מראה חיצוני:
פרסיבל, בן 35 בערך, הינו אדם גבוה
וכחוש, בעל עיניים ירוקות צרות, פנים מאורכות וסמוקות, שפתיים דקות, ושער כתום
מאפיר עם פאות לחיים ארוכות. הוא לבוש תמיד בהידור, במדי הכנסיה התכולים של הדת
ההידרוסטית, עליהן הוא עוטה גלימות מפוארות ותכשיטים זהובים. קולו חלוש, מונוטני
וצרוד מעט, והילוכו מתנודד למדי.
תולדות חיים:
פרסיבל נולד בדרום הידרוסט, למשפחה עשירה של אצילים מכובדים. מעט לפני לידתו, חלמה
אימו של פרסיבל חלום, ובה דמיינה לשמוע קול מהשמיים הדורש ממנה להקדיש את הילד
שיוולד לה לשירות הדת. אביו של פרסיבל התלהב כששמע על חלומה של אשתו, ונשבע כי
כאשר ימלאו לילד 10 שנים, ישלח אותו ללימודי תאולוגיה, למען ירבה את תהילת אלי
הידרוסט אשר בחרו בו.
פרסיבל גדל באווירה זו, כאשר הוא מחונך מינקותו כי עליו להיות טהור וקדוש, אך לרוע
המזל, אופיו היה מנוגד בתכלית - הוא היה ילד פרוע, שובב ומרושל, ולפחות פעם אחת
ניסה לברוח מהבית בכדי להיות מלח, ונתפס כשהוא רובץ על רצפת בית מרזח זול, כשלידו
מתגלגל, רחמנא ליצלן, בקבוק רום ריק למחצה.
בגיל 10, אכן נשלח הילד הקדוש ללימודי תיאולוגיה, ביחד עם תרומה נכבדה שתרם אביו
לכנסיה ההידרוסטית. פרסיבל, שגודל כעת בכנסיה, לא הצטיין במיוחד, והיה בורח מדי
פעם בפעם בערבים בכדי לבלות עם נערים פרחחים ולשתות לשוכרה בפונדק הכפר הסמוך. מורי
הדת זעמו עליו והלקו אותו בתור עונש, אך בשל עוצמתו של אביו והתרומות שהעניק להם
ביד נדיבה, פחדו לסלקו. לאחר 10 שנים ארוכות של לימוד, הוסמך פרסיבל בתור כומר
צעיר. הוא החל מתקדם בתפקידים באיטיות, וכשמלאו לו 27, נשלח אל וייטדון, עיר המבצר
בהרי צפון הידרוסט, בכדי שישמש שם בתור מאגיסטראט כנסייתי של הכתר.
פרסיבל שהה באותה עיר בדיוק עשרה חודשים, שהיו מהשערורייתיים ביותר שידעה אותה עיר
מימיה. שמו של פרסיבל נודע לשמצה ככומר רשלן, הולל ושתיין, שהפך במהרה לבדיחה בכל
רחבי ווייטדון. בסופו של דבר, התפוצצה הפרשה כאשר אחד מבכירי הכנסיה ערך ביקור
פתאומי בעיר, ומצא את "הוד קדושתו" פרסיבל שתוי כלוט במרתף הכנסיה, שהוא
משתמש בסמל הקודש שלו בכדי לדפוק על חבית יין שסרבה להפתח. כשפרץ איש הדת הבכיר
בזעקות, נפנה אליו פרסיבל בפרצוף שיכורים מטומטם, בחושבו כי מדובר בשמש הכנסיה
"הארי, שתוק כבר ותביא לי כוסית וויסקי!".
לאחר סיפור זה, הודח "הילד הקדוש" מתפקיד הבישוף של ווייטדון, והוחזר
אחר כבוד להיידרקרון, בכדי לעמוד שם למשפט הכנסיה על חטאיו. ראש הכנסיה רצה לדון
אותו למלקות שוט ולסילוק מהכנסיה, אולם פרסיבל, שלא התאווה במיוחד לחזור אל הוריו
חפוי ראש, בכה והתחנן לרחמים, והבטיח בהן צדקו לחזור בתשובה. ראש הכנסיה הזועם לא
נטה להאמין לתחנוניו, אך הסכים לדחות את גזר הדין בשלושה ימים, בכדי שישקול בשנית
מה לעשות באיש הדת החוטא (2433).
בינתיים, יוסד השלטון הפלוטוקראטי
ברוטמייר, וראש העיר החדש, פרופ' גראכטר, בעצה אחת עם ג'ונתן ביג, רצה לחתור תחת
כנסיית האור הקדוש ע"י יבוא של הכנסיה ההידרוסטית. ראש הכנסיה ההידרוסטית, הארכיהגמון
הגדול ג'ורג' טמפסטוויל, הכיר היטב הן את גראכטר והן את ביג, ותעב את שניהם בכל
מאודו, אולם לא יכול היה להשיב ריקם את בקשתם לשלוח בישוף הידרוסטי לרוטמייר.
כשחיוך נזעם וציני על פניו, מצא עצה: הוא בישר לפרסיבל כי מחל וסלח לו על חטאיו,
וכי גלימרדון והידנלור מוכנים לתת לו הזדמנות נוספת - ובצורה זו, הפך פרסיבל
צלנהאם לארכיבישוף ההידרוסטי של רוטמייר, כאשר ראש הכנסיה מעיר בשקט לסגניו
"מצאתי לאדונים הנכבדים בדיוק את האדם שמתאים להם".
אופי והתנהגות:
כלפי חוץ, מציג פרסיבל חזות מפוארת ומאופקת של איש דת מפואר ומשכיל, בקיא מאד
בתיאולוגיה, קפדן ואדוק - לפחות מאז שנמחלו לו חטאיו הקודמים והוא חזר בתשובה.
מעבר ללשונו הרכה בכנסיה, הוא אדם קפדן ולא נעים, הדורש הרבה מאד גינוני כבוד וטקס
מכפופיו, אולם אף פעם לא מרוצה ממה שהוא מקבל. משהו תמיד חסר. למעשה, פרסיבל הוא
אדם מריר ומתוסכל, שכל חייו היה כלי משחק בידי אחרים, והוא מודע לכך היטב, אם כי
הוא מכחיש זאת בלהט.
את הניחומים על חייו חסרי הטעם מוצא פרסיבל (למרות חזרתו בתשובה) בבקבוק, בדרך-כלל
בסתר, אך פעם או פעמיים נמצא שיכור אפילו בעת תפילות שערך בקתרדלת "לב
הקדמה". מפורסת היא אותה פעם בה התנודד אל דוכן המטיף בקתדרלת לב הקידמה
בעיניים טרוטות ומלאות וויסקי, כשהוא מניף בטעות את הבקבוק במקום את סמל הקודש
כשהוא ממלמל "קודו לזהבו של גלימרדון, סוחרים הגונים, ובקשו לכם
("היק!") את חסדו...". כאשר הוא פיכח, הוא טוען בלהט שנגמל מהבקבוק
זה מכבר, ואותן פעמים לא היו אלא "תקלה מצערת". אך הוא נתפס ממלמל לא
פעם אחרי תפילות "אין דבר המעורר את הצמאון יותר מעבודת הקודש" או "אין
דבר המעורר את הצמאון יותר מיסורי מצפון" או "אין דבר המעורר את הצמאון
יותר מאווירה של רוטמייר בערב".העיקר הוא, כמובן, הצמאון.
השנים הרבות שעבר בלימודי דת הקנו לו,
אמנם, השכלה תיאולוגית רחבה למדי, והוא יכול (שהוא פיכח) להוות אתגר לא קל לקרדינל
פון קהאר בעת ויכוחים דתיים, אולם בפרסיבל אין כל להט דתי ואף לא שמץ מהכריזמה
והאמונה הפנימית של יריבו, ולכן במאבק ביניהם ידו בד"כ על התחתונה.
קשרים ופוליטיקה:
ראש העיר וג'ונתן ביג, שגילו מאוחר מדי כי "הילד הקדוש" הוא אלכוהוליסט
חסר תקנה, רותחים מזעם, אך מפחדים לסלקו היות והודאה חד-משמעית כזו במידותיו הטובות
של פרסיבל תשים אותם ואת הדת ההידרוסטית בעיר ללעג ולקלס. (ויתכן גם כי הוא יודע
יותר מדי פרטים על אודותיהם שיכולים "להפלט לו" אם יודח). יתר אילי ההון
די בזים לו ומספרים בדיחות על אודותיו (למשל: כי בהשראת האיש הקדוש, מעניק
גלימרדון את חסדו בעיקר לסוחרי האלכוהול, ולכן ככל הנראה צלחו דרכיו של וילהלם
טאובר מביירנזור כל כך בשנים האחרונות). הבדיחות והלעג ירדו גם למטה, אל פשוטי
העם, האוהבים מאד לחקות בפונדקים את דיבורו ודרך הילוכו של פרסיבל. לאחרונה, הופיע
ברוטמייר גם סוג של ויסקי זול, המכונה "הילד הקדוש".
קרדינל האור הקדוש בעיר, פון קאהר, בז
בגלוי לפרסיבל, ולועג בדרשותיו הן לו, והן לאמונה שהוא מייצג ולאלו שיבאו אותה
לאיירנוסט. ידועה הפעם, בה הניף בידו אחת בקבוק של ויסקי ובשניה את סמל הקודש,
וזעק "בני רוטמייר! שתי דרכים לפניכם - אחת של בקבוק הויסקי הקדוש של גלימרדון
אל החמדנות, ואחת של המיים הצלולים של אבירי איירנוסט וקדושיה, עליהם לחמו ביירון
חרב הזהב, כריסטין הוליספיר ואמריך פון שטאופהלם! בידכם הברירה!".
חזרה אל אינדקס
הדמויות של רוטמייר | אל דף המבוא של
רוטמייר | אל דף
המבוא של איירנוסט
כתב וערך: גדעון אורבך,
2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום