הרוזן ריכרד,
ושאריותיו נמלטו והעבירו את מקום פעולתם לאיירנשטאט. לזמן מה, ירדה רמת הפשע באופן
דראסטי, ולכך תרמה גם המכה הכבדה שנחתה על רוטמייר בזמן המלחמה, אולם עליית השלטון
הפלטוקרטי ושגשוג הסחר, כמו גם ניטרולה למעשה של מפקדת המשמר לאחר 2435 אפשרו
לעולם הפשע לשוב ולגדול, כשהוא מגיע לשיאים של פעילות ותעוזה שלא היו כמוהם מעולם
ברוטמייר. כיום, פעילים ברוטמייר מגוון של ארגוני פשיעה, שפרק זה יסקור אותם
בקצרה.
ארגון זה, שנוסד במינג-הו-לין לפני כ300-
שנים, עוסק כמעט אך ורק בהברחת אופיום המגודל במינג-הו-לין ובבאריזהאר בדרך הים,
כשהיעדים העיקריים הם אינטוריה, איירנוסט והידרוסט. רוטמייר מהווה יעד חשוב ביותר
עבור מבריחי האופיום של ארגון זה, בהיותה נמל פרוץ יחסית המהווה תחנה נוחה בדרך
להידרוסט, וכן שער לממלכת איירנוסט עצמה, שאת שוק הסמים שלה מבקש ארגון הטאי-פון
לכבוש מידי אנשי ארצ'יבאלד.
הטאי-פון מונהג בידי "קייסר
החלומות" האגדי, השוכן במקדש סתרים עמוס אוצרות אגדיים, השוכן אי-שם
במינג-הו-לין. בכל איזור, מנוהל הארגון בידי שתיים או שלוש משפחות פשע (טריאדות)
גדולות, שממנות מתוכן מנהיג הקרוי "מנדרין החלומות". הטאי-פון הוא ארגון
אתני, המקבל לשורתיו אך ורק אנשי מינג-הו-לין ובאריזהאר. בני עמים אחרים יכולים
להיות סוכנים או משתפי פעולה, אך לא חברים ממש. רווחי הארגון מועברים בחלקם להנהגה
במינג-הו-לין, והיתר מחולק בין הטריאדות לפי כוחן היחסי, כשהן אחראיות על חלוקת
הכספים בתוכן פנימה, כך ששכרו של איש הארגון הזוטר משולם תמיד בידי זקן המשפחה
שלו, ולא בידי מנהלת הארגון עצמו.
הטאי-פון מבוסס כולו על קשרי דם ואחווה
אתנית המחייבים נאמנות מוחלטת. בגידה נענשת באכזריות תהומית, בד"כ ע"י
מוות בעינויים של הבוגד ולעיתים גם של אשתו וילדיו. המעשה הברבארי מבוצע בד"כ
ע"י הטריאדה (המשפחה המורחבת) בעצמה, שכן הם להוטים מאד לסלק מעליהם חרפה
כזו, שיכולה להוריד פלאים את מעמדם בתוך הארגון.
ברוטמייר, מונה הארגון בסביבות 200 או
250 אנשים, ובסיס כוחו הוא בקרב קהילת המהגרים המינגארית-באריזהארית ברובע המרגוע,
שמשפחות צ'יון וגואן המינגאריות ומשפחת צ'אראלה הבאזיהארית הינן הטריאדות השליטות,
שלפי הידוע משתפות פעולה היטב. אם יש ביניהן מאבקי כח פנימיים, אלו נותרים נסתרים
לחלוטין.
הארגון אחראי למרבית הסמים המשווקים
ברוטמייר ובביירנזור, אך לא הצליח עד עתה לחדור אל תוך המחוזות הפיאודליים של
איירנוסט, שכן סחר הסמים שם נשלט בידי סוחרי האופיום מנאכטמייר המכונים "בני
הזאב" הסוחרים באופיום שמקורו במדבר דורק. אלו מונעים בכח הנשק את התרחבות
פעילות הטאי-פון מזרחה. בהיותם מקומיים ורבים יותר במספרם, הם מקיימים שליטה
מוחלטת בפנים הארץ, ומונעים כל חדירה של הטאי-פון לשם. עיקר המאבק בין שני
הארגונים הוא על שוק הסמים של רוטמייר, עליו ניטשת מלחמה של ממש בין רובע המרגוע
לבין רובע הספריה, שם נמצא בסיס הכח של "בני הזאב". מלחמת אופיום זו
מפילה חללים לא מעטים מדי חודש, בלא שמשמר העיר יתאמץ יתר על המידה בכדי להתערב,
שכן נורה רידר למדה את הלקח המר מ2435-, והבינה כי עניין האופיום אינו מעניין את
אילי ההון יתר על המידה, כל עוד הוא אינו מפריע לעסקיהם. עד עתה, המאבק בין שני
הארגונים הוא די שקול, אם כי רוב שוק הסמים נשלט כרגע בידי הטאי-פון.
בינתיים, התרחב שוק הסמים והלך,
כשהאופיום מתחיל לחדור אל תוך הרבעים המבוססים. בני עשירים משועממים, בליינים
ובטלנים החלו מאמצים את התענוג המפוקפק הזה, שבסופו של דבר עולה לרבים בחייהם,
ועסקיו של הטאי-פון פורחים.
בני הזאב הידועים לשמצה פועלים
מנאכטמייר. תחת חסות ארצ'יבאלד, קונה הארגון אופיום המגודל במדבר דורק, ביחוד בעיר
המדרונות של שבטי הענקים הרועים (הושו), ומבריחים אותו דרך מחוזות גלוזברג וקלייסט
לעבר איירנשטאט, רוטמייר ויתר חלקי איירנוסט. אנשי הארגון מכירים היטב את
איירנוסט, ויש להם משתפי פעולה רבים במחוזותיה השונים. כמו כן, הם מבריחים אופיום
גם למזרח אינטוריה, דרך העיר ואריסיה. לעיתים קרובות, נעזר הארגון בשבטי
אנושואידים בכדי להבריח ולאחסן את האופיום, ומספרים שחלק מנתיביו עוברים דרך העולם
התחתי. אם כי רוב החברים הם איירנוסטים, "בני הזאב" אינו ארגון אתני,
וקולט לשורותיו גם בני עמים אחרים, ואפילו דמויי-אדם. "בני הזאב" אינם
מכירים מעצורים או שיקולי פוליטיקה וידועים לשמצה באכזריות מבחילה, לעיתים גם בלא
סיבה, מה שעושה אותם מסוכנים ומפחידים הרבה יותר מאנשי הטאי-פון, המקפידים בדרך
כלל שלא להתעסק עם מי שאינו מתעסק איתם. חלק לא מבוטל מ"בני הזאב" מאמין
בכנסיית אש הצללים, מה שהופך את הארגון לחממה למקריבי אדם ורוצחים סדיסטיים.
מבנה הארגון אינו משפחתי, אלא הירארכי
מובהק. לכל איזור יש מנהיג, הממונה מלמעלה, ופועל בעזרת סולם הירארכי של קצינים
ולוחמים. חובת הציות היא מוחלטת, והתוצאה של הפרתה היא מוות איטי ואכזרי ביותר, או
הטלת מומים מבעיתים, למען יראו ויראו - אולם הארגון אינו מונע את אנשיו בלעסוק
בעיסוקים צדדיים, כגון אונס, רצח, ביזה וכ"ו, כל עוד אין הם מפריעים לפעילות
הארגון עצמו. מנהיג "בני הזאב" באיזור רוטמייר מכונה "סהר
מילל", וידוע כבהמת דמים אכזרית ונקמנית. הוא מסרב לכל הצעה להסדר עם
הטאי-פון, כשהוא רוצה לחסלם עד אחרון אנשיהם, אולם עד עתה, לא קצר הצלחה רבה:
"בני הזאב" שולטים כיום בשליש בערך משוק האופיום של רוטמייר, ותו-לא,
ויודעי דבר אומרים כי אלמלא עזרת "הלידריאנים השחורים" רבי העוצמה (ראה
ערך), העומדים לימין בני הזאב, היו אנשי הטאי-פון דוחקים כליל את אנשי נאכטמייר
מרוטמייר. בסיס הכח של הארגון הוא רובע הספריה, שתושביו הנבערים והאלימים משתפים
פעולה כמעט בגלוי עם הארגון, ורבים מהם מכורים לאופיום המסופק להם בזול ובשפע.
כת אפלה זו, שהיא למעשה הסניף של כנסיית
אש הצללים ברוטמייר, קשורה קשר הדוק לדמותו האפלה והמסתורית של גייזריך פון
לידרהאוזן, דודו של הרוזן ריכרד המנוח, שהיה מלומד ואיש דמים אפל, שנודה מהשושלת
לפני כ60- שנים, ומאז לא נראה עוד באור היום. לפי השמועות, למד הלה קסמי אופל
מבאלקאנות' הנורא בכבודו ובעצמו, והפך לכוהן בכיר של כנסיית אש הצללים. בשנת 2406,
נתקל גייזריך בחבורה של פלדינים צעירים, והללו הצליחו לקטול אותו לאחר קרב נורא.
אולם, הכת שהקים גייזריך לא הושמדה כליל,
והוסיפה לשרוץ במעמקים, שכשחבריה משוטטים ברובע הספריה בלילות אפלים, ופושטים מדי
פעם על רוטמייר בכדי לחפש קורבנות לפולחנות הודון וגאהורג. במשך זמן-מה, נחשבה הכת
הסודית,שאי-מי הדביק לה את הכינוי "לידריאנים שחורים" לכח שוקע, אולם
בתחילת שנות ה20-, לפי השמועות, ביקר באלקאנות' עצמו ברוטמייר בחשאי, ארגן מחדש את
מאמיני אש הצללים ומינה להם מנהיג חזק ותקיף, ומאז הלכו פעולות הארגון והתגברו.
הלידריאנים השחורים מונהגים כעת בידי
דמות בלהות המכונה "רוזן האופל", שלפי השמועה מסתתר אי-שם בספריה העתיקה
והמקוללת בדרום העיר (אך איש לא מצא אותו, ורבים מאלו שניסו ללוכדו לא חזרו מעולם
בתור אנשים חיים). פעילותם קשורה בקשר הדוק לכוחות האפלים ברובע הספריה, ורבים מהם
מתמחים בקסמי מוות ובריטואלים נקרומאגיים, ומלווים במשרתים אל-מתים עוצמתיים. עצם
שמו של הארגון מעביר לחישות חלחלה בקרב השומעים, ומעשיות על אזרחים תמימים
שנחטפים, מעונים ומועלים כקורבן להודון ולגאהורג הפכו לסיפורי איימה שגורים ברחבי
העיר התחתית ולעיתים גם מעבר לה. פרופ' גראכטר מזכיר לעיתים קרובות את הארגון
בדבריו בתור "דוגמה לכוחה המזיק של נבערות וחוסר-הקידמה הטיפוסיים לאיזורים
הפיאודליים", וטוען כי הלידריאנים השחורים והלידריאנים הינם שני צדדים של
אותו מטבע, או לפחות בעלי ברית "שהרי שניהם שייכים לאותה משפחת בערות אלימה
ומסואבת, ופועלים להחזרת שלטונה החשוך לקהיליה הנאורה שלנו".
ארגון מקומי ואלים זה פעיל ביחוד בשוק
הגדול של רוטמייר, אך יש לו מהלכים גם ברובע הנמל, רובע הפטיש ורובע הסיר, ולעיתים
גם ביתר חלקי העיר התחתית. עיסוקו של הארגון הוא אחד: בתמורה לתשלום, עוסקים
ביריוניו בגביה אלימה של חובות שלא שולמו, בדרך כלל תוך איומים, מכות רצח והתעללות
בחייבים. מדי פעם, נגמרות פעולותיו גם ברצח.
הארגון, המונהג בידי ארכי-ביריון המכונה "סבא בוקס" ידוע מאד ברחבי העיר
התחתית, והתושבים יראים מפני אנשי האגרוף שלו, הנהנים להפיל חיתתם על הסביבה,
ביחוד כאשר הם שתויים, מה שקורה לעיתים קרובות מאד. דבר ידוע הוא, כי סוחרים רבים
מעדיפים לתת מזון וסחורה לאנשי הארגון בחינם, רק בכדי לא להסתבך ולתת לבריוניו של
"סבא בוקס" תירוץ לשבור להם את השיניים ולשרוף את סחורתם או דוכניהם.
לארגון אין מבנה הירארכי מסודר, והמשמעת בתוכו רופפת מאד, כך שרבים מאנשיו עוסקים
בפעילות פלילית עשירה וענפה בנוסף על פעילות הארגון עצמו.
בסיס הכח של הארגון הוא אי-שם בשוק
הגדול, ככל הנראה במחסן גדול או חנות של אחד מבעלי הדוכנים הגדולים. משמר העיר לא
עושה שום מאמץ לטפל בארגון טורדני זה, למרות שכוחו הקרבי אינו גדול או מאיים
במיוחד, משום שרבים מאילי ההון נעזרים בשירותיו מדי פעם בכדי לגבות חובות ביעילות
ובמהירות מאנשים שונים ברחבי העיר התחתית. הארגון אינו פעיל בעיר העילית וכמעט
שאינו נראה שם.
"גילדת גובי החובות" נמצאת
במאבק עם ארגון הפשע הגדול "הנחיל" (The Hordes),
כשעיקר המאבק הוא על גביית דמי חסות ברבעי העיר התחתית, כאשר אנשי הארגונים
מתקוטטים בינם לבין עצמם או פוגעים בעסקים המשלמים לארגון המתחרה. לאחרונה, ניסו
אנשי "הנחיל" לפתוח עסק מתחרה לגביית חובות, אולם "ביקור
נימוסין" אלים של "סבא בוקס" ואנשיו באותו מקום גדע תוכנית זאת
באיבה, לפחות לעת עתה.
ארגון זה, שהינו גילדת הגנבים העירונית,
ידוע ומוכר ברוטמייר מזה מאות שנים. הארגון, הדומה מאד במבנהו ומהותו ל"גחליליות
הכסף" מרוטמייר, הינו מרכז לפורצים אומנים, המשמש עבורם מקום לאימונים, קניית
ציוד פריצה, מכירת חפצים גנובים, העברת רכילויות ושמועות על משימות, הרפתקאות
ומקומות שכדאי לגנוב מהם, וכ"ו.
הארגון מנוהל בידי רב גנבים ידוע, המכונה
"הארנבון הראשי", שמנהל את הגילדה בעזרת תשעה עוזרים שהם בכירי הגנבים
ברוטמייר. כאשר "ארנבון ראשי" אחד מת, נאסר או פורש מתפקידו, בוחרים
התשעה "ארנבון ראשי" חדש.
הגילדה, כמוה כגילדות גנבים נייטרליות
ולא-אלימות אחרות, מתעבת חלאות אלימות כדוגמת אנשי "הנחיל" או גילדת
גובי החובות, ושומרת על קוד אתי קפדני ועל אחוות גנבים. הגילדה, שאיש לא הצליח
לחשוף אותה מעולם, מהלכת איימים על הפלוטוקראטים של רוטמייר: היא הצליחה לחדור אל
תוך הבורסה, ה"ביג-באנק", העיריה, אחוזתו של פון בוינברג, ואף אל תוך
רובע פיירילאנד, כשבכל פעם הם חודרים וגונבים מתחת לאפו של המשמר, ומצליחים להמלט
בלא פגע. המקום היחיד שלא הצליחו חברי "הארנביה" לחדור אליו עדיין הוא
אחוזתו של ג'ונתן ביג באי לאסטור, אולם מצב זה, כך מרכלים, הוא זמני בהחלט. נכבדי
העיר נשבעו מזמן למחות את הגנבים החצופים מעל פני האדמה ולתלות את כל ראשי הארגון
- אולם לפי שעה, מדובר באיומים ריקים בלבד, שכן רמתו של משמר העיר אינה מספיקה
בכדי להתקרב ולו במעט לחשיפת הארגון.
"הארנביה" נחשבת למאורגנת
והמוצלחת ביותר מבין גילדות הגנבים באיירנוסט, ועולה ברמתה אפילו על
"גחליליות הכסף" מאיירנשטאט. היא מפורסמת בציוד פריצה קסום ושאר חפצים
יקרי ערך עבור גנבים שהיא מוכרת מדי פעם, וביחוד בתחרויות לרבי-גנבים שהיא עורכת
מדי פעם, שזכיה בהן הינה אחד מההשגים המכובדים ביותר שיכול גנב איירנוסטי לחלום
עליו.
בעוד ששרידי "מנהרת התיקנים"
ברחו ברובם מרוטמייר אחרי 2425, הרי שכמה מפעיליהם נותרו ברחובות העיר התחתית.
לאחר שנים של הסתתרות, שבו אותם אנשים לפעול, תחילה באופן מקוטע ובלתי סדיר, ולאחר
מכן, לאחר שכמה פעילים נוספים של מנהרת התיקנים שוחררו מהכלא בשנת 2438 במסגרת
חנינה שהעניק להם פרופ' גראכטר כחלק מחגיגות חמש השנים לשלטון הפלוטוקראטי, התאגדו
כל אותם אנשים בארגון חדש, לו קראו "הנחיל", שמטרתו לרשת את המקום
שהותירה "מנהרת התיקנים" בתור ארגון פשע עירוני רב-תחומי. הארגון,
שהעמיד בראשו גברתן המכונה "הלוע", הינו ארגון טרי יחסית, שעודו בשלבי
התארגנות. עיקר הכח שלו מצוי ברבעי הסיר והפטיש, והוא עוסק בגניבה ומכירה לא חוקית
של ציוד ממפעלים וכלי נשק, גניבות אלימות של סחורה, גביית דמי חסות, ניהול בתי
בושת ובתי הימורים, וכ"ו. הארגון אינו עוסק במכירת אופיום, שכן הוא מפחד
להתנגש עם הטאי-פון ובני הזאב, ושטח גביית החובות חסום בפניו, בהיותו תפוס בידי
גילדת גובי החובות, איתה מנהל "הנחיל" מלחמה שלמה על שטח דמי החסות.
הארגון ידוע מאד ברוטמייר, והפך לקללה
הפוגעת בעסקים, שכן מעשי גניבות של ציוד ממפעלים וממחסנים הפכו לדבר שבשגרה (וזאת
בנוסף למעלליה של "הארנביה") משמר העיר הגיב בזעם, אך התגלה עד מהרה
בקוצר ידו, וכשרונם המועט של הפרוטקציונרים השונים שמונו לעמדות בכירות נחשף לעין
כל, וכפי שהעירה מפקדת המשמר (נורה רידר) בציניות לראש העיר "סברתי לתומי,
האר פרופסור, שמכיוון שכל הקצונה שלי מורכבת מ"אנשי שלומינו" שלך ושל
חברי המועצה, הם יתאמצו קצת יותר. מעניין איפה טעיתי". רידר עצמה, למרות
שהצליחה לפגוע בפעילי הארגון פעם או פעמיים, חסרה את ההתלהבות והלהט שאפיינו אותה
בשנים קודמות, ואין בכוחה, בלא קצינים מתאימים, למגר את הארגון או אף לפגוע בו
פגיעה רצינית. מנהיג הארגון "הלוע" מופיע כשהוא עטוי מסכה של תנין וקסדת
קרניים. הוא לוחם מעולה ואכזרי, המדבר בסלנג הנמוך של רובע הסיר. הארגון עצמו
מנוהל בכוחנות גסה, בשיטה הירארכית למחצה ומשפחתית למחצה. דרכי חלוקת השלל הן לפי
הכח והמעמד, כשהעליה בדרגות באה משילוב של חריצות, אלימות, קשרים ותככנות פנימית.
ארגון זה הינו פלג
שפרש מה-R.R.K בשלהי
2436, כאשר זה הצטרף לחזית ההתנגדות ומנהיגו "פרח האש" הורה להפסיק את
ההתקפות האכזריות כנגד מהגרים מהגזעים השנואים על הארגון, מתוך תוכנית ארוכת טווח
משל עצמו. תוכנית זו היתה בלתי מובנת ומרגיזה לרבים מחברי הארגון, והובילה לפיצול
וליסוד ארגון זה. הארגון, שמנהיגו מכונה "הטהור" (The Pure One) מוסיף
לפעול בדרכים בהם פעל ה-R.R.K בטרם הצטרף לחזית ההתנגדות: פשיטות דמים והצתות ברובע המרגוע,
טיבוע אוניות מהגרים צפופות על כל אנשיהן, שריפת עסקים של מהגרים, הטלת טרור על
אנשים שקונים מהם, וכ"ו. הארגון הוא קטן וחסר כל מעצורים שהם, ואכזריותו עולה
על אכזריות הארגון בשנים קודמות. אם איש R.R.K ממוצע היה מהסס קודם שהיה משליך לפיד לחדר בו בוכים
תינוקות, לאיש ה-R.R.K האמיתי
אין שמץ של היסוס בנידון. הדבר נובע הן מהיות הארגון מורכב מחבורה של הקיצוניים
האכזריים ביותר שניתן להעלות על הדעת, והן בשל האידיאלוגיה שסיגל לעצמו מנהיג
הארגון, המפיץ את הדעה כי הוא התגלות של קליירינגל, ויעודו להביא את יום הדין
בעזרת מלחמת גזעים נוראה, שתביא להשמדת "זרע השטן". הכרזות אלו הרתיחו
את כנסיית האור הקדוש, והקרדינל פון קאהר, שתקף בחריפות את מעשי ה-R.R.K כבר משנים קודמות, הכריז על נידוי נצחי של
"הטהור" וכל מאמיניו מכנסיית האור הקדוש, בתור "אנשים שמכרו את
נפשם לשאול, ומתאימים לכנסיית אש הצללים". צעד חריג שמשמעותו רבה (בין היתר,
הוא מצווה למעשה על כל מאמיני האור הקדוש להרוג אנשים אלו כאשר יוכלו, והופך את
המגע איתם או הסיוע להם לחטא כבד). הצעד קיבל את אישור מועצת הקרדינלים של האור
הקדוש (2437), ובשלהי השנה, נקטה גם כנסיית האש הקדושה צעד דומה.
"הטהור" הגיב בהכרזה מגלומנית כי "הקרדינלים הם חבורת חוטאים,
שבנות סוראגיה ובאריזהאר הטילו עליהם את קסמן האפל ומשמשות במיטתן, ואני הוא מעתה
הקרדינל היחיד של כנסיית האור הקדוש". אנשי ה-R.R.K עצמו בזים לחבריהם הפורשים, ו"פרח האש"
סרב כלל להתייחס ל"טהור" ולמעשיו באומרו כי הוא איננו אחראי למעשיהם של
מטורפים, וכי פרישת "הטהור" מהארגון חסכה ממנו את הצורך לבעוט אותו
החוצה. למרות הבוז וחילופי הדברים המיליטנטיים בין שני הארגונים, אין מלחמה של ממש
ביניהם - כל אחד פועל בתחומו, בלא שיפריעו אחד לשני.
"הלפיד" הוא ארגון פשע הפועל
בעיקר במחוזות הפיאודליים של איירנוסט, ועוסק בסחר עבדים, ובעיקר בחטיפת ילדים
ממשפחות עניות בכדי למכור אותם לאימוץ במקומות אחרים לאנשים עשירים המוכנים לשלם
הון תועפות בעד אותם ילדים. רוטמייר היא כר פעולה ראשון בחשיבותו עבור
"הלפיד" שכן דרך נמל רוטמייר הוא שולח ספינות עבדים לארצות אחרות, וברוטמייר
מצויים תמיד המוני אומללים חלושים ולא מוגנים, שהם כר נרחב לפעילות חטיפת עבדים
וילדים. אחת השמועות על "הלפיד" ברוטמייר מספרת כי הם עובדים ביחד עם
משגיחי עבודה במפעלים שונים, והללו מביימים תאונות עבודה בה נהרגים לכאורה פועלים
ופועלות עליהם שמו אנשי הארגון את עינם, ומעלימים את "הגופות" בחשאי,
בכדי למכור את הקורבנות לעבדים.
מנהיג הארגון ברוטמייר מכונה "עיין
צהובה", ומהווה מקור לא אכזב לשמועות ולרכילויות. מספרים כי אנשי הלפיד
משולבים היטב בחברה הגבוהה, ויש להם סוכנים ומודיעים לא מעטים שם. מכיוון שהם
כנופיה חשאית ומאומנת, ואולי מפני שהם יודעים מראש כמעט על כל צעד של שלטונות
העיר, משמר העיר כלל אינו מצליח להפריע להם בפעולתם, ורק פעם אחת בעשר השנים
האחרונות נתפסו אנשיהם בתוך תחומי רוטמייר. הארגון מסודר באופן הירארכי מופתי,
כשכל חבר מקודם לפי כישוריו. הארגון ממודר מאד, וכל חבר יודע רק מה שהוא חייב
לדעת. מדיניות הארגון היא פרגמטית וזהירה, ובדרך-כלל הוא אינו נכנס למאבקים
ונקמות, כשהוא משתדל לפעול בחשאיות מירבית. הוא אינו נכנס לתחומיהם של ארגוני פשע
אחרים (אם כי לעיתים הוא שוכר את אנשי "הנחיל" לחטוף עבורו אנשים) ואינו
מסתבך במלחמות העולם התחתון של רוטמייר.
ארגון מבריחים מחוכם, מאורגן ומשגשג,
הקרוי על שם מייסדו הראשון, המבריח האגדי אוסקאר פוטרמן, שנהרג לפני כ50- שנה
בהתקלות עם דרקון אי שם בארץ השממה מצפון למארלהיים, עוסק בהברחות מכל סוג ומין,
בעיקר של דברי מותרות ואופיום, תוך שהם מערימים פעם אחר פעם על השליטים ואנשי המכס
בכל רחבי איירנוסט. הארגון ידוע כבעל שיטות עבודה "נקיות", ואנשיו
יסתבכו בקרב וברצח רק כשהם דחוקים לקיר ואין להם ברירה, אם כי הם אכזריים מאד כאשר
הם מאויימים בחשיפה או סחיטה . הם מעדיפים להשאר מאחורי הכלאים, ואינם מוכרים את
הסחורה המוברחת ללקוחות בעצמם, אלא מוכרים אותה תמיד לארגוני פשע אחרים ולסוחרים
חסרי מצפון בכדי שאלו ישווקו אותה. שיירת פוטרמן ידועה כארגון הדואג לאנשיו, גם
כשאלו נתפסים ונכלאים.
ברוטמייר, למד הארגון במהירות להרפות
מענייני האופיום, ועיסוקו העיקרי הוא להבריח סחורות, בעיקר דברי מותרות וחפצים
יקרי ערך דרך הנמל בלא לשלם מכס, ואח"כ למכור אותם ברווח לאנשי
"הנחיל" וארגונים אחרים, או להבריח אותם מרוטמייר אל תוך המחוזות
הפיאודליים, בכדי למכור אותם לארגוני פשע שונים באיירנשטאט או בערי השדה. אנשי
הארגון הם מקצוענים אמיתיים, ונופלים באיכותם רק מגנבי "הארנביה", עמם
הם משתפים פעולה לעיתים קרובות.
מנהיג הארגון ברוטמייר מכונה "הנסיך
חפרפר", והפך מזמן ל"מטלית אדומה" אצל שלטונות העיר ואילי ההון,
שנפגעים מאד מ"המתחרים" הדואגים להציף מדי פעם בפעם את השוק בסחורות
במחירי מציאה. נקודה נוספת שמרתיחה את שלטונות העיר היא כי "הנסיך
חפרפר" ניחן בחוש הומור שנון וצולפני, ומדי פעם מחבר שירים ופזמונים לגלגניים
על ראש העיר, ג'ונתן ביג ואילי הון אחרים, שהופכים לבדיחת היום בפונדקי העיר
התחתית, ולא רק שם, כאשר אנשיו דואגים לתלות עותקים בחוצות רוטמייר ולהפיץ את אותו
"חומר הסתה מתועב" כפי שכינה זאת פרופ' גראכטר כרגע של אובדן עשתונות
(כאשר פורסם על אודותיו שיר המציג אותו כעוגית גבינה נפוחה ומלאה אוויר, המרחפת
בשחקים להנאתה וסבורה כי הינה מלכת העולם).
ארגון אפל זה, הפועל כמעט בכל ארצות מערב
ואלנקאלד, הינו חלק משירות הביון של הדיקטטורה האפלה קיידרהרץ, הפועל למען קידום
האינטרסים האפלים שלה בתחכום ואכזריות אגדיים. הארגון פעיל במיוחד בהידרוסט
ובאינטוריה, שהן יריבותיה המסורתיות של קיידרהרץ, אך השמועות מספרות כי יש לו
סוכני חרש גם ברוטמייר. אף אחד לא יודע בדיוק מה זוממת החבורה הזו, שבראשה עומד,
לפי השמועה, אדם המכונה "גנראל אביס", אך ברור כי טובה גדולה לא תצמח
לאיירנוסט מנוכחות ארגון זה, שהשמועות על פעילותו נעות משיתוף פעולה חשאי עם
ארצ'יבאלד ועד מחקרים קסומים במפלצות אימים ובשדים.
לפי השמועות, הארגון מנוהל לפי עקרון
ה"פיהרר פרינציפ" - קרי, סמכות מוחלטת של המנהיג, וציות לפקודות
האכזריות ביותר בלא שמץ של פקפוק או היסוס. ככל הנראה, ישנו קשר ענף בין הארגון
לבין שגריר קיידרהרץ, קולונל פון דסאו ("הצל השחור"), אך לא ברור מי
מביניהם מנחה את מי. המידע על הארגון ניזון, כאמור, משמועות בלבד, שכן אף אחד
מאנשיו לא נתפס מעולם ברוטמייר.
אל דף המבוא של רוטמייר | לדף
האינדקס של איירנוסט | אל
ארצות העולם הידוע | חזרה
לדף השער
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום