מראה חיצוני:
בארון אלפרד הוא בן 43. הוא אדם שמן
למדי, בעל פנים עגולות וסמוקות, עיניים כחולות, אף נשרי מעוטר בשפם מטופח ושער חום
קצר. קולו רועם, אופייני, והוא מרבה לצחוק, ביחוד לאחר שהריק אל קרבו כמה ספלי
בירה משובחים וגדולים. הוא עטוי בד"כ בחליפות כחולות, תפורות לפי מידותיו,
הנראות כשילוב מוזר בין מדי הדראגונים האיירנוסטים, שבצעירותו שירת בשורותיהם,
לבין חליפת עסקים. הוא מאוהב בקסדת כסף-כוכבים בעלת שפיץ ברזל מחודד מלמעלה, שקיבל
פעם מהקייזר של קריינליכט המרוחקת לאחר שפיקח בעצמו על עסקת נשק גדולה עם ארץ זו
בדרך הים, ולעיתים קרובות הוא חובש אותה על ראשו. אחרת, ניתן לפתותו ללבוש צילנדר
ישן, כחול כהה, עם נוצה אפורה מהוהה משהו, שגם לה יש בעיניו "ערך
סנטימנטלי". הוא חוגר כמעט תמיד חרב פרשים ארוכה למותניו. בניגוד ליתר
הפלוטוקראטים, הוא מתעב את הסנדלים המעוטרות האופייניות, ונועל מגפים צבאיות
ארוכות ושחורות, לעיתים עם דורבנות רכיבה כסופים.
תולדות חיים:
אלפרד נולד כבן לשושלת בוינברג, אחת ממשפחות האצולה העירונית של רוטמייר, ויש לו
אח בוגר (קורט) ואחות צעירה (פאולינה). בנעוריו, שירת בגדודי הדראגונים (הקלעים
הרכובים) של איירנוסט, היה אחד מפקודיו העיקריים של ורנר פון קלאוזוביץ המפורסם,
והגיע לדרגת קפטן. לאחר מכן, חזר לרוטמייר (2422). מאחר ואחוזת המשפחה ורוב נכסיה
עמדו לעבור לאחיו קורט, פנה אלפרד לעסקים משל עצמו. הוא קנה נפחיות ובתי מלאכה
בנמל, עליהם פיקח בעצמו, והחל מייצר ומוכר כלי נשק משובחים לצבא ולאצולה המקומית.
עסקיו התפתחו והתרחבו, אולם נפגעו קשות בפשיטה ההידרוסטית הגדולה על רוטמייר בקיץ
2427, ואלפרד שב והתגייס לגדודיו של פון קלאוזוביץ, ויצא עימם לעזרת הטאלוריאנים.
הוא שב לרוטמייר ב-2431 עטור מדליות ועיטורים, לאחר שנפצע פעמיים (ואחת הפציעות
הותירה אותו צולע במקצת עד היום), כשהוא משקיע את חסכונותיו בכדי לקומם את בתי
המלאכה שלו מחדש.
לא עברו ימים רבים, ועקב המהומות
ברומטייר, הושגה "פרשת רוטמייר", שסילקה את האצולה מהעיר. אחיו של
אלפרד, קורט פון בוינברג, שהיה צריך למכור את אחוזת המשפחה לג'ונתן ביג במחיר מגוחך,
התאבד בבליעת רעל. אלפרד, שירש ממנו את תואר הבארון, סרב להכנע ולעזוב את העיר,
אלא ניצל את המצב החדש והנוח לעסקים להגדיל את עסקיו, רכש מפעל כושל ואוניות,
התידד עם איל הספנות קונסן, ובתוך מספר שנים הפך לגדול יצרני הנשק באיזור החוף,
ואחד החשובים ביותר באיירנוסט כולה. כעת, הוא נחשב לאחד מארבעת הפלוטוקראטים
המובילים, וליריבו הגדול והמושבע של ג'ונתן ביג ברוטמייר (ולא נופל ממנו בהרבה
בעוצמתו).
אופי והתנהגות:
בארון אלפרד הוא לוחם בדימוס טיפוסי, עממי במעט, ישיר, מרבה לצחוק ואוהב חברה
נעימה והרקת ספלי בירה ושיכר בזה אחר זה. לעיתים לא רחוקות מדי הוא משתכר, ואזי
הוא רוקד, מתפרע ועושה שטויות ומעשי קונדס ילדותיים (כמו למשל לחקות את קולה ואת
שיניה הבולטות של ליידי מליסנד (הנספח הכלכלי ההידרוסטי ברוטמייר) באמצע נשף,
ולכרסם מעדנות נתח גבינה גדול, כשהוא מציע לחבריו המתפוצצים מצחוק "כוסית
ענוגה של שרי ומשחק וויסט" בנוסח הליידיס ההידרוסטיות). אלפרד מעריך מאד
ידידות ונאמנות, ושומר בקפדנות על קשרים שצבר, ביחוד בעת שירותו הצבאי (בניגוד
מוחלט ליריבו ג'ונתן ביג) - אולם הוא אכזרי מאד ומסרב לסלוח למי שבגד באמונו.
בארון אלפרד רואה את עצמו כנאמן גדול של איירנוסט, ומקורב לאצולה הפיאודלית
(שמשורותיהם בא) הרבה יותר מליריביו בערי החוף. למרות שהוא נוטר וזועם על הרס
משפחתו, הוא די נהנה מפשרת רוטמייר, שהפכה אותו לאיל הון. את האחריות לגורל משפחתו
הוא מטיל על ג'ונתן ביג וחבריו, ומחכה להזדמנות להתנקם בהם. הוא מעלה על נס בכל
הזדמנות את אחוות הלוחמים האיירנוסטים (וביחוד שותה לחייה), ובדומה להרבה בני
אצולה, הוא מעריץ את הרכיבה, ובד"כ מסרב לסוע בכרכרה בחוצות רוטמייר, אלא
מסתובב כשהוא רכוב על סוסו החום הגדול והנאמן ביירון.
בארון אלפרד מתגאה תמיד בכך שהוא מעניק לפועליו יחס טוב, "מכיוון שהם ואני
בנים לאותה אומה מפוארת, איירנוסט" - והיחס והשכר במפעליו אכן טובים יותר
מהממוצע, ביחוד כאשר מדובר על נפחים אומנים המייצרים את החרבות המשובחות באופן
ידני, הזוכים לכיבודים ולמשכורת נכבדה מאד.
קשרים ופוליטיקה:
בתי המלאכה הענקיים של אלפרד מייצרים כמויות נכבדות של כלי נשק, מחרבות פרשים קלות
ועד קטפולטות כבדות ארוכות טווח ומשובחות, מלבד מה שהוא מייצא לארצות חוץ
(בד"כ קריינליכט, אוסייל דה לה-מייר והממלכה הקרונפוריאנית של וורמייסט),
מרבית תוצרתו נצרכת בידי האצולה הפיאודלית וצבא המלך, ולכן קשריו עם אלו חשובים לו
מאד. הוא מנצל הייטב את מוצאו האצילי ותוארו, ומצליח לרכך ולהפחית רבות מההגבלות
המוטלות על הפלוטוקראטים האחרים. הוא מקורב למלך, לשרת הצבא ולרבים מהרוזנים, ולא
פעם נפגש איתם במסעות ציד ושיחות סעודה. לכן, בארון פון בוינברג נחשב בצדק לחוליה
החלשה במערך הפלוטוקראטי, שכל עוד לא יהלמו בעסקיו הוא, סביר להניח כי יצדד
בפיאודלים במקרה של מאבק חדש בערי החוף. אפילו שר החוץ פון הארלדייל (האוהב ללכת
עם סייף מוזהב שיוצר אצל פון בוינברג), מעריך אותו, והצהיר כי כאשר יחוסלו
הפלוטוקראטים, ישמח למנות את הבארון לאדון הפיאודלי החדש של רוטמייר. אולם, הבארון
איננו מעוניין במלחמה בתוך ערי החוף (שסביר להניח תגרור מהלומת נגד הידרוסטית
באותו מקום), ומעדיף את האיזון הקיים, ולמעשה הוא אחד הגורמים המייצבים החזקים
ביחסים המתוחים בין פיאודלים לפלוטוקרטים באיירנוסט.
יריבו הגדול ביותר הוא ג'ונתן ביג, אותו הוא מתעב בלא סייג ובגלוי. לא פעם, נאבקו
אנשיהם החמושים בחוצות רוטמייר. ידוע כי ביג שכר רוצחים שתקפו את הבארון בחדר
השינה שלו, מהם הצליח להנצל בקושי - ובתגובה, ירו תותחים ממפעלו של בוינברג
"בטעות" על אחוזתו של ביג, ועשו שם נזק לא מבוטל. הבארון היה שמח מאד
אילו "הוד מלכותו היה מחליט סוף סוף לבעוט את ישבנו המצחין של ביג בחזרה
להידרוסט, אליה הוא שייך". הבארון מסתדר היטב ומצוי ביחסים שפירים עם שני
הפלוטוקראטים הגדולים האחרים, איל הספנות קונסן (איתו הוא עושה עסקאות רבות ופועל
איתו בצוותא לבלום את ג'ונתן ביג) ו"מלך האלכוהול" טאובר.
הבארון מסתדר עם "הקרדינל האדום", שמעריך אותו כ"אדם הנאמן והישר
היחיד בין הפלוטוקראטים" (אם כי הוא איננו מרוצה ממנהגו להשתכר, ביחוד מאותה
פעם בו בטוב ליבו בבירה חיקה באופן גרוטסקי נדבן כנסייתי האוסף תרומות "למען
אלוהינו הקדושים ואבירינו האמיצים" - אליהם הוסיף הבארון "ועכוזינו
הדשנים"). כאשר הוא אינו שיכור, הבארון שומר על יחסים טובים עם הכנסיה,
ולעיתים תורם לה סכומים נכבדים, או הולך באופן מופגן לתפילה ולטקסים דתיים בחגי
איירנוסט.
חזרה אל אינדקס
הדמויות של רוטמייר | אל דף המבוא של
רוטמייר | אל דף
המבוא של איירנוסט
כתב וערך: גדעון אורבך,
2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום