הערה חשובה: מוצאה וחלק מסיפורה
של דמות זו שייכים לעולמו של ג.ר.ר טולקין, כפי שהובאה בספריו "שר
הטבעות" ו"הסילמריליון". מושגים חשובים מאותו עולם מקושרים בלינקים
מתאימים (צבע כחול) להסברים מפורטים המצויים באתר "האינציקלופדיה
של ארדה", אתרו המצויין של מר רן בר-זיק. קישורים למושגים השייכים
לעולם הידוע, להבדיל, יהיו בצבע כחול.
תודתי נתונה למר בר-זיק ולצוות "נומנור" על ההיתר להצבת
הקישורים.
גזע: אדם (נומנורית)
מקצוע: Mystic Ranger
מראה חיצוני: קורנליה היא צעירה יפיפיה, הנראית כדוגמה קלאסית של עלמה
צעירה בת לעתיק בעמי המערב. קורנליה היא דקיקה וגבוהה יחסית, בעלת עור חיוור מאד,
שער שחור גולש, גלי מעט בקצוותיו, מצח גבוה ועיניים אפורות כים. תווי פניה עדינים
מאד ומתוקים למראה, אלא שבחזותה המלבב נמהלים עצב לא מועט הנמהל בעיניה העמוקות
ובחזותה המהורהרת, כולו מהול בארשת קרירה מוזרה, המעיב כענן קודר על יופיה המלבב,
כאילו היתה ורד אצילי עשוי קריסטל.
בעת שהותה באחוזת משפחתה, היתה קורנליה רגילה לעטות עליה שמלות יפיפיות עם תכשיטים
יקרי-ערך, אשר הדגישו את יופיה, אך גם את הקור הנושב ממנה. לאחר שנחלצה ופתחה בדרך
משל עצמה, החלה עוטה על עצמה חליפות פשוטות של ירוק ואפור, כדרכם של שומרי היער,
דבר אשר לא פגם בהרבה בחזותה הנאה, אולם הפחית במקצת את אותה חזות קפואה, כמעט
בובתית, אשר היתה נחלתה קודם לכן. על מצחה היא עוטה נזר תואם, הבוהק בזוהר קלוש,
ומעוצב בדמות סמל עתיק-יומין.
קולה של קורנליה הוא רהוט ומתנגן, אף כי חלוש, ואך בקושי רב יכול לבטא רגש. היא
לעולם אינה מרימה את קולה, אף כאשר היא רותחת מזעם בתוך-תוכה.
רקע והיסטוריה של שושלת אר-רינדרפל: מוצאה של המשפחה העתיקה והמיוחסת בא מן הארץ התיכונה,
אותו עולם שכוח אשר אך מעטים בקלדאריה מודעים לקיומו ומהותו. לראשונה נזכרת המשפחה
בכתובים בממלכת גונדור,
בראשית העידן השלישי.
למשפחה היו נחלות רבות בדרום ממלכת גונדור, בעיקר בבלפאלאס, והיא נחשבה כבר
אז כמשפחה רבת עוצמה ומיוחסת, אולם שאפתנית מאד ומסוכנת לידיד ויריב כאחד.
כאשר פרצו מלחמות הירושה בגונדור, באמצע העידן השלישי, חברה המשפחה
אל אר-קסטנמיר רב
העוצמה, אשר הרים את נס המרד כנגד המלך, בטענה כי אין הוא בן טהור וראוי לשושלת
המלוכה. אנשיהם של בית אר-רינדרפל לחמו לצד אר-קסטנמיר, ולאחר תבוסתו, נמלטו
שרידיהם עמו לעיר הנמל הדרומית המבוצרת, אומבאר, שם הפכו בניו של אר-קסטנמיר
ומרעיו לשודדי ים.
אותה מלחמה בין מלכי גונדור לשודדי הים והנומנוריאנים השחורים,
מסופרת במלואה בדברי ימי הארץ התיכונה אשר הועלו עלי כתב בספר האדום. כאן יאמר רק,
כי בסופו של דבר כבשו מלכי גונדור את אומבאר, ובית אר-קסטנמיר כלה. אלא שבית
אר-רינדרפל לא הושמד. מרירים ומלאי זעם, נמלטו הללו אל מסתרי האוקיאנוס הדרומי, שם
השתלטו אנשיהם ששרדו על אי טרופי מבוצר אותו כינו אנורבאנד; שם, הקימה השושלת מבצר
ונמל חדשים, ועד מהרה שבו משרתיה לעסוק בשוד ים.
בעת מלחמת
הטבעת אשר סיימה את העידן השלישי, נספחו אי-אלו מאנשי אר-רינדרפל אל הצי ההראדירי אשר עלה על
גונדור בדרך הים, והושמדו עמו על-ידי צבא המתים אשר העלה אראגורן אנוויניאטאר על צי
שודדי הים.
מעט ידוע על פועלם של בני אר-רינדרפל במהלך העידן הרביעי, מלבד
העובדה כי היו מעורבים במעט בפוליטיקה ההראדרית והגונדורית של אותה תקופה. אחת
מבנותיהם נשאה למושל דורתאנג מבית אר-קאהרדול, בתקופת "עידן התרעלה",
ויתכן וברית זהירה נכרכה בין שני הבתים לזמן-מה.
סמוך לתום אותו העידן, כאשר מלחמת דמדומי המערב
עמדה בפתח, גילו ספני המשפחה את בני העם ההראטי, בני המערב האפלים אשר צבאם נספח
אל צבא אנגואת בפלישה אל הארץ התיכונה; מאחר וההראטים עסקו רבות בסחר, ובסחר עבדים
בפרט, נקשרו קשרים אמיצים בין הצדדים. במהלך מלחמת הדמדומים ובשנים האפלות שבאו
בעקבותיה, עלו בני השושלת לגדולה, וקנו לעצמם דריסת רגל בחצר מלך הראטיקוס.
באותה תקופה, בדור שלאחר מלחמת הדמדומים, קרו הדברים אשר גזרו על
המשפחה את גורלה: פרשה מיסטית, רובה שרויה בערפל, אשר הגיבורה הראשית אשר שיחקה בה
תפקיד היתה פליסיה אר-רינדרפל, אשר זכתה לכינוי "נר הכסף"; פליסיה היתה
האשה היפה ביותר שנולדה במשפחת אר-רינדרפל, בת לנגיד התקיף והאכזר מיתלוסט, אשר
שימש כיועץ מסחרי רב השפעה בחצר ההראטית. מספרים כי את אמה, נצר לשושלת גונדורית
מיוחסת הקשורה בבית ימראהיל,
לקח אביה בחוזק יד בעת מלחמת הדמדומים.
האגדה מספרת כי פליסיה, אף כי בן המלך ההראטי וכל שועי החצר חיזרו
אחריה, לא נתנה ליבה לאיש, אלא בקשה להמלט מחצר המלוכה האפלה. מסופר כי אחת הרוחות
המשרתת את אל הים נענתה לתפילותיה, ויצרה סערה אשר נשאה את ספינתה הרחק, וטיבעה את
ספינות אנשי אביה וחצר המלך אשר דלקו אחריה.
לא ברור כיצד ומדוע, אולם האגדה מספרת כי אל הים (ולפי גרסה אחרת, אלת השמש אריין) הטילו על
פליסיה משימה, הכרוכה בעקבותיו של תכשיט או חפץ אחר רב עוצמה השקוע במצולות ים,
אשר בעזרתו, אם תעמוד במוטל עליה, יכולה היתה להושיע את עצמה, והן רבים מתושבי
הארץ התיכונה. לשם הגשמתה, הסתייעה פליסיה באי-אלו מקרב עלפי הים, וכן בבעלי ברית
מקרב אומת פרשים שכוחה מיושבי הארץ התיכונה, אשר ממנה באו אבותיהם של האארתאד[1].
אלא שבני משפחתה רדפו אחריה בחימה שפוכה, וכמו כן רדף אחריה הנסיך ההראטי
גלאריניוס, אשר אהב אותה ורצה לשאתה לאישה ולהושיבה על כס המלוכה של הראטיקוס
לצידו.
הרפתקאותיה של פליסיה היו ארוכות ומתישות, והביאו אותה אל שרידי נומנור העתיקה השקועים
מתחת לפני הים, בעומקן של תהומות אדירות שאיש לא הגיע אליהן מעולם לפניה, ובסופו
של דבר, אף אל שרידיו הקפואים של העתיק במבצרי הזדון השוכן בפאתי הצפון. אלא,
שפליסיה נכשלה במשימתה; בסופו של דבר, הצליחו אביה ואחיה להטעותה ולהביא למותה
באותו מבצר איימים קפוא. נצחון זה עלה בידם אף מפני שפליסיה החלה מהססת, הן בשל
פועלו של גלאריניוס, והן משום שלאט-לאט הסתבר לה, כי נצחון שליחותה משמעו חורבן
משפחתה, והמטת אסון על חצרם האפלה של ההראטים. היסוס זה עלה לה בחייה ובאובדן
שליחותה.
אלא שאף רוצחיה לא יצאו נקיים; מספרים כי אל הים הטיל עליהם קללה
נוראה בשל רוע מעלליהם: באשר רוע ליבם ינק מהם כל אנושיות וחמלה, והפך אותם ללבבות
קרח היאים למבצר הזדון בו הם ניצבים, הרי שכל חום, רגש והנאה ינטלו מהם. לעד ישאפו
לחמם את ליבם הקפוא, אולם כל האוצרות שיאספו לא יצליחו בכך, וכל עוצמתם תעלה חרס,
עד אשר יוותרו כנציבי קרח עגומים, אפלים ושכוחים מלב.
ואכן, הקללה התגשמה במלואה; מאותו רגע ואילך, השתנו בני השושלת
לנצח. יופיים והדר נותר, אולם דומה היה כי ליבם וכל מהותם קפאה, עד אשר הותירה
אותם כאנשים חיים אך למחצה בלבד, כאילו הפכו לפסלי שיש חיים. ליבם התמלא במרירות
ותסכול אשר כרסמו אותם מבפנים, ועד מהרה סר חינם אף בחצר ההראטית; גלאריניוס התאבד
זמן קצר לאחר מותה של פליסיה, ואביו האשים את בני אר-רינדרפל במותו. עד מהרה, גלו
מהחצר ושבו אל האי הישן שלהם, אלא שגם להט השמש הדרומית לא הפיגה את צינתם. בסופו
של דבר הפליגו בני המשפחה לצפון הרחוק ונעלמו. מספרים כי באחרית ימיהם בארץ
התיכונה שבו אל מבצרו הקפוא של מלקור, אשר החל עולה מעל
פני הים, ושם נעלמו מעיני בני האדם למשך דורות רבים.
פליסיה נותרה באגדות ההראטים כדמות מסתורית וטראגית. מספרים, כי
אי-כה נכרך גורלה או גורל אנשים שהיו קרובים אליה בחייה במה שהתרחש בחצר ההראטית
זמן-מה לאחר מותה; המרד הגדול אשר הכריזה אחת הסיעות החשובות בקרב עם זה בבית
המלוכה ובדת המלך, אשר סגדה למלקור בתור קייסר הלילה. מורדים אלו, אשר התאחדו עם
אנשים מזרע נומנור בתיווכו של טרלורן לבית פלנתאר[2],
נחשבים לפי המסורה לאבותיהם הקדומים של ההקטיליאנים וההילאסיאנים בני העולם הידוע
דהיום.
תולדות המשפחה בעולם הידוע ובממלכת הידרוסט החלו במאה ה-13 לספירת
הילאסיאס. מספרים, כי טראמיס האיריני הלבנה חקרה את האגדה המסתורית, והכינה כישוף
רב עוצמה אשר זימן אליה את השושלת הקפואה, וכפף אותה לפקודתה.
מספרים, כי בני אר-רינדרפל שימשו בתפקידים שונים בחצרה של טראמיס, ולאחר מכן
בשלטון הכיבוש אשר כפתה על הידרוסט (ראה פרק שישי להיסטוריה ההידרוסטית). בין
היתר, משלו במחוז ואלנסטון תקופת מה, ונקלעו ליריבות נוראה עם שרידי בית
ווסטמורשילד. לאחר מכן עברו להיידרקרון, ועסקו באריגת כשפים מוזרים בעבור גבירתם.
בדרך זו קישר אותם האגדה אל "כיכר חוטי הערפל" המסתורית שברובע המשי.
עם תבוסת טראמיס, נמלטה המשפחה לרמות הקפואות שבצפון הידרוסט, ושם
הסתתרה במשך מאות שנים, עד אשר שבה להיידרקרון, בשם ובמסווה אחר, בימי "חצר
המלכות הרוקדת" של ראשית האלף השלישי לספירת הילאסיאס. המשפחה, שהחלה דרכה
בעסקי אריגה מכושפים ויצירת כלים מאגיים עבורי קוסמי העיר, צברה עושר רב ורכשה
אחוזה גדולה, אשר הפכה עד מהרה מוקד לשמועות איימים על כפור וזדון. במאה ה-25,
החלה יוצרת קשרים עם הסיעה האימפריאליסטית, וחסות הנסיך ג'ון-סטיוארט סייעה לה עד
מאד להרחיב את עסקיה, עד אשר לכאורה עלתה בעוצמתה אף על ימי שיאה הקדומים, הן
בגונדור והן בחצר ההראטית.
אלא שכל זאת לא סיפק את בני המשפחה, באשר הצינה המקוללת בה הוכו
המשיכה ליסרם, לועגת לעושרם ולכוחם. אט-אט, החלה המחשבה על החלצות מהקללה אוכלת
ומכרסמת בליבות בני השושלת, ומביאה אותם לנסות ולהגות בריטואלים רבי עוצמה, אלא
שכל מעשיהם עלו בתוהו, והקללה בעינה נותרה.
קורנליה אר-רינדרפל: ובימים אלו, בעוד עושר, עוצמה, מרירות ויסורים גואים בקרב
המשפחה, נולדה קורנליה היפיפיה, אשר ככל שבשלה ובגרה כך הלך והסתבר כח היא דומה
בחזותה עד אימה לפליסיה העתיקה.
אף כי מחשבתו הזדונית של אחיה, המושל במשפחה, לא עלתה מיד על אותה עובדה, הרי
שבמהרה החל חושב כיצד לנצל את יופיה וכישוריה לטובתו. תקופת-מה, הגה ברעיון לשדכה
לנסיך ג'ון-סטיוארט, אלא שהתוכנית לא עלתה יפה.
קורנליה, אף כי סבלה מהקללה כיתר בני משפחתה, ניחנה מלכתחילה
ביכולות ותכונות אשר נעדרו מהאחרים, ואף כי מעטה של כפור כיסה את נפשה, הרי שמעולם
לא הוחנקה אנושיותה לחלוטין, דבר אותו גילה אחיה במאוחר. היה זה טרובדור צעיר
ומוכשר מהידרקרון, אשר התאהב בקורנליה בכל מאודו לאחר שהתגנב לאחוזתה הקפואה וראה
אותה צועדת לבדה באור הירח, אשר חקר וגילה כי קורנליה הצעירה אינה אלא גלגולה
המחודש של פליסיה "נר הכסף", אשר לא השלימה את משימתה. אי-כה, הצליח
המחזר הנלהב למצוא פנינת שמש נדירה אשר הפחיתה את עוצמת הקללה הרובצת על קורנליה,
אף כי לא הסירה אותה לחלוטין. קורנליה אסירת התודה נשבעה להשיב לטרובאדור אהבה ככל
שתוכל, והם תכננו להמלט יחדיו, אלא שאחיה של קורנליה גילה את הדברים, ואנשיו
האכזריים ארבו לאהובה הצעיר של אחותו בחשכת הליל, והמיתו אותו ביסורים נוראים.
קורנליה עצמה נכלאה באחד ממגדלי האחוזה, אלא שלאחר זמן-מה, התעוררה בלב אחיה התוכנית
לשדכה לאחד מבעלי בריתו האפלים, סוחר מוזר ומפוקפק מאחת הקולוניות. קורנליה הצליחה
להמלט מהספינה במהלך ההפלגה, ולאחר הרפתקאה מוזרה בבוארטה עיר הנמל האינטוריאנית
הגדולה, שבה להיידרקרון תחת מסווה.
אופי ושאיפות: קורנליה, שחונכה וגודלה הרחק מעסקי המשפחה האפלים שנוהלו בידי
אחיה, חונכה להיות גבירה אצילית (וצייתנית) מן המעמד הגבוה, בתוספת לקור המקפיא
הנושב מכל בני המשפחה. כעת, לאחר שאהובה המנוח הסיר למחצה את הקללה מעליה, היא חשה
את עצמה כמי שנעורה משנת סיוטים ארוכה, וכעת צריכה למצוא את דרכה בעולם מוזר ולא
מוכר. דבר זה גורם לה לא מעט מבוכה ובלבול.
קורנליה מודעת היטב לכך שהגבר שאהב אותה הקריב את חייו ומת מוות נורא בעבורה, ודבר
זה (שהיא חשה כי לא היתה ראויה לו) גורם לה עצב עמוק התורם לאופיה השקט. אלא,
שמעבר לשקט הנוגה האופף אותה, החלה צומחת אט-אט נחישות מסוג חדש, המשנה בהדרגה את
דרך התנהגותה של הגבירה הענוגה והצוננת. זאת, באשר קורנליה החלה קולטת לאט-לאט כי
יועדה מלידה, בין אם בידי אל הים או אי-מי אחר, להיות מחליפתה של פליסיה, אם לא
יותר מכך; חזונות מוזרים על מרחבי הים פקדו אותה, בליווית קולות שכוחים וצללים
מוזרים מהעבר, אשר מילאו אותה תעוזה וסקרנות. לאט-לאט, נאחזה הגבירה הצוננת בשאיפה
לראות את כל אותם מראות, ולשוב ולעמוד באתגרים בפניהם נכשלו קודמתה (או היא עצמה)
אי-אז בראשית העידן.
קורנליה פוחדת ממשפחתה, אולם כפליסיה, אף היא מלאה בהיסוס בעניינה; היא איננה רוצה
להרע להם, אולם אי-כה מבינה כי הקוואסט שלה יקח אותה, כמו את פליסיה, אל נקודת
הכרעה ברורה בעניין זה. היא חולמת כי בסופו של דבר יסולח לבני אר-רינדרפל, אולם
מבינה היטב כי הסיכוי שדבר זה יקרה הינו אפסי.
מעבר לסקרנות שהחלה מתעוררת בקרבה, קורנליה ירשה משהו מהשאפתנות המשפחתית.
בדרכה העדינה, היא שואפת לגדולות, ורואה עצמה כמי שהינה, בזכות, חלק מהחברה
הגבוהה, ואי לכך, מן הראוי להתייחס אליה בכבוד מתאים. היא מודעת ליופיה ופה ושם
מנסה לנצל אותו בכדי להשיג דריסת רגל, אולם הקרירות האופפת אותה מקשה עליה.
פוליטיקה ועניינים ברומו של עולם מעניינים אותה לא פחות ממסעות במרחבים המסתוריים,
וחינוכה הפך אותה לאשה היודעת היטב כיצד להתערב הם.
·
חזרה
לדף האינדקס של הרפתקני העולם הידוע
·
חזרה
לדף האינדקס של דמויות מחוגי מו"ד
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום