הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה
הידרוסטית | המערכה | יצירת
דמות
מבוא לאי ההידרוסטי: אקלים, גיאוגרפיה והיסטוריה
4.6: מחוזות האי
ההידרוסטי
4.6.4.1: חבל אברדארק והעיר אראנילד
("The Everlands")
פרטים כלליים
שליט: הלורד המגן,
גנרל סליבן טרוי
עיר המחוז: אראנילד
(Aranyld),
כ-50,000 תושבים
ישובים עיקריים אחרים: ויסקווירל (10,000), בלאקפול (5,000), אברהיל
(1,500).
לחזרה אל דף
האינדקס של דוכסות צלרהיים, לחץ
כאן.
כללי: דרך המלך
הדרומית, היא עורק תחבורה ראשי שמחבר בין הידרקראון לא רק אל מחוזות הדרום (דוכסות
צלרהיים ו'בירת הרדיקלים' קלינגהאם), אלא מהווה גם את הדרך היבשתית המרכזית אל
מחוזות המערב (וואלנסטון וה-West Downs). זאת, משום שהיא עוקפת את הרי השדרית התלולים והמסוכנים מדרום,
ומהווה נתיב בטוח יחסית לכרכרות, שיירות מטען והולכי רגל. הגם שבדור הנוכחי,
נוסעים ומטענים רבים מועברים בדרך הים, הרי שהדרך עודה שוקקת פעילות רבה, ולא רק
בעונות הקיץ וראשית הסתיו, שאז הנסיעה בים מסוכנת מאד.
יוצא, כי ברוב חודשי השנה, חולפים בנתיב זה מגוון של נוסעים; ג'נטלמנים הנוסעים אל
אחוזותיהם בכפר (בעיקר בסוף האביב וראשית הקיץ) ובחזרה מהן (בראשית הסתיו); עגלות
עמוסות סחורה מדרגה שניה, שלא זכתה להיות משווקת בשווקים נחשבים יותר דרך הים,
ומטלטלת אל ערי המחוז, או תוצרת חקלאית שעושה את דרכה בכיוון ההפוך, אל הידרקראון;
עולי רגל שעושים את דרכם אל המרכז הדתי השוקע של אראנילד (ע"ע) או ממנו;
נערות ונשים צעירות מהמחוזות העניים יותר של צלרהייםוצילדן, אוחזות במכתבי המלצה,
המחפשות או כבר מצאו תפקיד של משרתות, אומנות וכיוצא באלו בבתים במחוזות עשירים
יותר[1]; סוחרים קטנים, ועוד כהנה
וכהנה.
דרך המלך הדרומית, לאחר שיצאה משערה המערבי של הידקראון, פילסה את דרכה בין אדמות
הסלעים הקודרות והמוגבהות של מערב מחוז היידראו וגלשה אל גבול האדמות הגופרתיות,
המיוערות בדלילות והלא נעימות במיוחד של מחוז הייסטור, קרבה אל אפיקו של נהר
אבארדארק, שהוא היובל המרכזי הנשפך לתוך נהר היידראו; חוצה אותו בגשר אבן ישן
ודהוי למראה, אולם רחב "ומספק באורח הגון למדי את הצרכים"; עוברת על-פני
שדות בור קודרים של אבנים משוננות שמאומה לא צומח ביניהן – מזכרת מקרב ישן-נושן
שהתנהל כאן לפי האגדה בין בני-האדם לבין יצורי החרק המפלצתיים של 'המתופפים בשער';
ואזי, היא גולשת אל תוך נוף עלוב, לח ומעיק של מקווי מים בוציים, ירקרקים-אפורים,
ביניהן עולות גבעות נמוכות ועגולות.
זהו חבל הארץ המכונה Everlands;
נוף עגום של אגמים דלוחים וגבעות שטוחות למחצה המגדלות עשביית מים צפופה, הכלוא
בשטח השקוע יחסית שבין אפיק ה-Everdark מצפון, לאפיק נהר Darkspear (דארקספיר) בדרום. זהו למעשה איזור תפר המפריד בין האדמות
האבנוניות המוגבהות יותר של מחוזות היידראווהאסטור בצפון, לבין המישורים החומים,
הדלים והאינסופיים למראה של דוכסות צלרהיים בדרום.
תיאור המחוז:
הבריות נוהגות להתלוצץ על האיזור ולתארו כ"צללים חשוכים ממערב, צללים עגומים
ממזרח, מטורפים אדוקים וזבובים מזמזמים במרכז". זאת, כאשר הם רומזים בכך
להרים המיוערים והאפלוליים שצופים על ה-Everlands משני צידיה, ולאנשי הכתות ושאר הטיפוסים המוזרים שנאספים
בסמטאותיה הבלות ומוכות הקיסוס של עיר המחוז אראנילד.
חבל הארץ עצמו, כאמור,
הינו סבך של אגמים ביצתיים עומדים, מסוכנים בחורף ומתועבים בקיץ, אז הם רוחשים
לעייפה זבובים ויתושים; הדרכים ביניהם בוציות פתלתלות ומסוכנות עבור מי שאינו מכיר
את האיזור– להוציא כמובן דרך המלך המתוחזקת יפה; מסביבם, גדל סבך שלם של צמחי מים,
רבים מהם דביקים, מגעילים למראה ומפיצים ריחות עזים; ואילו הגבעות מעליהן לחות,
דלילות ובעלות מראה מדכא ועלוב כמעט באותה מידה, שאך מתחדד עוד יותר למראה הישובים
המקומיים הדלים היושבים על כמה מהגבעות הרחבות יותר; כפרים של בקתות עץ טחוב וקש,
שתוכם לעולם אינו רחוק מהביצה, ריחותיה וחרקיה, ולצידם גדלות חלקות עלובות של
סלק-ביצות ומלפפון ביצות-ענק, קרוב משפחה מובהק של המלפפון הענק והידוע לשמצה
ממחוז האסטור. פה ושם, מעטר את המחזה אסם ישן-נושן, או טחנת רוח חורקת וכה-עלובה,
שנראית ממרחק כאילו היא עומדת להתמוטט כל רגע; הוסף לכך את הגשם הצולף, היורד כאן
ברוב עונות השנה וכמעט אין ממנו מחסה, ואת העובדה כי המקומיים ברובם מזכירים מאד
את הכפריים של האסטור: מזוקנים, חשדניים ובורים, ובעלי להג מקומי שבאוזני בן
הידרקראון ישמע עילג מאד. אם לא די בכך, הרי שהם נוהגים להתמרח במיצי צמחים
חריפים, כדי להרחיק מעליהם את הזבובים והיתושים ("משימה שהצלחתה שנויה
במחלוקת מסויימת. חי נפשי!"), שמפיצה ניחוח אופייני מאד; כמו כן, הרי בשנים
האחרונות, הושפעו רבים מהם בידי המטיפים מהכת של הנרי פיורהארט, ובהשפעתה הפכו
מוזרים, מסתגרים ולעיתים ממש עויינים עבור אנשים מהעיר.
העיר אראנילד:
לערך מפורט על העיר, לחץ
כאן.
המסע בדרך המוגבהת שעוברת בין האגמים העכורים והגבעות הנמוכות והלחות, מסתיימת
לאחר יומיים של מסע (בממוצע) בשעריה של אראנילד (50,000); עיר אבן עתיקה שהיא
הישוב הגדול היחיד בכל האיזור. הנוסע המגיע בדרך המלך, יכול לראותה ממרחק רב,
נישאת גבוה מעל האגמים העכורים; עיר אבן עתיקה ובלה מזוקן, שחומותיה פרוצות בעשרות
מקומות, ובכמה מחלקיה הבתים כמו נשפכים מבעד לפרצות ויוצרים פרברים מכוערים של
בקתות, אסמים ומזקקות לאלכוהול וסוכר סלק. כבר ממרחק, יכול הנוסע לראות את ליבה
העתיק, המקודש והחרב למחצה של אראנילד, "קריית חמשת המגדלים", נישאת
גבוה מעל הגגות ומגדלי החומה, כמו גוש סלע עכור ואכול אצות, שיד ענקים מעכה כלפי
מעלה, והקיפה אותו במגדלי בזלת אפורים-כהים, שרק שניים מהם עודם שלמים לגמרי.
בסופו של דבר, לאחר פיתול חד ושני גשרים ישנים, אבל מתוחזקים היטב, פונה הדרך הבאה
מהידרקרון ונכנסת אל תוך אראנילד בשער אליפטי גדול ששמו הרשמי הוא 'שער הכרובים'[2]; ואילו בפי הלצים זכה לכינוי
"שער ראשי הכרוב". מכאן, נכנסים הבאים אל תוך 'רחוב גרייבריק', שהוא
הרחוב הראשי של רובע עוברי-האורח, המתואר בדרך הלצה כ'בית המחסה לאנשים שפויים'
(להבדיל מהרבעים הפנימיים, המאוכלסים בחברי כתות מכתות שונות, פרסליאנים ואחרים,
מוזרים עוד יותר). אלא שכבר כאן, משני
צידי מרצפות נתיב הכרכרות הסדוק, ובצידי קירות הפונדקים הגדולים המציעים 'ארוחה
ואירוח' לעוברי אורח מסוגים שונים – מג'נטלמנים נשואי פנים ועד לנוודים עניים –
ניכרת האווירה ה'מיוחדת במינה' של עיר סמטאות האבן והקיסוס; והדברים הופכים
אינטנסיביים עוד יותר בסמטאות האבן הישנות שהמקומיים מתעקשים משום מה לכנות
'רחובות צדדיים': דוכנים מוזרים בהם עומדים אנשים מוזרים, ומציעים כלים וחפצים
מוזרים, מפמוטים מגולפים ונרות פולחן, ועד פסלונים ו'ריבת כרוביות' (לא מומלץ
לבעלי לב חלש וטעם מהוגן); קבצנים ממלמלים, מלמלים ומלחשים, אוחזים בשולי הבגדים
ולעיתים כמעט נרמסים בפרסות הסוסים; מטיפים שפניהם רעולות למחצה, או נתונות
בכובעים וגלימות תמוהות ביותר ("כותנות יפות מחלקים כאן למטורללים, חי
נפשי!") מצעקים על סופו של עולם, או לעיתים דברים מוזרים וקשים להבנה עוד
יותר; תהלוכות נושאות פמוטים ולפידים דולקים חוצות את הנתיב תוך כדי שירה (במקרה
הטוב), או קטטה עם תהלוכה אחרת (במקרה הרע), ועוד כהנה וככנה; שלא לדבר על שפע
כלבים, חתולים וחזירים שמשוטטים חופשי, נוברים בסחורות עד שהם נבעטים בצעקות
ובהנפות מקל; שומרים כעוסים ומשועממים שמדי פעם נזכרים בחובה להשליט סדר ולפנות
טרדנים מציקים במיוחד מהדרך, ועוד כהנה וכהנה.
את אראנילד, בעברה הרחוק מרכז דתי ראשון במעלה (בטרם ננטשה בידי הכנסיהההידרוסטית
ועברה בהדרגה לידי הפרסיליאנים וכתות מוזרות אחרות), ניתן לחלק למספר חלקים:
איזורגרייבריק, או "הרובע האפור", שהוא מעין פס מוגבה המהווה את
איזור המעבר של נוסעים ועוברי-אורח, ומכיל את רוב הפונדקים, האורוות ושאר הפריטים
ההולמים אותם.משתרע בין "שער הכרובים" בצפון, ל"שער המזמורים"
בדרום, ממנו בוקעת דרך המלך ופונה דרומה, חוצה את הגשר הגדול שעל מעברות נהר
דארקספיר, ונכנסת אל תוך המישורים האינסופיים של דוכסות צלרהיים.
ארבעת הרבעים הפנימיים, הפרושים במעין מעגל מסביב למרכז המוגבה של העיר,
וכל אחד מהם מהווה מרכז של כת או גורם מקומי אחר: הרובע הפרסיליאני, הרובע המסקארי
(כיום אינו מכיל מסקארים, אלא את כת 'טהורי הלבב' שהגיעה לכאן מהאסטור וזכתה
להצלחה רבה), הרובע הז'ראלי, ורובע האורות התועים.
קריית חמשת המגדלים: האיזור המוגבה, שנחשב לעתיק ולקדוש ביותר; זהו איזור
שאסור למגורי קבע (מלבד ארמון המושל וכמה חריגים מעטים אחרים), וקיימים בו הסדרים
מסובכים ביותר בין הכתות השונות והיריבות, בכל הנוגע לסדרי פולחן, תהלוכות, זכויות
תפילה ועוד. זהו איזור משופע, עם דרכים משובשות מאד של שיפועים ומדרגות בלות,
שנכנסות ויוצאות מתוך מגדלי הענק שחלקם חרבים למחצה; וניכרים בו שרידים של מבנים
עתיקים ביותר. זאת, כאשר לפי אמונת רוב המקומיים, חלק מהמתחם הינו שרידים שהשתמרו
מארמון הקיט של פריסיליוס המהולל.
גבולות החבל:
הצללים ממערב וממזרח
ממערב, גובל האיזור
בשלושה כיפי סלע גבוהים ומיוערים בצפיפות, שמהווים את השלוחה הדרומית ביותר של הרי
השדרית, במקום בו הם דועכים בהדרגה אל תוך המישורים של דרום האי ההידרוסטי; זהו
איזור ספר מסוכן ואפלולי, ממנו נובעים מבועיהם של נהרות אברדארקודארקספיר כאחד,
ואומרים שהוא נגוע במידה מסויימת בקסם האפל הקורן מעמק דיילבלייד הנידח שממערב לו.
את התמונה משלימות, בפינה הדרום-מערבית, חורבות שהתגלו לא מזמן של עיר עתיקה, מוכה
במאגרי מיים צהבהבים רעילים למחצה, ומוקפת ביער של עצים מתים כמעט לגמרי,שנראים
ממרחק כמו חניתות מעוותות. לפי הגרסה הרשמית, אלו חורבותיה של עיר מכרות עתיקה בשם
דארקספיר (לא ברור האם היא נקראה על שם הנהר, או הוא על שמה), שלפי המסורת נהרסה
כליל וכל תושביה נטבחו או עוותו באורח מזעזע בידי 'המתופפים בשער', אי אז בראשית
האלף השני לסה"א. הרדיקלים, לעומת זאת, נעזרים בפרופסור מוזר מהאקדמיה
המלכותית, שהכריז שאלו הן דווקא חורבות של "ציביליזציה קדומה, סובלנית
ושוחרת-שלום בשם אוק'רוג, שנטבחה באכזריות בידיו המתנשאות של האדם ההידרוסטי הלבן
ומחרחר הקרבות"; אלא שנסיונם של הרדיקלים להאחז שם לא עלה יפה, והסתיים באסון
ופילוג פנימי חריף.
ממזרח, נישא מעל האיזור הר פריסיליוס העגום והבודד, שהיער הגדל על
מדרונותיו לבש עם הדורות צורה עגמומית ודועכת תמיד, אולם לעולם לא מתה לגמרי. איזור
זה, מהווה רקע לכמה מהסיפורים המפורסמים ביותר מהספק-היסטוריה וספק-מיתולוגיה של
הידרוסט בתקופת 'עידן הגיבורים' (820-1065 לסה"א בערך) בכלל, ומלכותו של
פרסיליוס המהולל בפרט; לפי רבות מהאגדות, אי שם במפלסיו העליונים חבוי קברה של
המלכה מירנלריס, רעייתו ואהובתו הנצחית של פרסיליוס, שלפי המיתוס התערער כליל לאחר
שנרצחה בסכינו של בוגד, נטש את הידרוסט והחל במסע אל עולם המתים, כדי לנסות להוציא
משם את רעייתו; מסע, ממנו לא שב לעולם; ומנגד, שובו ה"צפוי" מהווה את
האתוס המכונן של הכת הפרסיליאנית.
הגם שקברה של המלכה האגדית, אם הוא קיים, נסתר היטב ומעולם לא התגלה ברבים, הרי
שקיומו המשוער, כמו גם המסורות הקובעות את מקום הרצחהלאיזור העיר אראנילד
(ע"ע), משכו לכאן רבים מהפרסיליאנים, על גלגוליהם ופיצוליהם השונים; והעיר
אראנילד היוותה, ועודה מהווה, את המרכז הראשי שלהם בהידרוסט.
במאתיים השנים
האחרונות, לעומת-זאת, המבנה המציאותי יותר והידוע יותר על מתלוליו המיוערים של הר
פריסיליוס היא טירת 'האייל הכומש' (Withering elk), כיום בית-נופש וצייד המוחזק בידי שארי-בשרה של משפחת המלוכה,
ובעבר כור-מחצבתו של בית האצולה השנוי במחלוקת אלקבורן, וזירת אחד ממעשי הרצח
המפורסמים והמזעזעים ביותר בכל תקופת "החצר המרקדת":
מאחורי החומות
המשוננות והמגדלים הגבוהים של הטירה, בלילה חשוך וסוער של שלהי הקיץ של שנת 2295,
רצח הרוזן קורט אלקבורן את שתי בנותיו, לאחר שלטענתו כבודן חולל בידי נסיך ממשפחת
המלוכה ופמלייתו; אלא, שאותה מפלצת בדמות-אדם לא הסתפק בשחיטת בנותיו בסכין, אלא
קצץ את הגופות, בישל אותן והגיש את הבשר לנסיך ולפמלייתו, שלא חשדו לרגע בטיב
התבשיל שהוגש להם. הרוזן הרוצח ואי-אלו ממשרתיו שהיו שותפים למעשה, נסו לאחר מעשה
אל מעמקי היערות (כנראה היערות הגבוהים שמעל 'האצבעות השחורות', בצד האחר של
המחוז), נרדפו וחיו כחיות פרא; אולם קורט לא התחרט ואף התגאה במעשיו כל העת; גם
וכולל כאשר נתפס, וחבל התליה נכרך לצווארו סוף-סוף, באביב של שנת 2306. בנו
גודפרי, שביקש לנקות את עצמו ואת שושלתו מהכתם, סירב לקבור את אביו בקברי המשפחה,
והגופה הושלכה בסופו של דבר לקבר עמוק וחסר סימן, אי-שם בפאתי Baggertooth (באגרטות'), כפר שכוח-אל ונטוש למחצה במרומי הכיפים השחורים. מאז,
ממרומי האצבעות השחורות ועד טירת האייל הכומש עצמה, לא פסקו אגדות מצמררות על רוחו
הרדופה וחסרת המנוח של הרוזן הרוצח, שמסתובבת בלילות חשוכים עם סינר מגואל בדם
וגרזן קצבים בידה. בין אם יש בכך ממש ובין אם לא, אין ספק כי סיפור רפאים שכזה
הולם יפה הן את מרתפיה העמוקים והחשוכים של טירת האייל הכומש, ועוד יותר מכך את
היערות הערפיליים, השחורים והקודרים של מרומי כיפי האבן של "האצבעות"
במערב, במקום בו העצים כהי הגזע חוסמים לגמרי את הרקיע, והאוויר עומד, עמוס הדים
עתיקים ויללות שהוטבעו עמוק אל תוך הגזעים; ולא בהכרח של הרוח לבדה.
עם זאת, ולמרות המוניטין הרע של הטירה, הרי שמזה שני דורות היא משמשת את משפחת
המלוכה ובעיקר קרוביה, כמעון לנופש וצייד, ונחשבת באורח רשמי למקום "מהוגן
ומיוחס בהחלט", שלא מתרחש בו דבר שהוא מחוץ לגדר הטבע. כיום, משתמש בה בעיקר
מזכיר המושבות הפורש, הרוזן פינהאם, הנשוי לדוכסית מירנדה לאדנברידג'; הזוג מבלה
במקום לפחות שלושה חודשים בשנה, ולא אחת מצטרפת אליו גם אחותה הלא-נשואה
והארוגנטית של מירנדה, הדוכסית יוסטישיהלאדנברידג'; ומפעם לפעם גם דמויות נוספות
ממשפחת המלוכה או הסובבים אותה.
את התמונה הקודרת של
הר פרסיליוס המעורפל, היער העגום שעליו והטירה הידועה לשמצה שבפאתיו, משלימה 'הערת
שוליים' מוזרה ומעט קומית, בדמות כפר נטוש בשם ויקסווירל, שלאחרונה התיישבה בו
סיעה רדיקלית, של אנשים שניסו להאחז במקור בעמק אוק'רוג (דארקספיר), הוכו בידי
התנאים הקשים ובעיקר בסכסוך פנים-רדיקלי שהפך לשנאה עזה, והחליטו אי-כה, בעזרת סוג
של 'תקשור' (או כל מתודה אחרת שמעלה גיחוך על פניו של כל ג'נטלמן המכבד את עצמו)
כי למעשה "אוק'רוגהאמיתית" מצויה בדיוק מתחת למדרונות הצפוניים של הר
פריסיליוס, שהיה למעשה "מלך ילידים אהוב ושוחר שלום". סיפור המעשה שמתרץ
את הבחירה הזו נשמע מפוקפק מאד, אפילו בקנה מידה של רדיקלים, אבל אין ספק כי הוא
נוח מאד, בכל הנוגע למיקום הקרוב לדרך המלך ולהידרקראון. אותם רדיקלים פורשים
הקימו שם 'כפר מרפא', שמנצל מעיין חם שבוקע ממעמקי הר פריסיליוס, ומקיימים מערכת
יחסית מתוסבכת ולא ידידותית, אבל מאוזנת וניתנת לנשיאה על-ידי שני הצדדים, עם
סוכני בית המלוכה המתחזקים את 'האייל הכומש'. כך או כך, הרי התיעוב של אותם
רדיקלים פורשים כלפי 'הממסד', הפך עניין משני ובוער פחות מהתיעוב העז שלהם כלפי
אחיהם לשעבר מן הסיעה הרדיקלית, כמו גם סכסוך חדש ולוהט שהצליחו לפתוח מול
הפרסיליאנים.
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.